אנציקלופדיה תלמודית:שומרים

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־18:04, 16 ביוני 2022 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - ארבעה מיני שומרים שיכול אדם למסור בידיהם פקדונו: שומר-חנם*; שומר-...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - ארבעה מיני שומרים שיכול אדם למסור בידיהם פקדונו: שומר-חנם*; שומר-שכר*; שואל* ושוכר*.

ארבעה - מיני - שומרים הם - שנאמרו בתורה[1] - שומר-חנם* והשואל* נושא שכר - שומר-שכר* - והשוכר*[2]. על פרטי הדינים של כל אחד מהם, עי' כל אחד ואחד בערכו המיוחד לו.

עשייתו כשומר

תחילת עשייתו כשומר

קנין השומרים, במה הוא, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שארבעה שומרים אינם קונים אותו הדבר הניתן להם לשמור לענין שיהיו חייבים בשמירתו ויתחייב כל אחד מהם בדינים המיוחדים להם, אם לא קנו אותם המטלטלים באחד מן הדרכים שנקנים בהם המטלטלים במקח וממכר[3], ואין השומר מתחייב בשמירה עד שימשוך[4], ולדעתם זהו ששנינו: כשם שתיקנו משיכה* בלקוחות כך תיקנו משיכה בשומרים[5]. ולא אמרו ששומר חינם מתחייב כשאומר: הנח לפני[6], אלא כשהיה זה ברשות השומר[7], או שהניח לפניו בסימטא ובתוך ארבע אמותיו[8] - הקונות לאדם שם[9] - או בבהמה, שאמר לו הכישה במקל והיא תבוא[10]. ב) ויש סוברים שמיד כשמקבל עליו השומר לשמור או שאמר: הנח לפני, ונסתלקו הבעלים משמירתו, חייב עליו אם פשע, אף על פי שלא משך[11], שכל שאמר הנח לפני הרי הוא כאלו אומר הביאה והניחה לפני, וכל שמושך ומביא מחמת שליחותו דומה כמי שמשכה[12], וכיון שנסתלקו הבעלים משמירה, שוב אינו פטור השומר משום בעליו עמו[13]. ומה ששנינו: כשם שתיקנו משיכה בלקוחות כך תיקנו משיכה בשומרים[14], היינו רק לענין שהמשאיל אינו יכול לחזור בו[15].

להלכה כתבו הפוסקים שהשומר אינו חייב עד שימשוך[16].

לסוברים - וכן הלכה[17] - שקנין שומרים הוא במשיכה[18], נחלקו ראשונים ואחרונים כשמשכה לרשות הרבים אם קנה: יש סוברים שדינו כדין משיכה במקח, שאינה קונה ברשות הרבים[19]. ויש סוברים שלענין קנין שומרים מועילה משיכה ברשות הרבים, אף על פי שאינה מועילה במקח[20], שכיון שהוציאו מרשות בעלים חייב[21], וכן מצדדים הפוסקים להלכה[22].

נתנו לאבד

אין השומר חייב, אלא אם כן נתנו לו בתורת שמירה, אבל אם נתנו לו לאבד, פטור[23], אם פשע בו[24], שנאמר: כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמֹר[25], לשמור, ולא לאבד, לשמור, ולא לקרוע[26]. אפילו אם לא אמר לו: אבדהו על מנת לפטור, פטור[27], ואפילו אמר לו אחר כך: שומרהו לי, כיון שמתחילה לא בא לידו בתורת שמירה, פטור[28]. ודוקא כשבא לידו מתחילה בתורת קריעה ואיבוד[29], אבל אם בא לידו מתחילה בתורת שמירה, ואחר כך אמר לו: קרע, חייב[30], שכך היתה כוונתו: מה שהפקדתי לך אם תרצה לקרוע, קרע לדעתך, ובלבד שתשלם לי[31], או שאנו אומרים: השטה בו[32], וכוונתו היתה שאם יקרענו יהיה חייב כדין מזיק בידים[33], אם לא אמר לו: על מנת לפטור[34].

נתנו לו על מנת לקורעו, וקרעהו כמו שציוהו, נחלקו ראשונים: יש סוברים שפטור[35]. ויש סוברים שאם קרעו בידים חייב, ולא נפטר אלא לענין פשיעה[36], שכשאינו מאבד בידים אפשר שמתרחש לו נס ולא יבואו גנבים לדפוק בדלת אם הוא נסגר אם לאו, אבל כשמאבד בידים נקרא מזיק גמור, ואף על פי שציוהו לקרוע, כיון שלא פטרו בפירוש[37].

דברים שאינו נעשה שומר עליהם

עבדים ושטרות וקרקעות

כל הדינים שנאמרו בתורה בארבעה שומרים - שומר-חנם* שנשבע על הכל ונפטר[38], שומר-שכר* ושוכר* שמשלמים על גנבה ואבדה[39], ושואל* שמשלם על הכל[40] -לא נאמרו אלא במטלטלים, אבל לא בקרקעות ולא בעבדים ולא בשטרות, שאם הופקדו אצלו אחד מכל אלו ונגנב או נאבד או נאנס אינו חייב לשלם[41]. שנאמר - בשומר-שכר* - כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמֹר[42], כי יתן איש אל רעהו, כלל, חמור או שור או שה, פרט, וכל בהמה לשמֹר, חזר וכלל, כלל-ופרט-וכלל* אי אתה דן אלא כעין הפרט[43], מה הפרט מפורש, דבר המטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינם מטלטלים, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות - שנאמר: והתנחלתם אֹתם לבניכם אחריכם לרשת אחֻזה[44], הקישם הכתוב לשדה-אחוזה*[45] - יצאו שטרות שאף על פי שמטלטלים אין גופם ממון[46]. דין זה הוא בכל ארבעת השומרים, שנאמר - בתחילת פרשת שואל - וכי ישאל[47], וי"ו מוסיף על ענין ראשון[48]. ומכל מקום אם קנה השומר מידי המפקיד להתחייב באחריותו, חייב[49].

במה דברים אמורים, בגנבה* ואבדה* ואונס*, אבל בפשיעה*, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שאף אם פשע בהם פטור[50], שהתורה מיעטה לכל אלו מדיני שומרים[51], כיון שהוציאה תורה את אלו מדין שומרים פטורים אף בפשיעה[52], וכמו ששומר שכר אינו משלם בחיוב שלו, דהיינו גניבה ואבידה[53], כך שומר חינם אינו מתחייב בחיוב שלו, דהיינו פשיעה[54]. ואין לומר שמזיק הוא, שהרי פשיעה בבעלים פטור[55], ואין אומרים מזיק הוא[56]. ב) ויש סוברים שאם פשע בהם חייב[57], שכל הפושע מזיק הוא[58], ואין הפרש בין דין המזיק קרקע לדין המזיק מטלטלים[59].

אף להלכה נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שאם פשע בעבדים קרקעות ושטרות פטור[60]. ויש פוסקים שחייב[61]. ויש שהכריעו שפטור, משום שהשומר יכול לומר קים-לי* כדעת הפוטרים, ואין להוציא מיד המוחזק[62].

גוי* שהפקיד אצל ישראל, אין לו דין שומר, אלא אם כן קיבל עליו אחריות, ועל כך ע"ע גוי[63]. ישראל שהפקיד אצל גוי, נחלקו בו אחרונים אם יש לו דין שומר, ועל כך ע"ע הנ"ל[64]. דין השומרים אינו נוהג בהקדש*, ועל כך ע"ע הקדש[65]. על הפטור משבועת-השומרים* בעבדים ושטרות וקרקעות, ע"ע שבועת השומרים. ושם, שמכל מקום חייבים בשבועה מדרבנן. על שומר-שכר*, שאף על פי שפטור על גנבה* ואבדה* בעבדים קרקעות ושטרות, מכל מקום מפסיד שכרו אם אינו נשבע ששמר כראוי, ע"ע שומר שכר. על שומר שמסר לשומר אחר עבדים שטרות או קרקעות, עי' להלן: שומר שמסר לשומר[66].

המחובר לקרקע

המחובר-לקרקע* דינו כקרקע לענין שבועה*[67], ואין נשבעים עליו[68], ולכן המוסר לחבירו לשמור דבר המחובר לקרקע, דינו כקרקע, ואפילו ענבים העומדים ליבצר[69]. וכן השואל בית ונשרף, פטור לשלם[70], שהרי קרקעות הוא[71], ואפילו אירעה השריפה מחמת השואל[72]. ויש מהאחרונים הסובר שאם אירעה השריפה מחמת השואל חייב[73]. ויש מהאחרונים סוברים בדעת ראשונים שבית אינו נחשב כמחובר-לקרקע*, והשואל בית ונשרף חייב לשלם[74].

ממון עניים

מי שהפקידו אצלו מעות עניים - או פדיון שבוים*[75] - ופשע בהם ונגנבו, פטור[76], ואפילו אם איבדו בידים, פטור[77], שנאמר: כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמֹר[78], לשמור, ולא לחלק לעניים[79], והרי הוא ממון שאין לו תובעים[80], שכשהפקידו אצלו לשמור חייב בפשיעה, ולא כשהפקידו אצלו על מנת לחלק לעניים, שאין אנו קוראים בו "לשמור"[81], שכיון שאמר לו: חלקהו, שוב אינו של מפקיד ואינו יכול לתובעו[82], שכיון שאמר לו לעניים נסתלק מהם[83], ועניים אין להם עליו תביעה[84], שלכל אחד אומר: לא לך אני נותן אלא לאחרים[85], ואין העני יודע כמה יגיע לו מן הקופה[86].

במה דברים אמורים, בשאין זה הממון מופקד לעניי מקום זה, או לשבויים אלו[87], אבל אם היו לעניים אלו או לשבויים אלו והרי הוא קצוץ להם - שהעניים יודעים כמה יתנו בכל שבוע, וכשיהיה בקופה עשרים דינרים יודע כל עני כמה יתנו לו לשבוע מהם[88] - הרי זה ממון שיש לו תובעים, וישלם אם פשע[89], שאנו קוראים בו: לשמור[90]. וצריך שיהיו שני התנאים: שיהיו אנשים ידועים ויהיה חלק כל אחד ידוע[91].

אמר הגבאי לשומר: שמור לצורכי ארנק של צדקה, ואם תפשע תתחייב לי, חייב ומשלם לגבאי[92], שממון שיש לו תובעים הוא[93], והגבאי יש לו להחזיר לעניים, כי למה יעשה סחורה במעות של צדקה[94].

צורת השמירה

כל דבר ודבר צריך לשומרו כראוי לו[95]. כיצד דרך השומרים, הכל לפי הפקדון, יש פקדון שדרך שמירתו להניחו בבית שער, כגון הקורות והאבנים, ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בחצר, כגון חבילות פשתן הגדולות וכיוצא בהן, ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בבית, כגון שמלה וטלית וכיוצא בהן[96].

התנה הנפקד עם המפקיד, שישמור במקום שאינו ראוי לשמירה, תנאו קיים[97], שכל תנאי שבממון קיים[98].

שומר שהניח הפקדון במקום שאינו ראוי לו ונגנב משם או נאבד, אפילו נאנס, הרי זה פושע, ועל כך ע"ע פשיעה.

בגדים

בגדי משי וכלי זהב וכיוצא בהן, נחלקו בהם ראשונים: יש סוברים שדרך שמירתם להניחו בתיבה או בארגז ונועל עליהם[99]. ויש סוברים שסתם תיבות חתורות הן אצל העכברים וחייב הנפקד אם שם בגד לשם ואכלו העכבר, שהיה לו להשים על נס[100]. ואחרונים כתבו שהכל לפי הענין[101]. הניח הבגדים בחוץ, ודאי פשיעה היא, שבגדים חשובים הם[102]. אבל אם הם בגדים פשוטים שדרכם להניחם בחוץ ואכלום עכברים, אם הוא שומר-חנם* פטור, ואם הוא שומר-שכר* חייב, שהיה לו לקנות חתול להציל מן העברים[103].

כספים

כספים, אין להם שמירה אלא בקרקע[104], או בכותל[105], ואם לא שמרם בקרקע ונגנבו פשיעה* היא[106] ומתחייב[107]. וביארו ראשונים הטעם, משום שמוסרים הגנבים נפשם עליהם[108], ושכיחים אנסים בכספים יותר משאר דברים[109], וגם אינו מתקלקל בקרקע[110], ואינו גזירה, אלא דברי טעם, שכך דרך שמירתם באותו הזמן ובאותו המקום[111]. במה דברים אמורים, בשעה שגנבים מצויים ואנשים רמאים, אבל במקום שאין לכל זה, מניחם במקום שמניח מעותיו[112]. וכן אמרו בירושלמי: נתנם במקום שנוהג ליתם שלו, אם היה ראוי לשמירה פטור, ואם לא חייב[113]. ויש מהראשונים שכתבו שלא נאמרו שאין לכספים שמירה אלא בקרקע אלא דוקא במקום ובזמן האמוראים שהיה להם בתים רעועים בשדות, אבל אצלנו אין צריך שמירה בקרקע[114].

אפילו בשעה שגנבים מצויים, לא אמרו כספים אין להם שמירה אלא בקרקע, אלא במפקיד סתם אצל חבירו לשומרם, אבל מפקיד מעות אצל חבירו כדי להתעסק בהם וירויח, הוא כאילו אמר לו בפירוש שאינו מצריכו לקוברם בקרקע[115], שלא יתכן שבכל פעם שירצה להתעסק ולעשות בהם סחורה יצטרך כלי חפירה כדי להוציאם מן הקרקע[116].

לשונות של זהב ושל כסף ואבנים טובות, וכל דבר שמשאו קל ואין הקרקע מאבדת אותו מהרה, דינם ככספים[117].

פטור בעליו עמו

השואל*, והיה המשאיל עם השואל במלאכתו בשעה שמשך הדבר השאול, פטור, שנאמר: וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם, אם בעליו עמו לא ישלם[118], מגיד שכיון שיצאת מרשות הנשאל לרשות השואל אפילו שעה אחת, בבעלים פטור[119].

דין זה, של פטור בעליו עמו, אף על פי שלא נתפרש אלא בשואל בלבד[120], נוהג אף - לסוברים שהכתוב בשואל מוסב אף על שומר חינם[121], וכן הלכה[122] - בשאר השומרים[123], שנאמר - בתחילת פרשת שואל - וכי ישאל[124], וי"ו מוסיף על ענין ראשון[125], וילמד עליון מתחתון[126], שדין כל שאר השומרים כתובים למעלה משואל, ואנו למדים אותם משואל, מה שואל פוטר בבעלים, שבפירוש כותב בו: אם בעליו עמו לא ישלם[127], אף כל שאר השומרים פטורים בבעלים[128].

על דרך הפשט יש מהראשונים שכתבו שפירוש הכתוב, שאם בעליו אין עמו חייב לשלם, לפי שיכול לטעון על השואל שהכביד על בהמתו[129].

פשיעה

דין זה, של פטור בעליו עמו לא נתפרש אלא באונסים, שנאמר: ונשבר או מת[130]. ובפשיעה*, אם נפטר אחד מן השומרים שפשע כשהיו בעלים במלאכתו[131], נחלקו אמוראים: א) לדעת רב אחא חייב[132], שלדעתו מקרא-נדרש-לפניו*, ולא לפני פניו[133], שהכתוב: אם בעליו עמו[134], נדרש לפניו, על שומר שכר, בהקש*[135], ולא לפני פניו, על שומר חינם, שפרשיות של שומר חינם ושל שומר שכר לא הוקשו בוי"ו יתירה[136], שנאמר בשומר שכר: כי יתן[137], ולא נאמר: וכי יתן[138]. הלכך אם בעליו עמו, על שומר-חנם* לא כתוב, ופשיעה אינה כתובה בשומר-שכר* ובשואל[139], אלא בשומר חינם בלבד, שכתוב בו: על כל דבר פשע[140], הלכך בשומר שכר ובשואל לחיוב - שלא בבעלים בפשיעה[141] - בא בקל-וחֹמר* משומר חינם[142], אבל בבעלים לפטור אף בשומר שכר ובשואל, לא, כיון שאין בעליו עמו רק על החיובים הכתובים בשואל ושומר שכר במפורש הוא שכתוב[143], שמה שאנו למדים פשיעה בבעלים בשומר שכר ובשואל בקל וחומר משומר חנים, שחייב לגמרי הוא בין בבעלים בין שלא בבעלים, שמה שכתוב: אם בעליו עמו[144], על החיובים הללו הכתובים בשומר שכר ובשואל הוא שכתוב, אבל על פשיעה, שלא כתוב בהם במפורש, אין חילוק בין בעליו עמו לאין בעליו עמו[145]. ב) ולדעת רבינא אחד מן השומרים שבעליו עמו פטור בפשיעה[146], שלדעתו מקרא נדרש לפניו ולפני פניו[147] - שהמקרא נדרש בסמיכות הפרשיות, ואף על פי שאין היקש מפורש בהן[148] - וכשכתוב: אם בעליו עמו, אף על שומר חינם כתוב[149].

להלכה פסקו ראשונים ואחרונים שפטור בעליו עמו הוא אף בפשיעה[150], שבכל מקום שנחלקו רב אחא ורבינא, הלכה כרבינא לקולא[151], ואף על פי שהוצאת ממון מזה לזה, הוא חומרא לזה וקולא לזה, מכל מקום מה שאין מוציאים ממון הוא קולא[152], שקולא של ממון היינו להעמידו בחזקת אדוניו[153].

שעת בעליו עמו

בשעה שצריך הבעלים להיות עמו, יש מהאמוראים הסובר שלעולם הוא חייב עד שיהו בעלים משעת שאילה עד שעת שבורה ומתה[154]. ונדחו דבריו ב"תיובתא"[155], שכן שנינו בברייתא: ממשמע שנאמר: אם בעליו עמו לא ישלם[156], איני יודע שאם בעליו אין עמו שלם ישלם, אלא מה תלמוד לומר: בעליו אין עמו[157], לומר לך, היה עמו בשעת שאילה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה, היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שאילה[158]. וכן שנינו בברייתא אחרת[159]: ממשמע שנאמר: בעליו אין עמו שלם ישלם[160], איני יודע שאם בעליו עמו לא ישלם, אלא מה תלמוד לומר: אם בעליו עמו[161], לומר לך כיון שיצאה מרשות משאיל שעה אחת בבעלים ומתה פטור[162]. ולהלכה אפילו לא היה עמו בשעת שבורה ומתה, פטור, אם היה עמו בשעת שאילה[163], בין אם באו שאלת הבעלים עם שאלת הפרה כאחד, ובין אם היה הוא שאול או שכור לו ואחר כך השאיל לו פרתו[164], אבל נטל החפץ ונעשה עליו שומר תחילה ואחר כך שכר הבעלים או שאלם, אף על פי שהיו הבעלים עומדים שם בעת שנאנס הדבר השמור, הרי זה משלם[165], שנאמר: בעליו אין עמו שלם ישלם[166]. אבל אם לא היה עמו בשעת שאילה ואחר כך שאל את הבעלים או השכירם, אין זה שאלה בבעלים, אף על פי שהיה עמו בשעת שבירה ומיתה[167]. ומפי השמועה למדנו שזה שאמר הכתוב בשואל: אם בעליו עמו לא ישלם[168], אין משמעותו של מקרא שאם היו הבעלים עם השואל בשעה שנשברה או מתה הבהמה שלא ישלם, אלא כך משמעותו, שכל שהיו הבעלים עמו, כלומר במלאכתו או מיוחדים ומזומנים למלאכתו של שואל בשעת שאלת הבהמה בלבד, ויצתה מרשותו שעה אחת בשאלת הבעלים, אף על פי שלא היו עמו כלל מכאן ואילך, וגם לא בשעה שנשברה, פטורים משלם[169], שזה שאמר הכתוב עמו, משמעותו עמו במלאכתו באיזה מקום שיהיה או אפילו מיוחד ועומד במלאכתו ואף על פי שאינו עושה לו כלל באותה שעה והוא שיהיה בשעת השאלה, קודם השאלה או בשעת השאלה ממש[170].

יש מהראשונים הסובר שאפילו כלתה שאלת הבעלים קודם שימשוך השואל את הדבר השאול, הרי זה שאלה בבעלים, מאחר שקודם השאלה ממש נשאלו לו הבעלים, אף על פי שכלתה שאלתם עד שלא הספיק השואל למשוך את הדבר השאול[171].

שאל את הבעלים ונתרצה לו להיות שאול לו, ולא התחיל במלאכת השואל בשעת מסירת החפץ, נחלקו בו ראשונים: א) יש סוברים שאם שאל הבעל, ונתרצה להיות שאול לו, אף על פי שלא התחיל במלאכת השואל בשעת משיכת הפרה, אלא מזמין ומכין עצמו ללכת, חשוב עמו במלאכתו[172]. וכן הלכה[173]. ב) ויש סוברים שכן הדין דוקא שלא פירש לו זמן, אלא אימתי שירצה השואל יעשה לו מלאכתו, לפיכך כיון שאם אומר לו עתה לעשותה יעשנה, נמצא שמעתה הוא שאול לו למלאכתו, אף על פי שעדיין לא עשה, אבל כשאומר לו לעשות מלאכה ידועה מיד, כל זמן שלא התחיל לעשותה אינו קרוי עמו במלאכתו[174]. ב) ויש סוברים שהבעלים נעשים שומרים באמירה, כשאמרו לעשות מלאכתו לאלתר בלא הפסקת מלאכה אחרת, אבל אם אמרו לעשות מלאכתו לאחר שעה - או שהפסיקו במלאכה אחרת בין אמירה למעשה[175] - אינם נעשים שואלים אלא משעה שיתחילו במלאכה[176].

אמר הבעלים להיות שאול לו, ולא הכין עצמו למלאכתו, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שבאמירה משעבד עצמו להיכנס במלאכה[177], ואף בלא הכנה הוא שמירה בבעלים[178]. ויש סוברים שאמירה בלא הכנה אינה שאלה בבעלים[179].

עבודת הבעלים

בפטור בעליו עמו, יש מהאמוראים הסובר שלעולם הוא חייב עד שתהא פרה וחורש בה חמור ומחמר אחריה[180], שכן פשט הכתוב[181]: בעליו אין עמו[182], במלאכת אותה בהמה[183], שאם עומדים בעלים על הבהמה, והוא עצמו שומרה, הרי היא בשמירת בעליה והשואל פטור[184]. ונדחו דבריו ב"תיובתא"[185], שכן שנינו בברייתא: אף על פי שהבעלים עושים מלאכה במקום אחר ומתה פטור[186],

וכן אמרו בירושלמי[187], ולהלכה אין חילוק בין אם היה עמו באותה מלאכה של הדבר השאול, או במלאכה אחרת[188]. בטעם הדבר כתבו ראשונים, מפי השמועה למדנו שזה שאמר הכתוב בשואל: אם בעליו עמו לא ישלם[189], משמעותו שכל שיצתה מרשותו שעה אחת בשאלת הבעלים, פטור[190], אף על פי שלא היו במלאכתו כלל[191], שזה שאמר הכתוב "עמו" משמעותו עם השואל[192], במלאכתו באיזה מקום שיהיה[193], ולא אמר "עמה" שמשמע עם בהמתו, והסברא, כיון שהבעלים משועבדים עמו בשעת משיכה, משעבד עצמו, כל שכן ממונו[194], ודומה לכלל שמה שקנה עבד קנה רבו[195]. ויש מהראשונים שכתבו הטעם, כי מפני שבעליו היה תחת ידו בשעת שאלה, הנה לא יתכן שישתעבד זה לו אז בשמירת הבהמה, כי לא יהיה האדם עבד ואדון יחד לאיש אחד, ועוד, כי האדם, כשהיה עושה מלאכת אחר, ייטב בעיניו לההנות בעל המלאכה, כדי שיתן לו שכר המלאכות אשר לו, ולזה לא יחוש אז אם יקח בהמתו או כליו, אף על פי שלא יקבל עליו שמירתו, הנה אם הוא שכיר לבעלים, בא בענין זאת השאלה בעבור שכרו[196], ואף אם נשאל הוא, ואיננו שכיר, טעם זה קיים, כי האדם יעשה חסד לחברו לתקוות גמול[197].

אפילו אמר לו: השקני מים, והשקהו והשאיל לו פרתו בעוד שהוא משקהו, הוא שאלה בבעלים[198], שאין הפרש בשאלה בבעלים בין שנשאלו למלאכה מרובה, או לדבר מועט[199], אבל אם משך תחילה ואחר כך השקהו, אינה שאלה בבעלים[200].

בפטור בעליו עמו, אין חילוק בין אם היה הבעלים עמו בשאלה שהשאיל את עצמו לעשות מלאכתו, או בשכירות שהשכיר עצמו לו[201].

הלך הבעלים מעצמו

השאיל לו פרתו, והלך עימה מעצמו, נחלקו בו ראשונים: יש סוברים שאין נקרא עמו במלאכתו אלא היכן ששואל ביקש מן המשאיל עשה לי דבר פלוני, אבל אם עשה מעצמו אין זה עמו במלאכתו[202]. ויש סוברים שאף כשמעצמו נשאל לו הוא שאלה בבעלים[203]. וכן הלכה[204].

להטעינה או שלא להוסיף משאוי

השאיל לו בהמתו או השכירה לו למשוי, והלך עימה לסעדה ולהטעינה, הוא שאלה בבעלים[205], ואם לא הלך אלא לראות שלא יוסיף המשוי - לסייר המשוי, אם הוא כבד אם לאו[206] - אין זה שאלה בבעלים[207], שהרי לצורכו הוא שיצא[208]. וכן אם תפס האוכף או הרצועות שעל הבהמה - כשעלה עליה לרכוב, אינו סיוע לשוכר, אלא[209] - הוא לתקנת בהמתו - להקל עליה שלא יגליד עורו[210], שאם יעלה עליה בלא תפיסת האוכף או הרצועות, יכאיב לה[211] - ואינו נקרא שאלה בבעלים[212], שכיון שזהו רק לתקנת הבהמה שלא יכאיב לה וכיוצא בזה, ואין עיקר תפיסתו לסייע בטעינת המשא, אינו נקרא שאילה בבעלים[213].


שכרה בבעלים ושכרה שלא בבעלים ולהיפך

שכרה בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלים, כיון ששניהם בשכירות, שנייה בבעלים כמו הראשונה[214], שהכל נגרר אחר משיכה ראשונה מאחר שלא יצתה ממנה לענין אחר[215]. והוא הדין בשאלה אחר שאלה, והראשונה בבעלים והשניה שלא בבעלים[216]. וכן אם שכרה שלא בבעלים וחזר ושכרה בבעלים, פטור[217], שבא שכירות בבעלים ומפקע שלא בבעלים[218], והוא הדין אם שאלה שלא בבעלים וחזר ושאלה בבעלים[219]. ואין אומרים שהראשונה תגרור לשנייה להיות גם היא שלא בבעלים[220], שכיון שצריך שתהא תחילת השכירות או השאלה בבעלים, ואם אינו מתחילתו בבעלים, אף על פי שאחר כך בשעת שבירה ומיתה הוא בבעלים, חייב[221], כמו כן נחשב הכל כשכירות אחת והרי מתחילתו שלא בבעלים היה[222], אלא פטור הוא, שכיון שכלו ימי שכירות הראשונה הרי זה כשכירות חדשה[223], שגזרת-הכתוב* הוא להקל על השומרים[224], שכל היכן שיש בעלים, או בראשונה או בשנייה, פטור[225].

שאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים

שאלה בבעלים וקודם שהחזירה חזר ושכרה ממנו, ובשעת שכירתו לא היה עמו במלאכתו, ונגנבה או אבדה בימי שכירות, הסתפקו בתלמוד מה דינו[226], האם אומרים שאילה לבד עומדת ושכירות לבד עומדת[227], ודבר אחר היא, ואף על פי שכשמשך לה מתחילה בבעלים, ושוב לא חזר ומשך לה, מתחייב לה, שבשעת שכירות ברשותו היתה ולא חסרה משיכה וקונה חצרו באמירה, ולעולם קנין אחר הוא, ושלא בבעלים[228], או שמא שכירות בשאלה שייכת, שהרי מתחייב בגנבה* ואבדה*[229], שכל חיובי שוכר* של גניבה ואבידה ישנם בשואל*, ולא הוסיף כלום, ומחמת משיכה ראשונה באו לו, והיא היתה בבעלים, ופטור[230]. ויש מהראשונים מפרשים שאין הספק אמור אלא כשאמר לו השאילה עד חצי היום והישאל לי עמה והשכירה לחצי היום שאחריו שלא תלך עמה ומשכה על דעת שני אלו[231], אבל אם לא היה הכל במשיכה אחת אלא שאלה בבעלים ולא דיבר מן השכירות כלל, וקודם שיחזירנה דיבר לו מן השכירות שלא בבעלים, ודאי כל אחת נידונה לעצמה[232].

להלכה נחלקו ראשונים: א) יש פוסקים שאם שאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים, פטור, שהשכירות תלוי בשאלה[233], ואם תפס אין מוציאים מידו[234], ויש שפירטו דהיינו אם שאל פרה בבעלים ואחר כך קודם שהחזירה לו שכרה שלא בבעלים[235]. טעם פסק זה כתבו ראשונים ואחרונים, שהוא מפני שהספק הבא בתלמוד נכתב ב"אם-תמצא-לומר*" שכירה בשאלה שייכת[236], וכל אם תמצא לומר הוא פשיטות לספק הקודם[237], לסוברים כן[238]. וכן כתבו אחרונים להלכה[239]. ב) ויש מהראשונים פוסקים שדין זה אינו אלא משום הספק, שאין להוציא ממון מידי השואל[240], שמקילים לנתבע ודנים אותו לפטור[241], ואין המשאיל יכול להוציא מן השואל כלום[242], ומכל מקום אם תפש המשאיל אין מוציאים ממנו גם כן מן הספק[243], שלדעתם אם תמצא לומר אינו מכריע שהלכה כן[244].

שכרה בבעלים ושאלה שלא בבעלים

שכרה בבעלים וקודם שהחזירה חזר ושאלה ממנו שלא בבעלים, ומתה כדרכה, וחיוב זה לא מחמת משיכה ראשונה בא עליה, שהרי חיוב שאלה לא שייך בשכירות, הסתפקו בתלמוד מה דינו[245], האם אנו אומרים, שאלה לענין אונסים בשכירות ודאי לא שייכת[246], וחיוב שמחמת קנין שלא בבעלים בא לו[247], או שמא כיון ששייכת במקצת - שחיוב גנבה* ואבדה* שעליו יש לתלות במשיכה ראשונה[248] - דומה כמי ששייכת בכולה[249], ופטור אף באונסים[250]. ויש מהראשונים מפרשים שאין הספק אמור אלא כשאמר לו השכירה לי עד חצי היום והשאל לי עמה והשאילה לחצי היום שאחריו שלא אלך עמך ומשכה על דעת שני אלו[251], אבל אם לא היה הכל במשיכה אחת אלא שכרה ושאל הבעלים עמה ולא דיבר מן השאלה כלל, וקודם שיחזירנה דיבר לו מן השאלה שלא בבעלים, ודאי כל אחת נידונה לעצמה[252].

להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש פוסקים שאם שכרה בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים ספק שמירה בבעלים הוא[253], ואין מוציאים ממון משואל[254], שמקילים לנתבע ודנים אותו לפטור[255], ואין המשאיל יכול להוציא מן השואל כלום[256], ומכל מקום אם תפש המשאיל אין מוציאים ממנו גם כן מן הספק[257], אם משום שבספק שהובא לאחר מכן בתלמוד אינם גורסים "אם-תמצא-לומר*"[258], או משום שגורסים "אם תמצא לומר"[259], אלא שלדעתם אם תמצא לומר אינו מכריע שהלכה כן[260]. ב) ויש מהראשונים ואחרונים פוסקים שאם שכרה בבעלים ואחר כך קודם שהחזירה שאלה שלא בבעלים, ומתה בימי שאלה, הוא שאלה בבעלים[261], שבספק הבא לאחר מכן בתלמוד גורסים "אם תמצא לומר"[262], ולדעתם כל אם תמצא לומר הוא פשיטות לספק הקודם[263].

שאלה ושכרה ושאלה ולהיפך

שאלה בבעלים, ואחר כך קודם שהחזירה, שכרה שלא בבעלים, וחזר ושאלה שלא בבעלים, ומתה בימי שאלה אחרונה, הסתפקו בתלמוד האם הולכים אחר המשיכה הראשונה שהיא בבעלים, או שהפסיקה השכירות ביניהם, ולא פשטו הספק[264]. וכן אם שכרה בבעלים, ואחר כך קודם שהחזירה, שאלה שלא בבעלים, וחזר ושכרה שלא בבעלים, ומתה בימי שכירות אחרונה, הסתפקו בתלמוד האם הולכים אחר המשיכה הראשונה שהיא בבעלים, או שהפסיקה השאלה ביניהם, ולא פשטו הספק[265]. ויש מהראשונים מפרשים שהיה הכל במשיכה אחת[266], אבל אם שאל בבעלים ולא דיבר מן השכירות כלל, וקודם שיחזירנה דיבר לו מן השכירות שלא בבעלים, ולהיפך, ודאי כל אחת נידונה לעצמה[267].

להלכה פסקו ראשונים ואחרונים, שאם שאלה בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים, או ששכרה בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלים, ספק שמירה בבעלים הוא[268], ואין מוציאים ממון משואל[269], שמקילים לנתבע ודנים אותו לפטור[270], ואין המשאיל יכול להוציא מן השואל כלום[271], ומכל מקום אם תפש המשאיל אין מוציאים ממנו גם כן מן הספק[272]. ויש מהם שפירטו דהיינו ששאלה בבעלים ואחר כך קודם שהזחירה שכרה שלא בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים, או ששכרה בבעלים ואחר כך שאלה שלא בבעלם וחזר ושכרה שלא בבעלים[273].

שכרה ושאלה ושאלה

שכרה בבעלים, וחזר ושאלה שלא בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים ומתה בשאילה אחרונה, הסתפקו ראשונים אם חייב, שצד הספק כששכרה בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלים, הוא האם השאילה האמצעית היא המשך המשיכה הראשונה שהיתה בבעלים[274], ואם לא היתה חוזרת לשכירות שלפניה לא היתה נפטרת השכירות שאחריה, וכאן אין לומר שתי שייכויות, ואין השאלה האחרונה יכולה לחזור על השכירות הראשונה, ומשום השאילה האמציעת אינה נפטרת, אם כן חייב בשאלה אחרונה, או שמא דוקא שכירות לא נפטרת משום שאלה אמצעית, שאין לומר שתי שייכויות, אבל שאלה ושאלה ושכירות ושכירות שלגמרי דבר אחד הם נפטרים שניהם משום שייכים במשיכה הראשונה[275].

שליח

האומר לשלוחו: צא והשאל לי עם פרתי, נחלקו בדינו תנאים:

א) בדעת ר' יאשיה הסובר שהאומר לאפוטרופוס כל נדרים שתהא אשתי נודרת מכאן עד שאבוא ממקום פלוני הפר לה, והפיר לה, נדריה אינה מופרים, שנאמר: אישה יקימנו ואישה יפרנו[276], ולא שליח[277], דוקא הוא ולא שלוחו[278], פירשו אמוראים שהאומר לשלוחו צא והשאל עם פרתי אינה שאלה בבעלים[279], שנאמר: בעליו עמו[280], דוקא בעליו[281] ולא שליח[282]. אם משום שלשון בעליו ואישות משמע הוא דוקא ולא שלוחו[283]. או שנאמר פעמים "אישה" - שכפל הכתוב: אישה יקימנו ואישה יפרנו[284] - למעט שלוחו[285], וכך נאמר פעמים "בעליו עמו" - שכפל הכתוב: בעליו עמו ואין בעליו עמו[286] - למעט שלוחו[287], שאף על פי ששלוחו של אדם כמותו, מיעטה התורה בכפילות את השליח[288], ושינה הכתוב להקפיד על הבעלים עצמם[289]. ומדמה למצוות המוטלות עליו לעשות, ואי אפשר לעשות על ידי שליח[290]. או ששליח מתמעט בהפרת נדרים משום כפל "אישה", ושליח מתמעט משאלה בבעלים, משום שנאמר: בעליו[291], ולא נאמר: בעלים[292]. ואף על פי ששנינו: השואל את הפרה ואמר לו המשאיל הריני משלחה לך ביד שלוחי, ומתה, חייב[293], שם השליח לא הלך בשליחותו של משאיל, אלא המשאיל זיכה לשואל על ידו והוא זוכה בשבילו, או שאפילו בלא זיכוי המשאיל אמר לשליח: תרצה להיות שלוחו של שואל, והוא קיבל להוליך פרה זו לשואל, מיד כשבאה לידו הוי שלוחו של שואל, ויצא מרשות המשאיל, כי הוא מוליך מדעתו וברצונו, ושלוחו של שואל ולא של משאיל[294].

ב) ובדעת ר' יונתן הסובר שהאומר לאפוטרופוס כל נדרים שתהא אשתי נודרת מכאן עד שאבוא ממקום פלוני הפר לה, והפיר לה, נדריה מופרים, שבכל מקום שלוחו של אדם כמותו[295], ואין ללמוד דבר מהכפילות[296], שדברה-תורה-בלשון-בני-אדם*, ולא בא למעט משאר דינים הנוהגים בשליח[297], פירשו אמוראים שהאומר לשלוחו צא והשאל עם פרתי היא שאלה בבעלים[298], והוא דומה לנתינת הגט* שאפשר על ידי שליח[299].

אף להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש הפוסקים - כר' יאשיה[300] - שהאומר לשלוחו צא והשאל עם פרתי אינה שאלה בבעלים[301], שמכיון שהסיקו בתלמוד האומר לעבדו הכנעני צא והשאל עם פרתי הרי זו שאלה בבעלים, שיד העבד כיד רבו[302], מכלל שאחר, שאינו ידו כיד הבעלים, אינה שאלה בבעלים[303], שבשאר שלוחים, שאין בהם קנין הגוף, משום הריבוי המיוחד של "בעליו"[304] אין אומרים שלוחו של אדם כמותו[305]. או שההלכה כר' יאשיה, משום שהכתובים מדוייקים כמותו[306]. ב) ויש הפוסקים - כר' יונתן[307] - שששלוחו של אדם כמותו להיות שאלה בבעלים[308], שמכיון שלא נאמר בתלמוד כמי הלכה[309], וספק הוא, המוציא-מחברו-עליו-הראיה*[310]. ולכן אם תפס המשאיל, אין מוציאים ממנו[311]. ודוקא בשלוחו של משאיל, אבל שלוחו של שואל, כגון שאמר לו: שלחה ביד שלוחי, ונשאל לשלוחו, אין זו שאלה בבעלים, אלא שאם אירע האונס ברשותו של שליח יש לומר בו שאלה בבעלים מאחר שעל ידו נעשה הכל, אבל אם אירע האונס ברשות השואל אין כאן שאלה בבעלים מאחר שלא נשאלו לו מן הבעלים[312].

על מחלוקת התנאים בהפרת נדרי הבת על ידי שליח, ע"ע הפרה[313]. ושם, על מחלוקת התנאים בהפרת נדרי האישה על ידי שליח[314].

עבד כנעני

האומר לעבדו הכנעני[315]: צא והשאל עם פרתי - שנשאל הרב עצמו עם הפרה ושלח עבדו במקומו[316] - הרי זה שאלה בבעלים[317], שיד העבד כיד רבו[318], שעבדו כגופו דומה[319], וכיון שבמקום בעלים לא חשוב כבהמה[320]. נשאל העבד עימה, שלא מדעת רבו, אינה שאלה בבעלים[321], ואפילו אם נשאל העבד מעצמו לעשות מלאכת רבו[322], שהוא כשואל שתי פרות, שעבדו דומה לבהמתו[323], שאין כח לעבד בלא דעת רבו כלום[324], ואין אומרים יד העבד כיד רבו[325] אלא מדעת הבעלים[326].

לסוברים ששליח הבעלים פוטר השומר משום בעליו עמו[327], החילוק בין עבד, שהוא שאלה בבעלים, הוא ששליח הוא בן מצוה אבל עבד אינו בן מצוה[328], ושליחות* נלמד מהכתוב: גם אתם[329], לרבות שלוחכם[330], שצריך שיהיה דומה למשלח, שיהיו דיניו נוהגים בו, וזה אין דין שואל נוהג בו, וגם משאיל, שאין לו כלום בלא רבו[331], ואין לו ממון להשאילו[332], וכל דבר שאינו נוהג באדם עצמו אינו נעשה שליח עליו[333].

האומר לעבדו של חבירו, צא והישאל עם פרתי, הרי זו שאלה בבעלים, שעבד-כנעני* הוא בן ברית ויש לו שליחות כישראל לכל דבר חוץ מגיטין וקידושין[334].

שמור לי ואשמור לך

האומר לחבירו: שמור לי ואשמור לך, הרי זה שמירה בבעלים[335], שהמפקיד הוא עם הנפקד לשמור לו גם הוא[336].

אמר השאילני - כליך[337] - ואשאילך - אשאיל לך כלי[338] - נחלקו ראשונים: יש סוברים שאינו שמירה בבעלים[339], שאין כאן בעלים של חפץ במלאכתו של שומר[340]. ויש סוברים שהוא שמירה בבעלים[341], שהרי הוא עמו במלאכתו לשמור לו כליו השאול בידו[342], שאינם אלא כשומרי שכר לפי שזה משאיל לזה תחת שאלתו וזה שכרו[343], שאף על פי שהחפצים שאולים להם להנאתם ואינו שומר לבעל הכלי, מכל מקום כיון שגם הוא השאיל לו חשיב כמו שמור לי ואשמור לך[344]. וכן אמר: שמור לי ואשאילך, או שאמר: השאילני ואשמור לך, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאינו שמירה בבעלים[345], שאין כאן בעלים של חפץ במלאכתו של שומר[346], שכשאומר שמור לי ואשאילך אין המפקיד שהוא המשאיל עם הנפקד שהוא השואל אלא כליו שאול לו ואין זה נקרא בעליו עמו, והשאילני ואשמור לך אין המשאיל עם השואל כלל לא הוא ולא כליו[347]. ויש סוברים שהוא שמירה בבעלים[348], שאף על פי שבהשאילני ואשמור לך מה שנאבד הוא הדבר השאול, ובזה אין כאן בעלים לא הוא ולא כליו, מכל מקום אפשר שיאבד הדבר השמור ובזה יש כליו[349].

אף להלכה נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שהשאילני ואשאילך ושמור לי ואשאילך או השאילני ואשמור לך, אינו שמירה בבעלים[350]. ויש פוסקים שהוא שמירה בבעלים[351].

במה דברים אמורים שאמר לו שמור לי עכשיו ואשמור לך גם אני עכשיו, אבל אם אמר לו שמור לי היום ואני אשמור לך למחר, השאילני היום ואני אשאילך למחר, שמור לי היום ואשאילך למחר, השאילני היום ואשמור לך למחר - אינו שאלה בבעלים[352], ואין אחד מהם במלאכתו של שני בעת שמירתו, אלא[353] - כולם נעשו שומרי שכר זה לזה[354], שמחר ישלם לו שכרו בשמירתו או בהשאילו לו[355], ועכשיו אינו עמו במלאכתו[356].

שאל שלא למלאכה

השואל את הפרה שלא למלאכה[357], כגון ששאלה לרבעה - הוא עצמו[358] -או להתראות בה כעשיר - ולא ימשכו בעלי בתים ידיהן ממנו להקיפו באמנה ובאשראי[359] - או ששאלה לעשות בה פחות משוה פרוטה* - שאין זה קרוי מלאכה[360] - או ששאל שתי פרות לעשות בין שתיהן שוה פרוטה, שאף על פי שיש כאן פרוטה אצל השואל ואצל המשאיל, מכל מקום אין כאן פרוטה אצל הפרה, יש מהראשונים מפרשים שנסתפקו בכל אלו בתלמוד אם כששאל בהמה לדבר זה ושאל הבעלים למלאכה אחרת, נקרא שאלה בבעלים, ולא פשטו[361]. וכתבו ראשונים שהוא ספק שאלה בבעלים[362], אם נתחייבו באונסים[363], ודנים בה לקולא לנתבע[364] ואין מוציאים ממון מיד השומר[365], ואם תפש הבעלים אין מוציאים מידו[366].

הממונים על עבודת הציבור

אנשים הממונים על עבודת הציבור ואינם יכולים להישמט מלעשות מלאכת כל אחד ואחד בשעת צרכו, כל אחד ואחד מבני העיר השואל מהם הרי זו שאלה בבעלים[367], ולכן[368] מלמד תינוקות - השכור ללמד כל תינוקות שבעיר[369] - והנוטע - נטיעותיהם[370] - טבח - העומד לשחוט לצורך כל בני העיר[371] ולבדוק כל בהמות שלהם[372] - ו"אומנא" - מקיז דם[373] שלהם[374]. ויש מפרשים: מוהל[375] - ו"ספר" העיר - המספר את אנשי העיר בתספורת[376]. ויש מפרשים: הסופר שלהם[377], הכותב טופסיהם ושטרותיהם[378], העומד לכתוב שטרות לכל בני העיר[379] - בשעת עשיית מלאכתם כשאלה בבעלים[380], ואפילו פשע בה השומר - לסוברים שפטור בעליו עמו הוא אפילו בפשיעה[381], וכן הלכה[382] - השומר פטור, אבל הוא ששאל או ששכר מהם חייב, שאינם שאולים לו[383].

ונחלקו ראשונים: א) יש סוברים שפטור זה הוא לכל בני העיר[384], שהפטור הוא מפני שהאומנים נוטלים שכרם מבני העיר כאחת[385], כמנהג שאר החזנים והשמשים[386], ואפילו כשעושים מלאכה לאחד מהם כאילו עושים לכולם כי לכולם הם נשכרים[387], שאם יצטרך לו באותה שעה יצטרך לבוא לעשות לו מלאכתו, אפילו אם צריך לתת לו שכר מכל מקום מוכרח הוא לעשות לו מלאכתו בשכר שנותן לו[388], והוא כאחד מן השותפים ששאל, ובשעת שאלה נשאל לכולם, שהוא פטור[389]. ב) ויש סוברים שאין פטור זה אמור אלא אם הממונה על הציבור עסוק בעבודתו של אותו אחד השואל ממנו[390], שאז הוא פטור[391], שהרי בעל הדבר עצמו היה עושה מלאכתו בעת השאלה, ואף על פי שאותה מלאכה שהיה בעל הדבר עושה לזה היה בשכירות כלל המדינה, ולא בשכירות או בשאלת היחיד ההוא בפרט[392].

בשעת פטור האומנים, נחלקו ראשונים: יש סוברים שפטור זה הוא ביום שהוא יושב בו לעשות במלאכתו[393], שביום שמחוייב לעשות המלאכה נקרא שמירה בבעלים, אף על פי שעדיין לא נתעסק במלאכתם[394]. ויש סוברים שפטור אם שאלו ממנו בזמן הראוי למלאכה, אף על פי שאינו עוסק בה, הואיל שהוא משועבד למלאכתו[395], אבל אם שאלו ממנו בעת שאינו ראוי למלאכה, כגון בלילה או בשעת האוכל, אין זה שאלה בבעלים[396]. ויש סוברים שאינם פטורים אלא אם עוסקים ממש במלאכה בשעת שאלה[397].

הרב ותלמידיו

הרב השונה לתלמידיו, פעמים שהוא שאול להם ופעמים שהם שאולים לו[398]. כיצד, אם הוא יכול להישמט להם ממסכת למסכת וללמוד באיזה מסכת שירצה - ואף אם התחילו מסכת אחת יכול לשנותם ממסכת למסכת[399], ומקריא ברצונו לתלמידים בכל עת שירצה, והם היו קבועים לבוא תמיד[400], ואפילו אם יכלו להישמט מלבוא אצלו[401] - הרי הם שאולים לו[402], למלאכתו[403], שכשהוא חפץ להתחיל במסכת אחרת, שלא תשכח ממנו, אין הם יכולים למחות בידו[404], והוא מתחכם עמהם, כמו שאנו אומרים: ומתלמידי יותר מכולם[405], ונהנה בהם לכבודו ולתועלת שמירת תלמודו[406], ואם הוא שואל מהם היא שאלה בבעלים[407], ואין הוא שאול להם[408]. ואם הוא צריך ללמוד עמהם בכל מקום שירצו, הוא שאול להם[409], למלאכתם, ללמד להם תורה, שיושב ומלמד להם תורה כל היום[410], ובכל עת ששואלים ממנו הוא שאלה בבעלים[411], ואפילו שלא בשעת הלימוד, כיון שצריך ללמוד עמהם בכל עת שירצו[412]. נמצאת אומר, ששבת שלפני הפסח ולפני הרגל, שהוא מוכרח לדרוש להם בהלכות הפסח ובהלכות הרגל ואינו יכול להישמט לדרשה אחרת, הוא שאול להם[413]. ואם הדבר תלוי בשניהם, שהמסכת שהתחילו יגמרו, ואין הרב יכול לשנות המסכת בלא דעת התלמידים ולא התלמידים בלא דעת הרב, אז אינם שאולים זה לזה כלל[414].

במה דברים אמורים ברב שאינו נוטל שכר[415], שהוא מלמד בחינם[416], שהרב והתלמידים התנדבו ללמוד זה עם זה בחינם לזמן, שכיון שכל אחד צריך לחבירו, שניהם משועבדים זה לזה בשווה, והנאת שניהם בשווה, רק כיון שהרב יכול להשתמט ממסכת למסכת בעל כורחם, והמה מחוייבים לעשות בהכרח שלא כרצונם, נקראים התלמידים שאולים[417], אבל אם נוטל הרב שכר אין הדין כך[418], שרב שהוא שכור לתלמיד, לעולם הרב נקרא שאול לתלמיד[419].

רב העיר ודיינים

הרב הקבוע בעיר, כששאלו ממנו אנשי העיר, פטורים באונס ופשיעה, שהרי הוא עמם במלאכתם בכל עת כשצריכים לשאול שאלה או דין תורה, אמנם אם יש לרב שם עת קבוע להשיב להם אזי שלא בעת הקבוע אין דינו כשאילה בבעלים, וכן דיינים הקבועים בעיר, אבל הרב והדיינים ששאלו מהם חייבים, ואף שבני העיר מצווים לעשות מלאכתם, מכל מקום כיון שהמנהג ליתן להם שכירות קבוע אינו נקרא עמו במלאכתו[420], ומכיון שאינם מוכרחים לשאול שאלות ודיני תורה בשאין להם מה לשאול ולדון, אינם נקראים שאולים לו[421].

שליח ציבור

שליח-צבור* השכור לציבור עם הקהל, כתבו ראשונים שהם אינם יכולים להישמט מלבוא אצלו בעת התפילה - בזמן הראוי להתפלל, שכיון שאינם יכולים לסלקו ומחויבים לשמוע ממנו, הם כתלמידים עם הרב[422] - והוא אינו יכול להישמט מהם[423], ואם שאל מהם או שאלו ממנו באותה שעה, הרי הם פטורים משום בעליו עמו[424], אבל אחר התפילה אינם משועבדים זה לזה[425]. ויש מהאחרונים שכתב ששליח הציבור שאול להם אף שלא בשעת התפילה[426], ודחו דבריו[427]. ויש מהאחרונים החולקים על כל זה וכתבו שאם הקהל אינם יכולים להישמט משליח הציבור הם כשאולים לו, ואם הוא אינו יכול להישמט מהם, הוא נשאל להם[428].

שמש ובלן ומשרת ופועל

שמש בית הכנסת הוא כשאול לכל בני הכנסת, ולא הם לו[429]. ובלן, בשעה שרוחצים במרחץ, הוא כעמם במלאכתם לרוחצים שם באותה שעה[430]. ומשרת ומשרתת בבית בעל הבית נקראו בכל עת עמו במלאכתו, וכן אנשים שהבעל בית שוכרם לעסקיו, הם בכל עת עמו במלאכתו, וכן כל כיוצא בזה[431].

שותפים

שותפים*, ששאל אחד מחבירו - אפילו לצורכו, שאינו לצורך השותפות[432] - הוא שאלה בבעלים[433], שכל אחד ואחד במלאכת חבירו[434], שכל אחד מהשותפים שאול לחבירו בעסק השותפות[435], וכל זמן ששומר זה מקצת השותפות, שומר האחר שאר השותפות[436]. ואם אמר השותף לחבירו שמור לי היום ואני אשמור לך למחר - שהתנו ביניהם: שמור לי היום כל השדה חלקי וחלקך ואשמור לך למחר[437] - אינה שמירה בבעלים[438], שאינו עמו בשמירתו[439], כיון שלא שמרו ביחד כלל אלא בזה אחר זה[440]. והוא הדין כשאמר: השאילני היום ואשאילך למחר, אינה שאלה בבעלים[441]. וכן כשאמר: התעסק אתה היום בסחורה לבדך ואני אעסוק לבדי מחר, שמירה בבעלים היא[442], שכשאומר לו התעסק היום לבדך מסלק עצמו מהשותפות באותו היום[443].

על השותפים* שנתעסקו יחד בדבר, אימתי נחשב הדבר כשמירה בבעלים, ע"ע שותפים.

בעל בנכסי אשתו

הבעל שהיה משתמש בנכסי-מלוג* של אשתו, ונאנסה תחת ידו ומתה או נגנבה ואבדה אפילו בפשיעה, פטור[444], שהרי אפילו תמצא לומר שהוא נקרא שואל* או שוכר* מחמת פדיונה שתחת פירות[445], מכל מקום[446] השואל מאשתו הוא שאלה בבעלים[447], שהרי משנישאת לו נשאלה לו למלאכתו[448], והיא שכורה עם הבעל בכל שעה[449], שהרי היא - תדיר[450] - עמו במלאכתו[451]. ואפילו שאל ממנה בשעת שאינה עוסקת עמו במלאכתו, פטור, כיון שהיא מוכנת ועומדת לעסוק במלאכתו תדיר[452]. ואפילו סילק עצמו מפירות ומירושה[453], פטור משום שמירה בבעלים[454]. ואפילו היו שאולים או שכורים בידו קודם שנשאה, שלא בבעלים, ואחר כך נשאה, מאותה שעה ואילך חשוב שאלה או שכירות בבעלים, ונסתלקה שאלה או שכירות הראשון שלא היה בבעלים, ופטור[455].

מסר לשומר אחר

שומר שמסר לשומר, נחלקו בו אמוראים: לדעת רב - ולדעת עולא אמר ר' אלעזר[456] - פטור[457], ואפילו שומר-שכר* שמסר לשומר-חנם*, שגרע לשמירתו - שמוסר נפשו פחות משומר שכר לשומרו[458] - שהרי מסרה לבן דעת[459]. ולדעת ר' יוחנן - ורבא[460] - חייב[461], אפילו באונס*[462], שפשיעה היא זו שמסרה לאחר[463], שחשוב כאילו פירש לו שאם ישנה מדעתו, כגון שימסרנה לאחר, שיהיה כאילו פשע בה, וכל אונסים שיארעו לה שנוכל לתלות שאם לא מסרה לאחר שלא היו נארעים חייב בה[464]. ואפילו שומר חינם שמסר לשומר שכר[465], שעילה לשמירתו - ששומר שכר מוסר נפשו יותר לשומרו משומר חינם[466] וטוען שנאנס[467] - חייב[468].

להלכה פסקו ראשונים ואחרונים כר' יוחנן[469], ששומר שמסר לשומר חייב[470], שכן כשנחלקו רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן[471].

בטעם הסוברים - וכן הלכה[472] - ששומר שמסר לשומר חייב, נחלקו אמוראים: לדעת אביי הטעם, שאומר לו: אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר[473], ולכן אפילו היו שם עדים על הגניבה או שהיו שם בעליו עמו, שאין שבועה, חייב[474]. ולדעת רבא הטעם, שאומר לו: אתה נאמן לי בשבועה, הוא אינו נאמן לי בשבועה[475], ולכן כל שיש עדים על הגניבה או שהיו בעליו עמו, שאין שבועה, פטור[476], וכן אם מתברר שאף הבעלים היה מפקיד אצל השומר השני, פטור[477].

להלכה נחלקו ראשונים: רוב הראשונים פסקו הלכה כרבא[478], שכן כשנחלקו אביי ורבא הלכה כרבא בכל מקום חוץ מיע"ל קג"ם[479], וכן כתבו הפוסקים להלכה[480]. ולפיכך אם נתנו ביד מי שהמפקיד רגיל תמיד להפקיד בידו, הרי השומר הראשון פטור מלשלם[481], והוא שלא ימעט שמירתו, אבל אם מיעט שמירתו, כגון שהראשון היה שומר שכר והשני שומר חינם, או שהראשון שואל והשני שומר שכר, פושע הוא הראשון ומשלם, אף על פי ששאל או שכר בבעלים[482], ואם יש עדים ששמר השני כראוי, נפטר שומר ראשון, ואפילו לא היו שם עדים, אם השומר הראשון ראה ויכול הוא לישבע[483], הרי זה נשבע ונפטר[484]. ויש מהראשונים הפוסקים כאביי[485], שלדעתם רבא חולק על ההלכה שתחילתו-בפשיעה-וסופו-באונס* חייב[486].

אף לסוברים - וכן הלכה[487] - ששומר שמסר לשומר חייב[488], שומר שמסר לשומר לפני בעל הפקדון ולא מיחה - ונגנב או נאבד, ישבע השני שלא פשע ושאינו ברשותו[489] - ונפטרו שניהם[490], שכיון שלא מיחה בו, אינו יכול לומר: השני אינו נאמן לי בשבועה[491].

לסוברים - וכן הלכה[492] - ששומר שמסר לשומר חייב, מפני שאומר לו: אתה נאמן לי בשבועה, הוא אינו נאמן לי בשבועה[493], אם ידוע לכל שהשומר השני אדם טוב וכשר יותר מהראשון, נחלקו ראשונים: יש סוברים שפטור[494]. ויש סוברים שחייב[495], וכן כתבו הפוסקים להלכה[496].

על שואל* שמסר לשואל, ע"ע שואל. על שוכר שמסר לשוכר, ע"ע שוכר.

מסר לבני ביתו

כל המפקיד - אצל בעל הבית, בין כלים בין מעות[497] - על דעת אשתו ובניו - ובני ביתו[498] הגדולים[499] - הוא מפקיד[500], דהיינו על דעת שהנפקד מוסרו לאשתו ובניו הגדולים, ואין יכול לומר אין רצוני בכך[501]. ולפיכך אם נתן המעות או הפקדון בידו, והוא נתן ביד בניו או בנותיו הגדולות או ליד אשתו ושמרו כראוי ונאבד או נגנב, פטור, שלא פשע במה שנתן לידם[502]. וכן הדין אם נתנו לשכירו או שותפו, שדרך בני אדם להניח שלהם בידם, אלא שישבע השומר[503].

נתן המעות ביד בניו או בנותיו הגדולות, והודיעם שהוא פקדון, ופשעו בו, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שהם חייבים לשלם לבעל הפקדון, ובעל הבית פטור[504], ואם אין להם לשלם המפקיד מפסיד[505]. ויש סוברים שאם פשעו הם ואין להם לשלם, חייב הוא לשלם[506], שאם לא תאמר כן, כל פקדון המופקד ביד אדם יאכלוהו אשתו ובניו ואין להן לשלם ויפטר גם הוא[507].

מסר הפקדון לבניו או בנותיו - ובני ביתו[508] -הקטנים - ונגנב או נאבד[509], לסוברים ששומר שמסר לשומר חייב[510], וכן הלכה[511] - חייב[512], אלא אם כן הביא השומר השני ראיה שלא פשע[513], וכן הדין אם מסרו לעבדיו, בין גדולים בין קטנים[514], שסתם עבדים אינם נאמנים ולא על דעתם הפקיד[515], או לאחד מקרוביו שאינם שרוים עמו בבית ואין סומכים על שולחנו[516].

מי שהוא ידוע בודאי שאינו רגיל לשמור הפקדון אלא למוסרו ביד אחר שאינו שרוי בביתו ואינו סומך על שלחנו, דינו כמוסר לבני ביתו[517], שהוא כאילו המפקיד בעצמו מסר פקדונו ביד מי שרגיל הנפקד למסור ונסתלק הנפקד לגמרי, ואם פשע מי שהפקדון בידו פטור הנפקד לגמרי[518].

בדברים שאינם ראויים לשמירה

מסר השומר לשומר אחר, דברים שאינו נעשה שומר עליהם[519], נחלקו בו ראשונים: יש סוברים שחייב[520], שגרוע מפשיעה* -שחייב אף בדברים שאינו נעשה שומר עליהם, לסוברים כן[521] - שהוא כמשליכו לנהר[522], ולא מתמעט מדין שומרים שהרי אינו שומר הוא שהרי לא שמר[523]. ויש סוברים ששומר שמסר לשומר אחר בדברים שאינו נעשה שומר עליהם, פטור[524].

הערות שוליים

  1. ↑ רמב"ם שכירות פ"א ה"א. על הזכרתו של שוכר בתורה, ע"ע שוכר.
  2. ↑ משנה ב"מ צג א ושבועות מט א; רמב"ם שם: ונושא.
  3. ↑ פהמ"ש לרמב"ם ב"ק עט א.
  4. ↑ ע"ע משיכה. עי' רש"י שם ד"ה בשומרים; רי"ף שם (כט ב), לפי שלט"ג ב"מ פ ב (נ ב) וערה"ש חו"מ סי' רצא סי"ג; עי' רמב"ם שאלה פ"א ה"ד ושכירות פ"ב ה"ח; טור שם ס"ו וסי' שג ס"א, בשמו; תוס' שם ד"ה תיקנו, לפי פלפ"ח לרא"ש ב"מ פ"ו סי' טז סק"א; עי' פסקי תוס' שם סי' קפא; סמ"ג עשין פט, לפי שלט"ג ב"מ שם; רא"ש ב"ק פ"ז סי' יא, ועי' שלט"ג ב"מ שם ופלפ"ח ב"מ שם וב"ק שם סק"פ ותפארת שמואל שם סק"ג, שתמהו שסותר לרא"ש שבציון 11, וצ"ב; עי' אגודה שם פ"ח סי' קנא, בשם ר"י, בתי' הא'; עי' מאירי ב"מ פ ב, בשם יש מי שמפרשה ובשם יש שפירשוה ובשם גדולי המפרשים, ודחה; עי' מ"מ שכירות שם, בשם הרשב"א בשם הראב"ד; נמוק"י שם (נ ב), בשם הראב"ד והרשב"א; שו"ע חו"מ סי' רצא ה ולבוש שם, בשם יש מי שאומר, הב'.
  5. ↑ ברייתא ב"ק שם וב"מ צט א. עי' רש"י ב"ק שם; שלט"ג ב"מ פ ב (נ ב).
  6. ↑ ע"ע שומר חנם.
  7. ↑ מאירי שם, בשם יש מי שמפרשה, ודחה; מ"מ שם. ועי' ש"ך שם סק"ד, בד' ראב"ד ורשב"א שבציון הבא ואילך.
  8. ↑ מאירי שם, בשם יש שפירשוה וגדולי המפרשים, ודחה; עי' מ"מ שם, בשם הרשב"א בשם הראב"ד; עי' נמוק"י שם, בשם הראב"ד והרשב"א.
  9. ↑ ע"ע ארבע אמות (א) ציון 9 ואילך.
  10. ↑ מאירי שם פ ב, בשם גדולי המפרשים, ודחה; עי' מ"מ שם, בשם הרשב"א בשם הראב"ד, ע"פ גמ' שם צט א; עי' נמוק"י פ ב שם, בשם הראב"ד והרשב"א, ע"פ גמ' שם צט א.
  11. ↑ עי' תוס' שם צט א ד"ה כך, ע"פ גמ' שם פ ב; עי' רא"ש ב"מ שם ופ"ח סי' טו, ע"פ גמ' שם צט א, ועי' שלט"ג שם פ ב (נ ב) ופלפ"ח שם סק"א וב"ק שם סק"פ ותפארת שמואל שם סק"ג, שתמהו, שסותר לרא"ש שבציון 4, וצ"ב; עי' מאירי שם פ ב; עי' אגודה שם, בשם ר"י, בתי' הב'; טור סי' רצא שם, בסתם, ובשם ר"י והרא"ש, וסי' שג ס"א, בשם ר"י, וסי' שז ס"א וסי' שמ ס"ח, בסתם; שו"ע ולבוש סי' רצא שם, בשם יש מי שאומר, הא'.
  12. ↑ מאירי שם: ואפשר.
  13. ↑ עי' להלן: פטור בעליו עמו. נתה"מ שם באורים ס"ק יא, בד' סמ"ע שם סק"ח.
  14. ↑ ברייתא שבציון 5.
  15. ↑ עי' או"ז ח"ג ב"מ סי' שיט; עי' רא"ש פ"ח שם. וע"ע שאלה.
  16. ↑ ש"ך חו"מ סי' רצא ס"ק יג; כ"מ מבהגר"א שם ס"ק יד; ערה"ש שם סי"ד, בשם הש"ך והגר"א, ושכ"מ בירו' שבועות פ"ח (ה"א).
  17. ↑ עי' ציון הקודם.
  18. ↑ עי' ציון 4 ואילך.
  19. ↑ עי' ראשונים שבציון 7 ואילך, לפי ערה"ש חו"מ סי' רצא סי"ג; עי' תוס' ב"ק עט א ד"ה או; תוס' ב"מ צט א ד"ה כיון: לכאו' נראה; עי' אגודה שם פ"ח סי' קנא, בשם ר"י, בתי' הא'; טור שם ס"ו ושו"ע שם ה ולבוש שם, לד' שבציון 4 ואילך: ובמקום שמשיכה קונה, לפי סמ"ע שם סק"ט ונתה"מ שם חדושים ס"ק יב; עי' תלמיד הרשב"א שם.
  20. ↑ עי' תוס' ב"מ שם, בסו"ד: ועוי"ל; עי' אגודה שם, בשם ר"י, בתי' הב'; נמוק"י ב"ק שם (כט א).
  21. ↑ נמוק"י שם.
  22. ↑ ערה"ש שם: נראה עיקר כדעה זו.
  23. ↑ עי' מאירי ב"ק צג א; עי' טור חו"מ סי' שא ס"ח; שו"ע שם י; לבוש שם.
  24. ↑ עי' מאירי שם.
  25. ↑ שמות כב ו. עי' ברייתא בגמ' שם, ורש"י שם ד"ה לשמור ולא לאבד ומאירי שם.
  26. ↑ ברייתא בגמ' שם; עי' טוש"ע שם; עי' לבוש שם. ועי' מלבי"ם שמות משפטים סי' קמד, בצורת הלימוד מהכתוב.
  27. ↑ עי' סמ"ע שם ס"ק יד; עי' באה"ט שם ס"ק יד, ונתה"מ שם חדושים סק"ט, בשמו.
  28. ↑ סמ"ע שם; באה"ט שם, בשמו.
  29. ↑ עי' רבה בגמ' שם; שו"ע שם; לבוש שם.
  30. ↑ עי' רבה בגמ' שם, ורש"י ד"ה הא דאתא לידיה, בפי' משנה שם צב א; רשב"א שם צג א; שו"ע שם; לבוש שם.
  31. ↑ רשב"א שם; עי' לבוש שם.
  32. ↑ סמ"ע שם ס"ק טו; באה"ט ס"ק טו ונתה"מ שם חדושים סק"י, בשמו.
  33. ↑ סמ"ע שם; באה"ט שם, בשמו.
  34. ↑ רש"י שם; רשב"א שם; שו"ע שם; לבוש שם.
  35. ↑ מאירי ב"ק צג א, בדעה הא'.
  36. ↑ מאירי שם, בשם גדולי הראשונים; עי' שטמ"ק שם, בשם ה"ר יהונתן בשם בעה"מ והסכים לו.
  37. ↑ שטמ"ק שם, בשם ה"ר יהונתן בשם בעה"מ והסכים לו.
  38. ↑ ע"ע שומר חנם.
  39. ↑ ע"ע שוכר וע' שומר שכר.
  40. ↑ ע"ע שואל.
  41. ↑ עי' רמב"ם שכירות פ"ב ה"א ופ"ב ה"ג; עי' טור חו"מ סי' שא ס"א; עי' שו"ע שם א; לבוש שם. ועי' קצה"ח סי' רצא סק"ה, לראשונים שבציון 4 ואילך, שקנין שומרים הוא במשיכה, היכי משכחת משיכה בשטרות, והרי אין קנין בהם אלא כשאומר כתוב וקנה.
  42. ↑ שמות כב ט.
  43. ↑ ע"ע כלל ופרט וכלל ציון 2 ואילך.
  44. ↑ ויקרא כה מו.
  45. ↑ קדושין כב ב. תורה תמימה שמות שם.
  46. ↑ ברייתא ב"מ נז ב ושבועות מג א. ועי' ברייתא ב"מ שם ושבועות שם מב ב - מג א, בלימוד משומר חינם בשמות שם ו, שהוא לגבי הפטור משבועת-השומרים (ע"ע), ועי' לבוש שם ס"א וערה"ש שם ס"א, שהביאו לימוד זה לענין תשלומים, וצ"ב.
  47. ↑ שמות שם יג.
  48. ↑ ע"ע ו (ב): לערב. עי' רא"ש שבועות פ"ו סי' כד; נמוק'"י ב"מ שם (לב ב), בשם האחרונים; כ"מ מבהגר"א חו"מ סי' שא סק"ד. ועי' להלן ציון 124 ואילך.
  49. ↑ עי' רב ששת ור' יוחנן בב"מ נח א; עי' רי"ף שם לב ב; עי' רמב"ם פ"ב שם; עי' שו"ע חו"מ שא ד. הטור השמיט, ובב"י שם ס"ב, תמה.
  50. ↑ עי' שו"ת הרי"ף סי' צז; רמב"ן ב"מ נו א ורשב"א שם נז ב ורא"ש שם פ"ד סי' כא ושבועות פ"ו סי' כד וטור חו"מ סי' שא ס"ב ונמוק"י ב"מ נו א (לב ב), בשמו; ר"י מיגאש שבועות מב ב; רמב"ן ב"מ נו א, בשמו; עי' ראב"ד שכירות פ"ב ה"ג, וסותר לראשונים בשם הראב"ד שבציון 57, וצ"ב; עי' תוס' שבועות מב ב ד"ה שומר, ע"פ ב"ק צג א; עי' סמ"ג עשין פט והגמ"י שכירות פ"ב ה"ג, בשם רבותינו מצרפת הקדמונים, ע"פ גמ' שם; רמב"ן ב"מ שם, במסקנה, וסותר לרא"ש בשם רמב"ן שבציון הנ"ל, וצ"ב; עי' רשב"א שם נז ב; עי' רא"ש שם ושם; טור שם, בשמו; מרדכי שבועות רמז תשעג, בשם ר"י ורבינו יואל; הגמ"י שם, בשם רבינו יואל; נמוק"י ב"מ שם, בשם הר"ן בשם ה"ר יהוסף הלוי, ובשם הרשב"א.
  51. ↑ עי' שו"ת הרי"ף שם; ערה"ש שם ס"ב.
  52. ↑ רא"ש שם ושם.
  53. ↑ ע"ע שומר שכר.
  54. ↑ סמ"ג שם והגמ"י שם, בשם רבותינו מצרפת הקדמונים.
  55. ↑ עי' להלן: פטור בעליו עמו.
  56. ↑ עי' ראב"ד שם; רמב"ן ב"מ שם; עי' רא"ש שם ושם.
  57. ↑ רמב"ם שם; עי' סמ"ג שם ורמב"ן שם ורשב"א שם נז ב ומרדכי שבועות שם ונמוק"י ב"מ נו א (לב ב) וטור שם, בשמו; רמב"ן ב"מ נו א ורשב"א שם נז ב ומ"מ שם ונמוק"י שם נו א, בד' רש"י שם נו א ד"ה אינו נשבע, וע"פ משנה שם; רשב"א שם נז ב ורא"ש שבועות שם ונמוק"י ב"מ שם, בשם הראב"ד, ורא"ש ב"מ שם, בשם פי' הראב"ד, וסותר לראב"ד שבציון 50, וצ"ב; רא"ש שם ושם, בשם רמב"ן, וסותר לרמב"ן שבציון הנ"ל, וצ"ב; מ"מ שם, בשם יש שדקדקו, ע"פ משנה שם, ובד' רש"י.
  58. ↑ רמב"ם שם; סמ"ג שם, בשמו.
  59. ↑ רמב"ם שם.
  60. ↑ ב"י חו"מ סי' שא ס"ב; רמ"א בשו"ע שם א; לבוש שם; שו"ת פנ"י ח"ב סי' קו, לפי פת"ש שם סק"ד, בפי' הא'.
  61. ↑ ש"ך שם סי' סו ס"ק קכו וסי' שא סק"ג; באה"ט שם סק"ג, בשמו.
  62. ↑ שו"ת פנ"י שם, לפי פת"ש שם, בפי' הב'; שו"ת ב"ש (אחרון) סי' ו; שו"ת שב יעקב חו"מ סיי' יב, לפי פת"ש שם.
  63. ↑ ציון 172 ואילך.
  64. ↑ ציון 175 ואילך.
  65. ↑ ציון 192 ואילך.
  66. ↑ ציון 519 ואילך.
  67. ↑ ע"ע מחובר לקרקע ציון 26 ואילך.
  68. ↑ ע"ע קרקע וע' שבועה.
  69. ↑ טור חו"מ סי' שא ס"ד; שו"ע שם ה: אפילו; לבוש שם.
  70. ↑ עי' תוס' שבועות מב ב ד"ה שומר; עי' מרדכי שבועות רמז תשעג; רמ"א בשו"ע חו"מ שא א; לבוש שם וסי' שמ ס"א.
  71. ↑ עי' תוס' שם; עי' מרדכי שם; רמ"א סי' שא שם: דה"ל קרקעות; לבוש שם.
  72. ↑ סמ"ע שם סק"ה, ע"פ לבוש שם, שלא חילק, ותמה שסותר ללבוש שבציון הבא, וצ"ב; באה"ט שם סק"ו, בשם סמ"ע.
  73. ↑ עי' לבוש סי' שמ שם, ועי' סמ"ע סי' שא שם, שתמה שסותר ללבוש שבציון הקודם, וצ"ב.
  74. ↑ באה"ג שם סק"ו, בד' רי"ף רשב"ם ורמב"ם, ע"פ שו"ע שם צה ב ויו"ד ו ב.
  75. ↑ רמב"ם שאלה פ"ה ה"א; שו"ע חו"מ שא ו.
  76. ↑ רמב"ם שם; עי' מאירי ב"ק צג א; עי' טור שם ס"ה; שו"ע שם.
  77. ↑ מאירי שם.
  78. ↑ שמות כב ו. עי' ברייתא ב"ק צג א, ורש"י שם ד"ה לשמור ולא לאבד ומאירי שם.
  79. ↑ ברייתא בגמ' שם; רמב"ם שם; שו"ע שם.
  80. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם.
  81. ↑ רש"י שם ד"ה לשמור ולא לאבד.
  82. ↑ עי' רש"י שם.
  83. ↑ מאירי שם.
  84. ↑ עי' רש"י שם; מאירי שם; עי' שטמ"ק שם, בשם הראב"ד.
  85. ↑ עי' רש"י שם; עי' מאירי שם.
  86. ↑ שטמ"ק שם, בשם הראב"ד.
  87. ↑ רמב"ם שאלה פ"ה ה"א; שו"ע חו"מ שא ו.
  88. ↑ שטמ"ק שם, בשם הראב"ד.
  89. ↑ עי' רב יוסף בגמ' שם, ורש"י ד"ה קיץ להו; רמב"ם שם; עי' מאירי שם; שו"ע שם; עי' שטמ"ק שם, בשם הראב"ד.
  90. ↑ רש"י שם; שטמ"ק שם, בשם הראב"ד.
  91. ↑ רש"י ורמב"ם שבציון 89, לפי מ"מ שם; בהגר"א שם ס"ק יא, בשמו. ועי' ל' הטור שם, וצ"ב אם מודה לזה.
  92. ↑ עי' הגמ"י שאלה פ"ה ה"א, בשם פסקי ה"ר חזקיה; מרדכי ב"ק רמז קא, והובא בד"מ חו"מ סי' שא סק"ג; עי' רמ"א בשו"ע שם ו.
  93. ↑ עי' תשו' ר"ש משאנץ במרדכי ב"ב רמז תקג; בהגר"א שם ס"ק יב.
  94. ↑ הגמ"י שם, בשם פסקי ה"ר חזקיה; מרדכי שם, והובא בד"מ שם.
  95. ↑ טור חו"מ סי' רצא סט"ו.
  96. ↑ רמב"ם שאלה פ"ד ה"ב; עי' טור שם, בשמו; שו"ע שם יג.
  97. ↑ עי' מרדכי ב"מ רמז רפ, בשם אבי העזרי; עי' הגמ"י שאלה פ"ג ה"ג; עי' טור חו"מ סי' רצא סכ"א; עי' שו"ע שם יז.
  98. ↑ ב"ח שם.
  99. ↑ רמב"ם שאלה פ"ד ה"ב; טור חו"מ סי' רצא סט"ו, בשמו; שו"ע שם יג.
  100. ↑ מרדכי ב"ק רמז כ, שכן מצא בשם רבינו שמריה משפיר"א, והובא בד"מ שם סק"ט; עי' רמ"א בשו"ע שם, בשם י"א.
  101. ↑ עי' שלט"ג שבציון הבא ואילך; עי' רמ"א בשו"ע שם.
  102. ↑ עי' שלט"ג למרדכי שם אות א, בשם חדושים ישנים בשם רבותינו.
  103. ↑ עי' שלט"ג למרדכי שם, בשם חודשים ישנים בשם רבותינו. וע"ע שומר שכר.
  104. ↑ שמואל בב"מ מב א; רי"ף שם (כד א); רמב"ם שאלה פ"ד ה"ד; רא"ש שם; טור חו"מ סי' רצא סי"ח; שו"ע שם טו. ועי' גמ' שם: והאידנא דשכיחי גשושאי וכו' והאידנא דשכיחי פרומאי וכו', ועי' רי"ף ורמב"ם שם, ועי' ב"ח שם ובהגר"א שם ס"ק כח, ועי' רמב"ן שבציון 112. ועי' גמ' שם, ורמב"ם שם, וטור שם, ושו"ע שם יז, אם היה ערב-שבת (ע"ע) בין-השמשות (ע"ע), ולא היה פנאי להטמינו בקרקע.
  105. ↑ רבא בד' שמואל בגמ' שם; עי' רי"ף שם; עי' רמב"ם שם; עי' רא"ש שם; עי' טור שם; עי' שו"ע שם טו. ועי' גמ' שם: והאידנא דשכיחי טפוחאי וכו', ועי' רמב"ן שבציון 112.
  106. ↑ רש"י שם ד"ה אין להם שמירה; רא"ש שם.
  107. ↑ רא"ש שם.
  108. ↑ רא"ש שם פ"ג סי' כא.
  109. ↑ רמב"ן שם.
  110. ↑ רא"ש שם.
  111. ↑ רמב"ן שם.
  112. ↑ עי' רמב"ן שם, בשם ר' יצחק בר' ראובן אלברגילוני שקבל מרבותיו; עי' רא"ש שם וטור שם ס"כ, בשם ר"י ברצלוני שקיבל מרבותיו, והסכים לו. ועי' רמב"ן שם, ראיה לזה ע"פ הגמ' שבציון 104: והאידנא דשכיחי גשושאי וכו' והאידנא דשכיחי פרומאי וכו', והגמ' שבציון 105: והאידנא דשכיחי טפוחאי וכו'.
  113. ↑ ירו' ב"מ פ"ג סוה"ז. עי' רמב"ן שם; עי' רא"ש שם. ועי' רא"ש שם, בתחי' דבריו, שפי' הירו' בע"א.
  114. ↑ עי' מרדכי ב"מ רמז רפ, בשם ס' החכמה ושכן מצא בשם ר"ת; שו"ת מהרי"ק' שורש קלא, בשם מרדכי בשם ס' החכמה בשם ר"ת.
  115. ↑ עי' שו"ת מהרי"ק שורש ו, והובא בב"י חו"מ סי' רצא ס"כ; שו"ע שם יט.
  116. ↑ שו"ת מהרי"ק שם: מרא וחצינא.
  117. ↑ עי' רמב"ם שאלה פ"ד ה"ד, בשם מקצת המבינים, והסכים להם; עי' טור חו"מ סי' רצא סי"ט, בשם הרמב"ם; עי' שו"ע שם טו.
  118. ↑ שמות כב יג-יד. עי' משנה ב"מ צד א-ב; עי' רמב"ם שאלה פ"ב ה"א; עי' טור חו"מ סי' שמו ס"א; שו"ע שם א.
  119. ↑ מכילתא משפטים נזיקין פט"ז.
  120. ↑ עי' ציון 118. תלמיד הרשב"א ב"מ צד ב.
  121. ↑ עי' ציון 149. עי' מיוחס לריטב"א שם צה א.
  122. ↑ עי' ציון 150 ואילך.
  123. ↑ עי' טור חו"מ סי' רצא סכ"ט וסי' שמו סכ"ב; תלמיד הרשב"א שם צד ב; עי' שו"ע שם רצא כח ושמו יט; עי' לבוש שם ושם.
  124. ↑ שמות שם יג.
  125. ↑ ע"ע ו (ב): לערב.
  126. ↑ ב"מ צה א; לבוש שם.
  127. ↑ שמות כב יד.
  128. ↑ לבוש שם.
  129. ↑ ראב"ע בפי' הארוך שמות כב יג.
  130. ↑ שמות כב יג. עי' תלמיד הרשב"א ב"מ צד ב.
  131. ↑ גמ' שם צה א, ורש"י ד"ה פשיעה בבעלים; עי' ס' הנר שם, בשם רב"ס.
  132. ↑ גמ' שם, לפי תוס' רא"ש שם, בשם ר"ח, ע"פ הגמ' שבע' הלכה: רב אחא ורבינא ציון 952.
  133. ↑ גמ' שם, לד' זו.
  134. ↑ שמות כב יד. רש"י ב"מ שם ד"ה מקרא; או"ז ח"ג ב"מ סי' שג.
  135. ↑ רש"י שם ד"ה נדרש לפניו.
  136. ↑ עי' ציון 124 ואילך.
  137. ↑ שמות שם ו.
  138. ↑ עי' רש"י שם ד"ה ולא לפני פניו.
  139. ↑ גמ' שם, לד' זו.
  140. ↑ שמות שם ח. עי' רש"י ב"מ שם ד"ה אשומר חנם.
  141. ↑ רש"י שם ד"ה לחיובא.
  142. ↑ גמ' שם, לד' זו.
  143. ↑ עי' גמ' שם, לד' זו.
  144. ↑ שמות שם יד.
  145. ↑ עי' רש"י ב"מ שם ד"ה אבל לפוטרו לא.
  146. ↑ גמ' שם, לפי תוס' רא"ש שם, בשם ר"ח, ע"פ הגמ' שבע' הנ"ל: שם ציון 952.
  147. ↑ ע"ע מקרא נדרש לפניו.
  148. ↑ רש"י שם ד"ה מקרא נדרש.
  149. ↑ גמ' שם, לד' זו.
  150. ↑ עי' ראשונים שבציון הבא; עי' רמב"ם שאלה פ"ב ה"א; עי' פסקי תוס' ב"מ סי' שכב; עי' ריטב"א שם צה א; עי' טור חו"מ סי' רצא סכ"ט וסי' שמו ס"א; עי' תלמיד הרשב"א שם צד ב; עי' חי' הר"ן שם צה א; עי' שו"ע שם רצא כח ושמו א; עי' לבוש שם ושם.
  151. ↑ עי' רי"ף שם (נד ב); עי' תוס' שם ד"ה איתמר ותוס' רא"ש שם, בשם ר"ח, ע"פ הגמ' שבע' הלכה: רב אחא ורבינא ציון 952; עי' ריטב"א שם; עי' חי' הר"ן שם.
  152. ↑ תוס' שם, בשם ר"ח.
  153. ↑ עי' פסקי תוס' שם סי' שכג; חי' הר"ן שם.
  154. ↑ רב המנונא בב"מ צה ב.
  155. ↑ עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה תיובתא דרב המנונא. וע"ע הלכה: מתוך לשונות התלמוד ציון 263 ואילך.
  156. ↑ שמות כב יד.
  157. ↑ שם יג.
  158. ↑ ברייתא בגמ' שם, ורש"י ד"ה ועוד תניא.
  159. ↑ עי' גמ' שם, ורש"י שם ד"ה תניא אידך.
  160. ↑ שמות שם יג.
  161. ↑ שם יד.
  162. ↑ ברייתא בגמ' שם.
  163. ↑ עי' רי"ף שם (נד ב); עי' רמב"ם שכירות פ"ג ה"ג; עי' רא"ש מלוניל (בשיטת הקדמונים) שם; עי' טור חו"מ סי' שמו ס"ה; עי' תלמיד הרשב"א שם צד ב; עי' שו"ע שם ב.
  164. ↑ עי' משנה ב"מ צד א; עי' טור שם ס"ד; עי' שו"ע שם.
  165. ↑ עי' משנה שם; רמב"ם שם; עי' טור שם ס"ה; עי' שו"ע שם.
  166. ↑ שמות שם יג. משנה שם; רמב"ם שם.
  167. ↑ טור שם ס"ה; שו"ע שם.
  168. ↑ שמות שם יד.
  169. ↑ עי' רמב"ם שם; תלמיד הרשב"א ב"מ צד ב.
  170. ↑ תלמיד הרשב"א שם.
  171. ↑ תלמיד הרשב"א שם צז א, ע"פ ל' רבא בגמ' שבציון 198: האי מאן דבעי למישאל, ושזה פי' המשנה ב"מ צד א: שאל הבעלים וכו' ואח"כ שאל את הפרה, כלומר אחר שכלתה שאלת הבעלים שאל את הפרה.
  172. ↑ עי' תוס' ב"מ צד א ד"ה פרה, בשם ריב"ם; עי' רא"ש שם פ"ח סי' ו, בד' הראב"ד, והסכים לו; טור חו"מ סי' שמו ס"ו, בדעה הא', ובשם ראב"ד ורא"ש.
  173. ↑ שו"ע שם ג; לבוש שם.
  174. ↑ טור שם, בשם הרמ"ה, ועי' ציון 176.
  175. ↑ ריטב"א ב"מ פא א, בשם תוס'.
  176. ↑ ריטב"א שם, בשם תוס'; עי' בדה"ב שיש להגיה בל' הטור בשם הרמ"ה שבציון 174, שבמקום: מיד, צ"ל: בזמן ידוע, ומ"מ פקפק בזה.
  177. ↑ תוס' ב"ב מג ב ד"ה דאמר; מרדכי שם רמז תקלח; עי' ריטב"א ב"מ פא א, בשם תוס'; רי"ו מישרים נ"ל ח"ג (פו א), לפי ש"ך חו"מ סי' שמו סק"א.
  178. ↑ ש"ך שם, בד' ראשונים שבציון הקודם ותוס' ר"פ השואל (ב"מ צד א ד"ה פרה, בשם ריב"ם) ורא"ש ב"מ פ"ח סי' ו.
  179. ↑ טור חו"מ סי' שמו ס"ו (וצ"ב אם הוא אף בד' הרא"ש, או ש"כסברא הראשונה" מוסב רק על ל' הראב"ד); שו"ע שם ג; לבוש שם.
  180. ↑ רב המנונא בב"מ צה ב.
  181. ↑ עי' רשב"ם שמות כב יג; עי' ר"י בכור שור שם יד.
  182. ↑ שמות שם יג.
  183. ↑ רשב"ם שם.
  184. ↑ ר"י בכור שור שם.
  185. ↑ עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה תיובתא דרב המנונא. וע"ע הלכה: מתוך לשונות התלמוד ציון 263 ואילך.
  186. ↑ עי' ברייתא בגמ' שם.
  187. ↑ ר' לא בירו' ב"מ פ"ח ה"א.
  188. ↑ עי' רמב"ם שאלה פ"ב ה"א; עי' טור חו"מ סי' שמו ס"ב; עי' שו"ע שם א.
  189. ↑ שמות כב יד.
  190. ↑ עי' מכילתא משפטים נזיקין פט"ז; עי' ברייתא בב"מ צה ב; תלמיד הרשב"א שם צד ב.
  191. ↑ תלמיד הרשב"א שם.
  192. ↑ ר"י בכור שור שם.
  193. ↑ תלמיד הרשב"א שם.
  194. ↑ ר"י בכור שור שם.
  195. ↑ ע"ע עבד כנעני. עי' ר"י בכור שור שם.
  196. ↑ רלב"ג שם.
  197. ↑ רלב"ג שם.
  198. ↑ עי' רבא בב"מ צז א; רמב"ם שאלה פ"ב ה"א; טור חו"מ סי' שמו ס"ב; שו"ע שם א.
  199. ↑ עי' מיוחס לריטב"א שם, שזה החידוש של רבא שבציון הקודם, ועי' ר"י מלוניל שם (נה ב), שפי' בע"א; תלמיד הרשב"א שם.
  200. ↑ עי' רבא בגמ' שם; עי' רמב"ם שם; טור שם ס"ג; שו"ע שם.
  201. ↑ עי' משנה ב"מ צד א; עי' ברייתא בגמ' שם צה ב; עי' רמב"ם שאלה פ"ב ה"א; עי' טור חו"מ סי' שמו ס"א; עי' שו"ע שם א.
  202. ↑ עי' ר"י מלוניל ב"מ צז א (נד ב), ע"פ גמ' שם: איגלאי מילתא וכו', ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א; מרדכי ב"מ רמז שעג, שכן מצא, והובא בב"י חו"מ סי' שמו ס"ז.
  203. ↑ עי' ס' הנר שם, בשם מקצת, ושו"ת הרשב"א ח"ב סי' שפח, ע"פ גמ' שם: איגלאי מילתא וכו' (וכ"ה בבהגר"א שם סק"ז), ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א, ועי' שו"ת הרשב"א שם, ראיה לפי' זה; מאירי שם; טור שם.
  204. ↑ שו"ע שם ד; לבוש שם.
  205. ↑ עי' ב"מ צב א: נפק לדלויי טעונה בהדייהו וכו' פשיעה בבעלים היא; עי' רמב"ם שאלה פ"ב ה"ב; עי' טור חו"מ סי' שמו ס"ז; שו"ע שם ד.
  206. ↑ עי' מרדכי שם רמז שעב, בשם ר"ח; תלמיד הרשב"א שם צז א.
  207. ↑ עי' גמ' שם צב א: לסוף איגלאי מילתא דלמיסר טעונה הוא דנפק, ורש"י ד"ה למיסר, וכעי"ז במרדכי בשם ר"ח שבציון הקודם, ועי' ס' הנר שם, בשם רב"ס, שפי' בע"א; עי' רמב"ם שם; עי' טור שם; שו"ע שם.
  208. ↑ תלמיד הרשב"א שם צז א.
  209. ↑ לבוש שם.
  210. ↑ לבוש שם.
  211. ↑ עי' סמ"ע שם סק"ו; עי' ערה"ש שם ס"ו.
  212. ↑ עי' מרדכי שם רמז שעב-שעג, בשם ראבי"ה, והובא בב"י שם: האישטרי"ר בלע"ז, ובהג' הרמ"א: השטעגרי"ף בל"א, ועי' ערה"ש שם: האוכף או הרצועות שעל בהמתו; עי' רמ"א בשו"ע שם; עי' לבוש שם; עי' ערה"ש שם.
  213. ↑ ערה"ש שם.
  214. ↑ עי' תוס' ב"מ צח ב ד"ה שאלה, ע"פ גמ' שם; עי' תוס' רא"ש שם; טור חו"מ סי' שמו סי"ח; עי' תלמיד הרשב"א שם; שו"ע שם טו, בשם י"א; לבוש שם.
  215. ↑ תלמיד הרשב"א שם.
  216. ↑ כ"מ מתוס' רא"ש שם; עי' תלמיד הרשב"א שם.
  217. ↑ תוס' שם, ע"פ גמ' שבציון הבא; עי' תוס' רא"ש שם, ע"פ גמ' שבציון הבא; הג"א ב"מ פ"ח סי' יא, בשם מהרי"ח בשם ר"י, ע"פ גמ' שבציון הבא; עי' שו"ע שם, בשם י"א; עי' לבוש שם.
  218. ↑ גמ' שם צו ב.
  219. ↑ כ"מ מתוס' רא"ש שם.
  220. ↑ טור שם; שו"ע שם, בשם י"א; לבוש שם.
  221. ↑ עי' ציון 143.
  222. ↑ סמ"ע שם ס"ק כה; עי' באה"ט שם ס"ק טו, בשמו.
  223. ↑ עי' סמ"ע שם; עי' באה"ט שם, בשמו.
  224. ↑ תוס' שם; תוס' רא"ש שם; לבוש שם.
  225. ↑ תוס' שם; טור שם; לבוש שם.
  226. ↑ בעיא דר' אבא בר ממל בב"מ צח ב, ורש"י ד"ה שאלה בבעלים; עי' מאירי שם, בשם גדולי קדמונינו, ודחה; עי' תלמיד הרשב"א שם.
  227. ↑ בעיא דר' אבא בר ממל בגמ' שם.
  228. ↑ רש"י שם ד"ה מי אמרינן.
  229. ↑ בעיא דר' אבא בר ממל בגמ' שם.
  230. ↑ רש"י שם ד"ה או דלמא.
  231. ↑ עי' ס' ההשלמה שם; מאירי שם: אלך עמך.
  232. ↑ עי' מאירי שם.
  233. ↑ רמב"ם שאלה פ"ב ה"י; עי' טור חו"מ סי' שמו סי"ז, בשם הרמב"ם והרא"ש, ועי' ב"י שם, שתמה, שסותר לקצור פסקי הרא"ש שבציון 240, וצ"ב.
  234. ↑ עי' מאירי ב"מ צח ב, בד' גדולי המחברים.
  235. ↑ טור שם סט"ז; לבוש שם; סמ"ע שם ס"ק כא; עי' באה"ג שם סק"ה, שהביא על השו"ע שבציון הקודם את רש"י שבציון 226.
  236. ↑ עי' גמ' שם: מישך שייכי.
  237. ↑ עי' רא"ש שם פ"ח סי' יא, בשם הגאונים; מ"מ שם; באה"ג שם, בשמו.
  238. ↑ ע"ע אם תמצא לומר ציון 2 ואילך.
  239. ↑ שו"ע שם יד; לבוש שם.
  240. ↑ כ"מ מס' ההשלמה שם; עי' מאירי שם; עי' קצור פסקי הרא"ש שם, ועי' ב"י שם, שתמה, שסותר לטור בשם הרא"ש שבציון 233, וצ"ב; עי' תלמיד הרשב"א שם; ב"י שם, בד' הרא"ש.
  241. ↑ מאירי שם.
  242. ↑ תלמיד הרשב"א שם צו א.
  243. ↑ עי' מאירי שם צח ב; תלמיד הרשב"א שם צו א.
  244. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 10. עי' ב"י שם, בד' הרא"ש.
  245. ↑ בעיא דר' אבא בר ממל בב"מ צח ב, ורש"י ד"ה שכרה בבעלים; עי' מאירי שם, בשם גדולי קדמונינו, ודחה.
  246. ↑ בעיא דר' אבא בר ממל בגמ' שם, ורש"י שם.
  247. ↑ רש"י שם.
  248. ↑ רש"י שם.
  249. ↑ בעיא דר' אבא בר ממל בגמ' שם.
  250. ↑ רש"י שם.
  251. ↑ עי' ס' ההשלמה שם; עי' מאירי שם.
  252. ↑ עי' מאירי שם.
  253. ↑ רמב"ם שאלה פ"ב ה"י; כ"מ מס' ההשלמה ב"מ צח א; עי' מאירי שם; עי' קצור פסקי הרא"ש ב"מ פ"ח סי' יא, ועי' ב"י שם, שתמה, שסותר לטור בשם הרא"ש שבציון 261, וצ"ב; שו"ע שם יד; לבוש שם, בדעה הא'.
  254. ↑ קצור פסקי הרא"ש שם.
  255. ↑ מאירי שם.
  256. ↑ תלמיד הרשב"א שם צו א.
  257. ↑ עי' מאירי שם צח ב; תלמיד הרשב"א שם צו א.
  258. ↑ עי' מ"מ שם, בד' הרמב"ם שבציון 253, ועי' ציון הבא, שי"ג בגמ' בע"א; ב"י חו"מ סי' שמו סי"ז, בד' הרמב"ם שבציון הנ"ל.
  259. ↑ עי' רש"י שם ד"ה את"ל ותוס' שם ד"ה ה"ג ורא"ש שם, וכ"ה בגמ' שם, לגירסתנו, ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א.
  260. ↑ ע"ע אם תמצא לומר ציון 10. עי' ב"י שם, בד' הרא"ש. ועי' רש"י שם וס' ההשלמה וראשית ס' ההשלמה שם.
  261. ↑ עי' טור שם סט"ז, בשם הרא"ש (ועי' ב"י שם, שתמה שסותר לקצור פסקי הרא"ש שבציון 253, וצ"ב), והסכים לו; עי' הג"א שם, בשם מהרי"ח בשם בשם ר"י; רמ"א בשו"ע שם; לבוש שם, בשם י"א.
  262. ↑ עי' ראשונים שבציון 259.
  263. ↑ ע"ע אם תמצא לומר ציון 2 ואילך. עי' רא"ש שם, בשם הגאונים.
  264. ↑ עי' בעיא דר' אבא בר ממל בב"מ צח ב, ורש"י ד"ה שאלה בבעלים שכרה שלא בבעלים, וטור חו"מ סי' שמו סי"ז ותלמיד הרשב"א שם; כ"מ ממאירי שם, בשם גדולי קדמונינו.
  265. ↑ עי' בעיא דר' אבא בר ממל בגמ' שם, וטור שם ותלמיד הרשב"א שם; כ"מ ממאירי שם, בשם גדולי קדמונינו.
  266. ↑ עי' ס' ההשלמה שם; מאירי שם.
  267. ↑ מאירי שם.
  268. ↑ רמב"ם שאלה פ"ב ה"י; עי' רא"ש ב"מ פ"ח סי' יא; מאירי שם צח א; עי' טור חו"מ סי' שמו סי"ז; עי' תלמיד הרשב"א שם; שו"ע שם יד; לבוש שם.
  269. ↑ רא"ש שם.
  270. ↑ מאירי שם.
  271. ↑ תלמיד הרשב"א שם צו א.
  272. ↑ עי' מאירי שם צח ב; תלמיד הרשב"א שם צו א.
  273. ↑ טור שם.
  274. ↑ עי' ציון 265.
  275. ↑ עי' הג"א ב"מ פ"ח סי' יא, בשם מהרי"ח, בד' ר"י.
  276. ↑ במדבר ל יד. ברייתא נדרים עב ב ונזיר יב ב וב"מ צו א. וע"ע הפרה ציון 287 ואילך, שבספרי יש לימוד אחר בד' ר' יאשיה.
  277. ↑ מאירי ב"מ שם.
  278. ↑ קונ' הראיות לריא"ז שם.
  279. ↑ עי' רב אחא בריה דרב אויא בב"מ שם.
  280. ↑ שמות כב יד.
  281. ↑ עי' רמב"ם שאלה פ"ב ה"ה; קונ' הראיות לריא"ז שם; עי' פסקי ריא"ז שם פ"ח ה"א סי' י; עי' שו"ע חו"מ שמו ו, וסמ"ע שם סק"ח, ובאה"ט שם סק"ה, בשמו.
  282. ↑ רמב"ם שם: לא; מאירי שם; עי' פסקי ריא"ז שם; עי' שו"ע שם.
  283. ↑ תוס' שם ד"ה שליח, בתי' הב'; עי' תוס' רא"ש שם, בתי' הב'.
  284. ↑ במדבר שם. תוס' רא"ש שם, בתי' הא'.
  285. ↑ תוס' שם, בתי' הא'; עי' תוס' רא"ש שם, בתי' הא'; עי' תלמיד הרשב"א שם; עי' חי' הר"ן שם.
  286. ↑ עי' שמות שם יג-יד. תוס' רא"ש שם, בתי' הא'.
  287. ↑ תוס' שם, בתי' הא'; עי' תוס' רא"ש שם, בתי' הא'; עי' תלמיד הרשב"א שם; עי' חי' הר"ן שם.
  288. ↑ עי' ר"י מלוניל שם; עי' חי' הר"ן שם.
  289. ↑ תלמיד הרשב"א שם.
  290. ↑ קונ' הראיות לריא"ז שם.
  291. ↑ שמות שם יג ויד.
  292. ↑ עי' ר"י מלוניל שם (נה א).
  293. ↑ עי' משנה שם צח ב.
  294. ↑ עי' רא"ש מלוניל שם צו א.
  295. ↑ ע"ע שליחות. עי' ברייתא נדרים עב ב ונזיר יב ב וב"מ צו א.
  296. ↑ עי' ר"י מלוניל ב"מ שם (נה א).
  297. ↑ ר"י מלוניל שם.
  298. ↑ עי' רב אחא בריה דרב אויא בב"מ שם.
  299. ↑ קונ' הראיות לריא"ז שם.
  300. ↑ נמוק"י ב"מ צו א (נה א), בשם ר"ח ורי"ף ורמב"ם (עי' ציון הבא).
  301. ↑ עי' רי"ף שם; עי' רא"ש שם פ"ח סי' ב, בשמו; רמב"ם שאלה פ"ב ה"ה; עי' ר"י מלוניל שם; עי' רא"ש מלוניל שם, בשם הגאון; עי' מאירי שם; עי' פסקי ריא"ז שם פ"ח ה"א סי' י, בסתם ובשם ר"ח ורבינו יצחק; טור חו"מ סי' שמו ס"ט, בשם רי"ף והרמב"ם; עי' תלמיד הרשב"א שם, בשם גדולי המורים; שו"ע שם ו; לבוש שם, בדעה הא'.
  302. ↑ עי' ציון 315 ואילך.
  303. ↑ עי' רי"ף שם; עי' רא"ש שם, בשמו; עי' ר"י מלוניל שם; עי' רא"ש מלוניל שם, בשם הגאון.
  304. ↑ עי' ר"י מלוניל שם, לשיטתו שבציון 291 ואילך.
  305. ↑ עי' ר"י מלוניל שם. ועי' רא"ש שם וחי' הר"ן שם, ורא"ש מלוניל ונמוק"י שם בשם הראב"ד, דחיה לזה. ועי' נמוק"י שם, בשם האחרונים, שדחה, שמכיון שלא נאמר במפורש בגמ' כמי הלכה, אין לחדש הלכה מסברא. ועי' בהגר"א שם סק"י.
  306. ↑ נמוק"י שם, בשם ר"ח.
  307. ↑ רא"ש מלוניל שם, בשם הרב בעל התוס'.
  308. ↑ רא"ש מלוניל שם, בשם הראב"ד והרב בעל התוס'; קצור פסקי הרא"ש שם, בד' רא"ש שם; טור שם, בשם הרמ"ה; תלמיד הרשב"א שם, בשם כל האחרונים; חי' הר"ן שם; עי' רמ"א בשו"ע שם, בשם י"ח; עי' לבוש שם, בשם י"א; כ"מ מסמ"ע שם סק"ט; עי' ש"ך שם סק"ג; עי' באה"ט שם סק"ב, בשמו.
  309. ↑ עי' חי' הר"ן שם. ועי' נמוק"י בשם האחרונים שבציון 305.
  310. ↑ חי' הר"ן שם.
  311. ↑ באה"ט שם, בשם הש"ך, וצ"ב, שאינו שם.
  312. ↑ תלמיד הרשב"א שם: ונ"ל.
  313. ↑ ציון 283 ואילך.
  314. ↑ ציון 287 ואילך.
  315. ↑ ע"ע עבד כנעני.
  316. ↑ תוס' ב"מ צט א ד"ה באומר; תוס' רא"ש שם.
  317. ↑ עי' רבא בגמ' שם צו א; עי' רמב"ם שאלה פ"ב ה"ה; עי' טור חו"מ סי' שמו ס"ט; שו"ע שם ו.
  318. ↑ עי' רבא בגמ' שם; רמב"ם שם; שו"ע שם.
  319. ↑ טור שם.
  320. ↑ תוס' צט א שם.
  321. ↑ רמב"ם שם; עי' תוס' שם; עי' תוס' רא"ש שם; עי' תלמיד הרשב"א שם צו א, בשם גדולי המורים; רמ"א בשו"ע שם; עי' לבוש שם; עי' נתה"מ שם באורים סק"ב, בד' שו"ע שם שמ ו.
  322. ↑ נתה"מ שם.
  323. ↑ עי' תוס' צט א שם; עי' תוס' רא"ש שם.
  324. ↑ לבוש סי' שמו שם.
  325. ↑ סמ"ע שם ס"ק יא; בהגר"א שם ס"ק יא.
  326. ↑ בהגר"א שם.
  327. ↑ עי' ציונים 295 ואילך, 307 ואילך.
  328. ↑ עי' ב"מ צו א.
  329. ↑ במדבר יח כח.
  330. ↑ עי' גמ' שם עא ב. וע"ע שליחות.
  331. ↑ רש"י שם צו א ד"ה עבד דלאו בר מצוה לא.
  332. ↑ רשב"א שם, בשם הראב"ד. עיי"ש שדחה.
  333. ↑ עי' רא"ש מלוניל שם, בשם הרב בעל התוס'.
  334. ↑ ע"ע עבד כנעני. תלמיד הרשב"א ב"מ צו א.
  335. ↑ עי' ב"מ פא א; רמב"ם שכירות פ"י ה"ב: כל האומר; עי' טור חו"מ סי' שה ס"ו וסי' שמו ס"ח; שו"ע שם שה ו.
  336. ↑ עי' רש"י שם ד"ה ואמאי שמירה; טור סי' שמו שם.
  337. ↑ רש"י ב"מ פא א ד"ה שמירה בבעלים היא.
  338. ↑ רש"י שם.
  339. ↑ עי' רש"י שם; עי' תשו' מהר"ם במרדכי ב"מ רמז רפב ורמז שעו, בשמו, והסכים לו, ועי' ציון 341.
  340. ↑ רש"י שם; נמוק"י שם (נ ב), בשם הראב"ד.
  341. ↑ עי' מרדכי שם רמז שעד, שכן מצא, ועי' שו"ת מהרי"ק שורש עז, ולפ"ד שהוא מפסקי ראב"ן, עיי"ש שלכן אינו סותר למרדכי שבציון 339; טור חו"מ סי' שה ס"ז, בשם הרמ"ה; טור שם, בד' תשו' הרא"ש; עי' מ"מ שכירות פ"י ה"ב וד"מ שם סק"ב, בד' רמב"ם שם, ועי' כס"מ שם, שדחה, שאינו מוכרח, ועי' רמב"ם שאלה פ"ב ה"ז וכס"מ שכירות שם.
  342. ↑ טור שם, בד' הרמ"ה ותשו' הרא"ש כלל צג סי' א.
  343. ↑ מ"מ שם, בד' הרמב"ם.
  344. ↑ לבוש שם סי' שה ס"ו, לד' זו.
  345. ↑ רש"י שם; עי' תשו' מהר"ם במרדכי שם ושם, בשמו, והסכים לו; עי' טור שם.
  346. ↑ נמוק"י שם, בשם הראב"ד.
  347. ↑ עי' טור שם.
  348. ↑ טור שם, בשם הרמ"ה; עי' מ"מ שם וד"מ שם, בד' רמב"ם שם, עי' כס"מ שם, שדחה, שאינו מוכרח, ועי' רמב"ם שאלה שם וכס"מ שכירות שם. ועי' מל"מ שם.
  349. ↑ עי' לח"מ שם, לד' זו, וסיים: וכל זה דוחק.
  350. ↑ עי' שו"ע חו"מ שה ו; עי' לבוש שם, בדעה הא'.
  351. ↑ רמ"א בשו"ע שם, בשם י"א; עי' לבוש שם, בשם י"א.
  352. ↑ עי' שו"ע חו"מ שמו ח.
  353. ↑ לבוש שם סי' שה ס"ו.
  354. ↑ עי' ב"מ פא א, בפי' משנה שם פ ב וברייתא שם פא א; רמב"ם שכירות פ"י ה"ב; עי' טור חו"מ סי' שה ס"ו וסי' שמו ס"ח; שו"ע שם שה ו.
  355. ↑ לבוש שם.
  356. ↑ עי' רש"י שם ד"ה ואני אשמור.
  357. ↑ מאירי ב"מ צו א. ועי' תלמיד הרשב"א שם.
  358. ↑ רש"י שם ד"ה שאלה לרבעה; תלמיד הרשב"א שם.
  359. ↑ רש"י שם ד"ה ליראות; עי' לבוש חו"מ סי' שמו ס"י.
  360. ↑ מאירי שם.
  361. ↑ עי' בעיא דלא איפשטא דרמי בר חמא בגמ' שם; עי' מאירי שם; עי' תלמיד רשב"א שם, בשם א' מגדולי המורים ובשם מגדולי הראשונים; עי' לבוש שם. ועי' גמ' שם ותלמיד הרשב"א שם ולבוש שם, צדדי כל ספק וספק. וע"ע שואל, שי"מ בע"א שאחינו ענין לשאלה בבעלים, אלא הספק הוא אם נקרא השואל לדבר זה שואל.
  362. ↑ רמב"ם שאלה פ"ב ה"ט; עי' טור שם סי"ב; עי' שו"ע שם י.
  363. ↑ לבוש שם.
  364. ↑ מאירי שם.
  365. ↑ עי' לבוש שם.
  366. ↑ מאירי שם; עי' שו"ע שם; עי' לבוש שם.
  367. ↑ תלמיד הרשב"א ב"מ צז א.
  368. ↑ עי' ריטב"א שם; עי' טור חו"מ סי' שמו סי"ד; עי' תלמיד הרשב"א שם.
  369. ↑ עי' מאירי שם; תלמיד הרשב"א שם; עי' שו"ת ריב"ש סי' תלו.
  370. ↑ עי' רמב"ם שאלה פ"ב ה"ג; עי' ס' הנר שם, בשם ר"ח; מאירי שם; עי' שו"ת ריב"ש שם; עי' שו"ע שם יב.
  371. ↑ עי' מאירי שם; תלמיד הרשב"א שם.
  372. ↑ מאירי שם.
  373. ↑ רש"י שם ד"ה אומנא; עי' רמב"ם שם; עי' ס' הנר שם, בשם ר"ח, בפי' הא'; עי' מאירי שם; עי' טור שם; עי' תלמיד הרשב"א שם; עי' שו"ת ריב"ש שם; עי' שו"ע שם.
  374. ↑ מאירי שם.
  375. ↑ עי' ס' הערוך ע' אמן א'; ס' הנר שם, בשם ר"ח, בשם יש מפרש.
  376. ↑ רש"י שם ד"ה ספר; ריטב"א שם ושו"ת תשב"ץ ח"א סי' צ, בשמו; תלמיד הרשב"א שם. ועי' ריטב"א שם ושו"ת תשב"ץ שם, שבעיקר הדין אין פי' זה חלוק על הפי' שבציון הבא ואילך, ועי' תלמיד הרשב"א שם, שהביא להלכה ב' הפי'.
  377. ↑ עי' ס' הערוך שם; רמב"ם שם; עי' שו"ת תשב"ץ שם, בשמו; מאירי שם; שו"ת ריב"ש שם. ועי' שו"ת תשב"ץ שם, שכ"פ רש"י ב"ב כא ב ד"ה סופר מתא.
  378. ↑ מאירי ב"מ שם; עי' ריטב"א שם.
  379. ↑ עי' ס' הערוך שם; תלמיד הרשב"א שם. ועי' ריטב"א שם ושו"ת תשב"ץ שם, שבעיקר הדין אין פי' זה חלוק על הפי' שבציון 376 ואילך, ועי' תלמיד הרשב"א שם, שהביא להלכה ב' הפי'.
  380. ↑ רבא בגמ' שם.
  381. ↑ עי' ציון 150 ואילך.
  382. ↑ עי' ציון 150 ואילך.
  383. ↑ רמב"ם שם; עי' מאירי שם; טוש"ע שם.
  384. ↑ עי' ריטב"א ב"מ צז א, בשם רבינו הגדול; עי' טור חו"מ סי' שמו סי"ד; עי' תלמיד הרשב"א שם, שכך הסכמת האחרונים, ושלזה נוטה דברי אחד מגדולי המורים, והסכים להם; עי' שטמ"ק שם, בשם ר"ח ובשם הרמ"ך ובשם השיטה.
  385. ↑ ריטב"א שם, בשם רבינו הגדול; עי' שטמ"ק שם, בשם ר"ח.
  386. ↑ שטמ"ק שם, בשם ר"ח.
  387. ↑ ריטב"א שם, בשם רבינו הגדול; עי' טור שם; עי' שטמ"ק שם, בשם ר"ח ובשם הרמ"ך ובשם השיטה.
  388. ↑ טור שם.
  389. ↑ עי' ציון 432 ואילך. ריטב"א שם, בשם רבינו הגדול. וכעי"ז בטור שם.
  390. ↑ ריטב"א שם, בד' רש"י (שם ד"ה כשאלה בבעלים דמי), ודחה, שא"כ מאי רבותא דרבא, ועי' ציון 392; עי' תלמיד הרשב"א שם, בשם יש מגדולי המפרשים, ודחה; שו"ת ריב"ש סי' תלו; שטמ"ק שם, בשם הרמ"ך, בד' רש"י ורמב"ם שאלה פ"ב ה"ג, ודחה, שא"כ מאי רבותא דרבא; שטמ"ק שם, בשם השיטה, בד' רש"י, ודחה, שא"כ מאי רבותא דרבא.
  391. ↑ עי' שו"ת ריב"ש שם.
  392. ↑ שו"ת ריב"ש שם. ולפי"ז מבואר שהוא הרבותא של רבא, ומיושבת דחיית הראשונים שבציון 390.
  393. ↑ רמב"ם שאלה פ"ב ה"ג; מאירי ב"מ צז א, בדעה הא'; שו"ע חו"מ שמו יב, בדעה הא'.
  394. ↑ מל"מ שם, בד' רמב"ם שבציון הקודם.
  395. ↑ מאירי שם, בשם גדולי המפרשים וגדולי הרבנים; עי' שו"ע שם, בשם י"א.
  396. ↑ מאירי שם, בשם גדולי המפרשים וגדולי הרבנים.
  397. ↑ עי' שו"ת תשב"ץ שבציון 423, לפי נתה"מ שבציונים 422, 425; מל"מ שם, בד' שו"ת ריב"ש סי' תלו.
  398. ↑ עי' ב"מ צז א, במסקנה; עי' ראשונים שבציון הבא ואילך; תלמיד הרשב"א שם: עם תלמידיו.
  399. ↑ רא"ש ב"מ פ"ח סי' ז; טור חו"מ סי' שמו סט"ו; שו"ע שם יג.
  400. ↑ רמב"ם שאלה פ"ב ה"ד; עי' מאירי שם.
  401. ↑ שו"ת תשב"ץ ח"א סי' צ.
  402. ↑ עי' רבא בגמ' שם; עי' רמב"ם שם; תלמיד הרשב"א שם.
  403. ↑ עי' רש"י שם ד"ה אתון שאילתון לי; עי' טוש"ע שם.
  404. ↑ עי' רש"י שם.
  405. ↑ עי' תענית ז א. רא"ש מלוניל ב"מ שם.
  406. ↑ מאירי שם.
  407. ↑ עי' גמ' שם; עי' רמב"ם שם; עי' רא"ש שם; עי' טוש"ע שם; תלמיד הרשב"א שם.
  408. ↑ רמב"ם שם.
  409. ↑ עי' גמ' שם, במסקנה; עי' רא"ש שם; עי' מאירי שם; עי' טוש"ע שם; תלמיד הרשב"א שם.
  410. ↑ עי' רש"י שם ד"ה שאיל לן מר.
  411. ↑ עי' גמ' שם, במסקנה; עי' רש"י שם; עי' רא"ש שם; עי' טוש"ע שם; תלמיד הרשב"א שם.
  412. ↑ טוש"ע שם.
  413. ↑ עי' גמ' שם, במסקנה; עי' רמב"ם שם; עי' מאירי שם; עי' טוש"ע שם; תלמיד הרשב"א שם.
  414. ↑ עי' רא"ש שם; טוש"ע שם. וצ"ב אם התשב"ץ שבציון 423 מודה לזה.
  415. ↑ ס' הנר ב"מ צז א, בשם רב"ס.
  416. ↑ עי' מקו"ח שבציון הבא ונתה"מ סי' שמו באורים סק"ד.
  417. ↑ מקו"ח (לר"י מליסא) סי' תכט באורים סק"א. ועי' אבהא"ז שאלה פ"ב ה"ב.
  418. ↑ ס' הנר שם, בשם רב"ס.
  419. ↑ מקו"ח שם.
  420. ↑ ערה"ש חו"מ סי' שמו סי"ז: יראה לי.
  421. ↑ עי' ערה"ש שם.
  422. ↑ עי' ציון 398 ואילך. נתה"מ סי' שמו באורים סק"ה, בד' שו"ת תשב"ץ שבציון הבא.
  423. ↑ עי' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' צ, והובא בקצרה בב"י חו"מ סי' שמו סט"ו; עי' נתה"מ שם, בשמו. ועי' תשב"ץ שם, שדוחה חילוק בין היו הקהל י', שאינם יכולים להישמט ממנו, להיו שם יותר מי', שיכולים להישמט ממנו, ע"פ הגמ' שבציון 402, לשיטתו שבציון 401.
  424. ↑ עי' שו"ת תשב"ץ שם; עי' נתה"מ שם, בשמו; עי' ערה"ש שם סי"ז, בשם נתה"מ.
  425. ↑ עי' נתה"מ שם, בד' שו"ת תשב"ץ שבציון הקודם; עי' ערה"ש שם, בשם נתה"מ.
  426. ↑ ערה"ש שם, בשם יש מי שאומר.
  427. ↑ ערה"ש שם: אם לא שיש לו עוד איזה שירות השייך כל היום במלאכה של אנשי העיר.
  428. ↑ רמ"א בשו"ע חו"מ שמו יג. ועי' ציון 414.
  429. ↑ ערה"ש חו"מ סי' שמו סי"ז.
  430. ↑ ערה"ש שם.
  431. ↑ ערה"ש שם.
  432. ↑ סמ"ע סי' שמו ס"ק יב; באה"ט שם סק"ז, בשמו.
  433. ↑ כ"מ מב"ב מב ב: דאמר שמואל השותפין וכו' ונעשים שומרי שכר זה לזה, וגמ' שם מג ב: אמאי שמירה בבעלים היא; רמב"ם שאלה פ"ב ה"ז, לפי תוס' מהר"ם פאדווא שבסוף רמב"ם ד' ונציה ש"י, וכס"מ שם בשם המגיה לרמב"ם, והסכים לו, ועי' מ"מ שם, ושו"ת רדב"ז ח"ה ללשונות הרמב"ם סי' שיב, בשמו, והסכים לו, שפי' בע"א; עי' טור חו"מ סי' שמו ס"י; שו"ע שם ז; לבוש שם ס"ח.
  434. ↑ טור שם.
  435. ↑ עי' ס' הנר שם, בשם רב"ס; תוס' מהר"ם פאדווא שם; ב"י שם, בשם המגיה לרמב"ם; עי' לבוש שם; עי' סמ"ע שם ס"ק יג; עי' באה"ט שם סק"ח, בשמו.
  436. ↑ רבינו גרשום שם; עי' רשב"ם שם ד"ה שמירה בבעלים היא.
  437. ↑ רשב"ם שם ד"ה אמר רב פפא, בפי' הגמ' שבציון הבא, ועי' ציון 442, שי"מ בע"א.
  438. ↑ עי' רב פפא בגמ' שם.
  439. ↑ רבינו גרשום שם.
  440. ↑ רשב"ם שם.
  441. ↑ רמב"ם שם. ועי' ב"מ פא א.
  442. ↑ ס' הנר שם, בשם רב"ס, בפי' הגמ' שבציון 438, ועי' ציון 437, שי"מ בע"א.
  443. ↑ עי' ס' הנר שם, בשם רב"ס.
  444. ↑ עי' רבא בב"מ צו ב; מאירי שם: בפרת מלוג; עי' תלמיד הרשב"א שם; עי' טור חו"מ סי' שמו סי"ט; עי' שו"ע שם טז; עי' לבוש שם ס"ח וסט"ז.
  445. ↑ ע"ע בעל ציון 78 ואילך. מאירי שם: פרקונה; עי' טור שם.
  446. ↑ מאירי שם.
  447. ↑ רמב"ם שאלה פ"ב ה"ז; עי' מאירי שם; עי' טור שם ס"י וסי"ט.
  448. ↑ מאירי שם; עי' טור שם ס"י.
  449. ↑ מ"מ אישות פכ"א ה"ט.
  450. ↑ לבוש שם ושם; באה"ג שם סק"כ.
  451. ↑ טור שם סי"ט; שו"ע שם; לבוש שם ושם; באה"ג שם.
  452. ↑ סמ"ע שם ס"ק כו; באה"ט שם ס"ק טז, בשמו.
  453. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 82 ואילך וע' סלוק.
  454. ↑ נתה"מ שם באורים סק"ו. עיי"ש שלכן לא נקט השו"ע הטעם שהוא כלוקח, ועי' תלמיד הרשב"א שם, שנקט הטעם שהוא כלוקח.
  455. ↑ עי' גמ' שם, במסקנה; טור שם.
  456. ↑ ב"ק יא ב.
  457. ↑ ב"מ לו א.
  458. ↑ עי' תוס' ב"ק שם ד"ה דעלויי.
  459. ↑ אביי בגמ' שם, בד' רב; עולא א"ר אלעזר בב"ק שם.
  460. ↑ גמ' שם; ב"מ שם ב.
  461. ↑ גמ' שם א.
  462. ↑ עי' רש"י שם ד"ה חייב.
  463. ↑ עי' רש"י שם ד"ה ולא מיבעיא.
  464. ↑ תוס' שם ד"ה אין.
  465. ↑ אביי בגמ' שם, בד' ר' יוחנן; רבא בגמ' שם ב וב"ק שם.
  466. ↑ תוס' ב"ק שם; עי' טור חו"מ סי' רצו סכ"ה.
  467. ↑ ר"ח שם.
  468. ↑ רבא בגמ' שם; אביי בב"מ שם א, בד' ר' יוחנן.
  469. ↑ או"ז ח"ג ב"מ סי' קיא.
  470. ↑ עי' ראשונים שבציונים 478, 485; רי"ף ב"ק יא ב (ה א); רמב"ם שכירות פ"א ה"ד; או"ז ח"ג ב"ק סי' רסב; עי' רא"ש ב"ק פ"א סי' יד וב"מ פ"ג סי' ו; טור חו"מ סי' רצא סכ"ה; שו"ע שם כו.
  471. ↑ ע"ע הלכה: באמוראים: רב ושמואל ור' יוחנן ציון 851 ואילך. עי' ב"י שם.
  472. ↑ עי' ציון 470 ואילך.
  473. ↑ אביי בב"מ לו א, בד' ר' יוחנן.
  474. ↑ עי' ריטב"א שם ב, לד' זו.
  475. ↑ רבא בגמ' שם ב וב"ק יא ב.
  476. ↑ ריטב"א ב"מ שם, לד' זו.
  477. ↑ עי' ר"ח שם.
  478. ↑ ר"ח ב"ק יא ב (יב א בד' וילנא), וסותר לראשונים בשם ר"ח שבציון 485, וצ"ב; עי' רי"ף שם (ה א); מרדכי ב"מ רמז רע ורעג ורי"ו מישרים נ"ל ח"ב (פג ב), בשמו; רמב"ם שכירות פ"א ה"ד, לפי הגמ"י שם; עי' פסקי רי"ד ב"מ לו ב; עי' או"ז ח"ג ב"מ סי' קיא; מרדכי שם רמז רעג, בשמו; עי' רא"ש ב"ק פ"א סי' יד וב"מ פ"ג סי' ו; הגמ"י שם, בשם ר"י; מרדכי שם, בשם ריב"א ורבינו ברוך מארץ יון; הג"א ב"ק שם, בשם מהרי"ח בשם ר"י; רי"ו שם; ריטב"א שם.
  479. ↑ ע"ע הלכה: אביי ורבא ציון 927 ואילך. רא"ש ב"מ שם.
  480. ↑ עי' טור חו"מ סי' רצא סכ"ה; עי' שו"ע שם כו.
  481. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' טור שם; שו"ע שם.
  482. ↑ עי' רמב"ם שם; שו"ע שם.
  483. ↑ ע"ע שבועת השומרים.
  484. ↑ עי' רמב"ם שם ה"ה; עי' מרדכי שם רמז רע; עי' טור שם; שו"ע שם. ועי' תשו' מהר"ם במרדכי שם רמז רעא ורעב, ושו"ת מהרי"ק שורש עז.
  485. ↑ תוס' ב"מ לו ב ד"ה את ורא"ש שם ומרדכי שם והגמ"י שם ורי"ו שם, בשם ר"ח, וסותר לר"ח שבציון 478, וצ"ב; מרדכי שם רמז רעג, בשם או"ז, בשם איכא מ"ד.
  486. ↑ רא"ש שם ומרדכי שם, בד' ר"ח. עיי"ש ושם שדחו.
  487. ↑ עי' ציון 470 ואילך.
  488. ↑ עי' ציון 460 ואילך.
  489. ↑ מרדכי ב"מ רמז רעג, בשם ס' המקצעות.
  490. ↑ מרדכי שם, בשם ס' המקצעות, וסיים: וצ"ע בשאלתות דרב אחאי פרשת וישב; עי' רמ"א בשו"ע חו"מ רצא כו.
  491. ↑ מרדכי שם, בשם ס' המקצעות.
  492. ↑ עי' ציון 480 ואילך.
  493. ↑ עי' ציון 475 ואילך.
  494. ↑ תוס' ב"ק יא ב ד"ה את: נראה; הגמ"י שכירות פ"א ה"ד, בשמו; פסקי תוס' שם סי' נ; הג"א ב"ק פ"א סי' יד, בשם מהרי"ח בשם ר"י.
  495. ↑ טור חו"מ סי' רצא סכ"ה.
  496. ↑ שו"ע שם כו.
  497. ↑ רמב"ם שאלה פ"ד ה"ח; שו"ע חו"מ רצא כא.
  498. ↑ רמב"ם שם; מרדכי ב"מ רמז רפב; שו"ע שם.
  499. ↑ רמב"ם שם; הגהה בשו"ע שם.
  500. ↑ רבא בב"מ לו א-ב; רמב"ם שם; טור חו"מ סי' רצא סכ"ג; שו"ע שם.
  501. ↑ עי' רש"י שם ב ד"ה על דעת.
  502. ↑ עי' טור שם.
  503. ↑ מרדכי ע"פ ב"ק נו ב: מאי מסרו לרועה וכו', והובא בב"י שם סכ"ד, עיי"ש שאפשר שאף הרמב"ם שבציון 516, מודה לזה.
  504. ↑ רמב"ם שאלה פ"ד ה"ט, ע"פ ב"מ מב א; רמב"ן שם לו א, בשם הרמב"ם, והסכים לו; עי' רשב"א שם, במסקנה; עי' טור חו"מ סי' רצא סכ"ג, בשם הרמב"ם; עי' רמ"א בשו"ע שם כד, בשם י"א, הב'.
  505. ↑ עי' רמב"ן ב"מ לו א; עי' רשב"א שם; עי' טור שם, בשם הרמב"ם; עי' מ"מ שם, בשם רמב"ן ורשב"א, ובד' הרמב"ם.
  506. ↑ עי' רשב"א שם, בשם ר"ת; רא"ש ב"מ פ"ג סי' כג, ותשו' הרא"ש בטור חו"מ סי' עב; טור שם סי' רצא, בשמו; עי' רמ"א שם, בשם י"א, הא'.
  507. ↑ עי' רשב"א שם, בשם ר"ת; רא"ש ב"מ שם; עי' טור שם, בשמו.
  508. ↑ רמב"ם שאלה פ"ד ה"ח; שו"ע חו"מ רצא כא.
  509. ↑ טור שם.
  510. ↑ עי' ציון 460 ואילך. עי' ב"מ לו ב; עי' טור חו"מ סי' רצא סכ"ה.
  511. ↑ עי' ציון 470 ואילך.
  512. ↑ עי' משנה ב"מ מב א; עי' רמב"ם שם; טור שם סכ"ד; עי' שו"ע שם.
  513. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם.
  514. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' טור שם; עי' שו"ע שם.
  515. ↑ לבוש שם.
  516. ↑ עי' רמב"ם שם; שו"ע שם.
  517. ↑ עי' הג"א ב"מ פ"ג סי' כג, בשם או"ז, ועי' ב"י חו"מ סי' רצא סכ"ד, שאפשר שאף הרמב"ם שבציון הקודם מודה לזה; שו"ע שם כב.
  518. ↑ הג"א שם, בשם או"ז.
  519. ↑ עי' לעיל: דברים שאינו נעשה שומר עליהם.
  520. ↑ עי' שו"ת הרא"ש כלל לט ס"ב; עי' ד"מ חו"מ סי' שא סק"ב, בשמו; רמ"א בשו"ע שם א, בדעה הא'; לבוש שם, בדעה הא'.
  521. ↑ עי' ציונים 57 ואילך, 61.
  522. ↑ שו"ת הרא"ש שם; ד"מ שם, בשמו.
  523. ↑ לבוש שם.
  524. ↑ עי' שו"ת מהרי"ק שורש ו; עי' ד"מ שם, בשמו; עי' רמ"א שם, בשם י"ח; עי' לבוש שם, בשם י"ח.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:שומרים&oldid=157241"