אנציקלופדיה תלמודית:ערב פסח: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(Added new Talmudit entry)
 
אין תקציר עריכה
 
שורה 5: שורה 5:
הערך שלפנינו עוסק באיסור מלאכה שיש בערב פסח. על איסור בל-יראה-ובל-ימצא* שבערב פסח, ע&quot;ע בל יראה ובל ימצא<ref>ציון 44 ואילך.</ref>. על איסור אכילה והנאה מחמץ בערב פסח ע&quot;ע חמץ<ref>ציון 135 ואילך.</ref>. על איסור אכילה בערב פסח סמוך למנחה, ע&quot;ע אכילת מצה<ref>ציון 160 ואילך.</ref>. על איסור אכילת מצה בערב פסח, ע&quot;ע הנ&quot;ל<ref>ציון 153 ואילך.</ref>. על חיוב בדיקת-חמץ* בערב פסח, ע&quot;ע בדיקת חמץ<ref>ציון 17 ואילך.</ref>. על מצות ביעור-חמץ* שזמנה בערב פסח, ע&quot;ע ביעור חמץ<ref>ציון 77 ואילך.</ref>. על קרבן-פסח* שזמנו בערב פסח, ע&quot;ע קרבן פסח. על קרבן חגיגה* שמביאים בערב פסח, ע&quot;ע חגיגת-ארבעה-עשר. על בעור-מעשרות* שזמנו בערב פסח, ע&quot;ע בעור מעשרות<ref>ציון 52 ואילך.</ref>. על האיסור להספיד בערב פסח, ע&quot;ע הספד<ref>ציון 191.</ref>.
הערך שלפנינו עוסק באיסור מלאכה שיש בערב פסח. על איסור בל-יראה-ובל-ימצא* שבערב פסח, ע&quot;ע בל יראה ובל ימצא<ref>ציון 44 ואילך.</ref>. על איסור אכילה והנאה מחמץ בערב פסח ע&quot;ע חמץ<ref>ציון 135 ואילך.</ref>. על איסור אכילה בערב פסח סמוך למנחה, ע&quot;ע אכילת מצה<ref>ציון 160 ואילך.</ref>. על איסור אכילת מצה בערב פסח, ע&quot;ע הנ&quot;ל<ref>ציון 153 ואילך.</ref>. על חיוב בדיקת-חמץ* בערב פסח, ע&quot;ע בדיקת חמץ<ref>ציון 17 ואילך.</ref>. על מצות ביעור-חמץ* שזמנה בערב פסח, ע&quot;ע ביעור חמץ<ref>ציון 77 ואילך.</ref>. על קרבן-פסח* שזמנו בערב פסח, ע&quot;ע קרבן פסח. על קרבן חגיגה* שמביאים בערב פסח, ע&quot;ע חגיגת-ארבעה-עשר. על בעור-מעשרות* שזמנו בערב פסח, ע&quot;ע בעור מעשרות<ref>ציון 52 ואילך.</ref>. על האיסור להספיד בערב פסח, ע&quot;ע הספד<ref>ציון 191.</ref>.


== '''גדר האיסור וחומרתו''' ==
==== האיסור ====
==== האיסור ====
=== גדר האיסור וחומרתו ===
ערב פסח מחצות – היום<ref>עי' רש&quot;י פסחים נ א ד&quot;ה עד, ועי' בית דוד (קורינאלדי) פסחים פ&quot;ד מ&quot;א שבא לאפוקי מחצות הלילה.</ref> - ואילך, אסור בעשיית מלאכה<ref>בבלי פסחים נ ב; ירושלמי פסחים פ&quot;ד ה&quot;א.</ref>, וחמור האיסור מלאכה בערב פסח משאר ערבי יום טוב מפני שחובה להביא בו קרבנות – קרבן חגיגה ופסח<ref>רמב&quot;ם שם. ועי' רא&quot;ם בפירוש על הסמ&quot;ג לאוין עה, שאע&quot;פ שחגיגה בא גם קודם התמיד, מ&quot;מ כיון שקרבן החגיגה בא בע&quot;פ כדי שיאכל הפסח על השובע אין לאסור אלא כבזמן הקרבת הפסח, או שאף שבא קודם התמיד מ&quot;מ אינו נשחט קודם חצות.</ref> - בערב פסח מחצות היום, ויום שאדם מביא בו קרבן אסור בעשיית מלאכה<ref>ירושלמי שם.</ref>, או שהוא כדי שלא יהיה טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ושחיטת הפסח ותיקון המצה – והמרור<ref>ריטב&quot;א פסחים שם ומ&quot;מ שביתת יו&quot;ט פ&quot;ח הי&quot;ז, בד' רש&quot;י דלהלן.</ref> - לצורך הלילה<ref>רש&quot;י פסחים שם ד&quot;ה שלא, ע&quot;פ ריטב&quot;א ור&quot;ן פסחים שם. ועי' ציון 31 דעות אחרות בד' רש&quot;י.</ref>.
ערב פסח מחצות – היום<ref>עי' רש&quot;י פסחים נ א ד&quot;ה עד, ועי' בית דוד (קורינאלדי) פסחים פ&quot;ד מ&quot;א שבא לאפוקי מחצות הלילה.</ref> - ואילך, אסור בעשיית מלאכה<ref>בבלי פסחים נ ב; ירושלמי פסחים פ&quot;ד ה&quot;א.</ref>, וחמור האיסור מלאכה בערב פסח משאר ערבי יום טוב מפני שחובה להביא בו קרבנות – קרבן חגיגה ופסח<ref>רמב&quot;ם שם. ועי' רא&quot;ם בפירוש על הסמ&quot;ג לאוין עה, שאע&quot;פ שחגיגה בא גם קודם התמיד, מ&quot;מ כיון שקרבן החגיגה בא בע&quot;פ כדי שיאכל הפסח על השובע אין לאסור אלא כבזמן הקרבת הפסח, או שאף שבא קודם התמיד מ&quot;מ אינו נשחט קודם חצות.</ref> - בערב פסח מחצות היום, ויום שאדם מביא בו קרבן אסור בעשיית מלאכה<ref>ירושלמי שם.</ref>, או שהוא כדי שלא יהיה טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ושחיטת הפסח ותיקון המצה – והמרור<ref>ריטב&quot;א פסחים שם ומ&quot;מ שביתת יו&quot;ט פ&quot;ח הי&quot;ז, בד' רש&quot;י דלהלן.</ref> - לצורך הלילה<ref>רש&quot;י פסחים שם ד&quot;ה שלא, ע&quot;פ ריטב&quot;א ור&quot;ן פסחים שם. ועי' ציון 31 דעות אחרות בד' רש&quot;י.</ref>.


שורה 35: שורה 33:
ערב פסח שחל בשבת, אם מותר לעשות מלאכה בערב שבת, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: יש סוברים - לשיטות שטעם האיסור משום הקרבת קרבן הפסח<ref>עי' ציון 7.</ref> - שמותר לעשות מלאכה בערב שבת, כיון שקרבן פסח דוחה שבת<ref>ע&quot;ע קרבן פסח.</ref>, ואפשר להקריבו גם בשבת<ref>מהרי&quot;ל הל' ע&quot;פ אות יג, ועי&quot;ש שהרוצה להחמיר על עצמו משום לא פלוג יחמיר; חק יעקב או&quot;ח שם ס&quot;ק א; ביאוה&quot;ל שם ד&quot;ה מחצות.</ref>. ויש סוברים - לשיטות שטעם האיסור הוא כדי שיהיה לו פנאי להתעסק בביעור החמץ ותיקון המצה<ref>עי' ציון 9.</ref> - שאסור לו לעשות מלאכה כבר בערב שבת לפי שזה הוא הזמן שמתעסק בדברים אלו<ref>חק יעקב שם; ביאוה&quot;ל שם.</ref>.
ערב פסח שחל בשבת, אם מותר לעשות מלאכה בערב שבת, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: יש סוברים - לשיטות שטעם האיסור משום הקרבת קרבן הפסח<ref>עי' ציון 7.</ref> - שמותר לעשות מלאכה בערב שבת, כיון שקרבן פסח דוחה שבת<ref>ע&quot;ע קרבן פסח.</ref>, ואפשר להקריבו גם בשבת<ref>מהרי&quot;ל הל' ע&quot;פ אות יג, ועי&quot;ש שהרוצה להחמיר על עצמו משום לא פלוג יחמיר; חק יעקב או&quot;ח שם ס&quot;ק א; ביאוה&quot;ל שם ד&quot;ה מחצות.</ref>. ויש סוברים - לשיטות שטעם האיסור הוא כדי שיהיה לו פנאי להתעסק בביעור החמץ ותיקון המצה<ref>עי' ציון 9.</ref> - שאסור לו לעשות מלאכה כבר בערב שבת לפי שזה הוא הזמן שמתעסק בדברים אלו<ref>חק יעקב שם; ביאוה&quot;ל שם.</ref>.


== '''קודם חצות היום''' ==
==== קודם חצות ====
==== קודם חצות ====
=== קודם חצות היום ===


ערב פסח קודם חצות, נחלקו תנאים אם אסור בעשיית מלאכה: יש אומרים שמן הדין אין איסור בעשיית מלאכה, אלא הדבר תלוי במנהג, ודוקא מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אין עושים בו מלאכה מתחילת היום<ref>מתני' פסחים נ א, ושם נה א שהוא ד' ר&quot;מ, ועי' מה שהובא בציון 33 מהר&quot;ח; פיהמ&quot;ש לרמב&quot;ם פסחים פ&quot;ד מ&quot;ה, בד' חכמים במתני', ועי' ציון 33 שי&quot;ח.</ref>, כדי שלא יהיה טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ושחיטת הפסח ותיקון המצה לצורך הלילה<ref>רש&quot;י פסחים נ א ד&quot;ה שלא, ע&quot;פ צל&quot;ח ושפ&quot;א פסחים שם. ועי' ציון 9 דעות אחרות בד' רש&quot;י.</ref>, או שנהגו כן משום הרחקה שלא יעשו מלאכה לאחר חצות, לסוברים שהאיסור אחר חצות הוא מהתורה<ref>עי' ציון 19. שו&quot;ת הרא&quot;ש כלל נה סי' י.</ref>. ויש אומרים שהוא מחלוקת יהודה וגליל, שביהודה סוברים שמותר לעשות מלאכה, ובגליל סוברים שאסור מן הדין לעשות מלאכה<ref>פסחים נה א בד' ר&quot;י שם, ועי' ר&quot;ח פסחים שם שהביא גי' הפוכה, שלר&quot;מ הוא איסור מעיקר הדין ולר&quot;י תלוי במנהג המקום; ריב&quot;ן ומאירי פסחים שם, בד' חכמים במתני', ועי' ציון 30 שי&quot;ח.</ref>. נפקא מינה אם האיסור מלאכה הוא מעיקר הדין או משום מנהג המקום כתבו ראשונים: א) באופן שדעתו לעקור ממקום שאין עושים בו מלאכה למקום שעושים בו מלאכה בערב פסח ואין דעתו לחזור למקומו הראשון, שלסוברים שיש לנהוג כמנהג המקום יכול להתחיל לעשות מלאכה, ולסוברים שיש מקומות שנוהגים בזה איסור מעיקר הדין, לא יוכל לעשות מלאכה אף במקומו החדש<ref>ר&quot;י מלוניל פסחים שם; מאירי שם.</ref>. ב) אם בעשה מלאכה משמתים אותו, שלסוברים שהאיסור הוא מעיקר הדין משמתים אותו, ולסוברים שהוא דין של מנהג המקום אין משמתים אותו<ref>תוס' רי&quot;ד פסחים שם.</ref>. ג) אם אפשר להישאל לחכם על ידי פתח, לסוברים שאין זה איסור מעיקר הדין אלא מנהג מקום אפשר להישאל, ולסוברים שהוא איסור מעיקר הדין אי אפשר<ref>תלמיד הרשב&quot;א פסחים שם.</ref>. להלכה אין איסור מעיקר הדין אלא כל מקום נוהג כמנהגו<ref>רמב&quot;ם שביתת יו&quot;ט פ&quot;ח הי&quot;ח; רא&quot;ש פסחים פ&quot;ד ס&quot;ח.</ref>.
ערב פסח קודם חצות, נחלקו תנאים אם אסור בעשיית מלאכה: יש אומרים שמן הדין אין איסור בעשיית מלאכה, אלא הדבר תלוי במנהג, ודוקא מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אין עושים בו מלאכה מתחילת היום<ref>מתני' פסחים נ א, ושם נה א שהוא ד' ר&quot;מ, ועי' מה שהובא בציון 33 מהר&quot;ח; פיהמ&quot;ש לרמב&quot;ם פסחים פ&quot;ד מ&quot;ה, בד' חכמים במתני', ועי' ציון 33 שי&quot;ח.</ref>, כדי שלא יהיה טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ושחיטת הפסח ותיקון המצה לצורך הלילה<ref>רש&quot;י פסחים נ א ד&quot;ה שלא, ע&quot;פ צל&quot;ח ושפ&quot;א פסחים שם. ועי' ציון 9 דעות אחרות בד' רש&quot;י.</ref>, או שנהגו כן משום הרחקה שלא יעשו מלאכה לאחר חצות, לסוברים שהאיסור אחר חצות הוא מהתורה<ref>עי' ציון 19. שו&quot;ת הרא&quot;ש כלל נה סי' י.</ref>. ויש אומרים שהוא מחלוקת יהודה וגליל, שביהודה סוברים שמותר לעשות מלאכה, ובגליל סוברים שאסור מן הדין לעשות מלאכה<ref>פסחים נה א בד' ר&quot;י שם, ועי' ר&quot;ח פסחים שם שהביא גי' הפוכה, שלר&quot;מ הוא איסור מעיקר הדין ולר&quot;י תלוי במנהג המקום; ריב&quot;ן ומאירי פסחים שם, בד' חכמים במתני', ועי' ציון 30 שי&quot;ח.</ref>. נפקא מינה אם האיסור מלאכה הוא מעיקר הדין או משום מנהג המקום כתבו ראשונים: א) באופן שדעתו לעקור ממקום שאין עושים בו מלאכה למקום שעושים בו מלאכה בערב פסח ואין דעתו לחזור למקומו הראשון, שלסוברים שיש לנהוג כמנהג המקום יכול להתחיל לעשות מלאכה, ולסוברים שיש מקומות שנוהגים בזה איסור מעיקר הדין, לא יוכל לעשות מלאכה אף במקומו החדש<ref>ר&quot;י מלוניל פסחים שם; מאירי שם.</ref>. ב) אם בעשה מלאכה משמתים אותו, שלסוברים שהאיסור הוא מעיקר הדין משמתים אותו, ולסוברים שהוא דין של מנהג המקום אין משמתים אותו<ref>תוס' רי&quot;ד פסחים שם.</ref>. ג) אם אפשר להישאל לחכם על ידי פתח, לסוברים שאין זה איסור מעיקר הדין אלא מנהג מקום אפשר להישאל, ולסוברים שהוא איסור מעיקר הדין אי אפשר<ref>תלמיד הרשב&quot;א פסחים שם.</ref>. להלכה אין איסור מעיקר הדין אלא כל מקום נוהג כמנהגו<ref>רמב&quot;ם שביתת יו&quot;ט פ&quot;ח הי&quot;ח; רא&quot;ש פסחים פ&quot;ד ס&quot;ח.</ref>.
שורה 49: שורה 46:
לסוברים שאיסור מלאכה בערב פסח תלוי במנהג המקום<ref>עי' ציון 30.</ref>, נחלקו ראשונים אם ליל י&quot;ד נאסר במלאכה: יש סוברים שלא נחלקו בזה בית שמאי ובית הלל אלא תלוי במנהג המקום<ref>תוס' שם; רא&quot;ש שם.</ref>. ויש סוברים שאף בזה נחלקו תנאים, ולבית שמאי במקום שנהגו איסור בליל י&quot;ד יהיה אסור במלאכה, ולבית הלל אף במקום שנהגו לא לעשות מלאכה בליל י&quot;ד מותר לעשות מלאכה, לפי שהוא מנהג שטות<ref>מאירי פסחים שם; ר&quot;ן פסחים שם (יח א).</ref>.
לסוברים שאיסור מלאכה בערב פסח תלוי במנהג המקום<ref>עי' ציון 30.</ref>, נחלקו ראשונים אם ליל י&quot;ד נאסר במלאכה: יש סוברים שלא נחלקו בזה בית שמאי ובית הלל אלא תלוי במנהג המקום<ref>תוס' שם; רא&quot;ש שם.</ref>. ויש סוברים שאף בזה נחלקו תנאים, ולבית שמאי במקום שנהגו איסור בליל י&quot;ד יהיה אסור במלאכה, ולבית הלל אף במקום שנהגו לא לעשות מלאכה בליל י&quot;ד מותר לעשות מלאכה, לפי שהוא מנהג שטות<ref>מאירי פסחים שם; ר&quot;ן פסחים שם (יח א).</ref>.


== '''מלאכות שהותרו''' ==
==== לצורך המועד ====
==== לצורך המועד ====
=== מלאכות שהותרו ===


מלאכות שהם לצורך המועד – לסוברים שהאיסור מלאכה קודם חצות תלוי במנהג<ref>עי' ציון 30. ראשונים דלהלן.</ref> – ר' מאיר אומר שאסור להתחיל בהם בערב פסח – אפילו מלאכה קלה שיכול לסיימה קודם חצות היום<ref>מאירי פסחים שם, בד' ר&quot;מ במתני' דלהלן.</ref> - אך אם התחיל קודם י&quot;ד יכול לסיים בערב פסח<ref>מתני' שם.</ref>. ונחלקו ראשונים בדעת ר' מאיר: יש סוברים שעד חצות דוקא הותר לו לסיימה<ref>רמב&quot;ם שביתת יו&quot;ט פ&quot;ח הי&quot;ט; רא&quot;ש פסחים פ&quot;ד ס&quot;ח, ועי&quot;ש שביאר שלסיים מלאכה בערב פסח לא עדיף מלהתחיל סיפור וכיבוס שהותרו רק עד חצות, עי' ציון 45.</ref>. ויש סוברים שאף לאחר חצות יכול לסיימה<ref>ר&quot;י ברא&quot;ש שם. ועי' ב&quot;ח או&quot;ח סי' תסח ס&quot;ג, וקרבן נתנאל אות ר ופר&quot;ח או&quot;ח שם ס&quot;ק ה, בביאור דברי הרבינו יונה.</ref>. וחכמים אומרים שלוש אומניות – כשעושה אותם לצורך המועד<ref>מאירי ור&quot;י מלוניל שם.</ref> – מותר אף להתחיל בהם בערב פסח עד חצות, ואלו הן, חייטים, ספרים – אף לתקן כלי תספורת שלו<ref>ר&quot;י מלוניל שם; נמוק&quot;י שם, ועי&quot;ש שאם לא כן היה אסור גם לספר שמא יתקן כלי תספורת.</ref> - וכובסים<ref>מתני' שם.</ref>, לפי שבאופנים מסויימים מותר לעשות מלאכות אלו אף בחול המועד<ref>ע&quot;ע חול המועד ציון 556, 578 ואילך ו783 ואילך. גמ' פסחים שם ב, ועי&quot;ש שחכמים נחלקו לפי שלעולי רגלים מותר רק לתקן מנעליהם אך לא להתחיל במלאכת עשיית הנעליים. ועי' ריטב&quot;א מו&quot;ק יג א, שהטעם ששנינו בגמ' אינו עיקר הטעם, אלא משום שמלאכות אלו הן לצורך יו&quot;ט ודרך לאחרם עד י&quot;ד, ועי' קר&quot;א מו&quot;ק שם, שדחה דבריו מהמבואר בגמ' שחכמים נחלקו על ר&quot;י בר&quot;י משום שלא מצינו היתר לתחילת מלאכה לרצענים במועד, ומשמע שזה עיקר הטעם.</ref>. ור' יוסי בן ר' יהודה אומר אף רצענים מתחילים במלאכתם בערב פסח<ref>מתני' שם.</ref>, לפי שעולי רגלים מתקנים נעליהם בחול המועד<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 597. גמ' שם.</ref>. בביאור מחלוקת התנאים נחלקו ראשונים: יש סוברים שמחלוקתם היא דווקא במקומות שנהגו שלא לעשות מלאכה בערב פסח, אך במקומות שנהגו לעשות מלאכה מותר לעשות מלאכה אפילו שלא לצורך המועד<ref>עי' רש&quot;י פסחים נה ב ד&quot;ה גומרה; ראב&quot;ד שביתת יו&quot;ט פ&quot;ח הי&quot;ט; תוס' רי&quot;ד פסחים שם א; מאירי פסחים שם.</ref>. ויש סוברים שמחלוקתם היא במקומות שנהגו לעשות בהם מלאכה בערב פסח, אך מקומות שלא נהגו לעשות בהם מלאכה אסור לעשות אף מלאכות שהם לצורך יום טוב<ref>רמב&quot;ם שביתת יו&quot;ט שם.</ref>.
מלאכות שהם לצורך המועד – לסוברים שהאיסור מלאכה קודם חצות תלוי במנהג<ref>עי' ציון 30. ראשונים דלהלן.</ref> – ר' מאיר אומר שאסור להתחיל בהם בערב פסח – אפילו מלאכה קלה שיכול לסיימה קודם חצות היום<ref>מאירי פסחים שם, בד' ר&quot;מ במתני' דלהלן.</ref> - אך אם התחיל קודם י&quot;ד יכול לסיים בערב פסח<ref>מתני' שם.</ref>. ונחלקו ראשונים בדעת ר' מאיר: יש סוברים שעד חצות דוקא הותר לו לסיימה<ref>רמב&quot;ם שביתת יו&quot;ט פ&quot;ח הי&quot;ט; רא&quot;ש פסחים פ&quot;ד ס&quot;ח, ועי&quot;ש שביאר שלסיים מלאכה בערב פסח לא עדיף מלהתחיל סיפור וכיבוס שהותרו רק עד חצות, עי' ציון 45.</ref>. ויש סוברים שאף לאחר חצות יכול לסיימה<ref>ר&quot;י ברא&quot;ש שם. ועי' ב&quot;ח או&quot;ח סי' תסח ס&quot;ג, וקרבן נתנאל אות ר ופר&quot;ח או&quot;ח שם ס&quot;ק ה, בביאור דברי הרבינו יונה.</ref>. וחכמים אומרים שלוש אומניות – כשעושה אותם לצורך המועד<ref>מאירי ור&quot;י מלוניל שם.</ref> – מותר אף להתחיל בהם בערב פסח עד חצות, ואלו הן, חייטים, ספרים – אף לתקן כלי תספורת שלו<ref>ר&quot;י מלוניל שם; נמוק&quot;י שם, ועי&quot;ש שאם לא כן היה אסור גם לספר שמא יתקן כלי תספורת.</ref> - וכובסים<ref>מתני' שם.</ref>, לפי שבאופנים מסויימים מותר לעשות מלאכות אלו אף בחול המועד<ref>ע&quot;ע חול המועד ציון 556, 578 ואילך ו783 ואילך. גמ' פסחים שם ב, ועי&quot;ש שחכמים נחלקו לפי שלעולי רגלים מותר רק לתקן מנעליהם אך לא להתחיל במלאכת עשיית הנעליים. ועי' ריטב&quot;א מו&quot;ק יג א, שהטעם ששנינו בגמ' אינו עיקר הטעם, אלא משום שמלאכות אלו הן לצורך יו&quot;ט ודרך לאחרם עד י&quot;ד, ועי' קר&quot;א מו&quot;ק שם, שדחה דבריו מהמבואר בגמ' שחכמים נחלקו על ר&quot;י בר&quot;י משום שלא מצינו היתר לתחילת מלאכה לרצענים במועד, ומשמע שזה עיקר הטעם.</ref>. ור' יוסי בן ר' יהודה אומר אף רצענים מתחילים במלאכתם בערב פסח<ref>מתני' שם.</ref>, לפי שעולי רגלים מתקנים נעליהם בחול המועד<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 597. גמ' שם.</ref>. בביאור מחלוקת התנאים נחלקו ראשונים: יש סוברים שמחלוקתם היא דווקא במקומות שנהגו שלא לעשות מלאכה בערב פסח, אך במקומות שנהגו לעשות מלאכה מותר לעשות מלאכה אפילו שלא לצורך המועד<ref>עי' רש&quot;י פסחים נה ב ד&quot;ה גומרה; ראב&quot;ד שביתת יו&quot;ט פ&quot;ח הי&quot;ט; תוס' רי&quot;ד פסחים שם א; מאירי פסחים שם.</ref>. ויש סוברים שמחלוקתם היא במקומות שנהגו לעשות בהם מלאכה בערב פסח, אך מקומות שלא נהגו לעשות בהם מלאכה אסור לעשות אף מלאכות שהם לצורך יום טוב<ref>רמב&quot;ם שביתת יו&quot;ט שם.</ref>.
שורה 122: שורה 118:




==הערות שוליים==
=='''הערות שוליים'''==

גרסה אחרונה מ־11:15, 9 בפברואר 2020

ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - י"ד בניסן, יום שיש בו איסור מלאכה.

הערך שלפנינו עוסק באיסור מלאכה שיש בערב פסח. על איסור בל-יראה-ובל-ימצא* שבערב פסח, ע"ע בל יראה ובל ימצא[1]. על איסור אכילה והנאה מחמץ בערב פסח ע"ע חמץ[2]. על איסור אכילה בערב פסח סמוך למנחה, ע"ע אכילת מצה[3]. על איסור אכילת מצה בערב פסח, ע"ע הנ"ל[4]. על חיוב בדיקת-חמץ* בערב פסח, ע"ע בדיקת חמץ[5]. על מצות ביעור-חמץ* שזמנה בערב פסח, ע"ע ביעור חמץ[6]. על קרבן-פסח* שזמנו בערב פסח, ע"ע קרבן פסח. על קרבן חגיגה* שמביאים בערב פסח, ע"ע חגיגת-ארבעה-עשר. על בעור-מעשרות* שזמנו בערב פסח, ע"ע בעור מעשרות[7]. על האיסור להספיד בערב פסח, ע"ע הספד[8].

גדר האיסור וחומרתו

האיסור

ערב פסח מחצות – היום[9] - ואילך, אסור בעשיית מלאכה[10], וחמור האיסור מלאכה בערב פסח משאר ערבי יום טוב מפני שחובה להביא בו קרבנות – קרבן חגיגה ופסח[11] - בערב פסח מחצות היום, ויום שאדם מביא בו קרבן אסור בעשיית מלאכה[12], או שהוא כדי שלא יהיה טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ושחיטת הפסח ותיקון המצה – והמרור[13] - לצורך הלילה[14].

גדר האיסור

גדר האיסור מלאכה שבערב פסח הוא כמו בחול-המועד*[15], אך לכמה ענינים קל הוא מחול המועד[16]. וביארו האחרונים שלמדים זאת מהנאמר: אלה מועדי ה'[17], ובסמוך לזה נאמר: בחדש הראשון בארבעה עשר בין הערבים פסח לה'[18], ומשמע שמערב פסח אחר חצות נקרא מועד, והיינו לעניין איסור מלאכה[19].

עונשו של העושה מלאכה

העושה מלאכה בערב פסח מנדים אותו[20], ואם לא נדוהו מכים אותו מכת-מרדות*[21].

אינו רואה ברכה במלאכתו

העושה מלאכה בערב פסח אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם[22], ואף יראה ממנה ריוח יהיה לו כנגדו הפסד ממקום אחר[23].

חומר האיסור

בחומר האיסור מלאכה נחלקו ראשונים: יש סוברים שהוא מדברי סופרים[24]. ויש סופרים שהוא מהתורה[25]. ויש מהאחרונים שכתבו שמחלוקת הראשונים היא בזמן המקדש שהיו מביאים קרבן, אך בזמן הזה שאין מקריבים קרבן פסח – לסוברים שהאיסור נוהג[26] - כולם מודים שהוא מדרבנן[27].

בזמן הזה

לאחר שחרב בית המקדש, שאין מקריבים קרבן פסח - לסוברים כן[28] - נחלקו ראשונים: יש סוברים שדין ערב פסח כדין שאר ערב יום טוב ושבת[29]. ויש סוברים שנוהג איסור מלאכה שבערב פסח, שכיון שנאסר בזמן שהקריבו קרבן פסח, נאסר כבר לעולם[30], שכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו[31].

ערב פסח שחל בשבת

ערב פסח שחל בשבת, אם מותר לעשות מלאכה בערב שבת, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: יש סוברים - לשיטות שטעם האיסור משום הקרבת קרבן הפסח[32] - שמותר לעשות מלאכה בערב שבת, כיון שקרבן פסח דוחה שבת[33], ואפשר להקריבו גם בשבת[34]. ויש סוברים - לשיטות שטעם האיסור הוא כדי שיהיה לו פנאי להתעסק בביעור החמץ ותיקון המצה[35] - שאסור לו לעשות מלאכה כבר בערב שבת לפי שזה הוא הזמן שמתעסק בדברים אלו[36].

קודם חצות היום

קודם חצות

ערב פסח קודם חצות, נחלקו תנאים אם אסור בעשיית מלאכה: יש אומרים שמן הדין אין איסור בעשיית מלאכה, אלא הדבר תלוי במנהג, ודוקא מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אין עושים בו מלאכה מתחילת היום[37], כדי שלא יהיה טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ושחיטת הפסח ותיקון המצה לצורך הלילה[38], או שנהגו כן משום הרחקה שלא יעשו מלאכה לאחר חצות, לסוברים שהאיסור אחר חצות הוא מהתורה[39]. ויש אומרים שהוא מחלוקת יהודה וגליל, שביהודה סוברים שמותר לעשות מלאכה, ובגליל סוברים שאסור מן הדין לעשות מלאכה[40]. נפקא מינה אם האיסור מלאכה הוא מעיקר הדין או משום מנהג המקום כתבו ראשונים: א) באופן שדעתו לעקור ממקום שאין עושים בו מלאכה למקום שעושים בו מלאכה בערב פסח ואין דעתו לחזור למקומו הראשון, שלסוברים שיש לנהוג כמנהג המקום יכול להתחיל לעשות מלאכה, ולסוברים שיש מקומות שנוהגים בזה איסור מעיקר הדין, לא יוכל לעשות מלאכה אף במקומו החדש[41]. ב) אם בעשה מלאכה משמתים אותו, שלסוברים שהאיסור הוא מעיקר הדין משמתים אותו, ולסוברים שהוא דין של מנהג המקום אין משמתים אותו[42]. ג) אם אפשר להישאל לחכם על ידי פתח, לסוברים שאין זה איסור מעיקר הדין אלא מנהג מקום אפשר להישאל, ולסוברים שהוא איסור מעיקר הדין אי אפשר[43]. להלכה אין איסור מעיקר הדין אלא כל מקום נוהג כמנהגו[44].

על ההולך ממקום שעושים מלאכה בערב פסח למקום שאין עושים מלאכה וכן ההולך ממקום שאין עושים מלאכה בערב פסח למקום שעושים – לסוברים שהאיסור מלאכה תלוי במנהג המקום[45] - אם נוהג כמנהג מקום שיצא או מקום שהגיע אליו, ע"ע מנהג.

ליל י"ד

ליל י"ד – לסוברים שבערב פסח קודם חצות אסור לעשות מלאכה[46] - נחלקו בו תנאים בדעתם אם אסור במלאכה: בית שמאי אוסרים[47], לפי שהלילה הולך אחר היום לענין איסור מלאכה[48], כבשאר שבתות וימים טובים[49]. ובית הלל מתירים עד הנץ החמה[50], וכן דעת ר' יהודה שרק מנץ החמה אסור במלאכה[51]. וביארו ראשונים ואחרונים בזה שיש לדמות איסור מלאכה בערב פסח לתענית שאין הלילה הולך אחר היום[52], או משום שהאיסור מלאכה הוא רק מדרבנן – לסוברים כן[53] - לא החמירו חכמים שיתחיל האיסור קודם הנץ החמה, שהוא תחילת יום גמור[54]. או מפני שלסוברים שאיסור מלאכה משום הקרבת קרבן הפסח[55], יש לדמות איסור מלאכה זה לתענית, ששניהם עניינם הוא לכפר[56], או שלסוברים שהאיסור מלאכה נתקן כדי שיהיה לו פנאי להתעסק בביעור חמץ ותיקון המצה[57], יש לדמות איסור זה לתענית, ששניהם נתקנו להיות עליו לטורח ולא לתענוג[58], ויש מהראשונים שביארו שהוא לפי שהנץ החמה הוא זמן כניסת פועלים למלאכתם[59]. ור' אליעזר בן יעקב אומר שמזמן עלות השחר אסור במלאכה[60], שלדעתו מזמן זה נכנסים פועלים לעבודתם[61].

לסוברים שאיסור מלאכה בערב פסח תלוי במנהג המקום[62], נחלקו ראשונים אם ליל י"ד נאסר במלאכה: יש סוברים שלא נחלקו בזה בית שמאי ובית הלל אלא תלוי במנהג המקום[63]. ויש סוברים שאף בזה נחלקו תנאים, ולבית שמאי במקום שנהגו איסור בליל י"ד יהיה אסור במלאכה, ולבית הלל אף במקום שנהגו לא לעשות מלאכה בליל י"ד מותר לעשות מלאכה, לפי שהוא מנהג שטות[64].

מלאכות שהותרו

לצורך המועד

מלאכות שהם לצורך המועד – לסוברים שהאיסור מלאכה קודם חצות תלוי במנהג[65] – ר' מאיר אומר שאסור להתחיל בהם בערב פסח – אפילו מלאכה קלה שיכול לסיימה קודם חצות היום[66] - אך אם התחיל קודם י"ד יכול לסיים בערב פסח[67]. ונחלקו ראשונים בדעת ר' מאיר: יש סוברים שעד חצות דוקא הותר לו לסיימה[68]. ויש סוברים שאף לאחר חצות יכול לסיימה[69]. וחכמים אומרים שלוש אומניות – כשעושה אותם לצורך המועד[70] – מותר אף להתחיל בהם בערב פסח עד חצות, ואלו הן, חייטים, ספרים – אף לתקן כלי תספורת שלו[71] - וכובסים[72], לפי שבאופנים מסויימים מותר לעשות מלאכות אלו אף בחול המועד[73]. ור' יוסי בן ר' יהודה אומר אף רצענים מתחילים במלאכתם בערב פסח[74], לפי שעולי רגלים מתקנים נעליהם בחול המועד[75]. בביאור מחלוקת התנאים נחלקו ראשונים: יש סוברים שמחלוקתם היא דווקא במקומות שנהגו שלא לעשות מלאכה בערב פסח, אך במקומות שנהגו לעשות מלאכה מותר לעשות מלאכה אפילו שלא לצורך המועד[76]. ויש סוברים שמחלוקתם היא במקומות שנהגו לעשות בהם מלאכה בערב פסח, אך מקומות שלא נהגו לעשות בהם מלאכה אסור לעשות אף מלאכות שהם לצורך יום טוב[77].

עשיית מלאכה לאחר בחינם

עשיית מלאכה לאחר בחינם כתבו ראשונים שאסורה[78], לפי שערב פסח הוא כחול המועד[79], שאסור לעשות מלאכה אף בחינם[80].

על ידי נכרי

עשיית מלאכה על ידי נכרי נחלקו בה ראשונים: יש סוברים שאסורה[81], לפי שערב פסח הוא כחול המועד[82], שאסורה בו מלאכה אף על ידי נכרי[83]. ויש סוברים שעל ידי נכרי מותר לעשות מלאכה[84], ואף כשעושה בביתו של הישראל[85].

להסתפר על ידי ישראל חבירו

להסתפר על ידי ישראל חבירו, נחלקו אחרונים: יש סוברים שמותר, לפי שדוקא בעלי אומניות שעושים להשתכר אסור להם, אך ישראל שמספר לחבירו אין לאסור[86]. ויש סוברים שאסור[87].

להסתפר על ידי נכרי

להסתפר בערב פסח על ידי נכרי – לסוברים שעשיית מלאכה על ידי נכרי מותרת[88] - נחלקו אחרונים אם מותר: יש סוברים שאסור[89], לפי שהישראל מטה ראשו ומסייע לנכרי במעשיו[90]. ויש שמתירים[91], לפי שמלאכה שאינה גמורה מותרת בערב פסח[92], וסיוע בהטיית הראש חשוב כמלאכה שאינה גמורה[93].

לספר את עצמו

לספר את עצמו בערב פסח, נחלקו אחרונים: יש שמתירים, שלדעתם תספורת חשוב רק כתיקון ולא כמלאכה גמורה, ותיקון מותר בערב פסח[94]. ויש שאוסרים, שלדעתם חשוב כמלאכה גמורה[95].

מלאכה שאינה גמורה

מלאכה שאינה גמורה – כגון תיקון כלי ישן שהתקלקל – כתבו ראשונים שאם הוא לצורך יום טוב מותר לו לעשות לעצמו[96], והוסיפו אחרונים שהוא הדין לאחרים בחינם[97], ואף מעשה אומן[98]. לעשות מלאכת הדיוט שאינה גמורה לאחר בשכר, נחלקו אחרונים: יש סוברים שאסורה, אף כשהיא לצורך המועד[99]. ויש סוברים שמותרת כשהיא לצורך המועד, כשם שמותרת בחול המועד[100].

כשלא נראה כמלאכה

מלאכה באופן שאינה נראית כמלאכה - כגון לכתוב ספרים דרך לימודו – מותר לעשות לעצמו[101] - לסוברים שאיסור מלאכה בערב פסח אחר חצות הוא מדרבנן[102] - לפי שבודאי אינו מתכוין לכתיבה גמורה והגונה, וחשוב כתיקון מלאכה שהותר בערב פסח[103], אך לאחרים אסור אפילו בחינם[104]. ויש שכתבו שאף לעצמו לא הותר אלא כשהוא לצורך יום טוב[105].

נטילת צפרנים

נטילת צפרנים בערב פסח, יש מהראשונים שכתבו שאסורה אחר חצות[106]. ובאחרונים יש שכתבו שלכתחילה יטול קודם חצות, ובדיעבד אם לא נטל יטול אף לאחר חצות[107].

כשאין לו מה לאכול בפסח

פועל שאין לו מה לאכול בפסח מותר לו לעשות מלאכה בערב פסח, כשם שבחול המועד מותר לו[108].

הושבת שובכים לתרנגולים

מושיבים שובכים לתרנגולים בערב פסח[109]. ונחלקו ראשונים בדעת תנאים: יש סוברים שהיינו להושיב את התרנגולת על הביצים כדי שיתחממו[110], לפי שאין זה מלאכה גמורה[111], וכן אין בזה טירחה גדולה כיון שלא ישבה תרנגולת אחרת על הביצים[112]. ויש סוברים שהיינו להתקין מקום לתרנגולת שתעמוד שם[113], אך להושיב את התרנגולת על הביצים אסור[114], מפני שהוא טורח גדול[115]. וכתבו אחרונים בדעתם שדוקא תיקון המקום מותר לפי שאינו מלאכה גמורה, אך לבנות להם מקום שישבו שם על הביצים אסור[116].

אחר חצות

הושבת שובכים בערב פסח נחלקו בה ראשונים בדעת תנאים: יש סוברים שאף לאחר חצות מותר[117], לפי שזו אינה מלאכה גמורה, ומותרת בערב פסח[118]. ויש סוברים שדוקא קודם חצות, ואף במקומות שאין נוהגים לעשות מלאכה קודם חצות[119].

תרנגולת שמתה

תרנגולת שישבה על הביצים ומתה מושיבים אחרת תחתיה[120]. ויש סוברים שדוקא שלושה ימים אחר מיתתה מותר להושיב אחרת תחתיה, כיון שיש בזה הפסד מרובה, אם לא יושיב אחרת, אך בתוך שלושה אסור, לפי שהוא טורח גדול וההפסד אינו גדול[121].

הוצאת זבל מהחצר

גורפים הזבל שבחצר בערב פסח[122], ואף לאחר חצות[123]. ואם יכול להוציאו מחוץ לחצר לאשפה, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעת אמוראים: יש סוברים שמותר להוציא הזבל מהחצר לאשפה[124]. ויש סוברים שהיא מחלוקת אמוראים, לדעת אביי מותר להוציאו לחוץ לאשפה, ולדעת רבא דוקא כשנעשית החצר כרפת שמלאה בזבל מותר לפנותו לחוץ לאשפה – לפי שמזיק לבני החצר הרבה שנעשה כרפת[125] - אך אם לא נעשית כרפת יסלק הזבל לצדדים אך לא יוציאו החוצה[126].

תחת רגלי הבהמה

לסלק הזבל תחת רגלי בהמה שעומדת בחצר כתבו אחרונים שאף לסוברים שדוקא בחצר שמלאה זבל מותר לפנותו לחוץ, באופן שיש זבל תחת רכלי הבהמה מותר אפילו כשאין הרבה זבל בחצר[127], לפי שכל מה שהוא תחת רגלי הבהמה נחשב שנעשה כרפת שמותר לפנות[128], או משום בריאותה של הבהמה התירו[129].

זבל שברפת

להוציא הזבל שברפת לחוץ לאשפה, נחלקו אחרונים בדעת אמוראים אם מותר: יש סוברים שדוקא לסוברים שמחצר לעולם מותר לפנות בערב פסח[130] אף מהרפת מותר לפנות, אך לסוברים שמחצר מותר לפנות דוקא כשמלאה זבל, מהרפת לעולם אין לפנות לחוץ אלא לצדדים, שדוקא בחצר משום שמזיק לבני החצר התירו לגרוף ולהשליך לחוץ[131]. ויש סוברים שרפת קלה מחצר, ולדעת כולם מותר לפנות הזבל מהרפת לחוץ, ואף כאשר הרפת גדולה והזבל מועט, לפי שהרפת ניוולה קשה[132].

הבאה והולכת כלים מבית האומן ואליו

מוליכים ומביאים כלים מבית האומן בערב פסח – אף לאחר חצות[133] – ואף שאינם לצורך המועד[134], לפי שאין זו חשובה למלאכה[135].



הערות שוליים

  1. ציון 44 ואילך.
  2. ציון 135 ואילך.
  3. ציון 160 ואילך.
  4. ציון 153 ואילך.
  5. ציון 17 ואילך.
  6. ציון 77 ואילך.
  7. ציון 52 ואילך.
  8. ציון 191.
  9. עי' רש"י פסחים נ א ד"ה עד, ועי' בית דוד (קורינאלדי) פסחים פ"ד מ"א שבא לאפוקי מחצות הלילה.
  10. בבלי פסחים נ ב; ירושלמי פסחים פ"ד ה"א.
  11. רמב"ם שם. ועי' רא"ם בפירוש על הסמ"ג לאוין עה, שאע"פ שחגיגה בא גם קודם התמיד, מ"מ כיון שקרבן החגיגה בא בע"פ כדי שיאכל הפסח על השובע אין לאסור אלא כבזמן הקרבת הפסח, או שאף שבא קודם התמיד מ"מ אינו נשחט קודם חצות.
  12. ירושלמי שם.
  13. ריטב"א פסחים שם ומ"מ שביתת יו"ט פ"ח הי"ז, בד' רש"י דלהלן.
  14. רש"י פסחים שם ד"ה שלא, ע"פ ריטב"א ור"ן פסחים שם. ועי' ציון 31 דעות אחרות בד' רש"י.
  15. רמב"ם שביתת יו"ט פ"ח הי"ח; מרדכי פסחים סי' תרז. וכ"מ בבבלי פסחים נה ב.
  16. רמב"ם שם. עי' ציון 78 לענין אמירה לנכרי בערב פסח, ובפר"ח שהובא שם שלעניין זה ע"פ קל מחוה"מ, ועי' מרכה"מ שם הכ"א שכוונת הרמב"ם לעניין קודם חצות שאינו אסור במלאכה מעיקר הדין כמו בחוה"מ, וכן בכך אין מנדים את העושה מלאכה קודם חצות. ועי' ציון 109 ואילך גבי הושבת שובכים לתרנגולים בער"פ, ובע' חוה"מ ציון 381 שחמור חוה"מ מער"פ בזה. ועי' ציון 122 ואילך גבי הוצאת זבל מהחצר בער"פ, ובע' חוה"מ ציון 378, שחמור דין זה בחוה"מ מער"פ. ועי' ציון 133 ואילך גבי הבאת והולכת כלים לבית האומן בער"פ, ובע' הנ"ל ציון 343 ואילך, שחמור דין זה בחוה"מ מער"פ.
  17. ויקרא כג ד.
  18. ויקרא שם ה.
  19. פנ"י פסחים נ א.
  20. פסחים נ ב.
  21. רמב"ם שם הי"ז.
  22. עי' פסחים נ ב, ובזה הוא ככל עושה מלאכה בערב שבת ויו"ט, עי' מג"א או"ח סי' תסח ס"ק ב.
  23. טז או"ח שם ס"ק א.
  24. רמב"ם שביתת יו"ט פ"ח הי"ח; ר"י מלוניל פסחים נה א; ריטב"א פסחים נ א בשם הרי"ט.
  25. תוס' פסחים שם ד"ה מקום.
  26. עי' ציון 22.
  27. פמ"ג או"ח סי' תסח משב"ז ס"ק א.
  28. ע"ע קרבן פסח.
  29. בעה"מ פסחים נ א (טז ב).
  30. תוס' פסחים שם ד"ה מקום; רא"ש פסחים פ"ד ה"א.
  31. רא"ם בפי' על הסמ"ג לאוין עה, הובא במג"א או"ח סי' תסח ס"ק א.
  32. עי' ציון 7.
  33. ע"ע קרבן פסח.
  34. מהרי"ל הל' ע"פ אות יג, ועי"ש שהרוצה להחמיר על עצמו משום לא פלוג יחמיר; חק יעקב או"ח שם ס"ק א; ביאוה"ל שם ד"ה מחצות.
  35. עי' ציון 9.
  36. חק יעקב שם; ביאוה"ל שם.
  37. מתני' פסחים נ א, ושם נה א שהוא ד' ר"מ, ועי' מה שהובא בציון 33 מהר"ח; פיהמ"ש לרמב"ם פסחים פ"ד מ"ה, בד' חכמים במתני', ועי' ציון 33 שי"ח.
  38. רש"י פסחים נ א ד"ה שלא, ע"פ צל"ח ושפ"א פסחים שם. ועי' ציון 9 דעות אחרות בד' רש"י.
  39. עי' ציון 19. שו"ת הרא"ש כלל נה סי' י.
  40. פסחים נה א בד' ר"י שם, ועי' ר"ח פסחים שם שהביא גי' הפוכה, שלר"מ הוא איסור מעיקר הדין ולר"י תלוי במנהג המקום; ריב"ן ומאירי פסחים שם, בד' חכמים במתני', ועי' ציון 30 שי"ח.
  41. ר"י מלוניל פסחים שם; מאירי שם.
  42. תוס' רי"ד פסחים שם.
  43. תלמיד הרשב"א פסחים שם.
  44. רמב"ם שביתת יו"ט פ"ח הי"ח; רא"ש פסחים פ"ד ס"ח.
  45. עי' ציון 30.
  46. עי' ציון 33. תוס' פסחים נה א ד"ה אמר; רא"ש פסחים פ"ד ס"ח; תוספות רשב"א פסחים שם; ר"י מלוניל פסחים שם.
  47. פסחים שם, ע"פ הראשונים הנ"ל.
  48. מאירי פסחים שם; ר"י מלוניל שם; נמוק"י פסחים שם; רע"ב פסחים פ"ד מ"ה.
  49. רע"ב שם.
  50. פסחים שם, ע"פ הראשונים הנ"ל. ועי' תוס' פסחים ב ב ד"ה רבי שלס"ד בבבלי פסחים שם שלראב"י כבר מליל י"ד אסור במלאכה, י"ל שסבר שלא נחלקו בזה ב"ש וב"ה, ולכו"ע אסור כבר מהלילה.
  51. תוספתא פסחים פ"ג הי"ג, הובאה בבבלי שם.
  52. ע"ע תענית. מאירי שם; ר"י מלוניל שם; נמוק"י שם; רע"ב ותוי"ט והון עשיר פסחים שם.
  53. עי' ציון 18.
  54. מאירי שם; עי' ר"י מלוניל שם, עי"ש שכ' שאז הוא מתחיל היום לעניין קריאת שמע, ע"ע קריאת שמע.
  55. עי' ציון 7.
  56. תוי"ט שם.
  57. עי' ציון 9.
  58. הון עשיר שם.
  59. תוס' פסחים ב ב ד"ה רבי. ועי' רש"ש פסחים נה א שהכריח כביאור התוס'.
  60. תוספתא שם, ע"פ מסקנת הבבלי פסחים ב ב.
  61. מנח"י ןמנחת ביכורים על התוספתא שם.
  62. עי' ציון 30.
  63. תוס' שם; רא"ש שם.
  64. מאירי פסחים שם; ר"ן פסחים שם (יח א).
  65. עי' ציון 30. ראשונים דלהלן.
  66. מאירי פסחים שם, בד' ר"מ במתני' דלהלן.
  67. מתני' שם.
  68. רמב"ם שביתת יו"ט פ"ח הי"ט; רא"ש פסחים פ"ד ס"ח, ועי"ש שביאר שלסיים מלאכה בערב פסח לא עדיף מלהתחיל סיפור וכיבוס שהותרו רק עד חצות, עי' ציון 45.
  69. ר"י ברא"ש שם. ועי' ב"ח או"ח סי' תסח ס"ג, וקרבן נתנאל אות ר ופר"ח או"ח שם ס"ק ה, בביאור דברי הרבינו יונה.
  70. מאירי ור"י מלוניל שם.
  71. ר"י מלוניל שם; נמוק"י שם, ועי"ש שאם לא כן היה אסור גם לספר שמא יתקן כלי תספורת.
  72. מתני' שם.
  73. ע"ע חול המועד ציון 556, 578 ואילך ו783 ואילך. גמ' פסחים שם ב, ועי"ש שחכמים נחלקו לפי שלעולי רגלים מותר רק לתקן מנעליהם אך לא להתחיל במלאכת עשיית הנעליים. ועי' ריטב"א מו"ק יג א, שהטעם ששנינו בגמ' אינו עיקר הטעם, אלא משום שמלאכות אלו הן לצורך יו"ט ודרך לאחרם עד י"ד, ועי' קר"א מו"ק שם, שדחה דבריו מהמבואר בגמ' שחכמים נחלקו על ר"י בר"י משום שלא מצינו היתר לתחילת מלאכה לרצענים במועד, ומשמע שזה עיקר הטעם.
  74. מתני' שם.
  75. ע"ע הנ"ל ציון 597. גמ' שם.
  76. עי' רש"י פסחים נה ב ד"ה גומרה; ראב"ד שביתת יו"ט פ"ח הי"ט; תוס' רי"ד פסחים שם א; מאירי פסחים שם.
  77. רמב"ם שביתת יו"ט שם.
  78. מרדכי פסחים סי' תרז.
  79. עי' ציון 10.
  80. ע"ע חול המועד ציון 114. ביאור הגר"א או"ח סי' תסח ס"ק ב.
  81. מרדכי פסחים סי' תרז.
  82. עי' ציון 10.
  83. ע"ע חול המועד ציון 520. מרדכי שם.
  84. רוקח סי' שי, ועי"ש שאמירה לנכרי שבות שייך רק בשבת ויו"ט וחול המועד, ועי' פמ"ג או"ח סי' תסח משב"ז ס"ק ב, שהיינו לפי שהאיסור מלאכה בערב פסח אינו אלא מדרבנן, לסוברים כן (עי' ציון 18), ואף לסוברים שהוא מדאורייתא (עי' ציון 19) מ"מ מכיון שהוא איסור עשה ולא לאו אין בו איסור שבות, ועי' פר"ח או"ח שם ס"ק א, שלעניין זה כ' הרמב"ם שהובא בציון 11 שע"פ קל מחול המועד.
  85. משנ"ב סי' תסח ס"ק ה, ועי' שעה"צ אות ד, שמקור הדברים מהמרדכי שם, וצ"ע ששם כ' שיש לתמוה על המנהג שנהגו לתפור בגדים ע"י נכרי בבית הישראל, משמע שהמרדכי אוסר זאת, עי' ציון 74.
  86. ב"ח או"ח סי' תסח בשם מהרש"ל בביאורו לסמ"ג לאוין עה שהביא את בעל העץ חיים.
  87. ב"ח שם בשם מהרש"ל הנ"ל, וכ"פ הב"ח שם.
  88. עי' ציון 77.
  89. ב"ח או"ח סי' תסח אות ב; מטה משה סי' תקסו; פר"ח או"ח שם ס"ק א.
  90. ב"ח שם.
  91. ב"ח או"ח שם בשם מהרש"ל בביאורו לסמ"ג לאוין עה.
  92. עי' ציון 90.
  93. חק יעקב או"ח שם ס"ק ד. ועי' חיי אדם כלל קכט ס"ז שכ' לבאר סברת המתירים ע"פ ד' הש"ך בנקה"כ יו"ד סי' קצח שדין מסייע נאמר רק באיסור גילוח.
  94. עי' ציון 89. שו"ת מהר"י מינץ סי' ד.
  95. פר"ח שם.
  96. טור או"ח סי' תסח, בשם אבי העזרי, ועי' ב"י שם אות ב.
  97. חק יעקב או"ח שם ס"ק ה; משנ"ב שם ס"ק ח.
  98. שו"ע הגר"ז או"ח שם ס"ז; משנ"ב.
  99. שו"ע הגר"ז שם.
  100. ע"ע חול המועד ציון 554. שעה"צ שם ס"ק י
  101. טוש"ע או"ח תסח ב.
  102. עי' ציון 18. פר"ח או"ח שם ס"ק ב.
  103. שו"ע הגר"ז או"ח שם ס"ח; משנ"ב שם ס"ק ט.
  104. לבוש או"ח שם ס"ב
  105. פר"ח שם.
  106. מהרי"ל הל' יו"ט אות א.
  107. אליה זוטא או"ח סי' תסח ס"ק ד.
  108. ע"ע חול המועד ציון 174 ואילך. שכנה"ג או"ח סי' תסח הגב"י ס"ק ה; פמ"ג או"ח שם משב"ז ס"ק ד.
  109. מתני' פסחים נה ב. ועי' רש"י שם ד"ה שברחה, שהביא ל"א במתני' שמושיבים שובכים ותרנגולים, והיינו שובכים ליונים ותרנגולים על הביצים. וע"ע חוה"מ ציון 381 דין הושבת שובכים לתרנגולים בחוה"מ.
  110. רש"י פסחים שם ד"ה מושיבין; ב"י או"ח סי' תקלו אות ד, בד' הרמב"ם פ"ח משביתת יו"ט הכ"א; רא"ש פסחים פ"ד ס"ט; ר"ן פסחים שם (יח א); טור או"ח תסח.
  111. מאירי פסחים שם.
  112. מאירי שם.
  113. מ"מ שם, בד' הרמב"ם שם, ועי' בסו"ד שפקפק בזה; המכתם פסחים שם; מאירי שם בשם חכמי נרבונא; שו"ע או"ח שם ו; תפא"י פסחים פ"ד מ"ז יכין אות לא.
  114. מ"מ ותפא"י שם, בד' הרמב"ם; ט"ז או"ח שם ס"ק ה ומג"א או"ח שם ס"ק יד, בד' השו"ע.
  115. המכתם שם.
  116. פמ"ג או"ח שם משב"ז ס"ק ה.
  117. מאירי פסחים שם; טור או"ח תסח. ועי' פנ"י פסחים שם שהכריח כן מסוגיית הגמ' שם.
  118. עי' ציון 96. מאירי שם.
  119. מאירי שם: י"מ.
  120. מתני' פסחים נה ב. ועי' ב"י או"ח סי תקלו אות ד, שלסוברים שמותר להושיב לכתחילה תרנגולת על הביצים (עי ציון 110) פשוט שאף זה מותר, ומ"מ שנינו דין זה משום זו ואי"צ לומר זו, ועי' מאירי פסחים שם: ולי נראה לפרש לדעתם, שאפשר שלהושיב תרנגולת תחת זו שמתה הוא טירחה גדולה יותר מלהושיב בתחילה.
  121. המכתם פסחים שם; ב"י שם: ועוד י"ל, בד' הרמב"ם פ"ח משביתת יו"ט הכ"א.
  122. מתני' פסחים נה ב.
  123. ר"ן פסחים שם (יח א). ועי' פנ"י פסחים שם שהכריח כן מסוגיית הגמ' שם. וע"ע חוה"מ ציון 378 דין הוצאת הזבל בחוה"מ.
  124. ב"ח או"ח סי' תסח אות ו, בד' הרמב"ם שביתת יו"ט פ"ח הכ"א, וע"פ גירסת הש"ס שלפנינו ושבר"ח: רבא אמר הא והא בחולו של מועד וכו'.
  125. ב"ח שם.
  126. ב"ח שם, ע"פ גירסת הרי"ף פסחים שם (יח א) והרא"ש פסחים פ"ד ס"ט, בדברי רבא, שלא העמידו דבריו בחולו של מועד דוקא. ועי' חק יעקב או"ח שם ס"ק יד, שאפילו שנתרבה הזבל קצת אפשר לפנותו לחוץ ואי"צ שתהיה החצר כרפת בקר.
  127. ב"ח או"ח סי' תסח אות ו; ערוה"ש או"ח שם ס"י.
  128. ב"ח שם.
  129. ערוה"ש שם.
  130. עי' ציון
  131. ב"ח או"ח סי' תסח אות ו.
  132. ירושלמי פסחים פ"ד ה"ח, הובא בר"ח פסחים נה ב. ועי' ביאוה"ל או"ח שם ס"ט ד"ה הזבל, שתמה על שנעלם מהב"ח שבציון קודם דברי הירושלמי.
  133. רמב"ם שביתת יו"ט פ"ח הכ"א, וע"י מ"מ שם.
  134. מתני' פסחים נה ב. וע"ע חול המועד ציון 343 ואילך שחוה"מ חמור בזה מערב פסח.
  135. לבוש או"ח שם ס"י; ערוה"ש או"ח שם סי"א. ועי' לח"מ שביתת יו"ט שם ההבדל שבין ער"פ לחוה"מ בענין זה.