רבי אברהם ישעיהו קרליץ - היסטוריית גרסאות

147.235.192.163: הרחבה, הרחבה'''טקסט מודגש'''

2024-04-25T11:24:59Z

הרחבה, הרחבה'''טקסט מודגש'''

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־11:24, 25 באפריל 2024
שורה 1:		שורה 1:
	{{רב		{{ר'''ב
	\|שם=רבי אברהם ישעיה קרליץ		\|שם=רבי''' ''''''''''אברהם ישעיה קרליץ
	\|תמונה=[[תמונה:Hazon-Yish.jpg\|200px]]		\|תמונה=[[תמונה:Hazon-Yish.jpg\|200px]]
	\|כיתוב='''החזון איש'''		\|כיתוב='''החזון איש'''
שורה 120:		שורה 120:
	* הרב פנחס שרייבר - ראש ישיבת ברסלב בבני ברק, אב"ד באשדוד וממייסדי בית הדין שארית ישראל.		* הרב פנחס שרייבר - ראש ישיבת ברסלב בבני ברק, אב"ד באשדוד וממייסדי בית הדין שארית ישראל.
	* הרב אברהם חיים ברים - ראש הישיבות: אוהל יעקב, לפלגות ראובן, סקווירא, פרשבורג ומשכן יוסף.		* הרב אברהם חיים ברים - ראש הישיבות: אוהל יעקב, לפלגות ראובן, סקווירא, פרשבורג ומשכן יוסף.
	* הרב אליעזר פלצינסקי - ראש הישיבת בית אריה, [[ישיבת תומכי תמימים\|תומכי תמימים]] (בכפר חב"ד ובלוד), [[ישיבת הנגב\|הנגב]] (עזתה) וכולל הרבנים בגייטסהד שבאנגליה. מחבר "שלום יהודה".		* הרב אליעזר פלצינסקי - ראש הישיבת בית אריה, [[ישיבת תומכי תמימים\|תומכי תמימים]] (בכפר חב"ד ובלוד), [[ישיבת הנגב\|הנגב]] (עזתה) וכולל הרבנים בגייטסהד שבאנגליה. מחבר "שלום יהודה".
			הרב אברהם רייסנר
	* הרב אברהם יעקב ויינר - מחבר ספרי "שארית יעקב". גיסו של אחיין החזון-איש, הרב חיים שאול גריינימן.		* הרב אברהם יעקב ויינר - מחבר ספרי "שארית יעקב". גיסו של אחיין החזון-איש, הרב חיים שאול גריינימן.
	* הרב רפאל הלפרין עסקן ציבור ואיש עסקים חרדי. מחבר הספר "במחיצת החזון איש" ו"האנציקלופדיה לבית ישראל". בנו של העסקן והנדבון יעקב הלפרין, שהיה ממקורבי החזון איש.		* הרב רפאל הלפרין עסקן ציבור ואיש עסקים חרדי. מחבר הספר "במחיצת החזון איש" ו"האנציקלופדיה לבית ישראל". בנו של העסקן והנדבון יעקב הלפרין, שהיה ממקורבי החזון איש.

Wikiboss: /* ראשית ימיו */

2021-10-11T18:39:45Z

ראשית ימיו

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:39, 11 באוקטובר 2021
שורה 18:		שורה 18:
	==תולדות חייו==		==תולדות חייו==
	===ראשית ימיו===		===ראשית ימיו===
	נולד בקוסובה שברוסיה הלבנה בי"א ב[[חשוון]] תרל"ט לאביו, [[הרב שמריהו קרליץ]], רב העיירה, ואמו ראשה לאה, בתו של הרב שאול קצנלנבוגן, רב העיר הקודם (ובהמשך רבה של קוברין). לפי עדות אחיו, הרב מאיר קרליץ, בבר המצווה שלו קיבל על עצמו להשקיע את חייו בתורה. את בסיס לימודיו התורניים רכש מאביו וממלמד פרטי ששכר לו בשם ר' משה טוביה, אך את עיקר לימודו למד לבדו ללא רב. הוא נסע ללמוד ב[[ישיבת בריסק]] אצל [[רבי חיים סולובייצ'יק]], אולם הוא לא מצא שם את מקומו ותוך זמן קצר שב לביתו. בשנת תרס"ו נישא לבתיה, בת הסוחר ר' מרדכי ביי, ועבר לגור בבית חמיו בעיר כווידאן, שם פתחה רעייתו חנות בדים, ואיפשרה לו לעסוק בתורה. בתקופה זו למד בשקט ובהתמדה גדולה, ואף למד ב[[חברותא]] עם רב העיר, ר' משה רוזין (בעל "שאילות משה", "נזר הקודש" ועוד, ולימים נשיא אגדות הרבנים בארה"ב). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נכבשה כווידאן על ידי הצבא הגרמני, והחזון איש נמלט עם רעייתו אל תחומי רוסיה, והתיישב בסטויבץ, וגם בה התפרנס ממסחרה של רעייתו, ושקד על תלמודו בשקט. יש אומרים, כי כיהן באופן בלתי רשמי כרב העיירה, לבקשתו של רב העיירה הרב יואל סורוצקין, שנאלץ לעזוב בהוראת הרוסים, עד לשובו<ref>"פאר הדור" ח"א עמ' רלב. </ref>, ויש הטוענים כי חרף בקשתו של הרב סורוצקין, סרב החזון איש לתפקיד זה<ref>ראה מקורות לכך אצל בנימין בראון, "החזון איש", עמ' 38. </ref>. �ך או כך, היה לדמות מרכזית בעיירה, ולאחר השריפה הגדולה שפרצה בה פעל רבות לשיקום ה[[מקווה]], וכן טיפל בקבורת המתים כשפרצה מגפה בעיר<ref>"מעשה איש" ח"א עמ' קצה. </ref>. לאחר כארבע שנים בסטויבץ, עבר לעיר מינסק, שם שהה לבדו במהלך השבוע (רעייתו המשיכה לנהל את בית המסחר בסטויבץ והגיעה למינסק רק לשבתות). בתקופה זו, הוסיף לשקוד על תלמודו, תוך שהוא נהנה מאנונימיות מוחלטת שמנעה ממנו טרדות. על פי העדויות, שקידתו בתקופה זו היתה כה גדולה, עד שלא היה הולך ל[[בית כנסת\|בית הכנסת]] לתפילה ב[[מנין]] אלא בימים שבהם מתקיימת [[קריאת התורה]]<ref>"פאר הדור" ח"א, עמ' רמג-רמד. </ref>.		נולד בקוסובה שברוסיה הלבנה בי"א ב[[חשוון]] תרל"ט לאביו, [[הרב שמריהו קרליץ]], רב העיירה, ואמו ראשה לאה, בתו של הרב שאול קצנלנבוגן, רב העיר הקודם (ובהמשך רבה של קוברין). לפי עדות אחיו, הרב מאיר קרליץ, בבר המצווה שלו קיבל על עצמו להשקיע את חייו בתורה. את בסיס לימודיו התורניים רכש מאביו וממלמד פרטי ששכר לו בשם ר' משה טוביה, אך את עיקר לימודו למד לבדו ללא רב. הוא נסע ללמוד ב[[ישיבת בריסק]] אצל [[רבי חיים סולובייצ'יק]], אולם הוא לא מצא שם את מקומו ותוך זמן קצר שב לביתו. בשנת תרס"ו נישא לבתיה, בת הסוחר ר' מרדכי ביי, ועבר לגור בבית חמיו בעיר כווידאן, שם פתחה רעייתו חנות בדים, ואיפשרה לו לעסוק בתורה. בתקופה זו למד בשקט ובהתמדה גדולה, ואף למד ב[[חברותא]] עם רב העיר, ר' משה רוזין (בעל "שאילות משה", "נזר הקודש" ועוד, ולימים נשיא אגדות הרבנים בארה"ב). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נכבשה כווידאן על ידי הצבא הגרמני, והחזון איש נמלט עם רעייתו אל תחומי רוסיה, והתיישב בסטויבץ, וגם בה התפרנס ממסחרה של רעייתו, ושקד על תלמודו בשקט. יש אומרים, כי כיהן באופן בלתי רשמי כרב העיירה, לבקשתו של רב העיירה הרב יואל סורוצקין, שנאלץ לעזוב בהוראת הרוסים, עד לשובו<ref>"פאר הדור" ח"א עמ' רלב. </ref>, ויש הטוענים כי חרף בקשתו של הרב סורוצקין, סרב החזון איש לתפקיד זה<ref>ראה מקורות לכך אצל בנימין בראון, "החזון איש", עמ' 38. </ref>. כך או כך, היה לדמות מרכזית בעיירה, ולאחר השריפה הגדולה שפרצה בה פעל רבות לשיקום ה[[מקווה]], וכן טיפל בקבורת המתים כשפרצה מגפה בעיר<ref>"מעשה איש" ח"א עמ' קצה. </ref>. לאחר כארבע שנים בסטויבץ, עבר לעיר מינסק, שם שהה לבדו במהלך השבוע (רעייתו המשיכה לנהל את בית המסחר בסטויבץ והגיעה למינסק רק לשבתות). בתקופה זו, הוסיף לשקוד על תלמודו, תוך שהוא נהנה מאנונימיות מוחלטת שמנעה ממנו טרדות. על פי העדויות, שקידתו בתקופה זו היתה כה גדולה, עד שלא היה הולך ל[[בית כנסת\|בית הכנסת]] לתפילה ב[[מנין]] אלא בימים שבהם מתקיימת [[קריאת התורה]]<ref>"פאר הדור" ח"א, עמ' רמג-רמד. </ref>.

	===תקופת וילנא===		===תקופת וילנא===

31.168.159.49: /* ראשית ימיו */ שגיאת הקלדה

2021-10-10T12:22:07Z

ראשית ימיו: שגיאת הקלדה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־12:22, 10 באוקטובר 2021
שורה 18:		שורה 18:
	==תולדות חייו==		==תולדות חייו==
	===ראשית ימיו===		===ראשית ימיו===
	נולד בקוסובה שברוסיה הלבנה בי"א ב[[חשוון]] תרל"ט לאביו, [[הרב שמריהו קרליץ]], רב העיירה, ואמו ראשה לאה, בתו של הרב שאול קצנלנבוגן, רב העיר הקודם (ובהמשך רבה של קוברין). לפי עדות אחיו, הרב מאיר קרליץ, בבר המצווה שלו קיבל על עצמו להשקיע את חייו בתורה. את בסיס לימודיו התורניים רכש מאביו וממלמד פרטי ששכר לו בשם ר' משה טוביה, אך את עיקר לימודו למד לבדו ללא רב. הוא נסע ללמוד ב[[ישיבת בריסק]] אצל [[רבי חיים סולובייצ'יק]], אולם הוא לא מצא שם את מקומו ותוך זמן קצר שב לביתו. בשנת תרס"ו נישא לבתיה, בת הסוחר ר' מרדכי ביי, ועבר לגור בבית חמיו בעיר כווידאן, שם פתחה רעייתו חנות בדים, ואיפשרה לו לעסוק בתורה. בתקופה זו למד בשקט ובהתמדה גדולה, ואף למד ב[[חברותא]] עם רב העיר, ר' משה רוזין (בעל "שאילות משה", "נזר הקודש" ועוד, ולימים נשיא אגדות הרבנים בארה"ב). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ~~נכבה~~ כווידאן על ידי הצבא הגרמני, והחזון איש נמלט עם רעייתו אל תחומי רוסיה, והתיישב בסטויבץ, וגם בה התפרנס ממסחרה של רעייתו, ושקד על תלמודו בשקט. יש אומרים, כי כיהן באופן בלתי רשמי כרב העיירה, לבקשתו של רב העיירה הרב יואל סורוצקין, שנאלץ לעזוב בהוראת הרוסים, עד לשובו<ref>"פאר הדור" ח"א עמ' רלב. </ref>, ויש הטוענים כי חרף בקשתו של הרב סורוצקין, סרב החזון איש לתפקיד זה<ref>ראה מקורות לכך אצל בנימין בראון, "החזון איש", עמ' 38. </ref>. �ך או כך, היה לדמות מרכזית בעיירה, ולאחר השריפה הגדולה שפרצה בה פעל רבות לשיקום ה[[מקווה]], וכן טיפל בקבורת המתים כשפרצה מגפה בעיר<ref>"מעשה איש" ח"א עמ' קצה. </ref>. לאחר כארבע שנים בסטויבץ, עבר לעיר מינסק, שם שהה לבדו במהלך השבוע (רעייתו המשיכה לנהל את בית המסחר בסטויבץ והגיעה למינסק רק לשבתות). בתקופה זו, הוסיף לשקוד על תלמודו, תוך שהוא נהנה מאנונימיות מוחלטת שמנעה ממנו טרדות. על פי העדויות, שקידתו בתקופה זו היתה כה גדולה, עד שלא היה הולך ל[[בית כנסת\|בית הכנסת]] לתפילה ב[[מנין]] אלא בימים שבהם מתקיימת [[קריאת התורה]]<ref>"פאר הדור" ח"א, עמ' רמג-רמד. </ref>.		נולד בקוסובה שברוסיה הלבנה בי"א ב[[חשוון]] תרל"ט לאביו, [[הרב שמריהו קרליץ]], רב העיירה, ואמו ראשה לאה, בתו של הרב שאול קצנלנבוגן, רב העיר הקודם (ובהמשך רבה של קוברין). לפי עדות אחיו, הרב מאיר קרליץ, בבר המצווה שלו קיבל על עצמו להשקיע את חייו בתורה. את בסיס לימודיו התורניים רכש מאביו וממלמד פרטי ששכר לו בשם ר' משה טוביה, אך את עיקר לימודו למד לבדו ללא רב. הוא נסע ללמוד ב[[ישיבת בריסק]] אצל [[רבי חיים סולובייצ'יק]], אולם הוא לא מצא שם את מקומו ותוך זמן קצר שב לביתו. בשנת תרס"ו נישא לבתיה, בת הסוחר ר' מרדכי ביי, ועבר לגור בבית חמיו בעיר כווידאן, שם פתחה רעייתו חנות בדים, ואיפשרה לו לעסוק בתורה. בתקופה זו למד בשקט ובהתמדה גדולה, ואף למד ב[[חברותא]] עם רב העיר, ר' משה רוזין (בעל "שאילות משה", "נזר הקודש" ועוד, ולימים נשיא אגדות הרבנים בארה"ב). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נכבשה כווידאן על ידי הצבא הגרמני, והחזון איש נמלט עם רעייתו אל תחומי רוסיה, והתיישב בסטויבץ, וגם בה התפרנס ממסחרה של רעייתו, ושקד על תלמודו בשקט. יש אומרים, כי כיהן באופן בלתי רשמי כרב העיירה, לבקשתו של רב העיירה הרב יואל סורוצקין, שנאלץ לעזוב בהוראת הרוסים, עד לשובו<ref>"פאר הדור" ח"א עמ' רלב. </ref>, ויש הטוענים כי חרף בקשתו של הרב סורוצקין, סרב החזון איש לתפקיד זה<ref>ראה מקורות לכך אצל בנימין בראון, "החזון איש", עמ' 38. </ref>. �ך או כך, היה לדמות מרכזית בעיירה, ולאחר השריפה הגדולה שפרצה בה פעל רבות לשיקום ה[[מקווה]], וכן טיפל בקבורת המתים כשפרצה מגפה בעיר<ref>"מעשה איש" ח"א עמ' קצה. </ref>. לאחר כארבע שנים בסטויבץ, עבר לעיר מינסק, שם שהה לבדו במהלך השבוע (רעייתו המשיכה לנהל את בית המסחר בסטויבץ והגיעה למינסק רק לשבתות). בתקופה זו, הוסיף לשקוד על תלמודו, תוך שהוא נהנה מאנונימיות מוחלטת שמנעה ממנו טרדות. על פי העדויות, שקידתו בתקופה זו היתה כה גדולה, עד שלא היה הולך ל[[בית כנסת\|בית הכנסת]] לתפילה ב[[מנין]] אלא בימים שבהם מתקיימת [[קריאת התורה]]<ref>"פאר הדור" ח"א, עמ' רמג-רמד. </ref>.

	===תקופת וילנא===		===תקופת וילנא===
	עם שוך המלחמה, שב לסטויבץ (שהיתה אז תחת השלטון הסובייטי), ומשם חצה את הגבול עם רעייתו לליטא, שם התגוררו בדירה ששכרו עבורו אחיו באחד מפרברי וילנא, וגם שם ניהלה אשתו חנות טקסטיל. בהמשך עברו לדירה בתוככי וילנא, שם התקשר לרב העיר [[הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי]]., ועל פי עדות הרב גרודזי'נסקי "בכל ענין חמור הייתי מתיישב אתו... כמה פעמים רציתי למנות אותו למו"צ פה ולא נענה לזה"<ref>הרב ב. צ. שפירא (עורך), "[[אגרות לראי"ה]]" (מהדורה שניה), אגרת שטז (עמ' תנה-תנו). </ref>. מנהגו באותה תקופה היתה לצעוד רגלית כל בוקר לאחד מפרברי העיר, שם שכר לו אחיו דירה פשוטה שבה היה לומד עד הלילה או עד לאפיסת כוחותיו. פעם אחת, לאחר שהתמוטט כתוצאה משקידתו, נאלץ להפסיק לתקופת מה את הלימוד האינטנסיבי<ref>"חזון איש בדורותיו", עמ' נד, שם מצוטט מכתב שכתב בהקשר לכך. </ref>. בעקבות כך, החל ללמוד עם בחורים מהעיר. בוילנא שהה שלוש עשרה שנה. בשנים אלו, נטל גם חלק בפעילות הציבורית, כגון המחלוקת אודות מינוי רב לוילנא (שבה פעל לסיכול התכנית למנות "רב מטעם" תחת הנהגתו של הרב גורדז'ינסקי) ועוד.		עם שוך המלחמה, שב לסטויבץ (שהיתה אז תחת השלטון הסובייטי), ומשם חצה את הגבול עם רעייתו לליטא, שם התגוררו בדירה ששכרו עבורו אחיו באחד מפרברי וילנא, וגם שם ניהלה אשתו חנות טקסטיל. בהמשך עברו לדירה בתוככי וילנא, שם התקשר לרב העיר [[הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי]]., ועל פי עדות הרב גרודזי'נסקי "בכל ענין חמור הייתי מתיישב אתו... כמה פעמים רציתי למנות אותו למו"צ פה ולא נענה לזה"<ref>הרב ב. צ. שפירא (עורך), "[[אגרות לראי"ה]]" (מהדורה שניה), אגרת שטז (עמ' תנה-תנו). </ref>. מנהגו באותה תקופה היתה לצעוד רגלית כל בוקר לאחד מפרברי העיר, שם שכר לו אחיו דירה פשוטה שבה היה לומד עד הלילה או עד לאפיסת כוחותיו. פעם אחת, לאחר שהתמוטט כתוצאה משקידתו, נאלץ להפסיק לתקופת מה את הלימוד האינטנסיבי<ref>"חזון איש בדורותיו", עמ' נד, שם מצוטט מכתב שכתב בהקשר לכך. </ref>. בעקבות כך, החל ללמוד עם בחורים מהעיר. בוילנא שהה שלוש עשרה שנה. בשנים אלו, נטל גם חלק בפעילות הציבורית, כגון המחלוקת אודות מינוי רב לוילנא (שבה פעל לסיכול התכנית למנות "רב מטעם" תחת הנהגתו של הרב גורדז'ינסקי) ועוד.

Wikiboss: ביטול גרסה 138820 של 37.60.47.109 (שיחה)

2020-04-14T12:41:25Z

ביטול גרסה 138820 של 37.60.47.109 (שיחה)

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־12:41, 14 באפריל 2020
שורה 61:		שורה 61:

	===השקפות===		===השקפות===
	{{החזון איש היה ידוע כחובב ביסבול מושבע ומכיון שכך היה נוהג לצאת מידי שבוע לצפיה במשחקי בסבול בפארקים והדומה. באם לא היה מתאפשר לו לצאת ברגליו היה נוהג לצפות בטלוויזיה באומרו "כל המתכנג מאימרי צוף הקריין יזכה לשנים רבות". עקב חביביתו הרבה למשחקי הבסבול והשש-בש היה מייעץ לתמידיו לחקות את הנהגה קדושה זו ולהשתתף בהם בעצמם - דבר אשר היה נמנע ממהו מפאת קומתו השפופה ורגליו הצולעות. כמו כן ~~עקב ביישנותו וחוסר בטחונו העצמי היה נוהג למצוץ את אצבעו כל אימת היה מישהו שואלו איזה שאלה.~~		{{להשלים\|כל הפרק=כן}}

	~~היה מאמין נלהב בתורות ארכימדס וניטשה.~~

	~~יהי זכרו ברוך~~

	==משפחתו==		==משפחתו==

37.60.47.109: /* השקפות */

2020-04-12T19:55:02Z

השקפות

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־19:55, 12 באפריל 2020
שורה 61:		שורה 61:

	===השקפות===		===השקפות===
	{{~~להשלים\|~~כל ~~הפרק=~~כן}}		{{החזון איש היה ידוע כחובב ביסבול מושבע ומכיון שכך היה נוהג לצאת מידי שבוע לצפיה במשחקי בסבול בפארקים והדומה. באם לא היה מתאפשר לו לצאת ברגליו היה נוהג לצפות בטלוויזיה באומרו "כל המתכנג מאימרי צוף הקריין יזכה לשנים רבות". עקב חביביתו הרבה למשחקי הבסבול והשש-בש היה מייעץ לתמידיו לחקות את הנהגה קדושה זו ולהשתתף בהם בעצמם - דבר אשר היה נמנע ממהו מפאת קומתו השפופה ורגליו הצולעות. כמו כן עקב ביישנותו וחוסר בטחונו העצמי היה נוהג למצוץ את אצבעו כל אימת היה מישהו שואלו איזה שאלה.

			היה מאמין נלהב בתורות ארכימדס וניטשה.

			יהי זכרו ברוך

	==משפחתו==		==משפחתו==

א. ב. אמזלג: הגהה

2015-12-07T09:53:43Z

הגהה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־09:53, 7 בדצמבר 2015
שורה 18:		שורה 18:
	==תולדות חייו==		==תולדות חייו==
	===ראשית ימיו===		===ראשית ימיו===
	נולד בקוסובה שברוסיה הלבנה בי"א ב[[חשוון]] תרל"ט לאביו, [[הרב שמריהו קרליץ]], רב העיירה, ואמו ראשה לאה, בתו של הרב שאול קצנלנבוגן, רב העיר הקודם (ובהמשך רבה של קוברין). לפי עדות אחיו, הרב מאיר קרליץ, בבר המצווה שלו קיבל על עצמו להשקיע את חייו בתורה. את בסיס לימודיו התורניים רכש מאביו וממלמד פרטי ששכר לו בשם ר' משה טוביה, אך את עיקר לימודו למד לבדו ללא רב. הוא נסע ללמוד ב[[ישיבת בריסק]] אצל [[רבי חיים סולובייצ'יק]], אולם הוא לא מצא שם את מקומו ותוך זמן קצר שב לביתו. בשנת תרס"ו נישא לבתיה, בת הסוחר ר' מרדכי ביי, ועבר לגור בבית חמיו בעיר כווידאן, שם פתחה רעייתו חנות בדים, ואיפשרה לו לעסוק בתורה. בתקופה זו למד בשקט ובהתמדה גדולה, ואף למד ב[[חברותא]] עם רב העיר, ר' משה רוזין (בעל "שאילות משה", "נזר הקודש" ועוד, ולימים נשיא אגדות הרבנים בארה"ב). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נכבה כווידאן על ידי הצבא הגרמני, והחזון איש נמלט עם רעייתו אל תחומי רוסיה, והתיישב בסטויבץ, וגם בה התפרנס ממסחרה של רעייתו, ושקד על תלמודו בשקט. יש אומרים, כי כיהן באופן בלתי רשמי כרב העיירה, לבקשתו של רב העיירה הרב יואל סורוצקין, שנאלץ לעזוב בהוראת הרוסים, עד לשובו<ref>"פאר הדור" ח"א עמ' רלב. </ref>, ויש הטוענים כי חרף בקשתו של הרב סורוצקין, סרב החזון איש לתפקיד זה<ref>ראה מקורות לכך אצל בנימין בראון, "החזון איש", עמ' 38. </ref>. כך או כך, היה לדמות מרכזית בעיירה, ולאחר השריפה הגדולה שפרצה בה פעל רבות לשיקום ה[[מקווה]], וכן טיפל בקבורת המתים כשפרצה מגפה בעיר<ref>"מעשה איש" ח"א עמ' קצה. </ref>. לאחר כארבע שנים בסטויבץ, עבר לעיר מינסק, שם שהה לבדו במהלך השבוע (רעייתו המשיכה לנהל את בית המסחר בסטויבץ והגיעה למינסק רק לשבתות). בתקופה זו, הוסיף לשקוד על תלמודו, תוך שהוא נהנה מאנונימיות מוחלטת שמנעה ממנו טרדות. על פי העדויות, שקידתו בתקופה זו היתה כה גדולה, עד שלא היה הולך ל[[בית כנסת\|בית הכנסת]] לתפילה ב[[מנין]] אלא בימים שבהם מתקיימת [[קריאת התורה]]<ref>"פאר הדור" ח"א, עמ' רמג-רמד. </ref>.		נולד בקוסובה שברוסיה הלבנה בי"א ב[[חשוון]] תרל"ט לאביו, [[הרב שמריהו קרליץ]], רב העיירה, ואמו ראשה לאה, בתו של הרב שאול קצנלנבוגן, רב העיר הקודם (ובהמשך רבה של קוברין). לפי עדות אחיו, הרב מאיר קרליץ, בבר המצווה שלו קיבל על עצמו להשקיע את חייו בתורה. את בסיס לימודיו התורניים רכש מאביו וממלמד פרטי ששכר לו בשם ר' משה טוביה, אך את עיקר לימודו למד לבדו ללא רב. הוא נסע ללמוד ב[[ישיבת בריסק]] אצל [[רבי חיים סולובייצ'יק]], אולם הוא לא מצא שם את מקומו ותוך זמן קצר שב לביתו. בשנת תרס"ו נישא לבתיה, בת הסוחר ר' מרדכי ביי, ועבר לגור בבית חמיו בעיר כווידאן, שם פתחה רעייתו חנות בדים, ואיפשרה לו לעסוק בתורה. בתקופה זו למד בשקט ובהתמדה גדולה, ואף למד ב[[חברותא]] עם רב העיר, ר' משה רוזין (בעל "שאילות משה", "נזר הקודש" ועוד, ולימים נשיא אגדות הרבנים בארה"ב). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נכבה כווידאן על ידי הצבא הגרמני, והחזון איש נמלט עם רעייתו אל תחומי רוסיה, והתיישב בסטויבץ, וגם בה התפרנס ממסחרה של רעייתו, ושקד על תלמודו בשקט. יש אומרים, כי כיהן באופן בלתי רשמי כרב העיירה, לבקשתו של רב העיירה הרב יואל סורוצקין, שנאלץ לעזוב בהוראת הרוסים, עד לשובו<ref>"פאר הדור" ח"א עמ' רלב. </ref>, ויש הטוענים כי חרף בקשתו של הרב סורוצקין, סרב החזון איש לתפקיד זה<ref>ראה מקורות לכך אצל בנימין בראון, "החזון איש", עמ' 38. </ref>. �ך או כך, היה לדמות מרכזית בעיירה, ולאחר השריפה הגדולה שפרצה בה פעל רבות לשיקום ה[[מקווה]], וכן טיפל בקבורת המתים כשפרצה מגפה בעיר<ref>"מעשה איש" ח"א עמ' קצה. </ref>. לאחר כארבע שנים בסטויבץ, עבר לעיר מינסק, שם שהה לבדו במהלך השבוע (רעייתו המשיכה לנהל את בית המסחר בסטויבץ והגיעה למינסק רק לשבתות). בתקופה זו, הוסיף לשקוד על תלמודו, תוך שהוא נהנה מאנונימיות מוחלטת שמנעה ממנו טרדות. על פי העדויות, שקידתו בתקופה זו היתה כה גדולה, עד שלא היה הולך ל[[בית כנסת\|בית הכנסת]] לתפילה ב[[מנין]] אלא בימים שבהם מתקיימת [[קריאת התורה]]<ref>"פאר הדור" ח"א, עמ' רמג-רמד. </ref>.
	===תקופת וילנא===		===תקופת וילנא===
	עם שוך המלחמה, שב לסטויבץ (שהיתה אז תחת השלטון הסובייטי), ומשם חצה את הגבול עם רעייתו לליטא, שם התגוררו בדירה ששכרו עבורו אחיו באחד מפרברי וילנא, וגם שם ניהלה אשתו חנות טקסטיל. בהמשך עברו לדירה בתוככי וילנא, שם התקשר לרב העיר [[הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי]]., ועל פי עדות הרב גרודזי'נסקי "בכל ענין חמור הייתי מתיישב אתו... כמה פעמים רציתי למנות אותו למו"צ פה ולא נענה לזה"<ref>הרב ב. צ. שפירא (עורך), "[[אגרות לראי"ה]]" (מהדורה שניה), אגרת שטז (עמ' תנה-תנו). </ref>. מנהגו באותה תקופה היתה לצעוד רגלית כל בוקר לאחד מפרברי העיר, שם שכר לו אחיו דירה פשוטה שבה היה לומד עד הלילה או עד לאפיסת כוחותיו. פעם אחת, לאחר שהתמוטט כתוצאה משקידתו, נאלץ להפסיק לתקופת מה את הלימוד האינטנסיבי<ref>"חזון איש בדורותיו", עמ' נד, שם מצוטט מכתב שכתב בהקשר לכך. </ref>. בעקבות כך, החל ללמוד עם בחורים מהעיר. בוילנא שהה שלוש עשרה שנה. בשנים אלו, נטל גם חלק בפעילות הציבורית, כגון המחלוקת אודות מינוי רב לוילנא (שבה פעל לסיכול התכנית למנות "רב מטעם" תחת הנהגתו של הרב גורדז'ינסקי) ועוד.		עם שוך המלחמה, שב לסטויבץ (שהיתה אז תחת השלטון הסובייטי), ומשם חצה את הגבול עם רעייתו לליטא, שם התגוררו בדירה ששכרו עבורו אחיו באחד מפרברי וילנא, וגם שם ניהלה אשתו חנות טקסטיל. בהמשך עברו לדירה בתוככי וילנא, שם התקשר לרב העיר [[הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי]]., ועל פי עדות הרב גרודזי'נסקי "בכל ענין חמור הייתי מתיישב אתו... כמה פעמים רציתי למנות אותו למו"צ פה ולא נענה לזה"<ref>הרב ב. צ. שפירא (עורך), "[[אגרות לראי"ה]]" (מהדורה שניה), אגרת שטז (עמ' תנה-תנו). </ref>. מנהגו באותה תקופה היתה לצעוד רגלית כל בוקר לאחד מפרברי העיר, שם שכר לו אחיו דירה פשוטה שבה היה לומד עד הלילה או עד לאפיסת כוחותיו. פעם אחת, לאחר שהתמוטט כתוצאה משקידתו, נאלץ להפסיק לתקופת מה את הלימוד האינטנסיבי<ref>"חזון איש בדורותיו", עמ' נד, שם מצוטט מכתב שכתב בהקשר לכך. </ref>. בעקבות כך, החל ללמוד עם בחורים מהעיר. בוילנא שהה שלוש עשרה שנה. בשנים אלו, נטל גם חלק בפעילות הציבורית, כגון המחלוקת אודות מינוי רב לוילנא (שבה פעל לסיכול התכנית למנות "רב מטעם" תחת הנהגתו של הרב גורדז'ינסקי) ועוד.
שורה 25:		שורה 25:
	הוא הוזמן על ידי מנהיג "[[העדה החרדית]]" ואגודת ישראל ב[[ירושלים]], הרב משה בלוי, לכהן כסגנו של [[הרב יוסף חיים זוננפלד]] ולרשת את מקומו בבוא העת. החזון איש סרב להצעה זו, בשל העובדה כי בתפקיד זה כרוכה השתתפות בדיני ממונות, שבהם לא רצה לקחת חלק<ref>"הדור והתקופה" עמ' מז; "החזון איש" עמ' 55. </ref>.		הוא הוזמן על ידי מנהיג "[[העדה החרדית]]" ואגודת ישראל ב[[ירושלים]], הרב משה בלוי, לכהן כסגנו של [[הרב יוסף חיים זוננפלד]] ולרשת את מקומו בבוא העת. החזון איש סרב להצעה זו, בשל העובדה כי בתפקיד זה כרוכה השתתפות בדיני ממונות, שבהם לא רצה לקחת חלק<ref>"הדור והתקופה" עמ' מז; "החזון איש" עמ' 55. </ref>.

	בשנת תרצ"ג החליט לעלות ל[[ארץ ישראל]]. ישנן שתי גרסאות בשאלה כיצד השיג את אשרת העלייה ("סרטיפיקט"). על פי גרסה אחת<ref>הובאה בספר "החזון איש בדורותיו", פרק ט. </ref>, פנה החזון איש אל הרב גרודז'ינסקי, שפנה לרב משה בלוי. הרב בלוי הודיע לחזון איש, כי אם יקבל משרת רבנות בעדה החרדית, הדבר יקל על קבלת האשרה, אולם החזון איש סרב. לאחר פעילות קדחתנית של איש אגדות ישראל בירושלים, הרב משה פרוש, שהתחייב בפני שלטונות המנדט כי החזון איש לא יפול לנטל על הציבור, הושג הסרטיפיקט, שנשלח לוילנא. לפי הגרסה השניה<ref>גרסתו של מזכיר [[הרבנות הראשית לישראל]] דאז, הרב שמואל אהרן שזורי-וובר. ("פרקים מימיה הראשונים של הרבנות הראשית", בתוך: א, בן חן (ערוך), "הרבנות הראשית לישראל, בעבר ובהווה", בהוצאת משרד הדתות תשל"ג, עמ' 94-96; א. ורהפטיג וש. כץ, "הרבנות הראשית לישראל - שבעים שנה ליסודה", הוצאת היכל שלמה י-ם תשס"ב, ח"ג עמ' 1062-1054. הובאה אצל הרב י. ברמסון, "ופדויי ד' ישובון- מפעל ההצלה של הראי"ה קוק זצ"ל", בהוצאת "בית הרב", ירושלים תשס"ו, עמ' 84, ואצל בנימין בראון, "החזון איש", עמ' 56-67). </ref>, הסרטיפיקט הושג על ידי [[הרבנות הראשית לישראל]] והעומד בראשה באותם ימים, [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]]. בקיץ של אותה השנה עזב את וילנא ברכבת לורשה, ממנה לנמל קונסטנצה שברומניה, שם הפליגו בספינה לנמל [[יפו]], שאליו הגיעו בט"ז ב[[תמוז]] תרצ"ג. בתחילה התגורר ב[[תל אביב]], ולאחר הזמנתו של [[הרב מתתיהו שצ'יגל]] לבוא להתגורר במושבה החדשה [[בני ברק]], שבה ייסד את [[ישיב בית יוסף נובהרדוק]], עבר להתגורר בה. [[הרב שמואל הלוי וואזנר]] סיפר, לימים, כי החזון איש נימק באזניו את החלטתו להשתקע דוקא במושבה בני ברק, שהשתייכה ליישוב החדש, ולא בירושלים (כפי שהוצע לו לא אחת על ידי "העדה החרדית"): "ירושלים מלאה צדיקים וגדולי תורה, אולם ביישוב החדש מצאתי מדבר, רציתי לשתול בו נטיעות של תורה, לפיכך באתי לבני ברק. אם לא אצליח לשתול? אזי אלך ל[[גיהנם]] עם יושביה כאחד"<ref>"פאר הדור" ח"ב עמ' לח.</ref>. הוא התגורר בשכונת "גבעת רוקח", על ישיבת נובהרדוק, ומדי פעם אף היה מגיד שיעורים לתלמידי הישיבה. בהמשך עבר לבית שנבנה במיוחד עבורו בשוליה המזרחיים של העיר, בשכונת "זכרון מאיר" של היום<ref>בבית זה חי עד יום מותו. לאחר פטירתו נקרא הרחוב שבו שוכן הבית על שמו, רח' חזון איש. </ref>. בבני ברק לא צלחו עסקי המסחר של רעייתו, והוא התפרנס בדוחק רב ממכירת ספריו. הרב גרודזי'נסקי, שהיה מודע למצבו הדחוק, פנה במכתב לרב קוק, שיפעל ~~לכך שספריו~~ של החזון איש ~~יקנו~~, על מנת לסייע לו בפרנסתו<ref>[[אגרות לראי"ה]], (מהדורה שניה) עמ' תנה-תנו. ראה אצל [[הרב משה צבי נריה]], "בשדה הראי"ה" עמ' 236;</ref>. בשל מצב בריאותו הרופף שהה תקופה ממושכת ב[[צפת]], ואף כששהה בבני ברק הרבה לטייל בפרדסים שבפאתי העיר.		בשנת תרצ"ג החליט לעלות ל[[ארץ ישראל]]. ישנן שתי גרסאות בשאלה כיצד השיג את אשרת העלייה ("סרטיפיקט"). על פי גרסה אחת<ref>הובאה בספר "החזון איש בדורותיו", פרק ט. </ref>, פנה החזון איש אל הרב גרודז'ינסקי, שפנה לרב משה בלוי. הרב בלוי הודיע לחזון איש, כי אם יקבל משרת רבנות בעדה החרדית, הדבר יקל על קבלת האשרה, אולם החזון איש סרב. לאחר פעילות קדחתנית של איש אגדות ישראל בירושלים, הרב משה פרוש, שהתחייב בפני שלטונות המנדט כי החזון איש לא יפול לנטל על הציבור, הושג הסרטיפיקט, שנשלח לוילנא. לפי הגרסה השניה<ref>גרסתו של מזכיר [[הרבנות הראשית לישראל]] דאז, הרב שמואל אהרן שזורי-וובר. ("פרקים מימיה הראשונים של הרבנות הראשית", בתוך: א, בן חן (ערוך), "הרבנות הראשית לישראל, בעבר ובהווה", בהוצאת משרד הדתות תשל"ג, עמ' 94-96; א. ורהפטיג וש. כץ, "הרבנות הראשית לישראל - שבעים שנה ליסודה", הוצאת היכל שלמה י-ם תשס"ב, ח"ג עמ' 1062-1054. הובאה אצל הרב י. ברמסון, "ופדויי ד' ישובון- מפעל ההצלה של הראי"ה קוק זצ"ל", בהוצאת "בית הרב", ירושלים תשס"ו, עמ' 84, ואצל בנימין בראון, "החזון איש", עמ' 56-67). </ref>, הסרטיפיקט הושג על ידי [[הרבנות הראשית לישראל]] והעומד בראשה באותם ימים, [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]]. בקיץ של אותה השנה עזב את וילנא ברכבת לורשה, ממנה לנמל קונסטנצה שברומניה, שם הפליגו בספינה לנמל [[יפו]], שאליו הגיעו בט"ז ב[[תמוז]] תרצ"ג. בתחילה התגורר ב[[תל אביב]], ולאחר הזמנתו של [[הרב מתתיהו שצ'יגל]] לבוא להתגורר במושבה החדשה [[בני ברק]], שבה ייסד את [[ישיב בית יוסף נובהרדוק]], עבר להתגורר בה. [[הרב שמואל הלוי וואזנר]] סיפר, לימים, כי החזון איש נימק באזניו את החלטתו להשתקע דוקא במושבה בני ברק, שהשתייכה ליישוב החדש, ולא בירושלים (כפי שהוצע לו לא אחת על ידי "העדה החרדית"): "ירושלים מלאה צדיקים וגדולי תורה, אולם ביישוב החדש מצאתי מדבר, רציתי לשתול בו נטיעות של תורה, לפיכך באתי לבני ברק. אם לא אצליח לשתול? אזי אלך ל[[גיהנם]] עם יושביה כאחד"<ref>"פאר הדור" ח"ב עמ' לח.</ref>. הוא התגורר בשכונת "גבעת רוקח", על ישיבת נובהרדוק, ומדי פעם אף היה מגיד שיעורים לתלמידי הישיבה. בהמשך עבר לבית שנבנה במיוחד עבורו בשוליה המזרחיים של העיר, בשכונת "זכרון מאיר" של היום<ref>בבית זה חי עד יום מותו. לאחר פטירתו נקרא הרחוב שבו שוכן הבית על שמו, רח' חזון איש. </ref>. בבני ברק לא צלחו עסקי המסחר של רעייתו, והוא התפרנס בדוחק רב ממכירת ספריו. הרב גרודזי'נסקי, שהיה מודע למצבו הדחוק, פנה במכתב לרב קוק, שיפעל להגברת קצב מכירת ספריו של החזון איש, על מנת לסייע לו בפרנסתו<ref>[[אגרות לראי"ה]], (מהדורה שניה) עמ' תנה-תנו. ראה אצל [[הרב משה צבי נריה]], "בשדה הראי"ה" עמ' 236;</ref>. בשל מצב בריאותו הרופף שהה תקופה ממושכת ב[[צפת]], ואף כששהה בבני ברק הרבה לטייל בפרדסים שבפאתי העיר.

	===כמנהיג היהדות החרדית===		===כמנהיג היהדות החרדית===

אריאל ביגל נ"י: /* ספריו */

2015-11-06T10:48:48Z

ספריו

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:48, 6 בנובמבר 2015
שורה 124:		שורה 124:

	==ספריו==		==ספריו==
	* '''[[חזון איש (ספר)\|חזון איש]]''' על ה[[תלמוד בבלי\|ש"ס]] וה[[שולחן ערוך]].		* '''[[חזון איש (ספר)\|חזון איש]]''' על ה[[תלמוד בבלי\|ש"ס]], ה[[שולחן ערוך]], הרמב"ם ו[[שו"ת]] (תשעה כרכים).
	* '''חזון איש'''- סדרה הכוללת רק את חידושיו על הש"ס (מתוך כלל ספרי "חזון איש"), כל מסכת בכרך נפרד.		* '''חזון איש'''- סדרה הכוללת רק את חידושיו על הש"ס (מתוך כלל ספרי "חזון איש"), כל מסכת בכרך נפרד.
	* '''[[אמונה ובטחון (חזון איש)\|חזון איש על ענייני אמונה ובטחון]]''' (מוכר בעיקר בשם '''אמונה ובטחון לחזון איש''')- פרקים בענייני אמונה.		* '''[[אמונה ובטחון (חזון איש)\|חזון איש על ענייני אמונה ובטחון]]''' (מוכר בעיקר בשם '''אמונה ובטחון לחזון איש''')- פרקים בענייני אמונה.
שורה 130:		שורה 130:
	* "גליונות" על ספר [[חידושי רבינו חיים הלוי]].		* "גליונות" על ספר [[חידושי רבינו חיים הלוי]].

	כמו כן, נפוצות כיום מהדורות של ספר [[משנה ברורה]] עם קיצור פסקיו.		כמו כן, נפוצות כיום מהדורות של ספר [[משנה ברורה]] עם קיצור פסקיו.

	==לקריאה נוספת==		==לקריאה נוספת==
	* הרב שלמה כהן (עורך), '''פאר הדור''' - חמישה כרכים.		* הרב שלמה כהן (עורך), '''פאר הדור''' - חמישה כרכים.

אריאל ביגל נ"י ב־21:11, 27 ביוני 2015

2015-06-27T21:11:16Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־21:11, 27 ביוני 2015
שורה 20:		שורה 20:
	נולד בקוסובה שברוסיה הלבנה בי"א ב[[חשוון]] תרל"ט לאביו, [[הרב שמריהו קרליץ]], רב העיירה, ואמו ראשה לאה, בתו של הרב שאול קצנלנבוגן, רב העיר הקודם (ובהמשך רבה של קוברין). לפי עדות אחיו, הרב מאיר קרליץ, בבר המצווה שלו קיבל על עצמו להשקיע את חייו בתורה. את בסיס לימודיו התורניים רכש מאביו וממלמד פרטי ששכר לו בשם ר' משה טוביה, אך את עיקר לימודו למד לבדו ללא רב. הוא נסע ללמוד ב[[ישיבת בריסק]] אצל [[רבי חיים סולובייצ'יק]], אולם הוא לא מצא שם את מקומו ותוך זמן קצר שב לביתו. בשנת תרס"ו נישא לבתיה, בת הסוחר ר' מרדכי ביי, ועבר לגור בבית חמיו בעיר כווידאן, שם פתחה רעייתו חנות בדים, ואיפשרה לו לעסוק בתורה. בתקופה זו למד בשקט ובהתמדה גדולה, ואף למד ב[[חברותא]] עם רב העיר, ר' משה רוזין (בעל "שאילות משה", "נזר הקודש" ועוד, ולימים נשיא אגדות הרבנים בארה"ב). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נכבה כווידאן על ידי הצבא הגרמני, והחזון איש נמלט עם רעייתו אל תחומי רוסיה, והתיישב בסטויבץ, וגם בה התפרנס ממסחרה של רעייתו, ושקד על תלמודו בשקט. יש אומרים, כי כיהן באופן בלתי רשמי כרב העיירה, לבקשתו של רב העיירה הרב יואל סורוצקין, שנאלץ לעזוב בהוראת הרוסים, עד לשובו<ref>"פאר הדור" ח"א עמ' רלב. </ref>, ויש הטוענים כי חרף בקשתו של הרב סורוצקין, סרב החזון איש לתפקיד זה<ref>ראה מקורות לכך אצל בנימין בראון, "החזון איש", עמ' 38. </ref>. כך או כך, היה לדמות מרכזית בעיירה, ולאחר השריפה הגדולה שפרצה בה פעל רבות לשיקום ה[[מקווה]], וכן טיפל בקבורת המתים כשפרצה מגפה בעיר<ref>"מעשה איש" ח"א עמ' קצה. </ref>. לאחר כארבע שנים בסטויבץ, עבר לעיר מינסק, שם שהה לבדו במהלך השבוע (רעייתו המשיכה לנהל את בית המסחר בסטויבץ והגיעה למינסק רק לשבתות). בתקופה זו, הוסיף לשקוד על תלמודו, תוך שהוא נהנה מאנונימיות מוחלטת שמנעה ממנו טרדות. על פי העדויות, שקידתו בתקופה זו היתה כה גדולה, עד שלא היה הולך ל[[בית כנסת\|בית הכנסת]] לתפילה ב[[מנין]] אלא בימים שבהם מתקיימת [[קריאת התורה]]<ref>"פאר הדור" ח"א, עמ' רמג-רמד. </ref>.		נולד בקוסובה שברוסיה הלבנה בי"א ב[[חשוון]] תרל"ט לאביו, [[הרב שמריהו קרליץ]], רב העיירה, ואמו ראשה לאה, בתו של הרב שאול קצנלנבוגן, רב העיר הקודם (ובהמשך רבה של קוברין). לפי עדות אחיו, הרב מאיר קרליץ, בבר המצווה שלו קיבל על עצמו להשקיע את חייו בתורה. את בסיס לימודיו התורניים רכש מאביו וממלמד פרטי ששכר לו בשם ר' משה טוביה, אך את עיקר לימודו למד לבדו ללא רב. הוא נסע ללמוד ב[[ישיבת בריסק]] אצל [[רבי חיים סולובייצ'יק]], אולם הוא לא מצא שם את מקומו ותוך זמן קצר שב לביתו. בשנת תרס"ו נישא לבתיה, בת הסוחר ר' מרדכי ביי, ועבר לגור בבית חמיו בעיר כווידאן, שם פתחה רעייתו חנות בדים, ואיפשרה לו לעסוק בתורה. בתקופה זו למד בשקט ובהתמדה גדולה, ואף למד ב[[חברותא]] עם רב העיר, ר' משה רוזין (בעל "שאילות משה", "נזר הקודש" ועוד, ולימים נשיא אגדות הרבנים בארה"ב). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נכבה כווידאן על ידי הצבא הגרמני, והחזון איש נמלט עם רעייתו אל תחומי רוסיה, והתיישב בסטויבץ, וגם בה התפרנס ממסחרה של רעייתו, ושקד על תלמודו בשקט. יש אומרים, כי כיהן באופן בלתי רשמי כרב העיירה, לבקשתו של רב העיירה הרב יואל סורוצקין, שנאלץ לעזוב בהוראת הרוסים, עד לשובו<ref>"פאר הדור" ח"א עמ' רלב. </ref>, ויש הטוענים כי חרף בקשתו של הרב סורוצקין, סרב החזון איש לתפקיד זה<ref>ראה מקורות לכך אצל בנימין בראון, "החזון איש", עמ' 38. </ref>. כך או כך, היה לדמות מרכזית בעיירה, ולאחר השריפה הגדולה שפרצה בה פעל רבות לשיקום ה[[מקווה]], וכן טיפל בקבורת המתים כשפרצה מגפה בעיר<ref>"מעשה איש" ח"א עמ' קצה. </ref>. לאחר כארבע שנים בסטויבץ, עבר לעיר מינסק, שם שהה לבדו במהלך השבוע (רעייתו המשיכה לנהל את בית המסחר בסטויבץ והגיעה למינסק רק לשבתות). בתקופה זו, הוסיף לשקוד על תלמודו, תוך שהוא נהנה מאנונימיות מוחלטת שמנעה ממנו טרדות. על פי העדויות, שקידתו בתקופה זו היתה כה גדולה, עד שלא היה הולך ל[[בית כנסת\|בית הכנסת]] לתפילה ב[[מנין]] אלא בימים שבהם מתקיימת [[קריאת התורה]]<ref>"פאר הדור" ח"א, עמ' רמג-רמד. </ref>.
	===תקופת וילנא===		===תקופת וילנא===
	עם שוך המלחמה, שב לסטויבץ (שהיתה אז תחת השלטון הסובייטי), ומשם חצה את הגבול עם רעייתו לליטא, שם התגוררו בדירה ששכרו עבורו אחיו באחד מפרברי וילנא, וגם שם ניהלה אשתו חנות טקסטיל. בהמשך עברו לדירה בתוככי וילנא, שם התקשר לרב העיר [[הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי]]., ועל פי עדות הרב גרודזי'נסקי "בכל ענין חמור הייתי מתיישב אתו... כמה פעמים רציתי למנות אותו למו"צ פה ולא נענה לזה"<ref>הרב ב.צ. שפירא (עורך), "[[אגרות לראי"ה]]" (מהדורה שניה), אגרת שטז (עמ' תנה-תנו). </ref>. מנהגו באותה תקופה היתה לצעוד רגלית כל בוקר לאחד מפרברי העיר, שם שכר לו אחיו דירה פשוטה שבה היה לומד עד הלילה או עד לאפיסת כוחותיו. פעם אחת, לאחר שהתמוטט כתוצאה משקידתו, נאלץ להפסיק לתקופת מה את הלימוד האינטנסיבי<ref>"חזון איש בדורותיו", עמ' נד, שם מצוטט מכתב שכתב בהקשר לכך. </ref>. בעקבות כך, החל ללמוד עם בחורים מהעיר. בוילנא שהה שלוש עשרה שנה. בשנים אלו, נטל גם חלק בפעילות הציבורית, כגון המחלוקת אודות מינוי רב לוילנא (שבה פעל לסיכול התכנית למנות "רב מטעם" תחת הנהגתו של הרב גורדז'ינסקי) ועוד.		עם שוך המלחמה, שב לסטויבץ (שהיתה אז תחת השלטון הסובייטי), ומשם חצה את הגבול עם רעייתו לליטא, שם התגוררו בדירה ששכרו עבורו אחיו באחד מפרברי וילנא, וגם שם ניהלה אשתו חנות טקסטיל. בהמשך עברו לדירה בתוככי וילנא, שם התקשר לרב העיר [[הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי]]., ועל פי עדות הרב גרודזי'נסקי "בכל ענין חמור הייתי מתיישב אתו... כמה פעמים רציתי למנות אותו למו"צ פה ולא נענה לזה"<ref>הרב ב. צ. שפירא (עורך), "[[אגרות לראי"ה]]" (מהדורה שניה), אגרת שטז (עמ' תנה-תנו). </ref>. מנהגו באותה תקופה היתה לצעוד רגלית כל בוקר לאחד מפרברי העיר, שם שכר לו אחיו דירה פשוטה שבה היה לומד עד הלילה או עד לאפיסת כוחותיו. פעם אחת, לאחר שהתמוטט כתוצאה משקידתו, נאלץ להפסיק לתקופת מה את הלימוד האינטנסיבי<ref>"חזון איש בדורותיו", עמ' נד, שם מצוטט מכתב שכתב בהקשר לכך. </ref>. בעקבות כך, החל ללמוד עם בחורים מהעיר. בוילנא שהה שלוש עשרה שנה. בשנים אלו, נטל גם חלק בפעילות הציבורית, כגון המחלוקת אודות מינוי רב לוילנא (שבה פעל לסיכול התכנית למנות "רב מטעם" תחת הנהגתו של הרב גורדז'ינסקי) ועוד.

	===עלייתו לארץ ישראל===		===עלייתו לארץ ישראל===
שורה 45:		שורה 45:
	החזון נודע בדרך הלימוד העצמאית שנהג בה. בלימודו, וכן בפסיקת ההלכה, מיעט לעסוק ב"למדנות" ישיבתית, ונטה לדבוק בעיון בפשטי הסוגיות. לשיטתו, ניתנת חשיבות רבה יותר לבירור הסוגיות מתוך דברי התלמוד גופו, מבלי לעמתן עם ההלכה הפסוקה בתחילה. להבנתו, בהמלך בירור הסוגיה אין לתת משקל-יתר לעובדה כי שיטה מסוימת מקורה בדברי ה[[ראשונים]], אלא יש "לעיין בגמרא עד כמה, אף שיהיה נגד הראשונים ז"ל"{{דרוש מקור}}. כמו כן, סבר כי אין חשיבות גדולה לבירור נוסחאותיהם של סוגיות הגמרא ודברי הפוסקים, שכן הגרסה שבה התקבלו הדברים למעשה היא המכרעת{{דרוש מקור}}. עם זאת, כן נתן מקום מכריע בפסק ההלכה למעשה לשיטת ה[[שולחן ערוך]] וה[[רמ"א]], וכן לפסקיו של [[הגר"א]]<ref>ראה "קובץ אגרות" ח"א אגרת לב. עם זאת, לא נמנע מלחלוק עליו, כאשר דבק בשיטתו "לעיין בגמרא עד כמה, אף שיהיה נגד הראשונים ז"ל".</ref>. כמו כן, סבר כי אין לשנות מן ההלכה הפסוקה בתלמוד בטענה כי המציאות השתנתה, משום שההלכה נקבעה בתקופת חז"ל, החותמת את "אלפיים שנות התורה" - ועל פי הנכון בתקופה זו, מבלי להתחשב בשינויי מציאות שעתידים לבוא<ref>ראה דוגמא לכך בחזון איש אה"ע סי' כז ס"ק כ'. יתכן שגישה זו הובילה אותו להכריע כדעת הנודע ביהודה בסוגיית שיעורי התורה, ראו לקמן.</ref>. עם זאת, לא נמנע מלנקוט בטיעון "[[השתנות הטבעים]]"<ref>כגון ב[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14331&hilite=9829bda3-7a2c-4d73-82f7-6209944a06b9&st=%D7%96%D7%A8%D7%A2&pgnum=49\|חזו"א אה"ע יב סוף ס"ק ז] ד"ה "והנה בגמ'" ועוד. </ref>		החזון נודע בדרך הלימוד העצמאית שנהג בה. בלימודו, וכן בפסיקת ההלכה, מיעט לעסוק ב"למדנות" ישיבתית, ונטה לדבוק בעיון בפשטי הסוגיות. לשיטתו, ניתנת חשיבות רבה יותר לבירור הסוגיות מתוך דברי התלמוד גופו, מבלי לעמתן עם ההלכה הפסוקה בתחילה. להבנתו, בהמלך בירור הסוגיה אין לתת משקל-יתר לעובדה כי שיטה מסוימת מקורה בדברי ה[[ראשונים]], אלא יש "לעיין בגמרא עד כמה, אף שיהיה נגד הראשונים ז"ל"{{דרוש מקור}}. כמו כן, סבר כי אין חשיבות גדולה לבירור נוסחאותיהם של סוגיות הגמרא ודברי הפוסקים, שכן הגרסה שבה התקבלו הדברים למעשה היא המכרעת{{דרוש מקור}}. עם זאת, כן נתן מקום מכריע בפסק ההלכה למעשה לשיטת ה[[שולחן ערוך]] וה[[רמ"א]], וכן לפסקיו של [[הגר"א]]<ref>ראה "קובץ אגרות" ח"א אגרת לב. עם זאת, לא נמנע מלחלוק עליו, כאשר דבק בשיטתו "לעיין בגמרא עד כמה, אף שיהיה נגד הראשונים ז"ל".</ref>. כמו כן, סבר כי אין לשנות מן ההלכה הפסוקה בתלמוד בטענה כי המציאות השתנתה, משום שההלכה נקבעה בתקופת חז"ל, החותמת את "אלפיים שנות התורה" - ועל פי הנכון בתקופה זו, מבלי להתחשב בשינויי מציאות שעתידים לבוא<ref>ראה דוגמא לכך בחזון איש אה"ע סי' כז ס"ק כ'. יתכן שגישה זו הובילה אותו להכריע כדעת הנודע ביהודה בסוגיית שיעורי התורה, ראו לקמן.</ref>. עם זאת, לא נמנע מלנקוט בטיעון "[[השתנות הטבעים]]"<ref>כגון ב[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14331&hilite=9829bda3-7a2c-4d73-82f7-6209944a06b9&st=%D7%96%D7%A8%D7%A2&pgnum=49\|חזו"א אה"ע יב סוף ס"ק ז] ד"ה "והנה בגמ'" ועוד. </ref>

	החזון איש סבר, כי כאשר לא ניתנת לאדם האפשרות לאמוד במדוייק את הנדרש ממנו לקיום המצווה כנדרש, עליו לקיימה על פי האפשרי לו, משום שאי-יכולתי "נלקחה ~~בחבשון~~" בעת ציווי ההלכה<ref>ראה חזו"א או"ח, מס' ר"ה סי' קלח ס"ק ה. </ref>.		החזון איש סבר, כי כאשר לא ניתנת לאדם האפשרות לאמוד במדוייק את הנדרש ממנו לקיום המצווה כנדרש, עליו לקיימה על פי האפשרי לו, משום שאי-יכולתי "נלקחה בחשבון" בעת ציווי ההלכה<ref>ראה חזו"א או"ח, מס' ר"ה סי' קלח ס"ק ה. </ref>.

	===פסיקות מפורסמות===		===פסיקות מפורסמות===

אריאל ביגל נ"י ב־21:09, 27 ביוני 2015

2015-06-27T21:09:51Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־21:09, 27 ביוני 2015
שורה 1:		שורה 1:
	{{רב		{{רב
	\|שם=רבי אברהם ישעיה קרליץ		\|שם=רבי אברהם ישעיה קרליץ
	\|תמונה=[[תמונה:~~Hazonish~~.jpg\|~~250px~~]]		\|תמונה=[[תמונה:Hazon-Yish.jpg\|200px]]
	\|כיתוב='''החזון איש'''		\|כיתוב='''החזון איש'''
	\|תאריך לידה=י"א ב[[חשוון]] תרל"ט		\|תאריך לידה=י"א ב[[חשוון]] תרל"ט
שורה 29:		שורה 29:
	===כמנהיג היהדות החרדית===		===כמנהיג היהדות החרדית===
	אט אט שמו הלך והתפרסם בארץ, והוא החל להפוך לכתובת לפונים רבים בתחום ההלכה והנהגת הציבור. הרב גרודז'ינסקי אף העלה את שמו כמועמד לחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל<ref>"אגרות רבנו חיים עוזר" ח"ב, תרלו; תשעט; תרכז. </ref>. הוא ייסד [[כולל]] גדול בבני ברק (שלאחר פטירתו נקרא על שמו "כולל חזון איש"), וכן פעל לייסוד רשת חינוך תורני ברחבי הארץ. לאחר [[השואה]], רבים ראו בו את ממשיכם של גדולי הדור באירופה שנספו, ובתקופה זו הוא החל לתפוס את מעמד "גדול הדור" בקרב היהדות החרדית בארץ ובחו"ל. בשנת תש"ב, עם התעוררות השאלה הגדולה אודות "[[קו התאריך]]" במזרח הרחוק<ref>הסיפור החל לאחר שתלמידי ישיבת מיר ועוד יהודים נוספים נמלטו מאירופה בזמן השואה לסין ויפן, והתעוררה השאלה כיצד לקבוע את התאריך בחלק המזרחי של כדור הארץ. ראו בהרחבה בפרשה זו אצל: [[הרב מנחם מנדל כשר]], "קו התאריך הישראלי" ועוד. </ref>, יצא החזון איש בפסק-הלכה המנוגד פסקם של רבני ירושלים והרבנות הראשית, ולפיו קו התאריך עובר מערבית ליפן, ועל כן ביפן יש לשמור שבת ביום ראשון של שאר העולם. פסק זה היה מנוגד גם למנהגם של היהודים שגרו במקום. רבים מהפליטים שהגיעו למזרח הרחוק לא קבלו את פסקו ואימצו את פסק רבני ירושלים, אולם [[הרב יחזקאל לוינשטיין]] הורה לתלמידיו ב[[ישיבת מיר]] להיצמד לפסקו של החזון איש. בעקבות חורבנן של הישיבות באירופה, פעל לייסוד ישיבות חדשות (בין הישיבות הבולטות שפעל לייסודן נמנות [[ישיבת תפארת ציון]], [[ישיבת כפר חסידים]], [[ישיבת באר יעקב]], [[מדרשיית נעם]] ועוד). בהקשר לכך, נהג לצטט את הקטע מן ה[[סליחות]]: "העיר הקודש והמחוזות היו לחרפה ולבזות, וכל מחמודיה טבועות וגנוזות- -ואין לנו שיור רק התורה הזאת"{{דרוש מקור}}. הוא פעל לביצור מעמדה של מצוות ה[[שמיטה]], כאשר עמדתו היתה התנגדות עקרונית ל"[[היתר המכירה]]" שהונהג אז על ידי רבנים רבים (ובראשם הרבנות הראשית), תוך שהוא הנחה את החקלאים כיצד לנהוג וסייע כלכלית לחקלאים ששמרו את השמיטה מבלי להיזקק להיתר המכירה. בקשר לכך, עמדו עמו בקשרים הדוקים מנהיגי "פועלי אגודת ישראל" והיישובים החרדיים החלקאיים, בהם [[הרב קלמן כהנא]] ו[[הרב בנימין מנדלזון]].		אט אט שמו הלך והתפרסם בארץ, והוא החל להפוך לכתובת לפונים רבים בתחום ההלכה והנהגת הציבור. הרב גרודז'ינסקי אף העלה את שמו כמועמד לחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל<ref>"אגרות רבנו חיים עוזר" ח"ב, תרלו; תשעט; תרכז. </ref>. הוא ייסד [[כולל]] גדול בבני ברק (שלאחר פטירתו נקרא על שמו "כולל חזון איש"), וכן פעל לייסוד רשת חינוך תורני ברחבי הארץ. לאחר [[השואה]], רבים ראו בו את ממשיכם של גדולי הדור באירופה שנספו, ובתקופה זו הוא החל לתפוס את מעמד "גדול הדור" בקרב היהדות החרדית בארץ ובחו"ל. בשנת תש"ב, עם התעוררות השאלה הגדולה אודות "[[קו התאריך]]" במזרח הרחוק<ref>הסיפור החל לאחר שתלמידי ישיבת מיר ועוד יהודים נוספים נמלטו מאירופה בזמן השואה לסין ויפן, והתעוררה השאלה כיצד לקבוע את התאריך בחלק המזרחי של כדור הארץ. ראו בהרחבה בפרשה זו אצל: [[הרב מנחם מנדל כשר]], "קו התאריך הישראלי" ועוד. </ref>, יצא החזון איש בפסק-הלכה המנוגד פסקם של רבני ירושלים והרבנות הראשית, ולפיו קו התאריך עובר מערבית ליפן, ועל כן ביפן יש לשמור שבת ביום ראשון של שאר העולם. פסק זה היה מנוגד גם למנהגם של היהודים שגרו במקום. רבים מהפליטים שהגיעו למזרח הרחוק לא קבלו את פסקו ואימצו את פסק רבני ירושלים, אולם [[הרב יחזקאל לוינשטיין]] הורה לתלמידיו ב[[ישיבת מיר]] להיצמד לפסקו של החזון איש. בעקבות חורבנן של הישיבות באירופה, פעל לייסוד ישיבות חדשות (בין הישיבות הבולטות שפעל לייסודן נמנות [[ישיבת תפארת ציון]], [[ישיבת כפר חסידים]], [[ישיבת באר יעקב]], [[מדרשיית נעם]] ועוד). בהקשר לכך, נהג לצטט את הקטע מן ה[[סליחות]]: "העיר הקודש והמחוזות היו לחרפה ולבזות, וכל מחמודיה טבועות וגנוזות- -ואין לנו שיור רק התורה הזאת"{{דרוש מקור}}. הוא פעל לביצור מעמדה של מצוות ה[[שמיטה]], כאשר עמדתו היתה התנגדות עקרונית ל"[[היתר המכירה]]" שהונהג אז על ידי רבנים רבים (ובראשם הרבנות הראשית), תוך שהוא הנחה את החקלאים כיצד לנהוג וסייע כלכלית לחקלאים ששמרו את השמיטה מבלי להיזקק להיתר המכירה. בקשר לכך, עמדו עמו בקשרים הדוקים מנהיגי "פועלי אגודת ישראל" והיישובים החרדיים החלקאיים, בהם [[הרב קלמן כהנא]] ו[[הרב בנימין מנדלזון]].
			[[תמונה:Hazonish.jpg\|250px\|200px\|ממוזער\| החזון איש]]
	===לאחר קום המדינה===		===לאחר קום המדינה===
	עם קום המדינה, הורה לסיעת "אגודת ישראל" להצטרף אל "החזית הדתית המאוחדת" (יחד עם "פועלי אגודת ישראל", "המזרחי" ו"הפועל המזרחי") בבחירות לכנסת. לטענתם של אנשי העדה החרדית, שהשתתפות בכנסת משמעה הכרה במסכותה של במדינה החילונית, ענה החזון איש כי המקרה דומה לאדם המותקף על ידי שודד, וגמע עמו להסכמה בכדי שלא יהרגו אותו - שאין הדבר מתפרש כ"הכרה" בסמכותו של השודד, אלא התחשבות בהכרח המציאות<ref>ראה בהרחבה "מעשה איש" ח"ג, עמ' רמג. </ref>. ואכן, החזון איש הביע עמדה נחרצת כנגד הציונות והקמת המדינה. אם ארע שהיתה [[ברית מילה]] בבית מדרשו ב[[יום העצמאות]], הקפיד להודיע בציבור שאינו אומר [[תחנון]] משום שהוא [[סנדק]] ולא משום שהוא מחשיב יום זה כיום חג<ref>"במחיצתם של גדולי התורה" עמ' 86. </ref>. מסופר, כי התבטא על המדינה כי היא "[[טריפה]]", ועל כן לא תחזיק מעמד שנה שלימה{{דרוש מקור}}.		עם קום המדינה, הורה לסיעת "אגודת ישראל" להצטרף אל "החזית הדתית המאוחדת" (יחד עם "פועלי אגודת ישראל", "המזרחי" ו"הפועל המזרחי") בבחירות לכנסת. לטענתם של אנשי העדה החרדית, שהשתתפות בכנסת משמעה הכרה במסכותה של במדינה החילונית, ענה החזון איש כי המקרה דומה לאדם המותקף על ידי שודד, וגמע עמו להסכמה בכדי שלא יהרגו אותו - שאין הדבר מתפרש כ"הכרה" בסמכותו של השודד, אלא התחשבות בהכרח המציאות<ref>ראה בהרחבה "מעשה איש" ח"ג, עמ' רמג. </ref>. ואכן, החזון איש הביע עמדה נחרצת כנגד הציונות והקמת המדינה. אם ארע שהיתה [[ברית מילה]] בבית מדרשו ב[[יום העצמאות]], הקפיד להודיע בציבור שאינו אומר [[תחנון]] משום שהוא [[סנדק]] ולא משום שהוא מחשיב יום זה כיום חג<ref>"במחיצתם של גדולי התורה" עמ' 86. </ref>. מסופר, כי התבטא על המדינה כי היא "[[טריפה]]", ועל כן לא תחזיק מעמד שנה שלימה{{דרוש מקור}}.

אריאל ביגל נ"י ב־19:09, 27 ביוני 2015

2015-06-27T19:09:22Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־19:09, 27 ביוני 2015
שורה 43:		שורה 43:
	==שיטתו ודרכו==		==שיטתו ודרכו==
	===דרך הלימוד ופסיקת ההלכה===		===דרך הלימוד ופסיקת ההלכה===
	החזון נודע בדרך הלימוד העצמאית שנהג בה. בלימודו, וכן בפסיקת ההלכה, מיעט לעסוק ב"למדנות" ישיבתית, ונטה לדבוק בעיון בפשטי הסוגיות. לשיטתו, ניתנת חשיבות רבה יותר לבירור הסוגיות מתוך דברי התלמוד גופו, מבלי לעמתן עם ההלכה הפסוקה בתחילה. להבנתו, בהמלך בירור הסוגיה אין לתת משקל-יתר לעובדה כי שיטה מסוימת מקורה בדברי ה[[ראשונים]], אלא יש "לעיין בגמרא עד כמה, אף שיהיה נגד הראשונים ז"ל"{{דרוש מקור}}. כמו כן, סבר כי אין חשיבות גדולה לבירור נוסחאותיהם של סוגיות הגמרא ודברי הפוסקים, שכן הגרסה שבה התקבלו הדברים למעשה היא המכרעת{{דרוש מקור}}. עם זאת, כן נתן מקום מכריע בפסק ההלכה למעשה לשיטת ה[[שולחן ערוך]] וה[[רמ"א]], וכן לפסקיו של [[הגר"א]]<ref>ראה "קובץ אגרות" ח"א אגרת לב. עם זאת, לא נמנע מלחלוק עליו, כאשר דבק בשיטתו "לעיין בגמרא עד כמה, אף שיהיה נגד הראשונים ז"ל".</ref>. כמו כן, סבר כי אין לשנות מן ההלכה הפסוקה בתלמוד בטענה כי המציאות השתנתה, משום שההלכה נקבעה בתקופת חז"ל, החותמת את "אלפיים שנות התורה" - ועל פי הנכון בתקופה זו, מבלי להתחשב בשינויי מציאות שעתידים לבוא<ref>ראה דוגמא לכך בחזון איש אה"ע סי' כז ס"ק כ'. יתכן שגישה זו הובילה אותו להכריע כדעת הנודע ביהודה בסוגיית שיעורי התורה, ראו לקמן.</ref>.		החזון נודע בדרך הלימוד העצמאית שנהג בה. בלימודו, וכן בפסיקת ההלכה, מיעט לעסוק ב"למדנות" ישיבתית, ונטה לדבוק בעיון בפשטי הסוגיות. לשיטתו, ניתנת חשיבות רבה יותר לבירור הסוגיות מתוך דברי התלמוד גופו, מבלי לעמתן עם ההלכה הפסוקה בתחילה. להבנתו, בהמלך בירור הסוגיה אין לתת משקל-יתר לעובדה כי שיטה מסוימת מקורה בדברי ה[[ראשונים]], אלא יש "לעיין בגמרא עד כמה, אף שיהיה נגד הראשונים ז"ל"{{דרוש מקור}}. כמו כן, סבר כי אין חשיבות גדולה לבירור נוסחאותיהם של סוגיות הגמרא ודברי הפוסקים, שכן הגרסה שבה התקבלו הדברים למעשה היא המכרעת{{דרוש מקור}}. עם זאת, כן נתן מקום מכריע בפסק ההלכה למעשה לשיטת ה[[שולחן ערוך]] וה[[רמ"א]], וכן לפסקיו של [[הגר"א]]<ref>ראה "קובץ אגרות" ח"א אגרת לב. עם זאת, לא נמנע מלחלוק עליו, כאשר דבק בשיטתו "לעיין בגמרא עד כמה, אף שיהיה נגד הראשונים ז"ל".</ref>. כמו כן, סבר כי אין לשנות מן ההלכה הפסוקה בתלמוד בטענה כי המציאות השתנתה, משום שההלכה נקבעה בתקופת חז"ל, החותמת את "אלפיים שנות התורה" - ועל פי הנכון בתקופה זו, מבלי להתחשב בשינויי מציאות שעתידים לבוא<ref>ראה דוגמא לכך בחזון איש אה"ע סי' כז ס"ק כ'. יתכן שגישה זו הובילה אותו להכריע כדעת הנודע ביהודה בסוגיית שיעורי התורה, ראו לקמן.</ref>. עם זאת, לא נמנע מלנקוט בטיעון "[[השתנות הטבעים]]"<ref>כגון ב[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14331&hilite=9829bda3-7a2c-4d73-82f7-6209944a06b9&st=%D7%96%D7%A8%D7%A2&pgnum=49\|חזו"א אה"ע יב סוף ס"ק ז] ד"ה "והנה בגמ'" ועוד. </ref>

	החזון איש סבר, כי כאשר לא ניתנת לאדם האפשרות לאמוד במדוייק את הנדרש ממנו לקיום המצווה כנדרש, עליו לקיימה על פי האפשרי לו, משום שאי-יכולתי "נלקחה בחבשון" בעת ציווי ההלכה<ref>ראה חזו"א או"ח, מס' ר"ה סי' קלח ס"ק ה. </ref>.		החזון איש סבר, כי כאשר לא ניתנת לאדם האפשרות לאמוד במדוייק את הנדרש ממנו לקיום המצווה כנדרש, עליו לקיימה על פי האפשרי לו, משום שאי-יכולתי "נלקחה בחבשון" בעת ציווי ההלכה<ref>ראה חזו"א או"ח, מס' ר"ה סי' קלח ס"ק ה. </ref>.
שורה 125:		שורה 125:
	==ספריו==		==ספריו==
	* '''[[חזון איש (ספר)\|חזון איש]]''' על ה[[תלמוד בבלי\|ש"ס]] וה[[שולחן ערוך]].		* '''[[חזון איש (ספר)\|חזון איש]]''' על ה[[תלמוד בבלי\|ש"ס]] וה[[שולחן ערוך]].
			* '''חזון איש'''- סדרה הכוללת רק את חידושיו על הש"ס (מתוך כלל ספרי "חזון איש"), כל מסכת בכרך נפרד.
	* '''[[אמונה ובטחון (חזון איש)\|חזון איש על ענייני אמונה ובטחון]]''' (מוכר בעיקר בשם '''אמונה ובטחון לחזון איש''')- פרקים בענייני אמונה.		* '''[[אמונה ובטחון (חזון איש)\|חזון איש על ענייני אמונה ובטחון]]''' (מוכר בעיקר בשם '''אמונה ובטחון לחזון איש''')- פרקים בענייני אמונה.
	* '''קובץ אגרות'''- שלושה כרכים.		* '''קובץ אגרות'''- שלושה כרכים.
	* "גליונות" על ספר [[חידושי רבינו חיים הלוי]].		* "גליונות" על ספר [[חידושי רבינו חיים הלוי]].

			כמו כן, נפוצות כיום מהדורות של ספר [[משנה ברורה]] עם קיצור פסקיו.
	==לקריאה נוספת==		==לקריאה נוספת==
	* הרב שלמה כהן (עורך), '''פאר הדור''' - חמישה כרכים.		* הרב שלמה כהן (עורך), '''פאר הדור''' - חמישה כרכים.