רופא - היסטוריית גרסאות

Wikiboss: /* רקע היסטורי */

2019-07-24T10:00:36Z

רקע היסטורי

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:00, 24 ביולי 2019
שורה 16:		שורה 16:
	הרופא אצל אומות העולם		הרופא אצל אומות העולם

	'''במצרים העתיקה''' היה רופא מומחה מיוחד לכל מחלה, היינו היתה התמחות מאד פרטנית. רמת הרפואה המצרית היתה המתקדמת בין ארצות העולם העתיק. הרופאים המצרים עסקו גם בחניטה<ref><makor>בראשית נ ב.</makor></ref>, והגיעו להישגים מרשימים בתחום זה<ref>ראה ע' חניטה ברקע ההיסטורי.</ref>. הרופא הקדום ביותר הידוע בשמו הוא רופא מצרי בשם ~~איחותפ~~, ~~שחי~~ בסביבות 2600 לפסה"נ, היינו לפני כ-4600 שנה.		'''במצרים העתיקה''' היה רופא מומחה מיוחד לכל מחלה, היינו היתה התמחות מאד פרטנית. רמת הרפואה המצרית היתה המתקדמת בין ארצות העולם העתיק. הרופאים המצרים עסקו גם בחניטה<ref><makor>בראשית נ ב.</makor></ref>, והגיעו להישגים מרשימים בתחום זה<ref>ראה ע' חניטה ברקע ההיסטורי.</ref>. הרופא הקדום ביותר הידוע בשמו הוא רופא מצרי בשם אמחותפ, שלפי ההשערות, חי בסביבות 2600 לפסה"נ, היינו לפני כ-4600 שנה. יש המקשרים רופא זה עם [[יוסף\|יוסף הצדיק]] משום שהוא סייע לפרעה להתמודד עם תקופה של שבע שנות רעב במצרים, בדומה למסופר על יוסף בספר [[בראשית]].

	'''ביוון העתיקה''' עסקו הרופאים ברפואה כללית, ומעמדם החברתי היה מן הנמוכים בין כל העיסוקים ביוון. בין הרופאים המפורסמים של יוון יש לציין בעיקר את היפוקרטס (חי בשנים 370-460 לפסה"נ), גדול הרופאים של יוון העתיקה, שנקרא אבי הרופאים; הרופילוס<ref>Herophilos.</ref> (חי בתחילת המאה ה-3 לפסה"נ), וארסיסטרטוס<ref>Erasis- tratos.</ref> (חי במחצית הראשונה של המאה ה-3 לפסה"נ), מגדולי האנטומיסטים בעת העתיקה.		'''ביוון העתיקה''' עסקו הרופאים ברפואה כללית, ומעמדם החברתי היה מן הנמוכים בין כל העיסוקים ביוון. בין הרופאים המפורסמים של יוון יש לציין בעיקר את היפוקרטס (חי בשנים 370-460 לפסה"נ), גדול הרופאים של יוון העתיקה, שנקרא אבי הרופאים; הרופילוס<ref>Herophilos.</ref> (חי בתחילת המאה ה-3 לפסה"נ), וארסיסטרטוס<ref>Erasis- tratos.</ref> (חי במחצית הראשונה של המאה ה-3 לפסה"נ), מגדולי האנטומיסטים בעת העתיקה.

Yeshivaorgil bot: :קטגוריה:רפואה והלכה לערכי האנציקלופדיה ההלכתית רפואית

2013-07-02T06:35:32Z

קטגוריה:רפואה והלכה לערכי האנציקלופדיה ההלכתית רפואית

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־06:35, 2 ביולי 2013
שורה 1,194:		שורה 1,194:

	[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]		[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]
			[[קטגוריה:רפואה והלכה]]

טישיו ב־02:48, 30 באפריל 2012

2012-04-30T02:48:33Z

הצגת שינויים

טישיו: /* = */

2012-04-30T02:44:56Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־02:44, 30 באפריל 2012
שורה 36:		שורה 36:
	'''חלוק רופאים''' כיום מקובל שרופאים (ועובדי בריאות אחרים) לובשים חלוק לבן בעת עבודתם. מנהג זה החל בשלהי המאה הי"ט, כאשר הרפואה הפכה להיות יותר מדעית. המטרה הראשונית היתה הגנה מפני מזהמים. במשך הזמן הפך החלוק הלבן להיות סמל למעמדם של העוסקים בבריאות, שכן מבחינה תרבותית מסמל הלבן ניקיון, טהרה וחיים. כמו כן היה בזה משום הצדקה לפעולות פולשניות, מכאיבות ובלתי-נעימות במהלך הבירור והטיפול הרפואי<ref>Blumhagen DW, ''Ann Intern Med'' 91:111, 1979.</ref>. יש מהרופאים הרואים בחלוק הלבן סמל של סמכותיות, וכן השפעה על מערכת יחסי חולה-רופא<ref>Bischof RO, ''Lancet'' 345:777, 1995.</ref>.		'''חלוק רופאים''' כיום מקובל שרופאים (ועובדי בריאות אחרים) לובשים חלוק לבן בעת עבודתם. מנהג זה החל בשלהי המאה הי"ט, כאשר הרפואה הפכה להיות יותר מדעית. המטרה הראשונית היתה הגנה מפני מזהמים. במשך הזמן הפך החלוק הלבן להיות סמל למעמדם של העוסקים בבריאות, שכן מבחינה תרבותית מסמל הלבן ניקיון, טהרה וחיים. כמו כן היה בזה משום הצדקה לפעולות פולשניות, מכאיבות ובלתי-נעימות במהלך הבירור והטיפול הרפואי<ref>Blumhagen DW, ''Ann Intern Med'' 91:111, 1979.</ref>. יש מהרופאים הרואים בחלוק הלבן סמל של סמכותיות, וכן השפעה על מערכת יחסי חולה-רופא<ref>Bischof RO, ''Lancet'' 345:777, 1995.</ref>.

	===		===הרופא היהודי===
	הרופא היהודי===


	'''הרשות לעסוק ברפואה''' לפי תפיסת היהדות הרופא האמיתי הוא הקב"ה<ref>ראה בברכ"י יו"ד סי' שלו אות א - 'שכינה' בגימטריא 'רופא חנם'.</ref>, כמבואר במקומות רבים במקרא<ref><makor>בראשית כ יז;</makor> <makor>שמות טו כו; במדבר יג</makor> יג; <makor>דברים לב לט;</makor> מל"ב כ ה; <makor>ירמיה יז יד;</makor> <makor>תהלים ו ג;</makor> שם ל ג; שם קג ג, ועוד.</ref>. אכן, נתנה התורה רשות לרופא לרפא, ושיתף הקב"ה את הרופא עמו בתהליך הריפוי, כשלוחו של מקום<ref>ראה <makor>ע"ז נה א;</makor> גשר החיים ח"א פ"א סי' ב סק"ב; שו"ת ציץ אליעזר ח"ה קונט' רמת רחל סי' א. וראה על מקור החיוב לרפא בערך רפואה.</ref>.		'''הרשות לעסוק ברפואה''' לפי תפיסת היהדות הרופא האמיתי הוא הקב"ה<ref>ראה בברכ"י יו"ד סי' שלו אות א - 'שכינה' בגימטריא 'רופא חנם'.</ref>, כמבואר במקומות רבים במקרא<ref><makor>בראשית כ יז;</makor> <makor>שמות טו כו; במדבר יג</makor> יג; <makor>דברים לב לט;</makor> מל"ב כ ה; <makor>ירמיה יז יד;</makor> <makor>תהלים ו ג;</makor> שם ל ג; שם קג ג, ועוד.</ref>. אכן, נתנה התורה רשות לרופא לרפא, ושיתף הקב"ה את הרופא עמו בתהליך הריפוי, כשלוחו של מקום<ref>ראה <makor>ע"ז נה א;</makor> גשר החיים ח"א פ"א סי' ב סק"ב; שו"ת ציץ אליעזר ח"ה קונט' רמת רחל סי' א. וראה על מקור החיוב לרפא בערך רפואה.</ref>.

שורה 49:		שורה 46:
	מבחינת היחס בין רופאים יהודיים לבין דרגתם באמונה ניתן לראות ארבע תקופות:		מבחינת היחס בין רופאים יהודיים לבין דרגתם באמונה ניתן לראות ארבע תקופות:

			'''תקופת התלמוד''', שבהם היו אישים רבניים דגולים שהיו להם ידיעות מבוססות ברפואה, אך רק מעטים מהם שימשו בפועל כרופאים<ref name="AB54">ראה בנספח לערך זה.</ref>.
	'''תקופת התלמוד''' , שבהם היו אישים רבניים דגולים שהיו להם ידיעות מבוססות ברפואה, אך רק מעטים מהם שימשו בפועל כרופאים<ref name="AB54">ראה בנספח לערך זה.</ref>.

	'''תקופת ימי הביניים''' , שבהם שימשו אישים דגולים כרופאים פעילים וכרבנים בפועל, ושילוב כזה לא היה נדיר אז כלל ועיקר<ref name="AB54" />. אמנות הרפואה בין היהודים היתה נפוצה הן בעולם המוסלמי-ערבי והן בעולם הנוצרי-אירופי, והיה זה מקצוע נפוץ בין האנוסים<ref>על הגורמים הסוציולוגיים השונים שהשפיעו על נהירת יהודים רבים למקצוע הרפואה בימי הביניים ראה - הרפואה והיהדות, עמ' 252 ואילך.</ref>.		'''תקופת ימי הביניים''' , שבהם שימשו אישים דגולים כרופאים פעילים וכרבנים בפועל, ושילוב כזה לא היה נדיר אז כלל ועיקר<ref name="AB54" />. אמנות הרפואה בין היהודים היתה נפוצה הן בעולם המוסלמי-ערבי והן בעולם הנוצרי-אירופי, והיה זה מקצוע נפוץ בין האנוסים<ref>על הגורמים הסוציולוגיים השונים שהשפיעו על נהירת יהודים רבים למקצוע הרפואה בימי הביניים ראה - הרפואה והיהדות, עמ' 252 ואילך.</ref>.

טישיו: /* נספח א */

2012-04-30T02:40:56Z

נספח א

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־02:40, 30 באפריל 2012
שורה 434:		שורה 434:
	'''[[בנימין אסיא]]''' {{מקור\|סנהדרין צט ב}}		'''[[בנימין אסיא]]''' {{מקור\|סנהדרין צט ב}}

	'''ב[[ר גירונטי אסיא]]''' [ירושלמי ביצה א ז]		'''[[בר גירונטי אסיא]]''' [ירושלמי ביצה א ז]

	'''[[רבי חנינא]]]''' היה בקי ברפואות, וענה על שאלות רפואיות [כ"כ <makor>רש"י חולין ז ב</makor> ד"ה לא שאלני, ושו"ת הרדב"ז מכת"י או"ח-יו"ד (ח"ח) סי' קצא, על פי <makor>בבלי חולין ז ב.</makor> וראה עוד <makor>בבלי יומא מט א;</makor> ירושלמי שבת ד ג]		'''[[רבי חנינא]]''' היה בקי ברפואות, וענה על שאלות רפואיות [כ"כ <makor>רש"י חולין ז ב</makor> ד"ה לא שאלני, ושו"ת הרדב"ז מכת"י או"ח-יו"ד (ח"ח) סי' קצא, על פי <makor>בבלי חולין ז ב.</makor> וראה עוד <makor>בבלי יומא מט א;</makor> ירושלמי שבת ד ג]

	'''[[טוביה הרופא]]''' {{מקור\|ר"ה כב א. דבר לא ידוע אודותיו, פרט לשמו}}		'''[[טוביה הרופא]]''' {{מקור\|ר"ה כב א. דבר לא ידוע אודותיו, פרט לשמו}}

טישיו: /* = */

2012-04-30T00:23:42Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־00:23, 30 באפריל 2012
שורה 330:		שורה 330:
	'''הקלות בתשלום''' מאז ומעולם היה מקובל בין הרופאים להעניק הקלות בתשלומים של רופאים אחרים או בני משפחותיהם הבאים לטיפול רפואי, או לפוטרם לחלוטין מתשלומים<ref>professional courtesy. ראה על נוהג זה במאמר Algazy J & Lachs M, ''Arch Intern Med'' 154:257, 1994.</ref>. דבר זה היה מעוגן בקוד האתי שחיבר הרופא תומאס פרסיוואל בשנת 1803<ref>ראה - Leake CD, Percival's Medical Ethics, Baltimore, 1927.</ref>. נוהג זה קיים גם כיום בארה"ב בקרב מרבית הרופאים, למעט פסיכיאטרים<ref>Levy MA, et al, ''N Engl J Med'' 329:1627, 1993; Steinbrook R, ''N Engl J Med'' 329:1652, 1993.</ref>. יש מי שכתב, שגם מקרובים ואוהבים היה מקובל שלא לקחת שכר, אבל "אם יראה שהאוהב רוצה לתת שכרו וכו' כדי שלא יטרח בסוף לתת לו מתנה יקרה או כדי שיהא לו לב לקראו, יכול לקחת שכר". ודבר זה נראה נכון גם ביחס לרופאים או בני משפחותיהם<ref>יעקב צהלון, בהקדמה לספר אוצר החיים.</ref>.		'''הקלות בתשלום''' מאז ומעולם היה מקובל בין הרופאים להעניק הקלות בתשלומים של רופאים אחרים או בני משפחותיהם הבאים לטיפול רפואי, או לפוטרם לחלוטין מתשלומים<ref>professional courtesy. ראה על נוהג זה במאמר Algazy J & Lachs M, ''Arch Intern Med'' 154:257, 1994.</ref>. דבר זה היה מעוגן בקוד האתי שחיבר הרופא תומאס פרסיוואל בשנת 1803<ref>ראה - Leake CD, Percival's Medical Ethics, Baltimore, 1927.</ref>. נוהג זה קיים גם כיום בארה"ב בקרב מרבית הרופאים, למעט פסיכיאטרים<ref>Levy MA, et al, ''N Engl J Med'' 329:1627, 1993; Steinbrook R, ''N Engl J Med'' 329:1652, 1993.</ref>. יש מי שכתב, שגם מקרובים ואוהבים היה מקובל שלא לקחת שכר, אבל "אם יראה שהאוהב רוצה לתת שכרו וכו' כדי שלא יטרח בסוף לתת לו מתנה יקרה או כדי שיהא לו לב לקראו, יכול לקחת שכר". ודבר זה נראה נכון גם ביחס לרופאים או בני משפחותיהם<ref>יעקב צהלון, בהקדמה לספר אוצר החיים.</ref>.

	===		===יחסי רופא-קרובי משפחה===
	יחסי רופא-קרובי משפחה===




	'''הדילמה ''' - מצד אחד יש יתרון לטיפול של רופא בקרובי משפחה הנובע מנטייתו הרגשית להעניק טיפול מיטבי ומירבי לקרוביו, וכן נגישותו בדרך כלל להענקת טיפול רפואי; מצד שני קיים חשש מבוסס להטייה מקצועית לא רצויה דווקא בגלל הגישה הרגשית המיוחדת, ובכך עלול להינתן טיפול שגוי למטופל הקרוב. על פי נתונים סטטיסטיים<ref>Puma JL, et al, ''N Engl J Med'' 325:1290, 2001.</ref> ומתוך הניסיון ידוע כי יש פניות רבות מאד של קרובי משפחה אל הרופא-הקרוב לקבל עצה, מירשם, אבחנה, בדיקה ואפילו טיפול. דבר זה נובע בעיקר מהזמינות המעשית, ולעתים אף משיקולים כלכליים ומהערכה אובייקטיבית ורגשית. יחד עם זאת המגמה המקצועית היא להציע לרוב, ככלל, שלא לטפל בקרובי משפחתם, כי האיזון בין התועלת בגישה זו לבין הנזק והתקלות הבאות על ידי גישה זו נוטה לצד האחרון<ref>AMA Council on Ethical and Judicial Affairs: Code of Medical Ethics, 2000-2001.</ref>. ההכרעה הנכונה אם על רופא-קרוב לטפל בקרובו אם לאו תלויה בנסיבות העניין ובשיקול דעת בכל מקרה לגופו, כגון מידת הדחיפות של הבעיה הרפואית, מידת התאמתו של הרופא-הקרוב לטפל בבעיה הרפואית, זמינותם והכשרתם של רופאים אחרים, רצונו של המטופל, והעלויות הכרוכות בטיפול<ref>ראה - י. הלוי, בס' דברים שיש להם שיעור, תשס"ה, עמ' 363 ואילך.</ref>.		'''הדילמה ''' - מצד אחד יש יתרון לטיפול של רופא בקרובי משפחה הנובע מנטייתו הרגשית להעניק טיפול מיטבי ומירבי לקרוביו, וכן נגישותו בדרך כלל להענקת טיפול רפואי; מצד שני קיים חשש מבוסס להטייה מקצועית לא רצויה דווקא בגלל הגישה הרגשית המיוחדת, ובכך עלול להינתן טיפול שגוי למטופל הקרוב. על פי נתונים סטטיסטיים<ref>Puma JL, et al, ''N Engl J Med'' 325:1290, 2001.</ref> ומתוך הניסיון ידוע כי יש פניות רבות מאד של קרובי משפחה אל הרופא-הקרוב לקבל עצה, מירשם, אבחנה, בדיקה ואפילו טיפול. דבר זה נובע בעיקר מהזמינות המעשית, ולעתים אף משיקולים כלכליים ומהערכה אובייקטיבית ורגשית. יחד עם זאת המגמה המקצועית היא להציע לרוב, ככלל, שלא לטפל בקרובי משפחתם, כי האיזון בין התועלת בגישה זו לבין הנזק והתקלות הבאות על ידי גישה זו נוטה לצד האחרון<ref>AMA Council on Ethical and Judicial Affairs: Code of Medical Ethics, 2000-2001.</ref>. ההכרעה הנכונה אם על רופא-קרוב לטפל בקרובו אם לאו תלויה בנסיבות העניין ובשיקול דעת בכל מקרה לגופו, כגון מידת הדחיפות של הבעיה הרפואית, מידת התאמתו של הרופא-הקרוב לטפל בבעיה הרפואית, זמינותם והכשרתם של רופאים אחרים, רצונו של המטופל, והעלויות הכרוכות בטיפול<ref>ראה - י. הלוי, בס' דברים שיש להם שיעור, תשס"ה, עמ' 363 ואילך.</ref>.

טישיו ב־00:22, 30 באפריל 2012

2012-04-30T00:22:00Z

הצגת שינויים

109.186.44.99: /* = */ ראה בדף השיחה בויקיפדיה על ר' אברהם אבן דאוד

2010-07-23T06:20:22Z

=: ראה בדף השיחה בויקיפדיה על ר' אברהם אבן דאוד

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־06:20, 23 ביולי 2010
שורה 486:		שורה 486:
	'''אבן ג'אנח, יונה''' , מחצית ראשונה של המאה הי"א, קורדובה וסרגוסה. גדול הבלשנים והמדקדקים בימי הבינים. התפרנס כרופא בסרגוסה. חיבר את הספר הגדול בעניני לשון ודקדוק בשני חלקים: ספר הרקמה, וספר השרשים, ועוד ספרים בלשון ובדקדוק עברי		'''אבן ג'אנח, יונה''' , מחצית ראשונה של המאה הי"א, קורדובה וסרגוסה. גדול הבלשנים והמדקדקים בימי הבינים. התפרנס כרופא בסרגוסה. חיבר את הספר הגדול בעניני לשון ודקדוק בשני חלקים: ספר הרקמה, וספר השרשים, ועוד ספרים בלשון ובדקדוק עברי

	'''אבן דאוד, אברהם''' (הראב"ד הראשון), ד"א תתע/ 1110 - תתקמ/ 1180, קורדובה וטולדו. מחבר ספר ~~סדר~~ הקבלה ועוד ספרי היסטוריה יהודית		'''אבן דאוד, אברהם''' (הראב"ד הראשון), ד"א תתע/ 1110 - תתקמ/ 1180, קורדובה וטולדו. מחבר ספר "ספר הקבלה" ועוד ספרי היסטוריה יהודית

	'''אבן ווירגה, שלמה''' , רכ-שיד/ 1460 -1554, ספרד וטורקיה. היה רב ורופא. חיבר ספר 'שבט יהודה'		'''אבן ווירגה, שלמה''' , רכ-שיד/ 1460 -1554, ספרד וטורקיה. היה רב ורופא. חיבר ספר 'שבט יהודה'