אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבין של חבירו

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

טבעו של אדם הוא, שעדיף בעיניו שיהיה לו קב אחד שנוצר על ידי טירחתו, יותר מאשר יהיו לו תשעה קבין שנוצרו על ידי טרחת חבירו. (בבא מציעא לח.)

טבעו של אדם הוא, שחביב בעיניו דבר שהוא יצר במו ידיו, ושהשיג בייגיע כפיו, יותר מאשר דבר שקנה משל אחרים, גם אם מבחינה כמותית הדבר שהוא יצר קטן יותר מהדבר שהאחר יצר.

כלל זה מובא כטעם להלכה, שהמפקיד פירות אצל חברו, וראה השומר שהפירות נרקבים, או שהעכברים אוכלים מהם, לא ימכור השומר את הפירות. שכן, אף על פי שמבחינה כלכלית טהורה עדיף שימכור את הפירות, ויקבל תמורתם כסף שבו יוכל לקנות פירות חדשים, יותר מאשר שיניח להם להתקלקל, ויקבל המפקיד לידיו רק מעט פירות טובים, מכל מקום אנו מניחים שהמפקיד רוצה בקב שלו יותר מאשר תשעה קבין של חברו.

יש להעיר כי דברים אלו נאמרו בדרך גוזמה, שכן בגמרא שם מצינו שאם הפירות נרקבים בשיעור מסוים, הפחות מיחס של תשעה לאחד, על השומר למכרם בבית דין על מנת למנוע הפסד מן המפקיד.