החסידות: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ (שוחזר מעריכה של איש אמת (שיחה) לעריכה האחרונה של אריאל)
שורה 68: שורה 68:


== חב"ד - ר' שניאור זלמן מלאדי ==
== חב"ד - ר' שניאור זלמן מלאדי ==
'''חסידות חב"ד''' (חכמה בינה דעת) הוקמה לפני למעלה ממאתיים שנה על ידי רבי שניאור זלמן מליאדי, הידוע בעולם היהדות כ'''בעל ה[[תניא]] וה[[שולחן ערוך]].
חסידות של שכל ועומק. [[הרבי מלובאוויטש]] - ר' מנחל מנדל שניאורסון ייסד את מפעל קירוב הרחוקים והשלוחים לצורך מטרה זו.
כיום נחשבת חסידות חב"ד לכוח הדינאמי ביותר בחיים היהודיים בעולם כולו.
 
עד להקמת חסידות חב"ד, היו מנהיגי החסידות הכללית [[הבעל שם טוב | רבי ישראל בעל שם טוב]] וממשיך דרכו רבי דוב בער – [[המגיד ממזריטש]].
 
===ייסוד חסידות חב"ד===
מיסד שיטת חב"ד רבי שניאור זלמן מליאדי, נולד ב[[ח"י אלול קה"ת]] (1745) בעיירה ליאוזנא שברוסיה הלבנה לאביו [[ברוך (אב רבי שניאור זלמן מליאדי)|רבי ברוך]], שהשתייך לעדת ה"נסתרים" והיה מחסידיו של הבעש"ט.
 
אל עולם החסידות הגיע בהיותו בן 20-18. הוא נסע אז לעיירה מזריטש בה הנהיג את החסידות תלמידו של הבעש"ט וממלא מקומו – רבי דוב בער, המכונה "[[המגיד ממזריטש]]", והפך במהרה לאחד מתלמידיו.
 
לאחר פטירת המגיד ממזריטש, בשנת [[תקל"ג]] (1773), נתמנה רבי שניאור זלמן לאחראי על צורת עבודתם ורשת פעולותיהם של החסידים. כעבור שלוש שנים נוספות, באסיפה הכללית של תלמידי המגיד ממזריטש, הוחלט למנות את רבי שניאור-זלמן לנשיא החסידות במדינת ליטא, היות שההתנגדות לחסידות שם היתה חזקה מבכל מקום אחר, ותלמידי המגיד ראו בו כמתאים ביותר, וגם בשל שיטתו השכלתנית - שהתאימה לאופיה הלמדני של ליטא. רבי שניאור זלמן אכן הצליח מאוד בעבודתו, ורבים מגדולי התורה באזור הצטרפו לתנועת החסידות.
 
שנה זו - [[תקל"ו]] (1776) - היא גם, כפי הנראה, השנה שבה החלה הנהגתו של רבי שניאור זלמן לקבל יותר ויותר את הגוון החב"די. במשך השנים הבאות נתגלה כיוון זה כמיוחד במינו, ולא עבר זמן רב והכל ידעו, כי בשיטת החסידות נולד זרם חדש – הזרם החב"די.
 
חסידות חב"ד הפכה מעתה למטרה העיקרית שאליה כוונו התקפותיהם של המתנגדים - מזה ושל המשכילים - מזה. רבי שניאור זלמן סבל רבות בשל כך, ובשנת [[תקנ"ט]] (1799) אף [[מאסר וגאולת רבי שניאור זלמן מליאדי|נאסר]] על-ידי השלטון הצארי, בעקבות הלשנה של המתנגדים והמשכילים. הוא ישב 53 יום במאסר, כאשר עונש מוות - המיועד למורדים במלכות - מרחף מעליו. אולם בסופו של דבר הצליח להוכיח את חפותו ויצא בכבוד ובניצחון גדול. יום צאתו לחירות, [[י"ט כסלו תקנ"ט | י"ט בכסלו]], הפך מאז לחג-הגאולה בקרב חסידי חב"ד והקרובים אליהם.
 
===ספר היסוד התניא===
:::'''לערך המלא: [[ספר התניא]]'''.
במשך עשרים שנה משנת [[תקל"ה]] (1775) כתב רבי שניאור זלמן מליאדי את הספר בו הוא פורש את משנתו, משנת חסידות חב"ד. כמו כן כתב בו עצות ותשובות רבות על שאלות בענייני עבודת ה' ששאלוהו חסידיו ב[[יחידות]]. בשנת [[תקנ"ה]] (1795) סיים את כתיבתו, ואישר להעתיקו. הספר הופץ בקרב החסידים שקיבלוהו בשמחה.
 
מתנגדי החסידות חששו מהשפעת הספר, ועל כן הטילו בו זיופים מכוונים על מנת להציגו כספר "כפרני". עם זיופים כאלה הציגוהו בפני הגאון מוילנה, ומשום כך הורה לשרפו. כשנודע לרבי שניאור זלמן מליאדי על כך, הורה להדפיסו ובכך למנוע את המשך זיופו.
 
בשנת [[תקנ"ז]] (1797) שלח רבי שניאור זלמן מליאדי את הספר לבית הדפוס בסלאוויטא, כשהוא מבקש מחבריו, תלמידי [[המגיד ממזריטש]], ר' [[זושא מאניפולי]] ור' [[יהודה לייב הכהן]] לצרף את הסכמתם. הללו התפעלו מאד מהספר וצרפו את הסכמותיהם החמות. העותקים הראשונים הגיעו לידי רבי שניאור זלמן מליאדי ב-כ' כסלו [[תקנ"ז]].
 
בתחילה היו מראשי החסידות שלא קיבלו את הספר, עקב האלמנט האינטלקטואלי שבמשנת חסידות חב"ד, אך לבסוף הוא אומץ בחום גם על ידם. כיום, הספר נחשב לראשון בחשיבות מבין ספרי היסוד של תנועת החסידות, נערץ על ידי כל זרמיה ונלמד בכל תפוצות ישראל.
 
בספר זה מצויים יסודותיה של תורת חב"ד ופנימיות התורה. הספר מבאר בהרחבה את מבנה נפש האדם ואת מערך הכוחות הפועל בקרבו; הוא חודר לעומקן של בעיות פילוסופיות מקיפות, כמו היחס בין הבורא לעולם, בריאת [[יש מאין]], [[אחדות ה']], מטרת התורה והמצוות וכדומה, והוא סולל לפני האדם דרך בטוחה וקלה להגיע לדרגות נעלות ולעבוד את ה' כראוי.
 
ספר התניא השפיע השפעה מכרעת על האמונה היהודית. עד הבעש"ט היו דעות גדולי ישראל חלוקות בענין אופן השגחתו של הקב"ה על עולמו. הבעש"ט חידש שההשגחה של הקב"ה הינה [[השגחה פרטית]] על כל פרט ופרט ביקום. רבי שניאור זלמן מליאדי, בביאורו את שיטת הבעש"ט בספרו, הפך את אמונה זו לרווחת בכל קהילות ישראל.
 
השפעתו היתה רבה כל כך עד שאפילו תלמידו של הגר"א, ר' חיים מוולוז'ין, חזר בו מתפיסת רבו, בעקבות הלימוד בתניא, והודה בספרו 'נפש החיים' שהאמת כשיטת החסידות בענין "[[צמצום לא כפשוטו]]".
 
כיום משתתפים ברחבי העולם כולו, יהודים רבים, חסידים וליטאים, חרדים ואף כאלה שאינם מגדירים עצמם כשומרי תורה ומצוות, בשיעורים הנלמדים בספר זה ואשר להם השפעה מכרעת על חייהם של אנשים רבים. חסידים רבים הצטרפו לחסידות חב"ד בעקבות לימוד התניא. אכן, נכרת בהשפעתו של ספר זה שהוא היסודי בחסידות, הבטחתו של המשיח לבעש"ט "[[יפוצו מעינותיך חוצה]]".
 
===רשימת אדמו"רי חב"ד===
*'''רבי שניאור זלמן מליאדי''' – [[הרב  שניאור זלמן מלאדי]] (י"ח באלול ה'תק"ה – כ"ד בטבת ה'תקע"ג)  (4 בספטמבר 1745 - 27 בדצמבר 1812).
*'''אדמו"ר האמצעי''' – [[הרב דובער שניאורסון]] (ט' בכסלו ה'תקל"ד – ט' בכסלו ה'תקפ"ח) (24 בנובמבר 1773 - 28 בנובמבר 1827).
*'''אדמו"ר הצמח צדק''' –  [[הרב מנחם מנדל שניאורסון (הראשון)]] (כ"ט באלול ה'תקמ"ט – י"ג בניסן ה'תרכ"ו)  (20 בספטמבר 1789 - 29 במרץ 1866).
*'''אדמו"ר המהר"ש''' – [[הרב שמואל שניאורסון]] (ב' באייר ה'תקצ"ד – י"ג בתשרי ה'תרמ"ג)  (11 במאי 1834 - 26 בספטמבר 1882).  
*'''אדמו"ר הרש"ב''' – [[הרב שלום דובער שניאורסון]] (כ' בחשוון ה'תרכ"א – ב' בניסן ה'תר"פ)  (5 בנובמבר 1860 - 21 במרץ 1920).
*'''אדמו"ר הריי"ץ''' – [[הרב יוסף יצחק שניאורסון]] (י"ב בתמוז ה'תר"מ – י' בשבט ה'תש"י)  (21 ביוני 1880 - 28 בינואר 1950).
*'''[[הרב מנחם מנדל שניאורסון]]''' – רבי מנחם מענדל שניאורסון (י"א בניסן ה'תרס"ב) (18 באפריל 1902).
 
===תורת חב"ד===
תורת חב"ד היא התפתחות נוספת בגילוי תורת החסידות, אותה החל לגלות [[הבעש"ט]]. החסידות בכללותה הינה גילוי של פנימיות התורה, פנימיות של כל ד' חלקי התורה פרד"ס - פשט, רמז, דרש וסוד.
 
התורה, כמו הגוף מחולקת ל"גוף" ול"נשמה" החלק שנקרא "נגלה" הוא בעצם החלק הגלוי, בחלק זה כלולים כל התנ"ך, המשנה, התלמוד ושאר הספרים שנוספו עליהם. החלק השני "הפנימיות" - הנשמה, זוהי החסידות.
 
המילה חב"ד מהווה ראשי תיבות של שלושת היכולות האינטלקטואליות: [[חכמה]], [[בינה]], [[דעת]]. הפילוסופיה של התנועה מבוססת על המימד העמוק ביותר של תורת השם. היא מלמדת להבין ולהכיר את הבורא, את תפקידה ומטרתה של הבריאה, ואת החשיבות והשליחות הייחודית של כל יצור נברא. תורת חב"ד מדריכה את האדם לעדן ולשלוט בכל פעולה או רגש שלו באמצעות החכמה, הבינה והדעת.
 
תורת חב"ד עוסקת למעשה בכל עולם ההגות והמחשבה של היהדות. היא דנה ביחסים שבין הבורא לבריאה, בדרכים שבהן שולט הבורא על עולמו, כיצד הוא מקיים ומחייה את העולם והמטרה שלשמה הוא ברא בכלל את העולם כולו. אנו מוצאים בתורת חב"ד הסברים מאלפים על מהותן של התורה ומצוותיה, על יחודו של עם ישראל ועל כוחותיה של הנשמה היהודית. בתורת חב"ד גם מצויים ניתוחים מעמיקים ונפלאים של נפש האדם וקיימת בה חדירה לרבדים העמוקים ביותר של הנשמה היהודית.
 
ישנו מכלול רחב של שאלות-יסוד המהווה נושא מתמיד לדיון במשנתה של חסידות חב"ד. כמה מהן הן השאלות: לשם מה ברא הקדוש-ברוך-הוא את העולם? האם היה חסר לו דבר-מה שלשם כך ברא את העולם? וכיצד נוצר עולם כה מורכב ובעל כל כך הרבה ניגודים מהאלוקים האחד והיחיד אשר "מהותו" היא אחדות פשוטה?
 
מקום נרחב מוקדש לעיסוק בשאלות המטרה והתכלית: מהי התכלית שבלימוד התורה ובקיום מצוותיה? לשם מה הייתה הנשמה האלוקית שלנו צריכה לרדת מן העולם הרוחני העליון שבו שרתה אל עולמנו הגשמי והתחתון? מהי התועלת שבירידה עצומה זו? מהו סופו של העולם, האם הוא יישאר כפי שהוא לנצח או שיחול שינוי בכל מהותו בשלב זה או אחר?
 
זהו אחוז מזערי מהנושאים שבהם דנה תורת חב"ד. המאפיין את צורת דיונה הוא – ההגיון המוצק של ההסברים, הבהירות, העומק ועם זאת – הפשטות הניתנת להשגה לכל אדם.
 
מפליאה במיוחד היא העובדה, שכמעט לא נמצא אדם שניסה לחדור למעיינותיה של חסידות חב"ד והדבר לא חולל אצלו שינויים. עצם העיסוק בתורת חב"ד משנה זוויות-ראיה, מגביר מודעות לתחומים עדינים שלא היו קרובים קודם-לכן והופך את האדם לאדם אחר: רציני יותר, שלם יותר עם השקפת עולמו, מיושב יותר – וגם בעל חיוניות ושמחת-חיים גדולה יותר.
 
===מאפייני חסידות חב"ד===
====מרכז התנועה====
מרכזה של חסידות חב"ד הוא [[בית הכנסת 770 | סעוון סעוונטי]] - מרכז חב"ד העולמי (המוכר יותר כ-"[[בית הכנסת 770]]") בית מדרשו של [[הרב מנחם מנדל שניאורסון]]. המרכז נמצא ברחוב איסטרן פארקווי 770 בשכונת קראון הייטס שבברוקלין, ניו יורק.
 
את 770 לא ניתן להגדיר רק כמקום מסויים. בדור האחרון, הפך מקום זה ל"סמל" לרבבות אלפי חסידים השואבים מהבית הגדול הזה את כל חיותם; להמוני יהודים שהבית הזה משמש להם מקור לשמחה וביטחון, לאמונה ועוז-רוח; לנבוכים ומחפשי-דרך ש'סעוון סעוונטי', "שבע מאות שבעים", יצק בהם השקפת-עולם ברורה, איתנה ותקיפה. לאלפי-אלפים של לומדי תורה ועובדי ה', שהבית הגדול הזה, והשפע שנובע ממנו, היה להם למגדלור של תורה אמונה והדרכה בעבודת ה'.
 
[[הרב מנחם מנדל שניאורסון]] אף ביטא את חשיבות הבניין בהזכירו מספר פעמים ש"770" בגימטריא "[[פרצת]]", ושבהשגחה פרטית הבניין נקרא בפי כל בשם "770" בלשון-הקודש באידיש ובאנגלית, הרי בוודאי שלגבינו ישנה חשיבות וקדושה מיוחדת לבית רבינו. ב[[קונטרס בית רבינו שבבבל]] כתב [[הרב מנחם מנדל שניאורסון]] כי המספר 770 בגימטריא "[[בית משיח]]" והודיע כי כשירד בית המקדש השלישי משמים בדרכו לארץ ישראל, יעבור ב "770" ומשם, יחד עם בנין 770, יסע לארץ הקודש לירושלים.
 
====לדאוג לכל העם====
'''ייחודה של תנועת חב"ד ודרכה הרעיונית, לא להסתגר בד' אמותיה, אלא לדאוג לכל מחסורו של יהודי, באשר הוא, ולהפיץ את משנת החסידות ומעיינותיה - חוצה, לכל מקום'''.
 
מי שהביא את הפעלתם של החסידים למען כל עם ישראל בכל מדינות פזורותיו לממדים מדהימים, הינו [[הרב מנחם מנדל שניאורסון]]. [[הרב מנחם מנדל שניאורסון]] פיתח את מושג השליחות והקים את ה"[[בתי חב"ד]]". במשך עשרות שנות מנהיגותו, שלח [[הרב מנחם מנדל שניאורסון]] את אלפי תלמידיו לחמש יבשות תבל. הוא "כבש" מדינה אחר מדינה פתח סניפים, בתי כנסת ומוסדות חינוך, בכל עיר ויישוב. במדינות חופשיות מתקיימת הפעילות בחוצות ובפרסום רב, ובמדינות בהם משטר עוין קמו ופעלו מחתרות של שליחיו האמיצים והמסורים של [[הרב מנחם מנדל שניאורסון]].
 
כמעט בכל נקודה נידחת בעולם אפשר למצוא "[[בית חב"ד]]" (וידועה ההלצה, כי ישנם שני דברים שניתן למצוא בכל מקום: בית חב"ד וקוקה קולה). חסידי חב"ד מנהלים בתי ספר יהודיים במדינות רבות בעולם, בראש ובראשונה במדינות ברית המועצות לשעבר.
 
עבור ילדי ישראל הקים [[הרב מנחם מנדל שניאורסון]] את תנועת הנוער "[[צבאות השם]]" מטרת הארגון להחדיר בקרב הילדים את המודעות להגברת הצד הטוב שלהם ולמלחמה ברע הקיים בתוכם, וזאת דווקא ע"י החינוך הבלתי פורמלי, בהפיכתם לחיילים המודרכים ע"י מפקדים הקרובים להלך רוחם לפעמים יותר מהמורה וההורה.
 
הארגון פועל במדינות רבות בעולם כארגון בת של מוסדות [[שליחות | שלוחי]] [[הרב מנחם מנדל שניאורסון]], בעולם גדל הארגון מ-5000 ילדים בשנתו הראשונה לכחצי מליון ילדים היום, על חבריו נמנים ילדים מכל גווני הקשת מהחרדים ביותר ועד לכאלו שהקשר שלהם עם היהדות שואף לאפס.
 
===מנהגים אופייניים===
לחסידות חב"ד מספר מנהגים ייחודיים להלן מספר דוגמאות:
*חסידות חב"ד שמה דגש על תפילה באריכות, תוך התבוננות מעמיקה בגדלותו האינסופית של הבורא, ואפסות האדם. התפילה מלווה לעתים בנגינה חרישית של [[ניגון חב"די]], כדי לעורר את הלב. עם זאת, בשונה מפלגים אחרים בחסידות, הם מקפידים שלא להבליט זאת בתנועות חיצוניות, ומרחיקים זאת מאוד. תפילה באריכות נקראת בעגה החב"דית "תפילה בעבודה", וחסיד הידוע בכך מכונה "[[עובד]]", מאחר וזהו הפן המעשי יותר בתורת חב"ד. עיסוק בהשכלת חב"ד לבד ללא שימת דגש על "עבודה" נחשב לעוון.
*חסידי חב"ד אינם נוהגים [[שינה בסוכה|לישון בסוכה]] במהלך חג הסוכות.
*חסידי חב"ד בדרך כלל סועדים [[סעודה שלישית]] בשבת ללא לחם. זמן זה, לקראת סוף השבת, מכונה "רעוא דרעוין" (רצון הרצונות - זמן אידאלי לבקש ולהתחנן). בזמן זה נהוג לשורר [[ניגונים חב"דיים | ניגונים חסידיים]], ואף להשמיע "[[מאמר חסידות]]" ברבים (מקובל לחזור בעל-פה דווקא).
*אדמו"רי חב"ד חדשו מספר לימודים יומיים:
[[הרב יוסף יצחק שניאורסון]] הנהיג את לימוד ה[[חת"ת]] ('''ח'''ומש '''ת'''הילים '''ת'''ניא) היומי, חומש - קטע יומי מפרשת השבוע עם רש"י, תהילים - כפי שנחלק לימי החודש, "[[תניא]]" - יומי כפי שחילקו [[הרב יוסף יצחק שניאורסון]].
על פי הוראתו של [[הרב יוסף יצחק שניאורסון]], כתב [[הרב מנחם מנדל שניאורסון]] את "[[היום יום]]" - דבר תורה יומי קצר בהלכה או בחסידות.
 
[[הרב מנחם מנדל שניאורסון]] הנהיג את לימוד "[[רמב"ם (תקנה)|הרמב"ם היומי]]" (פרק או שלושה פרקים ליום).
 
המנהג הוא ללמוד בימי ספירת העומר גם "בנוסף על השיעורים היומיים" (כדברי [[הרב מנחם מנדל שניאורסון]]) את מסכת סוטה - דף ליום. וכיוון שיש בה מ"ט דפים - הרי שבמשך כל ימי ספירת העומר גומרים את המסכת.


==חולקים==
==חולקים==

גרסה מ־17:47, 21 בספטמבר 2009

החסידות היא תנועה מן הגדולות בתנועות שידעה ההיסטוריה היהודית, שמתקיימת - באופנים שונים - כבר כמאתיים וחמישים שנה. מייסדה הוא הבעל שם טוב, ועיקרה הוא השמחה וההתלהבות בעבודת ה'.

רקע

ביהדות פולין היו שתי שכבות חברתיות מנוגדות: למדנים - לומדי תורה ותלמוד, שזה היה קנה המידה היחיד להערכה בישראל, ובורים גמורים - תושבי כפרים, עיירות וערי שדה, והם היו רוב העם. תלמידי החכמים בזו להם והתרחקו מהם, והם חשו עצמם זנוחים ועזובים, דחויים ומנוכרים. הניגודים בין השכבות העמיקו עד כדי איבה הדדית.

כמו כן היו בתקופה זו פרעות, עלילות דם וגזירות שגזרו הנוצרים על היהודים, וכן גזירות ת"ח-ת"ט היו כמה עשרות שנים קודם לכן.

המצב הרוחני והכללי של היהודים בפולין היה בשפל המדרגה.

היסטוריה

  • בשנת ת"ק 1740 בערך הבעש"ט מגיע למז'יבוז' ומייסד את תנועת החסידות. מאז מכונה מז'יבוז' "ירושלים של החסידות". תנועת החסידות, מן הגדולות בתנועות שידעה ההיסטוריה היהודית, מתפשטת חיש מהר ברחבי העם היהודי.
  • מקומה העיקרי היה בפולין, ולבסוף היא מקיפה את מרבית היהדות במלכות פולין הישנה.
  • בשנת תק"כ 1760 נפטר הבעש"ט. בעת פטירתו מונים חסידיו כעשרת אלפים איש, ויש אומרים כארבעים אלף איש.
  • בשנת תקל"ב 1772 הליטאים המתנגדים, ובראשם הגר"א, לוחמים בחריפות בחסידות.
  • בשנת תק"מ 1780 ר' יעקב יוסף הכהן מפולנאה, תלמיד הבעש"ט, מוציא לאור את הספר "תולדות יעקב יוסף" שעוסק ביסודות החסידות. זו הפעם הראשונה שתורת החסידות מנוסחת בכתב ומופצת ברבים.

תנועת החסידות מאחדת שכבות רבות של העם ומעוררת ביהדות התחדשות דתית. היא מחזירה ליהודי הפשוט את בטחונו בה' ואת בטחונו העצמי, מעוררת את צלם האלוקים שבתוכו, נוטעת אמונה ושמחה - שמחה בעבודת ה'. מפנה את מבטו של היהודי מהעולם החיצון - הסביבה הגויית המכאיבה - אל עצמו ואל היהדות. היהודים מתחזקים ומתחשלים רוחנית וחברתית. גם גדולי תורה נוהים אחריה ומשתלבים בה.

  • עד היום הזה נמשכת החסידות.

רבנים

  • הבעל שם טוב (ת"ס-תק"כ 1700-1760) - נולד באוקופ שבגבול פולין-תורכיה. מייסד החסידות.
  • רבי יעקב יוסף מפולנאה (נפטר בשנת תקמ"ד 1884) - הפיץ בכתב את יסודות החסידות.
  • המגיד ממזריטש (תס"ד-תקל"ג 1704-1773) - רבי דוב בער, נולד בלוקאטש. תלמיד הבעש"ט ויורשו המוכר. הרחיב את גבולות החסידות והצליח לקבץ עשרות גדולי תורה לדגלו. שינה את נוסח התפילה לנוסח ספרד.
  • רבי מנחם מענדל מויטבסק (ת"צ-תקמ"ח) הנהיג את החסידות ברוסיה הלבנה ובליטא.
  • רבי שניאור זלמן מליאדי (תק"ה-תקע"ג) ייסד את זרם חסידות חב"ד. מהחסידויות הבולטות ברוסיה.
  • החוזה מלובלין (נולד בערך בשנת תק"ה 1745) - תלמיד המגיד ממזריטש ורבי אלימלך מליזענסק. מפורסם בראייתו הרחוקה ולכן כונה "החוזה". כמעט כל גדולי פולין היו תלמידיו.

ספרי יסוד

יסודות

  • עיקרה - רגש: החסידות מבוססת על רגש - שמחה, התלהבות ולהט נפשי הם היסודות בעבודת ה'.
  • קבלה: החסידות היא ביתה של הקבלה, והיא משתמשת במושגים הקבליים - עשר ספירות, צמצום ושבירה, בירורי ניצוצות, העלאת מחשבות זרות, ענווה. היא יונקת מספרי המוסר, הקבלה, פרשנות הזוהר והאר"י. היא הביאה את חלק הסוד שבתורה לידי גילוי.
  • הצדיק: האדמו"ר מתווך בין החסידים לה'. כל מה שהצדיקים מבקשים - ה' עושה תיכף. הקב"ה גוזר וצדיק מבטל, הקב"ה מבטל וצדיק גוזר ומקיים. תפקידו של הצדיק לקרב כל אדם מישראל לעבודת ה'. הצדיק לא רואה שום רע באדם, ובעינו כולם זכאים, ולכן הוא אוהב את ישראל מאוד. הוא לא מתנשא על העם אלא הוא חלק מהעם. עיקר העבודה באה מהצדיק, הוא מחיה את החסידים, והחסידים סומכים עליו שהוא יעשה את הכל.
  • אלוקות: הבורא מצוי בארץ ובכל אבר שבאדם.
  • שמחה, ובייחוד שמחת מצווה, וכן ריקוד בהתלהבות, כי כשהאדם בעצבות אינו יכול להתעלות.
  • תפילה: כוונה - לב - רגש.
  • אמונה תמימה.
  • צומות וסיגופים: החסידות מתנגדת להם, ובמקומם היא מעמידה את הטבילה במקווה.
  • רוע: אין רע גמור, אפילו ברע יש ניצוצות אלוקיים. הרע הוא אמצעי לטוב. השכינה שורה גם ברעים ובחוטאים, ואפשר לעבוד את ה' גם ביצר הרע.
  • לימוד תורה: יש להעדיף את הלימוד המביא לידי מעשה, ובעיקר מה שמביא ליראת שמיים - ספרי מוסר או שו"ע. המעשה הוא העיקר ולא הלימוד, וגם בלימוד עצמו - עיקרו הוא נשמת הלימוד. טהרה טבילה ותפילה הם עיקר העיקרים, והם עולים על לימוד תורה. לימוד שלא לשמה אין לו ערך מיוחד והוא מועד לחזק את מידת הגאווה.
  • מצוות: העיקר הוא נשמת המצווה, הכוונה עיקר ולא העשייה.
  • מקווה: יש צורך לא רק בטהרת הנפש אלא גם בטהרת הגוף. הטבילה באה במקום הסיגופים והצומות שבקבלה, והיא מטהרת ומשמחת את האדם.
  • ענווה: האדם יכול להשיג את כל מה שהשיגו כל התנאים והאמוראים, רק הגאווה מעכבת.
  • דביקות באלוקים.
  • תיקון המידות: לא רק לתקן את המידות הרעות לטובות, אלא לשפר ולשכלל גם את המידות הטובות.
  • אחדות ה': דברי האר"י, שהתהוות העולמות היא ע"י "צמצום" - אור אין סוף ב"ה צמצם את עצמו ונתן אפשרות להתהוות עולמות - אינם כפשוטם: לגבי אין סוף עצמו אין שייך כלל צמצום, הצמצום רק מצד המקבל, ובלשונם של החסידים: אור הסובב ממלא הכל, רק מבחינת האדם ישנו גילוי של אור הממלא - הארה זעירה הבאה להתגלות לאדם ולעולם (והמתנגדים חולקים, עיין שם).

פלגים

במשך השנים נוצרו בחסידות פלגים רבים:

רוז'ין-סדיגורא

רוז'ין ניהלו חצר מפוארת מתוך עושר, והאדמו"ר ר' ישראל מרוז'ין נסע במרכבה מהודרת עם ידיות כסף, ארבעה סוסים אבירים ומשרתים רבים, וגינוני מלכות נוספים.

חלק מהאדמו"רים ביקרו אותם בחומרה, ולבסוף פרצה בעניין מחלוקת חריפה בין צאנז לסדיגורא, שבראש החולקים עמד ר' חיים מצאנז. המחלוקת שככה - עם מותו של ר' חיים - בשנת תרל"ו 1876.

היהודי הקדוש מפשיסחא - האדמו"ר ר' יעקב יצחק מפשיסחא

לימוד תורה בחריפות ובעמקות. עקירת המידות הרעות בצורה קיצונית. תפילה בכובד ראש ובהתבוננות עמוקה. איחרו להתפלל בכמה שעות, ולפעמים אף היו מתפללים שחרית בזמן תפילת מנחה.

ר' בונים מפשיסחא

כל אחד מסוגל לשאת את כתר המנהיגות. אמנם רק אחד נבחר, אך כל אחד ואחד מהחסידים ראוי לכך. יש לבער את המסתורין מההמונים. החסידים חיים בחבורה סגורה שבה מסתפקים במועט ומשוחררים מנימוסי החברה. עזות רוחנית. חריפים ולמדנים. התרכזו בלמדנים ובחריפים והפקירו את ההמונים.

קוצק - האדמו"ר ר' מנחם מנדל מקוצק

אברכים רבים עזבו את משפחותיהם למשך חודשים ללמוד בקוצק. יש להרבות בתורה, מצוות, עקירת הרע וטיפוח הטוב. הדגישו את צמצום צרכי הגוף, עבודת המידות, אמת, בריחה מגינוני כבוד ומהונאה עצמית. האדמו"ר הסתגר, בעיקר בסוף ימיו, ולא התראה כמעט לאיש.

גור - האדמו"ר ר' יצחק מאיר אלטר מגור

למדנות, חריפות הביטוי, העזה אישית, לימוד תורה.

ברסלב - ר' נחמן מברסלב

ר' נחמן מברסלב הוא יוצר חסידות רגשית של שמחה ודבקות. בשל גודל אישיותו לא העמידה החסידות רבי אחר אחריו, והיא ממשיכה להתקיים עד היום בלא רבי.

חב"ד - ר' שניאור זלמן מלאדי

חסידות של שכל ועומק. הרבי מלובאוויטש - ר' מנחל מנדל שניאורסון ייסד את מפעל קירוב הרחוקים והשלוחים לצורך מטרה זו.

חולקים

הקבלה

ההבדלים בין החסידות לקבלה:

  • רוע - חסידות: הרוע הוא אמצעי לטוב, קבלה: העדר הטוב.
  • צומות וסיגופים - חסידות: נגד צומות וסיגופים, קבלה: בעד.
  • הציבור אליו היא פונה - חסידות: כולם, קבלה: יחידים.
  • מקום הרוחניות - חסידות: האלוקות בארץ ובכל אבר שבאדם, קבלה: מגלה מה שבעולמות העליונים.
  • העיקר - חסידות: האדם הפרטי, קבלה: האומה.

המתנגדים

המתנגדים, בהנהגת הגר"א, ראו בחסידים זרם מיסטי - "כת" - שמסכנת את יסודות היהדות. חששו מהשינויים שהחסידים הנהיגו בדינים, במנהגים ובדרך לימוד התורה.

הטענות שלהם נגד החסידות היו:

  • לימוד תורה - עקרונות לימוד התורה של החסידים מערערים את יסודות לימוד התורה ויוצרים סכנה לעצם לימוד התורה שהוא יסוד היסודות של קיום העם היהודי.
  • רוע - דעת החסידים שהשכינה שורה גם בחוטאים ושאפשר לעבוד את ה' גם ביצר הרע מטשטשת את התחום שבין הקודש לחול, המותר והאסור.
  • הצדיק - דעתם שהוא מתווך בין העם לה' היא עבודת אלילים ממש.
  • הרגש - אצל החסידים הכל מבוסס על הרגש הדתי, אך אין לסמוך עליו כי כל אדם יכול להיגרר אפילו אחרי רגש של כפירה.
  • קבלה - אחת הטענות העיקריות היתה כלפי העובדה שהחסידות הביאה את חלק הסוד שבתורה לידי גילוי.

ספרים על הנושא

הסופר והחוקר ד"ר יצחק אלפסי כתב על החסידות 90 ספרים ובכתביו נמצא פירוט על הנושא.