אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין, ואפילו הן זיבורית

מזיק שמכר את נכסיו לאחר שנתחייב בדמי נזקו, וכן לווה שמכר את נכסיו לאחר שנשתעבד בחובו, וכן בעל שמכר את נכסיו המשועבדים לכתובת אשתו, יכולים הניזק, המלווה והאשה לגבות את דמי הנזק והחוב מן הנכסים שביד הלקוחות, הנקראים "נכסים משועבדים".

במה דברים אמורים, כשלא נותרו בידי המזיק או הלווה או הבעל נכסים בני חורין, אבל אם נותרו בידיהם נכסים בני חורין, אין הניזק, המלווה והאשה יכולים לגבות את דמי הנזק והחוב מנכסים משועבדים; ואף על פי שהניזק גובה את דמי נזקו מן העידית שבנכסי המזיק, והמלווה גובה את חובו מן הבינונית שבנכסי הלווה, ואילו הנכסים שנותרו בידי המזיק או הלווה אינם אלא זיבורית, מכל מקום אין הניזק והמלווה יכולים לומר, שכבר נשתעבדו להם קרקעות העידית או הבינונית שמכר, אלא גובים הם מנכסים בני חורין. והטעם: כדי שלא יגרם הפסד ללקוחות.