אנציקלופדיה תלמודית:עונת המעשרות

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־15:55, 15 ביוני 2022 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - זמן בישול הפירות שמתחייבים בו במעשרות.</span> == '''<span dir="rtl">הדין ומה...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - זמן בישול הפירות שמתחייבים בו במעשרות.

הדין ומהותו

פירות שאין ראויים לאכילה בקטנותם, אינם חייבים במעשרות עד שיגדילו ויעשו אוכל[1], שנאמר במעשר: מזרע הארץ מפרי העץ[2], עד שיהיה פרי[3], וכן התבואה והקטנית, שנאמר: עשר תעשר את כל תבואת זרעך[4], עד שייעשו תבואה[5], וזה הוא עונת המעשרות[6]. וקודם שיגיעו לעונת המעשרות, מותר לאכול מהן כל מה שירצה ובכל דרך שירצה[7].

עונת המעשרות בתבואה וזיתים, משיביאו שליש[8], ולמדים משביעית בחשבון השנים שתלוי בהבאת שליש[9]. ובירושלמי אמר ר' זעירא, כתיב: עשר תעשר את כל תבואת זרעך[10], דבר שהוא נזרע ומצמיח, יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח[11]. בשאר פירות נאמרו שיעורים שונים[12], ונחלקו ראשונים: יש מן הראשונים סוברים שאף כל השיעורים האמורים בשאר פירות, זוהי הבאת שליש שלהם[13], אלא שבכולם אפשר ליתן בהם סימן, חוץ מתבואה וזיתים[14]. ויש חולקים וסוברים שבתבואה וזיתים בלבד הבאת שליש היא עונת המעשרות שלהם, אבל כל השיעורים שנאמרו בשאר הפירות לעונת המעשרות אינם הבאת שליש שלהם[15], שלפי שמעשר בשאר הפירות אין חיובם אלא מדרבנן, נתנו לכל פרי הזמן הנראה להם[16].

בתלתן שעונות המעשרות שלו משזורעו צומח[17], יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאף השיעורים שאמרו בשאר הפירות הוא שבהם משזורעם מצמיח[18].

אף בתרומה, אין תורמים קודם הבאת שליש, ואם תרם אין תרומתו תרומה[19]. על שאין פודים רבעי* עד שיגיע לעונת מעשרות, ע"ע בוסר[20], וע' רבעי. על בעור-מעשרות* ששנינו שאין חיוב אלא בפירות שהגיעו לעונת המעשרות, ושהכונה לפירות שנגמרו מלאכתם, ע"ע בעור מעשרות[21]. על חשבון השנים בנוגע לסוגי המעשרות, שהולכים אחר השנה שהגיעו בו הפירות לעונת המעשרות, ע"ע הבאת שליש[22], וע' הפרשת תרומות ומעשרות[23], וע' חנטה[24].

על פירות שברשות הקדש* שפטורים מתרומות ומעשרות דוקא אם היו ברשות הקדש בשעת עונת המעשרות, ע"ע הקדש[25].

על שביעית שאין קוצצים בו אילנות שיש עליהם פירות שלא הגיעו לעונת המעשרות, ע"ע בוסר[26], וע' שביעית.

על חנטה* שיש סוברים שזמנה בהגיע הפרי לעונת המעשרות, ע"ע חנטה[27].

על טומאת-אוכלין* בפירות שיש סוברים שמטמאים דוקא כשנתבשלו ובאו לעונת מעשרות ע"ע בוסר[28], וע' טמאת אוכלין.

על ברכת בורא פרי העץ, שיש סוברים שאין מברכים אלא על פירות שהגיעו לעונת המעשרות, וקודם לכן ברכתם בורא פרי האדמה, ע"ע ברכת הפירות[29].

הזמן

אגוזים ושקדים

אגוזים, ושקדים – המתוקים[30] - נחלקו תנאים בעונת המעשרות שלהם: א) חכמים אומרים משיעשו מגורה[31]. ונחלקו ראשונים בביאורה: יש שפירשו משיבדל האוכל מקליפתו החיצונה, ויהיה האוכל כאילו הוא במגורה[32], וכן כתבו ראשונים להלכה באגוזים[33], ויש מצדדים כן אף בשקדים[34]. ויש שפירשו באגוזים שדרכם שמתחלק האוכל שבו לארבעה, ובישולו כשנעשים בתוכו מגורות דהיינו הקליפות המבדילות בין הארבעה[35]. ב) ר' יהודה אומר משיעשו קליפה[36], דהיינו הקליפה הפנימית[37], שנפרדת מהאוכל רק בגמר בישולה[38]. ג) ר' ישמעאל ברבי יוסי אומר בשם אביו, בשקדים המתוקים, משתפרוש קליפתם החיצונה[39], היינו קליפה הירוקה שנופלת מהם[40], ויש שפירשו שתיפרד מהחלק הפנימי, ואף שעדיין אין הקליפה החיצונה נעשית מגורה לפנימי[41]. ויש שכתבו כן להלכה[42].

אפרסקים

אפרסקים, עונת המעשרות שלהם משיטילו גידים[43], אדומים[44], שבתחילת בישולם נמשך בתוכם כמו גידים אדומים[45].

אתרוגים

אתרוגים, נחלקו תנאים בזמנם: חכמים מחייבים בקטנותם[46], לפי שאף בקטנותם הם אוכל[47], והוא שנתעגלו[48], ויש להם צורת אתרוג[49]. ר' שמעון פוטר בקטנותם[50], לפי שאם נוטעם אינם מצמיחים[51]. הלכה כחכמים[52].

זיתים

זיתים שיעורם משיביאו שליש[53], ואמר ר' זעירא, כתיב: עשר תעשר את כל תבואת זרעך[54], דבר שהוא נזרע ומצמיח, יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח[55]. ובבבלי למדו משביעית בחשבון השנים שתלוי בהבאת שליש[56]. ונחלקו ראשונים בשיערו: יש שפירשו משגדלו שליש גידולם ממה שעתידים לגדול[57], כגון זית שבסופו גודלו כשקל, כל שגדל כשליש השקל[58]. ויש שפירשו משיוציאו שמן אחד משלושה ממה שהם ראוים להוציא בסוף גידולם[59]. ויש שפירשו משיוציאו שמן אחד מתשעה ממה שהם ראויים להוציא בסוף גידולם[60].

ענבים

ענבים, וכן מין ענבים גרועים[61], דקים של המדבריות[62], הקרוים אבשים[63], או באושים[64], עונת המעשרות שלהם משהבאישו[65], שהמתיקו מעט[66], דהיינו שראויים לקראותם באושים[67], והוא כשיתרככו ויזדככו עד שיראו החרצנים שלהם בחוץ[68], ואין משגיחים בגדלם, ואפילו הם קטנים ביותר[69]. ויש מן הראשונים שמחלקים, שהשיעור האמור הוא דוקא בענבים העומדים לאכילה, שמשהביאשו חשובים אוכל, אבל בעומדים ליין שיעורם בהבאת שליש, שאינם ראויים ליין אף על ידי הדחק עד שיביאו שליש[70].

קשואים ומלפפונים

פירות הראויים לאכילה בקטנם, כגון הקשואים והמלפפונים, שאין מניחים אותם בקרקע אלא כדי להוסיף בגופם בלבד, מתחלת יציאתם באו לעונת המעשרות[71].

רמונים

רימונים, עונת המעשרות שלהם שנינו שהוא משימסו[72]. ונחלקו אמוראים בביאורו: יש שביארו שהיינו שימס - גרעין הרימון[73] - בין האצבעות ויוציא מים[74], וכן כתבו ראשונים להלכה[75]. ויש שביארו 'המסה' שהיינו חלוקה לשניים, והוא שיתבשלו הרימונים מחצה[76]. ויש שביארו משיכניסו משקה[77].

שקדים המרים

שקדים המרים, לסוברים שחייבים במעשר בקטנותם קודם שהגיעו לעונת מעשרות של שקדים המתוקים[78], כתבו אחרונים שזמן עונת מעשרות שלהם משעה שראויים לאכילה[79].

תאנים

תאנים, עונת המעשרות שלהם שנינו שהוא משיבחילו[80], דהיינו כשמתחילים להתבשל[81]. וכמה סימנים אמרו אמוראים בזמנו: ר' אבא בר יעקב אמר בשם ר' יוחנן שהוא כשמאדימים פניהם[82]. רבה בר בר חנה אמר בשם רב שהוא כשמלבין ראשיהם[83]. ר' תנחום בר מריון אמר בשם ר' יוחנן שהוא כשנעשים רכים עד שהם ראוים לאכילה אחר עשרים וארבע שעות משעת אסיפתם[84], וכן כתבו ראשונים להלכה[85].

תבואה

תבואה[86], שיעורו משיביא שליש[87], ואמר ר' זעירא, כתיב: עשר תעשר את כל תבואת זרעך[88], דבר שהוא נזרע ומצמיח, יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח[89], ובבבלי למדו משביעית בחשבון השנים שתלוי בהבאת שליש[90].

תלתן

התלתן – מין תבלין[91], או מין קטניות[92], או זרעונים כמין עדשים והוא מר בתחילתו וששרוים אותו במים הוא נמתק[93] - שיעורם שנינו שהוא משתצמח[94], והיינו שנגמר בישולם שאם זורעים אותם הם צומחים[95], וסימן לדבר, שנותנים הגרגרים בתוך ספל שיש בו מים, וכל גרגיר ששוקע רובו במים בידוע שצומח אם זורעו[96]. וכתבו ראשונים שהוא דוקא בעשויה לזרעים, אך בעשויה לירק לאכילה, דינה כירק[97].

תמרים

תמרים, עונת המעשרות שלהם שנינו שהוא משיטילו שאור[98]. ויש מן אמוראים שפירשו שהוא כשמתבשלים התמרים מתנפחים כמו השאור ומתמלא החרץ[99]. ויש מן אמוראים שפירשו שהוא כששוטחים אותם לשמש הם יפות לאכילה[100].

תפוחים

תפוחים, נחלקו תנאים בזמנם: חכמים מחייבים בקטנותם[101], לפי שאף בקטנותם הם אוכל[102], וחייבים אף בקטני קטנים[103], ויש שכתבו דוקא בשנתעגלו[104], ויש להם צורת תפוח[105]. ר' שמעון פוטר בקטנותם[106], אבל מין תפוחים הקרוי 'מילי מילה'[107], או 'נמילה'[108], מודה ר' שמעון שחייב אף בקטנותם[109]. ויש שכתבו בדעת ר' שמעון שמחייב בקטנים[110], לפי שקים ליה שאף קטנים אם נוטעם מצמיחים[111], אלא פוטר בקטני קטנים שאם נוטעם אינם מצמיחים[112]. להלכה כתבו ראשונים שחייבים משנתעגלו[113].

פירות אדומים

פירות שדרכם להאדים, כגון אוג – גדל באילן העולה מאיליו ביער ודומה לשני תולעת[114], ובקטנותו הוא ירוק, וכשגדל מאדים[115] - והתותים, עונת המעשרות שלהם משיאדימו[116], היינו שיתחילו להאדים[117].

פירות לבנים

פירות לבנים – היינו לאו דוקא לבנים כשלג אלא שאינם שחורים או אדומים[118] - כגון אגסים[119], וקרוסטומלין[120], ופרישים[121], ועוזרדים[122], ומרפייתה[123], בסתם משנה שנינו שזמנם משיקרחו[124], שיראה בהם קרחות קרחות לבנות[125], שדרכם שבתחילת גידולם הם מכוסים בשערות כמו נוצה, ובתחילת בישולם מתקרחים מעט מעט מאותו שער ומתלבנים[126]. ר' שמעון בר יוחאי אומר שזמנם משיזחילו מים, שנתבשלו עד שהמשקים יוצאים מהם[127], וכן אמרו אמוראים שאין קרחות סימן לבישולם שאין מקריחות אלא מחמת התולעת שיש בהם[128]. להלכה כתבו ראשונים משיקריחו[129].

פירות שחורים

פירות שחורים, כגון חרובים[130], וענבי הדס, וענבי סנה[131], עונת המעשרות שלהם משיהיה בהם נקודות[132], שחורות[133], שבעודם בוסר הם לבנות, וכשמתחילים להתבשל משחירם מעט כאן ומעט כאן שהשחרות שבהם נראית כנקודות[134].

הערות שוליים

  1. משנה מעשרות פ"א מ"א; רמב"ם מעשר פ"ב ה"ג.
  2. ויקרא כז ל.
  3. רמב"ם שם, ובפיהמ"ש שם; סמ"ג ע' קלה; רש"ס מעשרות פ"א ה"ה. ועי' מאירי סוכה לו א: עד שיגדילו ויהיה שם אוכל עליהם, ועי' רש"ס שם, שיהא קרוי אוכל או פרי, דגבי מעשרות כתיב פרי 'מפרי העץ', וכתיב 'ואכלת'.
  4. דברים יד כב.
  5. רמב"ם שם ובפיהמ"ש שם; סמ"ג שם. ועי' דרך אמונה שם ה"ה בביאור ההלכה ד"ה משיגיעו, דהכתוב 'מזרע הארץ' למדים לפירות האילן, ומהכתוב 'עשר תעשר' למדים לתבואה, ועי"ש שהוכיח שמ"מ למדים אחד מהשני.
  6. רמב"ם שם; סמ"ג שם; מאירי שם.
  7. רמב"ם שם; סמ"ג שם.
  8. עי' ציונים 87, 53.
  9. ע"ע הבאת שליש: בחשבון השנים. ר"ה יב ב.
  10. דברים יד כב.
  11. ירושלמי מעשרות פ"א ה"ב.
  12. עי' להלן.
  13. תוס' ר"ה יב ב ד"ה התבואה; ר"ש שביעית פ"ב מ"ז פי' ב; רא"ש מעשרות פ"א מ"ג; ר"י קורקוס מע"ש פ"א ה"א בד' הרמב"ם שם, ועי' ציון 18, וע"ע הנ"ל ציון 41.
  14. תוס' שם; ר"ש שם; רא"ש שם. וע"ע הנ"ל ציון 69.
  15. עי' תורי"ד ר"ה שם (עי"ש בשיעור שאמרו בענבים); ריטב"א ר"ה שם; חי' ר"ן ר"ה שם, וכ"נ מפי' א בר"ש שביעית פ"ב מ"ז.
  16. ר"ן שם. ועי' כפות תמרים סוכה לו א.
  17. עי' ציון 94.
  18. עי' רמב"ם מעשר פ"ב ה"ה ומל"מ שם ותוס' אנשי שם מעשרות פ"א מ"ג בדעתו. ועי' תוס' אנשי שם שם, שעיקר הטעם משום שעד שיעור זה אינו אוכל, עי' לעיל, והשיעור שמזורעו צומח אינו אלא סימן. ועי' דרך אמונה שם בביאור ההלכה ד"ה משיגיעו. ועי' ציון 14.
  19. רמב"ם תרומות פ"ב ה"י ופ"ה ה"ט. ועי' קרי"ס שם פ"ב, שה"ה בשאר פירות השיעור בתרומה כהשיעור שנשנה במעשרות.
  20. ציון 22 ואילך.
  21. ציון 86 ואילך.
  22. ציון 55 ואילך.
  23. ציון 878.
  24. ושם ציון 57 ואילך שי"ח.
  25. ציון 686 ואילך.
  26. ציון 44.
  27. ציונים 16 ואילך, 55.
  28. ציון 45.
  29. ציון 12.
  30. עי' תנא במשנה מעשרות פ"א מ"ד וחולין כה ב ותוספתא חולין פ"א וברייתא חולין שם, ששקדים המרים גדולים פטורים ממעשר (ועי' ברייתא חולין שם שי"ח); עי' רמב"ם מעשר פ"ב ה"ה. ועי' ציון 78 ואילך.
  31. מעשרות פ"א מ"ב באגוזים (ועי' ציון 39), ותוספתא מעשרות פ"א וירושלמי מעשרות פ"א ה"ב באגוזים ושקדים.
  32. רמב"ם בפיה"מ שם; ריבמ"ץ שם בשם פירוש אחר; שנות אליהו שם.
  33. רמב"ם מעשר פ"ב ה"ה.
  34. עי' חזו"א מעשרות סי' א ס"ק כה בד' הרמב"ם שם. ועי' ציון 42.
  35. ריבמ"ץ שם פי' א; ר"ש שן; רא"ש שם. ועי' שנות אליהו שהק' מהתוספתא והירושלמי שם שכ' כן אף בשקדים, ובשקדים א"א לפרש כן.
  36. משנה מעשרות שם.
  37. תוספתא מעשרות פ"א, וירושלמי מעשרות פ"א ה"ב.
  38. רמב"ם בפיהמ"ש שם.
  39. תוספתא מעשרות פ"א וירושלמי מעשרות פ"א ה"ג, ורש"ס שם וכס"מ מעשר שם, וחס"ד וחזו"י לתוספתא שם וחזו"א מעשרות סי' א ס"ק כה, שאינה השיעור שבציון 31, ועי' ר' זעירא בירושלמי שם שכן הורה ר' חנינא. ועי' כס"מ שם שמפרש כן אף בד' חכמים במשנה מעשרות פ"א ה"ב, שלא אמרו משיעשו מגורה אלא באגוזים ולא בשקדים. ועי' פנ"מ שם, שמפרש השיעור כאן כהשיעור שבציון הנ"ל. ועי' רידב"ז לרירושלמי שם בשם הגר"א שגורס שתפרוש קליפתם הפנימית.
  40. רש"ס שם.
  41. חזו"י לתוספתא שם.
  42. כס"מ שם בד' הרמב"ם שם. ועי' ציון 34.
  43. מעשרות פ"א מ"ב; רמב"ם מעשר פ"ב ה"ה. ועי' הערוך ע' גיד: חוטים שעל הגרגר.
  44. ר' זעירא בשם איסי ירושלמי מעשרות פ"א ה"ב; רמב"ם שם.
  45. רמב"ם בפיהמ"ש ופי' הרא"ש מעשרות שם, ועי' ר"ש שם. ועי' ר"י קורקוס שם שהחוטים קיימים אף בקטנותם אלא שמאדימים החוטים בתחילת בישולם.
  46. משנה מעשרות פ"א מ"ד.
  47. רש"י סוכה לו א ד"ה כרבנן וד"ה שבני; עי' רמב"ם בפיהמ"ש מעשרות שם ורמב"ם מעשר פ"ב ה"ה. ועי' חזו"א מעשרות סי' א ס"ק ד, שלפי שאף בקטנותם הם אוכל חשוב, הלכך לא שייך בהם השיעור שמוציאים לזריעה.
  48. עי' רמב"ם מעשר שם וכס"מ שם בדעתו; מאירי סוכה לו א.
  49. מאירי שם; עי' כס"מ שם.
  50. משנה שם.
  51. גמ' סוכה לו א.
  52. רמב"ם שם.
  53. שביעית פ"ד מ"ט ומעשרות פ"א מ"ג; רמב"ם מעשר פ"ב ה"ה; טוש"ע יו"ד שלא טו.
  54. דברים יד כב.
  55. ירושלמי מעשרות פ"א ה"ב.
  56. ע"ע הבאת שליש: בחשבון השנים. ר"ה יב ב.
  57. ר"ש וריבמ"ץ ורא"ש שביעית שם בפי' א.
  58. ריבמ"ץ שם.
  59. השגת הראב"ד לרמב"ם מעשר פ"ב ה"ה לגי' בירושלמי שביעית פ"ד ה"ז; ר"ש וריבמ"ץ ורא"ש שם בפי' ב.
  60. רמב"ם מעשר פ"ב ה"ה, ובפיה"מ שביעית שם; פנ"מ שביעית שם בביאור הירושלמי שם.
  61. עי' רמב"ם בפיהמ"ש מעשרות פ"א מ"ב; פי' ר"נ אב הישיבה שם (עמ' 59). ועי' מקורות וציונים (פרנקל) לרמב"ם מעשר פ"ב ה"ה.
  62. עי' רמב"ם מעשר שם.
  63. עי' רמב"ם בפיהמ"ש ור"ש ורא"ש מעשרות שם, לגירסתם במשנה שם. וכעי"ז בריבמ"ץ שם: אובשין.
  64. עי' תוס' ר"ה יב ב ד"ה התבואה, לגירסתם במשנה שם; ר"ש וריבמ"ץ ורא"ש שם שי"ג כן במשנה שם. ושם ושם שהוא מלשון הכתוב (ישעיהו ה ב): ויקו לעשות ענבים ויעש באושים; עי' רמב"ם מעשר שם.
  65. שביעית פ"ד מ"ח ומעשרות פ"א מ"ב. ועי' תוס' שם ומהרש"א שם והגהות הב"ח שם, שיש שאין גורסים במשנה ענבים לבד, ועי' ב"ח שם שלדעה זו בענבים סתם שיעורם משיביאו שליש.
  66. תורי"ד ר"ה יב ב.
  67. ר' זעירא בשם ר' יסא בירושלמי מעשרות פ"א ה"ב. ועי' פנ"מ שם דהיינו השיעור שבציון 68.
  68. עי' ר' אייבו בר נגרי ור' תנחום בר עילאי בשם ר' נחום בר סימאי בירושלמי שם; רמב"ם בפיהמ"ש שם; רמב"ם מעשר שם.
  69. חזו"א מעשרות סי' א ס"ק ה ד"ה נראה.
  70. תורי"ד שם.
  71. מעשרות פ"א מ"ד; רמב"ם מעשר פ"ב ה"ד.
  72. מעשרות פ"א מ"ב. ועי' פי' ר"נ אב הישיבה שם (עמ' 59), דהיינו שיתרככו ויתמלאו מים, ועי' להלן.
  73. רמב"ם בפיהמ"ש מעשרות שם; ר"י קורקוס לרמב"ם מעשר פ"ב ה"ה.
  74. עי' ר' זעירא בשם ר' יסא בירושלמי מעשרות פ"א ה"ב, ורמב"ם בפיהמ"ש שם ורמב"ם דלהלן.
  75. רמב"ם מעשר שם.
  76. עי' ר' יודה בן פזי בשם ר' יהושע בן לוי בירושלמי שם וריבמ"ץ ור"ש מעשרות שם ורש"ס ופנ"מ לירושלמי שם, ור' יונה בירושלמי שם, ע"פ הכתוב (דברים א כח): אחינו המסו את לבבנו, שתרגומו: פלגין לבבינו (ועי' הגהות הגר"א לר"ש שם שאין לגרוס תיבות 'פלגין לבבינו', ועי' ציון 77). ועי' דרך אמונה מעשר שם ביאור ההלכה ד"ה משיגיעו, שלדעות שבציון 14 שהשיעור בכל הפירות הוא הבאת שליש, צ"ל דקים לחז"ל שרימונים אינם ראויים עד בישול מחצה.
  77. שנות אליהו מעשרות שם שכן יש לגרוס בר' יודה בן פזי בירושלמי שם; עי' תוס' אנשי שם שם בד' פיהמ"ש שם, בד' ר' יודה בן פזי. ועי' דרך אמונה מעשר שם ביאור ההלכה שם.
  78. עי' תנא במשנה מעשרות פ"א מ"ד וחולין כה ב ותוספתא חולין פ"א וברייתא חולין שם. ועי' ברייתא חולין שם שי"ח ופוטרים קטנים, ושם שיש פוטרים אף בגדולים, ורמב"ם מעשר פ"א ה"ט ופ"ב ה"ה שכן הלכה.
  79. חזו"א מעשרות סי' א ס"ק ז.
  80. שביעית פ"ד מ"ז ומעשרות פ"א מ"ב.
  81. עי' ר' חייא בר ווא בירושלמי מעשרות פ"א ה"ב: חיתה, ורש"ס ופנ"מ שם בביאורו; ר"ש מעשרות שם: רמב"ם בפיהמ"ש שם. ועי' רמב"ם בפיהמ"ש שביעית שם, ותוי"ט וראשל"צ ופר"ח ומשנה ראשונה שם ופאת השלחן סי' כה ס"ק ו.
  82. ירושלמי שם.
  83. נדה מז א. ועי' ראב"ד לתו"כ בהר פרשה א אות י, שהוא אותו שיעור זמן שבציון 83, ועי"ש פי' ב שבזמן אחד פיהם התחתון מאדים וראשיהם מלבינים, ועי"ש פי' א שפי' בע"א ושיאדימו אינו בתאנים. ועי' פנ"מ לירושלמי שם פי' א ודרך אמונה מעשר פ"ב ה"ה בביאור ההלכה, ששיעור זה הוא אותו השיעור שבציון 84, ועי' פנ"מ שם פי' ב, שהוא מאוחר לשיעור שבציון הנ"ל.
  84. עי' ירושלמי שם ורמב"ם מעשר פ"ב ה"ה. ועי' פנ"מ שם פי' ב, שכן השיעור לגמ' נדה שם: אבע"א מהכא ותקצר וכו', ועי' ציון 83.
  85. רמב"ם שם.
  86. עי' רש"י ר"ה יב ב ד"ה התבואה, שתבואה היינו דגן ותירוש, ועי' תוס' ושא"ר שם שדחו, ועי' ערוה"ש העתיד זרעים סי' צה ס"ח, שכולל ה' מיני דגן (ע"ע דגן וע' תבואה), וכל מיני קטניות ואורז ודוחן, שהרי לא נמצא להם שיעור מיוחד.
  87. מעשרות פ"א מ"ג; רמב"ם מעשר פ"ב ה"ה; טוש"ע יו"ד שלא טו.
  88. דברים יד כב.
  89. ירושלמי מעשרות פ"א ה"ב.
  90. ע"ע הבאת שליש: בחשבון השנים. ר"ה יב ב.
  91. רש"י ר"ה יב ב ד"ה התלתן.
  92. רש"י ב"ק פא א ד"ה חוץ.
  93. הערוך ע' תלתן. וע"ע כלאי כרם ציון 492.
  94. מעשרות פ"א מ"ג.
  95. עי' גמ' ר"ה יב ב: משתצמח לזרעים, ותוס' שם ד"ה משתצמח, וירושלמי מעשרות פ"א ה"ב; רמב"ם מעשר פ"ב ה"ה. ועי' רש"י ר"ה שם ד"ה משתצמח לזרעים שפי' בע"א, ועי' תוס' שם שדחה. ועי' ציון 18.
  96. ירושלמי שם.
  97. ריטב"א ר"ה שם.
  98. מעשרות פ"א מ"ב. ועי' פי' הרא"ש שם: משיפתחו כשאור שיש בו סדקים, ועי' פי' ר"נ אב הישיבה שם (עמ' 59) בפי' א, דהיינו שיתחילו להתמלא מים כדרך התמרים וישתנה מראיהם, ועי' להלן. ועי' רמב"ם מעשר פי"ג ה"א שנ' שבלא הטילו שאור חייבים במעשרות, ועי' משנה אחרונה עוקצים פ"ג סומ"ז שתמה.
  99. עי' ר' חייא בר ווא ירושלמי מעשרות פ"א ה"ב, ורש"ס ושנות אליהו מעשר שם; עי' רמב"ם מעשר פ"ב ה"ה מהדו' פרנקל ובפיהמ"ש מעשרות שם, וכ"כ בחזו"א מעשרות סי' א ס"ק כה בד' הרמב"ם מעשר שם. ועי' ר' יונה בירושלמי שם, שדחה שיעור זה.
  100. רבנן דקיסרי ירושלמי שם ורש"ס שם. ועי' ריבמ"ץ מעשרות שם, שפי' שאף שאין שוטחם שיעורם כל שאם היה שוטחם היו ראויים לאכילה, ועי' ביאור ר"ח קנייבסקי לירושלמי שם.
  101. משנה מעשרות פ"א מ"ד.
  102. רש"י סוכה לו א ד"ה כרבנן וד"ה שבני; עי' רמב"ם בפיהמ"ש מעשרות שם ורמב"ם מעשר פ"ב ה"ה. ועי' חזו"א מעשרות סי' א ס"ק ד, שלפי שאף בקטנותם הם אוכל חשוב, הלכך לא שייך בהם השיעור שמוציאים לזריעה.
  103. עי' רש"י סוכה לו א סוד"ה שבני.
  104. עי' רמב"ם מעשר פ"ב ה"ה וכס"מ שם בדעתו; מאירי סוכה לו א. ועי' פנ"מ מעשרות פ"א ה"ג וחזו"א שם, שכן הפירוש בתוספתא ובירושלמי שבציון 107 ואילך, ועי' ציון 109 שי"מ בע"א. ועי' דרך אמונה שם בביאור ההלכה, שהרמב"ם חולק על רש"י שם, ובביאור פלוגתתם.
  105. מאירי שם; כס"מ שם.
  106. נהוראי בן שינייא בשם ר"ש בתוספתא מעשרות פ"א ובירושלמי מעשרות פ"א ה"ג. ועי' חזו"א שם, שלא נחלקו על חכמים במציאות אלא שסוברים שאף שחשוב אוכל צריך חשיבות יתירה שיהיה ראוי לזריעה. חשיבות.
  107. עי' ירושלמי שם.
  108. עי' תוספתא שם.
  109. תוספתא וירושלמי שם, ור"י פולדא שם וחזו"א שם בשם הגר"א בביאורה. ועי' ציון 104 שי"מ בע"א.
  110. רש"י סוכה לו א ד"ה שבני; רא"ש מעשרות שם.
  111. רש"י שם; רא"ש שם.
  112. רש"י שם; רא"ש שם.
  113. רמב"ם שם.
  114. הערוך ע' אג. ועי' ריבמ"ץ מעשרות פ"א מ"ב, שנקרא בלשון ישמעאל סומק, וע"ע דמאי ציון 387.
  115. פי' הרא"ש מעשרות שם.
  116. משנה מעשרות שם; רמב"ם מעשר פ"ב ה"ה.
  117. רמב"ם בפיהמ"ש שם; ר"י קורקוס לרמב"ם שם.
  118. עי' תפא"י למשנה דלהלן.
  119. על מהותו ע"ע כלאי אילן ציון 426 ואילך.
  120. על מהותו ע"ע הנ"ל ציון 429 ואילך. ועי"ש ציון 419.
  121. על מהותו ע"ע הנ"ל ציון 433 ואילך.
  122. על מהותו ע"ע הנ"ל ציון 435 ואילך.
  123. עי' ירושלמי מעשרות פ"א ה"ב.
  124. מעשרות פ"א מ"ג.
  125. ר' חיננא בר פפא ירושלמי מעשרות פ"א ה"ב.
  126. עי' רמב"ם בפיה"מ וריבמ"ץ ור"ש ורא"ש מעשרות שם.
  127. ירושלמי מעשרות פ"א ה"ב.
  128. ר' חנינא בירושלמי שם.
  129. רמב"ם מעשר פ"ב ה"ה. ועי' ר"י קורקוס שם ודרך אמונה בביאור ההלכה שם ד"ה משיעשו, שתמהו מר"ח שבציון 128.
  130. עי' משנה מעשרות דלהלן.
  131. עי' ירושלמי מעשרות פ"א ה"ב.
  132. מעשרות פ"א מ"ג.
  133. ר' חנינא בר פפא ירושלמי שם; רמב"ם מעשר פ"ב ה"ה.
  134. פי' הריבמ"ץ שם. ועי' רע"ב ומשנה ראשונה שם.