אנציקלופדיה תלמודית:עולת מצורע
|
|
הגדרת הערך - קרבן עולה* שהמצורע* שנטהר חייב להביאו.
חיובה
המצורע אחר שנרפא מצרעתו ונטהר[1], חייב להביא - ביום השמיני לטהרתו[2], מלבד כבש לאשם וכבשה לחטאת[3] - כבש לעולה[4], שנאמר: וביום השמיני יקח שני כבשים תמימִם וגו' ואחר ישחט את העולה[5]. ואם אין יד המצורע משגת[6], מביא - מלבד כבש לאשם וחטאת-העוף*[7] - עולת-העוף*[8], שכן המצורע מביא קרבן-עולה-ויורד*[9], שנאמר: ואם דל הוא ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם וגו' ושתי תֹרים או שני בני יונה אשר תשיג ידו והיה אחד חטאת והאחד עֹלה[10], ועל דיני עולת העוף, ע"ע עולת העוף וע' קרבן עולה ויורד.
במניין המצוות
חיוב עולת מצורע לא נמנה במנין-המצות* כמצוה מיוחדת[11], לפי שהוא בכלל מצות הבאת קרבנות המצורע[12], או כשאין ידו משגת בכלל מצות הבאת קרבן עולה ויורד[13].
ביחס לאשם
כבש העולה וכבש האשם של המצורע צריכים להיות שוים - במראה ובקומה ובדמים[14] - שנאמר: יקח שני כבשים[15], מה תלמוד לומר "שני", והרי מיעוט כבשים שנים? אלא שיהיו שניהם שוים, ומניין שאף על פי שאין שוים כשרים? תלמוד לומר: כבש, כבש, ריבה[16], היינו שנאמר: ולקח הכֹהן את הכבש האחד[17], והיה יכול הכתוב לומר: ולקח את האחד, ובא "הכבש" לרבות שהם כשרים אף על פי שאינם שוים[18], או שנאמר פעם נוספת: ושחט את הכבש[19], לרבות שלא נאמר הצורך בשוים אלא למצוה ולא לעכב[20]. ויש מן האחרונים סוברים בדעת ראשונים שהם חולקים, ולדעתם אין כבש העולה צריך להיות שוה לכבש האשם[21].
חיוב מנחה ונסכים
עולת מצורע טעונה נסכים*[22], שנאמר בפרשת נסכים: ויין לנסך וגו' תעשה על העֹלה[23], זו עולת מצורע[24]. ואף על פי שכל עולה טעונה נסכים[25], הוצרך הכתוב לרבות בפירוש עולת מצורע לנסכים, לפי שאינה כשאר קרבנות עולה – שהם נדר או נדבה[26] – אלא היא באה חובה[27], והיא עולת יחיד[28], שאין קבוע לה זמן[29]. וכן טעונה מנחת-נסכים*[30], שנאמר בקרבנות המצורע: והעלה הכֹהן את העֹלה ואת המנחה[31], במנחה הבאה עם הזבח הכתוב מדבר[32], שמשמעות הכתוב היא מנחה הבאה בגלל עולה[33], שאילו בעולת העוף של מצורע עני – שאינה טעונה נסכים, כשאר עולת העוף שאינה טעונה נסכים[34] – נאמר: ואת האחד עֹלה על המנחה[35], שבה המנחה באה בפני עצמה[36].
על מצורע עני שהביא מקצת קרבנותיו והעשיר או עשיר והעני, שנחלקו תנאים איזו עולה יביא, ע"ע טהרת מצורע[37].
על מצורע שנתנגע ונתרפא וחזר ונתנגע, שנחלקו תנאים אם מביא קרבן אחד על הכל או קרבן על כל נגע ונגע, ע"ע הנ"ל[38].
כפרתה
הקרבת עולת מצורע, נחלקו תנאים אם היא מעכבת את כפרתו - להתירו בקדשים ולהיכנס למקדש[39] - ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר: כשם שחטאתו ואשמו מעכבים אותו – שכל עוד לא הקריב את חטאתו הוא אסור עדיין מלאכול בקדשים ולהיכנס למקדש[40], והוא הדין כשלא הקריב את אשמו, לסוברים כן[41] – כך עולתו מעכבתו[42]. ובתורת כהנים אמרו שאין העולה מעכבת את כפרתו, ואף על פי שנאמר: והעלה הכֹהן את העֹלה וגו' וכִפר עליו הכֹהן[43], נאמר: ועשה הכֹהן את החטאת וכִפר וגו'[44], מלמד שהכפרה תלויה בחטאת[45], שכיון שאין העולה אלא דורון בלבד[46], אין היא מעכבת את כפרתו[47]. להלכה, אין הבאת העולה מעכבתו מלאכול בקדשים[48].
הקדמתה
עולת מצורע מאוחרת להקרבת שאר קרבנותיו והיא באה אחרי החטאת – כפי שבשאר הזבחים חטאת קודמת לעולה[49] - שנאמר לאחר עשיית החטאת: ואחר ישחט את העֹלה[50], אחר המעשה הזה[51], ואמר ר' שמעון: משל למה הדבר דומה? לפרקליט – מליץ טוב[52] - שנכנס, ריצה הפרקליט ונכנס הדורון[53]. במה דברים אמורים? בשחיטתה ובזריקת דמה[54], אבל העלאת אברי עולת מצורע על גבי המזבח קודמת להעלאת אמורי חטאת מצורע – כפי שבשאר הזבחים העלאת אברי עולה קודמת להעלאת אמורי חטאת[55] - שנאמר: והעלה הכֹהן את העֹלה[56], שכיון שהמשיך הכתוב: וכִפר, יש ללמוד שמעשה החטאת שהוא כפרה[57], אינו נגמר קודם שיעלה את העולה[58], או שכיון שהכפרה היא בחטאת ולא בעולה[59], ממילא יש לומר שרק אחרי העלאת העולה נגמרת הכפרה שהיא בהעלאת החטאת[60], או שכיון שנאמר בלשון עבר "והעלה", יש ללמוד שהעולה קודמת בהעלאתה[61]. ויש מן האחרונים סוברים בדעת ר' שמעון שהוא חולק וסובר שאף הקרבת אמורי החטאת קודמת להקרבת אברי העולה[62].
כשהקדים את העולה לחטאת
עולת מצורע שהקדימה לחטאתו, מה שעשה עשוי[63], ואינו מעכב[64], שנאמר: והעלה הכֹהן את העֹלה[65], שכיון שאמר הכתוב בלשון עבר "והעלה" ולא בלשון עתיד "יעלה", יש ללמוד שאף על פי שהעלה כבר את העולה, יעלה את החטאת לאחר מכן[66].
כשהקדים את העולה לאשם
עולת מצורע שהקדימה לאשמו, תעלה על גבי המזבח וטעונה נסכים – כשאר עולות[67] – אלא שלא עלתה לבעלים לשם חובה[68], וצריך להביא עולה אחרת[69].
על לוג-שמן-של-מצורע* שקודם להקרבת עולת המצורע, ע"ע לוג שמן של מצורע[70].
הקרבתה
העמדה
עולת מצורע טעונה העמדה קודם הקרבתה, שנאמר: והעמיד הכהן המְטהר את האיש המִּטהר ואֹתם[71], למדנו שהם - המצורע וקרבנותיו[72] - טעונים כולם עמידה[73]. על מקום ואופן ההעמדה, ע"ע טהרת מצורע[74].
תנופה
עולת מצורע, אף על פי שהיא טעונה עמידה[75], אינה טעונה תנופה, שנאמר: האיש[76], לא חטאת ולא עולה[77], שמשמעות הכתוב היא "האיש" ולא דבר אחר, וכיון שאינו יכול למעט עמידה – שמפורשת בכתוב[78] – תנהו למעט תנופה[79], ואין ללמוד תנופה לעולת מצורע מאשם מצורע, שתנופתו מפורשת בכתוב[80].
מקום שחיטתו
עולת מצורע נשחטת בכל הרוח הצפונית של העזרה – כפי ששאר עולות נשחטות בצפון[81] – שנאמר: אשר ישחט את החטאת ואת העֹלה במקום הקֹדש[82].
כששחטה שלא לשמה
עולת מצורע ששחטה שלא לשמה* כשרה, שנאמר: והעלה הכֹהן את העֹלה[83], אף על פי ששחטה שלא לשמה[84], שלא הקפיד הכתוב אלא על ההעלאה[85].
על שאר פרטי הקרבת עולת מצורע, ע"ע עולה.
הערות שוליים
- ↑ ע"ע טהרת מצורע על סדר טהרתו.
- ↑ נגעים פי"ד מ"ז; רמב"ם מחוסרי כפרה פ"א ה"ד.
- ↑ ע"ע אשם מצורע וע' חטאת מצורע וע' טהרת מצורע ציון 388 ואילך.
- ↑ משנה שם; רמב"ם שגגות פ"י ה"ג ומחוסרי כפרה שם ה"ג.
- ↑ ויקרא יד י ויט. פיהמ"ש להרמב"ם נגעים שם, ובסהמ"צ להרמב"ם מ"ע עז; סמ"ג עשין רכא; החינוך מ' קעו; קר"ס מחוסרי כפרה שם.
- ↑ ע"ע השג יד: גדרו.
- ↑ ע"ע אשם מצורע ציון 5 ואילך וע' חטאת מצורע ציון 3ב ואילך וע' טהרת מצורע ציון 395 ואילך.
- ↑ משנה שם; רמב"ם שם ושם.
- ↑ משנה כריתות י ב; רמב"ם שגגות שם ה"א.
- ↑ ויקרא שם כא-כב. פיהמ"ש להרמב"ם שם; החינוך שם; קר"ס שם.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ עי' סהמ"צ להרמב"ם מ"ע עז; עי' סמ"ג עשין רכא; עי' החינוך מ' קעו.
- ↑ עי' סמ"ג עשין רטז.
- ↑ מאירי יומא סב ב; ק"א לתו"כ דלהלן.
- ↑ ויקרא יד י.
- ↑ תו"כ מצורע פ"ב אות ח; ברייתא ביומא שם.
- ↑ ויקרא שם יב.
- ↑ מאירי שם.
- ↑ ויקרא שם יג.
- ↑ ק"א שם.
- ↑ מער"ק מחוסרי כפרה פ"א ה"ג ומרה"פ יומא פ"ו ה"א ומרכה"מ תמידין ומוספין פ"ד ה"ט, בד' הרמב"ם שגגות פ"י ה"ג ומחוסרי כפרה שם, שהשמיט דין זה. ועי' מל"מ שגגות שם ומחוסרי כפרה שם ורע"א יומא שם ותפא"י נגעים פי"ד מ"ז יכין אות נא, שתמהו על השמטת הרמב"ם, ועי' מרה"פ שם, שי"ל שהרמב"ם לא גרס דין זה ביומא (וצ"ב, שמקורו הוא בתו"כ וכדלעיל), ועי' מרכה"מ שם שי"ל שהתנא שסובר שצריכים להיות שוים הוא התנא שסובר שעולץ מצורע מעכבת כמו אשמו, עי' ציון 42, ואין הלכה כן, עי' ציון 48, ועי' הר המוריה שגגות שם והערות הגרי"ש אלישיב יומא שם, שי"ל שהתנא של המשנה שזכר דין זה בציפורי מצורע (ע"ע) ולא זכר דין זה בנגעים שם בכבשי מצורע, חולק, וכעי"ז במער"ק שם, ועי' מרה"פ שם והערות הגרי"ש אלישיב שם, טעמים מדוע לשיטה זו אין לדרוש את המילה "שני" להשוות בין הכבשים.
- ↑ תו"כ מצורע פ"ב אות י; ר' נתן בספרי במדבר פסקא קז; ברייתא במנחות צא א; רמב"ם מעה"ק פ"ב ה"ו.
- ↑ במדבר טו ה.
- ↑ תו"כ שם; ספרי שם; ברייתא שם.
- ↑ ע"ע נסכים וע' עולה.
- ↑ ע"ע נדרים ונדבות וע' עולה. רבנו הלל דלהלן; ספרי דבי רב דלהלן; קר"א דלהלן.
- ↑ רבנו הלל לספרי שם; ספרי דבי רב לספרי שם; קר"א מנחות שם.
- ↑ מיוחס לראב"ד לספרי שם; ספרי דבי רב שם. ועי"ש, שעולת חובה של הציבור מפורשים בה נסכים, ע"ע עולה וע' קרבן מוסף וע' תמיד.
- ↑ ספרי דבי רב שם. ועי"ש, שאילו עולה שקבוע לה זמן, אע"פ שהיא עולת יחיד, מצינו שטעונה נסכים, ע"ע עולת ראיה.
- ↑ עי' תו"כ שם אות ט; ברייתא שם; רמב"ם שם.
- ↑ ויקרא יד כ.
- ↑ עי' תו"כ שם; ברייתא שם.
- ↑ רש"י כת"י מנחות שם; עי' רבנו הלל לתו"כ שם. ועי' ק"א לתו"כ שם, שפי' בע"א, ולפירושו אין הכתוב מלמד רק על עולה אלא על כל קרבנות המצורע.
- ↑ ע"ע נסכים וע' עולת העוף. עי' רמב"ם שם ה"ב.
- ↑ ויקרא שם לא.
- ↑ עי' רגמ"ה מנחות שם.
- ↑ ציון 537 ואילך. וע"ע חטאת מצורע ציון 18 ואילך.
- ↑ ציון 557 ואילך.
- ↑ ע"ע מחסרי כפרה.
- ↑ ע"ע חטאת מצורע ציון 33 ואילך וע' טהרת מצורע ציון 502.
- ↑ ע"ע אשם מצורע ציונים 22, 24 ואילך, וע' טהרת מצורע 508 ואילך, 511, 513 ואילך.
- ↑ ברייתא בפסחים נט א.
- ↑ ויקרא יד כ.
- ↑ שם יט.
- ↑ עי' תו"כ מצורע פ"ג אות יג, וק"א שם.
- ↑ ע"ע עולה, ועי' להלן ציון 53.
- ↑ ר"י קורקוס מחוסרי כפרה פ"א ה"ה; כס"מ מחוסרי כפרה שם. ועי' ציון 58 ואילך, בטעם שנאמר אף לאחר העולה: וכפר.
- ↑ רמב"ם מחוסרי כפרה שם.
- ↑ ע"ע חטאת ציון 547 ואילך וע' עולה. ק"א לתו"כ מצורע פ"ג אות יד. וצ"ב מאיזה טעם הוצרכו ללימוד מיוחד למצורע.
- ↑ ויקרא יד כ.
- ↑ תו"כ שם אות יג.
- ↑ רש"י זבחים ז ב ד"ה פרקליט.
- ↑ עי' תו"כ שם אות יד, וק"א שם, ועי' ציון 56.; עי' ברייתא בזבחים שם, ותוס' שם ד"ה ריצה.
- ↑ עי' ק"א לתו"כ שם.
- ↑ ע"ע חטאת ציון 575 וע' עולה. ק"א שם. וצ"ב מאיזה טעם הוצרכו ללימוד מיוחד למצורע.
- ↑ ויקרא יד כ. תו"כ מצורע פ"ג אות יד. ועי' ראב"ד לתו"כ שם, שדברי ר"ש שבציון 53 הם טעם להקדמת העלאת אברי העולה, שמיד אחרי הריצוי שהוא בזריקת דם החטאת יש לתת את הדורון שהוא העלאת אברי העולה, וצ"ב, שבברייתא שבציון 53, מפורש שהוא טעם להקדמת החטאת, ועי' ציון 62.
- ↑ ע"ע חטאת מצורע ציון 30.
- ↑ ראב"ד שם, בפי' ראשון.
- ↑ עי' ציון 45 ואילך.
- ↑ ראב"ד שם, בפי' שני.
- ↑ ק"א שם.
- ↑ ק"א שם, בד' ר"ש שבציון 53. ונ' שהוצרך לפרש כן בדעתו, כיון שדברי ר"ש הובאו רק לאחר הלימוד להקדמת אברי העולה, ועי' ציון 56.
- ↑ תו"כ מצורע פ"ג אות יד; תוספתא נגעים סופ"ח; עי' פסחים נט א-ב, ורש"י שם ב ד"ה והעלה.
- ↑ בהגר"א לתוספתא שם.
- ↑ ויקרא יד כ. תו"כ שם; גמ' שם ב.
- ↑ רש"י שם; עי' ראב"ד לתו"כ שם; עי' רבנו הלל לתו"כ שם; ק"א לתו"כ שם. ועי' תוס' פסחים שם א ד"ה דכתיב, שמ"מ אין הלימוד אלא בדיעבד ולא לכתחילה, שאין הדיוק מלשון הכתוב עוקר את הכתוב המפורש שבציון 50.
- ↑ ע"ע עולה, ועי' לעיל ציון 22, שה"ה בעולת מצורע. בהגר"א לתוספתא דלהלן.
- ↑ תוספתא נגעים סופ"ח.
- ↑ חס"ד לתוספתא שם; בהגר"א שם. ועי' מק"ד קדשים סי' יב אות ב, שהסתפק בדין עולת מצורע שקדמה לאשמו, וצ"ב מדברי התוספתא.
- ↑ ציון 586 ואילך.
- ↑ ויקרא יד יא.
- ↑ ק"א לתו"כ דלהלן.
- ↑ תו"כ מצורע פרשתא ג אות ג.
- ↑ ציון 423 ואילך.
- ↑ עי' ציון 73.
- ↑ ויקרא יד יא.
- ↑ תו"כ מצורע פרשתא ג אות ג.
- ↑ עי' ציון 71.
- ↑ רבנו הלל לתו"כ שם; ק"א לתו"כ שם.
- ↑ ע"ע אשם מצורע ציון 55. ק"א שם.
- ↑ ע"ע עולה.
- ↑ ויקרא יד יג. עי' תו"כ מצורע פרשתא ג אות י, וק"א שם. ועי' דרך הקודש לתו"כ שם וק"א שם, שעיקר הלימוד נצרך להכשיר את כל הרוח, אבל לא הוצרכו ללמוד לשחיטה בצפון אלא לאשם. ועי' ח"ח לתו"כ שם, שיש ללמוד אף לצורך בשחיטה, שכיון שעמידתה בפתח העזרה, ע"ע טהרת מצורע ציון 427 ואילך, הו"א שיישחטו שם.
- ↑ ויקרא יד כ.
- ↑ תו"כ מצורע פ"ג אות יד. ועי' הג' הגר"א לתו"כ שם, שמחק דין זה, ועי' בהערות להג' הגר"א מהד' רבנו הלל, שהוא לפי שאינו שונה משאר עולות שכשרות כששחטן שלא לשמה (ע"ע עולה), ואע"פ שלא עלו לבעלים לשם חובה (ע"ע הנ"ל), י"ל שה"ה בעולת מצורע, ולומר שגילה הכתוב שאינו צריך להביא קרבן אחר, זהו חידוש שלא מצינו בשום מקום.
- ↑ ק"א לתו"כ שם.