https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A7%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%99%D7%94 2026-04-12T14:29:04Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.43.0 https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A7%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%99%D7%94&diff=78410&oldid=prev 2012-10-10T17:15:41Z

<p>כתבתי בויקיפדיה</p> <p><b>דף חדש</b></p><div>ב[[משפט העברי]], &#039;&#039;&#039;קים ליה&#039;&#039;&#039; היא [[אומדנא]] על פיה פוסק הדיין, למרות שאין לו הוכחות כ[[עדים]], הוא יכול לפסוק על פי דבר הידוע לו אישית.<br /> ==מקור הכלל==<br /> הגמרא{{הערה| כתובות פה ע&quot;א}} מספרת על שני נשים שבאו לדין תורה לפני [[רבא]], האחת תבעה את השנייה בסכום כסף, והשנייה כפרה והכחישה את כל המעשה. מתקנת חכמים, במקרה כזה צריכה האשה שנתבעה להשבע [[שבועת היסת]], כדי להפטר מהתשלום. אך אשתו של רבא, שהייתה בתו של [[רב חסדא]] העידה לפניו, כי אותה אשה נוהגת להזכיר שם שמים לבטלה וחשודה על השבועה. רבא אמר, כי מכיוון שיודע הוא שאשתו לא משקרת מעולם הוא סומך עליה בעיניים עצומות.<br /> <br /> במקרה אחר, שבא לפני רבא, העיד לפניו תלמידו המובהק [[רב פפא]] כי אדם המחויב [[שבועה]], הוא חשוד על שבועת שקר. במקרה זה, לא סמך רבא על דבריו, באומרו שצריך דווקא [[עדים]]. לפליאת תלמידיו הסביר רבא: את אשתי אני מכיר היטב ויודע בבירור שאינה משקרת. את רב פפא איני מכיר אישית, וה[[סברא]] שאינו משקר, אינו יותר מ[[גדר]] של [[חזקת כשרות|חזקה]], שאי אפשר [[המוציא מחבירו עליו הראיה|להוציא ממון על פיו]].<br /> ==הסברים לכלל==<br /> לפי הסברו של רבי [[משה פיינשטיין]]{{הערה|אגרות משה אורח חיים סימן נ&quot;ג.}}, נאמנותו של רב פפא הייתה מפורסמת וגדולה יותר משל אשת רבא, שהרי היה [[אמורא]] מפורסם בצדקותו וחסידותו. ולמרות זאת, כדי לסמוך על אדם נדרשת דווקא ידיעה ברורה, ואשתו של רבא, נוסתה על ידו כמה פעמים שאינה משקרת שום פנים ואופן.<br /> <br /> לפי הסבר ה[[ראשונים]]{{הערה|ב[[שיטה מקובצת]] שם.}}, נאמנות זו של &quot;קים לי&quot; אינה מועילה כדי להוציא ממון, כדי להוציא ממון נדרשים דווקא [[עדים]]. אלא שכדי לומר שאדם אינו מחויב שבועה, די בכך שידוע לדיין שהאדם חשוד על השבועה. מהותה של השבועה היא בירור כי הנתבע אינו משקר. במקרה ואנו איננו מאמינים לו מסיבה מוצדקת, אין שבועתו נחשבת לשבועה, ועל פי הכלל [[כל המחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם]], הוא חייב לשלם מדין התורה, האומר שכל אדם המחויב שבועה, ואינו יכול להשבע מסיבה כל שהיא, חייב לשלם.<br /> <br /> לפי שיטת [[רש&quot;י]] נאמנות זו היא בגדר [[שב ואל תעשה]] כ[[ספק]], ולכן ה&quot;קים לי&quot; עוזר רק שבית דין לא יגבו ממון, אך אם תפס בעל דין השני, אין מוציאין ממנו. ה[[רי&quot;ד]] מסביר בצורה דומה את הכתוב בגמרא שאין לקרוע [[שטר (משפט עברי)|שטר]] כאשר ידוע שהוא פרוע על פי טענת &quot;קים לי&quot;, מכיוון שייתכן שהוא יגיע לבית דין אחר שיגבו את הממון, מכיוון שלא ידעו שהוא פרוע על פי &quot;קים לי&quot;. רבי משה פיינשטיין מסביר כי טענת קים לי אינה פסק גור שניתן להפקיע את כוח הבעל דין לגמרי, ורק לגבי הפסק באותו בית הדין בו ידועה טענת ה&quot;קים לי&quot; ניתן לפסוק על פיה מספק על כל פנים כדי שלא לעשות מעשה מספק, אבל אין לבית הדין זכות לקרוע את השטר ולהפקיע את כוחו כליל.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:משפט עברי]]</div>

טישיו