אנציקלופדיה תלמודית:סליחות

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - תפילות ידועות הנאמרות בעיקר בימים נוראים ובתעניות.

ערך זה עוסק בסדרי תפילה המכונים "סליחות" המסורים בידינו מימי הגאונים ואילך. ככלל מצינו שני סדרים שונים של סליחות: של ימים נוראים, כסדר תפילה בפני עצמו. ושל תעניות ציבור, כהוספה בתוך התפילה.

בסידורי הגאונים מעמד התפילה של ימים נוראים קרוי "סדר אשמורות"[1], או "רחמין"[2], ואילו השם "סליחות" מתייחד לקטעי תפילה ידועים, בעיקר לאלו שמוסיפים בתפילת יום הכפורים[3], ותעניות ציבור[4], ולפעמים גם לקטעי תפילה הנאמרים בתוך "סדר אשמורות" שבעשרת ימי תשובה[5], בראשונים מצינו שמשתמשים בשם "סליחות" אף לכלל מעמד תפילת אשמורות של הימים הנוראים[6]. בערך שלפנינו השם "סליחות" משמש – כמקובל בימינו – כשם כולל לסדר הסליחות של ימים נוראים, ושל תעניות ציבור, ולפעמים במשמעות של פיוטים ידועים המכונים "סליחה"[7].

מנהגים רבים מצינו במנהגי הסליחות וסדר אמירתן. בערך שלפנינו יובאו עיקריהן, כפי העולה מספרי ההלכה והמנהג שבידינו. הערך אינו עוסק בפרטי נוסחאות פסוקי הרחמים והפיוטים, וסדרי אמירתן, אשר משתנים לפי מנהג המקום והזמן.

על ימי הסליחות - של ימים נוראים - שיש שנהגו להתענות בהם, ע"ע תענית. על זמן תפילת שחרית, בימים אלו, שיש שהקלו להקדים יותר משאר ימות השנה, משום טורח ציבור שהשכימו לסליחות, ויהיה קשה לקבצם שנית, ע"ע תפילה. על נישואין בימים אלו, ע"ע נשואין.

סדרן ותוכנן

סדרן

בסליחות מצינו שאומרים פסוקי רחמים[8], ופיוטים[9], ושלש עשרה מידות של רחמים, הכתובות בתורה[10] - הנאמרות בין סליחה לסליחה[11] – שברית כרותה להן שאינם חוזרות ריקם, שנאמר: הנה אנכי כורת ברית[12], על סדרן והלכות אמירתן, ע"ע שלש עשרה מדות של רחמים. לאחר מכן אומרים וידוי[13] – על אופן אמירת הוידוי ע"ע ודוי[14] - סדר אמירת הפסוקים והפיוטים, משתנה לפי מנהג המקום והזמן, על סדר אמירת סליחות של תעניות עי' להלן, על סדר סליחות של ימים נוראים עי' להלן.

תוכן הבקשות

בתוכן הבקשות שמבקשים בסליחות, כתבו אחרונים שמלבד בקשות על סליחת עון, מוסיפים להתפלל על שאר עניינים, כגון רפואה, פרנסה, והצלה, וגאולה, והכנעת אויבים, והרמת קרננו, וכדומה - ומצינו פיוטים הנאמרים בסליחות, שאינם מענין סליחת עון[15] - לפי שמתפללים שימחל לנו, ואל יעכבו חטאנו מליתן לנו כל אלו[16], וכן כתבו אחרונים שקרויים "סליחות" על שם שקבועים בהם רחמים ותחנונים לפני הקדוש ברוך הוא, על סליחת עוונות, וגם נכללים בהם שארי תפילות[17].

לשונן

פיוטי הסליחות, רובן בלשון-הקודש*, שהיא הלשון העדיפה[18], וקצתן בלשון ארמית, לפי שאין מתפללים ארמית, אלא בציבור, שאין צריכים למלאכי השרת שאין נזקקים ללשון ארמית[19], והסליחות נתקנו לאמרן בציבור[20], להורות שכוחם גדול, ואין צריכים לסיוע מלאכי השרת[21]. על אמירת פיוטים הפונים למלאכי השרת, שיתחננו עלינו, ע"ע תפילה.

פסוקי רחמים

פסוקי רחמים הנאמרים בסליחות[22], אין נאמרים בכוונת קריאה, אלא בדרך תחינה ובקשה, והרי הן כשאר התפילה, ולכן רשאים לשנותם, לפי צורך השעה ולפי ענין תחינתם, כגון מלשון יחיד ללשון רבים[23], ואף על פי שבדרך קריאה ותרגום, אין משנים את הכתובים מלשון יחיד לרבים ולהיפך[24].

פסוקים שקודם פיוטי הסליחות

הפסוקים שיש נוהגים לומר קודם כל סליחה, יש לאמרם בנחת, כדרך שאומרים את הסליחות עצמן, שהפסוקים שנאמרו ברוח הקודש, והם עדיפים מהפיוטים[25].

הזכרת השם בתחילת סליחה

כשמתחילים סליחה - שאינה מתחלת בשמות[26], הנמחקים[27] - יש נוהגים לומר "אלוקינו ואלוקי אבותינו"[28].

אופן אמירתן

אמירת הסליחות – הנאמרות בתפילת התעניות[29], ושל ימים נוראים[30] - בזמנים קדומים נהגו שהשליח ציבור היה אומר לבדו את הסליחות[31], ומוציא את הציבור ידי חובתם[32], והיו עונים אחריו ראשי פרקים[33]. בדורות המאוחרים, יש שכתבו שנוהגים שכל הקהל אומרים את הסליחות עם השליח ציבור[34], והשליח ציבור מסיים בקול רם, כמה תיבות אחר הציבור, כדי שיאמרו הכל בשוה[35], ויש שכתבו שעדיין מנהגם שהש"צ מתפלל, והקהל עונים כמה פרקים[36].

ביחידות

פסוקי הרחמים ופיוטי הסליחות – בלא קדיש[37], ושלא באמצע התפילה[38] – שנתקנו לאמרם בציבור[39], אף היחיד יכול לאמרם[40], שאינם אלא תחנונים בלבד[41]. על שלש עשרה מדות של רחמים, או סליחות שמוזכר בהן זכות י"ג מידות, שיש סוברים שאין נאמרים על ידי יחיד בדרך תפילה, ושיש סוברים שנאמרים שלא בתפילת שמונה עשרה, ע"ע שלש עשרה מדות של רחמים. על אמירת סליחות שנתקנו בארמית על ידי יחיד, ע"ע לשון (שפה)[42], וע' לשון הקודש[43], וע' תפילה. על אמירה על ידי יחיד בעשרת ימי תשובה, דברים שבכל השנה אין נאמרים אלא לציבור, ע"ע עשרת ימי תשובה.

עמידה באמירתן

סליחות, טוב לאמרן בעמידה[44], ומי שאינו יכול, יעמוד על כל פנים באמירת שלש עשרה מדות של רחמים ואל מלך[45], ובשעת אמירת הוידוי[46].

הגבהת הקול

בסליחות ובתחנונים יש שכתבו שנהגו להגביה קולם, ולקרוא בקול גדול[47], לפי שהקול היוצא מפי הרבים הוא חזק, ויש בו כח לבקוע כמה אוירים, עד שעולה למעלה[48], ודוקא בתפילת שמונה עשרה, מתפללים בלחש, שהוא כעומד לפני המלך[49], ולא בשאר תפילות[50], ואדרבה סליחות ופיוטים אומרים בקול רם, לעורר הלבבות[51].

חזרה בתשובה

בעת אמירת הסליחות, כתבו אחרונים שיזהר האדם לקבל בלבו תשובה* גמורה, בחרטה על העבר ובקבלה לעתיד[52], שאין כח בתפילה על סליחת העוונות בלא תשובה[53].

מעט בנחת

סליחות, צריך לאומרם בנחת ובמתון ובכוונה[54], וטוב לומר מעט בנחת, מהרבה במרוצה[55].

כמה פעמים ביום

אמירת סליחות כמה פעמים ביום, מעיקר הדין מותר לאמרן כמה פעמים שירצה, ואף על פי שאומר כמה אזכרות בכל פעם, אינו חשוב הזכרת שם שמים לבטלה[56], לפי שמעיקר הדין מותר להזכיר שם שמים בדרך תפילה, אלא שנהגו שלא לומר שם שמים, אלא במקום החיוב[57].

בימים טובים

ביום-טוב* אין אומרים סליחות[58]. על אמירת סליחות בראש השנה, עי' להלן[59]. על אמירת סליחות בערב יום הכפורים, שחשוב יום טוב, עי' להלן[60].

בראש חודש

אמירת סליחות בראש חודש – כגון בראש חודש אלול, לנוהגים לומר סליחות בכל חודש אלול[61] – נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שאין אומרים[62], שכשם שאין תחינה ברגלים, כך אין תחינה בראש חודש[63], וכתבו אחרונים שקהלת "ורמייזא" קבעו להם את ראש חודש סיון ליום תחנה, משום מעשה שאירע, ואין למדים מהם[64]. ויש סוברים שאומרים סליחות בראש חודש[65].

התאמת נוסחן להלכה

פיוטי הסליחות, יש בהם דברים דברים שנאמרו שלא כפי ההלכה[66].

על כך שיש להסדיר את הסליחות בפיו, כדרך שאר תפלות הנאמרות מזמן לזמן, ע"ע תפילה.

בתעניות

בתעניות ציבור

בתעניות ציבור – והם תעניות קבועות שמתענים בהם כל ישראל משום מאורעות שארעו באותם הימים[67] – מצינו מסידורי הגאונים ואילך שאומרים סליחות[68], מענין המאורעות שארעו באותם הימים[69], ומזכירים שלש עשרה מידות של רחמים הכתובות בתורה[70], לפי שברית כרותה להם שאינם חוזרות ריקם, שנאמר: הנה אנכי כורת ברית וכו'[71], וימי התעניות נקבעו בשביל לפתוח דרכי התשובה[72], ולכן נהגו לומר בהם וידויים וסליחות[73]. וכתבו אחרונים שיש סעד לאמירת סליחות בתענית צבור, ממה שמצינו בתלמוד שהיו מוסיפים בתפילה בתענית ציבור[74], ויש מן הראשונים שכתב שהיא תקנת אנשי כנסת הגדולה[75], ויש שכתבו בדעת ראשונים שזוהי שאמרו בתלמוד שאין צריך פסוק במגילת אסתר לרבות את יום י"ג באדר לקריאת המגילה - באופנים מסויימים, לסוברים כן[76] – לפי שהוא "זמן קהילה"[77], שלדעתם היינו יום "תענית-אסתר", ומתאספים בו בני הכפרים לערים לומר בהם סליחות ותחנונים[78], וכתבו שהם דברי קבלה, שחשובים כדברי תורה[79]. במנין הסליחות שאומרים בתעניות ציבור, מצינו בגאונים שהיו נוהגים לומר שבע סליחות[80].

בתענית גשמים

בשבע תעניות של תענית-גשמים*, אומרים בכל יום סליחות[81], כדרך שעושים בשאר תעניות[82], ויש מן הראשונים שכתבו שבתעניות על הגשמים, שבימים קדמונים היו מוסיפים פסוקים ותפילות, בחזרת שליח ציבור[83], בזמן הזה שנוהגים באמירת פיוטים וסליחות, אומרים בכל ברכה סליחות מענין הפסוקים הנזכרים[84]. וכן כתבו אחרונים שנוהגים לומר בחוץ לארץ סליחות בזמן עצירת גשמים[85].

בשאר תעניות

בתעניות שנהגו להתענות, כגון בתעניות בה"ב* אומרים סליחות[86], וכן בתעניות שובבי"ם-ת"ת* - בימי שני וחמישי של פרשיות שמות עד משפטים, או תצוה[87] - תקנו קדמונים סליחות, שיש בהם שייכות לפרשיות השבוע[88], וכן בתעניות שגוזרים על הציבור – לתשובה[89], ובשעת צרה[90], או משום גזירות שהיו בעבר בתאריכים ידועים[91] – מצינו שהיו אומרים סליחות[92], בתפילה[93], ומתחננים בעיקר על מה שגזרו התענית, ודרך אגב מזכירים הרבה צרות ומבקשים עליהם[94]. וכן ביום ז' באדר – שהוא יום תענית, לפי שבו מת משה רבינו[95] – יש מרבים בסליחות[96]. וכן בתענית של "חברא קדישא", שנוהגים לקבוע להם תענית יום אחד בשנה[97], אומרים בו סליחות[98].

שלא בתענית

מנהג אמירת סליחות, מצינו אף שלא בתענית: בימי שני וחמישי, יש נוהגים לומר בתפילת שחרית סליחות ותחנונים[99]. סליחות על גזירות שהיו משנים קדמוניות, שלא ביום תענית, מצינו באחרונים שהיו מקומות שאמרו, בתפילת שמונה עשרה[100]. בכל יום עשירי, היו שנהגו לומר סליחות ידועות שנתקנו לכך[101]. וכתבו אחרונים, שסליחות רשות לאמרן בכל יום[102].

בתשעה באב

אמירת סליחות בתשעה באב, נחלקו בו גאונים וראשונים: יש סוברים שאומרים בו סליחות[103], שאינו גרוע משאר תעניות ציבור[104], ואף על פי שתשעה באב נקרא מועד[105], אף ביום הכפורים - שאין אומרים בו נפילת-אפים*[106] - אומרים בו סליחות[107], ויש שכתבו שאפשר שזהו שאמר רבי יונה בשם רבי יהושע בן לוי שבתשעה באב מתפללים ארבעה[108]. ויש סוברים שאין אומרים בו סליחות[109] - ולא י"ג מידות[110] - לפי שתשעה באב נקרא מועד[111], וכדרך שאין אומרים בו נפילת-אפים[112], שאין לומר דבר שנקבע לתעניות ציבור, ביום שנקרא מועד[113]. ויש סוברים שבשחרית אין אומרים סליחות, ולא שלוש עשרה מידות[114], אבל במנחה אומרים סליחות, ומזכירים שלוש עשרה מידות[115], לפי שהיא שעת נחמה[116].

בצום גדליה

בצום-גדליה* - שמשכימים באשמורת לאמירת סליחות, כשאר עשרת ימי תשובה[117] - יש נוהגים שלא לומר סליחות של תענית ציבור בתפילה[118], ומשכימים קצת יותר, לפי שהוא יום תענית ציבור, שיש להרבות בו בתחנונים[119]. ויש נוהגים לומר סליחות של תענית ציבור בתפילה[120]. הסליחות שנתקנו לומר בצום גדליה הם על ענייני הריגת גדליה[121], ועל התשובה[122].

במנחה

אמירת סליחות בתפילת מנחה, מצינו בגאונים שהיה מנהגם לומר סליחות אף במנחה[123], והיו אומרים שלוש סליחות, ואם יש פנאי אומרים שבע[124], ועכשיו אין אומרים במנחה סליחות[125], אבל אם לא אמרו את הסליחות בשחרית, אומרים אותן בערב[126], בתפילת המנחה[127].

ביום כפור קטן

בתפלת מנחה של ערב ראש חודש – הקרוי יום-כפור-קטן*[128] - יש נוהגים לומר סליחות[129], ונקרא "סדר יום כפור קטן"[130]. על זמן אמירתן, עי' להלן[131].

השליח ציבור

סליחות, אף שהן נאמרות בחזרת הש"צ - לסוברים כן[132] - יכול לשמש בהן שליח ציבור אחר, שאינו הש"צ החוזר את התפילה – ואינו דומה לעיקר התפילה, ששליח ציבור אחד, צריך לכתחילה להתפלל את התפילה כולה[133] - ויכול הש"צ החוזר להפסיק באמצע ברכת סלח לנו, ויכנס אחר תחתיו לומר סליחות, וכן שני, וכן שלישי, ובלבד שיהא שליח ציבור הראשון עומד במקומו, לא ירמוז ולא ישב, וכל שכן שלא יסיח דעת, עד סיום הסליחות, ויחזור לברכה שהתחיל בה, ויאמר מעין הברכה, ויחתום בברכת סלח לנו, ויסיים את תפילתו[134].

עמידה אצל הש"צ

בתפילת התעניות עומדים שנים מהקהל אצל השליח ציבור, עיין על כך בערך תעניות ובערך שליח ציבור, וכתבו אחרונים שעתה אין נוהגים בכך בסליחות של תעניות ציבור, לפי שמנהג זה אמור דוקא כשנוהגים בתענית כל חומרי תענית, ולא בתעניות ציבור שלנו[135], או לפי שאין המנהג אמור אלא בשליח ציבור המוציא את הרבים ידי חובתם, ועכשיו כולם אומרים את הסליחות עם השליח ציבור[136]. ויש שכתבו שנוהגים בתענית ציבור - ובימים נוראים[137] - להעמיד שנים אצל הש"צ[138], אחד לימינו ואחד לשמאלו[139].

השלמת סליחות של שובבי"ם

סליחות שנתקנו לימי שובבי"ם-ת"ת* – במקומות שנוהגים בהם[140] – שייכים לפרשת שבוע[141], ולכן אם נדחו הסליחות בשבוע אחד – כגון שלא התענו בו, משום שחל ביום שאין מתענים בו[142] - בשבוע שלאחריו, אומרים את הסליחות השייכים לאותו שבוע שאומרים בהם את הסליחות[143].

כשאין מנין מתענים

בית הכנסת שאין בו עשרה מתענים – כגון בתעניות בה"ב[144] - יכולים לומר סליחות[145], ואפילו בתוך תפילת שמונה עשרה[146].

בנוסח הפיוטים

כשאומרים סליחות בתענית בלא מנין מתענים[147] - כגון בתעניות בה"ב[148] - יש מן האחרונים שכתבו שלא יאמרו סליחה ידועה שאומרים בה "תענית ציבור קבעו"[149], וכן מצדדים אחרונים שיש להסס במקומות שאומרים בימי הסליחות סליחה זו, שלא בתענית ציבור[150]. ויש שכתבו שידלגו רק תיבת "ציבור"[151].

כניסת האבל לבית כנסת

אבל שאסור לצאת מביתו כל שבעה[152], אסור לילך לבית הכנסת לשמוע סליחות של תענית ציבור[153], ואף על פי שלסליחות של ערב ראש השנה, שהוא יום תענית לכל, מותר לו לילך לבית הכנסת[154], היינו דוקא משום שמרבים אז בסליחות[155], ואילו בתעניות אין מרבים בסליחות[156].

מקומן בתפילה

מקומן בתפילה

המקום בתפילה שבו מוסיפים את הסליחות - בתעניות ציבור[157], ובסליחות שאומרים על גזירות[158] – נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש נוהגים – ויש שכתבו שהיא מתקנת אנשי כנסת הגדולה[159], וכך היה מנהג הגאונים[160], וכמה מקומות בתקופת הראשונים[161], ומנהג אשכנז הקדום[162] – לאמרן באמצע התפילה[163], בחזרת השליח ציבור, בברכת "סלח לנו"[164], וחותמים לאחריהן בברכת "המרבה לסלוח"[165], וכדרך וידוי של יום הכפורים, ששליח ציבור אומרו באמצע תפילה[166], כך סליחות, לא יתכן לשליח ציבור לאמרו לאחר התפילה[167], ואין זה חשוב הפסק בתפילה[168], לפי שהסליחות הם מעין הברכה[169], ומותר להוסיף בסוף כל ברכה, מעין אותה ברכה[170], ובלבד שיתחיל ויסיים במטבע הברכה[171], כדרך שמוסיפים פיוטים*, בזמנים ידועים, לנוהגים כן[172], וכיון שמתחיל מעין הברכה, לדעתם מותר להאריך בדברי ריצוי ותחנונים, כגון מה שמוסיפים להתפלל בסליחות על שאר עניינים[173], שאנו מתפללים שימחל לנו, ואל יעכבו חטאנו מלהעתר לבקשתנו[174], ואף על פי שמאריכים בסליחות, ואין מאריכים בהוספות שבאמצע תפילה - לסוברים כן [175] - בציבור – דהיינו שליח ציבור, שבא בשביל הציבור[176], או לצרכי ציבור[177], או לצורך יחיד שהרבים צריכים לו, שחשוב כרבים[178] - מותר להאריך בהפסקה[179], ומן האחרונים יש שכתבו הטעם שמותר להאריך בהפסקה, שמאחר שאין הציבור מפסיקים בתפילתם, אלא רק השליח ציבור מפסיק בתפילתו, אין חשש הפסקה[180], וכתבו שאין לומר את הסליחות לאחר התפילה, שאם כן במה יסיים[181], ויש שכתבו סעד לדבר, ממה שמצינו במשנה שמוסיפים בתעניות בתפילה[182]. ב) ויש נוהגים - וכך מנהג ארץ ישראל[183], ובני ספרד[184], ורוב המקומות בזמננו[185] - לאמרן לאחר חזרת הש"צ[186], ולדעתם אין אומרים אותן בתפילה, בשביל שלא להפסיק בתפילה[187] - כדרך שלדעתם אין מפסיקים בפיוטים בתפילה[188] - ויש שכתבו שכן נכון לעשות, שלא להפסיק הפסקה גדולה באמצע התפילה[189].

פיוטים שלא מענין סליחת עון

סליחות שאומרים בברכת סלח לנו – לסוברים כן[190] – היינו דוקא דברים שהם מענין סליחת עוון – כגון סליחות, וידויים, פסוקי רחמים, ושלוש עשרה מידות[191] - שהם מעין הברכה[192], אבל פיוטים שאינם מענין סליחת עון – כגון מה שאומרים לאחר שגומרים לומר שלש עשרה מדות, "עשה למען אמתך" "עננו ה' עננו"[193] – אין אומרים אלא לאחר התפילה[194].

מקומן ביחס לנפילת אפים

בסדר אמירת הסליחות ונפילת אפים - לנוהגים לומר סליחות לאחר חזרת השליח ציבור[195] - יש נוהגים להקדים את הסליחות לנפילת אפים[196]. ויש נוהגים להסמיך את נפילת אפים לתפילה, ולאחר מכן סליחות[197], שלפי הסוד אין להפסיק כלל בין תפילה לנפילת אפים[198].

בתפילת היחיד

היחיד, אינו מפסיק בתפילת שמונה עשרה לאמירת סליחות[199], כדרך שאר פיוטים שאין היחיד מפסיק בתפילתו לאמרם[200]. אבל לאחר תפילת שמונה עשרה, יכול לאמרן[201].

כששכחו לאמרן במקומן

סליחות שאומרים בתפילה – לנוהגים כן[202] – ושכחו לאמרן במקומן - וסיים הש"צ ברכת "סלח לנו" ואף שלא התחיל בברכה שלאחריה[203] - אומרים אותן לאחר תפילת שמונה עשרה[204], ואין מוסיפים אותן בברכת שומע תפילה[205].

כשמנהג השליח ציבור והקהל חלוקים

במקומות שאומרים סליחות בתוך התפילה[206], אין להוריד לתיבה שליח ציבור, שהוא בן מקום שאין אומרים בו סליחות בתפילה[207], לפי שנותנים עליו חומרי מקום שהלך משם[208], שלא להפסיק בתפילה[209].

אמירתן באשמורת

אמירת סליחות בתענית ציבור קודם אור היום, לפני תפילת שחרית, יש שכתבו שאפשר לאמרן, במקום הצורך[210], או כשהציבור נאותים לכך[211], ויאמרו לאחריהן "קדיש תתקבל", כדרך שאומרים לאחר סליחות של ימים נוראים[212], לפי שהיה ראוי לומר את הסליחות – כדרך שאומרים בימים נוראים[213] - קודם אור הבוקר, שהוא עת רצון ורחמים גוברים[214], אלא שמשום טירחת הציבור, ובטול תלמידי חכמים מעסק התורה באשמורת הבוקר, תקנו לאמרם בתפילה, אבל במקום הצורך, או בהסכמת הציבור, אפשר לאמרם קודם אור היום[215].

תחנה לאחר התפילה

בתענית ציבור לאחר התפילה – לאחר נפילת אפים[216] – היו שנהגו לומר תחינה[217], המתוקנת לאותה התענית[218].

דברים הדוחים את אמירתן

כשיש ברית מילה

אמירת סליחות - בתעניות ציבור שבכתובים[219] - כשיש ברית מילה – דהיינו במקום עשיית הברית[220], או בבית כנסת שבעלי הברית מתפללים בו[221], ואף כשמתפללים עם בעלי הברית בביתם[222], באופנים שאין אומרים בהם נפילת אפים[223] - כתבו ראשונים שאומרים סליחות ווידוי[224], ודי שמניחים במקצת, שאין אומרים תחנונים[225], וכתבו אחרונים שאף שקבלו עליהם מצות מילה בשמחה[226] – ומשום כך אין אומרים תחנון[227] – אינו כיום טוב[228] - שאין אומרים בו סליחות[229] - ואין בשמחתה מצוה כל כך[230]. ויש שכתבו טעם שאין מילה דוחה את הסליחות, אף שהיא דוחה נפילת אפים, לפי שלדעתם תקנת אמירת סליחות בתענית ציבור נתקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה[231], ודברי קבלה הן, שהן כדברי תורה[232], ואינה כתקנת נפילת אפים, שנתקנה מאוחר יותר[233].

כשיש חתן ביום חופתו

אמירת סליחות בבית הכנסת שיש בו חתן ביום חופתו – שאין אומרים נפילת אפים, לסוברים כן[234] – נחלקו אחרונים: יש סוברים שאומרים[235]. ויש סוברים שאין אומרים[236], לפי שהוא יום טוב שלו[237] - וביום טוב אין אומרים סליחות[238] - ומצוה גדולה על הכל לשמוח עמו[239]. היו מתפללים עם החתן בביתו, נחלקו אחרונים – לדעת הסוברים שבבית הכנסת אומרים - יש מצדדים שאומרים סליחות[240]. ויש מצדדים שאין אומרים[241].

בשבעת ימי המשתה

בבית הכנסת שיש בו חתן בתוך שבעת ימי המשתה – שאין אומרים נפילת אפים, לסוברים כן[242] – אומרים סליחות[243]. היו מתפללים עם החתן בביתו, יש שמצדדים שאומרים סליחות[244]. ויש מצדדים שאין אומרים[245].

בעל ברית וחתן

בעל ברית, אינו אומר סליחות[246], הואיל והוא יום טוב שלו לכמה דברים[247] - ואין אומרים סליחות ביום טוב[248] - ואף על פי שחייב בתענית – לסוברים כן [249] - דוקא התענית היא חובה, ולא התחנונים והפיוטים[250]. חתן - ביום חופתו, וכל שבעת ימי המשתה [251]- מצדדים אחרונים שאינו אומר סליחות[252].

בתעניות שאינם בכתובים

אמירת סליחות בתעניות ציבור שאינה בכתובים – כגון בתענית-אסתר*[253], או בתעניות בה"ב[254] - במקום שיש ברית מילה – שאין אומרים בו נפילת אפים[255] - יש שכתבו – וכתבו אחרונים שכן המנהג[256] - שדינן כתעניות ציבור הכתובים, שאומרים בהם סליחות[257]. ויש מצדדים שאין אומרים בו סליחות[258].

קיצור הסליחות

הסליחות שאומרים כשיש ברית מילה, או חתן – כשאומרים בהם סליחות[259] - יש שכתבו שנוהגים לקצר בסליחות[260]. ויש שכתבו שיש לומר את כל הסליחות, שרגילים לומר תמיד[261].

אבל

אבל, יש שצדדו לומר שאינו אומר סליחות[262], ואף על פי שהמתפללים עמו אומרים סליחות – לסוברים כן[263] - שלגבי האבל עצמו, הוקשה האבלות לחג[264]. ויש שכתבו שאומר סליחות[265], בלחש, מלבד הוידוי, שאינו אומר[266].

בבית האבל

אמירת סליחות בבית האבל, נחלקו אחרונים: יש סוברים שאין אומרים[267], שאבלות הוקשה לחג, שנאמר "והפכתי חגיכם לאבל"[268], ובבית האבל אין אומרים מה שאין אומרים בחג[269], ובחג אין אומרים סליחות[270], כמו שמצינו שמטעם זה אין אומרים נפילת אפים בבית האבל, לסוברים כן[271]. ויש סוברים שאומרים סליחות[272], שלדעתם הטעם שאין אומרים נפילת אפים בבית האבל[273], הוא בשביל שלא לעורר ולהגביר מידת הדין[274], והיינו דוקא בנפילת אפים, שהיא מסירת הנפש, ורומזת למידת הדין[275], או לפי שהטעם שאין אומרים נפילת אפים בבית האבל, משום שהיא נתקנה בשביל שתהא התפילה נשמעת ביותר[276], ולפי שמידת הדין מתוחה על האבל, אין אומרים אותה[277], אבל סליחות של תעניות, שנתקנו על צער ויגון, כגון תעניות ציבור שנתקנו על מה שאירע בהם לאבותינו[278], או תעניות שני וחמישי ושני, שנתקנו על החטאים שברגלים[279], יש מקום לאמרם גם בבית אבל, השרוי בצער[280], ויש שכתבו שאף לסוברים שאין אומרים נפילת אפים, משום שאבלות הוקשה לחג[281], אינו חג ממש, ודי במה שמניחים מקצת שאין אומרים נפילת אפים, אבל סליחות אומרים[282].

כשיש אבל בבית הכנסת

אמירת סליחות בבית כנסת שנמצא בו אבל: כתבו אחרונים שאומרים[283], ואף לסוברים שבבית האבל אין אומרים סליחות[284], לפי שבבית הכנסת אין כולם נגררים אחר האבל[285], או לפי שדוקא בבית האבל, אין אומרים סליחות, משום שמידת הדין מתוחה שם[286], ולא בבית כנסת[287].

בערב שבת

על אמירת סליחות בתעניות בערב שבת, שאין ראוי לאמרם משום ביטול עונג שבת, ולכן מקדימים את תענית אסתר כאשר היא חלה ביום שישי, ע"ע תענית אסתר.

בערב ראש חודש

סליחות בערב ראש חודש, כגון סדר יום כפור קטן, שיש נוהגים לומר[288], יש שכתבו שטוב לאמרן קודם מנחה, כי מן המנחה ולמעלה חל ראש חודש[289], ובזמננו המנהג לאמרן לאחר מנחה[290].

בימים נוראים

אמירת סליחות

בימים נוראים - ראה להלן: הימים שאומרים בהם - מצינו מספרי הגאונים ואילך, שמלבד תפילות היום, מוסיפים סליחות[291].

אמירתן בציבור

סליחות, נוהגים לאמרן בציבור[292], משום שבאמירתן בציבור יש עת רצון[293], ועוד שאומרים בהם פסוקי שלש עשרה מדות של רחמים, שאין נאמרים אלא בציבור[294]. על אמירת סליחות ביחידות, עי' לעיל[295].

אמירתן בבית כנסת

סליחות, נוהגים לאמרן בבית כנסת, משום שבאמירתן בבית הכנסת יש עת רצון[296].

לפרוש מהציבור

בשעת אמירת סליחות ותחנונים בציבור, אין לתלמידי חכמים להשמט מאמירתן, ולעסוק בתורה בבית הכנסת[297], ואף על פי שלימוד תורה עדיף מאמירת סליחות[298], שמא ילמדו ממנו עמי הארץ לבטל את אמירתן[299]. ויש שכתבו שריבוי סליחות ותחנונים עם הציבור בימים אלו, עדיף מלימוד תורה,[300], ואפילו מי שחשקה נפשו בתורה, והוא מתמיד בלמודו מאד, בעת הזאת ישתתף עם הציבור באמירת הסליחות[301].

עובד שכיר

עובד שכיר - כגון מלמד תנוקות[302] - שאסור לו להיות נעור בלילה באופן שיש בו בטול מלאכה[303], אין לו להמנע משום כך מלהשכים באשמורת לאמירת סליחות, שכיון שכך הוא המנהג, הרי זה חשוב כאילו התנו מתחילה על הדבר[304].

במקום ביטול תורה של רבים

המלמד תורה ברבים, ואם ישכים באשמורת לומר סליחות, ימשך מכך ביטול תורה לרבים, אין לו להמנע משום כך מהשכמה לאמירת סליחות[305].

ביחס לתקון חצות

הרגילים לומר תקון-חצות* בכל השנה, יאמרוהו קודם לאמירת סליחות עם הציבור[306]. במקום שהציבור אומרים סליחות בחצות הלילה[307], ויש יחידים שעדיין לא עשו תקון חצות, ויש פנאי לאמירת תקון חצות לאחר הסליחות, אל יפרשו מן הציבור, אלא יאמרו עמהם סליחות, ולאחר מכן יאמרו תקון חצות[308]. היה הזמן דחוק, ואין פנאי לומר סליחות, ותקון חצות, נחלקו אחרונים: יש שכתבו שאמירת תקון חצות – לרגיל בכך[309] - דוחה את אמירת הסליחות[310], שמעלתן גדולה[311], ובפרט בימים אלו, שהזמן מוכשר יותר לכך[312], ולאחר מכן יאמר סליחות ביחידות[313]. ויש שכתבו שאמירת סליחות דוחה את תקון חצות[314], לפי שתפילת ציבור עדיף[315], ובסליחות אומרים שלש עשרה מדות של רחמים בציבור[316], ועוד שלתקון חצות אין שיעור[317], ויוכל לצאת ידי חובה באמירת מזמור תהלים אחד[318], או בסליחות עצמן שיש בהם התעוררות על גלות השכינה והצדיקים[319]. על אמירת וידוי תקון בחצות בימי הסליחות, שאומרים וידוי בסליחות, ע"ע תקון חצות.

תקיעת שופר

תקיעת שופר קודם הסליחות, יש מן האחרונים שכתב שיש נוהגים לתקוע בשופר באשמורת קודם הסליחות[320], לעורר הישנים מתנומתם, כמו שנאמר: אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו[321], וכתבו אחרונים שבמדינותינו לא שמענו מנהג זה[322].

נשים

נשים, משמע בדברי אחרונים שנהגות לבוא לבית כנסת לאמירת סליחות[323]. נשים נדות, שיש נוהגים שאין נכנסות לבית הכנסת ולהתפלל, מלבד בימים נוראים, וכיוצא בהם, שרבים מתאספים לילך לבית הכנסת, ויש להן עצבון גדול לעמוד בחוץ[324], ימי הסליחות חשובים לענין זה כימים הנוראים, שמותרות להכנס בבית כנסת[325].

כניסת האבל לבית כנסת

אבל שאסור לצאת מביתו כל שבעה[326], אסור לילך לבית הכנסת לשמוע סליחות, ואפילו ביום ראשון של סליחות, אבל בערב ראש השנה מותר לילך[327], שהוא צורך שעה הרבה, לפי שהוא יום תענית לכל[328], ומרבים בו בסליחות[329], וכן מותר לו לילך בערב יום הכפורים[330], במקומות שנוהגים להרבות בסליחות[331], והוא צורך שעה, משום תענית יום הכפורים[332].

ימי הסליחות

ימים שאומרים בהם סליחות, יש שכתבו שהם ימי דין[333], ומטעם זה בארו את המנהג ששליח ציבור של סליחות צריך שיהא בן שלושים[334] - כמו בתפילות הימים הנוראים[335] - כמו הלויים בעבודתם[336], שימי דין הם דוגמת עבודת הלויים[337]. וכן יש שכתבו שמדקדקים בהם אף בדברים שאין מדקדקים בשאר ימות השנה, כגון שנוהגים שהשליח ציבור שמתפלל סליחות, מתפלל בכל היום - לנוהגים כן[338] - שיש אומרים שהוא מטעם שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור[339], ובשאר ימות השנה אין מדקדקים בכך[340]. על המנהג להתענות ביום ראשון של סליחות, ובשאר ימי הסליחות, ע"ע תענית.

מהותן וסדרן

מהותן

במהות הסליחות, כתבו ראשונים שאינם באים אלא בשביל שתהא התפילה לרצון, ולכן טועים העומדים לסליחות, ואחר כך הולכים לצרכיהם, או ישנים, ולא באים לבית הכנסת לברכו ולקדושה, כי התפילה עיקר יותר מהסליחות, והסליחות באים כדי שתעלה התפילה לרצון[341]. וכן כתבו ראשונים שאחד מן הדברים הנכבדים שבהשכמה לסליחות, הוא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי סליחה, ולכן מיחו על הנוהגים קלות ראש לחזור לבתיהם לשינה, לאחר אמירת הסליחות[342].

סדרן

הסדר הקבוע - הנהוג[343] - באמירת סליחות: מתחילים באמירת "אשרי"[344], עד סוף המזמור[345], מפני שיש במזמור זה תהלה ושבח גדול להשם יתברך[346], ואומרים אותו כדי לומר קדיש אחריו[347], לאחר מכן אומרים פסוקי רחמים[348], לאחריהם אומרים פיוטי סליחות - על סדרן ונוסחן, עי' להלן[349] - בין סליחה לסליחה אומרים את פסוקי שלש עשרה מידות של רחמים[350]. לאחר מכן אומרים וידוי*[351], על מנין הפעמים שאומרים וידוי בסליחות, שיש נוהגים לאמרו שלש פעמים, ויש שאין אומרים אלא פעם אחת ע"ע ודוי[352] , ומסיימים בנפילת-אפים*[353]. סדר הסליחות כתבו אחרונים שנתקן כסדר התפלה של כל יום: שהפסוקים שקודם הסליחות, הם כנגד פסוקי-דזמרה*, והסליחות עם הי"ג מדות שאומרים בין כל אחת ואחת, הם במקום תפלת שמונה-עשרה* - שעיקר התפלה הוא י"ג מדות[354], ויש שכתבו שאפשר שלכן נוהגים שאין פוחתים משלוש סליחות בכל יום, כנגד שלוש תפלות שבכל יום[355] - ונפילת אפים שלאחריהן, היא כנפילת אפים שלאחר כל התפילות[356], וכתבו שלכן יש נוהגים לומר לאחר הסליחות קדיש שלם עם תתקבל[357], כדרך שאומרים לאחר גמר כל התפלות[358].

קדיש לפניהן

לפני הסליחות אומר השליח ציבור קדיש[359], היינו "חצי קדיש" עד "דאמירן בעלמא"[360], ואומרים אותו לאחר אמירת "אשרי"[361], שכן דרך לעולם לומר קדיש אחרי פסוקים, ובלא אמירת פסוקים, אין אומרים קדיש לפני הסליחות[362]. לא התאספו מנין, מתחילים באמירת הפסוקים – והסליחות[363] - וכשיתאסף מנין, יפסיקו לאמירת קדיש[364], אפילו באמצע אמירת פסוקי הסליחות[365], ויקדים החזן לומר, שלושה פסוקים, או מקצת מן הסליחה[366]. ויש מי שכתב שאין לומר קדיש קודם הסליחות[367].

פיוטי הסליחות

הפיוטים הנאמרים בסליחות, סדרן ונוסחן תלוי במנהג המקום והזמן[368]: בזמן הקדום היו נאמרים לפי צורך ורצון המתפללים[369]. בימינו, נוהגים לומר לפי נוסח קבוע, יש נוהגים לומר נוסח שוה בכל יום[370], ויש נוהגים לומר בכל יום פיוטים אחרים, לפי סדר ידוע, הקבוע לימים שלפני ראש השנה ולעשרת ימי תשובה[371].

נפילת אפים

בסיום הסליחות אומרים נפילת-אפים*[372], ואין להפסיק בדיבור בין הסליחות לנפילת אפים, כדרך שאין מפסיקים בדיבור של רשות, בין תפילת שמונה עשרה לנפילת אפים, לפי שנפילת אפים היא גמר התיקון של התפילה, וצריכה להיות תיכף לאחריה[373]. ויש מי שכתב שאין אומרים נפילת אפים בסליחות, שכיון שיש סכנה בנפילת אפים[374], אין מן הראוי ליפול, אלא לאחר תפילת שמונה עשרה[375]. על סדר נפילת אפים, ועל אמירתו בסליחות קודם שהאיר היום, ע"ע נפילת אפים.

תפילת "עננו"

תפילת "עננו" כתבו ראשונים שלדעת אמוראים היא מוזכרת במשנה, שהיו אומרים אותה בשבע תעניות אחרונות של גשמים[376], והיו מתריעים וצועקים בקול רם, "עננו אבינו עננו, עננו אלהי אברהם עננו, עננו אלהי יצחק עננו, עננו אלהי יעקב עננו"[377], על סדר האל"ף בי"ת[378], כפי – הנוסח הידוע[379] - שאנו אומרים בסוף הסליחות[380], בלילות של תחנונים[381], בעשרת ימי תשובה[382] וביום הכפורים[383], וכתבו ראשונים בטעם שאומרים תפילה זו בעשרת ימי תשובה וביום הכפורים, משום שזמן זה הוא שעת הדין, ומלך יושב על כסא דין, ואין לך עת צרה גדול מזה, והרי זה חשוב כשבע תעניות אחרונות של גשמים[384].

קדיש לאחריהן

אמירת "קדיש* תתקבל" - והוא קדיש שמוסיפים בו "תתקבל צלותהון ובעותהון דכל ישראל[385] - לאחר הסליחות נחלקו בו ראשונים: יש שכתבו שאומרים קדיש שלם[386], עם תתקבל[387], שמאחר שרוב תפוצות עם ישראל מתפללים בימים אלו סליחות, שייך לבקש "תתקבל עם צלותהון דכל בית ישראל"[388], ואף על פי שאין אומרים קדיש תתקבל, אלא לאחר תפילת שמונה עשרה[389] - שכך היא משמעות לשון "צלותהון" שפירושו תפילה, וסתם תפלה היינו תפלת שמונה עשרה[390] - סליחות חשובים כמו תפילת שמונה עשרה[391], לפי שסדר הסליחות נתקן על סדר התפילה[392], או לפי שיש בהם בקשות רבות כמו בשמונה עשרה[393], ויש שכתבו שאף שראוי לומר קדיש תתקבל לאחר הסליחות, במקום שמתפללים מיד תפילת שחרית, אין להבדיל בין הסליחות לתפילה בקדיש תתקבל, אבל במקום שמפסיקים קצת, ראוי לומר קדיש תתקבל[394]. ויש שכתבו שאין אומרים קדיש תתקבל לאחר הסליחות[395], לפי שאין אומרים קדיש תתקבל אלא לאחר תפילת שמונה עשרה[396], ולדעתם סליחות אין חשובים כמו תפילת שמונה עשרה[397]. על אמירת קדיש תתקבל כאשר היה מנין בסליחות, ויצאו קודם קדיש ע"ע צבור.

הימים שאומרים בהם

בעשרת ימי תשובה

בעשרת-ימי-תשובה* שבין ראש השנה ליום הכפורים, נוהגים לומר סליחות[398]. שריבוי התפילה היא מדרכי התשובה[399], וכדי להתוודות בכל יום מאלו הימים, שהוידוי הוא מדרכי התשובה[400]. מהנוהגים לומר סליחות אף קודם ראש השנה[401], יש נוהגים להאריך בסליחות של ימים אלו, יותר ממה שאומרים קודם ראש השנה[402]. על אמירת סליחות בשבת של עשרת ימי תשובה, עי' להלן[403]. ויש שלא נהגו באמירת סליחות בעשרת ימי תשובה[404].

בחודש אלול

אמירת סליחות של ימים נוראים, מנהג כמה מקומות - בפרס[405], ובכמה מקומות בספרד[406] - להשכים מראש חדש אלול – מראש חודש, או מיום שלאחריו[407] - לאמירת סליחות ותחנונים[408], ואומרים עד לאחר יום הכפורים, כנגד ארבעים יום שעמד משה רבינו בהר, לקבל לוחות אחרונות[409], והוסיפו אחרונים שלפי שבימים אלו שהיה משה במרום, נמנעו ישראל מלחטוא, לאחר שהעבירו שופר במחנה, בשביל שלא יטעו בעבודה זרה, לכן נהגו לומר סליחות ולשוב בתשובה[410], וכתבו ראשונים שכל המוסיף לבקש רחמים ותחנונים זכות הוא לו[411], וכתבו שהוא כעין מה שמצינו שדורשים בהלכות הרגל, שלושים יום קודם לרגל, שראוי להקדים לעסוק בענייני היום, כדי להתעורר על ענייני היום[412], כך מראש חודש אלול מקדימים ומרבים בתפילה, כדי שיהיו המחשבות זכות ונקיות בהגיע ראש-השנה[413], וכתבו אחרונים שהזמן מזומן לכך, שהוא קודם לימי התשובה והכפרה שבחודש תשרי[414], וימי חודש אלול הם ימי תשובה[415], ולפי שהחזרה בתשובה היא מלאכה רבה, ואינה ליום או ליומיים, לכן מתחילים שלושים יום קודם[416], מהאחרונים יש שהוסיף טעם, שלפי שבזמן זה הלילות מתארכים, והעם מוסיפים במלאכתם מהלילות על הימים, טוב להתחיל ולקדם את פני השם בשירות והילולים, כדי שתבורך להם מלאכת הלילות כולם[417], ויש מהראשונים שדרשו רמז מהכתוב "את לבבך ואת לבב"[418], שהוא ראשי תיבות אלול, ולכן נהגו להשכים ולהתפלל בהם סליחות[419].

בראש חודש אלול

אמירת סליחות בראש חודש אלול - לנוהגים לומר בכל חודש אלול [420] - נוהגים להתחיל ביום שלאחר ראש חודש[421], וכתבו אחרונים שכן נכון לעשות[422], לפי שאין אומרים סליחות בראש חודש[423], ואפילו בראש חודש אלול[424]. ויש שכתבו שנוהגים להתחיל בראש חודש[425], שלדעתם אין איסור באמירת סליחות בראש חודש[426], וכיון שמנהג אמירת סליחות בחודש אלול נתייסד על עליית משה למרום[427], מתחילים בראש חודש, שבו עלה משה[428].

מחמשה עשר באלול

אמירת סליחות של ימים נוראים, יש נהגו להתחיל מחמשה עשר באלול[429], שראש השנה הוא יום הדין[430], ומקדימים מחמשה עשר בחודש, להשכים ולומר תחנונים[431].

בכ"ה באלול

אמירת סליחות של ימים נוראים, יש נהגו להשכים בכ"ה באלול[432], לפי שלדעת רבי אליעזר הסובר שהעולם נברא בתשרי[433], ביום זה התחיל בריאת העולם[434]. ויש שאין נוהגים להשכים לסליחות קודם ראש השנה, שלדעתם הלכה כדברי רבי יהושע שהעולם נברא בניסן[435].

בשני וחמישי של חודש אלול

אמירת סליחות של ימים נוראים, יש שנהגו בימי שני וחמישי של חודש אלול, לקום בלילות, ולקבוע תפלה בבית הכנסת, בתחנונים ובדברי כבושים[436], כדרך שעושין הכל בעשרת ימי תשובה[437], ואמרו בדרך דרש על הכתוב: דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב[438], שראוי להשתדל בתפילה ובתשובה, קודם ראש השנה, כדי להכנס לראש השנה בטהרת הלב[439].

במוצאי שבת הסמוך לראש השנה

אמירת סליחות של ימים נוראים, יש נוהגים להתחיל במוצאי שבת הסמוך לראש השנה[440], בין שחל ראש השנה בשבת ובין שחל באמצע השבוע[441].

במוצאי שבת הסמוך או שלפניו

אמירת סליחות של ימים נוראים – כאשר מתקרבים ימי הדין[442] - יש נוהגים שאם חל ראש השנה ביום חמישי או בשבת, מתחילים במוצאי שבת הסמוך לראש השנה, ואם חל ביום שני או שלישי, מקדימים לומר ממוצאי שבת שלפניו[443], שהוא עשרים ואחד או עשרים ושנים באלול[444], לפי שנוהגים לומר סליחות לכל הפחות ארבעה ימים, משום שתקנו חכמים להתענות ארבעה ימים קודם ראש השנה[445] - להשלים עשר תעניות של עשרת ימי תשובה[446], או כנגד ימי ביקור של קרבן[447] - ונוהגים לומר סליחות בימים שמתענים בהם[448], וכדי שיהיה לעולם יום קבוע שלא יטעו, קבעו להתחיל לעולם ביום ראשון[449], ויש שכתבו שהטעם שמקדימים למוצאי שבת שלפניו, הוא משום שצריכים שלושה ימים להכנה קודם ראש השנה[450], כדרך שמצינו במתן תורה שאמר הכתוב "היו נכונים לשלושת ימים"[451], שהקדוש ברוך הוא וישראל, דוגמת חתן וכלה, שאדם טורח בסעודה שלושה ימים[452].

בטעם שמתחילים במוצאי שבת

בטעם המנהג להתחיל באמירת הסליחות במוצאי שבת[453], יש מן הראשונים שכתב שהיינו משום שהעם שמחים אז מחמת מצות לימוד תורה, שלומדים בשבת[454], ומחמת עונג-שבת*, ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה[455], והוסיפו שגם הפייטן התחיל "במוצאי מנוחה"[456]. ויש שבארו הטעם לפי שיום ראשון הוא יום תחילת בריאת העולם[457], והוא ראשון למעשה בראשית, ומאחר שהאדם הוא תכלית הבריאה לעבודת השם, לכן מתחילים בתשובה, ביום ראשון לבריאה[458]. ויש שנתנו רמז לדבר, שהכתוב "אתם נצבים היום"[459] - שקוראים בשבת שלפני אמירת הסליחות, בשחרית או במנחה[460] - עולה בגימטריה: לעמוד לסליחות[461], והוא רמז לעם לעמוד לסליחות למחר[462].

בערב ראש השנה

בערב-ראש-השנה* - שמתקרב יום הדין[463] - נוהגים להשכים מאד לפני היום[464], ומרבים בו בסליחות, יותר משאר הימים[465], ומקדימין פני השכינה, בהרבה סליחות ותחנונים, אולי ירחם, ולא יבוא במשפט עמנו, ביום הדין הזה[466]. על נפילת אפים בסליחות של יום זה, ע"ע נפילת אפים.

בראש השנה

באשמורת הבוקר בראש השנה, יש מן הראשונים שכתבו, שיש מקומות שמשכימים לבוא לבית הכנסת קודם היום, ואומרים סליחות[467], ויש שכתבו שנוהגים לקום בלילה השניה, לאמירת תחנונים וסליחות כסדר האשמורות[468]. ויש נוהגים שלא לעמוד בראש השנה בבוקר לאמירת סליחות[469].

בערב יום הכפורים

אמירת סליחות בערב יום הכפורים מצינו בו מנהגים חלוקים: יש נוהגים להשכים לסליחות[470], וכתבו שאף על פי שהוא חשוב יום טוב, משום שהוא יום שלפני יום הכפורים[471], וביום טוב אין אומרים סליחות[472], לא יהא חמור מיום הכפורים עצמו, שאומרים בו סליחות ותחנונים[473], ויום זה אינו יום שמחה, אף על פי שמרבים בו באכילה[474], ויש שכתבו שלדעתם ערב יום הכפורים אינו חשוב יום טוב, אלא לאחר הסליחות – מעלות השחר ואילך[475] - ולא בלילה[476]. ויש שמוסיפים ומרבים בו בסליחות[477], כמו בערב ראש השנה[478], וכתבו שכל המרבה בתחנונים וסליחות ביום זה, הרי זה משובח[479]. ויש נוהגים שלא להשכים בו לסליחות[480], שלדעתם אף ליל ערב יום הכפורים חשוב יום טוב[481]. ויש נוהגים למעט בסליחות[482], שאף לדעתם ליל ערב יום הכפורים חשוב יום טוב[483], ומכל מקום אומרים קצת סליחות, מפני שהוא על כל פנים, אחד מימי תשובה[484]. ויש שכתבו שאין אומרים בו וידוי בסליחות אלא פעם אחת[485] – שלא כדרך שאר ימים, שלמנהגם אומרים שלוש פעמים[486] - לפי שעתיד להתוודות במנחה של ערב יום הכפורים ובערבית של ליל יום הכפורים[487]. על נפילת אפים בסליחות של יום זה, ע"ע נפילת אפים וע' ערב יום הכפורים.

בהושענא רבה

בהושענא-רבה*, יש מקומות שנהגו לומר סליחות[488] – כמו שאומרים ביום הכפורים[489] - בלא וידוי וכדומה[490], מהם שנהגו לאמרן לאחר כל הקפה[491], ומהם שנהגו לאמרן בלילה, לאחר חצות, קודם לאשמורת הבוקר[492]. על אמירת שלוש עשרה מדות בסליחות בהושענא רבה, ע"ע שלש עשרה מדות של רחמים. ויש שכתבו מנהג להתענות בהושענא רבה, ולומר בו סליחות לתענית, וכתבו ראשונים שמנהג התענית בחולו של מועד הוא מנהג איסור, ואינו ראוי להתקיים[493].

זמן אמירתן

באשמורת הבוקר

זמן אמירת סליחות – של ימים נוראים[494] - כתבו ראשונים שנהגו לקום בלילה[495], באשמורת הבוקר[496], קודם שיעלה עמוד השחר[497], והוא בסוף הלילה, סמוך לאור הבוקר[498], ומקדימים פני השם יתברך[499], ומתפללים עד שיאור היום[500], לפי שתפילת הלילה זכה מבלי ערבוב מחשבות וטרדות[501], והקדוש ברוך הוא שט בעולם הזה, בשלש אחרונות של הלילה[502], ונאמר "ובבוקר תפלתי תקדמך"[503], ונאמר "קומי רוני בלילה לראש אשמורות, שפכי כמים לבך"[504], וכן אמר דוד "אעירה שחר"[505], שהיה מעיר את השחר[506], והוא עת רצון[507], ובזמן זה הוא קרוב לנו בכל קראנו אליו[508], ולא די בכך שיש עת רצון משום שסליחות נאמרים בציבור[509], ובבית הכנסת[510], או בעשרת ימי תשובה[511], אלא צריך שיהא עת רצון גם מצד הזמן[512]. ויש מי שכתב שיש נוהגים על דרך הקבלה, שלא לומר סליחות קודם עלות השחר[513], ותמהו עליו[514].

בחצות הלילה

סליחות, יש נוהגים לומר בחצות הלילה[515], ומביאים ראיה מדוד שאמר ,חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך"[516], ותפלות שאדם מתפלל בלילה, הקדוש ברוך הוא שומע ועונה, מפני שהוא עת רצון, והקדוש ברוך הוא נזכר בחורבן הבית ובגלות ישראל, וחונן אותם, ושומע תפלתם[517], ולדעתם היא עת רצון כאשמורת הבוקר[518], ועוד שבחצי הלילה דעתו של אדם מיושבת עליו מפני ששקט הגוף, ומתיישבת הנפש מפני טרדת הגוף[519]. ויש שכתבו שאותם שקשה להם לעמוד באשמורת, יאמרו בחצות הלילה[520].

לאחר שהאיר היום

התאחרו ולא אמרו סליחות עד שהאיר היום, לא יבטלו מאמירת סליחות, לפי שימים אלו הם ימי רצון[521], אף לאחר עלות השחר[522], וכן כתבו אחרונים שיש מקומות שמאחרים עד עמוד השחר[523], ויש שכתבו שבהרבה מקומות אומרים כאשר כבר היום גדול[524]. בלילה הראשון, במקומות שאומרים פיוטים המוזכר בהם שעומדים בעוד לילה, יש שכתבו שמשכימים קצת יותר, משום לשון הפיוטים[525].

קודם חצות הלילה

קודם חצות הלילה, כתבו אחרונים שאין ראוי לומר סליחות, ולא שלוש עשרה מדות של רחמים, מלבד בליל יום הכפורים[526], והנוהגים לאמרן הוא מנהג טעות[527], עיין על כך בערך שלש-עשרה-מדות-של-רחמים*. ויש שכתבו שאם אין הציבור יכולים לומר סליחות לאחר חצות, יש להתיר בגדר הוראת שעה, לאמרן קודם חצות, כדי שלא יתבטלו מאמירתן, ולא יהא להם התעוררות לתשובה, לפי שאין לדברים אלו מקור מן התלמוד, אלא מרבותינו האחרונים על פי ספרי קבלה, ומסתבר שאין בזה ענין איסור, אלא שאין מועילין בכח שלוש עשרה מדות של רחמים, אלא כסתם תפלה[528], ואם אפשר, יכוונו בשליש הלילה, שיש אומרים שטוב להתחנן בשעות שהמשמרות משתנות, שהתפלה רצויה אז[529]. ויש שכתבו שאותם שקשה להם להמתין, או במקום שלא יתאסף מנין לאחר מכן, יכולים לאמרן שעתיים קודם חצות הלילה[530]. ויש מי שכתב שבדברים כגון אלו, שלא נזכרו אלא בדברי אחרונים, יחיד היודע לשקול את הדברים על פי הלכה, יכול להקל בהם[531]. ויש מי שכתב מנהג לומר בתפילת ערבית, קודם קדיש תתקבל, סליחות קצר ומלוקט ממה שאומרים באשמורת, ונהגו כן במקום שקשה לקום באשמורת, מפני החשש שלא תשתכח אמירת סליחות, וכיון שאין איסור באמירת שלש עשרה מדות של רחמים קודם חצות אלא על דרך הקבלה והסוד, לא נהגו במקומם לחוש לדברים אלו[532]. נשים – שטוב שתאמרנה סליחות[533] – יכולות להקל לומר סליחות קודם חצות הלילה, לפי שטרודות בצרכי הבית[534].

השליח ציבור

עטיפתו בטלית

שליח ציבור של סליחות - המוציא את הרבים ידי חובתם, או שאומר קדיש תתקבל לאחר סליחות[535] - כתבו ראשונים ואחרונים, שמתעטף בטלית[536], גדול[537] - כדרך שמתעטף בשאר תפילות[538] - משום כבוד הציבור[539], או משום כבוד השכינה[540], ויש שהוסיפו שבפרט בסליחות יש להתעטף בטלית, לפי שאומרים בהן "ויעבור ה' על פניו ויקרא"[541], ומצינו בגמרא שדרש רבי יוחנן על פסוק זה, שהקדוש ברוך הוא התעטף כשליח ציבור, והראה למשה סדר תפלה[542], ובאמירת י"ג מידות מתעטפים בטלית[543], ויש שכתבו שמשום כך מתעטף הש"צ בטלית אף בלילה, שאינו זמן ציצית, לסוברים כן[544]. ומכל מקום אין הטלית מעכבת, ואם אין טלית, יאמרו אפילו י"ג מידות, בלא טלית[545]. על ברכת הציצית בלילה, ע"ע ציצית.

הש"צ המתחיל

במנהג הש"צ בסליחות, כתבו ראשונים מנהג שגדול העיר עומד להתפלל תחילה, לפי שכל דבר תלוי בתחילתו, ואם מתחיל דבר כשורה ובהכשר, הכל הולך כסדר[546]. ויש ראשונים שכתבו הטעם לפי שיש סברא שהמתפלל ימים נוראים יתפלל גם סליחות, ומאחר שנהגו שגדול העיר מתפלל בימים נוראים[547], מתפלל הוא אף בסליחות[548].

הש"צ הקבוע

שליח ציבור הקבוע לשאר ימות השנה[549], יש שכתבו שנהגו שאינו משמש ש"צ של סליחות בכל יום, לפי שהיה מנהגם שהש"צ האומר את הסליחות, מתענה[550], ואם יתפלל הש"צ הקבוע בכל ימי הסליחות, יכבדו עליו התעניות, ובשביל להקל עליו, מתפללים אחרים ומתענים[551].

קביעותו לכל ימי הסליחות

שליח ציבור של סליחות, יש שמשמע מדבריהם, שהיו רגילים שאותו ש"צ משמש לכל ימי הסליחות[552], וכתבו שהיום אין נוהגין כן, אלא בכל יום משמש ש"צ אחר[553]. ויש שמשמע מדבריהם שאף המנהג הקדום היה כך, שבכל יום שימש ש"צ אחר, לפי שנהגו שהש"צ המתפלל ביום הסליחות, מתענה באותו היום[554], ואם יתפלל אותו ש"צ בכל יום, יכבדו עליו התעניות[555].

ש"צ שיצא ידי חובתו

מי שיצא ידי חובת סליחות, יכול לחזור ולשמש שליח ציבור בסליחות, במקום שאין אחרים הראויים לשמש ש"צ, ואף על פי שאומר כמה אזכרות בכל פעם, ונהגו שלא לומר שם שמים אלא במקום החיוב, כיון שאומרו בשביל הציבור שצריכים לומר את הסליחות[556].

תענית הש"צ

שליח ציבור של סליחות, יש נוהגים שמתענה באותו היום[557]. ויש שמשמע מדבריהם שהמנהג שאף המשמש ש"צ בשאר תפילות היום של ימי הסליחות, של ימים נוראים, מתענה באותו היום[558].

שימושו כש"צ בשאר התפילות

שליח ציבור של סליחות – של ימים נוראים - יש נוהגים שמשמש ש"צ בתפילות נוספות שבאותו היום[559] - על התפילות אותם מתפלל, עי' להלן - בטעם המנהג נחלקו אחרונים: א) יש שכתבו שהוא משום שהמתחיל במצוה, אומרים לו גמור[560]. ואף על פי שבשאר ימות השנה, אין מקפידים בכך[561], בימים אלו מדקדקים יותר מכל השנה[562]. ב) ויש שכתבו שאפשר שהטעם שנהגו כן, משום שהיה מנהגם שהש"צ המתפלל ביום הסליחות, מתענה באותו היום[563], ובשביל להקל על הש"צ הקבוע של כל יום, שלא יכבדו עליו התעניות, מתפללים אחרים ומתענים[564], ולכן נהגו שהש"צ של סליחות, שודאי מתענה - לנוהגים כן [565] - יתפלל את שאר התפילות[566]. ג) ויש שכתבו, שמאחר שש"צ של סליחות מתענה[567], טוב יותר שהוא ישמש ש"צ בשאר התפילות, כי תפלתו יותר רצויה ומקובלת[568]. ד) ויש שכתבו הטעם לפי שמצינו בשאר מקומות, שהמקבל על עצמו מצוה קטנה, שלא לפי כבודו, נותנים לו פיצוי, בשביל שימצאו קופצים למצוה - כגון המפטיר בנביא, שעובר לפני התיבה[569] - כך תקנו שהמקבל על עצמו להיות ש"צ של סליחות - שהן דבר קל כנגד התפילה, שתקנוה אנשי כנסת הגדולה, ושיש אומרים שהיא מן התורה[570], ואין שכר ש"צ של סליחות גדול, כש"צ של תפילה[571] - ישמש ש"צ בתפילה[572], וכדרך שמצינו לענין תרומת הדשן, שהזוכה בה זוכה בעבודות נוספות, לפי שהיא עבודת לילה, שאינה עבודה חשובה, וקשה להשכים בעבורה[573], כך סליחות, היא עבודת לילה, ופחותה משאר תפילות של יום, וקשה להשכים באשמורת[574], ובכדי שלא לנעול דלת בפני המקבלים על עצמם לשמש ש"צ בסליחות, לפיכך נתנו לו פיצוי, כדי שירצו בני אדם להזדקק למצוה זו[575]. ויש שלא נהגו מנהג זה, שש"צ של סליחות, מתפלל את שאר התפילות[576].

בשחרית ובמנחה

שליח ציבור של סליחות, שיש נוהגים שמשמש ש"צ בתפילות היום[577], בתפילת שחרית שלאחר הסליחות נהגו שמשמש ש"צ[578], וכן בתפית מנחה[579].

בערבית שלפניהן

שליח ציבור של סליחות, שיש נוהגים שמשמש ש"צ בתפילות היום[580] , בערבית שלפני הסליחות, נחלקו אחרונים: יש אומרים שמשמש ש"צ אף בערבית שלפני הסליחות[581], שתפילת ערבית שייכת ליום שלמחרת[582], ואף על פי שלא שייך בזה הטעם - שיש אומרים לענין התפילות שלאחריהן[583] - שהמתחיל במצות סליחות, אומרים לו גמור, שהרי היא קודם הסליחות, מכל מקום אם יתפלל ש"צ אחר ערבית, יֵאָמֵר כלפיו, המתחיל במצוה אומרים לו גמור[584], או שנהגו כן בשביל שלא יהא אחר מתחיל במצוה[585], וכן כתבו אחרונים לפי הטעם שהש"צ של סליחות מתפלל בשאר התפילות משום שמפצים אותו[586], וטעם זה שייך אף בתפילה שלפניהן[587]. ויש שמשמע מדבריהם שלא נהגו שש"צ של סליחות ישמש ש"צ בערבית שלפניהן[588], וכן כתבו לדעת הסוברים שהטעם שמשמש ש"צ בשאר התפילות, משום שהש"צ של סליחות מתענה[589], ובערבית שלפני הסליחות הוא אינו בתענית[590].

בערבית שלאחריהן

שליח ציבור של סליחות, שיש נוהגים שמשמש ש"צ בתפילות היום[591], בתפילת ערבית בערב שלאחר הסליחות, נחלקו אחרונים: יש סוברים שלא נהגו שהש"צ של סליחות, יהיה ש"צ בערבית שלאחריו[592]. ויש סוברים שאף בערבית שלאחר הסליחות, נהגו שמשמש ש"צ של סליחות[593], שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור[594], ותפילת ערבית שייכת למנחה – שהיא כנגד קרבן תמיד של בין הערביים[595] - שלפניה, שהיא כנגד אברים ופרדים, שנותרו מתמיד של בין הערביים[596].

קדימתו לש"צ אחרים

שליח ציבור של סליחות, שיש נוהגים שמשמש ש"צ בתפילות היום[597], כאשר יש אחרים שצריכים להיות ש"צ – כגון אבל ומוהל, לנוהגים כן[598], על בעל יארצייט, עי' להלן[599] - נחלקו אחרונים מי מהם קודם: יש סוברים שש"צ של סליחות קודם[600], שקדימתו היא משום המתחיל במצוה אומרים לו גמור – לסוברים כן[601] – וענין זה נאמר אף במקום שיש עדיף ממנו[602], וכן משמע באחרונים אף לסוברים שהטעם שמשמש ש"צ בשאר התפילות, משום תענית הש"צ[603]. ויש שכתבו שהאחרים שצריכים לשמש ש"צ – היינו אבל ובעל יארצייט[604] - קודמים לש"צ של סליחות[605], אבל לענין מוהל, ש"צ של סליחות קודם לו[606], שמה שהמוהל משמש ש"צ, לא נהגו כן אלא משום שמצינו לו רמז מן הכתוב[607].

קדימתו לבעל יארציי"ט

שליח ציבור של סליחות, שיש נוהגים שמשמש ש"צ בתפילות היום[608], כאשר יש בעל יארצייט (יום- שמת-בו-אביו-או-אמו*) – שמשמש ש"צ, לנוהגים כן[609], והוא מתענה ביום היארצייט[610] - נחלקו אחרונים: יש סוברים שש"צ של סליחות קודם, שלדעתם קדימתו היא משום שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור[611], והיינו אף במקום שיש עדיף ממנו[612]. ויש סוברים שבעל יארצייט קודם[613], שלדעתם עיקר הטעם שהש"צ של סליחות מתפלל כל היום, היינו משום תענית הש"צ[614], ואף הבעל יארצייט מתענה[615].

בסיום התפילה

הצריכים להיות שליח ציבור, שנדחים מפני ש"צ של סליחות - לסוברים כן [616] - ישמשו ש"צ בסיום תפילת שחרית[617], מאשרי[618], ולמנצח ואילך[619].

כשאינו ש"צ קבוע

שליח ציבור של סליחות, שיש נוהגים שמשמש ש"צ בתפילות היום[620], יש מי שכתב שהיינו דוקא כשמקבל על עצמו לשמש ש"צ בכל ימי הסליחות, שלדעתם טעם המנהג הוא בכדי שלא לנעול דלת בפני המקבלים על עצמם לשמש ש"צ בסליחות[621], והיינו דוקא למקבל על עצמו לשמש ש"צ בקביעות, שנותנים לו להיות ש"צ בתפילות היום, בשביל שיתרצה להיות ש"צ אף למחר, אבל למשמש ש"צ ליום אחד בלבד, לא שייך נעילת דלת[622]. אבל מדברי שאר אחרונים משמע, שהיינו אף בש"צ המשמש ליום אחד[623].

ש"צ שאינו מוציא את הרבים

שליח ציבור של סליחות, שיש נוהגים שמשמש ש"צ בתפילות היום[624], יש מן האחרונים שכתב שהיינו דוקא כשהוא אומר את הסליחות, והציבור שומעים ויוצאים ידי חובתם[625], אבל עכשיו שנוהגים שכל הציבור אומרים את הסליחות, והש"צ אינו אלא מסיים אחריהם כמה תבות בקול רם, כדי שיאמרו הכל בשוה[626], אין צריך ליתן לו פיצוי, שבכל אופן הוא צריך לומר את הסליחות, ואין טירחה במה שמסיים כמה תיבות, ועוד שאף אם ימנע, ימצאו רבים שירצו להיות ש"צ[627]. אבל מדברי שאר אחרונים משמע שאף בש"צ שאינו מוציא את הרבים ידי חובתם, נהגו שיהא ש"צ בשאר תפילות היום[628].

מחילת הש"צ

שליח ציבור של סליחות, שיש נוהגים שמשמש ש"צ בתפילות היום[629], יש מי שכתב שזו היא זכותו של הש"צ, ויכול למחול עליה, שלדעתו הטעם שמשמש כש"צ בשאר תפילות הוא משום שנותנים לו פיצוי[630].

במקום הצורך

שליח ציבור של סליחות, שיש נוהגים שמשמש ש"צ בתפילות היום[631], במקום שיש עילה כל שהיא, אין צריך להקפיד על כך, שדין המתחיל במצוה אומרים לו גמור – שמטעם זה נהגו בכך, למבארים כן[632] - אינו מעכב, והוא מתבטל בעילה כל שהיא[633], ולכן אף לנוהגים שהש"צ של סליחות הוא הש"צ בערבית שלפניהן[634], אם התפלל אחר תפילת ערבית, לסליחות יתפלל הש"צ המזומן לכך, המרוצה יותר לקהל, וקולו ערב יותר, לאמירתן בניגונם המיוחד[635].

על דיני שליח ציבור של סליחות, שהוא כש"צ של שאר תפילות, שאם מתפלל בחזקה אין עונים אחריו, ושצריך שיוציא כל אדם בתפילתו, ע"ע שליח ציבור. על המעלות שיש סוברים שלכתחילה צריכים שיהיו לשליח ציבור של סליחות, כמו לש"צ של תפילות ימים נוראים, ע"ע הנ"ל. על אבל, האם משמש ש"צ בסליחות ובימי הסליחות, או שהוא כש"צ של ימים נוראים, שאין אבל משמש בהם שליח ציבור, ע"ע הנ"ל.

ביום הכפורים

מחובת היום

ביום-הכפורים* אומרים סליחות[636] - על התפלות שבהן אומרים, עי' להלן[637] - שסליחות ורחמים חובת היום הם[638], שיום סליחה הוא[639], וטוב להרבות בהן[640]. ונראה בדעת ראשונים שמימות התנאים נהגו כן, להאריך באמצע תפילת יום הכפורים באמירת סליחות ופסוקי רחמים[641].

בתפילת ערבית

לאחר תפילת ערבית, אומרים סליחות[642], כסדר שבין ראש השנה ליום הכפורים[643], כל מקום ומקום לפי מנהגו[644]. ומותר לאמרן קודם חצות[645], אף שבשאר הימים אין אומרים סליחות קודם חצות[646]. לאחר הסליחות אומרים קדיש, ויש נוהגים לומר קדיש קצר לפניהן[647]. ויש שמשמע מדבריהם שלא נהגו באמירת סליחות לאחר תפילת ערבית[648].

באשמורת הבוקר

באשמורת של יום הכפורים - שיום הכפורים הוא מעשרת ימי תשובה, שנוהגים להשכים בהם לאמירת סליחות[649] - יש נוהגים להשכים לאמירת סליחות ותחנונים, עד שיאיר היום[650]. ויש שלא נהגו בכך[651].

בתפילות היום

התפילות שאומרים בהן סליחות ביום הכפורים, נחלקו גאונים וראשונים: יש שכתבו שראוי לומר בכל בכל תפילה ותפילה[652], מארבע תפילות היום[653] - היינו שחרית מוסף מנחה ונעילה[654] - בפיוטים וסליחות של שחרית, יש להזהר שלא להאריך, כדי שיתפללו מוסף קודם שתגיע שעת המנחה[655], שלא יצטרכו להקדים מנחה למוסף[656]. בתפילת מוסף יש שכתבו שאין אומרים סליחות, ושלושה עשרה מדות של רחמים[657], ויש שכתבו שממעטים ממנין הסליחות שאומרים בשאר התפלות, מפני טורח ציבור[658]. בתפילת מנחה, יש מהגאונים שכתבו שאין אומרים סליחות ותחנונים[659]. בתפילת נעילה יש שכתבו שאם יש שהות ביום אומרים סליחות[660], וצריך לקצר בסליחות ובפסוקים כדי שיגמור קודם שקיעה[661]. בזמן הזה, מנהג הרבה קהלות שאין נוהגים באמירת סליחות בשחרית ומוסף ומנחה של יום הכפורים[662], וערערו פוסקים על מנהגם[663].

מקומן בתפילה

מקום אמירת הסליחות בתפילות - היום - הוא בתוך תפלת חזרת הש"צ[664], בברכה רביעית[665]. ויש שאין אומרים אותן אלא לאחר חזרת התפילה[666] .

עמידה באמירתן

בשעת אמירת סליחות ביום הכפורים, יש מן האחרונים שכתבו שעומדים על רגליהם[667].

שינוי ממנהג

במנהג הסליחות, כתבו ראשונים שאף לענין מנהג הסליחות הנאמרות ביום הכפורים, אל ישנה אדם ממנהג העיר[668].

כשחל בשבת

יום הכפורים שחל בשבת, אומרים סליחות כדרך שאומרים בחול[669]. ויש נוהגים לקצר בסליחות של הלילה, ואומרים עד "הרחמים והסליחות"[670].

דברים הדוחים את אמירתן

בשבת

אמירת סליחות בשבת של עשרת ימי תשובה - שבימות החול אומרים בהם סליחות[671] – נחלקו ראשונים: יש שכתבו שאין אומרים בשבת סליחות[672], לפי שאין אומרים בשבת דברי תחנונים[673], ויש בסליחות שאלת צרכים, שאין שואלים בשבת[674], וכתבו ראשונים שלדעת רב יהודה בר שמואל בר שילת בשם רב, זהו שאמרו תנאים שאין מתריעים בשבת[675], היינו שאין אומרים תפלת עננו[676], ויש שכתבו הטעם משום ביטול עונג שבת, או משום חשש חילול שבת בקריאה לאור הנר, או בהקשת המעורר לסליחות על גבי הדלתות[677], או לפי שבשבת אין מאריכים בשאילת צרכי שעה[678], ואף שאפשר להתפלל בדברים המותרים[679], לא נהגו בכך, משום שדברים אלו צריכים גדר וסייג, וקרוב לפשוע בהם[680]. ויש שכתבו שאומרים סליחות אף בשבת של עשרת ימי תשובה[681], וכתבו אחרונים שלדעתם על דבר נחוץ מתריעים – היינו תפילת עננו[682] – אף בשבת, וכיון שבעשרת ימי תשובה, התפלה נשמעת יותר מבימים אחרים, ובאותם הימים האדם מוכן להיות נגמר דינו ביום הכפורים[683], אין לך דבר נחוץ יותר מזה[684]. וכתבו ראשונים שאין בדבר משום ביטול עונג שבת, שאדרבה אין לך שמחה ותענוג גדול מזה[685], או לפי שימים אלו נתנו להכנעת ושבירת היצר[686], ובארו שאין חשש שיבואו לידי חילול שבת[687]. על אמירת סליחות ביום הכפורים שחל להיות בשבת, עי' לעיל[688].

בתוכן הסליחות בשבת

בתוכן הסליחות שאומרים בשבת - לנוהגים לומר סליחות בשבת של עשרת ימי תשובה[689] - נחלקו ראשונים: יש נוהגים להתפלל כמו בשאר הלילות, ואף על פי שיש בהם בקשות של שאלת צרכים, שאין מבקשים בשבת[690], שאם התירו בטול עונג שבת וסבל הצער[691], כל שכן שיתירו ריבוי של תפילות בכל מין שבהם[692]. ויש נוהגים לשנות בסדר סליחות בשבת זו, שאין מתחננים בשאלת צרכים, שבשבת אין מאריכים בשאלת צרכי שעה[693], אלא מתפללים בדברי שבח והודאה להשם[694], וריצוי[695], כענין הזכרת שבת ואהבת אבות[696], ואמירת וידוי[697], ויש שכתבו שאין מתחילים באמירת "לך ה' הצדקה"[698], ובענייני הצעקה, כדרך שעושים בחול, אלא מתחילים במזמורים ובפסוקים משמחי לב, כגון "מזמור שיר ליום השבת"[699], ועושים מזה עיקר, ומקצרים הרבה בענייני הצעקה והתחנה, ועל ידי שינויים אלו מקילים בדבר שאין איסורו חמור כל כך[700].

כשיש חתן ובעל ברית

חתן – אף על פי שאינו אומר סליחות של תעניות ציבור[701] – אומר סליחות של ימים נוראים[702]. כשיש חתן ובעל ברית, יש שכתבו שנוהגים לקצר בסליחות, ולומר עד "לה' אלוקינו הרחמים והסליחות"[703].

נפילת אפים

נפילת אפים בסליחות שאומרים בהשכמה, ויש חתן או בעל ברית – שבתפילות היום אין אומרים נפילת אפים, כשיש חתן או בעל ברית[704] – אין אומרים נפילת אפים בסליחות[705], כדין נפילת אפים שבשאר תפילות[706]. ויש מי שכתב שאומרים נפילת אפים בסליחות[707], שנפילת אפים של סליחות הוא חלק מנוסח סליחות המקובל, ואינו מתבטל בשום פנים, גם במקום חתן, או סנדק ובעל ברית[708].



הערות שוליים

  1. עי' סדר ר"ע גאון: סדר אשמורות.
  2. עי' סידור רס"ג (במהדו' אסף עמ' שמג ואילך).
  3. עי' סדר ר"ע גאון תפילת ערבית של ליל יוהכ"פ, (וכן הוא בשאר התפילות של יוהכ"פ); עי' סידור רס"ג (במהדו' אסף, עמוד רפט ואילך) .
  4. עי' סדר ר"ע גאון סדר תענית. עי' סידור רס"ג (עמוד שיט ואילך). וע"ע פיוטים, שמצינו פיוטים שנקראו ע"ש התפילה שנאמרים בה, וצ"ב אם זהו הטעם שקרויים "סליחות" ע"ש שנאמרים בתעניות בברכת "סלח לנו" (עי' להלן: מקומן בתפילה) וביוהכ"פ בברכה שחתימתה "כי אתה סלחן וכו'.
  5. עי' סדר ר"ע גאון (גולדשמיט כת"י א) שם: ואם יש שהות בלילה אומר סליחות כמו שירצה, ועי' סדר ר"ע גאון (גולדשמיט כת"י מ,ז) תפילת ערבית של ליל יום הכיפורים: כסדר שבין ראש השנה ליום הכפורים, לעמוד ולסדר סליחות ודברי תחנה ובקשה. ועי"ש שיש גורסים (כת"י א) "סליחה" במקום "סליחות". ועי' סידור רס"ג חילוק בין קטעי תפילה הקרויים "רחמים" לבין קטעים אחרים הקרויים "סליחות", עי"ש בעמ' רסד "וארשום ג"כ כ"ג סליחות וכו' וארשום רחמין רחבים ארוכים וכו' ", ובעמ' שמג "ועכשיו ארשום פיוטי הרחמין ותפילתם", וראה שם שה"סליחות" הם ליום כפור ולתעניות, וה"רחמים" גם לעשרת ימי תשובה, ומהם גם לתעניות.
  6. עי' מחזור ויטרי סימן קלד "בסדר פסוקי סליחות"; עי' ספר ליקוטי הפרדס מרש"י (דף כג א): ובערב יוה"כ בסליחות אין נופלין על פניהם; עי' ספר הרוקח הלכות ר"ה סי' רז: מנהג לעמוד בהשכמה ולהתפלל סליחות ממוצ"ש וכו'; עי' ספר מנהגים דבי מהר"ם קדיש שלם: לאחר גמר תחנונים שקודם ר"ה ויום כיפור כשמשכימים לומר סליחות; עי' ארחות חיים ח"א הל' ציצית: כשאדם עומד לסליחות וכו'; עי' רבינו ירוחם תו"א וחוה נתיב ו ח"ג: נהגו לקום לסליחות ולומר תחנונים; עי' ספר המנהגים (טירנא) אלול, ימי הסליחות: מנהג לעמוד לסליחות במוצאי שבת. ועי' רש"י תענית יד א, "הכל כפי שאומרים בסוף הסליחות" ובר"ן שם (בדפי הרי"ף שם ד ב) "כמו שאומרים בסוף הסליחות בעשרת ימי תשובה".
  7. ע"ע פיוטים.
  8. עי' ציונים 25, 348.
  9. עי' ציונים 367 ואילך.
  10. עי' סדר ר"ע גאון סדר אשמורות וסדר תענית, וכן מצינו בהרבה סידורים; שבלי הלקט סי' רעז. ועי' סדור רס"ג שמובא אמירת י"ג מידות בסליחות לתענית וליוכ"פ, אבל באשמורות של ימי תשובה, משמע שהיו אומרים רק פיוטי "רחמין", עי"ש עמ' שמג ואילך במהדו' אסף.
  11. עי' כלבו סי' ע, לענין יוהכ"פ; עי' אחרונים שבציון 350, לענין סליחות של ימים נוראים. ועי' ערוה"ש או"ח סי' תרב ס"א, לענין יוהכ"פ שאין אומרים י"ג מידות בזה אחר זה, בלא סליחות ביניהם.
  12. שמות לד י. שבלי הלקט שם ע"פ גמ' ר"ה יז ב. ועי' גמ' ר"ה שם, שברית כרותה לשלש עשרה מדות, שאין חוזרות ריקם, ורש"י שם ד"ה ברית: שאם יזכירום ישראל בתפילת תעניתם, אבל עי' דברי יציב או"ח סי' רמט, שכוונתו לקריאת התורה, ורבותינו שלאחר חתימת הש"ס תקנו אף בפיוטים וסליחות.
  13. עי' סדר ר"ע סדר אשמורות, לעניו סליחות של ימים נוראים, (ועי' בכת"י הסמינר התיאולוגי בניו יורק, במהד' גולדשמידט עמ' קנג) וכן הוא בהרבה סידורים; עי' מחז"ו סי' תקיג, לענין סליחות של תענית ציבור, וכן הוא בהרבה סידורים. ועי' סדור רס"ג (עמ' שמג ואילך במהדו' אסף) שמשמע שבאשמורות של ימי תשובה, אומרים רק פיוטי "רחמין".
  14. ציונים 441 ואילך.
  15. עי' ב"ח סי' תקסו, על הפיוטים שאומרים אחר שפוסקים לומר י"ג מידות, כגון "עשה למען אמתך" "עננו ה' עננו". ועי' ציונים 194, 260.
  16. דרישה או"ח קיט אות ב, בדעת ר"י שבציון 170.
  17. יסוד ושורש העבודה שער המים פ"ה.
  18. ע"ע לשון הקודש: מהותה.
  19. ע"ע לשון (שפה) ציון 311 ואילך, וע' לשון הקודש ציון 245 ואילך, וע' תפילה.
  20. עי' ציון 292.
  21. שו"ת תורה לשמה סי' מט.
  22. עי' ציון 348.
  23. אר"ח הל' ר"ה אות ב בשם ר"מ.
  24. ע"ע תורה שבכתב וע' תפילה. אר"ח שם.
  25. מחצית השקל או"ח הקדמה לסי' סח, ע"פ ס"ח (מרגליות) סי' רנו לענין קרוב"ץ (ע"ע פיוט) שהפסוקים הם יסןד הקרוב"ץ ומהם נתייסדו, ולא יהיו הפיוטים עיקר והפסוקים שנאמרו ברוה"ק טפל.
  26. עי' ספר המנהגים ומג"א דלהלן.
  27. ע"ע מחיקת השם. עי' א"א (בוטשאטש) למג"א דלהלן, שבסליחות המתחילות ב"אדון" יש מדפיסים שהוסיפו או"א ויש שהשמיטו, וכתב שלפי ש'אדון' הוא מהשמות הנמחקים יש לומר או"א.
  28. הגהות לספר המנהגים (קלויזנר) סי' ד אות א, ומובא במג"א סי' תקפא ס"ק יז. ועי' מחזור נירנברג כת"י (וכך מצינו בהרבה מספרי הסליחות הנדפסים) שכ"כ רק בהקדמת פיוטים הקרויים "סליחה" ולא בפזמונים. ועי' כף החיים או"ח סי' תקפא ס"ק כה, שזהו למנהג האשכנזים.
  29. עי' מג"א דלהלן.
  30. בנין שלמה דלהלן.
  31. עי' מאירי חיבור התשובה משיב נפש מאמר ב פ"ח (עמ' 396 במהדו' סופר); מג"א סי' תקסו ס"ק י; בנין שלמה (לר"ש כהן מוילנא) סי' לז.
  32. בנין שלמה שם.
  33. עי' סידור רס"ג לענין סליחות של ימים נוראים (במהדו' אסף עמ' שמג ואילך) פיוטים המכונים "ליטאניה" (ע"ע פיוטים) שבסוף כל שורה הקהל עונה אחר הש"צ, כמו "בדיל ויעבור", "עננו" וכדו'.
  34. מג"א שם; בנין שלמה שם.
  35. בנין שלמה שם. ועי' שדי חמד ח"ו מערכת ר"ה סי' א אות ג, שכך מנהג האשכנזים.
  36. שדי חמד שם, שכך מנהג הספרדים.
  37. ע"ע קדיש.
  38. עי' ציונים 199 ואילך.
  39. עי' ציונים 292 ואילך; עי' ציונים 163 ואילך.
  40. עי' ספר המנהגים (קלויזנר) וכל בו שבציון 364, לענין פסוקי הרחמים; עי' כלבו שבציון 363. ב"ח או"ח סי' תקסה; עי' מג"א סי' תקסה ס"ק ו. ועי' ב"ח שם, שהמבואר באו"ז סי' תטז, בשם הגאונים שאין ליחיד לומר סליחות ולא "ויעבור" היינו שלא יאמר סליחות כנהוג עם "ויעבור", ועי' מג"א שבציון 199, שפי' דברי האו"ז בע"א. ועי' רמ"א או"ח שם ס"ה שהביא את דברי האו"ז שם, ועי' בהגר"א שם ומשנ"ב שם ס"ק יג, שמשמע שאין יחיד אומר סליחות, ושהוא צ"ע.
  41. ב"ח שם.
  42. ציונים 311 ואילך.
  43. ציונים 245 ואילך.
  44. קצור של"ה מסכת ר"ה, ומובא בא"ר סי' תקפא ס"ק ט.
  45. אחרונים שם.
  46. מטה אפרים סי' תקפא סעי' יח. וע"ע ודוי, ציון 310.
  47. שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תמו וסי' תעד.
  48. שו"ת רדב"ז שם.
  49. ע"ע תפילה.
  50. ערוה"ש או"ח סי' קא ס"ח.
  51. ערוה"ש שם.
  52. ע"ע תשובה.
  53. יסוד ושורש העבודה שער המים פ"ה.
  54. ברכ"י או"ח סי' תקפא ס"ק ד בשם מהר"ש שער אריה בחידושיו כ"י, ומובא בשערי תשובה שם ס"ק א.
  55. מג"א סי' תרכב ס"ק ב, מובא במשנ"ב שם ס"ק יג.
  56. ע"ע אזכרות: איסור הזכרת שם שמים לבטלה.
  57. בצל החכמה ח"ד סי' נב. על מי שיצא יד"ח בסליחות, האם יכול לשמש ש"צ, עי' ציון 555.
  58. עי' שו"ת רדב"ז מכת"י או"ח יו"ד (ח"ח) סי' עד; עי' אחרונים שבציונים 471 ואילך; עי' פמ"ג במשב"ז שבציון 237, ובנועם מגדים שבציון 247, לענין סליחות של תעניות לחתן ובעל ברית, שיום שמחתם חשוב כיו"ט. ועי' ציון 228. ועי' ציון 701, לענין חתן בסליחות של ימים נוראים.
  59. צינים 466 ואילך.
  60. ציונים 469 ואילך.
  61. עי' ציונים 404 ואילך.
  62. עי' מחזור תפלות השנה למנהג קהלות רומניא (משנת רפג) לפני סליחות ללילי אשמורות (עמ' רלא); שו"ת הרמ"ע סי' עט; כנה"ג הגהות טור או"ח סי' תקפא שיטה יז; מג"א או"ח תקפא ס"ק ב; אליהו זוטא שם אות ד.
  63. שו"ת הרמ"ע שם. ומש"כ שאין תחינה ברגלים, לכאו' כוונתו לנפילת אפיים, ודימה את אמירת הסליחות לנפילת אפים, ועי"ש שאין אומרים כלל תחנות בר"ח.
  64. שו"ת הרמ"ע שם. וצ"ב האם מנהג ורמייזא חולקים, וסוברים שאומרים סליחות בר"ח, או שהיינו דוקא משום מעשה שאירע, או שדוקא משום שלא נהגו אלא לעצמם ואי"ז מנהג לכל ישראל. ועי' רוקח סי' ריב שמביא מנהג ווירמיש להתענות, ולא נזכר שאמרו סליחות.
  65. עי' הגהות יצחק ירנן להלכות רי"ץ גיאת הל' תשובה אות ה, שכן משמע מהסוברים שאומרים סליחות בשבת, עי' ציון 680, ואף הטור לא נחלק אלא לענין שבת (עי' ציון671) ולא לענין ר"ח, ומסתמא כך נהגו, עי' ציון 424. ועי' הערה 64 מנהג וורמייזא. ועי' חידושי דינין והלכות למהר"י ווייל סי' מא, שמנהג ערפורט להתענות בר"ח ניסן עד לאחר חצות ואומרים סליחות, ועי' מש"כ בציון 64, לענין מנהג ורמייזא, וה"ה כאן.
  66. מג"א סי' תרכד ס"ק ד. ועי' מג"א שאי"ז כדרך סדר העבודה ופיוטים, שנאמרו לפי ההלכה, (ע"ע פיוטים).
  67. ע"ע תעניות.
  68. עי' תשובות הגאונים החדשות (עמנואל אופק) סי' קסט, ומובא ברי"ו תולדות אדם וחוה נתיב יח ח"א; סדר ר"ע סדר תענית; סדור רס"ג (מהדו' אסף) עמ' שיז; סדור רש"י סי' תקמט; טשו"ע או"ח תקסו ד. ועי' גמ' תענית יב ב ורמב"ם הל' תענית פ"א הי"ז ושו"ע או"ח תקעו טז, שבתעניות מבקשים רחמים ברבע היום האחרון, ועי' שו"ת שיח יצחק סי' רנט, בטעם הדבר לאמירת סליחות בשחרית, ועי' ר"י מלוניל לרי"ף תענית כו ב (ט א מדפי הרי"ף) שמפרש דברי הגמ' שם, שהיו מאריכים במנחה בסליחות ובקשות. ועי' ליקוטי הגר"א שבמעשה רב (במהדו' תשסט עמ' ס) שלא היו אומרים סליחות אצל הגר"א בתעניות צבור, ועי' מקורות וביאורים שם.
  69. עי' מחז"ו סי' רסא לענין י"ז בתמוז; עי' שבלי הלקט סי' רעז; עי' מנהגים דבי מהר"ם שבעה עשר בתמוז.
  70. שבלי הלקט שם.
  71. שמות לד י. שבלי הלקט שם ע"פ גמ' ר"ה יז ב. ועי' ציון 12.
  72. ע"ע תענית.
  73. שו"ת חת"ס ח"א או"ח סי' רח, ע"פ הרמב"ם הל' תענית פ"ה, שמתענים לעורר לתשובה.
  74. ע"ע תענית ציבור. מו"ק לטור או"ח סי' תקסו, שנראה סעד ממה שמצינו שהיו מוסיפים בתעניות בברכת "ראה בעניינו" (ע"ע הנ"ל). ועי"ש שצ"ב למה אנו לא מוסיפים בברכת "ראה".
  75. מחז"ו סי' שלא (ועי' הגירסא במהדו' גולדשמיט ח"ג עמ' תשכא); נמוקי או"ח סי' תקסו אות א, ע"פ ר"ת דלהלן. ועי' בשו"ת מהרש"ל סי' סג, שהיה ראוי לקבוע את תפילת "עננו" בתענית, לאחר "סלח לנו" שהרי כבר הוסיפו בברכה סליחות, ועי"ש שהוא ממנהג קדמונים אנשי כנה"ג.
  76. ע"ע מקרא מגילה.
  77. עי' גמ' מגילה ב א.
  78. ע"ע הנ"ל וע' תענית אסתר, שכך מפרש ר"ת.
  79. ע"ע דברי קבלה: תקפם. נמוקי או"ח שם. ועי' ציון 233.
  80. טור או"ח סי' תקסו בשם רב נטרונאי שכך מנהג שתי ישיבות.
  81. תשובות הגאונים - מוסאפיה (מהדו' ליק) סימן עט ד"ה לרב שר; טור או"ח סי' תקעט.
  82. פסקי ריא"ז מסכת תענית פ"ב ה"ב אות ז בשם הגאונים.
  83. ע"ע תענית צבור.
  84. מאירי תענית טז ב. ועי"ש שמציין לקונדרס שחיבר בסדור הפסוקים והסליחות, ולא מצינו זכרון לקונטרס זה במק"א.
  85. נוב"י מהדו"ק או"ח סי' לא.
  86. מחזור ויטרי סי' רפה; מנהגים דבי מהר"ם תענית שני וחמישי; מהרי"ל (מנהגים) דיני הימים שבין פסח לשבועות; עי' משנ"ב סי' תצז ס"ק ה.
  87. ע"ע שובבי"ם ת"ת.
  88. פמ"ג א"א ריש סי' תרפה.
  89. עי' מהרי"ל סדר תפלות חג הסוכות דלהלן.
  90. עי' תוס' הר"ש דלהלן; עי' מהרי"ל לקוטים דלהלן, שכך נהגו כשחלה מהר"י סגל.
  91. עי' ספר המנהגים דלהלן; עי' מג"א דלהלן, לענין תענית כ' סיון (ע"ע תענית).
  92. תוס' הר"ש ע"ז ח א ד"ה אם בא; האגודה תענית פ"א סי' יג; ספר המנהגים (קלויזנר) סימן קלא; מהרי"ל מנהגים סדר תפלות חג הסוכות וליקוטים ד"ה פעם; מג"א סי' תצג ס"ק ו. ועי' האגודה שם, שכאשר גזרו תענית, לפעמים קראו בתורה, אבל תמיד אמרו סליחות.
  93. תוס' הר"ש שם.
  94. ערוה"ש או"ח סי' תקעו סעי' כא. וע"ע תפילה שציבור שיש להם שתי צרות אין מבקשים רחמים אלא על אחת, ועי' מג"א סי' תקעו ס"ק יא, שכאשר יש צרה אחת יכולים להזכיר גם צרות אחרות, ושכן הוא בכמה פיוטים וסליחותף ועי' פמ"ג א"א שם, שהיינו שמתפללים שלא יבואו עליהם שאר חלאים.
  95. ע"ע אדר, ציון 30.
  96. שו"ת גינת ורדים או"ח כלל א' סי לג.
  97. ע"ע תענית.
  98. שאג"א דיני חדש סי' יז.
  99. ספר סדר היום כוונת תחנונים. ועי' עץ חיים (באבוב) חלק יט עמ' שנה, על המנהגים השונים בזה.
  100. א"ר סי' תקסו ס"ק ז.
  101. עי' שו"מ מהדו' שתיתאה סי' נד.
  102. עי' מג"א סי' תרכד ס"ק ז. ועי"ש שמשמע שהיינו שלא בתוך תפילת חזרת הש"צ. ועי' העמק שאלה סי' מו אות ה, לענין המחמירים לעשות יום כפור שני (כדין יו"ט שני של גלויות) שאסור להם לומר סליחות ברבים (ע"ע יום הכפורים ציון 2214).
  103. עי' סדר ר"ע גאון סדר תשעה באב: ואומר סליחות וכו' וכך מנהג בשתי ישיבות; הלכות רי"ץ גיאת הל' תשעה באב והמנהיג הל' תשעה באב בשם רב פלטוי, וכן מנהג בשתי ישיבות; ספר ליקוטי הפרדס מרש"י דף לג ע"ב, שכך מנהג בבל; מנהג מרשלייאה אב ד"ה וביום שחרית; ארחות חיים סדר תפלת תשעה באב אות יט. ועי' או"ז סי' תטז, שבירושלמי ר"ה פ"ג ה"ד אמרו שבתשעה באב אינו מתפלל כ"ד ברכות כדרך תעניות אחרות, אבל מתפלל ארבעה, ושכתב ראבי"ה שלא הוברר מהו ארבעה, וכתב שי"ל שהסליחות הוי נמי ארבעה שמתפללים. ועי' או"ז שם, שדחה את ראית הראבי"ה שבציון 113, שאין מתריעים בשבת על הדבר, שאין ראיה משבת לת"ב. ועי' ציון 114 שי"א שמנהג שתי ישיבות שאין אומרים סליחות בשחרית, שלא כראשונים הנ"ל.
  104. הל' רי"ץ גאות שם והמנהיג שם בשם רב פלטוי; עי' או"ז סי' תטז בדעת ר"ע שבציון 103.
  105. ע"ע תשעה באב.
  106. ע"ע הנ"ל. או"ז שם.
  107. עי' ציונים 635 ואילך. או"ז שם.
  108. ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ד, מובא באו"ז סי' תטז (ולפנינו הוא בשם ר' זעירה בשם ר' יוחנן). או"ז שם, שאף שבירושלמי שם משמע שאין אומרים סליחות בת"ב, (עי' ציון 103) נוכל ליישב המנהג, לפי שלא הוברר מהו "ארבעה" הנזכר שם, י"ל שהיינו סליחות.
  109. עי' ראבי"ה סי' תתצ, שמנהג שתי ישיבות לומר סליחות ואנו נהגנו להתפלל "אאביך וכו'" משמע שלא אמרו סליחות, וכן הוא באו"ז סי' תטז שלראבי"ה נראה מנהג שלנו שאין אומרים סליחות; ראבי"ה שם שכן מנהג כל המקומות שלנו; הגהות אשר"י תענית פ"ד סי' לח, שכך מנהג אבותינו; שו"ע או"ח תקמט ד. ועי' או"ז שם שהראבי"ה הוכיח מירו' ר"ה פ"ג ה"ד שאין אומרים, ועי' ציון 103.
  110. ע"ע שלושה עשרה מדות של רחמים וע' תשעה באב.
  111. ע"ע תשעה באב. הגהות אשר"י שם; שו"ע שם.
  112. ע"ע הנ"ל. או"ז שם בשם ראבי"ה.
  113. או"ז שם בשם ראבי"ה. ועי"ש שהוכיח כן ממה שלהלכה אין מתריעין על הדבר בשבת (ע"ע), ועי' ציון 103. ועי"ש שהוכיח מירושלמי ר"ה פ"ג ה"ד, שאין אומרים כ"ד ברכות בת"ב כדרך שאר תעניות (ע"ע תשעה באב) ועי' ציון 103. ועי' או"ז שם בשם הירושלמי שם, שאם היו מאורעות אחרות שראוי לגזור מחמתם תענית אף ללא ת"ב, אומרים כ"ד ברכות כדרך שאר תעניות, וצ"ב האם ה"ה לענין סליחות.
  114. שבלי הלקט סי' רסט, שכן מנהג שתי ישיבות וכל ישראל. ועי' ציון 103, שי"א שמנהג שתי ישיבות לומר שלא כשבלי הלקט שם. ועי' ציון 116, שבמנחה אומרים משום שהוא שעת נחמה, ומשמע שלדעתם הטעם שאין אומרים בשחרית הוא משום שאי"ז שעת נחמה, וצ"ב הטעם. וצ"ב סברתם שלא לומר סליחות בשחרית, שאי"ז מטעם שנקרא מועד (עי' ציון 111) שא"כ למה במנחה אומרים, וע"ע ת"ב שי"א שאין אומרים נפילת אפים בת"ב משום שנאמר "שתם תפלתי".
  115. שבלי הלקט שם.
  116. ע"ע תשעה באב. שבלי הלקט שם.
  117. עי' ציון 397 ואילך.
  118. עי' ספר המנהגים (טירנא) עשרת ימי תשובה, שבסדר יום צום גדליה, הובאו סליחות רק של קודם היום; עי' מנהגי ר' זלמן יענט בסופו (נדפס במנהגים טירנא מכון ירושלים) סדר סליחות של ימים נוראים ותעניות, וצום גדליה מוזכר רק בסליחות של ימים נוראים. וכ"מ במחזור מכל השנה מעגלי צדק (עמ' רסד ואילך) ובלבוש או"ח סי' תרב ס"א ובסידור בית יעקב דיני עשי"ת אות כו ואילך ובסדור עבודת ישראל ובסידורים נוספים כמנהג בני אשכנז. וכך המנהג המקובל אצל בני אשכנז. וע"ע תענית, שאיסור אכילה בתענית הוא רק ביום, אבל ע"ע הנ"ל שיום התענית מתחיל מן הלילה לענין כמה דברים. ועי' ציון 447, שמנהג אמירת סליחות בימים נוראים למנהג בני אשכנז, שייך לתעניות שנהגו בימים אלו, וי"ל שלכן אין טעם לכפלות הסליחות, ועי' ציון 120.
  119. ע"ע תענית. סידור בית יעקב (עמדין) דיני עשי"ת אות כו; מט"א סי' תרב ס"ז.
  120. עי' סדור רס"ג (מהדו' אסף עמ' שיט ועמ' שלג) שהסליחות לצום גדליה נסדרו בין שאר הסליחות לתעניות הנאמרות בתפילה; עי' מחזור ארם צובא עמ' עמ' תקלא סליחות לשחרית לצום גדליה, (ובעמ' תקלד, סליחות למנחה של צום גדליה, ועי' ציונים 123 ואילך) בנוסף על הסליחות לאשמורת של צום גדליה (בעמ' תקטו); עי' מחזור לבני רומי (שנת רמ"ו) ותמונות תחינות ותפילות ספרד (ונציה רפ"ד) ותכלאל עץ חיים וסידורים נוספים כמנהג בני ספרד, סליחות לתפילה לצום גדליה. וכך המנהג המקובל אצל בני ספרד ותימן. ועי' ציונים 404 ואילך, שהמנהג המקובל אצל בני ספרד לומר סליחות באשמורת בכל חודש אלול, ואינו שייך לתענית, וי"ל שלכן יש טעם לכפלות הסליחות, ועי' ציון 118.
  121. ע"ע צום גדליה.
  122. מנהגים דבי מהר"ם סדר צום גדליה.
  123. טור או"ח סי' תקסו בשם רב נטרונאי שכך מנהג שתי ישיבות; עי' מחזור ארם-צובא עמ' תקלד.
  124. טור שם בשם רב נטרונאי.
  125. ערוה"ש או"ח סי' תקסו ס"ט.
  126. א"ר סי' תרפה ס"ק א.
  127. אפרקסתא דעניא ח"א סי' פט. ועי' שו"ת שיח יצחק סי' רנט.
  128. ע"ע ציון 13.
  129. ט"ז או"ח סי' תקסו ס"ק ה; מג"א או"ח סי' תיז ס"ק ג. וע"ע יום כפור קטן ציונים 81 ואילך.
  130. נוהג כצאן יוסף הל' ר"ח; סידור הריעב"ץ שער החדש, ועוד. ונדפס בסידורים.
  131. עי' ציונים 289 ואילך.
  132. עי' ציונים 163 ואילך.
  133. ע"ע שליח צבור וע' תפילה.
  134. תשובות הגאונים החדשות (עמנואל אופק) סימן סד.
  135. ע"ע תענית. מג"א סי' תקסו ס"ק י, בתי' ראשון, וערוה"ש שם סעי' יב.
  136. עי' ציונים 34 ואילך. מג"א שם בתי' שני.
  137. שיירי כנה"ג דלהלן.
  138. עי' המנהיג הל' תענית, בשם מגילת סתרים, שצריך בתענית להיות ג' עם השליח הציבור, לעבור לפני התיבה ולהתענות, ויאמרו עמו סליחות ותחנונים, ואם ירצו ביותר, הרשות בידם, ותבוא עליהם ברכה; עי' שו"ע או"ח תקסז ז; שיירי כנה"ג הגהות ב"י או"ח סי' תריט אות ד.
  139. שיירי כנה"ג שם. ועי' ציון 36, שמנהג הספרדים שהש"צ אומר והקהל עונה ראשי פרקים, וצ"ב האם לכן יש מקום לדעתם לנהוג כן, ע"פ המבואר בציון 136.
  140. עי' ציון 88.
  141. פמ"ג א"א או"ח ריש סי' תרפה.
  142. ע"ע שובבי"ם ת"ת.
  143. פמ"ג שם. ועי"ש שמשום כך אינו דומה למה שמצינו במקומות אחרים, שמשלימים תפילות שנדחו.
  144. עי' אחרונים דלהלן. ולכאו' ה"ה בתעניות חובה.
  145. שו"ת הגרשוני סי' נז, מובא בבאר היטב סי' תצב ס"ק ג.
  146. עבודת הגרשוני שם. ועי' עבודת הגרשוני שם, שהיינו בודאי לדעת הסוברים שאף ליחיד מותר להוסיף בתפילת י"ח, אלא אף לסוברים שדוקא לציבור מותר, לפי שסליחות אינו כרוך בתענית, ואינו תלוי בו כלל.
  147. עי' ציון 11.
  148. עי' אחרונים דלהלן.
  149. עי' משנ"ב סי' תצב ס"ק ה.
  150. עבודת הגרשוני שם.
  151. משב"ז שם ס"ק א.
  152. ע"ע אבלות ציון 256.
  153. א"ר סי' תקפא ס"ק יד.
  154. עי' ציונים 327 ואילך
  155. עי' ציון 329.
  156. א"ר שם.
  157. עי' גאונים וראשונים דלהלן.
  158. עי' לקוטי מהרי"ל ומג"א בדעתו המובאים בציון 178.
  159. מחז"ו סי' שלא (ועי' הגירסא במהדו' גולדשמיט ח"ג עמ' תשכא).
  160. עי' ציונים 163, 186.
  161. עי' המנהיג דלהלן: ומנהג כל ישראל וכו'. ובדברי המנהיג הנ"ל משמע שכך היה גם מנהג בני ספרד, וכ"מ בשו"ע שבציון 183, שדוקא בא"י לא נהגו כן.
  162. עי' ראשונים ואחרונים דלהלן. ועי' קובץ עץ חיים (באבוב) חלק יט עמ' שמו, שכן הוא בכל ספרי המנהגים השונים של קהלות הקדושות בארצות אשכנז פולין בעמהען ומעהררין, ועי"ש הערה יד, שכך נדפס גם בסידורים מאוחרים, כגון סידור הרוו"ה וסדר עבודת ישראל לר"י בער ועוד, ועי"ש הערה מט, שיש קהלות שעוד מחזיקים במנהג זה.
  163. תשובות הגאונים דלהלן, שכן הוא מנהג שתי ישיבות; טור או"ח סי' תקסו, בשם רב שר שלום גאון.
  164. תשובות הגאונים החדשות (עמנואל אופק) סי' קסט, ומובא ברי"ו תולדות אדם וחוה נתיב יח ח"א; סדר ר"ע סדר תענית וסדר תשעה באב; סדור רס"ג (מהדו' אסף) עמ' שיז; סדור רש"י סי' תקמט; מחז"ו סי' רעא ועי"ש סי' שכה וסי' שלא; עי' ספר התרומה סי' קלד, שכן נוהגים; המנהיג הל' תענית; הרוקח סי' ריא; עי' שבלי הלקט סי' רעז; עי' מרדכי ברכות סי' קג וע"ז סי' תשצב; פסקי ריא"ז מסכת תענית פ"ב ה"ב אות ז בשם ה, לענין תעניות של גשמים (עי' ציון 81); עי' טור או"ח סי' תקסו, ונוהגים וכו'; אבודרהם סדר התעניות; מהרי"ל דיני הימים שבין פסח לשבועות, לענין תענית בה"ב וכן בשאר תעניות; המנהגים (חילדיק) מנהגי חודש מרחשון; מחזור מעגלי צדק שאלוניקי סליחות י"ז בתמוז ותענית אסתר. ועי' טור שם, בשם כמה גאונים (ועי' תשובת ר' נטרונאי ברודי אופק או"ח סי' ל) שיכול לומר בברכת סלח לנו. ועי' תוס' ומהרי"ל שם, שכ"כ על תעניות ב' וה'. ועי' שו"ת הרא"ש כלל ד סי' יט, על נוסח הסליחות שבתפילה. ועי' מנהגי ק"ק עדת ישראל בבערלין משנת תרצג, שבי' בטבת ובי"ז בתמוז שלוש תעניות החמורות, אומרים סליחות בתפילה ובבה"ב וז' אדר לאחריה.
  165. תשובות הגאונים שם, ומובא ברי"ו שם; סידור רס"ג שם. ועי' ציון 181.
  166. ע"ע ודוי ציון 259.
  167. המנהיג שם. ועי' ציון 186 מש"כ לפי"ז על המנהג היום. ועי' ציון 186.
  168. ע"ע תפילה.
  169. עי' המנהיג שם.
  170. טור שם בשם ר"י, שהעיקר שיתחיל מעין הברכה.
  171. לבוש או"ח סי' תקסו ס"ד.
  172. ע"ע פיוטים וע' תפילה.
  173. עי' ציון 15.
  174. דרישה או"ח קיט אות ב, בדעת ר"י שבציון 170. ועי' ציון 194, שיש פיוטים שאינם מענין סליחת עון, שנדחים ללאחר התפילה.
  175. עי' תוס' דלהלן וב"י או"ח תקסו בדעתם, וכן נראה במרדכי דלהלן.
  176. משיב דבר ח"א סי' יג, בדעת תוס' דלהלן.
  177. ספר התרומה שם; מרדכי ברכות סי' קג וע"ז ס' תשצב.
  178. מג"א סי' קיט ס"ק ד, ע"פ לקוטי מהרי"ל שאמרו סליחות כשחלה מהרי"ל.
  179. תוס' ע"ז ח א ד"ה אם. ועי' ציון 186.
  180. חוות יאיר סי' רלח.
  181. תשובות הגאונים שם, ומובא ברי"ו שם. ועי' ציון 165, שלדעתם מסיים במרבה לסלוח, ומשמע שלדעתם הסליחות צריכות להסתיים בדוקא בברכה.
  182. ע"ע תענית צבור, שמאריכים בברכת "גאל ישראל". מו"ק סי' תקסו; משיב דבר ח"א סי' יג. ועי' מו"ק שם שתמה, למה אנו לא נוהגים כן, להוסיף בברכת "גאל ישראל".
  183. עי' שו"ע שם שכך הנהיגו הקדמונים בא"י. עי' מחזור ארם צובא עמ' רצו. וצ"ב אם דוקא בני ספרד נהגו כן בא"י.
  184. עי' שו"ע שם; עי' מקור חיים (בכרך) סי' קיט סוף אות ט, שכך מנהג הספרדים.
  185. עי' ערוה"ש או"ח סי' תקסו ס"ח, שכן עתה המנהג כמעט בכל מדינתנו. וכך נדפס בסידורים. ועי' עץ חיים שם עמ' שנא ואילך, על התפשטות המנהג במקומות השונים.
  186. עי' טור או"ח סי' תקסו והאגור סי' תתעה, שיש מקומות שנהגו לומר לאחר שמונה עשרה ברכות; עי' שו"ת הרשב"ש סי' שס, בשם גאונים; עי' שו"ע שם שהוא המנהג הנכון; סידור חמדת ישראל למהר"ש ויטל; עי' פמ"ג שם משב"ז ס"ק ו, שכך הנהיג אביו בקהלתו. ועי' בהמנהיג שבציון 167, שדימה סליחות לוידוי של יוהכ"פ שיחיד אומרו לאחר תפילתו, ושליח צבור באמצע התפילה (וע"ע ודוי ציון 262, שש"צ כאשר גמר תפילתו לא נשארה לו שליחות), ועי' ציון 179, שי"א שההיתר להפסיק בתפילה הוא משום שבציבור התירו, ועי' ציון 34, שהמנהג בזה"ז שכל הקהל אומרים סליחות, וצ"ב האם לפי מנהג זה, שייכים הטעמים הנ"ל. ועי' תשובות הגאונים שבציון 163, שלא ראינו ולא שמענו שעושים כן. ועי' שו"ת הרשב"ש שם, שהוע על סמך גמ' ברכות לא א, שמשמע שוידוי של ש"צ ביוהכ"פ הוא לאחר התפילה, ועי' ציון 167. ועי' מעשה רב אות נז, שלא לפרוש מן הציבור בפיוטים או סליחות כשאומרים אחר חזרת הש"צ, ועי' ציון 68.
  187. עי' מחז"ו סי' שכה, בשם יש פוסקים, שאין להאריך בתפילה לסליחות וכדו'; מקור חיים (בכרך) סי' קיט סוף אות ט. ועי' מחז"ו שם שכ"כ ע"פ דברי רב יהודה (ברכות לד א) שלא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות, וצ"ב שדברי רב יהודה שם הם דוקא לענין שלש ראשונות ואחרונות.
  188. ע"ע פיוטים וע' תפילה. עי' מחז"ו שם, שהאוסרים משוים בין סליחות ופיוטים ושאר הוספות. ועי' ציון 172, שאף המתירים השוו ביניהם. ועי' שו"ע שבציון 186, שהמנהג הנכון לומר סליחות לאחר החזרה, ועי שו"ע או"ח קיב ב שאין לומר פיוטים בתפלה.
  189. ערוה"ש סי' תקסו ס"ח.
  190. עי' ציונים 163, ואילך.
  191. ב"ח דלהלן.
  192. עי' ציון 169.
  193. ב"ח דלהלן.
  194. ב"ח או"ח תקסו, ומובא במג"א שם ס"ק ו. ועי' שבלי הלקט שבציון 164, שאומרים סליחות בברכת "סלח לנו" ואחר התפילה מוסיפים ואומרים זכר ברית אברהם ותחנה, וכן הוא במחזור לבני רומי (שנת רמו, מקום מושב שבה"ל). וכעי"ז מצינו שהיו מוסיפים בתעניות תפילות שלא בתפילת סלח לנו, כמו שהוסיפו לומר "שומר ישראל" לאחר תחנון. ועי' ציון 174, שמוסיפים בסליחות שאר בקשות, וצ"ב מה בין הוספות אלו לפיוטים שדוחים לאחר התפילה. ועי' מוריה אלול תשעד עמ' רמז, שפיוטים אלו מקורם בסליחות לעשי"ת, ויש מקומות שלא נהגו כלל לאמרם בתעניות, ועי מקור חיים (לבעל חו"י) סי' קיד ס"ב שמשמע שאמרו אותם רק בסליחות שאומרים בעת צרה, ולא בתענ"צ.
  195. עי' ציונים 186 ואילך.
  196. עי' בסידורי נוסח אשכנז.
  197. מנהג האר"י, מובא בסידור חמדת ישראל, לאחר "והוא רחום" לשני וחמישי. ועי' באר שרים שם, שמביא שכן מנהג כמה מקומות. ועי' שבה"ל ומחזור רומי שבציון 194, שמקדימים נפילת אפים לזכור ברית ותחנה. ועי' עץ חיים (באבוב) חלק יט עמ' שנז על הנדפס בזה"ז בסידורים נוסח ספרד להקדים את הסליחות. ועי' ציון 196.
  198. סידור חמדת ישראל שם. וע"ע נפילת אפים.
  199. עי' מג"א סי' תקסה ס"ק ו שהמבואר באו"ז סי' תטז בשם הגאונים, שאין ליחיד לומר סליחות, היינו באמצע התפילה. ועי' רמ"א שם ס"ה שהביא דברי האו"ז, ועי' בהגר"א לשו"ע שם ס"ה שבלשון הרמ"א ל"מ כמג"א וצ"ע. ועי' ציון 40, שי"מ דברי האו"ז בע"א.
  200. ע"ע פיוטים וע' תפילה. מג"א שם ובסי' סח ס"ק ו.
  201. פמ"ג א"א או"ח סי' תקסה ס"ק ה. ועי' ציונים 37 ואילך.
  202. עי' ציונים 163 ואילך.
  203. מחצה"ש שם.
  204. מג"א סי' תקסו ס"ק ו.
  205. פמ"ג על המג"א שם ובדעתו.
  206. עי' ציונים 163 ואילך.
  207. עי' ציונים 186 ואילך.
  208. ע"ע מנהג.
  209. מקור חיים (בכרך) סי' קיט סוף אות ט.
  210. אפרקסתא דעניא ח"א סי' פט; רי"ש אלישיב באשי ישראל פמ"ד הערה לט, במקום שהשעה דחוקה. ועי' ציון 118, שבצום גדליה יש שאין אומרים סליחות בשחרית, ולכאו' היינו משום שיצאו יד"ח בסליחות שבאשמורת.
  211. אפרסקתא דעניא שם.
  212. עי' ציונים 385 ואילך. רי"ש אלישיב שם. ועי' ציון 391, שי"א שהטעם שאומרים קדיש תתקבל בימים נוראים הוא משום שהסליחות נתקנו על סדר התפילה, וזה לא שייך בסליחות של תעניות.
  213. עי' ציונים 494 ואילך.
  214. עי' ציונים 501 ואילך.
  215. אפרקסתא דעניא שם. ועי"ש שכ"מ בדברי האגודה תענית פ"א סי' יג, שלפעמים גזרו תענית, ואמרו סליחות ולא קראו בתורה, כמו שעושים לפני ר"ה ויוכ"פ, וצ"ב. וע"ע תענית צבור, שתעניות צבור מתחילים להתענות בבוקר וא"כ קודם עלוה"ש הוא לפני התחלת התענית, אבל ע"ע הנ"ל שלענין כמה דברים חל יום התענית מהלילה וצ"ב, ועי' ציון 118. ועי' ציון הנ"ל שבצום גדליה יש נוהגים שלא לומר סליחות בתפילה, משום שכבר אמרו סליחות של עשי"ת.
  216. שבלי הלקט דלהלן.
  217. מנהג מרשלייאה תפלת תעניות; שבלי הלקט סי' רעז. וכן הוא במחזור רומי.
  218. מנהג מרשלייאה שם.
  219. ע"ע תענית ציבור. שו"ת הרשב"א דלהלן; שו"ע יו"ד דלהלן. ועי' שו"ת רש"י ופרדס ושבה"ל ומרדכי שבציון 224, שהביאו את הדין שאומרים סליחות במילה, לענין י"ז בתמוז ובצום גדליה, ועי' מחז"ו וראבי"ה שבציון הנ"ל, שהוסיפו עשרה בטבת. ועי' ציון 257 שי"ס שה"ה בתעניות שלא בכתובים.
  220. עי' בראשונים דלהלן שעוסקים באופנים שאין אומרים נפילת אפים, וע"ע נפילת אפים, שאין אומרים נפילת אפים במקום עשיית הברית.
  221. זכור לאברהם (אלקלעי) או"ח אות ו וידוי.
  222. זכור לאברהם שם, שכן נראה.
  223. ע"ע נפילת אפים. ועי' ציון 220.
  224. תשובת רבי יצחק בן רבי יהודה, מובא במעשה הגאונים סי' סג ובשו"ת רש"י סי' נג ובפרדס סי' רפב ובמחז"ו סי' תקג ובשבה"ל סי' רעא והל' מילה סס"י ד ובאו"ז הל' יולדת סי' קט ובראבי"ה סי' תתצא ובמרדכי עירובין סי' תצה, ובדרכי משה או"ח תקסו אות ב; הרוקח סי' קיא; שו"ע או"ח קלא ה ויו"ד רסה יג. ועי' ב"י שמביא כן בשם שו"ת הרשב"א ונדפס בשו"ת הרשב"א החדשות סי' מא, ועי' בהערת המו"ל שם.
  225. ע"ע הנ"ל. תשובת ר' יצחק ב"ר יהודה שם.
  226. ע"ע ברית ציונים 201.
  227. ע"ע נפילת אפים.
  228. משב"ז או"ח סי' קלא ס"ק ט. ועי' דברי נחמיה או"ח השלמה לשו"ע הרב סי' קלא סעי' ז' מראי מקומות אות ס, (נדפס בשו"ע הרב מהדו' תשסג או"ח סוף ח"ד) שתמה ע"ז.
  229. עי' ציון 58.
  230. דברי נחמיה שם.
  231. עי' ציון 75.
  232. ע"ע דברי קבלה: תקפם. נמוקי או"ח סי' תקסו אות א, ע"פ ר"ת דלהלן. ועי' ציון 79.
  233. ע"ע נפילת אפים. נמוקי או"ח שם.
  234. ע"ע נפילת אפים.
  235. עי' שיירי כנה"ג הגהות ב"י אות כ שדין חתן כדין בעל ברית (עי' ציונים 224 ואילך) וזכור לאברהם (אלקלעי) או"ח אות ו וידוי ודברי נחמיה או"ח השלמה לשו"ע הרב לסי' קלא סעי' ז מראי מקומות אות סא בדעתו, (נדפס בשו"ע הרב מהדו' תשסג או"ח סוף ח"ד) שהיינו אף לענין סליחות, ואף לענין יום חופתו; נועם מגדים אות א. ועי' נועם מגדים שם שפי' דברי שכנה"ג שם לענין תחנונים ולא לענין סליחות.
  236. משב"ז סי' קלא ס"ק ט וס"ק יב. ועי' דברי נחמיה או"ח השלמה לשו"ע הרב לסי' קלא סעי' ה מראי מקומות אות ס. ועי' דברי נחמיה שם סעי' ה, שכמדומה שכן נוהגים.
  237. משב"ז שם ס"ק ט.
  238. עי' ציון 58.
  239. דברי נחמיה שם ס"ז.
  240. נועם מגדים שם.
  241. זכור לאברהם שם.
  242. ע"ע נפילת אפים.
  243. עי' שיירי כנה"ג הגהות ב"י אות כ שדין חתן כדין בעל ברית (עי' ציונים 224 ואילך) וזכור לאברהם (אלקלעי) או"ח אות ו וידוי, בדעתו, שהיינו אף לענין סליחות; נועם מגדים אות א. ועי' נועם מגדים שם שפי' דברי שכנה"ג שם לענין תחנונים ולא לענין סליחות. ועי' משב"ז שבציון 228, שבמקום שיש חתן אין אומרים סליחות, אבל עי' דברי נחמיה שבציון הנ"ל, שהיינו ביום חופתו.
  244. נועם מגדים שם.
  245. זכור לאברהם שם.
  246. בית דוד (סלוניקי) או"ח סוס"י שמז, ועי' שערי תשובה סי' קלא ס"ק טו בשם הבאר היטב. ועי' נועם מגדים אות א, שצ"ע בזה.
  247. נועם מגדים שם.
  248. עי' ציון 58.
  249. ע"ע תענית ציבור.
  250. בית דוד שם.
  251. נועם מגדים דלהלן.
  252. נועם מגדים אות א; דברי נחמיה או"ח השלמה לשו"ע הרב לסי' קלא סעי' ה (נדפס בשו"ע הרב או"ח).
  253. מנהגים דבי מהר"ם דלהלן; נועם מגדים דלהלן; זה השולחן דלהלן.
  254. נועם מגדים דלהלן; זה השולחן דלהלן. ועי' ציון 258.
  255. ע"ע נפילת אפים.
  256. נועם מגדים דלהלן; זה השולחן דלהלן.
  257. עי' מנהגים דבי מהר"ם סדר מילה בשם ר' יהודה ב"ר יצחק לענין תענית אסתר; עי' רוקח שבת סי' קיא וסי' קיב ואו"ז סי' קט ושבלי הלקט ענין תפילה סי' ל וארחות חיים (בוכנר) סימן ז ושו"ע או"ח קלא ה שבתענית ציבור אומרים סליחות, ולא חילקו בין התעניות, וכ"כ נועם מגדים אות א וזה השולחן או"ח סי' קלא ס"ה, בדעת השו"ע שם, וכ"כ זה השולחן שם בדעת שבלי הלקט שם (ולכאו' ה"ה בשאר הראשונים שם). ועי' רוקח שם סי' קיב שמזכיר "יום כניסה" אבל אין הכונה לתענית אסתר (ע"ע יום הכניסה ציונים 19 ואילך) אלא ימי שני וחמישי, שמוסיפים בהם תחנונים, ראה כללי המילה לר' יעקב הגוזר (במהדו' ברלין תרנב עמ' 69).
  258. עי' שו"ת הרשב"א החדשות סי' מא ושו"ע יו"ד רסה יג, שבתעניות ה"כתובים" אין אומרים סליחות, ועי' נועם מגדים שם וזה השולחן שם, בדעתם, שמשמע שדוקא בתעניות הכתובים אומרים סליחות, ולא בתענית אסתר ובה"ב. ועי' שו"ת רש"י סי' נג ופרדס סי' רפב, ושבה"ל הל' מילה סס"י ד ומרדכי עירובין סי' תצה, שהביאו את הדין שאומרים סליחות במילה, לענין י"ז בתמוז ובצום גדליה, ועי' מחז"ו סי' תקג וראבי"ה סי' תתצא, שהוסיפו גם את עשרה בטבת, ומשמע שדוקא בתעניות הכתובים. ועי' נועם מגדים שם וזה השולחן שם שצ"ע בסתירת השו"ע שם לשו"ע שבציון 257. ועי' זה השולחן שם, שלענין סליחות שאומרים בבה"ב, נראה שדינם כתענית יחיד, שרק בכמה מקומות נהגו בהם, ומסתבר שהסליחות נדחות מפני הברית, אבל המנהג לומר. ועי' ספר המנהגים (חילדיק) במנהגי עשרה בטבת, שבמילה אומרים סליחות, ולא כ"כ קודם לכן במנהגי חודש מרחשון בתעניות בה"ב.
  259. עי' ציון 224 וציון 257.
  260. לוח לא"י, (עי' בירור הלכה ח"ז או"ח סי' קלא עמ' נה, שמציין את השינויים שבלוח לא"י במהלך השנים בענין זה); סידור כל בו ווילנא (תרפג) בסיום סליחות לשני קמא, ועי' מוריה אלול תשעד עמ' רמו, שלא מסתבר שנכתב ע"פ לוח לא"י. ועי' זה השולחן שבציון 261, שתמה על לוח לא"י, מהמקורות שבציון הנ"ל, ועי' ציץ אליעזר ח"ז סי' ט אות ו, שיש מקום ליישב שכתב דבריו לפי מנהג קבוע שראה בירושלים, וי"ל שנתייסד ע"פ דברי הראשונים והאחרונים, שבציון260, שמקצרים לכבוד המילה, והנהיגו לקצר גם במקצת בגוף הסליחות, ועי"ש שי"ל כן אף בדעת הראשונים והאחרונים הנ"ל, שאפשר לקצר בגוף הסליחות, ועי' ציון 260, שי"מ דבריהם בע"א, ועי"ש שכ"מ בדברי הלבושי שרד על שו"ע או"ח שם, וצ"ב שלכאו' כונת הלבו"ש היא שאמירת "והוא רחום" ביום תענית (לנוהגים כן) חמורה מאמירתה בב' וה', ולכן ס"ד שבתענית יסמכו על מה שמניחים את הנפילת אפים, ועי"ש עוד, וכעי"ז כתב שם חלק י"ח סי' נה. ועי' לוח ההלכות והמנהגים (זלזניק תשעח) חשון הערה 27, בשם הגר"נ קרליץ, שכך המנהג היום, אף שאצל החזו"א לא קיצרו. ועי' תשובות והנהגות ח"ב סי' עח. ועי' ציון 194, שפיוטים אלו אין אומרים בתוך התפילה, אף לסוברים שאומרים סליחות בתוך התפילה, ועי' מוריה שם, שלא בכל המקומות נהגו לאמרם, וא"כ י"ל שאי"ז בכלל "סליחות" ולכן נוהגים שלא לאמרם כשיש מילה או חתן, שאין אומרים אלא סליחות ולא תחנונים, (וכדרך שמצינו שיש שהיו מוסיפים תפלות בתעניות שלא מסדר הסליחות, כגון "והוא רחום" או "שומר ישראל" לאחר נפילת אפים, ע"ע תענית צבור) כמ"ש בראשונים ובשו"ע שבציון 225, ועי' שבלי הלקט הל' תענית סי' רעז, שהיו אומרים סליחות בחזרת הש"צ, ולאחר התפילה היו אומרים תחנה ופיוט "זכור ברית", וכן הוא במחזור רומי (מקומו של שבה"ל) שנת רמו, ועי' שבה"ל הל' מילה סי' ה' שכשיש מילה אין אומרים אלא את הסליחות שאומרים בתוך התפילה. ועי' לוח לא"י שם, שיש מקצרים ומפסיקים עוד קודם שאומרים "הרחמים והסליחות". ועי' בירור הלכה (זילבר) שם האם יש מקום לחילוק בין סליחות שבתעניות בה"ב לתעניות ציבור שבכתובים.
  261. עי' ראשונים שבציון 225, שבמילה אומרים סליחות, ודי במה שמקצרים, שאין אומרים והוא רחום ותחנונים; עי' הוראות והנהגות החזו"א פ"ד סעי' לח, שכן נהגו אצל החזו"א; עי' זה השולחן סי' קלא ס"ה, שזו היא גם כונת הט"ז או"ח קלה ס"ק יב והמשנ"ב שם ס"ק כח, שדי במה שמניחים מקצת, שכ"כ ע"פ הראשונים שם, והכונה שמניחים תחנון, ולא מקצת מהסליחות; הליכות אבן ישראל; ר"ח קנייבסקי באשי ישראל תשובה רל (עמ' תשע) שטעות לקצר, ועי' שונה הלכות סי' קלא סעי' יג. ועי' ציון 260 שי"מ דברי הט"ז והמשנ"ב שם בע"א. ועי' זכור לאברהם (אלקלעי) או"ח אות ו וידוי, שאומרים את כל הכתוב בסידורים, ואף הפיוטים שנוספו בדורות האחרונים.
  262. דברי נחמיה או"ח השלמה לשו"ע הרב סי' קלא סעי' ז'. ועי' שו"ע שבציון 265, לענין הליכת אבל לבית כנסת לאמירת סליחות של ימים נוראים, משמע שאף האבל אומר, ואולי יש חילוק בין סליחות אלו לסליחות של תענית ציבור.
  263. עי' ציון 272.
  264. דברי נחמיה שם. ועי' ציון 282, שצ"ב החילוק מתחנון.
  265. עי' שו"ע או"ח תקפא א, לענין הליכת אבל לסליחות של ימים נוראים, ועי' ציון 262, האם יש חילוק בין ימים נוראים לסליחות; יהודה יעלה יו"ד סי' שנג.
  266. יהודה יעלה שם.
  267. פמ"ג או"ח משבצ"ז סי' קלא ס"ק ט וס"ק יב, לדעת הסוברים שאין אומרים תחנון משום שדומה לחג (עי' להלן). ועי' פמ"ג משב"ז או"ח שם ס"ק ט, שתמה על מי שנהג ר"ח שבציון 272, שאמרו אצלו סליחות בעת שהיה אבל, (ועי' קונטרס נועם מגדים דלהלן), ועי' יהודה יעלה ח"א יו"ד סי' שנג שיישבו. ועי' פמ"ג שם ס"ק יב ובקונטרס נועם מגדים אות א, שכן משמע בב"י שם בשם הראשונים שאין אומרים בבית האבל תחנונים וה"ה סליחות, ועי' להלן. ועי' קונטרס נועם מגדים שם, שכן נראה לדעת הסוברים שאין תחנונים בתשעה באב, משום שהם כאבלים, ועי' להלן. ועי' שם, שראוי לסמוך על ר"ח שהביאו הט"ז שבציון 272, שאין אומרים, שאין הכרע שיש חולקים.
  268. עמוס ח י. ע"ע אבלות ציון 16, וע' נפילת אפים.
  269. פמ"ג או"ח משבצ"ז סי' קלא ס"ק ט. ועי' עטרת זקנים שבציון 272, שאומרים סליחות בבית האבל, לסוברים שהטעם שאין אומרים תחנון בבית האבל, הוא משום שלא לעורר מידת הדין, משמע שלסוברים שהטעם משום שבית האבל כמו חג, אין אומרים סליחות.
  270. עי' ציון 58. פמ"ג שם.
  271. ע"ע נפילת אפים.
  272. עי' הגהות מהרש"ל לטור יו"ד סי' שפד ד"ה אם אם (ומובא בדרישה שם ס"ק ב וט"ז שם ס"ק א) שמצא שר"ח היה אבל בבה"ב, ואמרו אצלו סליחות, ושכן עשה מהר"ם שלא ביטל סליחות, ופמ"ג א"א או"ח סי' תרפה ובנועם מגדים אות א', שה"ה בשאר סליחות של תעניות ציבור; עטרת זקנים סי' קלא ס"ק ג ופמ"ג או"ח משבצ"ז סי' קלא ס"ק ט, לדעת הסוברים שהטעם שאין אומרים תחנון בבית האבל, הוא משום שלא לעורר מידת הדין, (עי' להלן); מטה אפרים סי' תקפא סעי' כב, לענין סליחות של ימים נוראים. ועי' עטרת זקנים שם שאין אומרין וידויים ותחינות, ועי' יהודה יעלה דלהלן, שהיינו וידוי וי"ג מידות שיש שנוהגים לומר כל יום, אבל וידוי שבסליחות אומרים.
  273. ע"ע נפילת אפים.
  274. ע"ע נפילת אפים. עטרת זקנים שם.
  275. יהודה יעלה ח"א יו"ד סי' שנג.
  276. ע"ע נפילת אפים.
  277. ע"ע הנ"ל.
  278. עי' ציונים 68 ואילך.
  279. ע"ע בה"ב ציונים 4 ואילך.
  280. יהודה יעלה שם.
  281. עי' ציון 271.
  282. יהודה יעלה שם בסו"ד; עי' דברי נחמיה שבציון 264, לענין האבל עצמו, משום שהוקש לחג, משמע ששאר המתפללים אומרים סליחות, אף לסוברים שנפילת אפים אין אומרים מטעם זה. וצ"ב החילוק מנפילת אפים. ועי' יהודה יעלה שם שכן הוא לענין ברית שהיא כמו חג, ואומרים סליחות, וסומכים על מה שמניחים נפילת אפים, עי' ציון 225.
  283. עי' שו"ע או"ח תקפא א, לענין הליכת האבל לבית כנסת לאמירת סליחות; קונטרס נועם מגדים אות א.
  284. עי' ציון 267.
  285. נועם מגדים שם. ועי"ש שמצינו כעי"ז לענין חתן.
  286. עי' ציון 274.
  287. נועם מגדים שם.
  288. עי' ציון 129, וע' יום כפור קטן, ציונים 81 ואילך.
  289. מג"א או"ח תיז ס"ק ג.
  290. מ"ב שם ס"ק ד; ערוה"ש שם יא.
  291. עי' להלן.
  292. עי' אגר"מ או"ח ח"ב סי' קה, ע"פ רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד שמתפללים בבתי כנסיות, וסתם צבור בבית כנסת, וע"פ מה שמצינו שמותר לאבל לצאת לבית כנסת לסליחות בער"ה (עי' ציונים 327 ואילך); עי' תורה לשמה שבציון 21.
  293. אגר"מ שם.
  294. ע"ע שלש עשרה מדות של רחמים. אגר"מ שם.
  295. עי' ציונים 40 ואילך.
  296. עי' רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד שמתפללים בבתי כנסיות, ואגר"מ או"ח ח"ב סי' קה, שהיינו משום עת רצון.
  297. שלטי הגיבורים ברכות ד ב מדפי הרי"ף אות ד, לענין יוהכ"פ, ומובא בדרכי משה או"ח סי' צ אות ג; שיירי כנה"ג הגהות טור או"ח סי' צ אות ה; לבוש או"ח סי' צ סעי' יח. ועי' מעשה רב הל' פסוקי דזמרה אות נז, שלא לפרוש מן הציבור בפיוטים וסליחות הנאמרים לאחר חזרת הש"צ, ואין הפסק בברכות ובתפילה (עי' ציון 186).
  298. שיירי כנה"ג שם.
  299. עי' שלטה"ג ודרכי משה שם; לבוש שם; שיירי כנה"ג שם.
  300. עי' טור ברקת סי' תקפט ס"ק א, לענין סליחות של חודש אלול, והביאו ברכ"י שם ס"ק ו. ועי' ברכ"י שם, שכן ראה מקצת רבנים, שתמיד היו עסוקים בגופי הלכות והחיבורים, ובחדש אלול היו מניחים קצת מסדרם לתחנונים.
  301. מטה אפרים סי' תקפא סעי' יא.
  302. עי' שלמת חיים דלהלן.
  303. ע"ע שכיר.
  304. ע"ע הנ"ל. שו"ת שלמת חיים או"ח סי' שכה.
  305. שו"ת שלמת חיים או"ח סי' שכה.
  306. מט"א סי' תקפא סעי' יא.
  307. עי' ציון 514.
  308. אלף המגן סי' תקפא ס"ק כה.
  309. עי' שערי תשובה דלהלן.
  310. אגרות הרמ"ז סי' טז ומובא בברכ"י סי' תקפא ס"ק ג ובשערי תשובה שם ס"ק ו.
  311. אגרות הרמ"ז שם.
  312. מט"א שם.
  313. מט"א שם.
  314. שלחן הטהור (קאמרנא) סי' א סעי' ז; שו"ת שלמת חיים או"ח סי' א. ועי' בשאלה לשלמת חיים שם, שכמדומה שכן נוהגים.
  315. עי' ציון 292, שסליחות נאמרות בצבור. זר זהב לשלחן הטהור שם אות י.
  316. דברי תורה מהדו"ק אות עו.
  317. ע"ע תקון חצות.
  318. שלמת חיים שם.
  319. שלמת חיים שם; עי' דברי תורה שם.
  320. סדר היום הל' ר"ה, ולקוטי מהרי"ח מנהגי חודש אלול ד"ה סליחות, בשמו.
  321. סדר היום שם.
  322. לקוטי מהרי"ח שם.
  323. עי' מעגלי צדק דלהלן. ועי' ר"ח קניבסקי בהאלולים קודש לה' פ"ז ס"ד, שטוב שיאמרו. ועי' ציון 533.
  324. ע"ע נדה.
  325. מעגלי צדק ח"ב סוף סליחות ליום ראשון, ומובא במג"א או"ח סי' פח ס"ק ג.
  326. ע"ע אבלות ציון 256.
  327. תרוה"ד פסקים וכתבים סי' קלד מובא ברמ"א או"ח תקפא א.
  328. תרוה"ד שם. ועי' רמ"א שבציון 329, שלא כתב טעם זה, אלא מטעם שמרבים בסליחות, ועי' א"ר סי' תקפא ס"ק יד, שמצדד שההיתר הוא דוקא בצירוף שני הטעמים, ועי' ציון 153, שלכן בסליחות של תעניות צבור אסור לאבל לצאת לבית כנסת, שאין מרבים בסליחות.
  329. רמ"א שם. ועי' א"ר שבציון 328, שמצדד שהיינו בנוסף לכך שהוא יום תענית.
  330. כנה"ג הגהות טור או"ח סי' תקפא אות ו.
  331. עי' ציונים 463 ואילך. א"ר שם.
  332. א"ר שם.
  333. בהגר"א או"ח סי' תקפא ס"א.
  334. ע"ע שליח צבור.
  335. ע"ע הנ"ל.
  336. ע"ע לוי: גילו לעבודה.
  337. בהגר"א שם.
  338. עי' ציונים 558 ואילך.
  339. עי' ציון 559.
  340. אדני פז (הקשר) על המג"א תקפא ס"ק ז.
  341. לקט יושר ח"א (עמ' קכח ענין ה).
  342. מאירי חיבור התשובה משיב נפש מאמר ב פ"ח.
  343. עי' להלן. ועי' סדור רס"ג (עמ' שמג במהדו' אסף) שמשמע שבאשמורות של ימי התשובה, לא היו אומרים אלא פיוטי "רחמין".
  344. תהלים קמה. עי' סדר ר"ע גאון סדר אשמורות, וכן מצינו בהרבה סידורים; מחזו"ו סי שיג; ספר המנהגים (קלויזנר) סי' ד; ארחות חיים הל' ר"ה אות ב; לבוש או"ח סי' תקפא ס"א.
  345. מחז"ו שם.
  346. לבוש שם.
  347. עי' ציונים 359 ואילך. לבוש שם.
  348. עי' סדר ר"ע גאון סדר אשמורות, וכן מצינו בהרבה סידורים. ועי' ציון 22.
  349. עי' ציונים 367 ואילך.
  350. עי' שמות לד ו-ז. עי' סדר ר"ע גאון סדר אשמורות, וכן מצינו בהרבה סידורים; לבוש או"ח סי' תקפא ס"א.
  351. עי' סדר ר"ע סדר אשמורות, לעניו סליחות של ימים נוראים, (ועי' בכת"י הסמינר התיאולוגי בניו יורק, במהד' גולדשמידט עמ' קנג) וכן הוא בהרבה סידורים; מחז"ו שם.
  352. ציונים 443, 445.
  353. עי' ציון371.
  354. לבוש דלהלן. ועי' פי' התפילות והברכות לר"י בר יקר השלמות (עמ' 17) שעל סדר י"ג מידות תקנו חז"ל תפילת י"ח.
  355. ליקוטי מהרי"ח מנהגי ר"ח אלול ד"ה והנה.
  356. ע"ע נפילת אפים.
  357. עי' ציונים 385 ואילך.
  358. לבוש או"ח סי' תקפא ס"א. ועי' ציון 358, שי"ס שסליחות חשובים כמו תפילת שמונה עשרה, ועי' ציון 396 שיש חולקים.
  359. עי' ציון 347. מחז"ו שם; המנהגים (קלויזנר) שם; לבוש שם.
  360. ע"ע קדיש. ספר המנהגים (קלויזנר) שם, כשאר קדישים שלא בסוף התפילה.
  361. עי' ציון 344.
  362. סדר טרויש סי' ב, כשאר קדיש שאין אומרים אלא לאחר אמירת פסוקים. ועי' אר"ח שם.
  363. עי' כל בו דלהלן. ועי' ציון 40, שיחיד יכול לומר סליחות.
  364. המנהגים (קלויזנר) שם; כל בו סי' סה.
  365. לבוש שם.
  366. כל בו שם.
  367. תשובות הרב יהושע הנגיד תשובה ח.
  368. עי' מהרי"ל (מנהגים) הל' ימים הנוראים שלא כתב את סדר הסליחות משום "כל הנהרות דים הגדול אין מספיקן, ולבאר כל מנהגי מדינה ומדינה".
  369. עי' סידור ר"ע (במהדו' גולדשמיט עמ' קנג): ואם יש שהות בלילה אומר סליחות כמו שירצה; עי' סדר רס"ג (במהדו' אסף עמ' שמג): יצרף מהם לכל זמן כפי צרכו בין רבים ובין מעטים, ובעשי"ת יאמר וכו' ושם עמ' רסד: וההארכה והקיצור תלויים ברצון אומרם מפני שיכול לסדר מהם כמו שירצה.
  370. כפי המקובל אצל בני ספרד.
  371. כפי המקובל אצל בני אשכנז.
  372. מחז"ו שם; עי' מנהגים (קלויזנר) סי' ה, וכן הוא בהרבה מחזורים; עי' טשו"ע או"ח תקפא ג.
  373. ע"ע נפילת אפים. אלף המגן למט"א סי' תקפא ס"ק לח. ועי' אלף למגן שם בהערה, שכ"כ ע"פ הלבוש שבציון 358, שהסליחות הם כסדר תפילת שמונה עשרה.
  374. ע"ע נפילת אפים.
  375. שלחן הטהור סי' קלא ס"ט.
  376. ע"ע תעניות ציבור. עי' רש"י תענית יד א ד"ה רב יהודה, שזהו שאמר רב יהודה שם שמתריעין האמור במשנה שם יב ב היינו בעננו, וכ"כ תוס' שם ד"ה ורב וריטב"א ור"ן שם. וכ"מ בטור או"ח סי' תרב שה"עניות" שנהוגים לומר בסליחות, היא תפלת עננו המוזכרת בגמ' שם .
  377. רש"י שם.
  378. ריטב"א שם.
  379. ערוה"ש או"ח סי' תקעז ס"ב.
  380. רש"י שם; ר"ן שם.
  381. ריטב"א שם.
  382. ר"ן שם.
  383. תוס' שם; ריטב"א שם; ר"ן שם.
  384. ריטב"א שם בשם רבינו הגדול. ועי' רוקח סי' רז שאין אומרים עננו בעשי"ת, אבל עי' ב"י או"ח סי' תקסב, שהיינו הזכרת עננו שבתפילה.
  385. ע"ע קדיש.
  386. ספר מנהגים דבי מהר"ם קדיש שלם; ארחות חיים ח"א הל' ראש השנה אות ב; לבוש או"ח סי' תקפא סעי' א.
  387. עי' ספר מנהגים דבי מהר"ם שם; עי' ארחות חיים שם; ספר המנהגים (קלויזנר) סימן ה; סדר טרוייש סימן ב; לבוש שם; ט"ז או"ח סי' נה ס"ק ה. ועי' מנהגים דבי מהר"ם וארחות חיים שם שאומר "קדיש שלם" והיינו "קדיש תתקבל", (עי' מנהגים דבי מהר"ם שם וארחות חיים בוכנר סי' ח, וע"ע קדיש. לבוש שם; ט"ז או"ח סי' נה ס"ק ה.
  388. א"א (בוטשאטש) סוס"י תקפא. ועי"ש לענין בני ספרד שאומרים כל חודש אלול, וצ"ב בלשונו שם.
  389. ע"ע הנ"ל.
  390. ע"ע הנ"ל. לבוש שם.
  391. סדר טרוייש שם; לבוש שם; ט"ז שם.
  392. עי' ציון 358. לבוש שם.
  393. ט"ז שם.
  394. א"א (בוטשאטש) סוס"י תקפא.
  395. סדר טרוייש שם: ויש שאין אומרים וכו'.
  396. ע"ע הנ"ל.
  397. סדר טרוייש שם. ועי' ציון 358.
  398. עי' סידור רס"ג (עמ' שמג ואילך במהדו' אסף); עי' סדר ר"ע גאון סדר אשמורות; עי' רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד.
  399. מאירי חיבור התשובה משיב נפש מאמר ב פ"ח (עמ' 393 ואילך, במהדו' סופר).
  400. מאירי שם (עמ' 396 במהדו' סופר).
  401. עי' להלן.
  402. עי' סדר הסליחות שבספר המנהגים (טירנא) אלול ימי הסליחות, ושם עשרת ימי תשובה, וכן הוא בסידורים נוספים במנהגי בני אשכנז.
  403. עי' ציונים 671 ואילך.
  404. עי' מאירי חיבור התשובה משיב נפש מאמר ב פ"ח, שהיו הרבה מן הגאונים שלא נהגו להשכים בימים אלו, והאריכו הרבה בהתנצלותם מזה; עי' אר"ח הל' ר"ה אות ב: וברוב המקומות נהגו להשכים וכו'. ועי' ספר המנהגים (חב"ד) עמ' 58, שלמנהגם אין אומרים סליחות בעשי"ת, מלבד בצום גדליה משום התענית.
  405. ר' האי גאון מובא בהל' רי"צ גיאת הל' תשובה.
  406. המנהיג הל' ר"ה. ועי' רי"צ גיאת שם, שכן מנהגם, והעתיקוהו הרא"ש ר"ה פ"ד סי' יד ובטור או"ח סי' תקפא, ועי' שו"ע דלהלן.
  407. עי' ציונים 420 ואילך, 62 ואילך.
  408. ר' האי גאון שם; ספר המנהגות (ר' אשר מלוניל) דף יח ע"ב; המנהיג שם; ארחות חיים הל' ר"ה אות ב; כלבו סי' סה; שו"ע או"ח תקפא א שכן נוהגים.
  409. ר' האי גאון שם; ספר המנהגות שם; המנהיג שם; ארחות חיים שם; כלבו שם. ועי' כף החיים או"ח סי' תקפא ס"ק יד, טעמים נוספים לאמירת סליחות ארבעים יום.
  410. עטרת צבי או"ח סי' תקפא ס"ק ב.
  411. הל' רי"ץ גיאת שם.
  412. ע"ע שלש רגלים.
  413. בית התשובה למאירי (מהדו' סופר עמ' 260).
  414. ע"ע תשרי. עקידת יצחק דברים שער צח.
  415. חיי אדם ח"ב-ג כלל קלח.
  416. סדר היום סדר חודש אלול.
  417. עקידת יצחק דברים שער צח.
  418. דברים ל ו.
  419. בעל הטורים שם. ועי"ש רמז נוסף מן הכתוב "לולא האמנתי לראות בטוב ה' "(תהלים כז יג) "לולא" אותיות אלול, שמאלול ואילך חרדתי נגד ה'.
  420. עי' ציונים 404 ואילך.
  421. מחזור תפלות השנה למנהג קהלות רומניא (משנת רפג) לפני סליחות ללילי אשמורות (עמ' רלא); שו"ת הרמ"ע סי' עט; עי' כנה"ג הגהות טור או"ח סי' תקפא שיטה יז. ועי' כנה"ג שם, שמש"כ בטור שם שי"א סליחות מר"ח אלול הוא לאו דוקא, ועי' ציון 62.
  422. שו"ת הרמ"ע שם; עי' כנה"ג שם; עי' מג"א או"ח תקפא ס"ק ב, על מש"כ בשו"ע שם מר"ח ואילך, "אבל בר"ח אין אומרים", וכ"כ אליהו זוטא שם אות ד, על דברי הלבוש שם.
  423. עי' ציון 62. עי' מחזור רומניא שם; שו"ת הרמ"ע שם; כנה"ג שם; מג"א שם; אליהו זוטא שם.
  424. שו"ת הרמ"ע שם; כנה"ג שם.
  425. עי' הגהות יצחק ירנן להלכות רי"ץ גיאת הל' תשובה אות ה, שכן הוא מסתמא, מהטעם שבציון 427.
  426. עי' ציון 65. יצחק ירנן שם.
  427. עי' ציון 408.
  428. יצחק ירנן שם. וצ"ב האם לדעתו מתחילים בא' דר"ח אלול, או בב' דר"ח, וע"ע אלול, ציונים 23 ואילך, שדנו כעי"ז לענין מנהג תקיעת שופר באלול, שהוא משום עליית משה למרום.
  429. עי' סדר ר"ע גאון (מהדו' ורשה תרכה) תחילת חלק שני תיקון ללילי אשמורות לחמשה עשר ימים; אבודרהם סדר תפילת ראש השנה; עי' תכלאל הקדמת מהרי"ץ לסליחות.
  430. ע"ע ראש השנה.
  431. אבודרהם שם.
  432. ר"ן וחי' הר"ן ר"ה טז ב. וצ"ב האם לדעתו משכימים רק ביום זה, או שמתחילים מיום זה את הסליחות של ימים נוראים, ועי' בהמשך דבריו שיש נוהגים "שלא לקום עד ר"ה", וצ"ב האם משמע שהחולקים משכימים קודם ר"ה מיום זה, ועי' בהגר"א שבציון 456, שעל סמך המנהג לקום מכ"ה אלול יש נוהגים להתחיל ביום ראשון, ושם המנהג הוא מאותו היום עד ר"ה.
  433. ע"ע תשרי.
  434. ר"ן שם.
  435. ע"ע ניסן. ר"ן שם.
  436. מאירי חיבור התשובה משיב נפש מאמר ב פ"א; עי' מחזור ארם-צובא (המיוסד על מנהגי א"י וסוריה לפני גירוש ספרד, עמ' שלט).
  437. עי' ציונים 397 ואילך.
  438. תהלים קה ד.
  439. מאירי שם.
  440. מחז"ו סי' שיג; סידור רש"י סי' קלט; הרוקח סי' רז; ספר המחכים ד"ה במוצאי שבת; עי' ספר המנהגים (קלויזנר) סי' א.
  441. הרוקח שם.
  442. לבוש או"ח סי' תקפא ס"א.
  443. מנהגי דבי מהר"ם סדר ריינוס לערב ר"ה; טור או"ח סי' תקפא, שכך מנהג אשכנז; ספר המנהגים (קלויזנר) שם בשם תשובות הגאונים; סדר טרויש סי' ט; ספר המנהגים (טירנא) אלולי ימי הסליחות; רמ"א תקפא א; לבוש שם, שכן מנהג אשכנז וכל הנגררים אחריהם. וע"ע לוח השנה ציונים 421 ואילך, וע' ראש השנה שלפי חשבון הלוח שבידינו, אין ראש השנה חל בימים אד"ו.
  444. תשובות הגאונים שבספר המנהגים שם.
  445. עי' מרדכי ר"ה סי' תשח. מטה משה דלהלן.
  446. מרדכי שם, שיש נוהגים להתענות בעשי"ת (ע"ע) וחסר להם למנין עשר תעניות, ד' ימים שאין מתענים בהם בעשי"ת.
  447. א"ר על הלבוש שם, שבראש השנה האדם צריך לעשות את עצמו קרבן (ע"ע ר"ה), וצריך ארבעה ימי ביקור על ידי תענית כמו קרבן (ע"ע בקור מומים).
  448. עי' לבוש או"ח סי' תקפא ס"א; מטה משה סי' תשעט.
  449. לבוש שם.
  450. לקט יושר ח"א עמ' קיח ענין א.
  451. שמות יט טו.
  452. נוהג כצאן יוסף ימי הסליחות אות ב. ועי"ש שהקב"ה שמקרב את השבים אליו, הוא כמחזיר גרושתו.
  453. עי' לעיל. ועי' לקט יושר דלהלן שכ"כ לפי שיטתו שבציון 449, ונראה שה"ה לשאר המנהגים שנזכרו לעיל, שמתחילים במוצ"ש.
  454. ע"ע שבת.
  455. לקט יושר ח"א עמ' קיח ענין א. ועי' לקט יושר שם, המקור ללימוד תורה בשבת.
  456. לקט יושר שם. ועי' נוהג כצאן יוסף ימי הסליחות אות ב, שלעולם מתחילים במוצ"ש, כנוסח הפזמון "במוצאי מנוחה".
  457. בהגר"א או"ח סי' תקפא ס"א. ועי"ש שמביא את דברי הר"ן שבציון 431, שיש נוהגים להתחיל ביום כ"ה באלול שהוא יום בריאת העולם, ולפי"ז כתב שיש נוהגים ביום ראשון, לפי שכ"ה באלול אינו יום מוגבל.
  458. ערוה"ש או"ח סי' תקפא ס"ג.
  459. דברים כט ט.
  460. ליקוטי מהרי"ח מנהגי ר"ח אלול ד"ה סליחות.
  461. הגהות מנהגים טירנא אלול אות צג. ועי' ליקוטי מהרי"ח שם שמביא כן בשם בעה"ט, ואינו בבעה"ט שלפנינו.
  462. ליקוטי מהרי"ח שם.
  463. לבוש או"ח סי' תקפא ס"ב.
  464. המנהגים (טירנא) ראש השנה.
  465. עי' רמ"א או"ח תקפא א, שלכן אבל מותר לצאת לביכנ"ס ביום זה. ועי' במציין לרמ"א שם שציין לתרוה"ד סי' קלד, אבל שם מבואר שהאבל מותר מטעם אחר, ועי' א"ר שם ס"ק ל.
  466. לבוש שם.
  467. ארחות חיים ח"א דין סדר תפלת ר"ה אות ו. ועי' סדר ר"ע גאון בעשרת ימי תשובה משכימים וכו' בכל יום (וכעי"ז בסידור רס"ג מהדו' אסף עמ' רסד וברמב"ם שבציון 397) ושו"ת רדב"ז מכת"י או"ח יו"ד (ח"ח) סי' עד בדעתו שמשמע שהיינו גם בערב ר"ה.
  468. מנהג מרשלייאה תפלת ראש השנה.
  469. שבלי הלקט סי' רפד, שכך מנהג בני אשפירא. ועי' ב"ח או"ח סי' תקפד, שמבאר בכמה אופנים את מנהג ההשכמה בר"ה, ולא כתב שהוא משום אמירת סליחות.
  470. ועי' סדר ר"ע גאון בעשרת ימי תשובה משכימים וכו' בכל יום (וכעי"ז בסידור רס"ג מהדו' אסף עמ' רסד וברמב"ם שבציון 397) ושו"ת רדב"ז מכת"י או"ח יו"ד (ח"ח) סי' עד בדעתו שמשמע שהיינו גם בערב יום הכפורים; עי' שו"ת רדב"ז שם שכך מנהגם.
  471. ע"ע ערב יום הכפורים.
  472. עי' ציון 58.
  473. עי' להלן: ביום הכפורים. שו"ת רדב"ז מכת"י שם.
  474. ע"ע הנ"ל. רדב"ז מכת"י שם.
  475. שו"ע הרב סי' תרד ס"ד.
  476. ע"ע הנ"ל. של"ה מסכת יומא פרק נר מצוה.
  477. מהרי"ל (מנהגים) הל' ערב יום כיפור, שיש מקומות שנוהגים כן; רמ"א או"ח תרד ב שיש מקומות שנוהגים כן.
  478. עי' ציונים 463 ואילך. מהרי"ל שם.
  479. שו"ת רדב"ז שם.
  480. שבלי הלקט סי' שז; שו"ת רדב"ז מכת"י או"ח יו"ד (ח"ח) סי' עד, שכך מצא בשם הראשונים מנהג מימי רבותינו חכמי התלמוד. ועי' שו"ת רדב"ז שם שאם קבלה נקבל, ואם לדין יש תשובה, עי' ציונים 472 ואילך.
  481. ע"ע ערב יום הכפורים. עי' של"ה שם.
  482. ספר המנהגים (חילדיק) ; מהרי"ל שם שיש מקומות שנוהגים כן; רמ"א או"ח תרד ב שיש מקומות שנוהגים כן.
  483. ע"ע ערב יום הכפורים. עי' לבוש או"ח תרד א; עי' רדב"ז שם; עי' של"ה שם.
  484. של"ה שם.
  485. הרוקח סי' רג וסי' ריד; ספר המנהגים (קלויזנר) סי' לב.
  486. ע"ע ודוי ציונים 444 ואילך.
  487. ב"י או"ח סי' תרד.
  488. שיירי כנה"ג או"ח סי' תרסד אות ח; שו"ת רב פעלים ח"א סי' ט.
  489. עי' להלן: ביום הכפורים. שיירי כנה"ג שם. וע"ע הושענא רבה, ציונים 70 ואילך, שהושענא רבה כיום הכפורים. ועי' שו"ת רב פעלים שם, שאומרים בו סליחות ונקרא כיפור קטן.
  490. שיירי כנה"ג שם.
  491. ע"ע הושענא רבה: מנהג הקפות. שיירי כנה"ג שם.
  492. שיירי כנה"ג שם בשם האריז"ל.
  493. ע"ע חול המועד ציונים 959 ואילך. עי' שו"ת התשב"ץ ח"ג סי' קס.
  494. עי' לעיל: בימים נוראים.
  495. רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד. ועי' אגר"מ או"ח ח"ב סי' קה בדעתו, שהיינו באשמורת, ועי' להלן.
  496. טור או"ח סי' תקפא; עי' שו"ע ורמ"א או"ח סי' תקפא ס"א.
  497. מנהגים טירנא אלול ימי הסליחות; עי' מנהגים קלויזנר סי' א: קודם היום.
  498. מטה אפרים סי' תקפא סעי' יא.
  499. לבוש או"ח סי' תקפא ס"א.
  500. רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד.
  501. מאירי חיבור התשובה משיב נפש מאמר ב פ"ח.
  502. מנהגים טירנא שם, ומובא בב"ח סי' תקפא ובפרישה שם אות ה ובמג"א שם ס"ק א; מנהגים קלויזנר שם. ועי' מנהגים שם ושם, שהביאו את הגמ' ע"ז ג ב, שהקב"ה שט בלילה בעולמות.
  503. תהלים פח יד. מנהגים קלויזנר שם.
  504. איכה ב יט. עי' מנורת המאור (אלנקאוה) פ"ב תקון האשמורות; ביהגר"א או"ח תקפא ס"א.
  505. תהלים נז ט. מנורת המאור שם.
  506. מנורת המאור שם.
  507. מג"א שם.
  508. לבוש שם.
  509. עי' ציונים 292 ואילך.
  510. עי' ציון 296.
  511. ע"ע עשרת ימי תשובה.
  512. אגר"מ או"ח ח"ב סי' קה, ע"פ הרמב"ם שבציון 494, לענין עשי"ת, שאומרים באשמורת, אף בבית כנסת ובצבור (עי' ציונים 292, 296). ועי' אגר"מ שם, אם היינו דוקא בעת רצון של אשמורת, או מחצות, ועי' ציון 517.
  513. עי' אגרא דפרקא אות קמז, שכן ראה כמה מאנשי מעשה, שנמנעים מלומר סליחות בעת "קדרותא דצפרא" ע"פ דברי הזוהר פרשת וישלח,שאין זה זמן לתפילה, ודברי תורה (שפירא) מהדו"ק אות עו, שמשמע שהיינו אף בסליחות של אלול ועשי"ת. ועי' דברי תורה שם, האם אמרו לאחר עלות, או בחצות ועי' ציון 514.
  514. עי' אגרא דפרקא שם, בשם המקדש מלך, שדברי הזוהר שם לא נאמרו אלא לענין תפילת שמונה עשרה; עי' דברי תורה שם שתמה שהוא נגד המבואר בטשו"ע שבציון 495, וגם האריז"ל אמר באשמורת.
  515. עי' מנורת המאור (אלנקאוה) פ"ב תקון האשמורות, שנהגו לקום בחצות הלילה; עי' טור ברקת סי' תקפא ס"ק א שיש נוהגים לומר סליחות בחצות ואח"כ לעסוק בתורה עד הבוקר; דברי תורה (שפירא) מהדו"ק אות עו, שכן נהגו כמה צדיקים ברוסיה; עי' אלף המגן למט"א שם אות כה, שיש מקומות שנוהגים לומר לאחר חצות הלילה; אגר"מ או"ח ח"ב סי' קה, שכן יש שנהגו מדורות הקודמים. ועי' אחרונים שבציון 525, שדוקא לפני חצות, יש להזהר שלא לאמרם, וע"ע שלש עשרה מדות. ועי' בהגר"א שבציון 516. ועי' מנורת המאור שם, בהמשך דבריו על האשמורת האחרונה, וצ"ב.
  516. תהלים קיט סב. מנורת המאור שם.
  517. מנורת המאור שם ע"פ גמ' ברכות ג ב; עי' דברי תורה שם. ועי' בהגר"א לשו"ע שמציין לגמ' ברכות שם.
  518. עי' ציונים 501 ואילך. אגר"מ שם.
  519. מנורת המאור שם.
  520. משמרת שלום (קוידינוב) סי' מא ס"ד. ועי' לקוטי מהרי"ח סליחות, שטוב לדקדק שלא להקדים לפני אשמורת האחרונה.
  521. אלף המגן למט"א שם אות כד ע"פ מט"א שם סעי' טו, שדן על סליחות שמתחילים לאמרם לאחר עלות השחר.
  522. אלף המגן שם, ע"פ מט"א שם סעי' א.
  523. מטה אפרים סי' תקפא סעי' יא. ועי' כתר שם טוב (גאגין) ח"ו מנהגים לחודש אלול, שכן מנהג לונדון ואמסטרדם, שבמקומות אלו קשה להשכים.
  524. ערוה"ש או"ח סי' תקפא ס"ד. ועי' ערוה"ש שם, שבנוסח הסליחות ידגלו את המקומות שנזכר בהם שאומרים בלילה, כגון "בזעקם בעוד ליל" וכדומה, ועי' ציון 524.
  525. מטה אפרים שם, משום הפיוטים שאומרים "בזעקם בעוד ליל" ו"בעמדם בלילות". ועי' ציון 523. ועי' אלף למטה שם אות יא, שאם התחילו בעוד לילה, יכולים לומר הפזמונים הנ"ל, אף לאחר שהאיר היום.
  526. שער הכוונות (דרוש א' של ערבית, דף נ"ב ע"ד) ומובא במג"א סי' תקסה ס"ק ה ובמשנ"ב שם ס"ק יב.
  527. עי' שו"ת הרמ"ז סי' ד שיש מקומות מועטים, שאומרים סליחות לאחר ערבית, והוא מנהג טעות, שאין ראוי להזכיר י"ג מדות אלא בעת רצון, ומובא בברכ"י או"ח סי' תקפא דין א ובשערי תשובה שם ס"ק א. ועי' שו"ת הרמ"ז שם, שהיושב בבית כנסת ואומרים סליחות בשעה זו ישב וידום או יאמר מזמורים. ועי' שו"ת רמ"ז שם, לענין ודוי קודם חצות, בחול ובמוצ"ש.ועי' שיירי כנה"ג לטור או"ח סי' רלז אות ג, שיתכן שמרביצי תורה אמרו סליחות בצבור קודם חצות, ועי' בית עובד (אשכנזי קפג א) שיש נוהגים לומר סליחות בערבית אחר העמידה.
  528. אגר"מ או"ח ח"ב סי' קה. אבל עי' בשו"ת הרמ"ז שבציון 526, שבהזכרת י"ג מדות קודם חצות, יש לירא פן יתקנאו בנו ח"ו החיצונים, וקרוב הדבר לקיצוץ. ועי' אגר"מ שם שה"ה לענין מוצ"ש.
  529. ע"ע תפלה. אגר"מ שם.
  530. משמרת שלום (קוידינוב) סי' מא סעי' ד ע"פ שו"ע הרב פסקי הסידור סדר תקון חצות, לענין תקון חצות.
  531. שו"ת שלמת חיים עניינים שונים סי' נ.
  532. כתר שם טוב (גאגין) ח"ו מנהגים לחודש אלול, שכן מנהג לונדון ואמסטרדם מאבות אבותיהם.
  533. עי' ציון 323.
  534. ר"ח קניבסקי בהאלולים קודש לה' פ"ז הערה 327.
  535. עי' שו"ת עצי חיים סי' ט' שחשוב ש"צ רק באופנים אלו.
  536. ספר המנהגים (טירנא) אלול, ימי הסליחות; ספר המנהגים (חילדיק) מנהגי חודש אלול; ספר המנהגים (קלויזנר) סימן ב; ספר מנהגים דבי מהר"ם סדר רינוס לערב ר"ה; לבוש סי' תקפא ס"א. ועי' מג"א שם ס"ק ג, שהביא בשם הלבוש, שמתעטף בשעת י"ג מידות, ועי' פמ"ג שם שהקשה שמשמע שמתעטף אף כשאין אומרים י"ג מידות, וכתב שי"א שבעשי"ת אף היחיד אומר י"ג מידות (ע"ע עשרת ימי תשובה, וע' שלש עשרה מדות של רחמים) ומשמע שר"ל שבכה"ג נוהג עיטוף בטלית, ומשמע שר"ל שבעשי"ת ומתאספים כמה יחידים ואומרים י"ג מידות, הש"צ שלהם מתעטף בטלית, (שאם כוונתו שהיחיד מתעטף בעשי"ת, היה מפרש שהיחיד מתעטף כל השנה, כשאומר עם הש"צ) וצ"ע.
  537. שו"ע הרב סי' יח ס"ד.
  538. ע"ע שליח ציבור. שו"ע הרב שם.
  539. לבוש סי' תקפא ס"א; שו"ע הרב שם.
  540. עי' ט"ז או"ח סי' תקפא ס"ק ב.
  541. שמות לד ו.
  542. גמ' ר"ה יז ב.
  543. ספר המנהגים קלויזנר שם; עי' ספר המנהגים (טירנא) אלול, ימי הסליחות; לבוש סי' תקפא ס"א; עי' ט"ז או"ח סי' תקפא ס"ק ב.
  544. ע"ע ציצית. ספר המנהגים קלויזנר שם.
  545. פמ"ג א"א סי' תקפא ס"ק ג; מטה אפרים שם סעי' טו. ועי' פמ"ג שם שסיים "וצ"ע", וצ"ב האם כ"כ ביחס לדין זה.
  546. לקט יושר או"ח עמ' קיז ענין ג. ועי"ש שלומדים דבר זה מכמה מקומות.
  547. ע"ע שליח צבור.
  548. לקט יושר שם.
  549. ע"ע שליח צבור.
  550. עי' ציון 556.
  551. עי' לבוש או"ח סי' תקפא ס"א, ושדי חמד ח"ו מערכת ר"ה סי' א אות ג, בדעתו. ועי' ציון 563, שי"מ דברי הלבוש בע"א. ומשמע לפי"ז שדוקא הש"צ של סליחות, מתענה, ועי' ציון הנ"ל.
  552. עי' בנין שלמה שבציון 621, שמש"כ ראשונים ואחרונים שש"צ של סליחות, מתפלל בשאר תפילות, היינו כשמקבל על עצמו כל יום, ומסתימת הראשונים והאחרונים הנ"ל, משמע שכך היה מנהגם הפשוט.
  553. בנין שלמה שם.
  554. עי' ציון 556.
  555. לבוש או"ח סי' תקפא ס"א.
  556. בצל החכמה ח"ד סי' נב.
  557. עי' לבוש או"ח תקפא ס"א. ועי' א"ר שבציונים 557, 565, ושדי חמד שבציון 550, שנחלקו בהבנת דברי הלבוש, אבל לדברי שניהם, כך מבואר בדבריו.
  558. עי' לבוש שם וא"ר שם אות יח, בדעתו; עי' נוהג כצאן יוסף ימי הסליחות אות ז. ועי' ציון 567.
  559. כלבו סי' סה, שיש מקומות שנהגו כן, ומובא בדרכי משה או"ח סי' תקפא אות ב; רמ"א או"ח תקפא אות ב; מחזור מעגלי צדק עמ' ר; לבוש שם ס"א. ועי' ערוה"ש שם ס"ה, שיזהרו שלא לבוא לידי מחלוקת בעניינים אלו. ועי' בנין שלמה שבציונים 621, 626, שלפי מנהגנו, אין נוהגים כן, משום שאין ש"צ קבוע לכל ימי הסליחות, ואינו מוציא את הרבים ידי חובה. ועי' ציונים 563 ואילך, שי"א שהטעם משום תענית הש"צ, ולפי"ז כתב בשערים מצויינים בהלכה קונטרס אחרון סי' קכח ס"ו, שלפי שהיום שאין נוהגים שהש"צ מתענה, אין נוהגים שש"צ של סליחות משמש ש"צ בשאר תפילות, ועי' ציון 565 בדעת המשנ"ב על טעם זה.
  560. ע"ע מצוות. עי' לבוש שם; עטרת צבי שם ס"ק ו; מג"א שם ס"ק ז; עי' ביהגר"א לשו"ע שם, שמציין מקור: ברכות מב ב, ושם מבואר דין מתחיל במצוה אומרים לו גמור (עי' רש"י שם ד"ה לאחר). ועי' טהרת השלחן ונזירות שמשון על המג"א שם, ובנין שלמה שבציון 574, שתמהו שכל תפילה היא מצוה בפ"ע, ובשאר ימות השנה לא נוהגים כן, ועי' לבושי מרדכי או"ח מהדו"ק סי' קב שמיישב, ועי' שו"ת מהר"ם בריסק שתמה עליו. ועי' להלן. ועי' ציון 563, טעם נוסף מהלבוש שם.
  561. ע"ע שליח צבור.
  562. עי' ציון 561. אדני פז (הקשר) על המג"א שם.
  563. עי' ציון 557.
  564. עי' לבוש שם, שאפשר שמשום כן נהגו. ועי' ציונים 550, 567, שי"מ דברי הלבוש בע"א.
  565. עי' ציון 556.
  566. א"ר על הלבוש שם ס"ק יח. ומשמע שהש"צ של כל התפילות בימי הסליחות התענה, ועי' שדי חמד שבציון 550, שפי' דברי הלבוש בע"א. ועי' א"ר שם ס"ק יז, שזהו עיקר הטעם, ועי' ציון 575. ועי' משנ"ב שם ס"ק יד, שלא הביא אלא את הטעם של המתחיל במצוה, אבל מביא את דברי הא"ר שבציון 614, לענין קדימת ש"צ לבעל יארצייט, שהוא תלוי בטעם שהש"צ מתענה. ועי' ציון 575, שלפי"ז בזה"ז לא נוהגים כן.
  567. עי' ציון 556.
  568. נוהג כצאן יוסף ימי הסליחות אות ז. וצ"ב אם כ"כ בדעת הלבוש שבציון 563.
  569. ע"ע שליח צבור.
  570. ע"ע תפלה.
  571. בנין שלמה דלהלן.
  572. ע"ע שליח צבור. אחרונים דלהלן.
  573. ע"ע תרומת הדשן.
  574. בנין שלמה שם. ועי' בנין שלמה שם, מה שאין אומרים כן לענין ש"צ של ערבית.
  575. בנין שלמה סי' לז; עי' שו"ת מהר"ם בריסק ח"א סי' קכא. ועי' מהר"ם בריסק שבציון 632, שלהלכה הוא דן ע"פ הטעם שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור.
  576. עי' שדי חמד ח"ו מערכת ר"ה סי' א אות ג, שבמקומנו לא נהגו כן. וצ"ב אם כוונתו שהספרדים לא נהגו כלל בזה. ועי' א"ר או"ח סי' תקפא ס"ק יז, שברוב קהלות, אין מקפידים על דין המתחיל במצוה אומרים לו גמור לענין תקיעת שופר (ע"ע) וצ"ב האם כוונתו שה"ה לענין סליחות אין מקפידים, או שדוקא במקום שיש בעל יארצייט, אין להקפיד (עי' ציון 612) וכ"מ ממש"כ שם שעיקר הטעם משום תענית, עי' ציון 563, א"כ אין נפק"מ אם נוהגים להקפיד על דין המתחיל במצוה וכו'. ועי' ערוה"ש שם ס"ו, שאצלנו אין המנהג כן, וצ"ב אם היינו שאינו נוהג כלל, או רק במקום שיש אחרים שצריכים להיות ש"צ, עי' ציון 604. ועי' תפלה כהלכתה פכ"ג הערה ח, בשם רח"פ שיינברג, שלא נוהגים כן, ובשם רי"ש אלישיב, שבירושלים אין מקפידים בכך. ועי' ציון 558, שיש מקומות שהיום אין נוהגים במנהג זה.
  577. עי' ציונים 558 ואילך.
  578. כלבו סי' סה שיש מקומות שנהגו כן, ומובא בדרכי משה או"ח סי' תקפא אות ב; מחזור מעגלי צדק עמ' ר; עי' רמ"א או"ח תקפא א, שמתפלל כל היום.
  579. מחזור מעגלי צדק עמ' רא; עי' רמ"א תקפא א, שמתפלל כל היום, ופמ"ג שם א"א ס"ק ז, שמשמע שאף במנחה; לבוש או"ח סי' תקפא ס"א. ועי' כל בו סי' סה והביאו דרכי משה או"ח סי' תקפא אות א, שמתפלל ערבית ושחרית, וצ"ב לדעתו, האם במנחה לא נהגו שמתפללים, ועי' פמ"ג שם שמביא את לשון הכל בו ודרכי משה, וכותב שבשו"ע (היינו ברמ"א הנ"ל) משמע שאף מנחה, וצ"ב בכוונתו. ועי' ר"ח קניבסקי בספר בם חייתני (דיין) מערכת ר (עמ' קלז) שטעם המתחיל במצוה אומרים לו גמור (עי' ציון 559) הוא רק לענין שחרית, אבל שאר תפילות הוא רק מנהג שנהגו, אבל עי' ציון 593, שאף לענין ערבית שלאחריו י"א ששייך המתחיל במצוה וכו'.
  580. עי' ציונים 558 ואילך.
  581. כלבו סי' סה שיש מקומות שנהגו כן, ומובא בדרכי משה או"ח סי' תקפא אות ב; עי' מג"א תקפא, שאפי' ערבית ואדני פז למג"א שם בדעתו, שהיינו ערבית שלפניהן; מטה אפרים סי' תקפא סעי' לא; עי' א"ר או"ח שם ס"ק יז, שמש"כ הרמ"א או"ח תקפא א, שש"צ של סליחות מתפלל 'כל היום' היינו אף בערבית שלפני. ועי' ציון 592, שי"מ דברי רמ"א בע"א. ועי' מט"א שם, שמתפלל שחרית מנחה וערבית ואפי' ערבית שלפניו, ועי' קצה המטה שם אות סו, שמשמע שמתפלל גם ערבית שלפניו וגם שלאחריו, והוא תרתי דסתרי, ועי"ש, ועי' לבושי מרדכי או"ח מהדו"ק סי' קב, שא"כ יצטרך להיות ש"צ אחד לכל ימי הסליחות, אבל עי' ציונים 551, 621.
  582. עי' נוהג כצאן יוסף ימי הסליחות אות ז.
  583. עי' ציון 559.
  584. אדני פז (הקשר) על מג"א סי' תקפא ס"ק ז. ועי'"ש שאף שבכל השנה אין נוהגים שש"צ של ערבית מתפלל שאר תפילות, בימים אלו מדקדקים בכך, עי' ציון 561.
  585. התעוררות תשובה ח"ג חי' שו"ע או"ח על המג"א שם.
  586. עי' ציון 574.
  587. שו"ת מהר"ם בריסק ח"א סי' קכא. ועי' מהר"ם בריסק שם שהוא כמו שמצינו שהמפטיר בנביא פורס על שמע שקודם ההפטרה (ע"ע שליח צבור, ועי' ציון 571).
  588. עי' לבוש או"ח סי' תקפא ס"א שמתפלל שחרית ומנחה, וא"ר שם ס"ק יז בדעתו, שמשמע שערבית אינו מתפלל, ועי' א"ר שם שהלבוש למד כן מלשון הרמ"א שמתפלל כל היום; עי' מג"א או"ח סי' תקפא ס"ק ז בשם מחזור מעגלי צדק עמ' ר, שאפי' ערבית, וא"ר שם, שהיינו ערבית שלאחריו, ומשמע שבערבית לפניו לא נהגו כן; עי' לבושי מרדכי שבציון 580, שלנוהגים שהוא ש"צ בערבית שלאחריו (עי' ציון 592) בהכרח שלא נהגו כן בערבית שלפניו. ועי' ציון 592, בדעת מחזור מעגלי צדק הנ"ל. ועי' ציון 592, שי"מ דברי המג"א בע"א.
  589. עי' ציון 567. ולכאו' ה"ה לפי הטעם שבציונים 563 ואילך.
  590. נוהג כצאן יוסף ימי הסליחות אות ז.
  591. עי' ציונים 558 ואילך.
  592. עי' לבוש או"ח סי' תקפא ס"א, שהש"צ של סליחות מתפלל שחרית ומנחה, ועי' ציון 587; עי' ראשונים ואחרונים שבציון 580, שמפלל ערבית שלפניו, ואחרונים שבציון הנ"ל, שלדבריהם אינו מתפלל בערבית שלאחריהן.
  593. עי' מג"א או"ח סי' תקפא ס"ק ז בשם מחזור מעגלי צדק עמ' ר, שאפי' ערבית, והוסיף משום שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור (עי' ציון 559) וא"ר שם ס"ק יח בדעתו, שמשמע שהיינו בערבית שלאחריו, ועי' מחצה"ש על המג"א שם, שכ"מ ממש"כ שהטעם משום שהמתחיל במצוה, והיינו לאחר הסליחות, ועי' להלן. ועי' מחזור מעגלי צדק הנ"ל שמתפלל שחרית מנחה וערבית, וצ"ב האם משמע שהיינו ערבית של היום שאחרי. ועי' מט"א וקצה המטה בדעתו שבציון 580. ועי' ציון הנ"ל שי"מ דברי המג"א בע"א.
  594. עי' ציונים 559, 592.
  595. ע"ע ערבית.
  596. הגהות חת"ס למג"א שם.
  597. עי' ציונים 558 ואילך.
  598. ע"ע שליח צבור.
  599. ציונים 610 ואילך.
  600. מג"א סי' תקפא ס"ק ז. ועי' ערוה"ש שבציון 604.
  601. עי' ציון 559.
  602. מג"א שם. ועי' מג"א שם שמוכיח כן משאר מקומות שמצינו בהם דין המתחיל במצוה אומרים לו גמור, ע"ע מצוות. ועי' ציון 574, שי"ס שהטעם שבעל סליחות מתפלל בשאר התפילות, משום שנותנים לו פיצוי, וצ"ב האם לדעתם קודם לשאר בעלי זכויות.
  603. עי' ציונים 563 ואילך. עי' א"ר שבציון 612, שדוקא בעל יארצייט, קודם לבעל סליחות לטעם זה.
  604. עי' להלן.
  605. מט"א סי' תקפא סעי' לא. ועי' ערוה"ש או"ח סי' תקפא ס"ו, שאין נוהגים, וצ"ב אם אין נוהגים כלל שש"צ של סליחות משמש ש"צ בשאר תפילות (עי' ציון 575) או דוקא כשיש אחרים שצריכים להיות ש"צ.
  606. הלכה ברורה (אוירבאך) סי' תקפא ס"ק ד. ועי' מט"א שם, שמביא את דברי המג"א לענין מוהל ואבל ויארצייט שנדחים, וכותב שלא נהגו כן, אלא מי שיש לו יארצייט מתפלל, וכן האבל, ולא הזכיר וכן המוהל, וצ"ב.
  607. ע"ע שליח צבור, שיש נוהגים שהמוהל הוא ש"צ הוא על דרך רמז מהפסוק "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם" (תהלים קמט ו). הלכה ברורה שם.
  608. עי' ציונים 558 ואילך.
  609. ע"ע שליח צבור.
  610. ע"ע מצוות.
  611. עי' ציון 559.
  612. מג"א סי' תקפא ס"ק ז. ועי' ציון 601.
  613. א"ר או"ח סי' תקפא ס"ק יז.
  614. עי' ציון 563 ואילך.
  615. א"ר שם, והביאו משנ"ב שם ס"ק יד. ועי' א"ר שם, שמוסיף שיש מקומות שלא נהגו כלל שהש"צ של סליחות, הוא הש"צ של שאר תפילות, (עי' ציון 575) ולכאו' כוונתו שמצרפים את שיטתם להקל בכה"ג, ועי' ציון הנ"ל.
  616. עי' ציונים 599 ואילך.
  617. א"ר או"ח סי' תקפא ס"ק יז, ומובא בפמ"ג א"א שם ס"ק ז.
  618. פמ"ג שם.
  619. א"ר שם.
  620. עי' ציונים 558 ואילך.
  621. עי' ציון 574.
  622. בנין שלמה (לר"ש כהן) סי' לז. וצ"ב למה אין נעילת דלת כלפי יום זה, שלא יתרצו להיות ש"צ אפילו ליום אחד.
  623. עי' לבוש שבציון 554, שהמנהג הוא שכל יום משמש ש"צ אחר, ומ"מ הביא המנהג שש"צ של סליחות מתפלל בשאר התפילות (עי' ציון 558); עי' ציונים 559 ואילך, שי"מ הטעם שש"צ של סליחות משמש ש"צ בשאר התפילות, משום שהתחיל במצוה, ולכאו' ה"ה בש"צ ליום אחד.
  624. עי' ציונים 558 ואילך.
  625. עי' ציונים 31 ואילך.
  626. עי' ציון 34.
  627. בנין שלמה (לר"ש כהן) סי' לז. ועי' שדי חמד ח"ו מערכת ר"ה סי' א אות ג, שלנוהגים שהש"צ של סליחות מתענה (עי' ציון 556). צריך לפצותו משום התענית. ועי' שדי חמד שם, שלמנהג הספרדים באמירת הסליחות (עי' ציון 36) שייך פיצוי זה, אלא שלא נהגו כלל במנהג זה אצלם (עי' ציון 575).
  628. כ"מ מסתימת האחרונים שהביאו את המנהג בסתם. וכ"מ בדעת המג"א שבציון 559, שדן על המנהג, ואף שכתב שהיום נוהגים שכל הקהל אומרים (עי' ציון 34, לענין סליחות של תענית, ולכאו' ה"ה בסליחות של ימים נוראים).
  629. עי' ציונים 558 ואילך.
  630. עי' ציונים 558 ואילך. בנין שלמה סי' לז. ועי' ציון 559, שי"מ שהטעם שש"צ של שאר תפילות, הוא ש"צ של סליחות, משום המתחיל במצוה אומרים לו גמור, ולכאו' אי"ז תלוי במחילתו, וכ"כ בדעתם בבנין שלמה הנ"ל, אבל הקשה של"מ כן בלשון הכל בו שם.
  631. עי' ציונים 558 ואילך.
  632. עי' ציון 559.
  633. ע"ע מצוות. שו"ת מהר"ם בריסק ח"א סי' קכא. ועי"ש שמוכיח כן מתקיעת שופר, שיכולים לכבד כמה בעלי תקיעה (ע"ע תקיעת שופר).
  634. עי' ציון 580.
  635. מהר"ם בריסק שם. ועי"ש שכתב שכן מבואר במג"א סי' תקפא ובמחצה"ש שם, עי' מג"א תקפא (לכאו' כוונתו לס"ק ז), ועי' משנ"ב ס"ק יד, שמשמע שמבאר את דברי המג"א בע"א.
  636. עי' להלן.
  637. עי' ראשונים דלהלן.
  638. סדר ר"ע תפילת שחרית של יום הכפורים, מובא בטור או"ח סי' תרכ; רי"צ גיאת הל' יוהכ"פ.
  639. רי"צ גיאת שם.
  640. ב"י שם, בביאור שני במש"כ ר"ע שם שחובת היום הם.
  641. עי' ארחות חיים סי' לא וכלבו סי' סט, שהטעם שמהש"צ מתודה בחזרת הש"צ (ע"ע ודוי ציון 262א) הוא משום שמאריך בסליחות ובפסוקי רחמי, תקנו לערב הוידוי ביניהם.
  642. סדר ר"ע תפילת ערבית של ליל יום הכפורים.
  643. סדר ר"ע שם.
  644. טור או"ח סי' תריט.
  645. מט"א סי' תקפא סעי' ח.
  646. עי' ציונים 526 ואילך. מט"א שם.
  647. אר"ח הל' יוהכ"פ אות ל.
  648. עי' סידור רס"ג (מהדו' אסף, שאומרים סליחות בתפילת שחרית ונעילה, ועי' ציון 649, שמשמע בדבריו שהיו אומרים באשמורת של יוהכ"פ.
  649. עי' לעיל ציונים 397 ואילך.
  650. שבלי הלקט סי' שיט; תניא רבתי ריש סי' פא. ועי' אר"ח יוה"כ אות לא ומנהגים דבי מהר"ם בר"ב עמ' 54 ומט"א סי' תריט סכ"ט. ועי' סידור רס"ג (מהדו' אסף עמ' רסד: בעלות השחר של כל יום מאלה עשרת הימים, וכעי"ז ברמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד.
  651. עי' מנהגים דבי מהר"ם סדר שחרית של יום הכפורים: בשחרית משכימין עם היום וכו'.
  652. סדר ר"ע תפילת מנחה של יוהכ"פ; טור או"ח סי' תרכב בשם ר' נטורנאי.
  653. טור או"ח סי' תרכב בשם ר' נטורנאי. ועי' רוקח סי' רטז וסי' ריז, שבפיוטים וסליחות אין מזכירים עבודת כהן גדול, אלא במוסף, ע"ע יום הכפורים ציונים 1974 ואילך, ועי' מהרי"ל (מנהגים) הל' יום כיפור, בשם מהר"י סגל, שיש אומרים בשחרית סליחות שנתייסדו על עבודת יוכ"פ, והצדיק מנהגם.
  654. ע"ע יום הכפורים.
  655. טשו"ע או"ח תרכ א.
  656. ע"ע מוסף ציונים 330 ואילך. טור שם. וע"ע יוכ"פ ציונים 2077 ואילך.
  657. שבלי הלקט סי' שכ; תניא רבתי סי' פא. וכן הוא במחזור לבני רומי, מוסף ליוכ"פ.
  658. עי' סדר ר"ע: תפילת מוסף של יוהכ"פ.
  659. סידור רס"ג (מהדו' אסף עמ' רסג); הל' רי"צ גיאת הל' יוהכ"פ וטור סי' תרכב בשם ר"ע, ועי' ציון 652.
  660. עי' טור או"ח סי' תרסג.
  661. שו"ע או"ח תרכג ב. ועי' הגה"מ סוף הל' שביתת עשור מנהגי יום הכפורים ד"ה צריך, שיש שדוחים את כל הפיוטים של נעילה לאחר נשיאת כפים.
  662. עי' ערוה"ש או"ח סי' תרכ ס"א.
  663. עי' ערוה"ש שם, שתמה שאין נזהרים במנהג קדמון מהגאונים, וכתב שהמנהג נגרם משום אריכות הניגונים. ועי' שבט הלוי ח"ט סי' קלו, שאפשר למעט מאמירת הסליחות שהיו נוהגים בתפילות היום, לפי שבהרבה מקומות לא קבלו עליהם כלל, ודבריו צ"ב.
  664. עי' סידור רס"ג (עמ' רסג במהדו' אסף); עי' סדר ר"ע גאון תפילת שחרית של יום הכפורים; עי' טור או"ח סי' תרכ, שכך מנהג אשכנז. ועי' טור שם שכן הוא לענין פיוטים.
  665. עי' סידור רס"ג שם וסדר ר"ע שם.
  666. עי' טור שם, שכך מנהג טוליטולה. ועי"ש שכן הוא לענין פיוטים. ועי' סדר היום הנהגת ערב יום כפור ויום כפור, שאחר תפילת מוסף מרבים בסליחות ותחנונים כל מקום לפי מנהגו.
  667. כנסת הגדולה הגהות טור או"ח סי' תריט אות ד. ועי"ש בלשונו "שחייבו חכמינו ז"ל וכו' ".
  668. דרכי משה או"ח סי' תריט אות ב. ועי"ש שכ"כ בהל' יוהכ"פ, וצ"ב האם היינו דוקא בסליחות שאומרים ביוהכ"פ.
  669. רמ"א או"ח תריט ג.
  670. לוח לא"י. ועי' מוריה אלול תשעד עמ' רמ ואילך, שכן הוא מנהג בכמה מקומות במנהג אשכנז מערב. ועי' זה השולחן סעי' קלא סעי' ה, שהוא נגד משמעות הרמ"א או"ח תריט ב, שאומרים סליחות כדרך שאומרים בחול. ועי' ציץ אליעזר חי"ח סי' נה, שאינו מיישב את המנהג . (בשונה ממש"כ שם לענין השגה אחרת על לוח לא"י, עי' ציון 260). ועי' מוריה שם.
  671. עי' ציונים 397 ואילך.
  672. שבלי הלקט סי' שו; עי' טור או"ח סי' תרב וריב"ש סי' תקיב והאגור סי' תקכב, שכך מנהג אשכנז; עי' ב"י שם שכך נוהגים העולם. ועי' ראשונים הנ"ל שתמהו על הנוהגים לומר סליחות (עי' להלן) ועי' ריב"ש שם שיישב.
  673. ע"ע שבת. טור שם.
  674. ע"ע הנ"ל. ריב"ש שם.
  675. עי' ברייתא תענית יד א.
  676. עי' גמ' תענית שם. טור שם. וע"ע שבת שי"מ "מתריעין" האמור שם בע"א.
  677. מאירי חיבור התשובה משיב נפש מאמר ב פ"ח (עמ' 396 במהדו' סופר). ועי' ציונים 684 ואילך. ועי' ציון 691, שבטול העונג שבת הוא בהשכמה, ולא בבקשת תחנונים.
  678. ע"ע שבת.
  679. עי' ציונים 695 ואילך.
  680. מאירי שם.
  681. עי' טור או"ח סי' תרב וריב"ש סי' תקיב והאגור סי' תקכב, שכך מנהג ספרד. ועי' סדר ר"ע גאון בעשרת ימי תשובה משכימים וכו' בכל יום (וכעי"ז בסידור רס"ג מהדו' אסף עמ' רסד וברמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד) ושו"ת רדב"ז מכת"י או"ח יו"ד (ח"ח) סי' עד בדעתו שמשמע שהיינו גם בערב ר"ה, וצ"ב האם ה"ה לענין שבת.
  682. עי' ציון 675.
  683. ע"ע עשרת ימי תשובה.
  684. ב"י או"ח סי' תרב. ועי' בשואל בשו"ת הריב"ש שם, שיש מתירים לומר סליחות בשבת שבין ר"ה ליוהכ"פ, לפי שכל צרכי רבים מותר לשאול בשבת, ובפרט ביום זה, שאנו נרדפים מחמת עונש העוונות.
  685. מאירי חיבור התשובה משיב נפש מאמר ב פ"ח (עמ' 396 במהדו' סופר). ועי' ציון 676.
  686. מגן אבות שם. ועי' ציון 691.
  687. עי' ציון הנ"ל חששות לחילול שבת. עי' מאירי שם, שפי' הטעם שאין לחשוש שמא יטה, וכן אין חשש משום הקשה על הדלתות, שבשבת אין המעורר מקיש על הדלתות.
  688. ציונים 668 ואילך.
  689. עי' ציונים 680 ואילך.
  690. ע"ע שבת.
  691. עי' ציון 685.
  692. מגן אבות (למאירי) ענין כד.
  693. ע"ע שבת.
  694. מגן אבות שם.
  695. מגן אבות שם וחיבור התשובה (למאירי) משיב נפש מאמר ב פ"ח (עמ' 396 במהדו' סופר).
  696. חיבור התשובה שם.
  697. עי' חיבור התשובה שם, שכונת המשכימים כדי להתוודות בכל יום, עי' ציון 399.
  698. דניאל ט ז.
  699. תהלים צב ג.
  700. ריב"ש שם. ועי' ריב"ש שם שינויים נוספים בסדר הסליחות. ועי' ציון 690 בביאו דעת המתירים, ועי' ציון 684, שי"ס שאין טעם היתר ההשכמה לסליחות משום שהתירו לבטל עונג שבת.
  701. עי' ציון 252.
  702. קיצור הלכות מועדים (דבילצקי) דיני סליחות הערה ל, ועי' זה השולחן (לר"ש דבילצקי הנ"ל) לסי' קלא ס"ד שמסתפק.
  703. רש"ז אויערבאך, בהליכות שלמה מועדי השנה תשרי פ"א ה"ה, ובאשי ישראל פכ"ה סעי' כט, ועי' הליכות שלמה שם הערה 23, שהוא כמו ביוהכ"פ שחל בשבת, עי' ציון 678. ועי' בירור הלכה ח"ז סי' קלא, (עמ' קנו) שאף לדעת לוח לא"י שבציונים669, 260, שלפעמים מקצרים בסליחות, כאן אין מקצרים, ועי' מוריה אלול תשעד עמ' רמו, שאינו דומה לסליחות שבתענית ציבור, שהפיוטים שמקצרים הם הוספה מאוחרת בכמה מקומות (ועי' ציון 260) משא"כ ביוהכ"פ.
  704. ע"ע נפילת אפים.
  705. פתחי תשובה (איסרלין) או"ח רי' סי' תקפא; פני מבין (פריד) יו"ד סי' שיט אות ה.
  706. ע"ע הנ"ל. פני מבין שם. ועי' פתחי תשובה שם, ופני מבין שם, לענין ברית, כשאומרים קודם הנץ, ועי' הגהות מוהרי"ש נתנזון לשו"ע או"ח סי' תרב ס"א ושו"ת לבושי מרדכי מהדורה רביעאי סי' רכו ושו"ת בצל החכמה ח"ד סי' קמו. ועי' ר"ח קנייבסקי במנהגי ביהכ"נ חזו"א לדרמן, פ"ו ס"א, שאומרים תחנון, אף שיש בעל ברית, כיון שהנפ"א לפני התפילה.
  707. הגהות מוהרי"ש נתנזון לרמ"א או"ח סי' תרב; שבט הלוי ח"ד סי נד. ועי' הגהות מוהרי"ש נתנזון, שהוא כמו סליחות של ערב ראש השנה, שאומרים בו תחנון, אף שאין אומרים תחנון בתפילות היום, ע"ע נפילת אפים וע' ערב ראש השנה.
  708. שבט הלוי שם.