ברכת המינים

הברכה השתים עשרה שבתפילת שמונה עשרה, שנתקנה על ידי שמואל הקטן, כנגד המינים שהצרו לישראל והסיתום לשוב מאחרי השם. יחד עם ברכה זו, ישנן בתפילת העמידה תשע עשרה ברכות, ואף על פי כן נשאר לה השם: "תפילת שמונה עשרה".

נוסחה

נתקנה כנגד ה"מינים" כלומר הנוצרים. מאימת הצנזורה שונה הנוסח וישנם כיום כמה נוסחים לאמירתה. כך למשל בסידורי אשכנז מתחילה הברכה ב"ולמלשינים", בעוד שבסידורי הספרדים מתחילים "למינים ולמלשינים". בסידורים קדמונים מופיע גם "ולמשומדים אל תהי תקווה". בסיום הברכה - יש מהספרדים שחותמים - "שובר אויבים ומכניע מינים" [כן דעת מרן החיד"א ז"ל, וכן כתב רבינו יוסף חיים ז"ל בבן יהוידע, ברכות דף כח], ויש שחותמים - "שובר אויבים ומכניע זדים" [שו"ת יחוה דעת, חלק ה סימן ח].

מקומה

מקומה אחרי ברכת המשפט, לפי ש"כיון שנעשה דין מן הרשעים - כלו המינים" (תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יז:).

כנגד מה נתקנה?

לרבי הלל בנו של רבי שמואל בר נחמני שאמר ש-18 ברכות נתקנו כנגד 18 אזכרות (שם ה') שב"הבו לה' בני אלים" (תהילים כ"ט) - כנגד "א-ל הכבוד הרעים" - דהיינו ש"א-ל" היא מידת הדין, ומבקשים שירעים, שזו עניים הברכה.

ולרב יוסף שאמר ש-18 ברכות כנגד 18 אזכרות שבקריאות שמע, נתקנה כנגד ה"אחד" - היינו שהמינים טוענים לריבוי רשויות וכופרים באחדותו של ה', ומתפללים שה' יראה אחדותו בנקמתו בכופרים בכך.

ולרבי תנחום שאמר בשם רבי יהושע בן לוי ש-18 ברכות כנגד 18 חוליות שבשדרה, ברכה זו נתקנה כנגד הדרה הקטנה שבסוף החוליה.

חז"ל קבעו שמי שאינו אומרה לא יעלה ש"ץ וחושדים בו במינות.