https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA 2026-04-06T01:29:02Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.43.0 https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA&diff=78411&oldid=prev 2012-10-10T17:16:41Z

<p>כתבתי בויקיפדיה</p> <p><b>דף חדש</b></p><div>&#039;&#039;&#039;רשות&#039;&#039;&#039; של אדם ב[[משפט העברי]], היא מין [[קניין|בעלות]] מסוימת, שמתבטאת בשליטה מעשית של האדם על חפציו.<br /> <br /> [[רבי יוחנן]] פוסק{{הערה|ב&quot;מ ה ע&quot;א}}:<br /> <br /> {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=גזל ולא [[ייאוש (משפט עברי)|נתייאשו]] הבעלים זה וזה אינם יכולים [[הקדש (הלכה)|להקדיש]], זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינה ברשותו, שנאמר כי ביתו מה ביתו ברשותו אף כול ברשותו}}. <br /> <br /> כלומר: אם אדם גזל מאדם אחר חפץ, והנגזל עדיין לא התייאש מהחפץ, אלא בדעתו עדיין להעמיד את הגזלן בדין ולהוציא ממנו את הגזילה, אין הגזלן יכול להקדיש, שכן למרות שהחפץ &#039;&#039;&#039;שלו&#039;&#039;&#039; משפטית בהחלט, אין החפץ &#039;&#039;&#039;ברשותו&#039;&#039;&#039;. כאשר חפץ של אדם אינו ברשותו, הדבר מהווה מחסור בבעלותו{{הערה|על פי הסבר הרמב&quot;ן במלחמות ה&#039; שם.}}, שכן בעלות אינה צדק אלא מציאות; בעלותו של אדם מתבטאת בשליטתו על חפציו, ובהחלשות שליטתו המציאותית, נחלשת בעלותו, ולכן כאשר הוא רוצה ל[[הקדש|הקדיש]] את החפץ. התורה דורשת שהוא יהיה שלו לגמרי, שלו - וברשותו.<br /> <br /> באופן דומה מסביר ה[[מהר&quot;ל]] את [[ייאוש (משפט עברי)|ייאוש]] המפקיע את החפץ מיד בעליו. המהר&quot;ל{{הערה|נתיבות עולם, בביאורי אגדות על פי הפשט. וכן כתב ה[[חזון איש]], מובא בחזון איש על [[בבא מציעא]].}} מסביר שחפציו של אדם אינם אבר מאבריו, ובעלותם מוגבלת בשייכותם אל האדם ובמימוש בעלותו עליהם, ולכן כאשר יצא החפץ מדעתו ומרשותו, נפקעה בעלותו עליהם.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}</div>

טישיו