אנציקלופדיה תלמודית:ערלה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־18:21, 23 ביוני 2022 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - פירות האילן שצמחו בשלוש השנים הראשונות לנטיעתו, שאסורים באכילה...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - פירות האילן שצמחו בשלוש השנים הראשונות לנטיעתו, שאסורים באכילה ובהנאה.

מהותו

הנוטע עץ מאכל, מונה לו שלוש שנים מעת נטיעתו, וכל הפירות שיהיו בו בתוך שלוש שנים אסורים בהנאה[1], שנאמר: וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל[2]. אין לי אלא איסור אכילה, מנין שלא יהנה ממנו, תלמוד לומר: וערלתם ערלתו ערלים[3], ולשון ערלתו ערלים מיותר[4], ובא לרבות איסור הנאה[5].

ערלת חוץ-לארץ* - האסורה לסוברים כן[6], וכן הלכה[7] - נחלקו בה ראשונים אם אסורה בהנאה[8]. או מותרת[9].

שמו

ערלה היינו לשון סתימה ואטימה[10] והרחקה[11], וערלתם ערלתו[12], עשו לו אוטם וכיסוי איסור, שיבדיל בפני אכילתו[13], שלש שנים יהיה לכם ערלים[14], אטום ומכוסה ומובדל מלאכלו[15], כמו: עֲרֵלה אזנם[16], שהיא סגורה ואטומה[17], אין הקול נכנס בה[18], וכמו: עֶרֶל לב[19], ערלי לב[20], דהיינו סגור לב[21], אטומים מהבין[22], וכמו: שתה גם אתה והערל[23], דהיינו האטם[24] בשממון ובתמהון לבב[25], משכרות כוס הקללה[26]. ואף ערלת בשר נקראת על שם שהגיד אטום ומכוסה בה[27]. ויש מהגאונים מפרשים שעיקר השם "ערלה" בא על האיסור והתיעוב, ועל דרך ההרחבה בא: הן אני ערל שפתים[28], ערל לב וערל בשר[29]. ויש מהראשונים מפרשים שפירות שלוש השנים הראשונות לנטעית העץ נקראות "ערלה", שהוא מותר, אין בו תועלת, כמו הענין בערלת בשר[30], כל דבר היתר והכבד שראוי להשליכו ולהסירו יקרא ערלה[31].

טעם האיסור

בטעם איסור ערלה כתבו ראשונים, שאין דרך ארץ להינות מהפירות עד שתדיר מהם למקום, ובשלוש שנים ראשונות אינו טוען אלא דבר מועט - ואין האילן נותן בפריו טעם או ריח טוב בתוך שלוש שנים[32] - ואינו ראוי להביא לפני המקום[33]. ויש שכתבו הטעם, שבהתחלה לא יתכן לרוב האילנות שיתנו פרים באופן שישלם החום היסודי בו, כי לכח הזן בהם טרדה במה שיצטרך לו מן המזון לגודל גופם, ולזה לא יתחזקו על שיהיה שם מהמזון מותר מצומק ומבושל, יעשה ממנו הפרי, ולפי שרצתה התורה שיהיה ראשית פריו קדש הילולים לה'[34] - ברבעי* - להעיר כי השם יתעלה הוא הפועל באמת לכל הפעולות הטבעיות ומאתו הכל, חוייב שימתין זה עד השנה הרביעית, שיהיה נבחר מה שיהיה לה'[35].

זמן האיסור

איסור אכילה והנאה מערלה הוא לעולם[36], ואין לאיסור זה פדיון, כמו רבעי[37], ולפיכך[38] המקדש בערלה אינה מקודשת[39], כדין כל המקדש באסורי-הנאה*[40], אבל מכר הערלה וקידש בדמיה, מקודשת[41], שאין הדמים נתפסים באיסור[42], ועל כך, ע"ע אסורי הנאה: חליפי איסורי הנאה.

יכול בתוך שלוש שנים הוא אסור, ולאחר שלוש שנים - אם הצניעו עד לאחר שלוש שנים[43] - יהיה מותר[44], תלמוד לומר: יהיה[45], בהווייתו יהא[46], שאותה ההויה של איסור שהוא בתוך השלוש שנים, יהיה לעולם[47].

מנין השנים

שלוש שנים הנמנות לערלה, הן משעת נטיעה[48], ולא משעה שמוציא פרי[49], שנאמר: ונטעתם[50], וסמוך לו: שלש שנים[51].

שלוש שנים הללו אינם נמנים מיום ליום, אלא הולכים בהם אחר שנות העולם שהוא מתחיל מתשרי*[52], ואם נתעברה[53] נתעברה לערלה[54], שנאמר: שלש שנים ערלים[55], ונאמר: ובשנה הרביעית[56], ולמדים בגזרה-שוה* "שנה" "שנה" מתשרי, שנאמר בו: מרֵשית השנה[57], ואין למדים גזרה שוה "שנה" "שנה" מניסן*, שנאמר בו: ראשון הוא לכם לחדשי השנה[58] - שכן בניסן נזכר "לחדשי השנה" - דנים שנה שאין עימה חודשים משנה שאין עימה חודשים, ואין דנים שנה שאין עימה חודשים משנה שיש עימה חודשים[59].

שלוש שנים הללו, פעמים שאינם אלא שתי שנים וארבעים וארבעה יום ופעמים שהם יתרים על שלוש שנים[60], כיצד, נטע קודם ט"ז באב, שנשאר עדיין מ"ד יום עד ראש חודש תשרי, כיון שהגיע ראש חודש תשרי עלתה לה שנה ומונה עוד שתי שנים[61]. ואם נטע ביום ט"ז, ומיום ט"ז ואילך, מונה מראש חדש תשרי הבא שלוש שנים שלמים[62].

הזמן הקובע לענין איסור הפירות, הוא זמן חניטתם, שאם חנטו בתוך שנות ערלה, הרי הם אסורים, ועל כך ע"ע חנטה[63].

פירות שחנטו לאחר ראש חודש תשרי של שנה רביעית, קודם חמשה-עשר-בשבט*, אף הם אסורים משום ערלה[64], שנאמר: שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעִת[65], שוי"ו של "ובשנה" מוסיף על ענין הראשון[66], שלפעמים בשנה הרביעית גם כן אסורים משום ערלה[67]. ונחלקו אמוראים בירושלמי: לדעת ר' בא בר ממל, הדברים אמורים דוקא בפירות של אילן שניטע קודם ט"ז באב, שכיון שהגיע ראש חודש תשרי עלתה לו שנה[68], אבל אילן שלא הקלנו עליו בתחילתו, אינו אסור אלא עד ראש חודש תשרי[69]. ולדעת ר' זעורה, כל אילנות בכלל דין זה[70].

אף להלכה, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש הפוסקים שאין דין זה אמור אלא בנטיעה שניטעה לאחר ט"ז באב[71]. ויש הפוסקים שכך הדין בכל נטיעה[72].

המקום שנוהג

ערלה נוהגת בכל מקום[73]. ואף על פי שבתורה לא נזכר שהערלה נוהגת אלא בארץ-ישראל*[74], שבתורה נאמר בפירוש: וכי תבאו אל הארץ ונטעתם[75], משמע דוקא בארץ[76], נוהגת אף בחוץ לארץ[77]. ונחלקו תנאים במקור הדבר: א) במשנה שנינו ש"הלכה" שהערלה נוהגת אף בחוץ-לארץ*[78]. ונחלקו אמוראים: לדעת ר' יוחנן היינו הלכה-למשה-מסיני*[79], שדינה כדין תורה[80], ומה שנאמר בערלה: וכי תבאו אל הארץ[81], זמן ביאה הוא, שמאותו זמן ואילך תנהג ערלה[82], שאף על פי שערלה נוהגת בחוץ לארץ לא נהגה עד שבאו לארץ[83], ולדעת שמואל, היינו הלכות-מדינה*[84], שהנהיגו הם עליהם בחוצה לארץ[85], והרי זה אסור מדברי-סופרים*[86]. ב) ולדעת ר' שמעון ערלה נוהגת בחוץ לארץ מן התורה מקל-וחֹמר* מחדש*, שאין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאיסורו ונוהג בחוץ לארץ, כל שכן ערלה[87].

יש מהתנאים החולק על כל זה וסובר שאין ערלה נוהגת בחוץ לארץ[88], ונדחו דבריו[89].

להלכה פסקו ראשונים שהערלה נוהג בחוץ לארץ מהלכה למשה מסיני[90], שכן כשנחלקו ר' יוחנן ושמואל הלכה כר' יוחנן[91], ועוד, שהמשנה מסייעת לר' יוחנן[92].

להלכה, שאיסור ערלה נוהג בחוץ לארץ מהלכה למשה מסיני[93], כתבו אחרונים שנחלקו בה הדעות: יש מהגאונים סוברים שההלכה למשה מסיני באה לגלות על איסור ערלה שבתורה שנאמר אף בחוץ לארץ[94]. ויש מהראשונים סוברים שעיקר איסור ערלה בחוץ לארץ הוא מהלכה למשה מסיני[95].

ביעורו

ערלה, האסורה בהנאה[96], צריכה שריפה[97], שנאמר בכלאי-כרם*: פן תקדש המלאה[98], דהיינו פן תוקד אש[99], וערלה נלמדת מכלאים[100], בהקש*[101], או בלימוד בלבד[102].

משקים של ערלה, שאין דרכם להישרף, נקברים[103].

ערלת חוץ-לארץ*, לסוברים שאסורה בהנאה[104], כתבו אחרונים שמכל מקום אינה חייבת בשריפה, שצריכים לימוד מיוחד לחייב אסורי-הנאה* בשריפה, וללא הלימוד אינם אלא נקברים, ובערלת חוץ לארץ, שאין איסורה - לסוברים כן[105], וכן הלכה[106] - מן התורה, אלא מהלכה-למשה-מסיני*, אין הלימוד מכלאי-כרם* מועיל לחייבו שריפה[107].

במנין המצוות

איסור אכילת פירות ערלה נמנה במנין המצוות כמצות לא-תעשה*[108]. ויש מהראשונים שמנה בנפרד אף מצות לא תעשה שלא להינות מערלה[109].

מלקות

האוכל כזית* ערלה - מפירות האילן[110] - לוקה[111] מן התורה[112].

על ערלת חוץ-לארץ* - שאינה נוהגת אלא מהלכה-למשה-מסיני*, לסוברים כן[113], וכן הלכה[114] - אין לוקים עליה, אלא מכים אותו מכת-מרדות*[115], כדרך שאמרו בכל הלכה למשה מסיני[116]. לסוברים שההלכה למשה מסיני באה לגלות על איסור ערלה שבתורה שנאמר אף בחוץ לארץ[117], כתבו אחרונים שלוקים על ערלת חוץ לארץ מן התורה[118].

נכרי

הערלה נוהגת אף באילנות נכרי[119], בין שנטע לעצמו ובין שנטע לישראל[120], שנאמר: כל עץ[121], לרבות שנטעו גוים משבאו ישראל לארץ[122].

גוי שיש לו אילן של ערלה, אסור לישראל ללקוט ממנו לגוי, אפילו בחינם[123], משום שנהנה במה שמחזיק לו הגוי טובה על זה[124].

נכרי וישראל שהיו שותפים בנטיעה, והתנו מתחילות השותפות שיהא הנכרי אוכל שני ערלה וישראל אוכל שלוש שנים משני היתר כנגד שני ערלה, הרי זה מותר[125], ובלבד שלא יבואו לחשבון[126]. כיצד, כגון שיחשוב כמה פירות אכל הנכרי בשני ערלה עד שיאכל ישראל כנגד אותן הפירות, שזה אסור מפני שהוא כמחליף פירות ערלה[127].

לא התנו מתחילה, נסתפקו בו בתלמוד, ולא הכריעו[128]. ולהלכה נחלקו ראשונים: יש פוסקים שחלק הישראל אסור בהנאה[129]. ויש פוסקים שמותר לתת חלקו לנכרי, אפילו לא התנו תחילה, אם אומר לו הישראל: טול אתה שני ערלה ואני אטול שני היתר כנגדם[130], שכיון שלא נפשט הספק, ספק דרבנן הוא והולכים בו להקל, שאין כאן איסור של שליחות, שגם הישראל מותר בעבודת השדה בשני ערלה, ואם משום אכילה שישראל אוכל כנגדו ונמצא נהנה מפירות שני ערלה שנתן הישראל חלקו בהם לנכרי כדי שיתן לו כנגדו בשני היתר, כיון שהישראל אינו עובד הגפן בשני ערלה אין לו לישראל כלום בפירות כי אם לנכרי, שכן מנהג השתילים בשנה שהוא עובד אוכל הפירות בשכר עמלו ואין לשותפו חלק בפירות[131].

מותר לומר לגוי בשני ערלה: עבוד כרמי ותטול פירותיה, ותן כרמך לי שעברו עליה שני ערלה ואעבדנה ואטול פירותיה[132], כי העובד דינו שיטול הפירות[133].

מותר למכור לגוי פירות שני ערלה לשלוש שנים, מאחר שלא באו לעולם[134], שאינו מוכר אלא מקום עצים, ועצי ערלה מותרים בהנאה[135].

זמן תחילת האיסור

לא נתחייבו אבותינו בערלה עד שעברו את הירדן, שנאמר: כי תבאו אל הארץ[136], הארץ - בה"א הידיעה[137] - הארץ המיוחדת[138], שאף על פי שערלה נוהגת בחוץ לארץ -לסוברים כן[139], וכן הלכה[140] - לא נהגה עד שבאו לארץ[141], ונתחייבו בו קודם כיבוש וחלוקה[142].

עת שבא אבותינו לארץ, מצאו נטוע, פטור[143], שנאמר: כי תבאו ונטעתם[144], פרט לשנטעו גוים עד שלא באו לארץ[145].

אילן סרק

ערלה נוהגת בכל דבר הנקרא אילן והוא עושה פרי מאכל אדם[146], שנאמר: ונטעתם כל עץ מאכל[147], עץ מאכל ולא עץ סרק[148], במאכל אדם מדבר הכתוב[149].

נטע שלא לשם אכילה

הנוטע אילן העושה פרי הראוי לאכילה, אלא שנטע האילן לסייג - לעשות מהם גדר לכרמו[150] - ולקורות - שמגדל אותה נטיעה לעשות ממנה קורות[151], ולעצים[152], לצורך שריפה[153] - פטור מן הערלה[154], שאין עיקר נטיעתו בשביל אכילת הפירות[155]. אם משום שנאמר: ונטעתם כל עץ מאכל[156], את שהוא למאכל חייב, לסייג ולקורות ולעצים, פטור[157]. או שממשמע שנאמר: שלש שנים יהיה לכם ערל לא יאכל[158], אנו יודעים שבעץ מאכל הכתוב מדבר, מה תלמוד לומר: ונטעתם כל עץ מאכל[159], את שהוא למאכל חייב לסייג ולקורות ולעצים פטור[160]. או ממשמע שנאמר: ובשנה החמישִׁת תאכלו את פריו[161], אנו יודעים שבעץ מאכל הכתוב מדבר, מה תלמוד לומר: ונטעתם כל עץ מאכל[162], את שהוא למאכל חייב לסייג ולקורות ולעצים פטור[163].

נתכוין שיהיה הפנימי למאכל והחיצון לסייג - דהיינו יחור האמצעי למאכל וייחור החיצון לסייג[164], הענפים הפנימיים שלצד השדה למאכל, ושלצד חוץ לסייג[165] - או שיהיה הצד התחתון למאכל והעליון לסייג[166], או הצד התחתון לסייג והעליון למאכל[167], נחלקו בו תנאים: א) לדעת תנא קמא, כיון שהכל אילן אחד, חייב בערלה[168]. ב) ולדעת ר' יוסי - אף על פי שהכל אילן אחד[169] - הפנימי חייב והחיצון פטור[170], שזה שחשב עליו למאכל חייב בערלה וזה שחשב עליו לסייג או לעצים פטור, שהדבר תלוי בדעתו של נוטע[171], שממשמע שנאמר: שלש שנים יהיה לכם ערל לא יאכל[172], אנו יודעים שבעץ מאכל הכתוב מדבר, מה תלמוד לומר: ונטעתם כל עץ מאכל[173], את שהוא למאכל - כגון הפנימי[174] - חייב, לסייג ולקורות ולעצים פטור[175].

יש מהאחרונים המפרשים בדעת ראשונים, שלא בא ר' יוסי לחלוק על תנא קמא, אלא לפרש דבריו[176].

להלכה נחלקו ראשונים: יש הפוסקים כר' יוסי[177], וכן כתבו הפוסקים להלכה[178]. ויש מהראשונים הפוסקים שאין הלכה כר' יוסי[179].

נטע לשם סייג קורות ועצים אילן שאין דרכו לנטוע בכך, נחלקו תנאים: לדעת תנא קמא, פטור מן הערלה[180]. וכן הלכה[181]. ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, נטע לסייג לקורות ולעצים דבר שאין ראוי להם, חייב בערלה[182], שנאמר: כל עץ[183].

רצון זה, שיהיה העץ נטוע לקורות ולסייג ולעצים, נחלקו בו תנאים: א) לדעת תנא קמא, אין די במחשבה בלבד, אלא צריך שיהא ניכר בהם שהם נטועים לכך[184], כגון שנטעם לעצים, צריך שינטעם רצופים, שלא ירחיק זה מזה, כדרך שנעשה לעץ מאכל, נטעם לקורות, צריך שינטע במשפה הענפים כדי שיתעבו ויהיו גסים, נטעם לסייג, מקום הסייג מוכיח עליו[185], שהוא במקום שצריך לגדור[186]. ולדעת הסוברים - וכן הלכה[187] - שאפילו אם נטע חלקו העליון למאכל והתחתון לסייג, התחתון פטור[188], מסמן באילן עד לכאן לסייג ומכאן למאכל[189]. ב) ויש הסוברים בדעת ראשונים להיפך, שלדעת תנא קמא כיון שדרך לשנות סדר נטיעתן, די בכך שיחשוב לנטוע שלא לשם מאכל, והוא כאילו שינה סדר נטיעתן[190]. ג) ולדעת ר' מאיר, די לייעדם במחשבה לכך, חוץ מן הזית ומן התאנה, שחשובים, ואינה מועילה בהם מחשבת פטור, אלא צריך שיעשה מעשה שיוכיח שנטעם שלא לשם מאכל[191]. ד) ולדעת ר' שמעון אין לך בא למחשבת פטור אלא שלושת מינים בלבד, רימין ושקמים וצלף[192].

להלכה פסקו ראשונים שצריך שינטע האילן בצורה המוכיחה שלא נטעה לשם מאכל[193]. ויש מהראשונים הפוסק שאין צורך בכך[194].

נטעו לסייג, לקורות או לעצים, ואחר כך חישב עליו לאכילה, חייב בערלה[195], שנאמר: כל עץ[196], וכן אם נטעו לאכילה ואחר כך חישב עליו לאחד מאלה, חייב בערלה[197], שנאמר: עץ מאכל[198]. זה הכלל, כל שעירב בו מחשבת חיוב, חייב[199], ומונים לו משעת נטיעה[200]. לא חישב עליו עד סוף שנה שלישית, אין בו דין רבעי*, שאין דין רבעי בלא ערלה[201].

חלקי הפרי האסורים בהנאה

בכלל איסור ההנאה, בין עיקר הפרי, בין הגרעינים, בין הקליפות[202], שהשומר אסור משום ערלה, כפרי עצמו[203], ואף השמן היוצא מהפרי אסור בהנאה[204], שנאמר: לא יאכל[205], אין לי אלא איסור אכילה, מנין שלא יצבע בו - כגון בקליפי אגוזים[206] - ולא ידליק בו - בשמן של ערלה[207] - את הנר, תלמוד לומר: וערלתם ערלתו ערלים[208], לרבות את כולם[209]. ואף על פי שכבר למדנו מריבוי זה איסור הנאה[210], צריכים ריבוי מיוחד לצביעה והדלקה, צביעה משום שמראה בלבד הוא, והדלקה משום שכלה האיסור בשעת הדלקה[211]. או שנצרך הכתוב לאסור צביעה והדלקה שלא כדרך הנאתו, כגון צביעה בתאנים ורימונים, ודברים שאין הדרך לצבוע בהם, והדלקה נצרך לשמן שאינו עומד להדלקה כלל[212].

בכלל איסור הנאה, אף הענקוקלות[213], דהיינו ענבים שלקו[214], שלא הבשילו כל צרכם[215], ואין נגמרים בבישולם[216], והבוסר[217]. אם משום שנאמר "פריו" "פריו"[218], נאמר בערלה: וערלתם ערלתו את פריו[219], ונאמר ברבעי*: כל פריו[220], לרבות אף הפרי המקולקל[221]. או משום שנאמר: וערלתם את ערלתו ערלים[222], לרבות כולם[223].

העלים והלולבים - הענפים הרכים[224] היוצאים בראש הבדים הקשים[225] - מותרים משום ערלה[226], שנאמר: פריו[227], פרט לעלים ולולבים ולמי גפנים[228], שהם אינם פרי[229].

מי גפנים - דהיינו כשחותכים הגפן נוטף ממנו כמו מים[230] - מותרים משום ערלה[231]. והוא הדין מי סמדר[232], דהיינו מים היוצאים מהענב הדק הבא מייד לאחר פריחת הגפן[233], והוא הפרח שממנו יצא הבוסר[234].

הסמדר עצמו, נחלקו בו תנאים: לדעת תנא קמא, מותר משום ערלה[235]. וכן הלכה[236]. ולדעת ר' יוסי, אסור משום ערלה[237], מפני שהוא פרי[238].

המעמיד חלב לגבינה בשרף הנוטף מאילן של ערלה[239], נחלקו בו תנאים: לדעת ר' אליעזר, אסור משום ערלה[240], שהשרף פרי הוא, ואין חילוק בזה במין השרף[241]. ולדעת ר' יהושע, המעמיד בשרף העלים או בשרף העיקרים של ערלה מותר[242], שאינם פרי[243], אבל המעמיד בשרף הפגים - בחלב התאנים כשהם בוסר[244] - אסור, מפני שהם פרי[245].

להלכה פסקו בירושלמי כר' יהושע[246], וכן פסקו ראשונים להלכה[247].

נטיעת האילן

אחד הנוטע גרעין או יחור - מן האילן[248] - חייב בערלה[249]. אין לי אלא שנטע אגוז ושקד, נטע יחור מנין, תלמוד לומר: כל עץ[250].

מי שעקר כל האילן ונטעו במקום אחר, חייב בערלה[251].

המרכיב יחור באילן אחר, והמבריך - כופף זמורה בארץ[252], דהיינו שעושה גומא אצל האילן ומשפיל אחד מענפי האילן ומטמין אמצעיתו בגומא וראשו יוצא מהצד האחר ונעשה אילן[253] - חייב בערלה[254]. ודוקא שחתכו מצד זה מעיקר האילן, או שאינו יונק ממנו, אבל כל זמן שהוא מחובר ויונק ממנו חשוב כאחד מענפיו, ופטור[255], שנאמר: ונטעתם[256], פרט למרכיב ולמבריך[257], כשלא נפסקה מאביה[258] ויונקת ממנו[259].

נטעו לרבים

הנוטע לרבים, נחלקו בו תנאים: לדעת תנא קמא - ור' שמעון בן אלעזר בשם ר' יהודה[260] - חייב בערלה[261], שאף על פי שנאמר: ונטעתם[262], שליחיד משמע לרבים לא משמע - שאין דרך רבים לנטוע, ולכל אחד ואחד אמר: ונטעתם[263] - כתבה התורה: יהיה לכם ערלים[264], לכם[265], להביא את הנטוע לרבים[266]. ולדעת ר' יהודה, הנוטע לרבים פטור מערלה[267], שונטעתם[268], משמע בין לרבים בין ליחיד, ולכם, משמע בין לרבים בין ליחיד[269], הרי זה רבוי-אחר-רבוי*, ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט[270]. ונחלקו ראשונים: יש המפרשים שהמחלוקת היא כשנטעה באמצע הדרך לכל עובר[271]. ויש מפרשים שנטעה ברשותו לצורך הרבים[272], כגון שנטעה בכוונה שיאכלו כל בני אדם פירותיה, וכאילו הפקיר הפירות[273].

בירושלמי פירשו מחלוקת התנאים בענין אחר, בנוטע ברשות היחיד והוא של הרבה בני אדם[274], כגון בירושלים*, שאף על פי שלא נתחלקה לשבטים - לסוברים כן[275], וכן הלכה[276] - לדעת תנא קמא חייב הנוטע בה בערלה, שנאמר: ונטעתם[277], מכל מקום[278], אפילו לרבים[279]. ולדעת ר' יהודה הנוטע בירושלים פטור מערלה[280].

להלכה נחלקו ראשונים: יש הפוסקים הנוטע לרבים בתוך שדהו חייב בערלה, בארץ-ישראל*, אבל בחוץ-לארץ* פטור[281], שכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוץ לארץ[282]. ויש מהראשונים שלא חילקו בזה, ולדעתם אף בחוץ לארץ חייב[283]. וכן הלכה[284].

העולה מאליו

העולה מאליו חייב בערלה[285], שנאמר: כל עץ[286]. בירושלמי פירשו דהיינו כשעלה מאליו בישוב[287]. ויש מהראשונים ואחרונים המפרשים דהיינו כשעלה מאליו ברשות היחיד[288].

העולה מאליו לרבים ברשות הרבים, נחלקו בו תנאים: לדעת תנא קמא, חייב בערלה[289]. ולדעת ר' שמעון בן אלעזר בשם ר' יהודה, פטור מערלה[290], שנאמר: ונטעתם[291], פרט לעולה מאליו[292].

להלכה נחלקו ראשונים: יש הפוסקים שהעולה מאליו ברשות היחיד חייב בערלה[293]. ויש הפוסקים שהעולה מאליו בישוב חייב בערלה[294].

ברשות הרבים

הנוטע ברשות הרבים, חייב בערלה[295].

נטע שלא בקרקע

הנוטע בעציץ - מחרס[296] - שאינו נקוב, חייב בערלה[297], מפני שהשורשים מפעפעים אותו[298], שאין כלי חרס עומד בפני השרשים והם מפעפעים דרך החרס ויונקים מן הקרקע[299]. וכן הנוטע בספינה - אף על פי שאינה נקובה[300], אם היא של חרס[301] - חייב בערלה[302].

הנוטע בעציץ של עץ שאינו נקוב או בספינה של עץ שאינה נקובה, פטור מערלה[303].

הנוטע בבית, חייב בערלה[304]. וכן הנוטע על גג שמילאו עפר ונטע בו, חייב בערלה[305].

נטעו בעציץ שאינו נקוב, נשבר וחזר ונטעו בעציץ נקוב, אם יכול לחיות חייב, ואם לאו פטור, כיצד יודע אם יכול לחיות אם לאו, חופר לו גומא בארץ ונטעו בה, אם יכול לחיות חייב ואם לאו פטור[306].

גזלן

אילן שניטע בידי גזלן, חייב בערלה[307].

לצורך מצוה

הנוטע לצורך מצוה, כגון לצורך לולב או אתרוג - או זית למנורה[308] - אסור משום ערלה[309], שנאמר: שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל, מכל מקום[310].

הקדש

הקדיש ואחר כך נטע - שהקדיש נטיעה מחוברת ונטע לידה נטיעה של חולין והרכיבן זה בזה[311]. או שהקדיש אילן תלוש, ואחר כך נטעו[312] - פטור מן הערלה[313], נטע ואחר כך הקדיש, חייב בערלה[314].

מחוץ למקום ישוב

הנוטע במקום שאינו ישוב, פטור[315], שבנטיעתו שם גילה שאין הנטיעה חשובה בעיניו[316]. והוא שלא יהיה עושה כדי טיפול שמטפל בפירותיו עד שמביאם לישוב, אבל אם היה עושה כדי טיפול, חייב[317].

ספק

ספק* ערלה בארץ-ישראל*, אסור, ובחוץ-לארץ*, מותר[318]. לסוברים - וכן הלכה[319] - שהערלה אסורה בחוץ לארץ מהלכה-למשה-מסיני*[320], הלכה למשה מסיני היא שספק ערלה בחוץ לארץ מותר וודאי אסור[321].

נטיעת פרי ויחור של ערלה

אסור ליטע פרי של ערלה[322], מפני שפירות ערלה אסורים בהנאה[323]. ואם נטעו, הפירות שיוצאים ממנו, מותרים[324], שזה-וזה-גורם*, מותר[325]. ומותר ליטע יחור - ענף מן האילן[326] - של ערלה[327], שאין איסור ערלה אלא בפרי[328], ואין העץ אסור בהנאה[329].

הערות שוליים

  1. עי' רמב"ם מאכ"א פ"י ה"ט; עי' טור יו"ד סי' רצד; שו"ע שם א.
  2. ויקרא יט כג. עי' טור שם.
  3. עי' ויקרא שם. עי' תו"כ קדושים פר' ג; ברייתא פסחים כב ב; עי' ברייתא קדושין נו ב וב"ק קא א.
  4. תורה תמימה שם אות קפז.
  5. עי' תו"כ שם; עי' ברייתא שם ושם ושם.
  6. עי' ציון 73 ואילך.
  7. עי' ציון 90 ואילך.
  8. תוס' קדושין לו ב ד"ה כל.
  9. תוס' רי"ד סוכה לה א; כ"מ משלט"ג שם (יז א) אות ב, בשם ריא"ז. ועי' שלט"ג שם על אתרוג של ערלה.
  10. עי' רש"י שמות ו יג ו-ויקרא יט כג וחבקוק ב טז; עי' רמב"ן ויקרא שם, בשמו, והסכים לו; רשב"ם שם.
  11. עי' אונקלוס שם; רשב"ם שם.
  12. ויקרא שם.
  13. רש"י שמות שם.
  14. ויקרא שם.
  15. רש"י שמות שם.
  16. ירמיהו ו י. עי' מחברת מנחם ע' ערל; עי' רש"י שמות שם; רשב"ם ויקרא שם; עי' רמב"ן שם.
  17. עי' רש"י שמות שם; עי' ר"י קרא חבקוק שם; רמב"ן ויקרא שם.
  18. רמב"ן שם.
  19. יחזקאל מד ט. עי' רשב"ם ויקרא שם; עי' רמב"ן שם.
  20. ירמיהו ט כה. עי' מחברת מנחם שם; רש"י שמות שם.
  21. עי' רמב"ן שם.
  22. רש"י שמות שם.
  23. חבקוק ב טז. עי' מחברת מנחם שם; עי' רש"י שמות שם; רשב"ם ויקרא שם.
  24. עי' רש"י שמות שם; רש"י חבקוק שם; ר"י קרא שם.
  25. רש"י שם.
  26. רש"י שמות שם.
  27. רש"י שמות שם.
  28. שמות ו יב.
  29. ס' השרשים לר"י ן' ג'נאח שורש ערל.
  30. עי' ס' השרשים לרד"ק שורש ערל; רלב"ג ויקרא שם.
  31. ס' השרשים לרד"ק שם.
  32. רמב"ן ויקרא יט כג.
  33. עי' ר"י בכור שור שם; עי' רמב"ן שם.
  34. עי' ויקרא שם כד.
  35. רלב"ג שם כג.
  36. עי' תו"כ קדושים פר' ג; עי' רש"י ויקרא יט כג; עי' רמב"ם מאכ"א פ"י ה"ט; עי' טוש"ע יו"ד רצד א.
  37. ע"ע פדיון רבעי. עי' ב"י שם.
  38. עי' ב"י שם.
  39. משנה קדושין נו ב.
  40. עי' רש"י שם ד"ה המקדש, ע"פ גמ' שם; עי' רמב"ם אישות פ"ה ה"א.
  41. עי' משנה שם.
  42. רש"י שם ד"ה מכרן.
  43. רש"י ויקרא יט כג.
  44. תו"כ קדושים פר' ג.
  45. תו"כ שם; רש"י שם.
  46. רש"י שם.
  47. עי' מזרחי שם; קרבן אהרן לתו"כ שם.
  48. עי' תוספ' ערלה; עי' תו"כ קדושים פר' ג; עי' ירו' ערלה פ"א ה"ב; עי' רש"י ויקרא יט כג; עי' רמב"ם מאכ"א פ"י ה"ט; עי' רלב"ג שם; עי' טוש"ע שם א.
  49. עי' מזרחי שם; קרבן אהרן לתו"כ שם.
  50. ויקרא יט כג.
  51. שם. קרבן אהרן שם.
  52. עי' רמב"ם מע"ש פ"ט ה"ח; עי' טור יו"ד סי' רצד, ועי' ב"י שם, שהוא ע"פ משנה ר"ה ב א; שו"ע שם ד.
  53. ע"ע עבור השנה.
  54. טוש"ע שם.
  55. עי' ויקרא יט כג.
  56. שם כד.
  57. דברים יא יב.
  58. שמות יב ב.
  59. עי' גמ' שם.
  60. עי' טוש"ע יו"ד רצד ד.
  61. עי' רמב"ם מע"ש פ"ט ה"י; טור שם, ועי' ב"י שם, שהוא ע"פ ברייתא ר"ה ט ב.
  62. טוש"ע שם.
  63. ציונים 43 ואילך, 69 ואילך. ועיי"ש ציון 62 ואילך.
  64. עי' ברייתא בירו' ר"ה פ"א ה"ב; עי' טוש"ע יו"ד רצד ד.
  65. ויקרא יט כג-כד. ר' יסא בשם ר' יוחנן בירו' שם, לפי ר' זעורה בירו' שם.
  66. פ"מ שם. וע"ע ו (ב): לערב.
  67. פ"מ שם.
  68. עי' ציון 60 ואילך.
  69. עי' ירו' ר"ה פ"א ה"ב.
  70. עי' ירו' שם.
  71. רש"י ר"ה י א ד"ה ופירות נטיעה, לפי רא"ש הלק"ט ערלה ס"ט (שכ"מ קצת) ורי"ו תא"ו נכ"א ח"ב (קעז ב); עי' רמב"ם מע"ש פ"ט ה"ט והי"א; עי' ר"ן שם (ב ב), בשמו; עי' ראב"ד בהשגות שם הי"א וכתוב שם שם; עי' שו"ע יו"ד רצד ה, בסתם.
  72. עי' בעה"מ שם; עי' רא"ש שם ורי"ו שם ור"ן שם, בשמו; עי' טור שם; עי' שו"ע שם, בשם י"א. ועי' רא"ש שם ורי"ו שם, שבזה"ז במנהג הנטיעות אין חנטה קודם ט"ו בשבת. ועי' פרטי דינים על אילן שנקצץ וחזר וגדל, אימתי חייב בערלה, בערלה פ"א מ"ד ומ"ה וירו' שם ה"ג ורמב"ע מע"ש פ"י הי"ב והי"ג וטוש"ע יו"ד רצד יח-כ. על ילדה שאינה גבוהה טפח, שחייבת בערלה לעולם, משום מראית-עין (ע"ע), עי' סוטה מג ב ורמב"ם שם הי"ט וטוש"ע שם כא.
  73. שו"ע יו"ד רצד ח.
  74. עי' ספה"מ לרמב"ם ל"ת רצב; עי' חינוך מ' רמו, בשמו.
  75. ויקרא יט כג.
  76. חינוך שם.
  77. עי' ציון הבא ואילך.
  78. עי' סתם משנה ערלה פ"ג מ"ט; עי' סתם משנה קדושין לז א; עי' תוספ' תרומות פ"ב.
  79. עולא א"ר יוחנן בקדושין לח ב; ר' אסי א"ר יוחנן בגמ' שם לט א; עי' ר' יוחנן בירו' ערלה פ"ג ה"ז.
  80. ע"ע הלכה למשה מסיני: תקפה.
  81. ויקרא שם.
  82. עי' ציון 136 ואילך. שאילתות שאי' ק; בה"ג הל' ערלה.
  83. ר"ש משאנץ לתו"כ בהר פר' א.
  84. רב יהודה אמר שמואל בגמ' שם לח ב; שמואל בירו' שם.
  85. עי' רש"י שם ד"ה הלכתא מדינה.
  86. רש"י ברכות לו א ד"ה ערלה, לפי צל"ח שם; שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רצב.
  87. עי' ברייתא שם א.
  88. ר' אלעזר בר' יוסי משום ר' יוסי בן דורמסקה משום ר' יוסי הגלילי משום ר' יוחנן בן נורי משום ר' אליעזר הגדול בתוספ' ערלה וברייתא קדושין לט א. ועי' גמ' שם, שחריפי דפומבדיתא סברו כן.
  89. עי' ר' יוחנן בגמ' שם.
  90. רמב"ם מאכ"א פ"י ה"י וספה"מ שם; חינוך שם, בשמו; רא"ש הלק"ט ערלה ס"א; רי"ו תא"ו נכ"א ח"ב (קעו א); כס"מ שם וב"י יו"ד סי' רצד, בשם הרא"ש ושכ"נ ד' הרי"ף קדושין לו ב (טו א); טוש"ע שם ח.
  91. ע"ע הלכה: באמוראים: רב ושמואל ור' יוחנן ציון 860 ואילך.
  92. עי' סתם משנה ערלה פ"ג מ"ט, ועולא בגמ' שם לח ב. רא"ש הלק"ט שם; ב"י שם, בשמו.
  93. עי' ציון 90 ואילך.
  94. שו"ת מלבושי יו"ט ח"ב חובת קרקע סי' א וגר"ח מאכ"א פ"י הט"ו ותורת הארץ פ"ט, בד' שאילתות שאי' ק ובה"ג הל' ערלה.
  95. שו"ת מלבושי יו"ט שם וגר"ח שם ותורת הארץ שם, בד' רמב"ם שבציון 115.
  96. עי' ציון 3 ואילך.
  97. עי' משנה תמורה לג ב.
  98. דברים כב ט.
  99. עי' חזקיה בקדושין נו ב; עי' רש"י תמורה שם ד"ה כלאי הכרם; עי' תוס' שם ד"ה וכלאי; עי' רע"ב שם פ"ז מ"ה.
  100. עי' רש"י שם; עי' תוס' שם, בשמו; עי' רע"ב שם.
  101. עי' תוס' שם, בשם רש"י.
  102. תוי"ט שם, בד' רש"י שם.
  103. עי' משנה תמורה לג ב, לפי גמ' שם לד א.
  104. עי' ציון 8.
  105. עי' ציון 79 ואילך.
  106. עי' ציון 90 ואילך.
  107. עי' כפות תמרים סוכה לה א; עי' מנ"ח מ' רמו סק"י (ס"ק טו במהד' מ"י).
  108. ספה"מ לרמב"ם ל"ת קצב; יראה"ש סי' עה; סמ"ג לאוין קמו; חינוך מ' רמו; ועוד.
  109. יראה"ש סי' קט.
  110. חינוך מ' רמו.
  111. עי' תרומות פי"א מ"ג; עי' רמב"ם מאכ"א פ"י ה"ט וסנהדרין פי"א ה"ד אות צה וספה"מ ל"ת קצב; סמ"ג לאוין קמו; חינוך שם.
  112. רמב"ם שם.
  113. עי' ציון 79 ואילך.
  114. עי' ציון 90 ואילך.
  115. רמב"ם מאכ"א פ"י הכ"א.
  116. ע"ע הלכה למשה מסיני ציון 153 ואילך.
  117. עי' ציון 94.
  118. שו"ת מלבושי יו"ט ח"ב חובת קרקע סי' א, בד' שאילתות שאי' ק ובה"ג הל' ערלה.
  119. עי' ערלה פ"א מ"ב; עי' רמב"ם מע"ש פ"י ה"ה; עי' תוס' קדושין לו ב ד"ה כל, ע"פ ערלה פ"ג מ"ט (שהובא בגמ' שם לח ב) וע"ז לה ב וירו' חלה פ"ד ה"ד; עי' טוש"ע יו"ד רצד ח, ועי' בהגר"א שם ס"ק לא. ועי' שו"ת חת"ס ח"ב סי' רפו, אם פירות אילנות נכרי בחו"ל אסורים מהלמ"מ או מדרבנן.
  120. עי' רמב"ם שם; עי' טור שם.
  121. ויקרא יט כג.
  122. עי' תו"כ קדושים פר' ג. ועי' ציון 136 ואילך.
  123. כלבו סי' צב, והובא בד"מ הקצר יו"ד סי' רצד סק"ד; עי' רמ"א בשו"ע שם ח.
  124. עי' כלבו שם, והובא בד"מ שם; רמ"א שם: הנכרי.
  125. עי' ברייתא ע"ז כב א, לפי גמ' שם; עי' רמב"ם מאכ"א פ"י הי"ד; עי' טוש"ע יו"ד רצד יג.
  126. עי' ברייתא שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  127. עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  128. עי' ע"ז כב א.
  129. עי' רמב"ם מע"ש פ"י הי"ד; עי' טור יו"ד סי' רצד, בשמו; עי' ראב"ד בהשגות שם; עי' שו"ע שם יג.
  130. עי' רא"ש ע"ז פ"א סי' כה; עי' טור שם; עי' רמ"א שם.
  131. עי' רא"ש שם.
  132. רי"ו תא"ו נכ"א ח"ב (קעו ג), ע"פ ע"ז כב א, והובא בב"י יו"ד סי' רצד; שו"ע שם יד.
  133. רי"ו שם.
  134. עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קכא, בשם הראב"ד, והובא בב"י יו"ד סי' רצד; שו"ע שם טו.
  135. שו"ת הרשב"א שם, בשם הראב"ד, והובא בב"י שם.
  136. ויקרא יט כג.
  137. קרבן אהרן לתו"כ קדושים פר' ג. וע"ע ה (ב) ציון 1 ואילך.
  138. עי' תו"כ שם.
  139. עי' ציון 73 ואילך.
  140. עי' ציון 90 ואילך.
  141. ר"ש משאנץ לתו"כ בהר פר' א.
  142. עי' ערלה פ"א מ"ב; עי' תו"כ שם.
  143. ערלה פ"א מ"ב; עי' תו"כ קדושים פר' ג.
  144. עי' ויקרא יט כג.
  145. תו"כ שם.
  146. עי' תו"כ קדושים פר' ג; יראה"ש סי' עה.
  147. ויקרא יט כג. תו"כ שם; יראה"ש שם.
  148. תו"כ שם.
  149. יראה"ש שם.
  150. ריבמ"ץ ערלה פ"א מ"א, ע"פ ת"י במדבר כב כד, לגירסתו (וכעי"ז בת"י שם, לגירסתנו); ר"ש ופי' הרא"ש שם ורא"ש הלק"ט ערלה ס"ב, ע"פ שה"ש ז ד; עי' או"ז ח"א סי' שח; עי' רע"ב שם.
  151. ריבמ"ץ שם; עי' ר"ש ופי' הרא"ש שם; עי' או"ז שם; עי' רע"ב שם.
  152. תוספ' ערלה; תו"כ שם; ירו' ערלה פ"א ה"א.
  153. עי' טור יו"ד סי' רצד.
  154. עי' ערלה פ"א מ"א; עי' תוספ' שם; עי' תו"כ שם; עי' רמב"ם מע"ש פ"י ה"ב; עי' טוש"ע יו"ד רצד כג.
  155. עי' ר"ש שם; עי' או"ז שם; עי' רא"ש בפי' שם והלק"ט שם; עי' רע"ב שם.
  156. ויקרא יט כג.
  157. עי' תו"כ שם; ירו' שם.
  158. ויקרא שם.
  159. ויקרא שם.
  160. עי' האמורא ר' יוסי בירו' שם, לפי מה"פ שם, ועי' ציון 175, שי"מ בע"א, ועי' ר"ש שם, שפי' בע"א, שהוא פי' הירו' למקור ד' התנא ר' יוסי שבציון 169 ואילך.
  161. ויקרא שם כה.
  162. ויקרא שם כג.
  163. ר' יונה בירו' שם.
  164. עי' ריבמ"ץ ור"ש ופי' הרא"ש ורע"ב ערלה פ"א מ"א.
  165. כ"מ מפהמ"ש לרמב"ם שם; כ"מ מתפא"י שם יכין סק"ו; עי' רא"ש הלק"ט ערלה ס"ב.
  166. עי' ר' יוחנן בירו' ערלה פ"א ה"א; עי' רמב"ם מע"ש פ"י ה"ג.
  167. עי' ר' יוחנן בירו' שם.
  168. עי' ת"ק במשנה שם, ופי' הרא"ש שם.
  169. פי' הרא"ש שם; רע"ב שם.
  170. משנה שם; תו"כ קדושים פר' ג.
  171. רמב"ם שם.
  172. ויקרא שם.
  173. ויקרא שם.
  174. ריבמ"ץ ור"ש ערלה פ"א מ"א.
  175. ירו' ערלה פ"א ה"א, בד' ר' יוסי במשנה שם, לפי ריבמ"ץ ור"ש שם, ועי' ציון 160, שי"מ בע"א, שהוא פי' האמורא ר' יוסי לדין היסודי של המשנה בפטור הנוטע לקורות.
  176. כס"מ מע"ש פ"י ה"ג, בד' רמב"ם שבציון הבא.
  177. פהמ"ש לרמב"ם (קאפח) ערלה פ"א ה"א, ועי' הערות המהדיר, שהוא מהדו"ב של הרמב"ם וחזר בו הרמב"ם ממש"כ בציון 179, שהוא מהדו"ק שלו; עי' רמב"ם מע"ש פ"י ה"ג, ועי' רדב"ז שם, שחזר בו הרמב"ם ממש"כ בציון הנ"ל, משום שבירו' נשאו ונתנו לד' ר' יוסי, ועי' כס"מ שבציון הקודם; רא"ש הלק"ט ערלה ס"ב.
  178. טוש"ע יו"ד רצד כג.
  179. פהמ"ש לרמב"ם שם, לגירסתנו, ועי' ציון 177, שחזר בו הרמב"ם מזה; רע"ב שם.
  180. עי' תוספ' ערלה ותו"כ קדושים פר' ג.
  181. עי' רמב"ם מע"ש פ"י ה"ב; עי' טוש"ע יו"ד רצד כג.
  182. תוספ' שם ותו"כ שם.
  183. ויקרא יט כג. רשב"ג בתו"כ שם. וע"ע כל; כל - : "כל" לרבות.
  184. ר' זעירא בירו' ערלה פ"א ה"א, בד' ת"ק שבציון 180, וריבמ"ץ ור"ש ופי' הרא"ש ערלה פ"א מ"א ורא"ש הלק"ט ערלה ס"ב.
  185. עי' ר' זעירא בירו' שם ורא"ש שם ושם.
  186. עי' טור יו"ד סי' רצד.
  187. עי' ציון 178.
  188. עי' ציונים 169 ואילך, 177.
  189. עי' ר' יונה בירו' ערלה פ"א ה"א, ואו"ז ח"א סי' שט.
  190. עי' ב"י שם, בד' רמב"ם שבציון 194, שהשמיט.
  191. עי' ר"מ בברייתא בירו' שם, לפי הירו' שם.
  192. עי' ברייתא בירו' שם, לגי' ר"ש סיריליאו שם.
  193. עי' רא"ש הלק"ט ערלה ס"ב; עי' טוש"ע יו"ד רצד כג.
  194. רמב"ם מע"ש פ"י ה"ב, שהשמיט ד"ז, לפי ב"י שם.
  195. עי' תו"כ קדושים פר' ג; עי' רמב"ם מע"ש פ"י ה"ב; עי' טוש"ע יו"ד רצד כג.
  196. ויקרא יט כג. תו"כ שם. וע"ע כל; כל - : "כל" לרבות.
  197. עי' ירו' ערלה פ"א ה"א: מעתה אותו וכו', לפי או"ז ח"א סי' שח, ועי' פ"מ שם, שפי' בע"א; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  198. ויקרא שם. ירו' שם.
  199. עי' רמב"ם שם.
  200. עי' תו"כ שם; טוש"ע שם.
  201. טוש"ע שם.
  202. עי' ערלה פ"א מ"ח; עי' טוש"ע יו"ד רצד א.
  203. רש"י פסחים כב ב ד"ה ולא יצבע בו; עי' רש"י קדושין נו ב ד"ה מנין שלא יהנה ממנו.
  204. עי' רש"י שם; עי' רש"י פסחים שם ד"ה ולא ידליק.
  205. ויקרא יט כג.
  206. רש"י פסחים שם ד"ה ולא יצבע בו; עי' רש"י קדושין שם.
  207. רש"י שם ד"ה ולא ידליק.
  208. עי' ויקרא שם.
  209. עי' תו"כ קדושים פר' ג; ברייתא פסחים שם; עי' ברייתא קדושין שם וב"ק קא א.
  210. עי' ציון 3 ואילך.
  211. תוס' ב"ק שם ד"ה ולא, בפי' הא'.
  212. תוס' שם, בשם ר"ת.
  213. עי' ערלה פ"א מ"ח; עי' תו"כ קדושים פר' ג.
  214. ירו' ערלה פ"א ה"ה; עי' טור יו"ד סי' רצד. עיי"ש מח' אמוראים אם דוקא שלקו קודם הבאת-שליש (ע"ע), או אף אח"כ.
  215. קרבן אהרן לתו"כ שם, בד' הירו' שבציון הקודם.
  216. טור שם.
  217. עי' תו"כ שם.
  218. עי' ריה"ג בתו"כ שם.
  219. ויקרא יט כג.
  220. שם כד. עי' קרבן אהרן שם.
  221. קרבן אהרן שם.
  222. עי' ויקרא שם כג.
  223. ר"ע בתו"כ שם.
  224. קרבן אהרן לתו"כ קדושים פר' ג; תפא"י ערלה פ"א מ"ז יכין ס"ק מב.
  225. קרבן אהרן שם.
  226. עי' ערלה פ"א מ"ז; עי' תו"כ קדושים פר' ג; עי' רמב"ם מע"ש פ"ט הי"ג; טוש"ע יו"ד רצד ב.
  227. ויקרא יט כג.
  228. תו"כ שם.
  229. קרבן אהרן שם. על חבית של יין ושל ענבים הטמונה בכרם של ערלה, עי' ב"ב כד א ורמב"ם מאכ"א פ"י הי"ג וטוש"ע יו"ד רצד יא.
  230. טוש"ע יו"ד רצד ב; עי' קרבן אהרן לתו"כ קדושים פר' ג; עי' תפא"י ערלה פ"א מ"ז יכין ס"ק מג.
  231. עי' משנה שם; עי' תו"כ שם; עי' רמב"ם מע"ש פ"ט הי"ג; טוש"ע שם.
  232. עי' תו"כ שם.
  233. עי' תפא"י שם ס"ק מד.
  234. רע"ב שם.
  235. ערלה פ"א מ"ז.
  236. עי' רמב"ם בפהמ"ש שם ורמב"ם מע"ש פ"ט הי"ג; עי' רע"ב שם. בטוש"ע השמיט.
  237. משנה שם, לפי ריבמ"ץ שם, בפי' הא' ור"ש שם; ברייתא בירו' שם, למסקנת הירו' שם. ועי' ריבמ"ץ שם, בשם י"א, שהוא דוקא בנזיר, ודחה, וכ"ה להו"א של הירו' שם.
  238. ברייתא בירו' שם. בחיוב ערלה בצלף, עי' ברכות לו א ורי"ף ותר"י שם (כה ב) ורמב"ם מע"ש פ"י ה"ג וטוש"ע יו"ד רצד ד. על חיוב ערלה בורדים, עי' בדה"ב יו"ד סי' רצד, בשם תשו' הרשב"א.
  239. עי' רע"ב ערלה פ"א מ"ז.
  240. עי' משנה שם.
  241. עי' ריבמ"ץ שם.
  242. עי' משנה שם.
  243. ריבמ"ץ שם.
  244. ריבמ"ץ שם.
  245. עי' משנה שם.
  246. ירו' ערלה פ"א ה"ה.
  247. פהמ"ש לרמב"ם שם; עי' רע"ב שם. הרמב"ם וטוש"ע השמיטו.
  248. רמב"ם מע"ש פ"י הי"א.
  249. עי' תו"כ שבציון הבא; רמב"ם שם: גרעינה; טוש"ע יו"ד רצד טז.
  250. ויקרא יט כג. תו"כ קדושים פר' ג. וע"ע כל; כל - : "כל" לרבות.
  251. כ"מ מברייתא ר"ה ט ב: אחד הנוטע; עי' רמב"ם מע"ש פ"י הי"א; עי' טוש"ע יו"ד רצד טז.
  252. ר"ן שם (ב א).
  253. טוש"ע יו"ד רצד טז.
  254. עי' ברייתא ר"ה ט ב; עי' רמב"ם מע"ש פ"י הי"ד; טוש"ע שם.
  255. עי' ערלה פ"א מ"ג; עי' רמב"ם שם; טוש"ע יו"ד רצד טז.
  256. ויקרא יט כג.
  257. תו"כ קדושים פר' ג.
  258. ר"ש ערלה פ"א מ"ה, ע"פ משנה שם; עי' ר"ן שם; עי' קרבן אהרן שם, בשם רמב"ם ור"ש ור"ן.
  259. עי' ר"ן שם. וע"ע פרטים בד"ז בטוש"ע שם.
  260. תוספ' ערלה; תו"כ קדושים פר' ג; ברייתא בירו' ערלה פ"א ה"ב.
  261. ערלה פ"א מ"ב; תוספ' שם; תו"כ שם.
  262. ויקרא יט כג.
  263. רש"י פסחים כג א ד"ה ונטעתם; עי' רע"ב שם.
  264. רע"ב שם.
  265. שם.
  266. עי' גמ' שם.
  267. משנה שם; תוספ' שם; תו"כ שם.
  268. ויקרא שם.
  269. עי' גמ' שם.
  270. גמ' שם. ועי' פהמ"ש לרמב"ם ערלה שם.
  271. עי' רש"י שם ד"ה לרבים.
  272. עי' פהמ"ש לרמב"ם שם; עי' תוס' שם ד"ה נטוע, ע"פ משנה שם; פי' הרא"ש ערלה שם ורא"ש הלק"ט ערלה ס"ג; רע"ב שם.
  273. עי' פהמ"ש לרמב"ם שם.
  274. עי' ר"ש ערלה פ"א מ"ב, בד' ירו' ערלה פ"א ה"ב; פי' הרא"ש שם ורא"ש הלק"ט ערלה פ"א ס"ג, בד' ירו' שם.
  275. ע"ע ירושלים ציון 235 ואילך. ועיי"ש ציון 233 ואילך, שר' יהודה חולק, ועי' ירו' ערלה פ"א ה"ב, ב' דעות בישוב ד"ז עם ר' יהודה המודה כאן שירושלים לא נתחלקה לשבטים.
  276. ע"ע הנ"ל ציון 234.
  277. ויקרא יט כג.
  278. עי' ירו' ערלה פ"א ה"ב, ור"ש ערלה פ"א מ"ב ואו"ז ח"א סי' שיח.
  279. פ"מ שם.
  280. עי' ירו' שם.
  281. עי' רמב"ם מע"ש פ"י ה"ד; עי' או"ז ח"א סי' שיא וטור יו"ד סי' רצד, בשמו.
  282. ע"ע הלכה: על פי קולא וחומרא ציון 410 ואילך. אבנ"ז או"ח סי' סו, בד' הרמב"ם, ועי' ב"ח שם, שפי' בע"א.
  283. רא"ש הלק"ט ערלה ס"ג, לפי קצור פסקי הרא"ש שם וטור שם. וע"ע דרך אמונה שם ס"ק סב, הטעם.
  284. עי' שו"ע שם כה, שלא חילק.
  285. ערלה פ"א מ"ב, וריבמ"ץ שם.
  286. ויקרא יט כג. ריבמ"ץ שם. וע"ע כל; כל - : "כל" לרבות.
  287. ירו' ערלה פ"א ה"א, לפי רא"ש הלק"ט ערלה ס"ג וטור יו"ד סי' רצד.
  288. רמב"ם בפהמ"ש שם, ע"פ תוספ' ותו"כ שבציון 290.
  289. תוספ' ערלה ותו"כ קדושים פר' ג, לפי קרבן אהרן לתו"כ שם.
  290. תוספ' ותו"כ שם; ברייתא בירו' ערלה פ"א ה"ב, לגירסתנו (ועי' ר"ש סיריליאו שם, שגרס בע"א).
  291. ויקרא יט כג.
  292. תו"כ שם, לפי פהמ"ש לרמב"ם שם.
  293. רמב"ם מע"ש פ"י ה"ה; עי' הגה בשו"ע יו"ד רצד כז.
  294. רא"ש הלק"ט ערלה ס"ג; טור יו"ד סי' רצד.
  295. ערלה פ"א מ"ב; רמב"ם מע"ש פ"י ה"ה; טוש"ע יו"ד רצד כו.
  296. עי' פי' הרא"ש ערלה פ"א מ"ב; עי' רע"ב שם.
  297. ר' יצחק בר חקולה בשם חזקיה בירו' ערלה פ"א ה"ב; רמב"ם מע"ש פ"י ה"ח; טוש"ע יו"ד רצד כו.
  298. ר' יוסי בירו' שם.
  299. פי' הרא"ש שם; רע"ב שם.
  300. ר"ש שם; פי' הרא"ש שם; רע"ב שם.
  301. פי' הרא"ש שם; רע"ב שם.
  302. משנה שם; תוספ' ערלה; רמב"ם שם ה"ה; טוש"ע שם.
  303. עי' פי' הרא"ש ערלה פ"א מ"ב; עי' רע"ב שם; עי' טור יו"ד סי' רצד. ועי' שנו"א שם.
  304. עי' ר' יוחנן בשם ר' ינאי בירו' ערלה פ"א ה"ב; עי' טוש"ע יו"ד רצד כו.
  305. כ"מ מתוספ' ערלה; עי' שו"ת הרא"ש כלל ב ס"ד; עי' טוש"ע שם.
  306. תוספ' ערלה.
  307. עי' ערלה פ"א מ"ב; עי' רמב"ם מע"ש פ"י ה"ה; עי' טוש"ע יו"ד רצד כו.
  308. רמב"ם מע"ש פ"י ה"ז.
  309. עי' רב חונא בירו' ערלה פ"א ה"א; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע יו"ד רצד כד
  310. רב חונא בירו' שם.
  311. עי' ר"ש סיריליאו לירו' ערלה פ"א ה"א.
  312. עי' פ"מ שם.
  313. עי' תוספ' ערלה; ברייתא בירו' שם; רמב"ם מע"ש פ"י ה"ז.
  314. עי' תוספ' שם; ברייתא שם; רמב"ם שם.
  315. עי' ר' יוסי בירו' ערלה פ"א ה"א; רמב"ם מע"ש פ"י ה"ו; עי' טור יו"ד רצד; שו"ע שם כז.
  316. עי' פ"מ לירו' שם.
  317. ר' ליעזר בירו' שם, לפי ב"י שם ופ"מ שם; רמב"ם שם: טיפולו חייב; עי' טור שם; שו"ע שם.
  318. עי' ערלה פ"א מ"ט; עי' תוספ' ערלה; עי' ברייתא קדושין לט א; עי' רמב"ם מאכ"א פ"י הי"א; עי' טוש"ע יו"ד רצד ט.
  319. עי' ציון 90 ואילך.
  320. עי' ציון 79.
  321. עי' ר' אסי בגמ' שם. ועי' משנה שם ותוספ' שם ורמב"ם שם וטוש"ע שם ט-י, בחילוק שבין חו"ל לסוריא (ע"ע).
  322. עי' ר' יוסי בערלה פ"א מ"ט; עי' רמב"ם מע"ש פ"י ה"כ; טוש"ע יו"ד רצד יב.
  323. רמב"ם שם.
  324. עי' ר' יוסי בברייתא ע"ז מח א-ב; עי' רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  325. טוש"ע שם.
  326. הגה בשו"ע שם
  327. עי' ר' יוסי במשנה שם; עי' רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  328. עי' פהמ"ש לרמב"ם שם; טור שם; עי' שו"ע שם.
  329. עי' פהמ"ש שם; ר"ש שם; עי' פי' הרא"ש שם.