אנציקלופדיה תלמודית:תשובה

הגדרת הערך - מצוה על החוטא לשוב מחטאיו.

המצוה

מצוה על אדם שחטא שישוב בתשובה^[1], התשובה נזכרה בתורה, שנאמר: בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו^[2], וכן נזכרה בדברי הנביא בכמה מקומות, כגון שנאמר: שובו בנים שובבים ארפה משובותיכם^[3], ונאמר: השיבנו ה' אליך ונשובה^[4], ועוד.

המצווה

במצוה לשוב בתשובה, נחלקו ראשונים, יש סוברים שהמצווה היא הוידוי* כששב בתשובה^[5] - על פרטי ודיני הוידוי ע"ע - ויש שנראה מדבריהם שמלבד המצווה להתוודות כששב בתשובה, יש גם מצווה בפני עצמה לשוב בתשובה^[6]. אמנם לא מנו מצוה זו במנין המצוות^[7].

ברכה

אין מברכים על מצוות התשובה^[8], בטעם הדבר, יש שפירשו שהוא לפי שאין לה זמן קבוע, אלא בכל זמן שחטא מתחייב בה^[9]. ויש שפירשו שאין מברכים על התשובה כיון שהיא מצווה הבאה על ידי עבירה^[10].

תשובה על עבירות שאין בהם מעשה

תשובה היא בין על עבירות שיש בהם מעשה ובין על עבירות שאין בהם מעשה^[11], והיינו שצריך אדם לשוב מדעותיו הרעות, ומן הכעס והאיבה והקנאה וההתול ומרדיפת הממון והכבוד, ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן^[12].

על חובת הודוי* כששב בתשובה, ע"ע.

זמן התשובה

המעוררים לתשובה

אם רואה אדם שיסורים באים עליו, יפשפש במעשיו, שנאמר נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'^[13].

גיל עשית התשובה

מעלה היא לשוב בתשובה על חטאיו קודם ימי הזקנה^[14], שנאמר אשרי איש ירא את ה'^[15], ודרשו אשרי העושה תשובה כשהוא איש^[16], דהיינו שאינו זקן^[17].

תשובה בכל יום

אף על פי שאדם נידון על מעשין בראש השנה^[18], מכל מקום לעולם יהיו עיניו של אדם נשואות בתשובה, לפי שאדם נידון גם בכל יום^[19], ובכל יום ויום יוצאת בת קול ומכריזה לשוב בתשובה^[20]. ואמר ר' אליעזר: שוב יום אחד לפני מיתתך, וכיון שאינו יודע איזה יום ימות ישוב בכל יום שמא ימות למחר^[21].

המאחר לשוב בתשובה

המאחר לשוב בתשובה עונשו גדול, כי הוא יודע שיצא הקצף עליו ואיש לו מנוס לנוס שמה, והוא עומד במרדו^[22].

זמנים מסוגלים לתשובה

זמן התשובה שנזכר בתורה הוא יום-הכיפורים*, שנאמר: כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו^[23], ומצות עשה שיעיר רוחו לשוב בתשובה ביום הכיפורים^[24], והכל חייבים לשוב בו בתשובה^[25]. על פרטי התשובה ביום זה ע"ע יום הכיפורים^[26].

וכן ראש-השנה* הוא זמן מיוחד להעיר בו לתשובה^[27], וגם חודש אלול* הוא זמן מסוגל לתשובה^[28].

בעשרת-ימי-תשובה* התשובה והצעקה יפה לעולם, שנאמר דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב^[29]. אמנם בציבור בכל שעה שצועקים נענים, שנאמר כה' אלוקינו בכל קראנו אליו^[30], ויש לכל אדם לחפש ולפשפש במעשיו בעשרת ימי תשובה^[31]. על יתר דיניו ע"ע עשרת ימי תשובה.

יש מקומות שנוהגין בשנת העיבור לקבוע תענית בכל יום חמישי לפרשיות שובבי"ם ת"ת, והם פרשיותי ש'מות ו'ארא ב'א ב'שלח י'תרו מ'שפטים ת'רומה ת'צוה, ונוהגים כן מפני שהשנה ארוכה שיש יותר מחצי שנה בין בה"ב* שבמרחשון לבה"ב שבאייר שהם ימי תענית וכפרה לישראל^[32].

על חובת התשובה בתעניות ע"ע, על חובת התשובה בבה"ב, ע"ע.

מעלת התשובה

תשובה מכפרת על הכל

אמרו חכמים גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר שובה ישראל עד ה' אלוקיך^[33], ופירשו ראשונים שאפילו גדלה חטאתו עד כסא הכבוד התשובה מכפרת^[34].

החוטא

מצינו תשובה גם אצל חוטאים שחטאו הרבה, וכעין שמצינו אצל ר' אלעזר בן דורדיא, שחטא הרבה, וכששב יצאה בת קול ואמרה שהוא מזומן לחיי העולם הבא^[35].

סגולת ומעלת התשובה

מאמרים רבים נאמרו בדברי חכמים על מעלת התשובה, וכגון מה שאמרו חכמים: גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם^[36]; עוד אמרו: גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו^[37]; עוד אמרו: גדולה תשובה שמביאה את הגאולה^[38]; עוד אמרו: גדולה תשובה מן התפילה^[39], ועוד.

מעלת בעל התשובה

מאמרים רבים נאמרו בדברי חכמים על מעלתו על החוזר בתשובה, וכגון שאמרו שלא די שמקלים אותו בתשובה אלא שוקראים אותו "רבי"^[40]; עוד אמרו: במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים^[41], ועוד. וכתבו ראשונים, שאל ידמה בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העוונות והחטאות שעשה, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו^[42].

תשובה מאהבה או מיראה

שני מיני תשובה יש, תשובה מאהבה ותשובה מיראה^[43], וכמה חילוקים ביניהם: בתשובה מיראה זדונות נעשים כשגגות ובתשובה מאהבה זדונות נעשים כזכויות^[44]; עוד יש שכתבו שתשובה מיראה אינה מועילה על עבירות חמורות ותשובה מאהבה מועילה אף על החמורות^[45].

אף בתשובה מיראה יש שכתבו שיש שני מינים, יש מי שבאו עליו יסורים ושב מחמתם, והיא התשובה הגרועה שבכולם, ויש מי שירא שמא יבואו עליו יסורים ושב^[46].

התורה מכפרת

על עוונות חמורים שאין קרבנות מכפרים עסק התורה מכפר^[47], ויש שכתבו שבדורות אלו שהמזגים חלושים, ואי אפשר לקיים תשובה על ידי סיגופים וכדומה, אין לנו אלא להתעורר בתורה^[48]. וכן יש שכתבו שלא נאמרו סיגופים ויסורים לתקן החטא אלא למי שאינו עוסק בתורה, אבל מי שתורתו אומנותו תקנתו שלא יחלש ולא יבטל מלימודו^[49], ואפילו על עבירות שלתקנתם צריך להתענות כמה ימים, אם הוא תלמיד חכם לא יסגף עצמו כל כך^[50]. תיקון חטא לשון הרע הוא על ידי התורה^[51].

מצוות שעושה קודם חזרה בתשובה

מצות שעושה אדם קודם ששב בתשובה אינם עולים לרצון, שנאמר ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי^[52], ואדרבה מוסיף כח לטומאה^[53].

קיום המצוה

תשובה לפי העוונות

העובר על מצות עשה* ושב, אינו זז משם עד שמוחלים לו, שנאמר שובו בנים שובבים^[54], עבר על לא-תעשה* ועשה תשובה, תשובה תולה ויום-הכיפורים* מכפר, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם^[55], עבר על כרת* ומיתת-בית-דין* תשובה ויום הכיפורים תולים ויסורים ממרקים, שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם^[56], אבל מי שיש חילול-השם* בידו אין לו כח בתשובה לתלות, ולא ביום הכפורים לכפר, ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין, ומיתה ממרקת, שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון^[57].

עיקר התשובה

עיקר התשובה שיתחרט על מעשיו^[58], ויבין לבבו שרע ומר עזבו את ה', וישיב אל ליבו כי יש עונש ונקם ושילם על העוון^[59].

תנאי התשובה

עשרים תנאים כתבו ראשונים בתשובה: א. החרטה; ב. עזיבת החטא; ג. היגון; ד. הצער במעשה; ה. הדאגה; ו. הבושה; ז. הכניעה; ח. ההכנעה במעשה; ט. שבירת התאוה הגשמית; י. להיטיב דרכיו בדבר שחטא; יא. חפוש דרכיו; יב. יחקור גודל העונש על עוונותיו; יג. שיהיו העבירות הקלות חמורות בעיניו; יד. וידוי; טו. תפילה; טז. תיקון המעוות; יז. רדיפת חסד ואמת; יח. שתהיה חטאתו נגדו תמיד; יט. עזיבת חטאו; כ. רבים ישיב מעוון^[60]. וכתבו אחרונים שאף אם קיים חלק מהתנאים, הועיל לו קצת^[61]. וכתבו אחרונים שמן התורה התשובה היא חרטה ועזיבת החטא וקבלה להבא, ומדברי חכמים שיוסיף צום ובכי ומספד ושאר דברים^[62].

התשובה השלמה

בעל תשובה כיצד? זה שבאה לידו העבירה שעבר, וניצל ממנה פעם ראשונה ושניה^[63], והיינו שניצל ממנה כשבאה לידו באופן דומה לעבירה שעבר, דהיינו כגון באותה אשה ובאותו מקום, ומתגבר על יצרו ואינו עובר^[64]. וכתבו ראשונים שהיינו באופן שהעבירה מזומנת לידו, ואינו נמנע ממנה מחמת בושה או מחמת שיצרו לא בתוקף, אלא רק מחמת התשובה^[65]. יש שכתבו שלא אמרו כן אלא במי שעבר עבירה בקום ועשה, אבל העובר עבירה בשב ואל תעשה, מיד כשחזר בתשובה מתקבלת תשובתו^[66]. כתבו אחרונים, שמי שהוא בעל תשובה באמת, מזמינים לו מהשמים את אותה העבירה, כדי שיתגבר על יצרו וידע שנתקבלה תשובתו^[67].

התשובה השלמה בליבו

התשובה הגמורה היא שיעזוב חטאו עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם^[68]. ואם לאחר מכן שב ועבר על אותה העבירה, אין תשובתו נפסדת, אלא ימחלו לו העוונות שהיו קודם התשובה^[69].

הכוונה בתשובה

הכוונה התשובה צריכה להיות לעשות רצון קונו בלבד^[70].

הרהור בתשובה

מיד כשמהרהר בתשובה הרי זה צדיק גמור^[71], ואף על פי שעדיין לא נתכפר חטאו, מכל מקום מיד כשהרהר הרי זה צדיק גמור^[72].

אופנים שאין תשובה מתקבלת

תשובה להפטר ממיתת בית דין ומלקות

אין התשובה מועילה להפטר ממיתת בית דין וממלקות^[73]. וכמה טעמים נאמרו בדבר: יש שכתבו שהוא לפי שגזירת הכתוב היא^[74], שאלמלא כן בטלו כל דיני העונשים, שהרי כל אחד יאמר ששב בתשובה^[75]. ויש שכתבו שהטעם הוא מפני שאין אנו יודעים אם באמת שב בתשובה, ולכן אין התשובה מועילה אלא לפני בוחן ליבות ולא לפני בית דין^[76]. ויש שכתבו שהטעם הוא כיון שבזמן שהיו בית דין מענישים, חלק מדרכי התשובה היא העונש, ולכן אף אם שב באמת אינו יכול להיות בעל תשובה גמור אם לא יענש^[77], אמנם כתבו שאפשר שאם שב לפני ה' ונתכפר לו לא יזמין ה' עדים שיעידו כנגדו, ואם יבואו ויעידו לא יעמדו בחקירתם^[78]. ויש שכתבו הטעם, שאין אנו יכולים לדעת שעשה תשובה, שמאחר שחטא איבד את נאמנותו, ואפילו אם אומר שעשה תשובה אינו נאמן^[79]. ויש שכתבו הטעם, שהוא לפי שענין התשובה לא נתחדש אלא בבית דין של מעלה, אבל בבית דין של מטה לא נתחדש כל דין של תשובה, ואפילו שב באמת בתשובה אין חטאו מתכפר^[80].

האומר אחטא ואשוב

האומר אחטא ואשוב, אין מספיקים בידו לעשות תשובה^[81]. אחטא ויום הכיפורים מכפר, אין יום הכיפורים מכפר^[82]. וכתבו ראשונים בטעם הדבר, לפי שהתשובה היא גורמת לחטאו, שכיון שמסתמך עליה אינו חושש לחטוא^[83]. עוד אמרו חכמים: החוטא על מנת לשוב אין לו סליחה^[84].

אין סליחה

יש דברים שאין עליהם סליחה: המרבה לשוב, והמרבה לחטוא, והחוטא בדור זכאי, והחוטא על מנת לשוב, וכל מי שיש בידו חילול השם^[85].

מחטיא הרבים

המחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה^[86]. ויש מהאחרונים שפירשו שהיינו שאין מסייעים לו מלמעלה לשוב בתשובה, אלא צריך להתחזק בעצמו ולשוב בתשובה^[87].

גוי

אין התשובה מועילה לגוי^[88], לפי שכל שאינו מצווה במצוות התשובה אין התשובה מועילה לו^[89]. ויש שכתבו שאין התשובה מועילה לעולם הבא, אבל בעולם הזה מועילה לו^[90]. אמנם יש שכתבו שפעמים שתשובה מועילה לגויים רבים ששבו יחדיו בתשובה^[91].

הערות שוליים