אטב"ח: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 37: שורה 37:


==שימושים בשיטה זו==
==שימושים בשיטה זו==
*הגמרא {{מקור|שם|כן}} דורשת על הפסוק {{מקור|משלי כט|כן}}: " מְפַנֵּק מִנעַר עַבְדּוֹ וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן", כי המילה "מנון" באטב"ח - סהדה ("[[עדות]]" בארמית), שכן מ=ס, נ=ה (שתיהן בודדות) ו-ד=ו, ולכן דורשת כי "יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה ומעיד עליו לעולם הבא".  
*הגמרא {{מקור|שם|כן}} דורשת על הפסוק {{מקור|משלי כט|כן}}: " מְפַנֵּק מִנעַר עַבְדּוֹ וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן", כי המילה "מנון" באטב"ח - סהדה ("[[עדות]]" בארמית), שכן מ=ס, נ=ה (שתיהן בודדות) וכן ד=ו, ולכן דורשת כי "יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה ומעיד עליו לעולם הבא".  


*מפרשי המקרא השתמשו מספר פעמים בשיטה זו לפרש מילים קשות בתנ"ך, למשל {{מקור|רד"ק יחזקאל מז יג}}, {{מקור|מצודת ציון יחזקאל כא}} ועוד.  
*מפרשי המקרא השתמשו מספר פעמים בשיטה זו לפרש מילים קשות בתנ"ך, למשל {{מקור|רד"ק יחזקאל מז יג}}, {{מקור|מצודת ציון יחזקאל כא}} ועוד.  

גרסה מ־23:23, 15 ביולי 2019

אטב"ח (או א"ט ב"ח) היא שיטת לימוד על פי רמזי האותיות (בדומה לאתב"ש ואלב"ם) שהיתה נהוגה על ידי רבי חייא. המקור לשיטה זו הוא בגמרא מסכת סוכה נב ע"ב ובילקוט שמעוני משלי תתקסב (ד"ה "מפנק מנוער"). בשיטה זו כל זוג אותיות משלימות בגימטריה למספר עשרוני (עשר, מאה או אלף).

מפתח האותיות

עשרות

בקבוצה זו- סכום כל זוג אותיות יוצר בגימטריה את המספר עשר:

א-ט (1+9=10)

ב-ח (8+2=10)

ג-ז (3+7=10)

ד-ו (6+4=10)

מאות

בקבוצה זו סכום כל זוג אותיות יוצר בגימטריה 100:

י-צ (10+90=100)

כ-פ (20+80=100)

ל-ע (30+70=100)

מ-ס (60+40=100)

אלפים

קבוצה זו (לפי גרסת הערוך ורש"י, סכום של זוג אותיות בקבוצה זו יוצר בגימטריה 1000, שהאותיות הסופיות ממשיכות את הרצף הגימטרי של האותיות- לאחר ת' ששווה 400, ך' שווה 500, ם=600, ן=700, ף=800, ץ=900. המהרש"ל גורס ברש"י גרסה אחרת, לפיה אין אלפים. גרסת רש"י והערוך:

ק-ץ (100+900=1000)

ר-ף (200+800=1000)

ש-ן (300+700=1000)

ת-ם (400+600=1000)

אותיות בודדות

האותיות הנ"ך הינן אותיות ללא זוג, כיוון שכדי להשלים ל10 יש להשתמש פעמיים באות ה', כדי להשלים ל100 יש להשתמש פעמיים באות נ' וכדי להשלים ל1000 יש להשתמש פעמיים באות ך'. לכן, האותיות הללו מתחלפות ביניהן (רש"י סוכה נב ב).

שימושים בשיטה זו

  • הגמרא (שם) דורשת על הפסוק (משלי כט): " מְפַנֵּק מִנעַר עַבְדּוֹ וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן", כי המילה "מנון" באטב"ח - סהדה ("עדות" בארמית), שכן מ=ס, נ=ה (שתיהן בודדות) וכן ד=ו, ולכן דורשת כי "יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה ומעיד עליו לעולם הבא".
  • ישנו דרוש ידוע על הפסוק "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב" (במדבר כג ט), כי המילה הן מורכבת מה' ומנ', שתיהן אותיות בודדות שלא יכולות להשלים למספר עגול אף אחת מהאותיות, ולכן, רק על עם ישראל להיות "לבדד", כמו הה' והנ', שהינן בודדות (דרוש מקור).