אתחלתא דגאולה

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

אתחלתא דגאולהארמית: התחלת הגאולה) הוא מושג רעיוני השאוב מן הגמרא. המדובר הוא בתקופה שבה חל שלב חדש של התעוררות בתהליך הגאולה וביאת המשיח.

מדובר בנקודה משמעותית, כיוון שזהו השלב הראשון בתהליך הגאולה המהווה תקופה השונה במובנים רבים מכל מה שקדם לה. מושג זה הוא בין הנושאים הנידונים ביותר במשנתה של הציונות הדתית. ובמשנת תלמידי הגר''א.

מקור[edit]

במקורות היהודיים, החל מן הגמרא, מופיעים מאפיינים רבים של שלבים שונים בגאולה. מן התיאורים השונים בגמרא עולים מאפיינים שונים של ראשית הגאולה. הבולטים בהם:

  • העובדה שארץ ישראל "נותנת פירותיה בעין יפה" (בגמרא נאמר על כך – "אין לך קץ מגולה מזה" (בבלי, סנהדרין דף צ"ח ע"א)).
  • שלטון יהודי (דברי האמורא שמואל: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד" (בבלי, ברכות, דף ל"ד ע"ב), שנפסקו להלכה במשנה תורה לרמב"ם).
  • חזרת גאוותה של מלכות שמים ושל ישראל ביכולתם להשיב מלחמה שערה. כלשון הגמרא "והאמר מר בששית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא? מלחמה נמי [גם] אתחלתא דגאולה היא" (בבלי, מגילה דף י"ז ע"ב). משום שעצם הענין שישראל יכולים להשיב מלחמה שערה, זוהי תחילתה של פריקת שעבוד מלכויות מעליהם. שהרי מלחמה מבטאת את ההבדל בין בן חורין לעבד. עבד אינו נלחם, ודרכו להיות כנוע לאדוניו, ואילו כאשר עם ישראל נלחם, הרי זה ביטוי לכך שהם אינם עבדי האומות. וממילא המלחמה היא בכלל תחילת הגאולה.
  • קיבוץ גלויות - כדברי חז''ל (שמעוני הושע, תקיח): מה יציאתם ממצרים בששים רבוא וכניסתן לארץ בששים רבוא – כן לימות המשיח בששים רבוא[1]. [האוכלוסיה היהודית בארץ לפני הקמת המדינה היתה כ600,000 איש ולפני מלחמת ששת הימים היו 670,000 גברים יהודים בארץ].
  • קשיים וסבל רב (עד שאחד האמוראים אומר: "ייתי (המשיח) ולא אחמיניה" (בבלי, סנהדרין, דף צ"ח ע"ב) – הלוואי שיבוא המשיח, אך איני רוצה לחיות אז)[2].

במקומות שונים בגמרא ובמקורות מאוחרים יותר מצוינים מאפיינים נוספים,‏[3] בהם התמעטות ידיעת התורה והתנהגות וולגרית. בספרים מאוחרים יותר, רואים רמזים לגאולה המתקרבת בתודעת העם, כך למשל בהתעוררות לעסוק בתכלת בציצית[4] והתעוררות לעסוק ביישוב הארץ.‏[5]

ממתי התחילה הגאולה[edit]

חז''ל (תנחומא דברים סימן א) אומרים: ישושום מדבר וציה.

מפני מה כתיב כך?

ללמדך, שבשעה שהקדוש ברוך הוא מגלה שכינתו על ישראל, אינו נגלה עליהם כאחת, מפני שאינן יכולין לעמוד באותה טובה בפעם אחת. שאם יגלה להם טובתו כאחת, ימותו כולם. ראה מה כתיב: ומעולם לא שמעו לא האזינו, עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (שם סד ג).

צא ולמד מיוסף: בשעה שנתודע לאחיו לאחר כמה שנים, אמר להם: אני יוסף אחיכם, מתו כלם, ולא יכלו לענות אותו וגו' (ברא' מה ג). הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה.

אלא מה הקדוש ברוך הוא עושה? מתגלה להם קמעא קמעא.

בתחילה משיש את המדבר, שנאמר: ישושום מדבר וציה.

ואחרי כן: [ו]תגל ערבה ותפרח כחבצלת.

ואחרי כן: פרוח תפרח.

ואחרי כן: כבוד הלבנון נתן לה.

ואחרי כן: המה יראו כבוד ה' הדר אלהינו.

הגאולה מגיעה 'קמעא קמעא' (קצת קצת) בהתחלה המדבר (באר שבע, מעלה אדומים וכד') פורח, אח''כ תגל הערבה ויצמחו בה אילנות ודשאים.  


מצאנו כמה דעות מתי התחילה בגאולה האחרונה תחילת תהליך הגאולה?

תלמידי הגר''א בירושלים כתבו כבר בשנת ה'תקצ''ז, כאשר הצליחו להתחיל לבנות קצת את ירושלים (כ 5000 נפש) שהם נמצאים באתחלתא דגאולה.

בספר קול התור כותב בשם רבו שהחל משנת ת''ר מתחיל האתחלתא דגאולה, כך גם כתב הרב אלקלעי, ונתן סימן לדבר 'בראשית' אותיות ת"ר אשיב, בשנת ת''ר אשיב את שבות יעקב.

הרב יהושע מקוטנא כתב (שו"ת ישועות מלכו יורה דעה, סו): "ואין ספק שהיא (מצות ישוב ארץ ישראל) מצוה גדולה כי הקיבוץ (חזרת עם ישראל לא''י) הוא אתחלתא דגאולה".

הרב יוסף חיים זוננפלד והרב אברהם יצחק הכהן קוק ראו בפריחת המושבות בארץ, אתחלתא דגאולה.

המלבי''ם סבר כאשר יתנו אומות העולם רשות לעם ישראל לעלות לארץ ויהיה ישוב יהודי גדול בארץ מתחיל האתחלתא דגאולה [נראה שהכוונה מהצהרת בלפור].

יש שראו בקום המדינה בשנת תש''ח ראשית צמיחת גאולתנו.

דעת הרבי מסאטמר[6] לפני ביאת המשיח אין אתחלתא בכלל.

מקורות ראה בהמשך הערך.

אתחלתא דגאולה – קמעא קמעא[edit]

כתב בספר קול התור (א,טו) בשם הגר''א: לדעת מראש כי אתחלתא דגאולה באה קמעא קמעא, מעט מעט, על פי חז"ל[7] כך היא גאולתם של ישראל: קמעא קמעא באה, כאיילת השחר. לכן כל פעולה של אתחלתא יש להתחיל אפילו במעט.  

מדוע הגאולה מגיעה 'קמעא קמעא'?[edit]

המדרש (לעיל) מבאר: אנחנו נמצאים בעידן של חשכה, בעידן של גלות. העיניים שלנו, עדיין אינן מסוגלות לקלוט את האור. כשם שאם היתה השמש עולה מתוך חשכה גמורה, ופתאום שמש – היא היתה מסנוורת, לא היינו מסוגלים לראות. הקב"ה ברא כך את עולמו שהשמש תעלה קמעא קמעא? כדי שניתן יהיה להסתגל בתחילה לאור מועט ומצומצם יותר. כך כנסת ישראל צריכה להסתגל לגאולה ואז הגאולה באמת תהיה ניתנת לעיכול על ידינו.

מדוע הגאולה ממצרים היתה בחיפזון, וגאולה אחרונה קמעא קמעא?[edit]

המהר''ל (גבורות ה', לה) מבאר: גאולת מצרים היתה ניסית, לכן היא בחיפזון. גאולה אחרונה מתנהלת בדרך הטבע לכן היא לאט לאט.

במקום אחר (נצח ישראל, מז) הוא מבאר: גאולת מצרים היתה לשעה, וכל דבר שאינו קיים תמידי הוא עובר במהירות כי החיפזון מורה על דבר שהוא לשעה וירא שמא יעבור הזמן, לכך ממהר הזמן. אבל הגאולה האחרונה היא נצחית, לכך היא נבנית היטיב ולא בחיפזון.

הבני יששכר[8] מבאר: גאולת מצרים היתה באתערותא דלעילא, ללא שום מעשה מצדנו, כי לא יכלו להתמהמה, שכבר נשתקעו במ"ט שערי טומאה. גאולה אחרונה היא באתערותא דלתתא - בידי אדם לזכות אותנו שיהיה לנו חלק בגאולה, לכן היא לאט לאט.

תפיסתו של רש"י[edit]

על פי דברי רש"י במסכת מגילה דף יז ע"ב, ד"ה אתחלתא דגאולה היא:

ואף על גב דהאי גאולה לאו גאולה דגלות היא, אלא שיגאלנו מן הצרות הבאות עלינו תמיד, דהא ברכת קיבוץ ובנין ירושלים וצמח דוד יש לכל אחת ואחת ברכה לעצמה לבד מגאולה זו, אפילו הכי, כיון דשם גאולה עלה – קבעוה בשביעית.

[9]יש שטעו בהבנת הדברים, כאילו המילים המודגשות מתייחסות לתקופת אתחלתא דגאולה עצמה, והבינו מכאן כי יכולה להיות אתחלתא דגאולה בגלות והמלחמות אינן ראייה לסיום הגלות. אלא שרש"י (במילים "דהאי גאולה") כלל לא התייחס לתקופת אתחלתא דגאולה, אלא לברכת הגאולה, עליה נסב הדיון בתלמוד - ואותה גאולה שבברכה השביעית אכן איננה עוסקת בגאולת ישראל מהגלות, אלא בגאולה מצרות יומיומיות.
גם במקורות התלמוד האחרים העוסקים בגאולה דבריו של רש"י מועטים ביותר ולא ניתן להסיק מהם לגבי עמדתו בעניין זה.

בגאולות קודמות[edit]

הרמח''ל (במאמר הגאולה) והגר''א[10] כותבים כי לכל גאולה יש שני זמנים: פקידה (אתחלתא), זכירה (סיום הגאולה). בגאולת מצרים ובגאולת בבל, ובעתידה להגלות במהרה בימינו.

בגאולת מצרים: אתחלתא: משה רבינו מבשר על הגאולה, והעבודה פוסקת מר"ה. סיום הגאולה:  קריעת ים סוף.

בגאולת בית שני: אתחלתא - כורש נותן רשות לעלות ולבנות, עולים ארבעים אלף יהודים, וכורש חוזר בו והם נשארים בארץ. סיום הגאולה - דריוש השני נותן רשות לעלות לא''י ולבנות את בית המקדש.

אתחלתא דגאולה בידי אדם[edit]

בשנות ה'ת"ר – הת"ש התחוללה מחלוקת גדולה בעם ישראל, כיצד תתחיל הגאולה? היו מגדולי ישראל שחשבו, כי גם תחילת הגאולה תגיע משמים, ואסור לנו לעשות מעשים גשמיים לעורר את הגאולה[11]. לעומת זאת הגר''א, הרב יהודה אלקעי ועוד רבים רבים מגדולי ישראל סברו, שתחילת הגאולה תהיה על ידי השתדלות מצידנו[12].

בעקבות זאת הגר''א ציווה לתלמידיו לעלות לארץ במסירות נפש, היא עליית תלמידי הגר"א.

הרב יהודה אלקלעי סבר שאם ח"ו ינסך ה' עלינו רוח תרדמה ולא נתעורר להיקבץ באגודה אחת לפקח ולהשגיח בעסק הקיבוץ לארץ ישראל עד שנת הת"ש, אזי יגיע הזמן שביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה יקבץ נדחנו אחד מעיר ושנים ממשפחה עם עני ודל מוכים ומעונים תמהים מרעות ותשים מצרות על אשר לא נתנו את כבוד לא־להי ישראל לשוב להסתופף בצלו בארץ ישראל [כמו שבסוף אירעה השואה].

אתחלתא דגאולה – לעניין הלכה[edit]

לאתחלתא דגאולה יש כמה השלכות הלכתיות:

א. הגמרא במסכת כתובות (קיא, א) אומרת: בין שלוש השבועות שהשביע הקב"ה את עם ישראל היה  שלא יעלו בחומה (רש''י: יחד, ביד חזקה) לארץ ישראל. רבים מהפוסקים סוברים, שאיסור זה פוקע בעת הגיע 'אתחלתא דגאולה'. כנאמר בגמ' שהאיסור הוא "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" (שיר השירים ב, ז). כאשר יש סימנים משמים של תחילת הגאולה, הרי זה סימן שה' חפץ שנחזור[13].

ב. לבני חוץ לארץ אין חובה לעלות לארץ ישראל (ראה אג''מ אבה''ע א, קב), אמנם מעת שהתחילה הפקידה/אתחלתא דגאולה, יש חובה לעלות לארץ ישראל. לכן בבית שני שלא עלו בני הגולה, מעת שהתחילה הפקידה (בהכרזת כורש) אמרו עליהם במדרש ובגמ' שהם אשמים בחורבן המקדש, ובמה שלא נתקיימו כל הנבואות[14].

לפני הציונות[edit]

הגמרא כותבת בנחרצות: "תיפח עצמן של מחשבי קצין" (סנהדרין דף צ"ז ע"ב), אך רבים פירשו זאת כאזהרה כנגד קביעת תאריך מדויק לביאת המשיח, ולכן היו כאלו, והבולט שבהם היה הגר"א, שסברו כי מותר ואף רצוי לקבוע את העת שממנה מתחילה להתעורר הגאולה. כך, תלמידי הגר"א הצביעו על שנת ה'ת"ר כתחילת הגאולה. תלמידי הגר"א יצרו את המושג "אתחלתא דגאולה" ככינוי לתקופה הכוללת חלק מהמאפיינים בנ"ל, וסברו כי תקופתם אכן כזו. מנהיגים חסידיים רבים שקדמו לעליית תלמידי הגר"א, עלו אף הם לארץ מתוך אמונה בייחודה של התקופה מבחינה משיחית, אף שלא השתמשו במושג "אתחלתא דגאולה".

אישים בציבור החרדי הרואים בימינו אתחלתא דגאולה[edit]

רבים מרבני הציבור החרדי ראוי בבנין ובפריחת הארץ אתחלתא דגאולה, שצריך לשמוח ולהודות לה' על כך.

הגר''א אמר לתלמידיו[15], שעיקר האתחלתא תתחיל משנת ת"ר, על פי האמור בספר הזוהר שבשש מאות שנים לאלף השישי יפתחו שערי החכמה למעלה ומעינות של החכמה למטה ויתוקן העולם וכו' להקים את כנסת ישראל מהעפר.

המלבי''ם כתב הגאולה תצמח לאט לאט (אתחלתא דגאולה), ואחד מהשלבים הראשונים יהיה ישוב בא''י ברשיון המלכות, קודם ביאת המשיח[16].

בנו של החפץ חיים הביא משמו: בשנת תר"ן כשהחלו לגרש את בני ישראל ממוסקבה, נתעוררה אז תנועה גדולה לארצנו הקדושה. באותו פרק קיבלתי מכתב מאבי ז"ל ובו הוא מעירני על ההתעוררות הגדולה בכל פינות עמנו לעלות לארצנו, ומשער כי הימים ימי עקבתא דמשיחא, וכי פקד ה' את עמו, ואפשר שהוא אתחלתא דקיבוץ גלויות, שהוא קודם ביאת המשיח (מכתבי החפץ חיים עמ' 44)[17].

הגאון ר' יוסף חיים זוננפלד חתום על מכתב הפותח בזה"ל: "אחד החזיונות מרהיבי הלב שבדורנו הוא בוודאי חזון הישוב הארצישראלי, ההולך ומתקדם בכל ערכיו בשנותיו האחרונות. שלומי אמוני ישראל וודאי צריכים לשמוח על החזון הנהדר שבו אנו רואים אתחלתא דגאולה"[18].

גם רבים רבים מתלמידי הגר''א כתבו כך בזמנם בשנת תקצ"ז, במכתב שכתבו לאחר שבנו את בית הכנסת מנחם ציון. (צילום כת"י של המכתב תלוי בכניסה לביה"כ החורבה)[19]. כך גם כתב האדמו''ר ממודז'יץ[20], הגאון ר' יהושע מקוטנא.

הרב יהודה אלקלעי האריך הרבה בספריו שמשנת ה'תר"ף מתחילה האתחלתא דגאולה, כמו שאמרו בגמרא[21] "ימות המשיח... ארבע מאות שנה", לפני האלף השביעי.

המשך חכמה ועוד רבים מגדולי ישראל ראו בהצהרת בלפור אתחלתא דגאולה/פקידה, כשם שבזמן בית שני הייתה הכרזת כורש נחשבת פקידה[22].

ישנו הבדל גדול בין הנושא של ראשית צמיחת גאולתנו, אליו חלק מהציבור החרדי מתנגד, עיין מה שכתב על כך הרב עובדיה יוסף בספרו הגדול 'יביע אומר' (ח"ו או"ח סי' מא אות ה'), לבין הנושא של לראות את המצב בארץ ישראל אתחלתא דגאולה, שהוא מוסכם להרבה דעות.

אישים בציונות הדתית הרואים בימינו אתחלתא דגאולה[edit]

במספר מקומות קורא הרב אברהם יצחק הכהן קוק לתקופתנו "אתחלתא דגאולה". במכתב משנת תרע"ח (1918) הוא כותב:

כן, אתחלתא דגאולה ודאי הולכת ומופיעה לפנינו. אמנם לא מהיום התחילה הופעה זו, רק מאז התחיל הקץ המגולה (סנהדרין צח ע"א) להגלות, מעת אשר הרי ישראל החלו לעשות ענפים ולשאת פרי לעם ישראל אשר קרבו לבוא, התחילה אתחלתא זו.
אגרות הראי"ה חלק ג' עמוד קנה

הרב צבי יהודה הכהן קוק, בעקבות המהר"ל מפראג,‏[23] רואה בספרו לנתיבות ישראל חיזוק לטענת "אתחלתא דגאולה" את ההצלחה החקלאית, ככתוב בגמרא:

אמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל ל"ו, ח) "ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו, לעמי ישראל, כי קרבו לבוא.
סנהדרין דף צ"ח ע"א

בספרו לנתיבות ישראל, הקדיש לנושא מאמר בשם "המדינה כהתקימות חזון הגאולה", ובו מקורות החל מפרשיות התורה, דרך הנביאים וחז"ל, וכלה בראשונים ואחרונים, שבהם מתוארת התרקמות הגאולה בתהליך מדורג. בחתימת המאמר הוא מתייחס לאפשרות של סיבוכים ונסיגות בתהליך זה.

הספר הבולט ביותר בנושא זה הוא הספר אורות של הראי"ה קוק. כן עוסקים בכך הספרים התקופה הגדולה של הרב מנחם כשר, אתחלתא היא של הרב יצחק דדון והמדינה היהודית – האם מדינת ישראל יכולה להיות אתחלתא דגאולה של הרב יעקב משה ברגמן. הנושא נידון בעיקר בספרי רבנים מהציבור החרדי לאומי.

התנגדות להחלת המושג על המציאות בימינו[edit]

הרב אלחנן וסרמן התנגד בזמנו להשקפה זו וכתב להבחין בין שני המושגים:

  1. אתחלתא דגאולה.
  2. עקבתא דמשיחא.

הרב אלחנן וסרמן, תלמידו המובהק של החפץ חיים, כתב בספרו "קובץ מאמרים" מאמר בשם "עקבתא דמשיחא", בו הוא דן במושג זה ובהשלכותיו. בין היתר, תוקף הרב וסרמן בספרו זה את שיטת המזרחי בהסברת מושג זה וההשלכות לגביו, וכותב כי עקבתא דמשיחא מורה על זמן שפלות רוחנית גדולה. המושג עקבתא דמשיחא מבוסס על הנאמר בסוף מסכת סוטה. חשוב לשים לב: דבריו של ר' אלחנן וסרמן זצל נאמרו בתקופה לפני השואה בהם התקיים כדבריו בתחילת המאמר, הקללה הנוראה של "וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה" (דברים כח), וכן הקללה של "וֶהֱפִיצְךָ יְיָ בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ" (שם). בימינו שהתקיימה ברכת הגאולה "וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה" (דברים ל, ג). בוודאי גם הוא יודה שאנחנו לפחות באתחלתא דגאולה אם לא בעיצומה. ''

ספרים על אודות אתחלתא דגאולה[edit]

ספרים הדוגלים בגישה זו[edit]

ראו גם[edit]

קישורים חיצוניים[edit]

הערות שוליים[edit]

הערות שוליים

  1. על פי דברי הגר"א המובאים בספר בחר ה' בציון עמ' ק"ל.
  2. מאפיין זה יותר שייך למושג עקבתא דמשיחא, ולא לאתחלתא דגאולה. ראה נחלת ה'[1], עמ' 99.
  3. ראו למשל תלמוד בבלי, מסכת סוטה דף מ"ט.
  4. ראו שו"ת ישועות מלכו ושו"ת דברי יואל.
  5. ראו שו"ת ישועות מלכו יו"ד סימן סו. דברים דומים כתבו גם הרב קלישר והרב קוק.
  6. ויואל משה, מאמר שלוש שבועות, אות סט.
  7. ראה מדרש תנחומא לעיל, ירושלמי ברכות א, א, מדרש תהילים יח, לו. זוהר וישלח קע, א. קובץ קמעא. ובאריכות גדולה בספר 'קמעא קמעא', הרב חיים דרוקמן.
  8. בני יששכר מאמרי חודש ניסן מאמר ח - מצות תאכל.
  9. תבנית:קישור כללי
  10. תבנית:קישור כללי
  11. הרבי מסאטמר, דברי יואל, פרשת בהעלותך ד''ה אמנם הדבר מובן. כבר סבו ר' משה טייטלבוים בעל הישמח משה, סבר כך שפירסם מכתב בשנת תקצ"ז (תקופת תלמידי הגר"א) שרעידת האדמה בצפת הוא משום שיצאו מהגלות לפני הזמן. אבל כל גדולי הדור כבר בזמנו חלקו על דבריו, ראה בספר בחר ה' בציון עמוד 114.
  12. תבנית:קישור כללי
  13. תבנית:קישור כללי
  14. תבנית:קישור כללי
  15. תבנית:קישור כללי
  16. מתוך מכתב שכתב המלבי''ם לר' צבי קאלישר, מובא בספר בחר ה' בציון [2] עמ' 99. כך גם מספר הרב מימון בספרו (פרקי זכרונות) שבשנת תרל''ה הספיד המלבי''ם את הרב קאלישר והרחיב בענין שאתחלתא דגאולה מגיעה בידי אדם.
  17. תבנית:קישור כללי
  18. תבנית:קישור כללי
  19. תבנית:קישור כללי
  20. תבנית:קישור כללי
  21. בפרק חלק (סנהדרין צט, א)
  22. תבנית:קישור כללי
  23. ספר נצח ישראל – תחילת פרק לט.