ברכה מעין שבע

ברכה הנאמרת על ידי שליח הציבור בתפילת ערבית של ליל שבת, שמוזכרים בה בקצרה עניניהן של שבע ברכות תפילת העמידה.

כנגד ברכות העמידה

לאחר תפילת העמידה של ליל שבת, ולאחר שסיימו הציבור את אמירת ויכולו, אומר שליח הציבור בקול רם "ברכה מעין שבע", הכוללת את שבע הברכות שבתפילת העמידה: "מגן אבות בדברו" - כנגד ברכת "מגן אברהם"; "מחיה מתים במאמרו" - כנגד ברכת "מחיה המתים"; "האל הקדוש שאין כמוהו" - כנגד ברכת "האל הקדוש"; "המניח לעמו ישראל ביום שבת קדשו" - כנגד ברכת "מקדש השבת"; "לפניו נעבוד" - כנגד "ברכת עבודה" ("רצה"); "ונודה לשמו" - כנגד "ברכת מודים"; "אדון השלום" - כנגד ברכת "שים שלום".

טעם התקנה

ברכה זו נתקנה משום סכנת מזיקים. שכן בזמנם, בתי הכנסיות היו נמצאים מחוץ למקום ישוב, ובכל שאר לילות החול היו העם עסוקים במלאכתם ומתפללים את תפילת ערבית בביתם. אבל בליל שבת היו באים להתפלל בבית הכנסת, והואיל וחלק מהמתפללים היו מאריכים בתפילתם, תיקנו חכמים ששליח הציבור יחזור ויתפלל כדי שיתעכבו כל הציבור עד שיסיימו המאחרים את תפילתם ויצאו יחד עם כולם, ולא יגיעו לידי סכנה.

לדעת רוב הראשונים ז"ל - אין מברכים ברכה זו בליל פסח שחל בשבת, מאחר וליל פסח משומר ובא מן המזיקים, ועל כן טעם התקנה אינו שייך כאן. אמנם לדעת רבינו הרש"ש זצ"ל - יש לברך ברכה זו אף בליל פסח שחל בשבת.

כמו כן נחלקו אם מברכים ברכת "מעין שבע" בבית החתן ולהבדיל בבית האבל - יש אומרים שאין לברך שם, ויש אומרים שמברכים אף במקומות אלו [בן איש חי].