אנציקלופדיה תלמודית:שחרור

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־17:19, 6 ביוני 2021 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - הוצאת עבדו ושפחתו הכנענים לחירות.</span> == '''<span dir="rtl">איסור השחרור...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - הוצאת עבדו ושפחתו הכנענים לחירות.

איסור השחרור ואופני ההיתר

חובת השעבוד

בשעבוד בעבד-כנעני* נחלקו תנאים: לדעת ר' ישמעאל, לעֹלם בהם תעבֹדו[1], רשות[2], שמותרים אתם לעבוד בהם[3], ואין פירוש הכתוב אלא שלילה, שלא תאמר שהדבר אסור[4], משום שבשאר עממים[5] כתוב: לא תחַיֶּה כל נשמה[6]. ולדעת ר' אליעזר ור' עקיבא - וכן כתבו ראשונים בדעת רבן גמליאל[7] ובדעת מספר אמוראים[8] - לעֹלם בהם תעבֹדו[9], חובה[10], דהיינו מצוה[11], שראוי לנו לעבוד בעבד כנעני, אף על פי שאין העבודה צריכה לנו[12], ומכל מקום אין חובה לקנות עבד לקיים בו לעֹלם בהם תעבֹדו[13].

להלכה נחלקו ראשונים: א) רוב הגאונים וראשונים פוסקים שמצוה לעבוד בעבד כנעני לעולם[14], שההלכה כר' עקיבא[15], שכן הלכה כר' עקיבא מחבירו[16], ועוד, שר' אליעזר סובר כמותו[17] ורבן גמליאל סובר כמותו[18], ור' ישמעאל הוא יחיד במקום רבים[19] - ויחיד ורבים הלכה כרבים[20] - ועוד שאמוראים סוברים כמותו[21]. ב) ויש מהראשונים הפוסקים כר' ישמעאל, שאינו אלא רשות[22], שכן אמרו שמשחררים עבד כנעני להשלים לעשרה לתפילה במנין[23], וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך[24].

במנין המצוות

רוב מוני המצוות מונים במנין-המצות* מצות עשה לעבוד בעבד כנעני לעולם[25], שנאמר: לעֹלם בהם תעבֹדו[26], שכן אמרו כל המשחרר עבדו עובר בעשה[27]. ויש ממוני המצוות שלא מנאה[28].

איסור השחרור

אסור לאדם לשחרר עבד-כנעני*[29] או שפחה-כנענית*[30], משום[31] שכל המשחרר עבדו עובר בעשה[32], שנאמר: לעֹלם בהם תעבֹדו[33], ובכלל איסור זה שלא נשחרר אותו לעולם, ושלא יצא לחירות כי אם בראשי איברים[34].

במקור איסור זה נחלקו ראשונים:

א) רוב הראשונים סוברים - וכן נראה מדברי גאונים[35] - שהאיסור לשחרר עבד כנעני הוא מן התורה[36], שכן לדעתם ההלכה שלעֹלם בהם תעבֹדו[37], חובה[38]. ויש אף הגורסים בתלמוד שלא נאמרו הדברים אלא לסוברים לעֹלם בהם תעבֹדו, חובה[39].

ב) ויש מהראשונים סוברים שהאיסור לשחרר עבד עברי אינו אלא מדרבנן, והלימוד מהכתוב אינו אלא אסמכתא*[40], שכן אין אומרים לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך[41], ומשחררים עבד כנעני להשלים לעשרה לתפילה במנין[42], ואם עשה גמור הוא, כיצד דוחים עשה שבתורה משום מצוה זו[43]. ולדעתם ההלכה כר' ישמעאל, שלעֹלם בהם תעבֹדו, רשות[44]. או שאף ר' עקיבא סובר כן[45], וכוונתו באומרו "חובה", חובה דרבנן[46].

ג) ויש מהראשונים הסובר שאין דבר זה איסור ממש דאורייתא או דרבנן, אלא מידת חסידות בעלמא[47].

על המשחרר עבדו, שאף על פי שעובר על איסור, בדיעבד מעשיו קיימים, ע"ע כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עבד וכו'[48]. על יציאת עבד לחירות בראשי איברים, ע"ע עבד כנעני.

טעם האיסור

בטעם האיסור לשחרר עבד כנעני נחלקו גאונים וראשונים: יש מהגאונים שכתבו שזה יותר טוב להם, כי אם יהיו ברשות עצמם יברחו מן הדת[49]. ויש מהראשונים שכתבו הטעם שלא ליתן להם מתנות חינם[50], כענין שכתוב בגוים: לא תחנם[51]. ויש מהראשונים שכתבו הטעם, לפי שעם ישראל הם מבחר המין האנושי ונבראו להכיר בוראם ולעבוד לפניו, וראויים להיות להם עבדים לשמש אותם, ואם אין להם עבדים מן האומות, על כל פנים יצטרכו להשתעבד באחיהם ולא יוכלו להשתדל בעבודתו ברוך הוא, על כן נצטוינו להחזיק באלו לתשמישנו אחר שהוכשרו ונעקרה עבודה זרה מפיהם ולא יהיו למוקש בבתינו[52].

לדבר מצוה

מותר לשחרר עבד כנעני לדבר מצוה[53], אם היא מצוה גדולה, כגון פריה-ורביה*[54], ולכן - אף לסוברים שאיסור זה שייך במי שחציו-עבד-וחציו-בן-חורין*[55] - מי שחציו עבד וחציו בן חורין* כופים את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו[56]. וכן לדעת ר' יוחנן בן ברוקא שאשה* מצווה בפריה ורביה[57], מי שחציה שפחה וחציה בת חורין, כופים את רבה לעשותה בת חורין[58]. ומותר לרב לשחרר העבד - אפילו עבד גמור[59] - אפילו למצוה של דבריהם[60], אם היא מצוה של רבים[61], כגון שלא היו עשרה בבית הכנסת, הרי זה משחרר עבדו ומשלים בו המנין[62], והוא הדין לכל צורך רבים[63]. ויש שכתבו לחלק: למצוות דאורייתא מותר לשחרר, אפילו אינה מצוה של רבים, ושל דרבנן רק אם היא מצוה של רבים[64]. ויש מהאחרונים הסובר שסוגיות חלוקות הן, ולדעת הבבלי בגיטין מותר לשחרר עבד כנעני לכל דבר מצוה, ואפילו אינו של רבים[65], ושיש מהגאונים וראשונים הפוסקים כן[66].

לסוברים שהאיסור לשחרר עבד כנעני הוא מן התורה[67], בטעם שהתירו לשחררו לצורך תפילה בעשרה, שהיא דרבנן, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים הטעם שהקלו במצוה זו, שנאמר בכתוב: לעֹלם בהם תעבֹדו ובאחיכם בני ישראל וגו' לא תרדה בו בפָרך[68], הלכך יש לנו לומר שחובת השעבוד בעבד כנעני היא כמו איסור השעבוד בעבד-עברי*[69], מה אחיכם אינך רשאי להשתעבד בהם אלא במקום שאין עבודה וביטול מצוה[70], אף עבד כנעני אין אתה חייב להשתעבד בו אלא במקום שאין עבודה וביטול מצוה[71], אבל במקום מצוה אתה רשאי לשחרר[72]. ב) ויש סוברים הטעם שהקלו במצוה זו, משום שמצוה של רבים, אפילו כשהיא מדרבנן, חזקה ממצוה של התורה[73], משום שזכה וזיכה את הרבים[74], שלהפריש רבים מאיסור עדיף על איסור של יחיד[75], שאין הרבים דוחים העשה דאורייתא[76]. ג) ויש סוברים הטעם שהקילה התורה בשחרור עבד לדבר מצוה, שלא אמרה תורה לעֹלם בהם תעבֹדו, אלא משום שלא ליתן להם מתנות חינם[77], כענין שכתוב בגוים: לא תחנם[78], ולא הקפידה תורה אלא שלא לשחררו בתורת נדבה, שמחזיק לו טובה[79], אבל כשהוא משחררו מפני שנותן דמי עצמו, או משום מצוה וצורך הרב, שאין חנינה מותר[80]. ד) ויש סוברים הטעם שהמצוה להתפלל בעשרה דוחה עשה שבתורה, שכיון שבא הקדוש ברוך הוא לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה מיד כועס[81]. ה) ויש סוברים הטעם, שהקלו באיסור זה במקום מצוה, מצד שאינו שוה בכל, שאין עליו חובה לקנות עבד לקיים בו לעֹלם בהם תעבֹדו[82].

על מי שחציו-עבד-וחציו-בן-חורין*, שנחלקו ראשונים אם הוא בכלל האיסור לשחרר עבד כנעני, ע"ע מי שחציו עבד וחציו בן חורין[83].

מניעת איסור

איסור זה לשחרר עבד כנעני[84], אינו נוהג כשהוא מצד מניעת איסור[85], ולכן מי שחציה שפחה וחציה בת חורין, אף לדעת חכמים שהאשה* אינה מצווה על פריה-ורביה* - וכן הלכה[86] - ואין כופים את רבה לשחררה[87], מכל מקום אם נהגו בה מנהג הפקר[88] בזנות[89], ולא מיוחדת לאדם[90], שאינה ראויה לא לעבד ולא לבן חורין[91], ומפקרת עצמה[92] וחוטאים בה[93], כופים את רבה לשחררה[94], שיוכל ישראל להינשא לה ומשמר אותה[95], ועוד, למעט באיסור ביאתה[96], שאפילו לא תינשא לא יעברו אלא באיסור פנויה שהוא מדרבנן - לסוברים כן[97] - וכותב עליה שטר בחצי דמיה[98], ואם לא נהגו בה מנהג הפקר אסור לשחררה[99].

היתה כולה שפחה ונהגו בה מנהג הפקר, נחלקו בה אמוראים: לדעת אביי אסור לשחררה[100], שלדעתו לא אמרו שכופים את רבה לשחררה, אלא כשחציה שפחה וחציה בת חורין, שאינה ראויה לא לעבד ולא לבן חורין, אבל כאן יכול לייחד אותה לעבדו ומשמר אותה[101]. ולדעת רבינא כופים את רבה לשחררה, משום דבר האיסור[102], וכותב לה גט-שחרור*[103], שיוכל ישראל להינשא לה ומשמר אותה[104], ואף על פי שאפשר לייחדה לעבד, אינו שומרה כל כך[105]. ואפילו אם היא נשואה ונוהגים בה מנהג הפקר, מוכח שבעלה אינו מקפיד עליה, וכופים את רבה לשחררה[106].

להלכה פסקו ראשונים ששפחה שנוהגים בה העם מנהג הפקר - והרי היא מכשול לחוטאים[107] - כופים את רבה ומשחררה, כדי שתינשא ויסור המכשול[108], שההלכה כרבינא[109], משום שהלכה-כבתראי*[110].

כשנותן דמיו ושטר על דמיו

המשחרר עבד כנעני משום שנותן דמי עצמו, אינו עובר על האיסור לשחרר עבד עבדי[111]. בטעם הדבר כתבו ראשונים שאין האיסור - לדעתם - אלא משום שלא ליתן להם מתנות חינם[112], כענין שכתוב בגוים: לא תחנם[113], אבל כשהוא משחררו מפני שנותן דמי עצמו, מותר[114]. ויש מהראשונים חולקים וסוברים שאפילו היה צריך לדמיו לא ישחררנו, אלא שימכרנו לאחר, ואין קבלת דמים ממנו כמכירה לאחר[115]. ודחו דבריהם[116]. וכתבו אחרונים שאפילו אם הרב מרוצה בשטר שכתב לו על דמיו, ובטוח במעותיו וזוקפן עליו במלוה, אין כאן עשה כלל, ומשחררו בהיתר גמור[117].

צורת השחרור

עבד-כנעני* קונה את עצמו - להיות יוצא מתחת יד רבו[118] - בשלושה דברים: בכסף*, או בשטר*[119], או בראשי איברים[120]. ויש מהראשונים הסוברים שקונה את עצמו אף בחליפין*[121].

על השטר שעבד כנעני משתחרר בו, ע"ע גט שחרור. על מחלוקת הראשונים אם עבד עברי יוצא לחירות בחליפין*, ע"ע[122]. על שחרור עבד-כנעני* בראשי איברים, ע"ע.

בכסף

בשחרור עבד-כנעני* בכסף*, נחלקו תנאים:

א) לדעת ר' מאיר עבד כנעני קונה את עצמו בכסף על ידי אחרים[123], שיתנוהו לרבו על מנת שיהיה זה בן חורין[124], ואפילו שלא מדעתו[125], ואפילו עומד וצווח איני רוצה לצאת[126], שהואיל והכסף קונה אותו בעל כורחו, מקנה אותו בעל כורחו[127]. ואף על פי שחוב הוא לעבד שיצא מידי רבו לחירות[128], שאם עבד כהן הוא, פוסלו מלאכול בתרומה[129], ואם עבד ישראל הוא, אוסרו בשפחה-כנענית*[130], ועבד בהפקר נוח לו[131], ואין חבים לאדם שלא מדעתו[132], כסף, קבלת רבו גרמה לו[133] להשתחרר מאליו, ואין אחרים הללו חבים, אלא קבלת הרב, והרב אין נעשה שלוחו אלא לצורך עצמו, ומקנהו מאליו[134], שעל ידי קבלתו שקיבל הכסף יצא לחירות, והרב יכול לשחרר עבדו בעל כרחו כשם שמוכרו בעל כרחו לאחרים[135]. אבל אין עבד כנעני קונה עצמו בכסף על ידי עצמו[136], שיקבל הכסף מהם[137], ואפילו על מנת שאין לרבו רשות בו[138], ואפילו על מנת שיצא בו לחירות[139], מפני שהוא כנותן משמאל לימין[140], שאין קנין לעבד בלא רבו[141], שידו כיד רבו[142], ולדעתו אין קנין לעבד בשום צד בלא רבו[143].

ב) ובדעת ר' שמעון בן אלעזר - משום ר' מאיר[144] - נחלקו ראשונים: יש מפרשים שלדעתו עבד כנעני קונה את עצמו בכסף, על ידי אחרים, שלדעתו זכות הוא לו[145], אף אם עבד כהן הוא, שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי[146], הלכך כשמשחררו אינו מפסיד לו מזונות, שבלא זה אם רצה לא היה מזין לו[147], שאם ירצה האדון ימכרנו בעל כורחו לישראל וממילא היה נפסל מן התרומה[148]. או שאכילת עבד כהן בתרומה אינה מעלה בעצמו עד שתאמר שחוב הוא לו כשיוצא לחרות, שאינו אלא כמו שבהמת כהן אוכלת בתרומה מפני שהוא קנין כספו, לפיכך אינו אצלו מעלה שיפסידנה[149]. ואף על פי שאוסרו בשפחה כנענית, ונוח לו בהפקר, מכל מקום לפי שהוא משועבד ורשות אחרים עליו גדול הוא לו זכות של שחרור משל הפקר[150]. אבל אין עבד קונה עצמו בכסף על ידי עצמו, שאין קנין לעבד בלא רבו[151] בשום צד[152]. וכן שנינו שלדעתו קונה "אף" בשטר על ידי אחרים אבל לא על ידי עצמו[153], דהיינו אף בשטר וכל שכן בכסף[154]. ויש מפרשים, שלדעתו - ולדעת חכמים במשנה[155] - עבד כנעני קונה עצמו בכסף, בין על ידי עצמו בין על ידי אחרים[156], ומה ששנינו שלדעתו קונה "אף" בשטר, היינו שר' מאיר סובר שעבד כנעני קונה עצמו בכסף על ידי אחרים[157] ולא שטר[158], ולדעת ר' שמעון בן אלעזר קונה אף בשטר על ידי אחרים ולא על ידי עצמו[159]. או שאין גורסים בדבריו "אף"[160].

ג) ולדעת חכמים - ונחלקו ראשונים אם היינו חכמים במשנה[161]. או שלא נזכרו במשנה, אבל חלוקים הם עליה[162], ו"חכמים" היינו כל בני דורם של ר' מאיר ור' שמעון בן אלעזר[163] - עבד כנעני קונה עצמו בכסף, על ידי אחרים[164], שזכות הוא לו[165]. היה עומד וצווח איני רוצה לצאת, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאינו נקנה[166], שמה שאנו אומרים זכין-לאדם-שלא-בפניו*, היינו באומר באותה שעה ששמע רוצה אני, אבל לא בצווח[167]. ויש סוברים שאפילו עומד וצווח איני רוצה לצאת, נקנה בעל כורחו[168], משום שקבלת רבו גרמה לו[169]. וכן עבד כנעני קונה עצמו בכסף על ידי עצמו[170], ובלבד שיהא הכסף משל אחרים[171], שיתנוהו לו על מנת שאין לרבות רשות בו[172], או על מנת שיצא בו לחירות[173], שאין קנין לעבד בלא רבו[174].

להלכה פסקו ראשונים כחכמים[175], שהעבד קונה עצמו בכסף, אם נתן אחד לרבו מעות ואמר לו: על מנת שיצא עבדך בהם לחירות, כיון שקיבל הרב את הכסף או שוה כסף יצא העבד לחירות, ואין צריך דעת העבד[176], אבל לא אמר לו על מנת שתצא בו לחירות, לא[177]. וכן אם נתן אחד לעבד מעות, ואמר: על מנת שתצא בהם לחירות[178], אם רצה האדון לקבל המעות, יצא העבד לחירות[179]. ונחלקו הפוסקים אם היינו אפילו בעל כורחו של עבד[180]. או שהיינו רק שאין צריך דעתו, אבל אינו יוצא לחירות בעל כורחו של עבד[181]. ואם לא רצה האדון לקבל המעות, לא קנה העבד המעות[182], שלא נתן לו אלא על מנת שיצא בהם לחירות, ואחד הכסף או שוה כסף בין לקנותו בין להקנות עצמו לו[183].

על מחלוקת התנאים אם חוב הוא לעבד שיוצא מתחת יד רבו, או זכות הוא לו, ע"ע זכין לאדם שלא בפניו[184].

בשטר

בשחרור עבד-כנעני* בשטר*[185], נחלקו תנאים:

א) לדעת ר' מאיר עבד כנעני קונה עצמו בשטר על ידי עצמו[186], ולא על ידי אחרים[187], שלא מדעתו[188], שחירות השטר קבלת אחרים גרמה לו[189], כי על ידי קבלת אחרים שמקבלים גיטו הוא משתחרר[190], ולדעתו חוב הוא לו[191], לעבד שיצא מידי רבו לחירות[192], שאם עבד כהן הוא, פוסלו מלאכול בתרומה[193], ואם עבד ישראל הוא, אוסרו בשפחה[194], ואין חבים לאדם שלא מדעתו[195].

ב) ולדעת ר' שמעון בן אלעזר - משום ר' מאיר[196] - בשטר על ידי אחרים - אפילו שלא מדעתו[197] - אבל לא על ידי עצמו[198], שלמד גזרה-שוה* "לה" "לה" מאשה*[199], שכתוב בגירושיה: וכתב לה[200], וכתוב בשפחה-חרופה*: או חֻפשה לא נִתן לה[201], מה אישה עד שיוציא גט* לרשות שאינה שלו, אף עבד עד שיוציא גט לרשות שאינה שלו[202], ואין לו הכלל שגיטו וידו באים-כאחד*[203].

ג) ולדעת חכמים עבד כנעני קונה עצמו בשטר, על ידי אחרים[204], שלדעתם זכות הוא לו[205]. ונחלקו ראשונים אם היינו שלא מדעתו, אבל לא בעל כורחו[206]. או שהוא אף בעל כורחו[207]. וכן עבד כנעני קונה את עצמו בשטר על ידי עצמו[208], שגיטו וידו באים כאחד[209].

להלכה פסקו ראשונים כחכמים[210], שכותב לו על הנייר או על החרס אחת מלשונות השחרור[211], ומוסרו לידו[212], או לאחר בשבילו, אפילו בלא ידיעת העבד[213], ויצא לחורין[214], ואם מוחה בידו מלקבלו, לא יצא בו לחירות[215].

על גט-שחרור*, ע"ע. ושם[216], על המשחרר חצי עבדו בשטר, שנחלקו תנאים אם קנה חציו. על עבד-כנעני* שמשתחרר בשטר שרבו נותן בידו, אף על פי שידו[217] תלויה בשחרור וכל זמן שלא נשתחרר אין לו יד לזכות בשום דבר, ע"ע באים כאחד[218] וע' יד (ג)[219]. על מחלוקת התנאים אם חוב הוא לעבד שיוצא מתחת יד רבו, או זכות הוא לו, ע"ע זכין לאדם שלא בפניו[220].


הערות שוליים

  1. ↑ ויקרא כה מו.
  2. ↑ ברייתא סוטה ג א וגיטין לח ב.
  3. ↑ עי' ראב"ע שם.
  4. ↑ עי' ר"י פערלא לספה"מ לרס"ג מבוא פ"ו, בד' יסוד מורא לראב"ע (דף ו במהד' ירושלים תשל"ח).
  5. ↑ ע"ע שבע אומות.
  6. ↑ דברים כ טז. מאירי גיטין שם.
  7. ↑ ירו' כתובות פ"ג ה"י (ושבועות פ"ה ה"ו): מצאתי עילה לשחררו, לפי יראה"ש סי' תכג. ועי' ברייתא ב"ק עד ב, של' זו אינה.
  8. ↑ רב יהודה אמר שמואל שבציון 32, לפי גמ' שבציון 39 (ועי' ציון הנ"ל, שי"ג בע"א) וראשונים שבציון 38; רבא בגיטין לח ב (לגירסתנו, ולגי' רי"ף שם (כ ב) ויראה"ש סי' תכג ואו"ז ח"ב סי' תכז: רבה), לפי יראה"ש שם ואו"ז שם.
  9. ↑ ויקרא שם.
  10. ↑ ר"א בברייתא ב' גיטין שם; ר"ע בברייתא שם ושם. ועי' פנ"י וחי' חת"ס גיטין שם, בטעם שלא הקשתה הגמ' ממעשה דר"א על ר"א בברייתא הנ"ל.
  11. ↑ עי' ראב"ע שם, בשם קדמונינו; עי' מאירי סוטה שם; עי' אדרת אליהו שם.
  12. ↑ רלב"ג שם.
  13. ↑ מאירי גיטין שם.
  14. ↑ כ"מ מבה"ג שבציון 25; עי' תשוה"ג שע"צ ח"ג ש"ו סי' לג. עי' רי"ף גיטין לח ב (כ ב); רמב"ם שבציון 32, לפי הגמ"י עבדים פ"ט ה"ו, וספה"מ מ"ע רלה; יראה"ש סי' תכג; סמ"ג עשין פז; חינוך מ' שמז; מאירי סוטה ג א וגיטין שם.
  15. ↑ רי"ף שם; רא"ש שם פ"ד סי' כג; מאירי שם ושם.
  16. ↑ ע"ע הלכה: כר' עקיבא מחברו. רי"ף שם; כ"מ ממאירי גיטין שם.
  17. ↑ יראה"ש שם; מאירי שם.
  18. ↑ יראה"ש שם, לשיטתו שבציון 7.
  19. ↑ יראה"ש שם.
  20. ↑ ע"ע הנ"ל: על פי הרוב ציון 222 ואילך.
  21. ↑ עי' ציון 8. עי' יראה"ש שם.
  22. ↑ מאירי שם, בשם קצת מפרשים, ודחה.
  23. ↑ עי' ציון 62.
  24. ↑ מאירי שם, בד' קצת מפרשים, ודחה.
  25. ↑ בה"ג מ"ע קכ; ספה"מ לרמב"ם מ"ע רלה; עי' יסוד מורא לראב"ע (דף ו במהד' ירושלים תשל"ח); יראה"ש סי' תכג; סמ"ג עשין פז; סמ"ק סי' ס; חינוך מ' שמז; ועוד.
  26. ↑ ויקרא כה מו. עי' ספה"מ שם; סמ"ג שם; סמ"ק שם; חינוך שם.
  27. ↑ עי' גמ' שבציון 32. עי' ספה"מ לרמב"ם שם; עי' חינוך שם. והיינו שלדעתם איסור זה הוא איסור מה"ת, וכראשונים שבציון 35 ואילך, ולדעתם ההלכה שכתוב זה הוא חובה, וכתנאים שבציון 7 ואילך, וראשונים שבציון 7 ואילך.
  28. ↑ רס"ג באזהרות "את ה' אלהיך תירא" ובאזהרות "אנכי אש", ועי' רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג מבואר פי"א, שעמד ע"ז (ועי' רס"ג שבציון 35, שמוכח שסובר שאיסור זה מפורש בכתוב שבציון 26), וצ"ב.
  29. ↑ רמב"ם עבדים פ"ט ה"ו; עי' טור יו"ד סי' רסז.
  30. ↑ מאירי גיטין לח א.
  31. ↑ עי' טור שם.
  32. ↑ ר"ג בברייתא ב"ק עד ב (וירו' כתובות פ"ג ה"י ושבועות פ"ה ה"ו), לפי רש"י שם ד"ה והיה שמח; ר' יהושע בברייתא שם, לפי פסקי רי"ד שם; רב יהודה אמר שמואל בברכות מז ב וגיטין לח ב; אביי שכן אמר רב יהודה אמר שמואל בגמ' שם א; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם עט.
  33. ↑ ויקרא כה מו. רב יהודה אמר שמואל בגמ' שם ב וברכות שם; רש"י שם א ד"ה בעשה; רמב"ם שם; עי' שו"ע שם.
  34. ↑ עי' ספה"מ לרמב"ם מ"ע רלה; עי' חינוך מ' שמז. וע"ע עבד כנעני, ששן ועין מפורש בשמות כא כז שמשלחנו לחופשי, ושאר ראשי איברים נלמדים בלימוד מהכתוב.
  35. ↑ עי' בה"ג שבציון 25; השגות על רב סעדיה גאון מאת ר' מבשר בן נסי הלוי איש בגדאד עמ' 116, בשם רס"ג בפי' הארוך לפ' בהר: מאמר הכתוב לעולם בהם תעבודו למנוע אותנו משחרר אותם.
  36. ↑ כ"מ מרי"ף גיטין שם ב (כ ב); עי' רמב"ם עבדים פ"ט ה"ו; עי' יראה"ש סי' תכג; עי' תוס' ברכות שם ד"ה מצוה; עי' תוס' ר"י שירליאון שם; רמב"ן גיטין שם; ערוה"ב ח"ג עמ' 181; הל' שמחות למהר"ם מרוטנבורג סי' ד; רא"ש מו"ק פ"ג סי' ג ותוס' רא"ש שם יד ב; מאירי גיטין שם; עי' ר"ן שם, בשם יש מתרצים; עי' טוש"ע יו"ד רסז עט.
  37. ↑ ויקרא כה מו.
  38. ↑ עי' ציון 14 ואילך. עי' רי"ף שם; עי' יראה"ש סי' תכג; עי' רא"ש שם פ"ד סי' כג; מאירי שם; הגמ"י שם, בד' הרמב"ם.
  39. ↑ עי' גמ' שם, לגי' פסקי רי"ד שם: כתנאי. בגמ' שם, לגירסתנו, וגי' רא"ש שם, וגי' כ"י אראס וכ"י פירקוביץ וכ"י וטיקן 140: ת"ר, וכעי"ז בגמ' שם, לגי' כ"י מינכן: דת"ר.
  40. ↑ עי' מאירי גיטין לח ב, בשם קצת מפרשים; עי' ריטב"א שם, בשם רבינו; עי' ר"ן שם (כ ב), בדעה הא'.
  41. ↑ עי' מאירי שם, בשם קצת מפרשים, ודחה.
  42. ↑ עי' ציון 62.
  43. ↑ עי' ר"ן שם. ועי' ציון 67 ואילך.
  44. ↑ עי' ציון 22 ואילך. מאירי שם, בשם קצת מפרשים, ודחה.
  45. ↑ עי' ריטב"א שם, בשם רבינו.
  46. ↑ עי' ריטב"א שם, בשם רבינו.
  47. ↑ ריטב"א מגילה כח א, בשם מורו.
  48. ↑ ציונים 576 ואילך, 614 ואילך, 1666 ואילך. וע"ע הנ"ל ציון 1674.
  49. ↑ השגות על רב סעדיה גאון מאת ר' מבשר בן נסי הלוי איש בגדאד עמ' 116, בשם רס"ג בפי' הארוך לפ' בהר, ודחה, שא"כ יחייב זאת בכל עבד ואמה, אפי' אם שיבר עינו ושינו או שפחה שנשבתה.
  50. ↑ רמב"ן גיטין לח א, בתי' הא'; עי' רשב"א שם, בשמו, ודחה; עי' ריטב"א שבציון 79; ר"ן שם (כ ב), בשם יש מתרצים.
  51. ↑ דברים ז ב. רמב"ן שם, בתי' הא'; עי' רשב"א שם, בשמו, ודחה; עי' ר"ן שם, בשם יש מתרצים. וע"ע לא תחנם: מתנת חינם.
  52. ↑ חינוך מ' שמז.
  53. ↑ עי' ברכות מז ב וגיטין לח ב, ליישב הברייתא שבציון 62, עם הדין שבציון 32; רמב"ם עבדים פ"ט ה"ו; עי' טוש"ע יו"ד רסז עט.
  54. ↑ תוס' שבת ד א ד"ה וכי, ע"פ הברייתא שבציון הבא.
  55. ↑ ע"ע מי שחציו עבד וחציו בן חורין ציון 718 ואילך. ושם, ציון 728 ואילך, שי"ח.
  56. ↑ ברייתא גיטין מא ב. וע"ע הנ"ל ציון 727.
  57. ↑ ע"ע פריה ורביה.
  58. ↑ עי' גיטין מג ב.
  59. ↑ ריטב"א ערובין לב ב.
  60. ↑ רמב"ם שם; עי' תוס' ברכות שם ד"ה מצוה; עי' תוס' ר"י שירליאון שם; עי' מאירי סוטה ג א וגיטין לח ב; עי' טוש"ע שם.
  61. ↑ ברכות שם, לגירסתנו, וגי' תוס' שם ד"ה מצוה ותוס' ר"י שירליאון שם וערוה"ב ח"ג עמ' 181 ותוס' רא"ש שם, וגי' כ"י פירנצה וכ"י מינכן וכ"י אוקספורד: מצוה הבאה בעבירה היא מצוה דרבים שאני, ועי' ציון 63, שי"ג בע"א; לח"מ שם, בד' רמב"ם שבציון הבא.
  62. ↑ עי' ברייתא שם ושם; רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  63. ↑ מאירי שם.
  64. ↑ שו"ת כת"ס או"ח סי' עג, ליישב הגמ' גיטין שם, שכל הל' שבגמ' ברכות שבציון 61 אינו (וכ"ה בברכות שם, לגי' כ"י פריס, ועי' ציון הנ"ל, שי"ג בע"א), וע"פ ל' הרמב"ם שם. ועי' נובי"ק בסוה"ס, מחתן המחבר, ומהר"ץ חיות ברכות שם, ותוע"ר שבציון הבא, שפי' סתירת ברכות וגיטין בע"א.
  65. ↑ תוע"ר ליראה"ש סי' תכג סק"ה, בביאור סתירת הגמ' גיטין שבציון הקודם עם הגמ' ברכות שבציון 61, ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א.
  66. ↑ תוע"ר שם, בד' בה"ג שבע' יום טוב שני של גליות ציון 868 ואילך (ועי' תוס' ותוס' ר"י שירליאון וערוה"ב ותוס' רא"ש שם), ויראה"ש שם,
  67. ↑ עי' ציון 35 ואילך.
  68. ↑ ויקרא כה מו.
  69. ↑ עי' יראה"ש סי' תכג.
  70. ↑ יראה"ש שם, ע"פ ברייתא ב"מ עג ב.
  71. ↑ עי' יראה"ש שם.
  72. ↑ יראה"ש שם.
  73. ↑ עי' תוס' ר"י שירליאון ברכות מז ב; עי' רשב"א גיטין לח ב, במסקנה; עי' תוס' רא"ש שם ברכות שם.
  74. ↑ הל' שמחות למהר"ם מרוטנבורג סי' ד; עי' רא"ש מו"ק פ"ג סי' ג; תוס' רא"ש שם יד ב.
  75. ↑ עי' ערוה"ב ח"ג עמ' 181; עי' רשב"א שם, במסקנה.
  76. ↑ עי' ערוה"ב שם.
  77. ↑ רמב"ן גיטין שם, בתי' הא'; עי' רשב"א שם, בשמו, ודחה; עי' ריטב"א שבציון 79; ר"ן שם (כ ב), בשם יש מתרצים.
  78. ↑ דברים ז ב. רמב"ן שם, בתי' הא'; עי' רשב"א שם, בשמו, ודחה; עי' ר"ן שם, בשם יש מתרצים. וע"ע לא תחנם: מתנת חינם.
  79. ↑ ריטב"א ערובין לב ב.
  80. ↑ רמב"ן גיטין שם, בתי' הא'; עי' רשב"א שם, בשמו, ודחה; עי' ר"ן שם, בשם יש מתרצים. ועי' ק"נ לרא"ש גיטין פ"ד סי' כג סק"י, שהק' מהגמ' ברכות שבציון 61, ועי' ציון 63, שי"ג בע"א.
  81. ↑ עי' ברכות ו ב. רמב"ן גיטין שם, בתי' הב'.
  82. ↑ עי' ציון 13. מאירי שם.
  83. ↑ ציון 718 ואילך.
  84. ↑ עי' ציון 29 ואילך.
  85. ↑ מאירי גיטין לח א.
  86. ↑ ע"ע פריה ורביה.
  87. ↑ עי' גיטין מג ב.
  88. ↑ עי' רב נחמן בר יצחק בגמ' שם ולח ב ויבמות סו א; רמב"ם עבדים פ"ז ה"ז; טור יו"ד רסז.
  89. ↑ רש"י שם ד"ה מנהג הפקר ולח ב ד"ה ואמר רב נחמן.
  90. ↑ רש"י גיטין מג ב שם.
  91. ↑ עי' רש"י שם לח ב ד"ה וכפו את רבה; טור שם.
  92. ↑ רש"י יבמות שם; עי' רש"י גיטין מג ב שם.
  93. ↑ רש"י יבמות שם.
  94. ↑ עי' רב נחמן בר יצחק בגמ' שם ושם ושם; רמב"ם שם. ועי' טור שם: יכולין לשחררה.
  95. ↑ עי' ראשונים שבציון 104, לגבי שפחה גמורה.
  96. ↑ מאירי פסחים פח ב.
  97. ↑ ע"ע קדש; קדשה. שו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' כט, בשם הרמ"ה.
  98. ↑ רמב"ם שם.
  99. ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבע' מי שחציו עבד וחציו בן חורין ציון 725.
  100. ↑ גיטין לח א.
  101. ↑ עי' גמ' שם ב, בד' אביי.
  102. ↑ עי' גמ' שם א.
  103. ↑ עי' אביי בגמ' שם, שהיה עושה כן, אלמלא הדין שבציון 29 ואילך.
  104. ↑ עי' רש"י שם ד"ה וכתב לה גיטא; עי' מאירי שם.
  105. ↑ טור יו"ד סי' רסז. ועי' מאירי שם.
  106. ↑ עי' יקר תפארת עבדים פ"ט ה"ו, בד' הרמב"ם.
  107. ↑ רמב"ם עבדים פ"ט ה"ו.
  108. ↑ רמב"ם שם; עי' מאירי גיטין לח ב; טוש"ע יו"ד רסז עט. ועי' שו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' כט, בד' הטור, וצ"ב.
  109. ↑ רי"ף שם א (כ ב); רא"ש שם פ"ד סי' כג; כס"מ שם; שו"ת פרח מטה אהרן שם, בשם הרמ"ה.
  110. ↑ ע"ע הלכה כבתראי: באמוראים. עי' רי"ף שם; עי' רא"ש שם. ועי' יקר תפארת עבדים שם, שנ' שפי' שהלכה כרבינא, משום שהוא מסתבר מטעמו של רנב"י שבציון 88.
  111. ↑ עי' רמב"ן גיטין לח א; עי' מאירי שם; עי' ר"ן שם (כ ב).
  112. ↑ עי' ציון 50 ואילך. רמב"ן שם, בתי' הא'; ר"ן שם, בשם יש מתרצים.
  113. ↑ דברים ז ב. וע"ע לא תחנם: מתנת חינם.
  114. ↑ רמב"ן שם, בתי' הא'; עי' ר"ן שם, בשם יש מתרצים.
  115. ↑ מאירי שם, בשם יש למדין.
  116. ↑ מאירי שם.
  117. ↑ חי' חת"ס ב"ב יג א.
  118. ↑ טור יו"ד סי' רסז.
  119. ↑ עי' משנה קדושין כב ב; עי' תוספ' קדושין פ"א; רמב"ם עבדים פ"ה ה"א וה"ב; עי' טוש"ע שם כו.
  120. ↑ עי' תוספ' שם; רמב"ם שם ושם; טוש"ע שם. וע"ע עבד כנעני.
  121. ↑ ע"ע חליפין ציון 347 ואילך.
  122. ↑ ציון 347 ואילך.
  123. ↑ משנה קדושין כב ב; תוספ' קדושין פ"א; ברייתא בגמ' שם כג א.
  124. ↑ רע"ב קדושין פ"א מ"ג.
  125. ↑ אביי בגמ' שם, בד' ר"מ; רש"י שם ד"ה ושלש מחלוקות בדבר; תוס' שם ד"ה ושלש, בשמו.
  126. ↑ עי' לח"מ עבדים פ"ה ה"ב.
  127. ↑ אביי בגמ' שם, בד' ר"מ.
  128. ↑ גמ' שם, בד' ר"מ.
  129. ↑ עי' ר"א בשם ר"מ בברייתא גיטין יב ב, לפי גמ' שם יג א; רע"ב קדושין שם. וע"ע אכילת תרומה ציון 53 ואילך.
  130. ↑ עי' ר' שמואל בר רב יצחק בגיטין יג א; רע"ב קדושין שם. וע"ע עבד כנעני וע' שפחה כנענית.
  131. ↑ גמ' שם.
  132. ↑ עי' קדושין כג א.
  133. ↑ רבא בגמ' שם. ועי' אביי בע' זכין לאדם שלא בפניו ציון 340, שפי' בע"א.
  134. ↑ רש"י שם ד"ה כסף קבלת רבו; רע"ב שם: אינו נעשה.
  135. ↑ ריטב"א שם.
  136. ↑ עי' גמ' שם, בד' ר"מ.
  137. ↑ עי' רע"ב שם.
  138. ↑ עי' רב ששת בגמ' שם ב; רע"ב שם.
  139. ↑ עי' ר' אלעזר בגמ' שם.
  140. ↑ ר"מ בתוספ' שם, לפי מנ"ב שם.
  141. ↑ רש"י שם א ד"ה ושלש מחלוקות בדבר; תוס' שם, בשמו.
  142. ↑ מנ"ב שם.
  143. ↑ רע"ב שם.
  144. ↑ עי' ציון 196, ושבברייתא שבגמ' שבציון 198, אינו.
  145. ↑ רש"י קדושין כג א ד"ה ושלוש מחלוקות בדבר; עי' תוס' שם א-ב ד"ה (כג א) ושלוש, בשמו; רמב"ן שם א ורשב"א שם, בשם רש"י, ודחו; עי' מאירי שם כב ב.
  146. ↑ חכמים במשנה גיטין יא ב; ר"א, שכן אמרו לר"מ, בברייתא שם יב ב.
  147. ↑ עי' רש"י שם יא ב ד"ה שאם ירצה.
  148. ↑ עי' רבא בגמ' שם יג א.
  149. ↑ פהמ"ש לרמב"ם שם יא ב.
  150. ↑ כ"מ מתוס' כתובות יא א ד"ה מהו; עי' תוס' גיטין יג א ד"ה עבדא; כ"מ מתוס' רא"ש כתובות שם.
  151. ↑ רש"י קדושין כג א ד"ה ושלוש מחלוקות בדבר; עי' תוס' שם א-ב ד"ה (כג א) ושלוש, בשמו; רמב"ן שם א ורשב"א שם, בשם רש"י, ודחו; עי' מאירי שם כב ב.
  152. ↑ מאירי שם.
  153. ↑ תוספ' שם, לגירסתנו, וגי' רשב"א קדושין כג א, ועי' ציון 160, שי"ג בע"א; עי' ברייתא שם, לגירסתנו, וגי' רש"י שם (ותורי"ד שם, בשם המורה (רש"י), ודחה), וגי' תוס' שם ב ד"ה (כג א) רבי, שי"ג (אי גרסינן), ורמב"ן שם, ותוס' רא"ש שם א, שי"ג (ואי גרס), ועי' ציון הנ"ל, שי"ג בע"א; עי' ברייתא בירו' שם.
  154. ↑ עי' רש"י שם.
  155. ↑ עי' חכמים במשנה שם כב ב, לפי רי"ף שם כג א (ח א); חכמים במשנה שם כב ב, לפי תורי"ד ורמב"ן שם כג א. ועי' ציון 161, שי"מ חכמים במשנה בע"א.
  156. ↑ תורי"ד שם; רמב"ן שם; רשב"א שם. ועי' רש"י שם (ותוס' שם ב, בשמו), שהביא פי' זה, ודחה.
  157. ↑ עי' ציון 123 ואילך.
  158. ↑ עי' ציון 187 ואילך.
  159. ↑ עי' ציון 196 ואילך. רמב"ן שם.
  160. ↑ תוספ' שם, לגי' רמב"ן שם, ועי' ציון 153, שי"ג בע"א; ברייתא שם, לגי' תוס' שם ב, בשם י"ס, ותורי"ד שם א, בשם הספרים וה"ג, ורמב"ן שם ורשב"א שם, בשם מקצת נוסחאות, ותוס' רא"ש שם, שי"ג (ואי לא גרס), ועי' ציון הנ"ל, שי"ג בע"א.
  161. ↑ עי' חכמים במשנה קדושין כב ב, לפי רש"י שם כג א ד"ה ושלש מחלוקות בדבר (ותוס' שם ב ד"ה (כג א) ושלש, ורמב"ן שם א, בשם רש"י, ודחה) ומאירי שם (וכ"מ מרא"ש שם פ"א סי' כח), ועי' ציון 155, שי"מ חכמים במשנה בע"א.
  162. ↑ עי' רי"ף שם (ח א); תורי"ד שם; רמב"ן שם, שכ"נ מהר"ח ורבינו בהלכות (הרי"ף), והסכים להם.
  163. ↑ תורי"ד שם.
  164. ↑ עי' גמ' שם; עי' רש"י שם; עי' תוס' שם, בשמו; עי' רי"ף שם.
  165. ↑ רש"י שם; תוס' שם, בשמו; מאירי שם כב ב.
  166. ↑ רי"ף שם כג א (ח ב), לפי רמב"ן ורשב"א שם ור"ן שם ולח"מ עבדים פ"ה ה"ב; רמב"ם שם, לפי ר"ן שם ולח"מ שם.
  167. ↑ רמב"ן שם, בד' הרי"ף, ע"פ ב"ב קלח א; ר"ן שם, בד' הרי"ף, ע"פ חולין לט ב.
  168. ↑ עי' רמב"ן שם; עי' רשב"א שם; עי' רא"ש שם; טור יו"ד סי' רסז, לפי לח"מ שם.
  169. ↑ רמב"ן שם.
  170. ↑ עי' גמ' שם; רש"י שם; רי"ף שם.
  171. ↑ חכמים במשנה שם; רי"ף כג א שם.
  172. ↑ מאירי שם כב ב; רע"ב שם פ"א מ"ג.
  173. ↑ רי"ף כג א שם, ועי' ר"ן שם, שהוא ע"פ ר' אלעזר שבציון 139; מאירי שם כב ב.
  174. ↑ רי"ף כג א שם; מאירי שם כב ב; עי' רע"ב שם.
  175. ↑ עי' רי"ף קדושין כג א (ח א); פהמ"ש לרמב"ם שם כב ב; רשב"א שם כג א; רע"ב קדושין פ"א מ"ג.
  176. ↑ רמב"ם עבדים פ"ה ה"ב; טוש"ע יו"ד רסז כו.
  177. ↑ טור שם.
  178. ↑ רמבם שם; עי' טור שם; שו"ע שם.
  179. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם.
  180. ↑ טור שם; שו"ע שם, לפי ט"ז שם ס"ק יב; ש"ך שם ס"ק מג, בשם טור ושא"פ.
  181. ↑ שו"ת משכנ"י יו"ד סי' סה; פת"ש שם סק"ד, בשמו.
  182. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' שו"ע שם.
  183. ↑ רמב"ם שם.
  184. ↑ ציון 331 ואילך.
  185. ↑ ע"ע גט שחרור.
  186. ↑ משנה קדושין כב ב; תוספ' קדושין פ"א; ברייתא בגמ' שם כג א.
  187. ↑ ברייתא שם.
  188. ↑ עי' גמ' שם; רש"י שם ד"ה ושלש מחלוקות בדבר; תוס' שם ד"ה ושלש, בשמו.
  189. ↑ רבא בגמ' שם, ורש"י שם ד"ה כסף קבלת רבו. ועי' אביי בע' זכין לאדם שלא בפניו ציון 340, שפי' בע"א.
  190. ↑ ריטב"א שם.
  191. ↑ רש"י שם; רע"ב קדושין פ"א מ"ג.
  192. ↑ עי' רע"ב שם.
  193. ↑ רע"ב שם. וע"ע אכילת תרומה ציון 53 ואילך.
  194. ↑ רע"ב שם.
  195. ↑ רש"י שם; עי' ריטב"א שם; עי' רע"ב שם.
  196. ↑ תוספ' קדושין פ"א; ברייתא בירו' קדושין פ"א ה"ג. בברייתא שבגמ' שבציון 198, אינו.
  197. ↑ רמב"ן קדושין כג א.
  198. ↑ תוספ' שם; ברייתא בגמ' שם: אחרים ולא; ברייתא בירו' שם: אחרים לא.
  199. ↑ עי' רבה בגמ' שם, בד' רשב"א.
  200. ↑ דברים כד א.
  201. ↑ ויקרא יט כ. עי' רש"י חגיגה ד א ד"ה לה לה מאשה.
  202. ↑ רבה בקדושין שם, בד' רשב"א. ועי' רש"י שם ד"ה שאינה שלו הב' ורשב"א שם, מה למדו חכמים שבציון הבא ואילך מגז"ש זו.
  203. ↑ רש"י שם ד"ה ושלש מחלוקות בדבר; ר"א מן ההר (תוס' ר"י הזקן) שם; מאירי שם כב ב.
  204. ↑ עי' קדושין כג א; עי' רש"י שם ד"ה ושלש מחלוקות בדבר; עי' תוס' שם ב ד"ה (כג א) ושלש, בשמו; עי' רי"ף שם א (ח ב).
  205. ↑ עי' רש"י שם; עי' תוס' שם, בשמו; מאירי שם כב ב.
  206. ↑ רמב"ן שם כג א; רשב"א שם, בשם רבותינו הצרפתים והרמב"ן; עי' רא"ש שם פ"א סי' כח.
  207. ↑ רשב"א שם, במסקנה.
  208. ↑ עי' גמ' שם; עי' רש"י שם; עי' תוס' שם, בשמו; עי' רי"ף שם.
  209. ↑ רש"י שם; תוס' שם, בשמו.
  210. ↑ עי' רי"ף קדושין כג א (ח א); פהמ"ש לרמב"ם שם כב ב; רשב"א שם כג א; רע"ב קדושין פ"א מ"ג.
  211. ↑ ע"ע גט שחרור: עיקרו ונוסחו. עי' רמב"ם עבדים פ"ב ה"ג; עי' טוש"ע יו"ד רסז מא.
  212. ↑ עי' רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  213. ↑ טוש"ע שם. הרמב"ם השמיט.
  214. ↑ עי' טור שם.
  215. ↑ טוש"ע שם.
  216. ↑ ציון 143 ואילך.
  217. ↑ ע"ע יד (ג).
  218. ↑ ציון 2 ואילך.
  219. ↑ ציון 136 ואילך.
  220. ↑ ציון 331 ואילך.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:שחרור&oldid=152829"