פרץ הכהן: יצירת דף עם התוכן "זרוע של בהמה כשרה [[תמונה:לשון של לחי בהמה.JPEG|שמאל|מ..."

2012-12-10T01:43:17Z

דף חדש

[[קובץ:זרוע ענק ושלם.JPG|שמאל|ממוזער|250px|זרוע של בהמה כשרה]]
[[תמונה:לשון של לחי בהמה.JPEG|שמאל|ממוזער|250px|לשון (לחי)]]
[[קובץ:Lampredotto_2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ספל מלא קיבות]]
במונח ה[[מקרא]] וה[[תלמוד]], '''מכירי כהונה''' הוא הסכם בלתי רשמי, שלפיו תושבי עיר מסוימת או משפחה מסוימת [[מנהג (הלכה)|נוהגים]] לתת את יבולם של [[מתנות כהונה]] אך ורק ל[[כהן]] מסוים.

במונח ה[[ההלכה]], '''הסכם מכירי כהונה''' הנהו [[שטר מכר]] שעליו חותם [[כהן]] שהוא מוכר את זכות כל בני שבטו הכהנים לקבלת [[מתנות כהונה|מתנות הכהונה]] של ה[[זרוע, לחיים וקיבה]] בעד סכום כספי. לפי הרגיל, ההסכם נחתם ב[[חודש ניסן]] ועומדת בתוקפה למשך השנה עד חודש ניסן הבא.

== מקורות הביטוי במקרא ==

חז"ל, על הפסוק {{הדגשה|וְגַם עִירָא הַיָּאִרִי הָיָה כֹהֵן לְדָוִד|שמואל ב כ כו|שמואל ב כ כו}} דרשו שדוד המלך היה נוהג להעביר מתנותיו (תרומות ומעשרות בכלל) אל [[עירא היאירי]] הכהן בלבד -דהיינו שעירא היאירי היה הכהן ה"מוכר" של דוד המלך<ref>אמנם, הנהגה זו הביא על העם עונש מן השמים, לכן אמרו חז"ל שאין מן הנכון לעשות כן אלא טוב לבעלים לחלקם למספר של כהנים (בתנאי שלכל כהן יגיע חתיכה מכובדת לידו) -ראה פירש"י ורד"ק על הפסוק "עירא היארי היה כהן לדוד" -שמואל ב כ:כו</ref>.

מקור נוסף מופיע במילים שאמר [[יואש (מלך יהודה)]] אל הכהנים {{הדגשה|וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל הַכֹּהֲנִים..יִקְחוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים אִישׁ '''מֵאֵת מַכָּרוֹ''' וְהֵם יְחַזְּקוּ אֶת בֶּדֶק הַבַּיִת לְכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא שָׁם בָּדֶק |מלכים ב יב ו|מלכים ב יב ו}}.

===במשנה ותלמוד===
ב[[משנה]], מופיע מקרה שאיש ישראל הלווה לכהן מעות על תנאי שהמתנות הניתנות ממנו (איש הישראלי) בדרך כלל אליו (לכהן) יימכר כהתשלום שהכהן חייב להאיש הישראלי<ref>גיטין ג ז</ref>.

בתלמוד מוסבר שהאיש הישראלי קיים מצוותו של נתינת המתנות על אף שלא הגיע עצם המתנות אל יד הכהן הואיל שמדובר במקרה של "מכירי כהונה" (שאינו רגיל ליתן אלא לכהן זה). ה[[שלמה עדני|מלאכת שלמה]] מנמק כי עצם העניין שכאן קבעו חז"ל כאילו המתן התקבל ליד כהן ובאמת לא בא לידו, הוא כולו [[תקנת חכמים]] כדי שיימצא לכהן מעות ללוות אם יצטרך לכך<ref>פירוש המלאכת שלמה מביא מספר מקרים שחז"ל קבעו זכות קנייה למי שבדרך כלל אין לו סמכות של קנייה: "עני המנקף בראש הזית", "מצודות חיות ועופות", "מציאת חרש", "כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות", "השוכר את הפועל ילקט בנו אחריו"</ref>.

כמו כן, בתלמוד בבלי מובא מקרים מסוימים שלפיהם כהן שהוא גם [[תלמיד חכם]], גם [[עני]], וגם "מוכר בכהונה" בשכונתו רשאי לזכות את מתנותיו לאחר על אף שלא הגיע לידו כלל<ref>{{בבלי| חולין|קלג|א}}</ref>

==היסטוריית הסכם מכירי כהונה בארץ ישראל==

בימי כהונת הרב [[לוי בן חביב]] כרבה של ירושלים הפעיל הסכם עם הכהנים להמיר מתנת ה[[זרוע, לחיים וקיבה]] בעד מתנת דמים<ref>בסך של "חצי מטבע כסף" לכל [[גדי]] הנשחט, מטבע כסף שלם ל[[שה]] הנשחטת, ושני מטבעות כסף ל[[פרה]] -שו"ת אבקת רוכל תשובה י. עקב שכיהן הרלב"ח בזמן [[האימפריה העות'מאנית]] ותחת ממשלת המלך [[סלים הראשון]], מסתבר לומר שמטבעת הכסף הייתה מטבעת ה"silver akce" שמשקלה בין 0.4 ל 0.7 גרם כסף נקי</ref>.

הרב [[צבי פסח פרנק]], כרבה של ירושלים, הפעיל מנהג זו בשינוי שלא להעביר כסף המותן לכל הכהנים (כמנהג הרב בן חביב) -אלא בוחרים כהן אחד מבין שבט הכהנים והוא חותם על ההסכם עבור אחיו הכהנים.

הרב פרנק הפעיל הנהגה זו כ[[לכתחילה]] בנימוקו שנתינת המתנות יגרום הפסדים גדולים לבעלי [[אטליז|האטליזים]], הואיל ועל ידי קיום המצווה כפשוטה יתייקר מחיר הבשר הכשר בארץ וייתכן שעל ידי הפרזת המחירים יבואו העם לידי מכשולות<ref>המכשולות שאליו התכוון הרב לא הוסבר בין כתביו</ref><ref>תורת הכהן והלוי בימינו", דף עט</ref>.

=== המאזן השנתי של מועצת הדת ===
בשנת [[תשכ"ז]], הדפיס הרב [[ברוך ישר]] ספר בשם '''תורת הכהן והלוי בימינו''', בה העתיק נוסח שטר ההסכם עם הכרה ל[[שמואל הכהן וינגרטן|הרב שמואל הכהן וינגרטן]]<ref>יושב ראש המועצה"ד בירושלים</ref> שמסר לו ה[[מאזן]] השנתי של ה[[מועצה דתית]], ובו סעיף מיוחד אודות המתנות:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=היות ומכל שור ושה השחוטים כשר חייבים בעליהם במתנות, כהונה "הזרוע, הלחיים, והקיבה". אך הואיל וטריחא טובא לכהנים להופיע מדי פעם בבית המטבחיים או באטליזים לקבל חלקם, בעיקר כשהמתנות-כהונה הנם כממון שאין להם תובעים, כיון שטובת הנאה היא של הבעלים ונותנים למי שרוצים, ולפיכך הכהנים הצנועים מושכין את ידיהם ואינם שואילין כלל.
לפיכך הונהג {{מונחון|מקדמת דנא|בתקופות ודורות לפנינו (מסתבר שהכוונה אל ימי הרב לוי בן חביב)}} {{מונחון|פעיה"ק תו"ב|פה עיר הקודש תכוננן ותיבנה}} שהבעלים מוסרים את זכותם לחלוקת מתנות-כהונה ליד {{מונחון|הבד"צ|ה[[בית דין צדק]]}} {{מונחון|שע"י|שעל ידי (כלומר שמפקח על)}} מחלקת השחיטה, והבד"צ או בא-כחו יחלקו את המתנות-כהונה למי שירצו, וכהנים אלה מוכרים את המתנות-כהונה תמורת סכום קצוב לבד"צ ולבא כחו, כדי שלא יצטרכו הכהנים לטלטל ולטרוח, לקחת,לחשב,ולמכור.
לשם כך הנני {{מונחון|הח"מ|החתום מלמטה (כלומר הכהן שחותם על הסכם זו)}} מאשר בזה כי קבלתי {{מונחון|מהמועה"ד|מהמועצת הדת}} סך.... {{מונחון|ל"י|לירה ישראלית}} על ידי [[המחאה בנקאית|שיק]] מספר ........ כהלואה, ומעתה כל חלק ממתנות כהונה שברצונכם יהיה לתת לי במשך שנת ניסן תש.. - ניסן תש... () מכור יהיה לכם מיד לעשות בו כרצונכם - תמורת כספי ההלואה {{מונחון|הנ"ז|הנזכרים}}.
|מקור=ספר "תורת הכהן והלוי בימינו", דף עט-פ}}

להסכם זה קמו מתנגדים בטענה כי אין לכהן פרטי סמכות לוותר על מתנת כלל הכהנים ו"למכור" את המצווה. בנוסף קיים חשש שהמכירה איננה נעשית בשווי האמיתי של הבשר, וגם איננה נעשית תוך הסכמה אמיתית ומלאה של הכהן, וכמו כן מונעת מהכהן האפשרות לאכול את המתנות "בצלי ובחרדל" כדרשת התלמוד<ref>[[פרי חדש]] ליורה דעה סא, טז ("הוא מנהג משובש וראוי לבטלו"); וכן בתשובת מה[[יוסף קורקוס|ר"י קורקוס]] שהאריך בכל אלו הסיבות (מופיעה בשולי הדף במהדורת פרנקל לפרק ט מהלכות ביכורים ומתנות כהונה לרמב"ם)</ref>.

== ראו גם ==
* [[פולמוס השמיטה]]


== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:מתנות כהונה]]

שיחה:מכירי כהונה - היסטוריית גרסאות

פרץ הכהן: יצירת דף עם התוכן "זרוע של בהמה כשרה [[תמונה:לשון של לחי בהמה.JPEG|שמאל|מ..."