רבי זכריה בן אבקולס - היסטוריית גרסאות

Wikiboss ב־09:39, 18 ביולי 2021

2021-07-18T09:39:21Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־09:39, 18 ביולי 2021
שורה 14:		שורה 14:
	{{ציטוטון\|בית הלל אומרים מגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין. בית שמאי אומרים מסלק את הטבלא (שולחן) כולה ומנערה. זכריה בן אבקילוס לא היה נוהג לא כדברי בית שמאי ולא כדברי בית הלל אלא נוטל ומשליך לאחר המטה\|תוספתא שבת יז ד}}.		{{ציטוטון\|בית הלל אומרים מגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין. בית שמאי אומרים מסלק את הטבלא (שולחן) כולה ומנערה. זכריה בן אבקילוס לא היה נוהג לא כדברי בית שמאי ולא כדברי בית הלל אלא נוטל ומשליך לאחר המטה\|תוספתא שבת יז ד}}.

	על התנהגות זו מביאה התוספתא את תגובתו של [[רבי יוסי]] הדומה לתגובתו של רבי יוחנן שהובאה לעיל: " ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקילוס שרפה את ההיכל". ניתן לראות את גישתו העקבית של רבי זכריה שהעדיף להחמיר ככל השיטות גם בעניין שבת וגם בדיון לגבי קורבנו של בר קמצא. אך, בעוד לעניין שבת לא היה פגם בחומרתו ההלכתית, כאשר השתמש באותה החמרה גם בעניינים שאינם רק הלכתיים אלא קשורים גם להנהגה ציבורית הוביל הדבר לשריפת ההיכל.		על התנהגות זו מביאה התוספתא את תגובתו של [[רבי יוסי]] הדומה לתגובתו של רבי יוחנן שהובאה לעיל: "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקילוס שרפה את ההיכל". ניתן לראות את גישתו העקבית של רבי זכריה שהעדיף להחמיר ככל השיטות גם בעניין שבת וגם בדיון לגבי קורבנו של בר קמצא. אך, בעוד לעניין שבת לא היה פגם בחומרתו ההלכתית, כאשר השתמש באותה החמרה גם בעניינים שאינם רק הלכתיים אלא קשורים גם להנהגה ציבורית הוביל הדבר לשריפת ההיכל.

			ה[[מגן אברהם]] {{#makor-new:מגן אברהם תרנו ח\|פרשנות-שו"ע-מ"א-או"ח\|תרנו\|ח}} הוכיח מביקורת הגמרא על רבי זכריה בן אבקולס כי מותר לעבור על מצוות לא תעשה מפני אימת המלכות.

	יש המקשרים את רבי זכריה בן אבקולס עם "זכריה בן אמפיקלוס מן הכהנים" המוזכר בספרו של יוסף בן מתתיהו כמי שגרם להפסקת הקרבת קרבן הקיסר בבית המקדש.		יש המקשרים את רבי זכריה בן אבקולס עם "זכריה בן אמפיקלוס מן הכהנים" המוזכר בספרו של יוסף בן מתתיהו כמי שגרם להפסקת הקרבת קרבן הקיסר בבית המקדש.

Wikiboss ב־09:09, 18 ביולי 2021

2021-07-18T09:09:48Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־09:09, 18 ביולי 2021
שורה 1:		שורה 1:
	'''רבי זכריה בן אבקולס (אבקילוס)''' היה מחכמי [[ירושלים]] בתקופת ה[[חורבן בית המקדש השני\|חורבן]]. בדברי חז"ל מובאת ביקורת נוקבת על דרכי הנהגתו.		'''רבי זכריה בן אבקולס (אבקילוס)''' היה מחכמי [[ירושלים]] בתקופת ה[[חורבן בית המקדש השני\|חורבן]]. בדברי חז"ל ב[[אגדות החורבן]] מובאת ביקורת נוקבת על דרכי הנהגתו.
	==סיפור קמצא ובר קמצא==		==סיפור קמצא ובר קמצא==
	ב[[אגדות החורבן]] מובא המעשה הידוע על [[קמצא ובר קמצא]], שהיווה שלב מכריע בחורבן ירושלים. על פי המסופר, לאחר שבר קמצא נפגע הוא הלך והלשין לקסיר בטענה שהיהודים מרדו בו, וייעץ לו לשלוח להם קרבן ולראות האם יקריבו אותו או לא. הקיסר שלח עגל משולש, ובדרך למקדש הטיל בר קמצא בעגל מום, על מנת שהיהודים לא יוכלו להקריבו. כשהגיע למקדש, רצו החכמים להתיר להקריב את הקרבן משום שלום המלכות. ואז אמר רבי זכריה בן אבקולס: "אמרו: בעלי מומין קריבין לגבי מזבח!". משכך, רצו החכמים להרוג את בר קמצא, על מנת שלא ילשין בפני הקיסר אמר להם רבי זכריה בן אבקולס: "אמר להם רבי זכריה יאמרו: מטיל מום בקדשים יהרג!". לאור דבריו, לא הרגו את בר קמצא, ואכן הוא הלשין בפני הקיסר, שכעונש על כך החריב את בית המקדש.		ב[[אגדות החורבן]] מובא המעשה הידוע על [[קמצא ובר קמצא]], שהיווה שלב מכריע בחורבן ירושלים. על פי המסופר, לאחר שבר קמצא נפגע הוא הלך והלשין לקסיר בטענה שהיהודים מרדו בו, וייעץ לו לשלוח להם קרבן ולראות האם יקריבו אותו או לא. הקיסר שלח עגל משולש, ובדרך למקדש הטיל בר קמצא בעגל מום, על מנת שהיהודים לא יוכלו להקריבו. כשהגיע למקדש, רצו החכמים להתיר להקריב את הקרבן משום שלום המלכות. ואז אמר רבי זכריה בן אבקולס: "אמרו: בעלי מומין קריבין לגבי מזבח!". משכך, רצו החכמים להרוג את בר קמצא, על מנת שלא ילשין בפני הקיסר אמר להם רבי זכריה בן אבקולס: "אמר להם רבי זכריה יאמרו: מטיל מום בקדשים יהרג!". לאור דבריו, לא הרגו את בר קמצא, ואכן הוא הלשין בפני הקיסר, שכעונש על כך החריב את בית המקדש.

Wikiboss: /* דעתו בהלכות שבת */

2021-07-18T09:09:03Z

דעתו בהלכות שבת

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־09:09, 18 ביולי 2021
שורה 17:		שורה 17:

	יש המקשרים את רבי זכריה בן אבקולס עם "זכריה בן אמפיקלוס מן הכהנים" המוזכר בספרו של יוסף בן מתתיהו כמי שגרם להפסקת הקרבת קרבן הקיסר בבית המקדש.		יש המקשרים את רבי זכריה בן אבקולס עם "זכריה בן אמפיקלוס מן הכהנים" המוזכר בספרו של יוסף בן מתתיהו כמי שגרם להפסקת הקרבת קרבן הקיסר בבית המקדש.
			==לקריאה נוספת==
			* [[קמצא ובר קמצא]]
			* [[אגדות החורבן]]
			==קישורים חיצוניים==
			* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/32001#12a מדוע שתקו החכמים?] הרב שמעון קליין
	{{מיון רגיל:זכריה בן אבקולס}}		{{מיון רגיל:זכריה בן אבקולס}}
	[[קטגוריה:תנאים]]		[[קטגוריה:תנאים]]
	[[קטגוריה:אגדות החורבן]]		[[קטגוריה:אגדות החורבן]]

Wikiboss ב־09:05, 18 ביולי 2021

2021-07-18T09:05:10Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־09:05, 18 ביולי 2021
שורה 3:		שורה 3:
	ב[[אגדות החורבן]] מובא המעשה הידוע על [[קמצא ובר קמצא]], שהיווה שלב מכריע בחורבן ירושלים. על פי המסופר, לאחר שבר קמצא נפגע הוא הלך והלשין לקסיר בטענה שהיהודים מרדו בו, וייעץ לו לשלוח להם קרבן ולראות האם יקריבו אותו או לא. הקיסר שלח עגל משולש, ובדרך למקדש הטיל בר קמצא בעגל מום, על מנת שהיהודים לא יוכלו להקריבו. כשהגיע למקדש, רצו החכמים להתיר להקריב את הקרבן משום שלום המלכות. ואז אמר רבי זכריה בן אבקולס: "אמרו: בעלי מומין קריבין לגבי מזבח!". משכך, רצו החכמים להרוג את בר קמצא, על מנת שלא ילשין בפני הקיסר אמר להם רבי זכריה בן אבקולס: "אמר להם רבי זכריה יאמרו: מטיל מום בקדשים יהרג!". לאור דבריו, לא הרגו את בר קמצא, ואכן הוא הלשין בפני הקיסר, שכעונש על כך החריב את בית המקדש.		ב[[אגדות החורבן]] מובא המעשה הידוע על [[קמצא ובר קמצא]], שהיווה שלב מכריע בחורבן ירושלים. על פי המסופר, לאחר שבר קמצא נפגע הוא הלך והלשין לקסיר בטענה שהיהודים מרדו בו, וייעץ לו לשלוח להם קרבן ולראות האם יקריבו אותו או לא. הקיסר שלח עגל משולש, ובדרך למקדש הטיל בר קמצא בעגל מום, על מנת שהיהודים לא יוכלו להקריבו. כשהגיע למקדש, רצו החכמים להתיר להקריב את הקרבן משום שלום המלכות. ואז אמר רבי זכריה בן אבקולס: "אמרו: בעלי מומין קריבין לגבי מזבח!". משכך, רצו החכמים להרוג את בר קמצא, על מנת שלא ילשין בפני הקיסר אמר להם רבי זכריה בן אבקולס: "אמר להם רבי זכריה יאמרו: מטיל מום בקדשים יהרג!". לאור דבריו, לא הרגו את בר קמצא, ואכן הוא הלשין בפני הקיסר, שכעונש על כך החריב את בית המקדש.

	הגמרא מביאה את תגובתו של [[רבי יוחנן]] למעשה זה: "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו!". המהרי"ץ חיות הסביר כי הענוונה של רבי זכריה בן אבקולס התבטאה בכך שמצד הדין היה מותר להקריב את הקורבן בתור הוראת שעה אך הענווה של רבי זכריה הייתה שהוא לא חשב שהוא ראוי לפסוק הוראת שעה שהיא דבר שרק גדולי הדור יכולים לעשות. באותו האופן, הוא מסביר כי רבי זכריה גם היה בעת הסעודה עם קמצא ובר קמצא אך העדיף שלא למחות כי חשב שלא יתייחסו לדבריו וכי הוא לא ראוי למחות בהם- על אף שדבר זה מתחייב ממעמדו.		הגמרא מביאה את תגובתו של [[רבי יוחנן]] למעשה זה: {{ציטוטון\|ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו!}}. רבי זכריה בן אבקולס מתייחס רק לפן ההלכתי הקיים במצב ואיננו מתייחס כלל למציאות הגשמית ולתוצאות ההרסניות של תגובת הרומאים. הגמרא מביאה סיפור זה כחלק מתיאור טעויות הקשורות לפסוק "אשרי אדם המפחד תמיד" ובכך מביעה כי היה על רבי זכריה להסתכל בצורה רחבה יותר על המציאות ומתוך כך אולי גם לוותר על החששות הרוחניים שהוא ראה בהקרבת הקורבן.

			המהרי"ץ חיות הסביר כי הענוונה של רבי זכריה בן אבקולס התבטאה בכך שמצד הדין היה מותר להקריב את הקורבן בתור הוראת שעה אך הענווה של רבי זכריה הייתה שהוא לא חשב שהוא ראוי לפסוק הוראת שעה שהיא דבר שרק גדולי הדור יכולים לעשות. באותו האופן, הוא מסביר כי רבי זכריה גם היה בעת הסעודה עם קמצא ובר קמצא אך העדיף שלא למחות כי חשב שלא יתייחסו לדבריו וכי הוא לא ראוי למחות בהם- על אף שדבר זה מתחייב ממעמדו.

	במדרש {{מקור\|איכה רבה ד ג\|כן}} מובא כי רבי זכריה בן אבקולס היה מהחכמים שנכחו בסעודה ולא מיחו בבעל הסעודה. ממעשה זה, ניתן ללמוד על מעמדו החשוב של רבי זכריה בן אבקולס בקרב חכמי דורו, שדעתו התקבלה גם כנגד שאר החכמים, ובמידה והיה מוחה כנגד בעל הסעודה ככל הנראה גם היו דבריו מתקבלים, אך בפועל הוא חשב שאיננו ראוי לכך והוביל לחורבן הבית.		במדרש {{מקור\|איכה רבה ד ג\|כן}} מובא כי רבי זכריה בן אבקולס היה מהחכמים שנכחו בסעודה ולא מיחו בבעל הסעודה. ממעשה זה, ניתן ללמוד על מעמדו החשוב של רבי זכריה בן אבקולס בקרב חכמי דורו, שדעתו התקבלה גם כנגד שאר החכמים, ובמידה והיה מוחה כנגד בעל הסעודה ככל הנראה גם היו דבריו מתקבלים, אך בפועל הוא חשב שאיננו ראוי לכך והוביל לחורבן הבית.

Wikiboss ב־08:57, 18 ביולי 2021

2021-07-18T08:57:13Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־08:57, 18 ביולי 2021
שורה 3:		שורה 3:
	ב[[אגדות החורבן]] מובא המעשה הידוע על [[קמצא ובר קמצא]], שהיווה שלב מכריע בחורבן ירושלים. על פי המסופר, לאחר שבר קמצא נפגע הוא הלך והלשין לקסיר בטענה שהיהודים מרדו בו, וייעץ לו לשלוח להם קרבן ולראות האם יקריבו אותו או לא. הקיסר שלח עגל משולש, ובדרך למקדש הטיל בר קמצא בעגל מום, על מנת שהיהודים לא יוכלו להקריבו. כשהגיע למקדש, רצו החכמים להתיר להקריב את הקרבן משום שלום המלכות. ואז אמר רבי זכריה בן אבקולס: "אמרו: בעלי מומין קריבין לגבי מזבח!". משכך, רצו החכמים להרוג את בר קמצא, על מנת שלא ילשין בפני הקיסר אמר להם רבי זכריה בן אבקולס: "אמר להם רבי זכריה יאמרו: מטיל מום בקדשים יהרג!". לאור דבריו, לא הרגו את בר קמצא, ואכן הוא הלשין בפני הקיסר, שכעונש על כך החריב את בית המקדש.		ב[[אגדות החורבן]] מובא המעשה הידוע על [[קמצא ובר קמצא]], שהיווה שלב מכריע בחורבן ירושלים. על פי המסופר, לאחר שבר קמצא נפגע הוא הלך והלשין לקסיר בטענה שהיהודים מרדו בו, וייעץ לו לשלוח להם קרבן ולראות האם יקריבו אותו או לא. הקיסר שלח עגל משולש, ובדרך למקדש הטיל בר קמצא בעגל מום, על מנת שהיהודים לא יוכלו להקריבו. כשהגיע למקדש, רצו החכמים להתיר להקריב את הקרבן משום שלום המלכות. ואז אמר רבי זכריה בן אבקולס: "אמרו: בעלי מומין קריבין לגבי מזבח!". משכך, רצו החכמים להרוג את בר קמצא, על מנת שלא ילשין בפני הקיסר אמר להם רבי זכריה בן אבקולס: "אמר להם רבי זכריה יאמרו: מטיל מום בקדשים יהרג!". לאור דבריו, לא הרגו את בר קמצא, ואכן הוא הלשין בפני הקיסר, שכעונש על כך החריב את בית המקדש.

	הגמרא מביאה את תגובתו של [[רבי יוחנן]] למעשה זה: "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו!".		הגמרא מביאה את תגובתו של [[רבי יוחנן]] למעשה זה: "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו!". המהרי"ץ חיות הסביר כי הענוונה של רבי זכריה בן אבקולס התבטאה בכך שמצד הדין היה מותר להקריב את הקורבן בתור הוראת שעה אך הענווה של רבי זכריה הייתה שהוא לא חשב שהוא ראוי לפסוק הוראת שעה שהיא דבר שרק גדולי הדור יכולים לעשות. באותו האופן, הוא מסביר כי רבי זכריה גם היה בעת הסעודה עם קמצא ובר קמצא אך העדיף שלא למחות כי חשב שלא יתייחסו לדבריו וכי הוא לא ראוי למחות בהם- על אף שדבר זה מתחייב ממעמדו.

			במדרש {{מקור\|איכה רבה ד ג\|כן}} מובא כי רבי זכריה בן אבקולס היה מהחכמים שנכחו בסעודה ולא מיחו בבעל הסעודה. ממעשה זה, ניתן ללמוד על מעמדו החשוב של רבי זכריה בן אבקולס בקרב חכמי דורו, שדעתו התקבלה גם כנגד שאר החכמים, ובמידה והיה מוחה כנגד בעל הסעודה ככל הנראה גם היו דבריו מתקבלים, אך בפועל הוא חשב שאיננו ראוי לכך והוביל לחורבן הבית.

	במדרש {{מקור\|איכה רבה ד ג\|כן}} מובא כי רבי זכריה בן אבקולס היה מהחכמים שנכחו בסעודה ולא מיחו בבעל הסעודה. ממעשה זה, ניתן ללמוד על מעמדו החשוב של רבי זכריה בן אבקולס בקרב חכמי דורו, שדעתו התקבלה גם כנגד שאר החכמים.
	==דעתו בהלכות שבת==		==דעתו בהלכות שבת==
	ב[[תוספתא]] מובאת מחלוקת בין [[בית שמאי]] ל[[בית הלל]] לגבי קליפות ועצמות הנותרות על-גבי השולחן לאחר הסעודה ב[[שבת]]- בית הלל מתירים להסירן מעל השולחן, ואילו בית שמאי אוסרים להסירן מדין [[מוקצה]] ומורים לטלטל את השולחן ולנערו מבלי לטלטל ישירות את השאריות. התוספתא מתארת את הנהגתו של רבי זכריה בן אבקולס בשאלה זו:		ב[[תוספתא]] מובאת מחלוקת בין [[בית שמאי]] ל[[בית הלל]] לגבי קליפות ועצמות הנותרות על-גבי השולחן לאחר הסעודה ב[[שבת]]- בית הלל מתירים להסירן מעל השולחן, ואילו בית שמאי אוסרים להסירן מדין [[מוקצה]] ומורים לטלטל את השולחן ולנערו מבלי לטלטל ישירות את השאריות. התוספתא מתארת את הנהגתו של רבי זכריה בן אבקולס בשאלה זו:
שורה 17:		שורה 18:
	{{מיון רגיל:זכריה בן אבקולס}}		{{מיון רגיל:זכריה בן אבקולס}}
	[[קטגוריה:תנאים]]		[[קטגוריה:תנאים]]
			[[קטגוריה:אגדות החורבן]]

Wikiboss ב־11:43, 11 באוגוסט 2019

2019-08-11T11:43:17Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־11:43, 11 באוגוסט 2019
שורה 1:		שורה 1:
	'''רבי זכריה בן אבקולס (אבקילוס)''' היה מחכמי [[ירושלים]] בתקופת ה[[חורבן בית המקדש השני\|חורבן]]. בדברי חז"ל מובאת ביקורת נוקבת על דרכי הנהגתו.		'''רבי זכריה בן אבקולס (אבקילוס)''' היה מחכמי [[ירושלים]] בתקופת ה[[חורבן בית המקדש השני\|חורבן]]. בדברי חז"ל מובאת ביקורת נוקבת על דרכי הנהגתו.
			==סיפור קמצא ובר קמצא==
			ב[[אגדות החורבן]] מובא המעשה הידוע על [[קמצא ובר קמצא]], שהיווה שלב מכריע בחורבן ירושלים. על פי המסופר, לאחר שבר קמצא נפגע הוא הלך והלשין לקסיר בטענה שהיהודים מרדו בו, וייעץ לו לשלוח להם קרבן ולראות האם יקריבו אותו או לא. הקיסר שלח עגל משולש, ובדרך למקדש הטיל בר קמצא בעגל מום, על מנת שהיהודים לא יוכלו להקריבו. כשהגיע למקדש, רצו החכמים להתיר להקריב את הקרבן משום שלום המלכות. ואז אמר רבי זכריה בן אבקולס: "אמרו: בעלי מומין קריבין לגבי מזבח!". משכך, רצו החכמים להרוג את בר קמצא, על מנת שלא ילשין בפני הקיסר אמר להם רבי זכריה בן אבקולס: "אמר להם רבי זכריה יאמרו: מטיל מום בקדשים יהרג!". לאור דבריו, לא הרגו את בר קמצא, ואכן הוא הלשין בפני הקיסר, שכעונש על כך החריב את בית המקדש.

			הגמרא מביאה את תגובתו של [[רבי יוחנן]] למעשה זה: "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו!".

			במדרש {{מקור\|איכה רבה ד ג\|כן}} מובא כי רבי זכריה בן אבקולס היה מהחכמים שנכחו בסעודה ולא מיחו בבעל הסעודה. ממעשה זה, ניתן ללמוד על מעמדו החשוב של רבי זכריה בן אבקולס בקרב חכמי דורו, שדעתו התקבלה גם כנגד שאר החכמים.
	==דעתו בהלכות שבת==		==דעתו בהלכות שבת==
	ב[[תוספתא]] מובאת מחלוקת בין [[בית שמאי]] ל[[בית הלל]] לגבי קליפות ועצמות הנותרות על-גבי השולחן לאחר הסעודה ב[[שבת]]- בית הלל מתירים להסירן מעל השולחן, ואילו בית שמאי אוסרים להסירן מדין [[מוקצה]] ומורים לטלטל את השולחן ולנערו מבלי לטלטל ישירות את השאריות. התוספתא מתארת את הנהגתו של רבי זכריה בן אבקולס בשאלה זו:		ב[[תוספתא]] מובאת מחלוקת בין [[בית שמאי]] ל[[בית הלל]] לגבי קליפות ועצמות הנותרות על-גבי השולחן לאחר הסעודה ב[[שבת]]- בית הלל מתירים להסירן מעל השולחן, ואילו בית שמאי אוסרים להסירן מדין [[מוקצה]] ומורים לטלטל את השולחן ולנערו מבלי לטלטל ישירות את השאריות. התוספתא מתארת את הנהגתו של רבי זכריה בן אבקולס בשאלה זו:
שורה 6:		שורה 11:
	{{ציטוטון\|בית הלל אומרים מגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין. בית שמאי אומרים מסלק את הטבלא (שולחן) כולה ומנערה. זכריה בן אבקילוס לא היה נוהג לא כדברי בית שמאי ולא כדברי בית הלל אלא נוטל ומשליך לאחר המטה\|תוספתא שבת יז ד}}.		{{ציטוטון\|בית הלל אומרים מגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין. בית שמאי אומרים מסלק את הטבלא (שולחן) כולה ומנערה. זכריה בן אבקילוס לא היה נוהג לא כדברי בית שמאי ולא כדברי בית הלל אלא נוטל ומשליך לאחר המטה\|תוספתא שבת יז ד}}.

	על התנהגות זו מביאה התוספתא את תגובתו של [[רבי יוסי]]: " ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקילוס שרפה את ההיכל".		על התנהגות זו מביאה התוספתא את תגובתו של [[רבי יוסי]] הדומה לתגובתו של רבי יוחנן שהובאה לעיל: " ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקילוס שרפה את ההיכל". ניתן לראות את גישתו העקבית של רבי זכריה שהעדיף להחמיר ככל השיטות גם בעניין שבת וגם בדיון לגבי קורבנו של בר קמצא. אך, בעוד לעניין שבת לא היה פגם בחומרתו ההלכתית, כאשר השתמש באותה החמרה גם בעניינים שאינם רק הלכתיים אלא קשורים גם להנהגה ציבורית הוביל הדבר לשריפת ההיכל.

	~~==סיפור קמצא ובר קמצא==~~
	ב"אגדות החורבן" מובא המעשה הידוע על [[קמצא ובר קמצא]], שהיווה שלב מכריע בחורבן ירושלים. על פי המסופר, לאחר שבר קמצא נפגע הוא הלך והלשין לקסיר בטענה שהיהודים מרדו בו, וייעץ לו לשלוח להם קרבן ולראות האם יקריבו אותו או לא. הקיסר שלח עגל משולש, ובדרך למקדש הטיל בר קמצא בעגל מום, על מנת שהיהודים לא יוכלו להקריבו. כשהגיע למקדש, רצו החכמים להתיר להקריב את ~~הקרבן משום שלום המלכות. ואז אמר~~ רבי זכריה ~~בן אבקולס: "אמרו: בעלי מומין קריבין~~ לגבי מזבח!". משכך, רצו החכמים להרוג את בר קמצא, על מנת שלא ילשין בפני הקיסר אמר להם רבי זכריה בן אבקולס: "אמר להם רבי זכריה יאמרו: מטיל מום בקדשים יהרג!". לאור דבריו, לא הרגו את בר קמצא~~, ואכן הוא הלשין בפני הקיסר, שכעונש על כך החריב את בית המקדש~~.

	~~הגמרא מביאה את תגובתו של [[רבי יוחנן]] למעשה זה~~, ~~הדומה לתגובתו של רבי יוסי למנהגו של רבי זכריה בן אבקולס בהלכות~~ שבת ~~(שהובאה לעיל): "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס~~, ~~החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו!".~~

	~~במדרש {{מקור\|איכה רבה ד ג\|כן}} מובא כי רבי זכריה בן אבקולס היה מהחכמים שנכחו בסעודה ולא מיחו בבעל הסעודה~~.

	~~ממעשה זה, ניתן ללמוד על מעמדו החשוב של~~ רבי זכריה בן אבקולס ~~בקרב חכמי דורו, שדעתו התקבלה גם כנגד שאר החכמים~~.		יש המקשרים את רבי זכריה בן אבקולס עם "זכריה בן אמפיקלוס מן הכהנים" המוזכר בספרו של יוסף בן מתתיהו כמי שגרם להפסקת הקרבת קרבן הקיסר בבית המקדש.

	{{מיון רגיל:זכריה בן אבקולס}}		{{מיון רגיל:זכריה בן אבקולס}}
	[[קטגוריה:תנאים]]		[[קטגוריה:תנאים]]

אריאל ביגל נ"י ב־13:30, 13 באפריל 2015

2015-04-13T13:30:19Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־13:30, 13 באפריל 2015
שורה 1:		שורה 1:
	'''רבי זכריה בן אבקולס (אבקילוס)''' היה מחכמי [[ירושלים]] בתקופת ה[[חורבן בית המקדש השני\|חורבן]]. ~~יתכן שהיה מחכמי ה[[סנהדרין]]~~.		'''רבי זכריה בן אבקולס (אבקילוס)''' היה מחכמי [[ירושלים]] בתקופת ה[[חורבן בית המקדש השני\|חורבן]]. בדברי חז"ל מובאת ביקורת נוקבת על דרכי הנהגתו.

	==דעתו בהלכות שבת==		==דעתו בהלכות שבת==
	ב[[תוספתא]] מובאת מחלוקת בין [[בית שמאי]] ל[[בית הלל]] לגבי קליפות ועצמות הנותרות על-גבי השולחן לאחר הסעודה ב[[שבת]]- בית הלל מתירים להסירן מעל השולחן, ואילו בית שמאי אוסרים להסירן מדין [[מוקצה]] ומורים לטלטל את השולחן ולנערו מבלי לטלטל ישירות את ~~הקליפות~~. התוספתא מתארת את הנהגתו של רבי זכריה בן אבקולס בשאלה זו:		ב[[תוספתא]] מובאת מחלוקת בין [[בית שמאי]] ל[[בית הלל]] לגבי קליפות ועצמות הנותרות על-גבי השולחן לאחר הסעודה ב[[שבת]]- בית הלל מתירים להסירן מעל השולחן, ואילו בית שמאי אוסרים להסירן מדין [[מוקצה]] ומורים לטלטל את השולחן ולנערו מבלי לטלטל ישירות את השאריות. התוספתא מתארת את הנהגתו של רבי זכריה בן אבקולס בשאלה זו:

	{{ציטוטון\|בית הלל אומרים מגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין. בית שמאי אומרים מסלק את הטבלא (שולחן) כולה ומנערה. זכריה בן אבקילוס לא היה נוהג לא כדברי בית שמאי ולא כדברי בית הלל אלא נוטל ומשליך לאחר המטה\|תוספתא שבת יז ד}}.		{{ציטוטון\|בית הלל אומרים מגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין. בית שמאי אומרים מסלק את הטבלא (שולחן) כולה ומנערה. זכריה בן אבקילוס לא היה נוהג לא כדברי בית שמאי ולא כדברי בית הלל אלא נוטל ומשליך לאחר המטה\|תוספתא שבת יז ד}}.
שורה 13:		שורה 13:
	הגמרא מביאה את תגובתו של [[רבי יוחנן]] למעשה זה, הדומה לתגובתו של רבי יוסי למנהגו של רבי זכריה בן אבקולס בהלכות שבת (שהובאה לעיל): "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו!".		הגמרא מביאה את תגובתו של [[רבי יוחנן]] למעשה זה, הדומה לתגובתו של רבי יוסי למנהגו של רבי זכריה בן אבקולס בהלכות שבת (שהובאה לעיל): "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו!".

	במדרש {{מקור\|איכה רבה ד ג\|כן}} מובא כי רבי זכריה בן אבקולס היה מהחכמים שנכחו בסעודה ולא מיחו בבעל הסעודה.		במדרש {{מקור\|איכה רבה ד ג\|כן}} מובא כי רבי זכריה בן אבקולס היה מהחכמים שנכחו בסעודה ולא מיחו בבעל הסעודה.

			ממעשה זה, ניתן ללמוד על מעמדו החשוב של רבי זכריה בן אבקולס בקרב חכמי דורו, שדעתו התקבלה גם כנגד שאר החכמים.

	{{מיון רגיל:זכריה בן אבקולס}}		{{מיון רגיל:זכריה בן אבקולס}}
	[[קטגוריה:תנאים]]		[[קטגוריה:תנאים]]

אריאל ביגל נ"י: אריאל ביגל נ"י העביר את הדף זכריה בן אבקולס לרבי זכריה בן אבקולס

2015-04-13T13:27:05Z

אריאל ביגל נ"י העביר את הדף זכריה בן אבקולס לרבי זכריה בן אבקולס

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־13:27, 13 באפריל 2015
(אין הבדלים)

אריאל ביגל נ"י: יצירת דף עם התוכן "'''רבי זכריה בן אבקולס (אבקילוס)''' היה מחכמי ירושלים בתקופת ה[[חורבן בית המקדש השני|חורבן..."

2015-04-13T13:26:37Z

יצירת דף עם התוכן "'''רבי זכריה בן אבקולס (אבקילוס)''' היה מחכמי ירושלים בתקופת ה[[חורבן בית המקדש השני|חורבן..."

דף חדש

'''רבי זכריה בן אבקולס (אבקילוס)''' היה מחכמי [[ירושלים]] בתקופת ה[[חורבן בית המקדש השני|חורבן]]. יתכן שהיה מחכמי ה[[סנהדרין]].

==דעתו בהלכות שבת==
ב[[תוספתא]] מובאת מחלוקת בין [[בית שמאי]] ל[[בית הלל]] לגבי קליפות ועצמות הנותרות על-גבי השולחן לאחר הסעודה ב[[שבת]]- בית הלל מתירים להסירן מעל השולחן, ואילו בית שמאי אוסרים להסירן מדין [[מוקצה]] ומורים לטלטל את השולחן ולנערו מבלי לטלטל ישירות את הקליפות. התוספתא מתארת את הנהגתו של רבי זכריה בן אבקולס בשאלה זו:

{{ציטוטון|בית הלל אומרים מגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין. בית שמאי אומרים מסלק את הטבלא (שולחן) כולה ומנערה. זכריה בן אבקילוס לא היה נוהג לא כדברי בית שמאי ולא כדברי בית הלל אלא נוטל ומשליך לאחר המטה|תוספתא שבת יז ד}}.

על התנהגות זו מביאה התוספתא את תגובתו של [[רבי יוסי]]: " ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקילוס שרפה את ההיכל".

==סיפור קמצא ובר קמצא==
ב"אגדות החורבן" מובא המעשה הידוע על [[קמצא ובר קמצא]], שהיווה שלב מכריע בחורבן ירושלים. על פי המסופר, לאחר שבר קמצא נפגע הוא הלך והלשין לקסיר בטענה שהיהודים מרדו בו, וייעץ לו לשלוח להם קרבן ולראות האם יקריבו אותו או לא. הקיסר שלח עגל משולש, ובדרך למקדש הטיל בר קמצא בעגל מום, על מנת שהיהודים לא יוכלו להקריבו. כשהגיע למקדש, רצו החכמים להתיר להקריב את הקרבן משום שלום המלכות. ואז אמר רבי זכריה בן אבקולס: "אמרו: בעלי מומין קריבין לגבי מזבח!". משכך, רצו החכמים להרוג את בר קמצא, על מנת שלא ילשין בפני הקיסר אמר להם רבי זכריה בן אבקולס: "אמר להם רבי זכריה יאמרו: מטיל מום בקדשים יהרג!". לאור דבריו, לא הרגו את בר קמצא, ואכן הוא הלשין בפני הקיסר, שכעונש על כך החריב את בית המקדש.

הגמרא מביאה את תגובתו של [[רבי יוחנן]] למעשה זה, הדומה לתגובתו של רבי יוסי למנהגו של רבי זכריה בן אבקולס בהלכות שבת (שהובאה לעיל): "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו!".

במדרש {{מקור|איכה רבה ד ג|כן}} מובא כי רבי זכריה בן אבקולס היה מהחכמים שנכחו בסעודה ולא מיחו בבעל הסעודה.

{{מיון רגיל:זכריה בן אבקולס}}
[[קטגוריה:תנאים]]