אנציקלופדיה תלמודית:סמטא: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(Added new Talmudit entry)
 
אין תקציר עריכה
 
שורה 1: שורה 1:


{{אנציקלופדיה_תלמודית}}
{{אנציקלופדיה_תלמודית}}
'''הגדרת הערך - '''רשות העומדת לרבים, לענין קנינים ודינים נוספים.  
'''הגדרת הערך''' - רשות העומדת לרבים, לענין קנינים ודינים נוספים.  


=== מהותה ===
== '''מהותה''' ==


סמטא, כתבו ראשונים שהיא קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים<ref>עי' ס' המקח שער יג שער ה-ו–ז; רש&quot;י כתובות פד ב ד&quot;ה בסימטא וב&quot;מ י ב ד&quot;ה ה&quot;ג כי תקון וק ב ד&quot;ה בסימטא ועוד; רשב&quot;ם ב&quot;ב עו ב ד&quot;ה לא קשיא ופד ב ד&quot;ה והניח ע&quot;ג סימטא.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו שהיא שביל של יחידים<ref>רשב&quot;ם שם בשם אית דאמר.</ref>. היא רשות שאין בה דוחק הרבים<ref>ב&quot;מ י א; רמב&quot;ם גו&quot;א פי&quot;ז ה&quot;ט.</ref>, ומשתמשים בה הרבים שימושים שאינם אפשריים ברשות-הרבים*, כגון דיבור בנחת וישוב הדעת<ref>רש&quot;י כתובות שם, ועי' מ&quot;מ שם; עי' רשב&quot;ם ב&quot;ב שם.</ref>, או למכור בה בהמות ועבדים<ref>רש&quot;י ב&quot;מ ק א ד&quot;ה בסימטא.</ref>, ויש רשות לבני אדם להעמיד שם חפצים שלהם<ref>רשב&quot;ם ב&quot;ב פד ב ד&quot;ה והניח ע&quot;ג סימטא; עליות דר' יונה שם עו ב.</ref>, ולשבת שם<ref>רשב&quot;ם שם ד&quot;ה לא קשיא</ref>, שאינה עשויה להילוך בני רשות הרבים<ref>רשב&quot;ם שם פד ב ד&quot;ה והניח ע&quot;ג סימטא.</ref>.
סמטא, כתבו ראשונים שהיא קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים<ref>עי' ס' המקח שער יג שער ה-ו–ז; רש&quot;י כתובות פד ב ד&quot;ה בסימטא וב&quot;מ י ב ד&quot;ה ה&quot;ג כי תקון וק ב ד&quot;ה בסימטא ועוד; רשב&quot;ם ב&quot;ב עו ב ד&quot;ה לא קשיא ופד ב ד&quot;ה והניח ע&quot;ג סימטא.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו שהיא שביל של יחידים<ref>רשב&quot;ם שם בשם אית דאמר.</ref>. היא רשות שאין בה דוחק הרבים<ref>ב&quot;מ י א; רמב&quot;ם גו&quot;א פי&quot;ז ה&quot;ט.</ref>, ומשתמשים בה הרבים שימושים שאינם אפשריים ברשות-הרבים*, כגון דיבור בנחת וישוב הדעת<ref>רש&quot;י כתובות שם, ועי' מ&quot;מ שם; עי' רשב&quot;ם ב&quot;ב שם.</ref>, או למכור בה בהמות ועבדים<ref>רש&quot;י ב&quot;מ ק א ד&quot;ה בסימטא.</ref>, ויש רשות לבני אדם להעמיד שם חפצים שלהם<ref>רשב&quot;ם ב&quot;ב פד ב ד&quot;ה והניח ע&quot;ג סימטא; עליות דר' יונה שם עו ב.</ref>, ולשבת שם<ref>רשב&quot;ם שם ד&quot;ה לא קשיא</ref>, שאינה עשויה להילוך בני רשות הרבים<ref>רשב&quot;ם שם פד ב ד&quot;ה והניח ע&quot;ג סימטא.</ref>.
שורה 11: שורה 11:
שדה הפקר באמצע בקעה, אינו חשוב סימטא<ref>רמב&quot;ן ב&quot;מ י א; רשב&quot;א שם.</ref>. מקום שאסור בהליכה, כגון חוץ לתחום שבת, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שאינו חשוב סימטא<ref>משפט שלום קונ' משמרת שלום סי' קצח ס&quot;ק ה, בביאור ד' רש&quot;י עירובין מב ב ד&quot;ה לא במשיכה. ועי' ציון 57.</ref>.
שדה הפקר באמצע בקעה, אינו חשוב סימטא<ref>רמב&quot;ן ב&quot;מ י א; רשב&quot;א שם.</ref>. מקום שאסור בהליכה, כגון חוץ לתחום שבת, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שאינו חשוב סימטא<ref>משפט שלום קונ' משמרת שלום סי' קצח ס&quot;ק ה, בביאור ד' רש&quot;י עירובין מב ב ד&quot;ה לא במשיכה. ועי' ציון 57.</ref>.


גדרה
==== גדרה ====


סמטא, כתבו ראשונים שגדרה הוא כרשות השותפים<ref>ר&quot;י מיגאש ב&quot;ב פד ב; רשב&quot;א שם; מאירי שם; ריטב&quot;א שם.</ref>. הקודם ומשתמש בה, כגון שהניח חפץ שלו בה, יש מן הראשונים שכתבו שהיא כמושאלת לו וכזכה בה, ונעשית כרשות של יחיד, והרי היא כרשות בעל החפץ המונח בה<ref>ר&quot;י מיגאש ב&quot;ב עו ב הובא ברשב&quot;א שם; תוס' שם בשם ר&quot;ח כהן ויבמות צג א; רשב&quot;ם ב&quot;ב עו ב ד&quot;ה לא קשיא; יד רמה שם עז א אות כח; עליות דרבינו יונה שם עו ב ופד ב הובא ברשב&quot;א ובריטב&quot;א שם עו ב; קצוה&quot;ח סי' ר ס&quot;ק ד בד' הרשב&quot;א והר&quot;ן ב&quot;מ י א וש&quot;ש ש&quot;ד פי&quot;ג בד' הרמב&quot;ם טו&quot;נ פ&quot;ט ה&quot;ז. ועי' ציונים 26, 31, 37, 41, 49, 52, 54, 62, 66 ואילך.</ref>. ויש מן הראשונים שנראה בדבריהם שאינו זוכה, ואינו חשוב כרשות בעל החפץ המונח בה<ref>תוס' קידושין כה ב בשם ר&quot;י ור&quot;ת ואולם המשפט סי' קצח סי&quot;ד בד' הרא&quot;ש ב&quot;מ פ&quot;א סי' כח, שחלקו על ר&quot;ח כהן שבציון 19. ועי' ציונים 28, 56.</ref>.
סמטא, כתבו ראשונים שגדרה הוא כרשות השותפים<ref>ר&quot;י מיגאש ב&quot;ב פד ב; רשב&quot;א שם; מאירי שם; ריטב&quot;א שם.</ref>. הקודם ומשתמש בה, כגון שהניח חפץ שלו בה, יש מן הראשונים שכתבו שהיא כמושאלת לו וכזכה בה, ונעשית כרשות של יחיד, והרי היא כרשות בעל החפץ המונח בה<ref>ר&quot;י מיגאש ב&quot;ב עו ב הובא ברשב&quot;א שם; תוס' שם בשם ר&quot;ח כהן ויבמות צג א; רשב&quot;ם ב&quot;ב עו ב ד&quot;ה לא קשיא; יד רמה שם עז א אות כח; עליות דרבינו יונה שם עו ב ופד ב הובא ברשב&quot;א ובריטב&quot;א שם עו ב; קצוה&quot;ח סי' ר ס&quot;ק ד בד' הרשב&quot;א והר&quot;ן ב&quot;מ י א וש&quot;ש ש&quot;ד פי&quot;ג בד' הרמב&quot;ם טו&quot;נ פ&quot;ט ה&quot;ז. ועי' ציונים 26, 31, 37, 41, 49, 52, 54, 62, 66 ואילך.</ref>. ויש מן הראשונים שנראה בדבריהם שאינו זוכה, ואינו חשוב כרשות בעל החפץ המונח בה<ref>תוס' קידושין כה ב בשם ר&quot;י ור&quot;ת ואולם המשפט סי' קצח סי&quot;ד בד' הרא&quot;ש ב&quot;מ פ&quot;א סי' כח, שחלקו על ר&quot;ח כהן שבציון 19. ועי' ציונים 28, 56.</ref>.


בעליה
== '''דיניה''' ==
 
==== בעליה ====
=== דיניה ===
 
סמטא, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שהיא בבעלות בני המבוי הפתוח אליה<ref>רשב&quot;ם ב&quot;ב פד ב ד&quot;ה אי הכי.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו שאין לה בעלים מסוימים, אלא היא של כל בני רשות הרבים<ref>תורי&quot;ד שם אות כו; עי' רמב&quot;ן שם; עי' ריטב&quot;א שם עו ב.</ref>.
סמטא, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שהיא בבעלות בני המבוי הפתוח אליה<ref>רשב&quot;ם ב&quot;ב פד ב ד&quot;ה אי הכי.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו שאין לה בעלים מסוימים, אלא היא של כל בני רשות הרבים<ref>תורי&quot;ד שם אות כו; עי' רמב&quot;ן שם; עי' ריטב&quot;א שם עו ב.</ref>.


קנין ארבע אמות
==== קנין ארבע אמות ====


בסימטא תקנו חכמים קנין ארבע-אמות*<ref>ב&quot;מ י ב; רמב&quot;ם זו&quot;מ פ&quot;ד ה&quot;ט וגו&quot;א פי&quot;ז ה&quot;ח-ט</ref>, לפי שהיא רשות לכל ויש לאדם ארבע אמות מיוחדות לו, שאין שם הרבה בני אדם<ref>עי' רש&quot;י ב&quot;מ שם ד&quot;ה כי תקון וד&quot;ה לא תקנו.</ref>, ויש רשות לכל אדם להשתמש ולהתעכב שם<ref>עי' ריטב&quot;א שם.</ref>. הקונה מחבירו בקנין ארבע אמות כשבא הוא למקום החפץ בסימטא, יש מן הראשונים שכתבו שאינו קונה, לפי שמקום החפץ קנוי למוכר<ref>עי' ציון 19. רשב&quot;א ור&quot;ן ב&quot;מ י א וש&quot;ך חו&quot;מ סי' ר ס&quot;ק ה וקצוה&quot;ח שם ס&quot;ק ד בדעתם.</ref>. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שקונה<ref>ב&quot;י שם בד' הרא&quot;ש שם פ&quot;א סי' כח.</ref>, לפי שלדעתם אין מקום החפץ קנוי למוכר<ref>עי' ציון 20. אולם המשפט סי' קצח סי&quot;ד בד' הרא&quot;ש שם.</ref>.
בסימטא תקנו חכמים קנין ארבע-אמות*<ref>ב&quot;מ י ב; רמב&quot;ם זו&quot;מ פ&quot;ד ה&quot;ט וגו&quot;א פי&quot;ז ה&quot;ח-ט</ref>, לפי שהיא רשות לכל ויש לאדם ארבע אמות מיוחדות לו, שאין שם הרבה בני אדם<ref>עי' רש&quot;י ב&quot;מ שם ד&quot;ה כי תקון וד&quot;ה לא תקנו.</ref>, ויש רשות לכל אדם להשתמש ולהתעכב שם<ref>עי' ריטב&quot;א שם.</ref>. הקונה מחבירו בקנין ארבע אמות כשבא הוא למקום החפץ בסימטא, יש מן הראשונים שכתבו שאינו קונה, לפי שמקום החפץ קנוי למוכר<ref>עי' ציון 19. רשב&quot;א ור&quot;ן ב&quot;מ י א וש&quot;ך חו&quot;מ סי' ר ס&quot;ק ה וקצוה&quot;ח שם ס&quot;ק ד בדעתם.</ref>. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שקונה<ref>ב&quot;י שם בד' הרא&quot;ש שם פ&quot;א סי' כח.</ref>, לפי שלדעתם אין מקום החפץ קנוי למוכר<ref>עי' ציון 20. אולם המשפט סי' קצח סי&quot;ד בד' הרא&quot;ש שם.</ref>.


חזקת ממון
==== חזקת ממון ====


חפץ בסימטא, יש מן הראשונים סוברים שהטוען על בעלותו חשוב מוחזק בו, ואף שנים הטוענים לבעלות עליו, חשובים שניהם מוחזקים בו<ref>ע&quot;ע חזקת ממון ציון 100 ואילך. טור חו&quot;מ קלח בד' רמב&quot;ם טו&quot;נ פ&quot;ט ה&quot;ז. ועי&quot;ש מכירה פ&quot;כ ה&quot;ד, שאף בסימטא מעמידים בחזקת מרא קמא, וע&quot;ע חזקת מרא קמא ציון 129 ואילך, שנחלקו בזה אם הולכים אחר המוחזקות או אחר מרא קמא.</ref>, ובטעם הדבר יש מן האחרונים שכתבו לפי שהסימטא מקום ראוי לקנות בו<ref>טור שם בד' הרמב&quot;ם שם.</ref>, שהסימטא היא כרשותו<ref>עי' ציון 19 ואילך. עי' ש&quot;ש ש&quot;ד פי&quot;ג. ועי&quot;ש, שבמו&quot;מ, שהנדון רק בין המוכר והקונה, חשובים שניהם מוחזקים מטעם שהסימטא כרשות שניהם, ובמציאה, שאפשר שאחר הוא מוחזק אינם חשובים מוחזקים אלא ביושבים בצד החפץ, שכשיושב בצידו מגלה שמונח בסימטא מכוחו, ועי' ב&quot;ח שם.</ref>, ויש מן הראשונים והאחרונים שמשמע בדבריהם שדוקא באופן שיושב בצד החפץ, חשובה הסימטא כרשותו<ref>ש&quot;ך שם ס&quot;ק א וש&quot;ש שם בביאורו ועי' ערוה&quot;ש שם ס&quot;א, ועי' ש&quot;ך שם סי' צא סוף ס&quot;ק לג וש&quot;ש שם בביאורו; אהא&quot;ז טו&quot;נ פ&quot;ט ה&quot; בד' הרמב&quot;ם שם. ועי' רשב&quot;ם ב&quot;ב עו ב ד&quot;ה לא קשיא: ברשות כל מי שעומד שם.</ref>. ויש מן האחרונים סוברים שבשנים הטוענים על החפץ, במקח חשוב המוכר לבדו מוחזק, לפי שהולכים אחר חזקת-מרא-קמא*, והסימטא נחשבת כרשותו<ref>עי' ציון 19. קונה&quot;ס כלל א אות ד.</ref>. ויש מן הראשונים והאחרונים שנראה בדבריהם שמשום רשות הסימטא עצמה אינו חשוב מוחזק אלא מטעם אחר<ref>הגמ&quot;י שם אות ז בד' הרמב&quot;ם שם; שטמ&quot;ק בשם ריצב&quot;ש ב&quot;מ ג א בד' הרמב&quot;ם שם; נתיה&quot;מ שם ס&quot;ק א. וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 105 ואילך, ועי&quot;ש ציון 103.</ref>.
חפץ בסימטא, יש מן הראשונים סוברים שהטוען על בעלותו חשוב מוחזק בו, ואף שנים הטוענים לבעלות עליו, חשובים שניהם מוחזקים בו<ref>ע&quot;ע חזקת ממון ציון 100 ואילך. טור חו&quot;מ קלח בד' רמב&quot;ם טו&quot;נ פ&quot;ט ה&quot;ז. ועי&quot;ש מכירה פ&quot;כ ה&quot;ד, שאף בסימטא מעמידים בחזקת מרא קמא, וע&quot;ע חזקת מרא קמא ציון 129 ואילך, שנחלקו בזה אם הולכים אחר המוחזקות או אחר מרא קמא.</ref>, ובטעם הדבר יש מן האחרונים שכתבו לפי שהסימטא מקום ראוי לקנות בו<ref>טור שם בד' הרמב&quot;ם שם.</ref>, שהסימטא היא כרשותו<ref>עי' ציון 19 ואילך. עי' ש&quot;ש ש&quot;ד פי&quot;ג. ועי&quot;ש, שבמו&quot;מ, שהנדון רק בין המוכר והקונה, חשובים שניהם מוחזקים מטעם שהסימטא כרשות שניהם, ובמציאה, שאפשר שאחר הוא מוחזק אינם חשובים מוחזקים אלא ביושבים בצד החפץ, שכשיושב בצידו מגלה שמונח בסימטא מכוחו, ועי' ב&quot;ח שם.</ref>, ויש מן הראשונים והאחרונים שמשמע בדבריהם שדוקא באופן שיושב בצד החפץ, חשובה הסימטא כרשותו<ref>ש&quot;ך שם ס&quot;ק א וש&quot;ש שם בביאורו ועי' ערוה&quot;ש שם ס&quot;א, ועי' ש&quot;ך שם סי' צא סוף ס&quot;ק לג וש&quot;ש שם בביאורו; אהא&quot;ז טו&quot;נ פ&quot;ט ה&quot; בד' הרמב&quot;ם שם. ועי' רשב&quot;ם ב&quot;ב עו ב ד&quot;ה לא קשיא: ברשות כל מי שעומד שם.</ref>. ויש מן האחרונים סוברים שבשנים הטוענים על החפץ, במקח חשוב המוכר לבדו מוחזק, לפי שהולכים אחר חזקת-מרא-קמא*, והסימטא נחשבת כרשותו<ref>עי' ציון 19. קונה&quot;ס כלל א אות ד.</ref>. ויש מן הראשונים והאחרונים שנראה בדבריהם שמשום רשות הסימטא עצמה אינו חשוב מוחזק אלא מטעם אחר<ref>הגמ&quot;י שם אות ז בד' הרמב&quot;ם שם; שטמ&quot;ק בשם ריצב&quot;ש ב&quot;מ ג א בד' הרמב&quot;ם שם; נתיה&quot;מ שם ס&quot;ק א. וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 105 ואילך, ועי&quot;ש ציון 103.</ref>.


קנין חצר
==== קנין חצר ====


סימטא שהונח בה, באופנים מסוימים<ref>עי' להלן.</ref>, חפץ, על מנת שיקנהו אדם, כתבו ראשונים שקונהו בקנין חצר*<ref>ר&quot;י מיגאש ב&quot;ב פד ב; רשב&quot;ם שם ד&quot;ה והניח על גבי סימטא; יד רמה ב&quot;ב שם אות צה; עי' רמב&quot;ן שם; עליות דר' יונה שם; רשב&quot;א שם, ועי&quot;ש, שכן ד' סתם גמ' קידושין ח ב; ריטב&quot;א שם.</ref>, לפי שבזמן שמניח חפציו שם היא כמושאלת לו וכרשותו ממש<ref>עי' ציון 19 ואילך. עליות דר' יונה שם.</ref>. ויש מן הראשונים סוברים שאינו קונה בה משום חצר, אלא מטעם אחר<ref>עי' תוס' ב&quot;מ צט א; ראב&quot;ד בשטמ&quot;ק שם.</ref>. מוכר המניח חפץ בסימטא על מנת שיקנהו חבירו, לדעת ר' אסי יש מן הראשונים סוברים שקונה בה משום חצר, לפי שהסימטא חשובה כרשות השותפים<ref>ע&quot;ע חצר ציון 958 ואילך. עי' ציון 18. ר&quot;י מיגאש ב&quot;ב פד ב; רשב&quot;ם שם ד&quot;ה והניח על גבי סימטא; תוס' ב&quot;מ צט א; יד רמה ב&quot;ב שם אות צה; עי' רמב&quot;ן שם; עליות דר' יונה שם; רשב&quot;א שם; ריטב&quot;א שם.</ref>. יש מן הראשונים סוברים שהוא באופן שהניח המוכר את החפץ עבור הלוקח בסימטא<ref>תוס' שם; יד רמה שם; רמב&quot;ן שם צד א; עליות דר' יונה שם ועו ב; ריטב&quot;א שם פד ב.</ref>, ובטעם שקונה לו, יש מן הראשונים שכתבו שלפי שהונח עבורו ומשמשתו חשובה הסימטא כרשותו<ref>עי' ציון 19. עליות דר' יונה שם; ריטב&quot;א שם, ועי&quot;ש, שהמוכר הוא שלוחו של הקונה.</ref>, ויש מן הראשונים שכתבו שהוא כאומר לו קנה בסימטא<ref>רמב&quot;ן שם לצד זה.</ref>. ויש מן הראשונים סוברים שאף בהיה מונח בסימטא, קונה<ref>רמב&quot;ן שם צד ב.</ref>. לדעת ר' זירא אינו קונה<ref>ב&quot;ב שם.</ref>. וכתבו ראשונים בדעתו שאינו קונה משום חצר<ref>רשב&quot;ם שם פד ב ד&quot;ה שמא לא; ראב&quot;ד בשטמ&quot;ק שם. וע&quot;ע משיכה; רא&quot;ש שם פ&quot;ה סי' טו.</ref>, לפי שאינה מיוחדת ללוקח<ref>רשב&quot;ם שם.</ref>, ואין בהנחת החפץ עבור הלוקח גילוי דעת שיקנה את הרשות<ref>עליות דר' יונה שם.</ref>.
סימטא שהונח בה, באופנים מסוימים<ref>עי' להלן.</ref>, חפץ, על מנת שיקנהו אדם, כתבו ראשונים שקונהו בקנין חצר*<ref>ר&quot;י מיגאש ב&quot;ב פד ב; רשב&quot;ם שם ד&quot;ה והניח על גבי סימטא; יד רמה ב&quot;ב שם אות צה; עי' רמב&quot;ן שם; עליות דר' יונה שם; רשב&quot;א שם, ועי&quot;ש, שכן ד' סתם גמ' קידושין ח ב; ריטב&quot;א שם.</ref>, לפי שבזמן שמניח חפציו שם היא כמושאלת לו וכרשותו ממש<ref>עי' ציון 19 ואילך. עליות דר' יונה שם.</ref>. ויש מן הראשונים סוברים שאינו קונה בה משום חצר, אלא מטעם אחר<ref>עי' תוס' ב&quot;מ צט א; ראב&quot;ד בשטמ&quot;ק שם.</ref>. מוכר המניח חפץ בסימטא על מנת שיקנהו חבירו, לדעת ר' אסי יש מן הראשונים סוברים שקונה בה משום חצר, לפי שהסימטא חשובה כרשות השותפים<ref>ע&quot;ע חצר ציון 958 ואילך. עי' ציון 18. ר&quot;י מיגאש ב&quot;ב פד ב; רשב&quot;ם שם ד&quot;ה והניח על גבי סימטא; תוס' ב&quot;מ צט א; יד רמה ב&quot;ב שם אות צה; עי' רמב&quot;ן שם; עליות דר' יונה שם; רשב&quot;א שם; ריטב&quot;א שם.</ref>. יש מן הראשונים סוברים שהוא באופן שהניח המוכר את החפץ עבור הלוקח בסימטא<ref>תוס' שם; יד רמה שם; רמב&quot;ן שם צד א; עליות דר' יונה שם ועו ב; ריטב&quot;א שם פד ב.</ref>, ובטעם שקונה לו, יש מן הראשונים שכתבו שלפי שהונח עבורו ומשמשתו חשובה הסימטא כרשותו<ref>עי' ציון 19. עליות דר' יונה שם; ריטב&quot;א שם, ועי&quot;ש, שהמוכר הוא שלוחו של הקונה.</ref>, ויש מן הראשונים שכתבו שהוא כאומר לו קנה בסימטא<ref>רמב&quot;ן שם לצד זה.</ref>. ויש מן הראשונים סוברים שאף בהיה מונח בסימטא, קונה<ref>רמב&quot;ן שם צד ב.</ref>. לדעת ר' זירא אינו קונה<ref>ב&quot;ב שם.</ref>. וכתבו ראשונים בדעתו שאינו קונה משום חצר<ref>רשב&quot;ם שם פד ב ד&quot;ה שמא לא; ראב&quot;ד בשטמ&quot;ק שם. וע&quot;ע משיכה; רא&quot;ש שם פ&quot;ה סי' טו.</ref>, לפי שאינה מיוחדת ללוקח<ref>רשב&quot;ם שם.</ref>, ואין בהנחת החפץ עבור הלוקח גילוי דעת שיקנה את הרשות<ref>עליות דר' יונה שם.</ref>.
שורה 35: שורה 33:
כלי של לוקח שהונח בסימטא, והניח בו מוכר חפץ על מנת שיקנהו חבירו, קונה<ref>ב&quot;ב פד ב ופה א.</ref>, לפי שהוא כמניח בחצרו של לוקח, שסימטא כרשות השותפים, וכשאדם מניח שם כליו הרי הם מושאלות לו בשעה שכליו נתונים שם, ולכך כשהמוכר מניח שם פירותיו לצורך הלוקח, זכתה לו סימטא<ref>עי' ציון 19. עליות דר' יונה שם.</ref>.
כלי של לוקח שהונח בסימטא, והניח בו מוכר חפץ על מנת שיקנהו חבירו, קונה<ref>ב&quot;ב פד ב ופה א.</ref>, לפי שהוא כמניח בחצרו של לוקח, שסימטא כרשות השותפים, וכשאדם מניח שם כליו הרי הם מושאלות לו בשעה שכליו נתונים שם, ולכך כשהמוכר מניח שם פירותיו לצורך הלוקח, זכתה לו סימטא<ref>עי' ציון 19. עליות דר' יונה שם.</ref>.


קנין משיכה
==== קנין משיכה ====


סימטא, משיכה* קונה בה<ref>ב&quot;ב עו ב; רמב&quot;ם מכירה פ&quot;ב ה&quot;ה ופ&quot;ד ה&quot;ג; שו&quot;ע חו&quot;מ קצח יא.</ref>, לפי שהיא מקום פנוי שאפשר לעשות בה משיכה תקנוה בה<ref>רמב&quot;ן שם.</ref>, או לפי שיש בה רשות לאדם לשבת שם, והרי הוא ברשות כל מי שעומד שם כאילו הוא רשותו, ומושך החפץ לרשותו<ref>עי' ציון 19. רבנו גרשום שם; רשב&quot;ם שם ד&quot;ה לא קשיא וד&quot;ה משיכה; יד רמה שם; רשב&quot;א שם; ריטב&quot;א קידושין שם כה ב; חי' הר&quot;ן ב&quot;ב שם.</ref>. הקונה מחבירו במשיכה בסימטא, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים בטעם שצריך למשוך את כל החפץ ממקומו<ref>ע&quot;ע משיכה.</ref>, לפי שמקום החפץ זכה בו המוכר, ואין משיכה קונה ברשות המוכר<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל. אולם המשפט סי' קצח סי&quot;ד בד' הרמב&quot;ם מכירה פ&quot;ג ה&quot;ג.</ref>. ולדעת יש מן הראשונים הסוברים שמשיכה כל שהוא קונה<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל.</ref>, כתבו בטעמם שאין מקום החפץ קנוי למוכר<ref>אולם המשפט שם בד' הרא&quot;ש ב&quot;מ פ&quot;א סי' כח, ועי' ציון 27 ואילך.</ref>.
סימטא, משיכה* קונה בה<ref>ב&quot;ב עו ב; רמב&quot;ם מכירה פ&quot;ב ה&quot;ה ופ&quot;ד ה&quot;ג; שו&quot;ע חו&quot;מ קצח יא.</ref>, לפי שהיא מקום פנוי שאפשר לעשות בה משיכה תקנוה בה<ref>רמב&quot;ן שם.</ref>, או לפי שיש בה רשות לאדם לשבת שם, והרי הוא ברשות כל מי שעומד שם כאילו הוא רשותו, ומושך החפץ לרשותו<ref>עי' ציון 19. רבנו גרשום שם; רשב&quot;ם שם ד&quot;ה לא קשיא וד&quot;ה משיכה; יד רמה שם; רשב&quot;א שם; ריטב&quot;א קידושין שם כה ב; חי' הר&quot;ן ב&quot;ב שם.</ref>. הקונה מחבירו במשיכה בסימטא, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים בטעם שצריך למשוך את כל החפץ ממקומו<ref>ע&quot;ע משיכה.</ref>, לפי שמקום החפץ זכה בו המוכר, ואין משיכה קונה ברשות המוכר<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל. אולם המשפט סי' קצח סי&quot;ד בד' הרמב&quot;ם מכירה פ&quot;ג ה&quot;ג.</ref>. ולדעת יש מן הראשונים הסוברים שמשיכה כל שהוא קונה<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל.</ref>, כתבו בטעמם שאין מקום החפץ קנוי למוכר<ref>אולם המשפט שם בד' הרא&quot;ש ב&quot;מ פ&quot;א סי' כח, ועי' ציון 27 ואילך.</ref>.
שורה 41: שורה 39:
מקום שאסור בהליכה, כגון חוץ לתחום שבת, כתבו אחרונים שאינו חשוב כסימטא, ואין משיכה קונה בו<ref>משפט שלום קונ' משמרת שלום סי' קצח ס&quot;ק ה, בביאור ד' רש&quot;י עירובין מב ב ד&quot;ה לא במשיכה.</ref>.
מקום שאסור בהליכה, כגון חוץ לתחום שבת, כתבו אחרונים שאינו חשוב כסימטא, ואין משיכה קונה בו<ref>משפט שלום קונ' משמרת שלום סי' קצח ס&quot;ק ה, בביאור ד' רש&quot;י עירובין מב ב ד&quot;ה לא במשיכה.</ref>.


משיכה לאחר זמן
==== משיכה לאחר זמן ====


הקונה במשיכה מעכשיו ולאחר זמן – באופנים שעל החפץ להיות ברשותו בהגיע הזמן<ref>ע&quot;ע מהיום ולאחר זמן.</ref> - והיה החפץ בהגיע הזמן בסימטא, קנה<ref>כתובות פב א.</ref>, לפי שהוא מקום הראוי למשיכה<ref>עי' ציון 50. תוס' שם ויבמות צג א.</ref>, שעל ידי תחילת המשיכה, שהותחל הקנין<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל.</ref>, נעשתה הסימטא רשותו<ref>עי' ציון 19. תוס' שם.</ref>.
הקונה במשיכה מעכשיו ולאחר זמן – באופנים שעל החפץ להיות ברשותו בהגיע הזמן<ref>ע&quot;ע מהיום ולאחר זמן.</ref> - והיה החפץ בהגיע הזמן בסימטא, קנה<ref>כתובות פב א.</ref>, לפי שהוא מקום הראוי למשיכה<ref>עי' ציון 50. תוס' שם ויבמות צג א.</ref>, שעל ידי תחילת המשיכה, שהותחל הקנין<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל.</ref>, נעשתה הסימטא רשותו<ref>עי' ציון 19. תוס' שם.</ref>.


לאחר זמן בשטר ובגט
==== לאחר זמן בשטר ובגט ====


הקונה בשטר או אשה המתגרשת בגט*, לאחר זמן – באופנים שעל השטר והגט להיות ברשותם בהגיע הזמן<ref>ע&quot;ע מהיום ולאחר זמן.</ref> - והיה השטר או הגט בהגיע הזמן בסימטא, יש מן האמוראים סוברים שמגורשת, לפי שחשובה כרשותה<ref>עי' כתובות פו ב.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת אמוראים וכן כתבו ראשונים שאינה מגורשת, לפי שאינה חשובה רשותה<ref>עי' מהרש&quot;א כתובות שם לד' ר&quot;י ור&quot;ל שם פד ב; כתוב שם לראב&quot;ד גיטין עה א (לז ב).</ref>.
הקונה בשטר או אשה המתגרשת בגט*, לאחר זמן – באופנים שעל השטר והגט להיות ברשותם בהגיע הזמן<ref>ע&quot;ע מהיום ולאחר זמן.</ref> - והיה השטר או הגט בהגיע הזמן בסימטא, יש מן האמוראים סוברים שמגורשת, לפי שחשובה כרשותה<ref>עי' כתובות פו ב.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת אמוראים וכן כתבו ראשונים שאינה מגורשת, לפי שאינה חשובה רשותה<ref>עי' מהרש&quot;א כתובות שם לד' ר&quot;י ור&quot;ל שם פד ב; כתוב שם לראב&quot;ד גיטין עה א (לז ב).</ref>.


קנין מסירה
==== קנין מסירה ====
 
מסירה*, אם קונה בסימטא, נחלקו ראשונים בדבר: יש שכתבו שאינה קונה בה, לפי שהמוכר כשהניח חפצו בה, קנאה לשעתו<ref>עי' ציון 19.</ref>, וכשהקונה אוחז את החפץ בה, כאוחזו ברשות המוכר, ואין מסירה קונה ברשות המוכר<ref>ע&quot;ע מסירה. יד רמה ב&quot;ב עו ב, אות כו; ר&quot;י מגאש שם א הובא ברשב&quot;א שם ב; תוס' קידושין כה ב בשם ר' חיים כהן; רא&quot;ש מלוניל ב&quot;ב שם א פי' ב; רבנו יונה שם; ר&quot;י קרקושא (בשיטת הקדמונים) שם; צרור הכסף הדרך הרביעי שער ב; ריטב&quot;א ב&quot;ב שם בשם ר&quot;י; ר&quot;ן קידושין שם (ט ב) פי' ב.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו טעמים אחרים<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו שמסירה קונה בה<ref>תוס' קידושין שם בשם רש&quot;י ור&quot;ת; בעה&quot;מ ב&quot;ב עו א (לט א); רשב&quot;א שם ב; ריטב&quot;א שם; מאירי קידושין שם.</ref>, ואינו חשוב כאוחזו ברשות המוכר, לפי שסימטה אינה רשות גמורה של המוכר אלא לשעתו, ומסתלק ממנה בקל, וכל שמוסר החפץ ללוקח, חפצו ורשות שקנה על ידי החפץ, נתן ללוקח, והחפץ ורשותו באין לו כאחד<ref>רשב&quot;א שם.</ref>, ויש מן האחרונים שכתבו שאף שהיא רשות המוכר, מסירה קונה בה, לפי שלדעתם מסירה קונה ברשות המוכר<ref>ע&quot;ע מסירה. עלי דשא ב&quot;ב סי' כח.</ref>.
מסירה*, אם קונה בסימטא, נחלקו ראשונים בדבר: יש שכתבו שאינה קונה בה, לפי שהמוכר כשהניח חפצו בה, קנאה לשעתו<ref>עי' ציון 19.</ref>, וכשהקונה אוחז את החפץ בה, כאוחזו ברשות המוכר, ואין מסירה קונה ברשות המוכר<ref>ע&quot;ע מסירה. יד רמה ב&quot;ב עו ב, אות כו; ר&quot;י מגאש שם א הובא ברשב&quot;א שם ב; תוס' קידושין כה ב בשם ר' חיים כהן; רא&quot;ש מלוניל ב&quot;ב שם א פי' ב; רבנו יונה שם; ר&quot;י קרקושא (בשיטת הקדמונים) שם; צרור הכסף הדרך הרביעי שער ב; ריטב&quot;א ב&quot;ב שם בשם ר&quot;י; ר&quot;ן קידושין שם (ט ב) פי' ב.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו טעמים אחרים<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל.</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו שמסירה קונה בה<ref>תוס' קידושין שם בשם רש&quot;י ור&quot;ת; בעה&quot;מ ב&quot;ב עו א (לט א); רשב&quot;א שם ב; ריטב&quot;א שם; מאירי קידושין שם.</ref>, ואינו חשוב כאוחזו ברשות המוכר, לפי שסימטה אינה רשות גמורה של המוכר אלא לשעתו, ומסתלק ממנה בקל, וכל שמוסר החפץ ללוקח, חפצו ורשות שקנה על ידי החפץ, נתן ללוקח, והחפץ ורשותו באין לו כאחד<ref>רשב&quot;א שם.</ref>, ויש מן האחרונים שכתבו שאף שהיא רשות המוכר, מסירה קונה בה, לפי שלדעתם מסירה קונה ברשות המוכר<ref>ע&quot;ע מסירה. עלי דשא ב&quot;ב סי' כח.</ref>.


קבלת שמירה
==== קבלת שמירה ====


שומר שאמר למפקיד הנח את החפץ לפני בסימטא, אינו מתחייב בשמירתו, שאינה חשובה כרשותו<ref>ע&quot;ע שומרים. עי' ר&quot;י מלוניל ב&quot;ק עט א (כט ב).</ref>.
שומר שאמר למפקיד הנח את החפץ לפני בסימטא, אינו מתחייב בשמירתו, שאינה חשובה כרשותו<ref>ע&quot;ע שומרים. עי' ר&quot;י מלוניל ב&quot;ק עט א (כט ב).</ref>.


תפיסה
==== תפיסה ====


מטלטלים של יורשים שלא הגיעו לרשותם – לסוברים שבנמצאים ברשות-הרבים* מועילה בהם תפיסה* - ונמצאים בסימטא, לדעת רב ושמואל תפיסה אינה מועילה<ref>כתובות פד ב.</ref>, לדעת ר' יוחנן וריש לקיש מועילה בהם תפיסה<ref>כתובות שם.</ref>. בטעם הסוברים שתפיסה אינה מועילה, יש מן הראשונים שכתבו לפי שחשוב כהגיעו לרשות יורשים<ref>רש&quot;י שם ד&quot;ה אבל בסימטא לא.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו טעם אחר<ref>ע&quot;ע שעבוד.</ref>.
מטלטלים של יורשים שלא הגיעו לרשותם – לסוברים שבנמצאים ברשות-הרבים* מועילה בהם תפיסה* - ונמצאים בסימטא, לדעת רב ושמואל תפיסה אינה מועילה<ref>כתובות פד ב.</ref>, לדעת ר' יוחנן וריש לקיש מועילה בהם תפיסה<ref>כתובות שם.</ref>. בטעם הסוברים שתפיסה אינה מועילה, יש מן הראשונים שכתבו לפי שחשוב כהגיעו לרשות יורשים<ref>רש&quot;י שם ד&quot;ה אבל בסימטא לא.</ref>. ויש מן האחרונים שכתבו טעם אחר<ref>ע&quot;ע שעבוד.</ref>.


   
   
==הערות שוליים==
==הערות שוליים==

גרסה אחרונה מ־19:01, 3 בפברואר 2020

ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - רשות העומדת לרבים, לענין קנינים ודינים נוספים.

מהותה

סמטא, כתבו ראשונים שהיא קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים[1]. ויש מן הראשונים שכתבו שהיא שביל של יחידים[2]. היא רשות שאין בה דוחק הרבים[3], ומשתמשים בה הרבים שימושים שאינם אפשריים ברשות-הרבים*, כגון דיבור בנחת וישוב הדעת[4], או למכור בה בהמות ועבדים[5], ויש רשות לבני אדם להעמיד שם חפצים שלהם[6], ולשבת שם[7], שאינה עשויה להילוך בני רשות הרבים[8].

צידי רשות הרבים - מקום ברשות הרבים סמוך לבתים שאין דרך בני אדם לעבור שם ולהתחכך בכתלים[9], ונותנים בו אבנים ומכשולין להרחיק חיכוך העגלות[10] - לענין קנין משיכה*[11], לדעת סתם גמרא הם כסימטא[12]. ויש מן הראשונים שכתבו בדעת אמוראים אחרים, וכן יש מן האחרונים שכתבו בדעת ר' אשי, שאינם כסימטא[13]. ויש מן האחרונים שחילקו שבצידי רשות הרבים שיש בהם אבנים ומכשולות, הם כסימטא, וצידי רשות הרבים שאין בהם אבנים ומכשולות, יש מן האמוראים סוברים שאינם כסימטא[14], ויש מן האמוראים סוברים שהם כסימטא[15].

שדה הפקר באמצע בקעה, אינו חשוב סימטא[16]. מקום שאסור בהליכה, כגון חוץ לתחום שבת, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שאינו חשוב סימטא[17].

גדרה

סמטא, כתבו ראשונים שגדרה הוא כרשות השותפים[18]. הקודם ומשתמש בה, כגון שהניח חפץ שלו בה, יש מן הראשונים שכתבו שהיא כמושאלת לו וכזכה בה, ונעשית כרשות של יחיד, והרי היא כרשות בעל החפץ המונח בה[19]. ויש מן הראשונים שנראה בדבריהם שאינו זוכה, ואינו חשוב כרשות בעל החפץ המונח בה[20].

דיניה

בעליה

סמטא, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שהיא בבעלות בני המבוי הפתוח אליה[21]. ויש מן הראשונים שכתבו שאין לה בעלים מסוימים, אלא היא של כל בני רשות הרבים[22].

קנין ארבע אמות

בסימטא תקנו חכמים קנין ארבע-אמות*[23], לפי שהיא רשות לכל ויש לאדם ארבע אמות מיוחדות לו, שאין שם הרבה בני אדם[24], ויש רשות לכל אדם להשתמש ולהתעכב שם[25]. הקונה מחבירו בקנין ארבע אמות כשבא הוא למקום החפץ בסימטא, יש מן הראשונים שכתבו שאינו קונה, לפי שמקום החפץ קנוי למוכר[26]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שקונה[27], לפי שלדעתם אין מקום החפץ קנוי למוכר[28].

חזקת ממון

חפץ בסימטא, יש מן הראשונים סוברים שהטוען על בעלותו חשוב מוחזק בו, ואף שנים הטוענים לבעלות עליו, חשובים שניהם מוחזקים בו[29], ובטעם הדבר יש מן האחרונים שכתבו לפי שהסימטא מקום ראוי לקנות בו[30], שהסימטא היא כרשותו[31], ויש מן הראשונים והאחרונים שמשמע בדבריהם שדוקא באופן שיושב בצד החפץ, חשובה הסימטא כרשותו[32]. ויש מן האחרונים סוברים שבשנים הטוענים על החפץ, במקח חשוב המוכר לבדו מוחזק, לפי שהולכים אחר חזקת-מרא-קמא*, והסימטא נחשבת כרשותו[33]. ויש מן הראשונים והאחרונים שנראה בדבריהם שמשום רשות הסימטא עצמה אינו חשוב מוחזק אלא מטעם אחר[34].

קנין חצר

סימטא שהונח בה, באופנים מסוימים[35], חפץ, על מנת שיקנהו אדם, כתבו ראשונים שקונהו בקנין חצר*[36], לפי שבזמן שמניח חפציו שם היא כמושאלת לו וכרשותו ממש[37]. ויש מן הראשונים סוברים שאינו קונה בה משום חצר, אלא מטעם אחר[38]. מוכר המניח חפץ בסימטא על מנת שיקנהו חבירו, לדעת ר' אסי יש מן הראשונים סוברים שקונה בה משום חצר, לפי שהסימטא חשובה כרשות השותפים[39]. יש מן הראשונים סוברים שהוא באופן שהניח המוכר את החפץ עבור הלוקח בסימטא[40], ובטעם שקונה לו, יש מן הראשונים שכתבו שלפי שהונח עבורו ומשמשתו חשובה הסימטא כרשותו[41], ויש מן הראשונים שכתבו שהוא כאומר לו קנה בסימטא[42]. ויש מן הראשונים סוברים שאף בהיה מונח בסימטא, קונה[43]. לדעת ר' זירא אינו קונה[44]. וכתבו ראשונים בדעתו שאינו קונה משום חצר[45], לפי שאינה מיוחדת ללוקח[46], ואין בהנחת החפץ עבור הלוקח גילוי דעת שיקנה את הרשות[47].

כלי של לוקח שהונח בסימטא, והניח בו מוכר חפץ על מנת שיקנהו חבירו, קונה[48], לפי שהוא כמניח בחצרו של לוקח, שסימטא כרשות השותפים, וכשאדם מניח שם כליו הרי הם מושאלות לו בשעה שכליו נתונים שם, ולכך כשהמוכר מניח שם פירותיו לצורך הלוקח, זכתה לו סימטא[49].

קנין משיכה

סימטא, משיכה* קונה בה[50], לפי שהיא מקום פנוי שאפשר לעשות בה משיכה תקנוה בה[51], או לפי שיש בה רשות לאדם לשבת שם, והרי הוא ברשות כל מי שעומד שם כאילו הוא רשותו, ומושך החפץ לרשותו[52]. הקונה מחבירו במשיכה בסימטא, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים בטעם שצריך למשוך את כל החפץ ממקומו[53], לפי שמקום החפץ זכה בו המוכר, ואין משיכה קונה ברשות המוכר[54]. ולדעת יש מן הראשונים הסוברים שמשיכה כל שהוא קונה[55], כתבו בטעמם שאין מקום החפץ קנוי למוכר[56].

מקום שאסור בהליכה, כגון חוץ לתחום שבת, כתבו אחרונים שאינו חשוב כסימטא, ואין משיכה קונה בו[57].

משיכה לאחר זמן

הקונה במשיכה מעכשיו ולאחר זמן – באופנים שעל החפץ להיות ברשותו בהגיע הזמן[58] - והיה החפץ בהגיע הזמן בסימטא, קנה[59], לפי שהוא מקום הראוי למשיכה[60], שעל ידי תחילת המשיכה, שהותחל הקנין[61], נעשתה הסימטא רשותו[62].

לאחר זמן בשטר ובגט

הקונה בשטר או אשה המתגרשת בגט*, לאחר זמן – באופנים שעל השטר והגט להיות ברשותם בהגיע הזמן[63] - והיה השטר או הגט בהגיע הזמן בסימטא, יש מן האמוראים סוברים שמגורשת, לפי שחשובה כרשותה[64]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת אמוראים וכן כתבו ראשונים שאינה מגורשת, לפי שאינה חשובה רשותה[65].

קנין מסירה

מסירה*, אם קונה בסימטא, נחלקו ראשונים בדבר: יש שכתבו שאינה קונה בה, לפי שהמוכר כשהניח חפצו בה, קנאה לשעתו[66], וכשהקונה אוחז את החפץ בה, כאוחזו ברשות המוכר, ואין מסירה קונה ברשות המוכר[67]. ויש מן הראשונים שכתבו טעמים אחרים[68]. ויש מן הראשונים שכתבו שמסירה קונה בה[69], ואינו חשוב כאוחזו ברשות המוכר, לפי שסימטה אינה רשות גמורה של המוכר אלא לשעתו, ומסתלק ממנה בקל, וכל שמוסר החפץ ללוקח, חפצו ורשות שקנה על ידי החפץ, נתן ללוקח, והחפץ ורשותו באין לו כאחד[70], ויש מן האחרונים שכתבו שאף שהיא רשות המוכר, מסירה קונה בה, לפי שלדעתם מסירה קונה ברשות המוכר[71].

קבלת שמירה

שומר שאמר למפקיד הנח את החפץ לפני בסימטא, אינו מתחייב בשמירתו, שאינה חשובה כרשותו[72].

תפיסה

מטלטלים של יורשים שלא הגיעו לרשותם – לסוברים שבנמצאים ברשות-הרבים* מועילה בהם תפיסה* - ונמצאים בסימטא, לדעת רב ושמואל תפיסה אינה מועילה[73], לדעת ר' יוחנן וריש לקיש מועילה בהם תפיסה[74]. בטעם הסוברים שתפיסה אינה מועילה, יש מן הראשונים שכתבו לפי שחשוב כהגיעו לרשות יורשים[75]. ויש מן האחרונים שכתבו טעם אחר[76].


הערות שוליים

  1. עי' ס' המקח שער יג שער ה-ו–ז; רש"י כתובות פד ב ד"ה בסימטא וב"מ י ב ד"ה ה"ג כי תקון וק ב ד"ה בסימטא ועוד; רשב"ם ב"ב עו ב ד"ה לא קשיא ופד ב ד"ה והניח ע"ג סימטא.
  2. רשב"ם שם בשם אית דאמר.
  3. ב"מ י א; רמב"ם גו"א פי"ז ה"ט.
  4. רש"י כתובות שם, ועי' מ"מ שם; עי' רשב"ם ב"ב שם.
  5. רש"י ב"מ ק א ד"ה בסימטא.
  6. רשב"ם ב"ב פד ב ד"ה והניח ע"ג סימטא; עליות דר' יונה שם עו ב.
  7. רשב"ם שם ד"ה לא קשיא
  8. רשב"ם שם פד ב ד"ה והניח ע"ג סימטא.
  9. רש"י כתובות פו ב ד"ה צידי.
  10. רש"י שם לא ב ד"ה צידי.
  11. עי' ציון 50 ואילך.
  12. כתובות לא ב; שם פו ב איכא דאמרי; מלחמת ה לרמב"ן גיטין עו ב (לז ב).
  13. תוס' כתובות פו ב בד' לישנא קמא בגמ' שם ועי' פנ"י שם בתי'; מהרש"א שם בד' ר' יוחנן ור"ל פד ב, עי' ציון 74; מגיני שלמה שם הובא בפנ"י שם בד' ר' אשי כתובות לא ב, שלא העמיד בצידי רשות הרבים.
  14. כתובות פו ב לישנא קמא.
  15. כתובות שם איכא דאמרי.
  16. רמב"ן ב"מ י א; רשב"א שם.
  17. משפט שלום קונ' משמרת שלום סי' קצח ס"ק ה, בביאור ד' רש"י עירובין מב ב ד"ה לא במשיכה. ועי' ציון 57.
  18. ר"י מיגאש ב"ב פד ב; רשב"א שם; מאירי שם; ריטב"א שם.
  19. ר"י מיגאש ב"ב עו ב הובא ברשב"א שם; תוס' שם בשם ר"ח כהן ויבמות צג א; רשב"ם ב"ב עו ב ד"ה לא קשיא; יד רמה שם עז א אות כח; עליות דרבינו יונה שם עו ב ופד ב הובא ברשב"א ובריטב"א שם עו ב; קצוה"ח סי' ר ס"ק ד בד' הרשב"א והר"ן ב"מ י א וש"ש ש"ד פי"ג בד' הרמב"ם טו"נ פ"ט ה"ז. ועי' ציונים 26, 31, 37, 41, 49, 52, 54, 62, 66 ואילך.
  20. תוס' קידושין כה ב בשם ר"י ור"ת ואולם המשפט סי' קצח סי"ד בד' הרא"ש ב"מ פ"א סי' כח, שחלקו על ר"ח כהן שבציון 19. ועי' ציונים 28, 56.
  21. רשב"ם ב"ב פד ב ד"ה אי הכי.
  22. תורי"ד שם אות כו; עי' רמב"ן שם; עי' ריטב"א שם עו ב.
  23. ב"מ י ב; רמב"ם זו"מ פ"ד ה"ט וגו"א פי"ז ה"ח-ט
  24. עי' רש"י ב"מ שם ד"ה כי תקון וד"ה לא תקנו.
  25. עי' ריטב"א שם.
  26. עי' ציון 19. רשב"א ור"ן ב"מ י א וש"ך חו"מ סי' ר ס"ק ה וקצוה"ח שם ס"ק ד בדעתם.
  27. ב"י שם בד' הרא"ש שם פ"א סי' כח.
  28. עי' ציון 20. אולם המשפט סי' קצח סי"ד בד' הרא"ש שם.
  29. ע"ע חזקת ממון ציון 100 ואילך. טור חו"מ קלח בד' רמב"ם טו"נ פ"ט ה"ז. ועי"ש מכירה פ"כ ה"ד, שאף בסימטא מעמידים בחזקת מרא קמא, וע"ע חזקת מרא קמא ציון 129 ואילך, שנחלקו בזה אם הולכים אחר המוחזקות או אחר מרא קמא.
  30. טור שם בד' הרמב"ם שם.
  31. עי' ציון 19 ואילך. עי' ש"ש ש"ד פי"ג. ועי"ש, שבמו"מ, שהנדון רק בין המוכר והקונה, חשובים שניהם מוחזקים מטעם שהסימטא כרשות שניהם, ובמציאה, שאפשר שאחר הוא מוחזק אינם חשובים מוחזקים אלא ביושבים בצד החפץ, שכשיושב בצידו מגלה שמונח בסימטא מכוחו, ועי' ב"ח שם.
  32. ש"ך שם ס"ק א וש"ש שם בביאורו ועי' ערוה"ש שם ס"א, ועי' ש"ך שם סי' צא סוף ס"ק לג וש"ש שם בביאורו; אהא"ז טו"נ פ"ט ה" בד' הרמב"ם שם. ועי' רשב"ם ב"ב עו ב ד"ה לא קשיא: ברשות כל מי שעומד שם.
  33. עי' ציון 19. קונה"ס כלל א אות ד.
  34. הגמ"י שם אות ז בד' הרמב"ם שם; שטמ"ק בשם ריצב"ש ב"מ ג א בד' הרמב"ם שם; נתיה"מ שם ס"ק א. וע"ע הנ"ל ציון 105 ואילך, ועי"ש ציון 103.
  35. עי' להלן.
  36. ר"י מיגאש ב"ב פד ב; רשב"ם שם ד"ה והניח על גבי סימטא; יד רמה ב"ב שם אות צה; עי' רמב"ן שם; עליות דר' יונה שם; רשב"א שם, ועי"ש, שכן ד' סתם גמ' קידושין ח ב; ריטב"א שם.
  37. עי' ציון 19 ואילך. עליות דר' יונה שם.
  38. עי' תוס' ב"מ צט א; ראב"ד בשטמ"ק שם.
  39. ע"ע חצר ציון 958 ואילך. עי' ציון 18. ר"י מיגאש ב"ב פד ב; רשב"ם שם ד"ה והניח על גבי סימטא; תוס' ב"מ צט א; יד רמה ב"ב שם אות צה; עי' רמב"ן שם; עליות דר' יונה שם; רשב"א שם; ריטב"א שם.
  40. תוס' שם; יד רמה שם; רמב"ן שם צד א; עליות דר' יונה שם ועו ב; ריטב"א שם פד ב.
  41. עי' ציון 19. עליות דר' יונה שם; ריטב"א שם, ועי"ש, שהמוכר הוא שלוחו של הקונה.
  42. רמב"ן שם לצד זה.
  43. רמב"ן שם צד ב.
  44. ב"ב שם.
  45. רשב"ם שם פד ב ד"ה שמא לא; ראב"ד בשטמ"ק שם. וע"ע משיכה; רא"ש שם פ"ה סי' טו.
  46. רשב"ם שם.
  47. עליות דר' יונה שם.
  48. ב"ב פד ב ופה א.
  49. עי' ציון 19. עליות דר' יונה שם.
  50. ב"ב עו ב; רמב"ם מכירה פ"ב ה"ה ופ"ד ה"ג; שו"ע חו"מ קצח יא.
  51. רמב"ן שם.
  52. עי' ציון 19. רבנו גרשום שם; רשב"ם שם ד"ה לא קשיא וד"ה משיכה; יד רמה שם; רשב"א שם; ריטב"א קידושין שם כה ב; חי' הר"ן ב"ב שם.
  53. ע"ע משיכה.
  54. ע"ע הנ"ל. אולם המשפט סי' קצח סי"ד בד' הרמב"ם מכירה פ"ג ה"ג.
  55. ע"ע הנ"ל.
  56. אולם המשפט שם בד' הרא"ש ב"מ פ"א סי' כח, ועי' ציון 27 ואילך.
  57. משפט שלום קונ' משמרת שלום סי' קצח ס"ק ה, בביאור ד' רש"י עירובין מב ב ד"ה לא במשיכה.
  58. ע"ע מהיום ולאחר זמן.
  59. כתובות פב א.
  60. עי' ציון 50. תוס' שם ויבמות צג א.
  61. ע"ע הנ"ל.
  62. עי' ציון 19. תוס' שם.
  63. ע"ע מהיום ולאחר זמן.
  64. עי' כתובות פו ב.
  65. עי' מהרש"א כתובות שם לד' ר"י ור"ל שם פד ב; כתוב שם לראב"ד גיטין עה א (לז ב).
  66. עי' ציון 19.
  67. ע"ע מסירה. יד רמה ב"ב עו ב, אות כו; ר"י מגאש שם א הובא ברשב"א שם ב; תוס' קידושין כה ב בשם ר' חיים כהן; רא"ש מלוניל ב"ב שם א פי' ב; רבנו יונה שם; ר"י קרקושא (בשיטת הקדמונים) שם; צרור הכסף הדרך הרביעי שער ב; ריטב"א ב"ב שם בשם ר"י; ר"ן קידושין שם (ט ב) פי' ב.
  68. ע"ע הנ"ל.
  69. תוס' קידושין שם בשם רש"י ור"ת; בעה"מ ב"ב עו א (לט א); רשב"א שם ב; ריטב"א שם; מאירי קידושין שם.
  70. רשב"א שם.
  71. ע"ע מסירה. עלי דשא ב"ב סי' כח.
  72. ע"ע שומרים. עי' ר"י מלוניל ב"ק עט א (כט ב).
  73. כתובות פד ב.
  74. כתובות שם.
  75. רש"י שם ד"ה אבל בסימטא לא.
  76. ע"ע שעבוד.