קדימויות בטיפול רפואי - היסטוריית גרסאות

Yeshivaorgil bot: :קטגוריה:רפואה והלכה לערכי האנציקלופדיה ההלכתית רפואית

2013-07-02T06:35:07Z

קטגוריה:רפואה והלכה לערכי האנציקלופדיה ההלכתית רפואית

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־06:35, 2 ביולי 2013
שורה 359:		שורה 359:

	[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]		[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]
			[[קטגוריה:רפואה והלכה]]

טישיו: קדימויות בטפול רפואי הועבר לקדימויות בטיפול רפואי

2012-05-01T23:30:34Z

קדימויות בטפול רפואי הועבר לקדימויות בטיפול רפואי

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־23:30, 1 במאי 2012
(אין הבדלים)

טישיו ב־00:13, 1 במאי 2012

2012-05-01T00:13:24Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־00:13, 1 במאי 2012
שורה 1:		שורה 1:
	הצורך בהפעלת שיקולי'''קדימות''' או עדיפות '''בטיפול רפואי'''' מתעורר כאשר שני מצבים או יותר באים יחדיו, ואי אפשר לספק את כל צרכיהם של כל הגורמים הנזקקים לפתרון הבעיה. במקרים אלו יש לברור, להקדים או להעדיף אחד מהם, תוך כדי גרימת נזק לאחרים.		הצורך בהפעלת שיקולי '''קדימות''' או עדיפות '''בטיפול רפואי''' מתעורר כאשר שני מצבים או יותר באים יחדיו, ואי אפשר לספק את כל צרכיהם של כל הגורמים הנזקקים לפתרון הבעיה. במקרים אלו יש לברור, להקדים או להעדיף אחד מהם, תוך כדי גרימת נזק לאחרים.

	קיים מיגוון רחב של מצבים מתנגשים בנוכחות מחסור יחסי באפשרות סיפוק הצרכים, וקיימות מערכות מגוונות של שיקולים לקביעת ההעדפה והבחירה ביניהם.		קיים מיגוון רחב של מצבים מתנגשים בנוכחות מחסור יחסי באפשרות סיפוק הצרכים, וקיימות מערכות מגוונות של שיקולים לקביעת ההעדפה והבחירה ביניהם.

טישיו ב־00:12, 1 במאי 2012

2012-05-01T00:12:59Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־00:12, 1 במאי 2012
שורה 1:		שורה 1:
	==		הצורך בהפעלת שיקולי'''קדימות''' או עדיפות '''בטיפול רפואי'''' מתעורר כאשר שני מצבים או יותר באים יחדיו, ואי אפשר לספק את כל צרכיהם של כל הגורמים הנזקקים לפתרון הבעיה. במקרים אלו יש לברור, להקדים או להעדיף אחד מהם, תוך כדי גרימת נזק לאחרים.
	~~הגדרת המושג==~~


	הצורך בהפעלת שיקולי קדימות או עדיפות מתעורר כאשר שני מצבים או יותר באים יחדיו, ואי אפשר לספק את כל צרכיהם של כל הגורמים הנזקקים לפתרון הבעיה. במקרים אלו יש לברור, להקדים או להעדיף אחד מהם, תוך כדי גרימת נזק לאחרים.

	קיים מיגוון רחב של מצבים מתנגשים בנוכחות מחסור יחסי באפשרות סיפוק הצרכים, וקיימות מערכות מגוונות של שיקולים לקביעת ההעדפה והבחירה ביניהם.		קיים מיגוון רחב של מצבים מתנגשים בנוכחות מחסור יחסי באפשרות סיפוק הצרכים, וקיימות מערכות מגוונות של שיקולים לקביעת ההעדפה והבחירה ביניהם.
שורה 49:		שורה 45:
	קדימויות לעניין [[פדיון שבויים]]<ref><makor>בבלי הוריות יג א;</makor> <makor>רמב"ם תלמוד תורה ה א,</makor> ומתנות עניים ח י-טו; טושו"ע יו"ד סי' רנב. וראה רלב"ג סוף ס' שופטים, בעניין פילגש בגבעה שכתב: "התועלת העשירי הוא להודיע כי כשיכריח הכרח להיתבע לחטא המשגל האיש והאשה, מתירין האשה לזה קודם לאיש, ואף על פי שהיתה אשת איש, ולזה התיר זה האיש פילגשו להם קודם שיתיר עצמו להם".</ref>, קדימויות לעניין צדקה<ref><makor>רמב"ם מתנות עניים ח יז-יח; רמ"א</makor> יו"ד רנא ג; שם ט; פת"ש שם סק"ג-ד. וראה עוד שו"ת חכ"צ סי' ע; שו"ת משיב דבר ח"ב סי' מז; אהבת חסד לח"ח פ"ו נתיב החסד סי"ד. וראה עוד בדיני העדפות בענייני צדקה בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' רלד; שו"ת בנין אב ח"ג סי' עא-עב.</ref>, קדימות בין עני, אביון ועשיר בעניין שכר שכיר<ref><makor>ב"מ קיא ב.</makor> ופלא שהפוסקים לא הביאו כלל דיני קדימות אלו.</ref>, וקדימות לדין של בעלי דין אצל דיין<ref><makor>בבלי סנהדרין ח א;</makor> <makor>רמב"ם סנהדרין כ י;</makor> טושו"ע חו"מ טו א. וראה <makor>בבלי שבועות ל א,</makor> ותוס' שם ד"ה למישרי. וראה באנציקלופדיה תלמודית כרך ז, ע' דיני ממונות, עמ' שיד-שיז, ושם כרך כו, ע' כבוד חכמים, עמ' תקפח ואילך, ועמ' תרלא ואילך. וראה בשו"ת בנין אב ח"ג סי' סח, בעניין הקדמת תלמיד חכם בדיוני בתי הדין; שם סי' עא, בעניין קדימויות ועדיפויות במצוות שבין אדם לחבירו.</ref>. מצינו עוד דיון הדומה לקדימויות בעניין שכיב מרע שאמר לתת נכסיו לטוביה, ולא פירש איזה טוביה, ודנו בשלושה קדימויות - תלמיד חכם, קרוב ושכן<ref><makor>בבלי כתובות פה ב.</makor> וראה במצבים שונים בנידון ברש"י ובתוס' שם ד"ה שודא; <makor>רמב"ם זכיה ומתנה יא ב;</makor> טושו"ע חו"מ רנג כט. וראה עוד בשיטמ"ק ובנו"כ ברמב"ם ובטושו"ע במחלוקת זו. אמנם דיון זה שונה במקצת משאלת הקדימויות הרגילה. וראה בקובץ שיעורים כתובות שם אות שי, שלדעתו בכל המצוות שבין אדם לחברו, תלמיד חכם קודם לקרוב. וראה עוד בשו"ת חכ"צ סי' ח. ויש להעיר, שלא דנו במקרה זה בדוגמאות אחרות של קדימויות, כגון אם יש הבדל בין שני ה'טוביה' בעניין כהן, לוי, ישראל; עני ועשיר; וכיו"ב. ומצינו עוד נידון של קדימויות כאשר יש שני מתים בעיר אחת, מי מוציאים קודם לקבורה - ראה אבל רבתי פי"א; תורת האדם לרמב"ן עניין ההוצאה; <makor>רא"ש מו"ק פ"ג סי' פב;</makor> טושו"ע יו"ד סי' שנד. ולא הובאו דברים אלו ברמב"ם. וראה בהרחבה מאמרו של הרב נ. גוטל, בעניין שיקולי קדימה בפינוי וזיהוי חללים בצה"ל, תחומין, כד, תשס"ד, עמ' 383 ואילך.</ref>.		קדימויות לעניין [[פדיון שבויים]]<ref><makor>בבלי הוריות יג א;</makor> <makor>רמב"ם תלמוד תורה ה א,</makor> ומתנות עניים ח י-טו; טושו"ע יו"ד סי' רנב. וראה רלב"ג סוף ס' שופטים, בעניין פילגש בגבעה שכתב: "התועלת העשירי הוא להודיע כי כשיכריח הכרח להיתבע לחטא המשגל האיש והאשה, מתירין האשה לזה קודם לאיש, ואף על פי שהיתה אשת איש, ולזה התיר זה האיש פילגשו להם קודם שיתיר עצמו להם".</ref>, קדימויות לעניין צדקה<ref><makor>רמב"ם מתנות עניים ח יז-יח; רמ"א</makor> יו"ד רנא ג; שם ט; פת"ש שם סק"ג-ד. וראה עוד שו"ת חכ"צ סי' ע; שו"ת משיב דבר ח"ב סי' מז; אהבת חסד לח"ח פ"ו נתיב החסד סי"ד. וראה עוד בדיני העדפות בענייני צדקה בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' רלד; שו"ת בנין אב ח"ג סי' עא-עב.</ref>, קדימות בין עני, אביון ועשיר בעניין שכר שכיר<ref><makor>ב"מ קיא ב.</makor> ופלא שהפוסקים לא הביאו כלל דיני קדימות אלו.</ref>, וקדימות לדין של בעלי דין אצל דיין<ref><makor>בבלי סנהדרין ח א;</makor> <makor>רמב"ם סנהדרין כ י;</makor> טושו"ע חו"מ טו א. וראה <makor>בבלי שבועות ל א,</makor> ותוס' שם ד"ה למישרי. וראה באנציקלופדיה תלמודית כרך ז, ע' דיני ממונות, עמ' שיד-שיז, ושם כרך כו, ע' כבוד חכמים, עמ' תקפח ואילך, ועמ' תרלא ואילך. וראה בשו"ת בנין אב ח"ג סי' סח, בעניין הקדמת תלמיד חכם בדיוני בתי הדין; שם סי' עא, בעניין קדימויות ועדיפויות במצוות שבין אדם לחבירו.</ref>. מצינו עוד דיון הדומה לקדימויות בעניין שכיב מרע שאמר לתת נכסיו לטוביה, ולא פירש איזה טוביה, ודנו בשלושה קדימויות - תלמיד חכם, קרוב ושכן<ref><makor>בבלי כתובות פה ב.</makor> וראה במצבים שונים בנידון ברש"י ובתוס' שם ד"ה שודא; <makor>רמב"ם זכיה ומתנה יא ב;</makor> טושו"ע חו"מ רנג כט. וראה עוד בשיטמ"ק ובנו"כ ברמב"ם ובטושו"ע במחלוקת זו. אמנם דיון זה שונה במקצת משאלת הקדימויות הרגילה. וראה בקובץ שיעורים כתובות שם אות שי, שלדעתו בכל המצוות שבין אדם לחברו, תלמיד חכם קודם לקרוב. וראה עוד בשו"ת חכ"צ סי' ח. ויש להעיר, שלא דנו במקרה זה בדוגמאות אחרות של קדימויות, כגון אם יש הבדל בין שני ה'טוביה' בעניין כהן, לוי, ישראל; עני ועשיר; וכיו"ב. ומצינו עוד נידון של קדימויות כאשר יש שני מתים בעיר אחת, מי מוציאים קודם לקבורה - ראה אבל רבתי פי"א; תורת האדם לרמב"ן עניין ההוצאה; <makor>רא"ש מו"ק פ"ג סי' פב;</makor> טושו"ע יו"ד סי' שנד. ולא הובאו דברים אלו ברמב"ם. וראה בהרחבה מאמרו של הרב נ. גוטל, בעניין שיקולי קדימה בפינוי וזיהוי חללים בצה"ל, תחומין, כד, תשס"ד, עמ' 383 ואילך.</ref>.

	===		===קדימויות בענייני הצלת נפשות===
	קדימויות בענייני הצלת נפשות===


שורה 104:		שורה 99:


	קדימויות בין חולים שאין בהם סכנה		===קדימויות בין חולים שאין בהם סכנה===

	'''תור לרופא''' רופא העובד במוסד רפואי ציבורי, שלפי התנאים המקובלים לעבודתו עליו לקבל חולים לפי התור, אסור לו לקבל חולים אחרים מחוץ לתור, אם אין שם אחד שיש בו סכנה<ref>הרב י. זילברשטיין, הלכה ורפואה, ג, תשמ"ג, עמ' צא ואילך; הנ"ל, עמק הלכה, ב, תשמ"ט, עמ' 108 ואילך.</ref>. ולפיכך אסור להקדים חולה עשיר או בעל השפעה ואמצעים על פני חולה עני, אם לפי התור היה העני ראשון, וזאת אף אם בגין כך יפסיד הרופא ממון<ref>הרב י. זילברשטיין, שם.</ref>.		'''תור לרופא''' רופא העובד במוסד רפואי ציבורי, שלפי התנאים המקובלים לעבודתו עליו לקבל חולים לפי התור, אסור לו לקבל חולים אחרים מחוץ לתור, אם אין שם אחד שיש בו סכנה<ref>הרב י. זילברשטיין, הלכה ורפואה, ג, תשמ"ג, עמ' צא ואילך; הנ"ל, עמק הלכה, ב, תשמ"ט, עמ' 108 ואילך.</ref>. ולפיכך אסור להקדים חולה עשיר או בעל השפעה ואמצעים על פני חולה עני, אם לפי התור היה העני ראשון, וזאת אף אם בגין כך יפסיד הרופא ממון<ref>הרב י. זילברשטיין, שם.</ref>.
שורה 120:		שורה 115:
	יש מי שכתב, שרשימת הקדימויות המנויה במשנה<ref>ראה לעיל הע' 18.</ref> מתייחסת גם לחולים שאין בהם סכנה, אם האנשים באו בבת אחת, והם שווים בשאר המשתנים<ref>הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חיו"ד סי' רנב הע' 5. אך ראה להלן הע' 107 ואילך, שבפועל אין נוהגים לפי רשימת הקדימויות במשנה, אפילו במצבי סכנה. ולכאורה ק"ו שאם השמירה על קדימויות לפי המשנה תגרום לחילול השם, הרי שבמצב שאיננו פיקוח נפש אין לנהוג כך.</ref>.		יש מי שכתב, שרשימת הקדימויות המנויה במשנה<ref>ראה לעיל הע' 18.</ref> מתייחסת גם לחולים שאין בהם סכנה, אם האנשים באו בבת אחת, והם שווים בשאר המשתנים<ref>הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חיו"ד סי' רנב הע' 5. אך ראה להלן הע' 107 ואילך, שבפועל אין נוהגים לפי רשימת הקדימויות במשנה, אפילו במצבי סכנה. ולכאורה ק"ו שאם השמירה על קדימויות לפי המשנה תגרום לחילול השם, הרי שבמצב שאיננו פיקוח נפש אין לנהוג כך.</ref>.

	===		===קדימויות בין חולים שיש בהם סכנה===
	קדימויות בין חולים שיש בהם סכנה===


שורה 196:		שורה 190:
	'''יחידה לטיפול נמרץ''' יש מי שכתבו, שביחידה לטיפול נמרץ מותר לקבל החלטה עקרונית שלא לחבר למכונת הנשמה חולה שיש לו סיכויים רק לחיי שעה, כיוון שיש סבירות גבוהה שיגיעו חולים שיש להם סיכוי לחיי עולם, ואם יחובר חולה הצפוי לחיי שעה למכונת הנשמה, אזי לא יהיה להם מקום ביחידה לטיפול נמרץ, והלוא הם קודמים לחולה שיש לו רק סיכוי לחיי שעה<ref>שו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' עב אות כ, וכן שם סי' י (וראה שם אות יד, שהמצב שבו יש שכיחות גדולה של חולים מסוכנים שנזקקים לטיפול נמרץ נחשב כאילו יש לפנינו חולים כאלו. וראה ע' נתוח המת הע' 268 ואילך); הגרש"ז אויערבאך הסכים לפסק זה (הובאו דבריו במאמרו של הגר"מ קליין, בשבילי הרפואה, ח, תשמ"ז, עמ' טז ואילך), וכתב שהחלטת ביה"ח נכונה היא אם באמת כדבריהם שיום יום מצילים בה יהודים שלמים לחיי עולם, ואפילו אם נימא שאינו פשוט וברור כ"כ החלטתם, מ"מ כיוון שיתכן שצודקים בהנהגתם, נראה שלא רק שליכא חיוב על הרופא לגזול המכונה שלא ברשות ולהניח על הטריפה, אלא אפשר דאסור לו, דשב ואל תעשה עדיף וכו', כל זמן שלא ברור שטועים הם בתקנתם שב ואל תעשה עדיף עכ"ל. ולכאורה דבריהם תמוהים, שכן מעשים בכל יום שמטפלים ביחידות לטיפול נמרץ בחולים המוגדרים כטריפה או כחיי שעה לפי ההגדרה ההלכתית, היינו שסיכוייהם לחיות פחות מי"ב חודש, והאם כל אלו לא צריכים לקבל טיפול ביחידה לטיפול נמרץ? וצ"ע.</ref>; יתר על כן, יש מי שכתב, שבבית חולים ציבורי, אם עשה הרופא שלא כדין, שהכניס ליחידה לטיפול נמרץ חולה שיש לו רק חיי שעה, כשלפניו היה חולה שיש סיכוי להצילו לחיי עולם, אין להחלטתו של הרופא שום תוקף, ומותר להוציא את החולה בחיי שעה, כדי לתת את המיטה לחולה שיש לו סיכוי לחיי עולם. ומכל מקום צריך לדאוג לטיפול מתאים לחולה שהוציאו מהיחידה לטיפול נמרץ. אכן, אם יש חשש שהוצאת החולה מהיחידה תביא אותו לטירוף דעת, שיבין שהוא במצב חסר תקווה - אסור להוציאו<ref>הרב י. זילברשטיין, בשיעוריו לרופאים.</ref>; ויש מי שכתב, שצריך לטפל בכל הבא ראשון, גם אם הוא טריפה, כל עוד אין לפנינו שלם שזקוק לאותו טיפול<ref>הגר"מ קליין, בשבילי הרפואה, ח, תשמ"ז, עמ' טז ואילך.</ref>.		'''יחידה לטיפול נמרץ''' יש מי שכתבו, שביחידה לטיפול נמרץ מותר לקבל החלטה עקרונית שלא לחבר למכונת הנשמה חולה שיש לו סיכויים רק לחיי שעה, כיוון שיש סבירות גבוהה שיגיעו חולים שיש להם סיכוי לחיי עולם, ואם יחובר חולה הצפוי לחיי שעה למכונת הנשמה, אזי לא יהיה להם מקום ביחידה לטיפול נמרץ, והלוא הם קודמים לחולה שיש לו רק סיכוי לחיי שעה<ref>שו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' עב אות כ, וכן שם סי' י (וראה שם אות יד, שהמצב שבו יש שכיחות גדולה של חולים מסוכנים שנזקקים לטיפול נמרץ נחשב כאילו יש לפנינו חולים כאלו. וראה ע' נתוח המת הע' 268 ואילך); הגרש"ז אויערבאך הסכים לפסק זה (הובאו דבריו במאמרו של הגר"מ קליין, בשבילי הרפואה, ח, תשמ"ז, עמ' טז ואילך), וכתב שהחלטת ביה"ח נכונה היא אם באמת כדבריהם שיום יום מצילים בה יהודים שלמים לחיי עולם, ואפילו אם נימא שאינו פשוט וברור כ"כ החלטתם, מ"מ כיוון שיתכן שצודקים בהנהגתם, נראה שלא רק שליכא חיוב על הרופא לגזול המכונה שלא ברשות ולהניח על הטריפה, אלא אפשר דאסור לו, דשב ואל תעשה עדיף וכו', כל זמן שלא ברור שטועים הם בתקנתם שב ואל תעשה עדיף עכ"ל. ולכאורה דבריהם תמוהים, שכן מעשים בכל יום שמטפלים ביחידות לטיפול נמרץ בחולים המוגדרים כטריפה או כחיי שעה לפי ההגדרה ההלכתית, היינו שסיכוייהם לחיות פחות מי"ב חודש, והאם כל אלו לא צריכים לקבל טיפול ביחידה לטיפול נמרץ? וצ"ע.</ref>; יתר על כן, יש מי שכתב, שבבית חולים ציבורי, אם עשה הרופא שלא כדין, שהכניס ליחידה לטיפול נמרץ חולה שיש לו רק חיי שעה, כשלפניו היה חולה שיש סיכוי להצילו לחיי עולם, אין להחלטתו של הרופא שום תוקף, ומותר להוציא את החולה בחיי שעה, כדי לתת את המיטה לחולה שיש לו סיכוי לחיי עולם. ומכל מקום צריך לדאוג לטיפול מתאים לחולה שהוציאו מהיחידה לטיפול נמרץ. אכן, אם יש חשש שהוצאת החולה מהיחידה תביא אותו לטירוף דעת, שיבין שהוא במצב חסר תקווה - אסור להוציאו<ref>הרב י. זילברשטיין, בשיעוריו לרופאים.</ref>; ויש מי שכתב, שצריך לטפל בכל הבא ראשון, גם אם הוא טריפה, כל עוד אין לפנינו שלם שזקוק לאותו טיפול<ref>הגר"מ קליין, בשבילי הרפואה, ח, תשמ"ז, עמ' טז ואילך.</ref>.

	הקרבת אחד עבור אחר או אחרים		===הקרבת אחד עבור אחר או אחרים===

	'''איסור מסירת אחד עבור רבים''' באופן עקרוני אין להקריב אחד עבור השני<ref>כמבואר לעיל. ונאמרו על כך טעמים אחדים - ראה <makor>כס"מ יסודי התורה ה ו;</makor> שו"ת משפט כהן סי' קמג-קמד; הרב מ.צ. נריה, שנה בשנה, תשכ"ב, עמ' 149 ואילך; א. וורהפטיג, תחומין, ד, תשמ"ג, עמ' 144 ואילך.</ref>, ואפילו אם יש בתוך הסיעה אנשים לפי סדר הקדימות במשנה<ref>ראה לעיל הע' 18.</ref>, אין למסור אותם להריגה כדי להציל את השאר, כי סדר זה הוא רק לעניין הקדימות, אבל לא לעניין מסירת אחד מהם בידיים להריגה<ref>שו"ת משפט כהן סי' קמג; שו"ת מחנה חיים חאבהע"ז ח"ב סי' יט; שו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' עב אות טו; שו"ת חוות בנימין ח"א סי' יח. וראה פרטים רבים בדיני יחיד מול רבים בספרו של נ. רקובר, מסירות נפש - הקרבת היחיד למען הרבים.</ref>.		'''איסור מסירת אחד עבור רבים''' באופן עקרוני אין להקריב אחד עבור השני<ref>כמבואר לעיל. ונאמרו על כך טעמים אחדים - ראה <makor>כס"מ יסודי התורה ה ו;</makor> שו"ת משפט כהן סי' קמג-קמד; הרב מ.צ. נריה, שנה בשנה, תשכ"ב, עמ' 149 ואילך; א. וורהפטיג, תחומין, ד, תשמ"ג, עמ' 144 ואילך.</ref>, ואפילו אם יש בתוך הסיעה אנשים לפי סדר הקדימות במשנה<ref>ראה לעיל הע' 18.</ref>, אין למסור אותם להריגה כדי להציל את השאר, כי סדר זה הוא רק לעניין הקדימות, אבל לא לעניין מסירת אחד מהם בידיים להריגה<ref>שו"ת משפט כהן סי' קמג; שו"ת מחנה חיים חאבהע"ז ח"ב סי' יט; שו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' עב אות טו; שו"ת חוות בנימין ח"א סי' יח. וראה פרטים רבים בדיני יחיד מול רבים בספרו של נ. רקובר, מסירות נפש - הקרבת היחיד למען הרבים.</ref>.
שורה 360:		שורה 354:

	270:2469, 1993.</ref>.		270:2469, 1993.</ref>.

	~~==הערות שוליים==~~


	~~<references />~~


			{{הערות שוליים\|טורים=כן}}

	[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]		[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]

למאי נ"מ?: /* מקורות ראשוניים */

2010-01-25T09:11:56Z

מקורות ראשוניים

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־09:11, 25 בינואר 2010
שורה 41:		שורה 41:
	'''שאלת הקדימות בין מצוות מתייחסת לשני מצבים עיקריים:'''		'''שאלת הקדימות בין מצוות מתייחסת לשני מצבים עיקריים:'''

	כאשר נוצר צורך לקיים שתי מצוות או יותר בו-בזמן, או לבצע פעולות אחדות בו-בזמן, ויש להקדים מצווה אחת או פעולה אחת על פני רעותה, מפאת אי היכולת מבחינת הזמן לקיים את שניהם בבת אחת. השאלה במקרים אלו היא רק לגבי סדר הדברים, והשיקולים הנדרשים הם רק ביחס להקדמת פעולה או מצווה אחת על פני רעותה<ref>להלן מספר דוגמאות למצוות שהזדמנו יחד, ואפשר לקיים את שניהם, אך לא בבת-אחת, והשאלה היא מי קודם למי: עטיפת טלית והנחת תפילין (טושו"ע או"ח כה א. וראה אנציקלופדיה תלמודית, כרך ט, ע' הנחת תפילין, עמ' תפ-תפא); תפילין של ראש ותפילין של יד (מנחות לו א; <makor>רמב"ם תפילין ד ה;</makor> טושו"ע או"ח כה ה); דיני קדימה בברכת הנהנין (ברכות מ ב; <makor>רמב"ם ברכות ח יג;</makor> טושו"ע או"ח ריא א. וראה אנציקלופדיה תלמודית, כרך ד, ע' ברכות הנהנין, עמ' שלח ואילך); דיני קדימה בפת (ברכות לט ב; <makor>רמב"ם ברכות ז ד;</makor> טושו"ע או"ח קסח א); סדר ברכות ההבדלה (ברכות נב ב; <makor>רמב"ם שבת כט כד;</makor> טושו"ע או"ח רצו א); סדר ברכות הבדלה וקידוש ביום טוב שחל להיות במוצאי <makor>בבלי שבת (פסחים קג א;</makor> רמב"ם בת כט כב; טושו"ע או"ח תעג א); ברכת סוכה וברכת הזמן (סוכה נו א; רמב"ם <makor>בבלי סוכה ו יב;</makor> טושו"ע או"ח תרמג א); נר חנוכה וקידוש, או נר חנוכה והבדלה (טושו"ע או"ח סי' תרעט, וסי' תרפא ב); ספירת העומר והבדלה, או מקרא מגילה והבדלה (ט"ז או"ח סי' תרפא סק"א. וראה שו"ת אבני נזר חאו"ח סי' תפט; שו"ת מחזה אברהם ח"א סי' קנ); כבוד אביו וכבוד רבו (כריתות כח א; רמב"ם ת"ת ה א; טושו"ע יו"ד רמב א); הוא ללמוד תורה ובנו ללמוד תורה (קידושין כט ב; רמב"ם ת"ת א ד; טושו"ע יו"ד רמה ב. וראה שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' כו אות ד); פדיון הבן של עצמו (אם לא נפדה) ופדיון בנו (קידושין כט א; <makor>בבלי בכורות מט ב;</makor> רמב"ם בכורים יא ג; טושו"ע יו"ד שה טו); מילה שנתאחרה ופדיון הבן (ראה ע' פדיון הבן, הע' 38 ואילך); פדיון הבן ~~ועליה~~ לרגל (קידושין כט ב); ניחום אבלים ~~וביקור~~ חולים (רמב"ם אבל יד ז; רמ"א יו"ד שלה י. וראה בנו"כ שם); מת, כלה ומלך שפגעו זה בזה בדרך (כתובות יז א; <makor>רמב"ם אבל יד ח;</makor> טושו"ע יו"ד סי' שס, ואבהע"ז סה ד); הוצאת המת והכנסת כלה (רמב"ם אבל יד ח. וראה העמק שאלה שאילתא ג סק"ו); שני מתים כאחת, מי קוברים ראשון (אבל רבתי פי"א; רא"ש מו"ק פ"ג סי' פב); אבדתו, אבדת אביו ואבדת רבו (ב"מ לג א; <makor>רמב"ם תלמוד תורה ה א,</makor> ואבידה יב ב,ח; טושו"ע יו"ד רמב ד, וחו"מ רסד א-ב); קדימות בגביית חוב (כתובות צד א; <makor>רמב"ם מלוה ולוה ב א;</makor> טושו"ע חו"מ קד א); שתי ספינות או שני גמלים במעבר צר (סנהדרין לב ב; <makor>רמב"ם רוצח יג יב;</makor> טושו"ע חו"מ רעב יד); שיר של ראש חודש ושיר של <makor>בבלי שבת (סוכה נד ב;</makor> <makor>רמב"ם תמידין ומוספין ו י);</makor> קדימויות של קרבנות (הוריות יג א; <makor>בבלי זבחים פט א-צא א;</makor> רמב"ם תמידין ומוספין פ"ט). וראה עוד דוגמאות רבות להעדפות בין מצוות במס' <makor>בבלי ברכות נא ב,</makor> ובמס' <makor>בבלי מגילה ג ב.</makor></ref>.		כאשר נוצר צורך לקיים שתי מצוות או יותר בו-בזמן, או לבצע פעולות אחדות בו-בזמן, ויש להקדים מצווה אחת או פעולה אחת על פני רעותה, מפאת אי היכולת מבחינת הזמן לקיים את שניהם בבת אחת. השאלה במקרים אלו היא רק לגבי סדר הדברים, והשיקולים הנדרשים הם רק ביחס להקדמת פעולה או מצווה אחת על פני רעותה<ref>להלן מספר דוגמאות למצוות שהזדמנו יחד, ואפשר לקיים את שניהם, אך לא בבת-אחת, והשאלה היא מי קודם למי: עטיפת טלית והנחת תפילין (טושו"ע או"ח כה א. וראה אנציקלופדיה תלמודית, כרך ט, ע' הנחת תפילין, עמ' תפ-תפא); תפילין של ראש ותפילין של יד (מנחות לו א; <makor>רמב"ם תפילין ד ה;</makor> טושו"ע או"ח כה ה); דיני קדימה בברכת הנהנין (ברכות מ ב; <makor>רמב"ם ברכות ח יג;</makor> טושו"ע או"ח ריא א. וראה אנציקלופדיה תלמודית, כרך ד, ע' ברכות הנהנין, עמ' שלח ואילך); דיני קדימה בפת (ברכות לט ב; <makor>רמב"ם ברכות ז ד;</makor> טושו"ע או"ח קסח א); סדר ברכות ההבדלה (ברכות נב ב; <makor>רמב"ם שבת כט כד;</makor> טושו"ע או"ח רצו א); סדר ברכות הבדלה וקידוש ביום טוב שחל להיות במוצאי <makor>בבלי שבת (פסחים קג א;</makor> רמב"ם בת כט כב; טושו"ע או"ח תעג א); ברכת סוכה וברכת הזמן (סוכה נו א; רמב"ם <makor>בבלי סוכה ו יב;</makor> טושו"ע או"ח תרמג א); נר חנוכה וקידוש, או נר חנוכה והבדלה (טושו"ע או"ח סי' תרעט, וסי' תרפא ב); ספירת העומר והבדלה, או מקרא מגילה והבדלה (ט"ז או"ח סי' תרפא סק"א. וראה שו"ת אבני נזר חאו"ח סי' תפט; שו"ת מחזה אברהם ח"א סי' קנ); כבוד אביו וכבוד רבו (כריתות כח א; רמב"ם ת"ת ה א; טושו"ע יו"ד רמב א); הוא ללמוד תורה ובנו ללמוד תורה (קידושין כט ב; רמב"ם ת"ת א ד; טושו"ע יו"ד רמה ב. וראה שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' כו אות ד); [[פדיון הבן]] של עצמו (אם לא נפדה) ופדיון בנו (קידושין כט א; <makor>בבלי בכורות מט ב;</makor> רמב"ם בכורים יא ג; טושו"ע יו"ד שה טו); מילה שנתאחרה ופדיון הבן (ראה ע' פדיון הבן, הע' 38 ואילך); פדיון הבן ו[[עליה לרגל]] (קידושין כט ב); [[ניחום אבלים]] ו[[ביקור חולים]] (רמב"ם אבל יד ז; רמ"א יו"ד שלה י. וראה בנו"כ שם); מת, כלה ומלך שפגעו זה בזה בדרך (כתובות יז א; <makor>רמב"ם אבל יד ח;</makor> טושו"ע יו"ד סי' שס, ואבהע"ז סה ד); הוצאת המת והכנסת כלה (רמב"ם אבל יד ח. וראה העמק שאלה שאילתא ג סק"ו); שני מתים כאחת, מי קוברים ראשון (אבל רבתי פי"א; רא"ש מו"ק פ"ג סי' פב); אבדתו, אבדת אביו ואבדת רבו (ב"מ לג א; <makor>רמב"ם תלמוד תורה ה א,</makor> ואבידה יב ב,ח; טושו"ע יו"ד רמב ד, וחו"מ רסד א-ב); קדימות בגביית חוב (כתובות צד א; <makor>רמב"ם מלוה ולוה ב א;</makor> טושו"ע חו"מ קד א); שתי ספינות או שני גמלים במעבר צר (סנהדרין לב ב; <makor>רמב"ם רוצח יג יב;</makor> טושו"ע חו"מ רעב יד); שיר של ראש חודש ושיר של <makor>בבלי שבת (סוכה נד ב;</makor> <makor>רמב"ם תמידין ומוספין ו י);</makor> קדימויות של קרבנות (הוריות יג א; <makor>בבלי זבחים פט א-צא א;</makor> רמב"ם תמידין ומוספין פ"ט). וראה עוד דוגמאות רבות להעדפות בין מצוות במס' <makor>בבלי ברכות נא ב,</makor> ובמס' <makor>בבלי מגילה ג ב.</makor></ref>.

	כאשר נוצר צורך לקיים יותר ממצווה אחת או יותר מפעולה אחת, ויש להעדיף מצווה אחת או פעולה אחת על פני רעותה, מפאת אי היכולת לקיים את כולם. השיקולים הנדרשים במקרים אלו מתייחסים לביטול מצווה או פעולה אחת מפני האחרת. סיבות למצבים כאלו יכולות להיות היעדר אמצעים כספיים לרכישת חפצי המצווה, מצוות עוברות מבחינת הזמן שלא ניתן לקיימן אחרי עבור זמנן, הגבלה הלכתית בביצוע אחת המצוות, וכיו"ב<ref>להלן מספר דוגמאות למצוות שהזדמנו יחד, ואי-אפשר לקיים את שניהם, כגון שאין ידו משגת לקנות את שניהם, והשאלה היא מי עדיף ודוחה את מי: טלית ותפילין (ראה באה"ט או"ח סי' כה סק"א); תפילין ומזוזה (ירושלמי סוף מגילה; טושו"ע או"ח לח יב; רמ"א יו"ד רפה א. וראה עוד שו"ת בנימין זאב סי' קצג; שו"ת רעק"א סי' ט; הליכות שלמה ח"א במילואים אות ח); יין לקידוש בליל שבת, סעודות שבת, וקידוש היום (פסחים קה א; <makor>רמב"ם שבת כט ד;</makor> טושו"ע או"ח רעא ג); סוכה ותפילין, או סוכה ומזוזה, או סוכה ~~וציצית~~ (שו"ת בשמים ראש סי' סג; שו"ת רעק"א מהדו"ק סי' ט; שד"ח מערכת למ"ד אות נז); לולב ותפילין או לולב ומזוזה (שו"ת רעק"א סי' ט; שו"ת בית הלוי ח"א סי' ד; הליכות שלמה ח"א במילואים אות ח); נר חנוכה ~~וקידוש~~ (שבת כג ב; רמב"ם חנוכה ד יד; טושו"ע או"ח רסג ג, רצו ה, תרעה); פדיון עצמו (אם לא נפדה) ופדיון בנו (קידושין כט א; <makor>בבלי בכורות מט ב;</makor> רמב"ם בכורים יא ג; טושו"ע יו"ד שה טו); תלמוד תורה ומצוות עוברות שונות (ראה מגילה ג א-ב); טומאת כהן בבית הקברות ומצות השבת אבדה (ב"מ ל א; <makor>רמב"ם גזלה ואבדה יא יח;</makor> טושו"ע חו"מ רעב ב); זקן ואינו לפי כבודו ומצות השבת אבדה (ב"מ שם; רמב"ם שם יג; טושו"ע חו"מ רסג א); הוצאת המת, או הכנסת כלה ותלמוד תורה (כתובות יז א; <makor>רמב"ם אבל יד ט;</makor> טושו"ע יו"ד שסא א).</ref>.		כאשר נוצר צורך לקיים יותר ממצווה אחת או יותר מפעולה אחת, ויש להעדיף מצווה אחת או פעולה אחת על פני רעותה, מפאת אי היכולת לקיים את כולם. השיקולים הנדרשים במקרים אלו מתייחסים לביטול מצווה או פעולה אחת מפני האחרת. סיבות למצבים כאלו יכולות להיות היעדר אמצעים כספיים לרכישת חפצי המצווה, מצוות עוברות מבחינת הזמן שלא ניתן לקיימן אחרי עבור זמנן, הגבלה הלכתית בביצוע אחת המצוות, וכיו"ב<ref>להלן מספר דוגמאות למצוות שהזדמנו יחד, ואי-אפשר לקיים את שניהם, כגון שאין ידו משגת לקנות את שניהם, והשאלה היא מי עדיף ודוחה את מי: טלית ותפילין (ראה באה"ט או"ח סי' כה סק"א); תפילין ומזוזה (ירושלמי סוף מגילה; טושו"ע או"ח לח יב; רמ"א יו"ד רפה א. וראה עוד שו"ת בנימין זאב סי' קצג; שו"ת רעק"א סי' ט; הליכות שלמה ח"א במילואים אות ח); יין לקידוש בליל שבת, סעודות שבת, וקידוש היום (פסחים קה א; <makor>רמב"ם שבת כט ד;</makor> טושו"ע או"ח רעא ג); סוכה ותפילין, או סוכה ומזוזה, או סוכה ו[[ציצית]] (שו"ת בשמים ראש סי' סג; שו"ת רעק"א מהדו"ק סי' ט; שד"ח מערכת למ"ד אות נז); לולב ותפילין או לולב ומזוזה (שו"ת רעק"א סי' ט; שו"ת בית הלוי ח"א סי' ד; הליכות שלמה ח"א במילואים אות ח); [[נר חנוכה]] ו[[קידוש]] (שבת כג ב; רמב"ם חנוכה ד יד; טושו"ע או"ח רסג ג, רצו ה, תרעה); פדיון עצמו (אם לא נפדה) ופדיון בנו (קידושין כט א; <makor>בבלי בכורות מט ב;</makor> רמב"ם בכורים יא ג; טושו"ע יו"ד שה טו); תלמוד תורה ומצוות עוברות שונות (ראה מגילה ג א-ב); טומאת כהן בבית הקברות ומצות השבת אבדה (ב"מ ל א; <makor>רמב"ם גזלה ואבדה יא יח;</makor> טושו"ע חו"מ רעב ב); זקן ואינו לפי כבודו ומצות השבת אבדה (ב"מ שם; רמב"ם שם יג; טושו"ע חו"מ רסג א); הוצאת המת, או הכנסת כלה ותלמוד תורה (כתובות יז א; <makor>רמב"ם אבל יד ט;</makor> טושו"ע יו"ד שסא א).</ref>.

	'''קדימויות של בני אדם''' מספר נושאים הנוגעים לקדימויות הם בעלי משמעות מיוחדת לנידוננו, שכן הם מתייחסים לקדימויות של בני אדם:		'''קדימויות של בני אדם''' מספר נושאים הנוגעים לקדימויות הם בעלי משמעות מיוחדת לנידוננו, שכן הם מתייחסים לקדימויות של בני אדם:

	קדימויות לעניין פדיון שבויים<ref><makor>בבלי הוריות יג א;</makor> <makor>רמב"ם תלמוד תורה ה א,</makor> ומתנות עניים ח י-טו; טושו"ע יו"ד סי' רנב. וראה רלב"ג סוף ס' שופטים, בעניין פילגש בגבעה שכתב: "התועלת העשירי הוא להודיע כי כשיכריח הכרח להיתבע לחטא המשגל האיש והאשה, מתירין האשה לזה קודם לאיש, ואף על פי שהיתה אשת איש, ולזה התיר זה האיש פילגשו להם קודם שיתיר עצמו להם".</ref>, קדימויות לעניין צדקה<ref><makor>רמב"ם מתנות עניים ח יז-יח; רמ"א</makor> יו"ד רנא ג; שם ט; פת"ש שם סק"ג-ד. וראה עוד שו"ת חכ"צ סי' ע; שו"ת משיב דבר ח"ב סי' מז; אהבת חסד לח"ח פ"ו נתיב החסד סי"ד. וראה עוד בדיני העדפות בענייני צדקה בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' רלד; שו"ת בנין אב ח"ג סי' עא-עב.</ref>, קדימות בין עני, אביון ועשיר בעניין שכר שכיר<ref><makor>ב"מ קיא ב.</makor> ופלא שהפוסקים לא הביאו כלל דיני קדימות אלו.</ref>, וקדימות לדין של בעלי דין אצל דיין<ref><makor>בבלי סנהדרין ח א;</makor> <makor>רמב"ם סנהדרין כ י;</makor> טושו"ע חו"מ טו א. וראה <makor>בבלי שבועות ל א,</makor> ותוס' שם ד"ה למישרי. וראה באנציקלופדיה תלמודית כרך ז, ע' דיני ממונות, עמ' שיד-שיז, ושם כרך כו, ע' כבוד חכמים, עמ' תקפח ואילך, ועמ' תרלא ואילך. וראה בשו"ת בנין אב ח"ג סי' סח, בעניין הקדמת תלמיד חכם בדיוני בתי הדין; שם סי' עא, בעניין קדימויות ועדיפויות במצוות שבין אדם לחבירו.</ref>. מצינו עוד דיון הדומה לקדימויות בעניין שכיב מרע שאמר לתת נכסיו לטוביה, ולא פירש איזה טוביה, ודנו בשלושה קדימויות - תלמיד חכם, קרוב ושכן<ref><makor>בבלי כתובות פה ב.</makor> וראה במצבים שונים בנידון ברש"י ובתוס' שם ד"ה שודא; <makor>רמב"ם זכיה ומתנה יא ב;</makor> טושו"ע חו"מ רנג כט. וראה עוד בשיטמ"ק ובנו"כ ברמב"ם ובטושו"ע במחלוקת זו. אמנם דיון זה שונה במקצת משאלת הקדימויות הרגילה. וראה בקובץ שיעורים כתובות שם אות שי, שלדעתו בכל המצוות שבין אדם לחברו, תלמיד חכם קודם לקרוב. וראה עוד בשו"ת חכ"צ סי' ח. ויש להעיר, שלא דנו במקרה זה בדוגמאות אחרות של קדימויות, כגון אם יש הבדל בין שני ה'טוביה' בעניין כהן, לוי, ישראל; עני ועשיר; וכיו"ב. ומצינו עוד נידון של קדימויות כאשר יש שני מתים בעיר אחת, מי מוציאים קודם לקבורה - ראה אבל רבתי פי"א; תורת האדם לרמב"ן עניין ההוצאה; <makor>רא"ש מו"ק פ"ג סי' פב;</makor> טושו"ע יו"ד סי' שנד. ולא הובאו דברים אלו ברמב"ם. וראה בהרחבה מאמרו של הרב נ. גוטל, בעניין שיקולי קדימה בפינוי וזיהוי חללים בצה"ל, תחומין, כד, תשס"ד, עמ' 383 ואילך.</ref>.		קדימויות לעניין [[פדיון שבויים]]<ref><makor>בבלי הוריות יג א;</makor> <makor>רמב"ם תלמוד תורה ה א,</makor> ומתנות עניים ח י-טו; טושו"ע יו"ד סי' רנב. וראה רלב"ג סוף ס' שופטים, בעניין פילגש בגבעה שכתב: "התועלת העשירי הוא להודיע כי כשיכריח הכרח להיתבע לחטא המשגל האיש והאשה, מתירין האשה לזה קודם לאיש, ואף על פי שהיתה אשת איש, ולזה התיר זה האיש פילגשו להם קודם שיתיר עצמו להם".</ref>, קדימויות לעניין צדקה<ref><makor>רמב"ם מתנות עניים ח יז-יח; רמ"א</makor> יו"ד רנא ג; שם ט; פת"ש שם סק"ג-ד. וראה עוד שו"ת חכ"צ סי' ע; שו"ת משיב דבר ח"ב סי' מז; אהבת חסד לח"ח פ"ו נתיב החסד סי"ד. וראה עוד בדיני העדפות בענייני צדקה בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' רלד; שו"ת בנין אב ח"ג סי' עא-עב.</ref>, קדימות בין עני, אביון ועשיר בעניין שכר שכיר<ref><makor>ב"מ קיא ב.</makor> ופלא שהפוסקים לא הביאו כלל דיני קדימות אלו.</ref>, וקדימות לדין של בעלי דין אצל דיין<ref><makor>בבלי סנהדרין ח א;</makor> <makor>רמב"ם סנהדרין כ י;</makor> טושו"ע חו"מ טו א. וראה <makor>בבלי שבועות ל א,</makor> ותוס' שם ד"ה למישרי. וראה באנציקלופדיה תלמודית כרך ז, ע' דיני ממונות, עמ' שיד-שיז, ושם כרך כו, ע' כבוד חכמים, עמ' תקפח ואילך, ועמ' תרלא ואילך. וראה בשו"ת בנין אב ח"ג סי' סח, בעניין הקדמת תלמיד חכם בדיוני בתי הדין; שם סי' עא, בעניין קדימויות ועדיפויות במצוות שבין אדם לחבירו.</ref>. מצינו עוד דיון הדומה לקדימויות בעניין שכיב מרע שאמר לתת נכסיו לטוביה, ולא פירש איזה טוביה, ודנו בשלושה קדימויות - תלמיד חכם, קרוב ושכן<ref><makor>בבלי כתובות פה ב.</makor> וראה במצבים שונים בנידון ברש"י ובתוס' שם ד"ה שודא; <makor>רמב"ם זכיה ומתנה יא ב;</makor> טושו"ע חו"מ רנג כט. וראה עוד בשיטמ"ק ובנו"כ ברמב"ם ובטושו"ע במחלוקת זו. אמנם דיון זה שונה במקצת משאלת הקדימויות הרגילה. וראה בקובץ שיעורים כתובות שם אות שי, שלדעתו בכל המצוות שבין אדם לחברו, תלמיד חכם קודם לקרוב. וראה עוד בשו"ת חכ"צ סי' ח. ויש להעיר, שלא דנו במקרה זה בדוגמאות אחרות של קדימויות, כגון אם יש הבדל בין שני ה'טוביה' בעניין כהן, לוי, ישראל; עני ועשיר; וכיו"ב. ומצינו עוד נידון של קדימויות כאשר יש שני מתים בעיר אחת, מי מוציאים קודם לקבורה - ראה אבל רבתי פי"א; תורת האדם לרמב"ן עניין ההוצאה; <makor>רא"ש מו"ק פ"ג סי' פב;</makor> טושו"ע יו"ד סי' שנד. ולא הובאו דברים אלו ברמב"ם. וראה בהרחבה מאמרו של הרב נ. גוטל, בעניין שיקולי קדימה בפינוי וזיהוי חללים בצה"ל, תחומין, כד, תשס"ד, עמ' 383 ואילך.</ref>.

	===		===

Yeshivaorgil bot: הוספת תגיות מקור

2009-04-01T14:26:29Z

הוספת תגיות מקור

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־14:26, 1 באפריל 2009
שורה 83:		שורה 83:
	יש מי שכתבו, שאם ייחדו אשה אחת לטמאה - יש מי שכתבו, שלכל הדעות מותר למוסרה כדי להציל את שאר הנשים, מפני שדין טומאת הנשים שונה מדין הריגה<ref>תפא"י תרומות שם. וכן משמע ממה שכתב בשבט מיהודה, שער א, פי"ב, שלדעתו לא מבואר טעם האיסור למסור אשה אחת, שכן אין במצב כזה דין רודף, ואשה קרקע עולם, ויתכן שהוא מדין מסייע בידי עוברי עבירה, או שהוא כעין מוסר. וכן הסיק בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סוסי' ס.</ref>; ויש מי שכתבו, שגם בדין טומאת נשים באנו למחלוקת אם מותר למסור מי שייחדוה, כמו לעניין הריגה<ref>ט"ז שם סק"ט. וראה בשו"ת אגרות משה שם, ענף א, שכן משמע גם שיטת הר"ש תרומות שם, וב"י יו"ד שם. וראה ר"ן על הרי"ף <makor>בבלי יומא פב ב</makor> ד"ה ומיהו, שהשווה את שני המצבים.</ref>.		יש מי שכתבו, שאם ייחדו אשה אחת לטמאה - יש מי שכתבו, שלכל הדעות מותר למוסרה כדי להציל את שאר הנשים, מפני שדין טומאת הנשים שונה מדין הריגה<ref>תפא"י תרומות שם. וכן משמע ממה שכתב בשבט מיהודה, שער א, פי"ב, שלדעתו לא מבואר טעם האיסור למסור אשה אחת, שכן אין במצב כזה דין רודף, ואשה קרקע עולם, ויתכן שהוא מדין מסייע בידי עוברי עבירה, או שהוא כעין מוסר. וכן הסיק בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סוסי' ס.</ref>; ויש מי שכתבו, שגם בדין טומאת נשים באנו למחלוקת אם מותר למסור מי שייחדוה, כמו לעניין הריגה<ref>ט"ז שם סק"ט. וראה בשו"ת אגרות משה שם, ענף א, שכן משמע גם שיטת הר"ש תרומות שם, וב"י יו"ד שם. וראה ר"ן על הרי"ף <makor>בבלי יומא פב ב</makor> ד"ה ומיהו, שהשווה את שני המצבים.</ref>.

	"סיעה של בני אדם שאמרו להם גויים תנו לנו אחד מכם ונהרגהו, ואם לאו הרי אנו הורגים את כולכם - ייהרגו כולם, ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל; אבל אם ייחדוהו להם, כגון שייחדו לשבע בן בכרי<ref>שמו"ב כ כא-כב. שבע בן בכרי מרד בדוד, יואב וצבאו רדפו אחריו, והוא נמסר על ידי אנשי העיר שיואב צר עליהם, כדי להציל את אנשי העיר. יש אומרים, שהיה חייב מיתה מדין תורה - ראה כנה"ג יו"ד סי' קנז אות לט, בשם המאירי; ברכ"י יו"ד סי' קנז; ויש אומרים, שמדין תורה לא היה חייב מיתה, רק מצד חוק המלכות שמרד בדוד - ראה ט"ז יו"ד סי' קנז סק"ח. וראה שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' עד; שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' ס ענף ג; הרב י. גרשוני, תורה שבעל פה, יד, תשל"ב, עמ' עט ואילך.</ref>, יתנו להם, ואל ייהרגו כולם. אמר רבי יהודה, במה דברים אמורים<ref>ראה בחזו"א יו"ד סי' סט אות א, ובחזון יחזקאל <makor>תוספתא תרומות ז כג,</makor> שדברי ר"י במה דברים אמורים וכו' מתייחסים לייחדו דווקא, ואפילו אז הדין הוא דווקא אם אינו יכול להציל עצמו, וכן משמע מפירש"י שמו"ב כ כב, ורש"י <makor>בבלי סנהדרין עב ב</makor> ד"ה יצא. וראה בשו"ת הב"ח סי' מג, שפירש באופן אחר, והחזו"א שם דחה פירושו.</ref>, בזמן שהוא מבפנים והן מבחוץ (היינו כשהיחיד שדורשים אותו נמצא מבפנים לחומה, והגויים נמצאים בחוץ, שיש סיכוי שלא יכבשו את העיר, ואז יינצלו כולם, וגם היחיד יינצל, ולפיכך אף אם ייחדוהו, לא ימסרוהו)<ref>וראה גירסאות אחרות בהגהות הגר"א ובתוספתא כפשוטה.</ref>, אבל בזמן שהוא מבפנים והם מבפנים, הואיל והוא נהרג והן נהרגין, יתנוהו להם (היינו אם ייחדוהו אף אם אינו חייב מיתה), ואל ייהרגו כולם, וכן הוא אומר 'ותבא האשה אל כל העם בחכמתה וגו'<ref>שמו"ב כ כב.</ref>, אמרה להם, הואיל והוא נהרג ואתם נהרגים, תנוהו להם, ואל תיהרגו כולכם. רבי שמעון אומר, כך אמרה להם, כל המורד במלכות בית דוד, חייב מיתה"<ref><makor>תוספתא תרומות ז כג;</makor> <makor>ירושלמי תרומות ח ד;</makor> <makor>בראשית רבה צד ט.</makor> בירושלמי שם לא מובאת מחלוקת ר"י ור"ש, אך מובאת מחלוקת ריש לקיש ורבי יוחנן, אם דין זה הוא דווקא כשהאיש חייב מיתה כשבע בן בכרי (דעת ר"ל), או אפילו כשאינו חייב מיתה (דעת ר"י). ובמתנות כהונה על בראשית רבה שם כתב, שמחלוקת ר"י ור"ש בתוספתא היא מחלוקת ר"י ור"ל בירושלמי, עיי"ש. וראה בשו"ת מגיא ההרגה סי' א. וראה באריכות בביאור השיטות השונות בנידון בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' ס, וכתב שם בענף ג, שאין להשוות מחלוקת ר"י ור"ש עם מחלוקת ר"ל ור"י, עיי"ש. וראה עוד בספרו של נ. רקובר, מסירות נפש - הקרבת היחיד למען הרבים, פ"ב.</ref>.		"סיעה של בני אדם שאמרו להם גויים תנו לנו אחד מכם ונהרגהו, ואם לאו הרי אנו הורגים את כולכם - ייהרגו כולם, ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל; אבל אם ייחדוהו להם, כגון שייחדו לשבע בן בכרי<ref>שמו"ב כ כא-כב. שבע בן בכרי מרד בדוד, יואב וצבאו רדפו אחריו, והוא נמסר על ידי אנשי העיר שיואב צר עליהם, כדי להציל את אנשי העיר. יש אומרים, שהיה חייב מיתה מדין תורה - ראה כנה"ג יו"ד סי' קנז אות לט, בשם המאירי; ברכ"י יו"ד סי' קנז; ויש אומרים, שמדין תורה לא היה חייב מיתה, רק מצד חוק המלכות שמרד בדוד - ראה ט"ז יו"ד סי' קנז סק"ח. וראה שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' עד; שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' ס ענף ג; הרב י. גרשוני, תורה שבעל פה, יד, תשל"ב, עמ' עט ואילך.</ref>, יתנו להם, ואל ייהרגו כולם. אמר רבי יהודה, במה דברים אמורים<ref>ראה בחזו"א יו"ד סי' סט אות א, ובחזון יחזקאל <makor>תוספתא תרומות ז כג,</makor> שדברי ר"י במה דברים אמורים וכו' מתייחסים לייחדו דווקא, ואפילו אז הדין הוא דווקא אם אינו יכול להציל עצמו, וכן משמע מפירש"י <makor>שמו"ב כ כב,</makor> ורש"י <makor>בבלי סנהדרין עב ב</makor> ד"ה יצא. וראה בשו"ת הב"ח סי' מג, שפירש באופן אחר, והחזו"א שם דחה פירושו.</ref>, בזמן שהוא מבפנים והן מבחוץ (היינו כשהיחיד שדורשים אותו נמצא מבפנים לחומה, והגויים נמצאים בחוץ, שיש סיכוי שלא יכבשו את העיר, ואז יינצלו כולם, וגם היחיד יינצל, ולפיכך אף אם ייחדוהו, לא ימסרוהו)<ref>וראה גירסאות אחרות בהגהות הגר"א ובתוספתא כפשוטה.</ref>, אבל בזמן שהוא מבפנים והם מבפנים, הואיל והוא נהרג והן נהרגין, יתנוהו להם (היינו אם ייחדוהו אף אם אינו חייב מיתה), ואל ייהרגו כולם, וכן הוא אומר 'ותבא האשה אל כל העם בחכמתה וגו'<ref><makor>שמו"ב כ כב.</makor></ref>, אמרה להם, הואיל והוא נהרג ואתם נהרגים, תנוהו להם, ואל תיהרגו כולכם. רבי שמעון אומר, כך אמרה להם, כל המורד במלכות בית דוד, חייב מיתה"<ref><makor>תוספתא תרומות ז כג;</makor> <makor>ירושלמי תרומות ח ד;</makor> <makor>בראשית רבה צד ט.</makor> בירושלמי שם לא מובאת מחלוקת ר"י ור"ש, אך מובאת מחלוקת ריש לקיש ורבי יוחנן, אם דין זה הוא דווקא כשהאיש חייב מיתה כשבע בן בכרי (דעת ר"ל), או אפילו כשאינו חייב מיתה (דעת ר"י). ובמתנות כהונה על בראשית רבה שם כתב, שמחלוקת ר"י ור"ש בתוספתא היא מחלוקת ר"י ור"ל בירושלמי, עיי"ש. וראה בשו"ת מגיא ההרגה סי' א. וראה באריכות בביאור השיטות השונות בנידון בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' ס, וכתב שם בענף ג, שאין להשוות מחלוקת ר"י ור"ש עם מחלוקת ר"ל ור"י, עיי"ש. וראה עוד בספרו של נ. רקובר, מסירות נפש - הקרבת היחיד למען הרבים, פ"ב.</ref>.

	עולא בר קושב נתבע ממלכות רומי, שנידון על ידה למיתה, ברח והלך לו ללוד אצל ר' יהושע בן לוי, באו חיילי המלכות והקיפו את העיר, אמרו החיילים לאנשי לוד, אם אין אתם נותנים אותו לידינו, נחריב את העיר, עלה רבי יהושע בן לוי אל זה שנתחבא אצלו, פייס אותו ומסרו לידי הגויים, והרגוהו. והיה אליהו הנביא זכור לטוב רגיל להתגלות אצל רבי יהושע בן לוי, ומאותו מעשה ואילך לא נתגלה אליו עוד. צם רבי יהושע בן לוי כמה צומות עד שחזר אליהו ונתגלה לו. הסביר אליהו לרבי יהושע, וכי למוסרים ולמלשינים אני מתגלה, אמר לו רבי יהושע בן לוי, וכי לא נהגתי לפי מה שנאמר במשנה<ref>היינו בתוספתא הע' 51 לעיל.</ref>, אמר לו אליהו, וזו משנת חסידים<ref><makor>ירושלמי תרומות ח י,</makor> ובראשית רבה צד ט, בתרגום מארמית. וראה בט"ז יו"ד סי' קנז סק"ז, שדן בשאלה מה בעצם היה חטאו של רבי יהושע בן לוי, עיי"ש. וראה בביאור כל העניין הזה בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' ס ענף ד; שו"ת משיב מלחמה ח"א עמ' כה ואילך.</ref>.		עולא בר קושב נתבע ממלכות רומי, שנידון על ידה למיתה, ברח והלך לו ללוד אצל ר' יהושע בן לוי, באו חיילי המלכות והקיפו את העיר, אמרו החיילים לאנשי לוד, אם אין אתם נותנים אותו לידינו, נחריב את העיר, עלה רבי יהושע בן לוי אל זה שנתחבא אצלו, פייס אותו ומסרו לידי הגויים, והרגוהו. והיה אליהו הנביא זכור לטוב רגיל להתגלות אצל רבי יהושע בן לוי, ומאותו מעשה ואילך לא נתגלה אליו עוד. צם רבי יהושע בן לוי כמה צומות עד שחזר אליהו ונתגלה לו. הסביר אליהו לרבי יהושע, וכי למוסרים ולמלשינים אני מתגלה, אמר לו רבי יהושע בן לוי, וכי לא נהגתי לפי מה שנאמר במשנה<ref>היינו בתוספתא הע' 51 לעיל.</ref>, אמר לו אליהו, וזו משנת חסידים<ref><makor>ירושלמי תרומות ח י,</makor> ובראשית רבה צד ט, בתרגום מארמית. וראה בט"ז יו"ד סי' קנז סק"ז, שדן בשאלה מה בעצם היה חטאו של רבי יהושע בן לוי, עיי"ש. וראה בביאור כל העניין הזה בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' ס ענף ד; שו"ת משיב מלחמה ח"א עמ' כה ואילך.</ref>.
שורה 97:		שורה 97:
	במעשה יוסף ואחיו, שאמר להם יוסף - 'אחיכם אחד יאסר בבית משמרכם'<ref><makor>בראשית מב יט.</makor></ref>, והם לא מסרו אחד, אלא יוסף הוא שבחר את שמעון<ref>וראה משך חכמה שם, שנהגו כדין הירושלמי לעיל הע' 53.</ref>.		במעשה יוסף ואחיו, שאמר להם יוסף - 'אחיכם אחד יאסר בבית משמרכם'<ref><makor>בראשית מב יט.</makor></ref>, והם לא מסרו אחד, אלא יוסף הוא שבחר את שמעון<ref>וראה משך חכמה שם, שנהגו כדין הירושלמי לעיל הע' 53.</ref>.

	הפלשתים ייחדו את שמשון למוסרו להם, אחרי ששרף את שדותיהם בלפידים שהצמיד לשועלים, ובני יהודה אכן אסרוהו ומסרוהו לפלשתים<ref>ראה שופטים טו א-יד.</ref>. יש מי שכתב, שבני יהודה נהגו כשורה, שכן שמשון נחשב כמחוייב מיתה למלכות, ולכן כשייחדוהו, מותר היה למוסרו<ref>מלבי"ם שם יב.</ref>; יש מי שכתב, שהדבר היה מותר רק בגלל ששמשון הסכים, והיינו שאם האיש מהסיעה שייחדוהו מסכים שימסרוהו לגויים - מותר<ref>רד"ק שמו"ב כ כב.</ref>; ויש מי שכתב, ששמשון לא היה חייב מיתה כשבע בן בכרי, ובכל זאת נהגו בני יהודה כשורה, כי הוא היה בבחינת רודף כלפיהם, כי במעשיו העמיד את בני יהודה בסכנה<ref>אור שמח יסודי התורה ה ה; שו"ת מגיא ההרגה סי' ב. וראה עוד בנידון במגדל עוז אבן בוחן פנה א אות עה.</ref>.		הפלשתים ייחדו את שמשון למוסרו להם, אחרי ששרף את שדותיהם בלפידים שהצמיד לשועלים, ובני יהודה אכן אסרוהו ומסרוהו לפלשתים<ref>ראה שופטים טו א-יד.</ref>. יש מי שכתב, שבני יהודה נהגו כשורה, שכן שמשון נחשב כמחוייב מיתה למלכות, ולכן כשייחדוהו, מותר היה למוסרו<ref>מלבי"ם שם יב.</ref>; יש מי שכתב, שהדבר היה מותר רק בגלל ששמשון הסכים, והיינו שאם האיש מהסיעה שייחדוהו מסכים שימסרוהו לגויים - מותר<ref><makor>רד"ק שמו"ב כ כב.</makor></ref>; ויש מי שכתב, ששמשון לא היה חייב מיתה כשבע בן בכרי, ובכל זאת נהגו בני יהודה כשורה, כי הוא היה בבחינת רודף כלפיהם, כי במעשיו העמיד את בני יהודה בסכנה<ref>אור שמח יסודי התורה ה ה; שו"ת מגיא ההרגה סי' ב. וראה עוד בנידון במגדל עוז אבן בוחן פנה א אות עה.</ref>.

	במעשה פילגש בגבעה<ref>שופטים פרקים יט-כ.</ref>, שבני ישראל דרשו להסגיר לידיהם את בני הבליעל שאנסו את הפילגש, ובני בנימין סרבו להסגירם, ונלחמו אלו באלו<ref>ראה בנידון ברמב"ן עה"ת <makor>בראשית יט ח;</makor> אברבנאל, שופטים שם. וראה עוד במגדל עוז אבן בוחן פנה א אות עו; י. גרשוני, תורה שבעל פה, יד, תשל"ב, עמ' עט ואילך.</ref>.		במעשה פילגש בגבעה<ref>שופטים פרקים יט-כ.</ref>, שבני ישראל דרשו להסגיר לידיהם את בני הבליעל שאנסו את הפילגש, ובני בנימין סרבו להסגירם, ונלחמו אלו באלו<ref>ראה בנידון ברמב"ן עה"ת <makor>בראשית יט ח;</makor> אברבנאל, שופטים שם. וראה עוד במגדל עוז אבן בוחן פנה א אות עו; י. גרשוני, תורה שבעל פה, יד, תשל"ב, עמ' עט ואילך.</ref>.
שורה 228:		שורה 228:
	יש מי שכתב, שאם ייחדו איש אחד להריגה, ועל ידי מסירתו יינצלו רבים, ואפילו שניים - ימסרוהו להם, ואפילו לא נתחייב מיתה כלל, או שנתחייב מיתה רק בדיניהם; אבל אם אמרו לאחד למסור את חברו, ואם לאו יהרגו את האחד, אל ימסור להם, כי אין לדחות נפש האחד עבור אחד, ואפילו עבור עצמו<ref><makor>מאירי סנהדרין עב ב.</makor></ref>; ויש מי שכתבו, שאין להבדיל בין הצלת היחיד להצלת הרבים, ואין לדחות נפש היחיד בפועל אפילו כדי להציל רבים<ref>שו"ת משפט כהן סי' קמג; שו"ת חוות בנימין ח"א סי' יח.</ref>.		יש מי שכתב, שאם ייחדו איש אחד להריגה, ועל ידי מסירתו יינצלו רבים, ואפילו שניים - ימסרוהו להם, ואפילו לא נתחייב מיתה כלל, או שנתחייב מיתה רק בדיניהם; אבל אם אמרו לאחד למסור את חברו, ואם לאו יהרגו את האחד, אל ימסור להם, כי אין לדחות נפש האחד עבור אחד, ואפילו עבור עצמו<ref><makor>מאירי סנהדרין עב ב.</makor></ref>; ויש מי שכתבו, שאין להבדיל בין הצלת היחיד להצלת הרבים, ואין לדחות נפש היחיד בפועל אפילו כדי להציל רבים<ref>שו"ת משפט כהן סי' קמג; שו"ת חוות בנימין ח"א סי' יח.</ref>.

	יש מי שכתב, שאם ייחדו איש אחד מתוך סיעה, והוא מסכים שימסרוהו לגויים כדי להציל את השאר, מותר למוסרו<ref>רד"ק שמו"ב כ כב. וראה מאמרו של הרב י. גרשוני, תורה שבעל פה, יד, תשל"ב, עמ' עט ואילך. ולכאורה ראיה לשיטה זו מהמדרש על נבוכדנצר ויהויקים - ראה לעיל הע' 57.</ref>. והיינו דווקא אם הוא רוצה מרצונו החפשי למסור עצמו להצלת הרבים, בלי שאחרים משדלים אותו לכך, שאז זו מידת חסידות מצידו<ref>ישועות יעקב יו"ד סי' קנז סק"א, כמבואר מהרוגי לוד לוליינוס ופפוס - <makor>בבלי תענית יח ב.</makor></ref>, אבל אסור לשדל את היחיד שימסור עצמו לטובת הצלת הרבים, ואפילו אם אחרי השידול מסכים מעצמו למסור עצמו, אין זה מידת חסידות<ref>מחזיק ברכה יו"ד סי' קנז אות ז; שו"ת ציץ אליעזר חי"י סי' א. וראה ישועות יעקב יו"ד סי' קנז סק"א. בעניין התנדבות האחד למסור נפשו עבור אחר או אחרים - ראה ע' סכון עצמי.</ref>.		יש מי שכתב, שאם ייחדו איש אחד מתוך סיעה, והוא מסכים שימסרוהו לגויים כדי להציל את השאר, מותר למוסרו<ref><makor>רד"ק שמו"ב כ כב.</makor> וראה מאמרו של הרב י. גרשוני, תורה שבעל פה, יד, תשל"ב, עמ' עט ואילך. ולכאורה ראיה לשיטה זו מהמדרש על נבוכדנצר ויהויקים - ראה לעיל הע' 57.</ref>. והיינו דווקא אם הוא רוצה מרצונו החפשי למסור עצמו להצלת הרבים, בלי שאחרים משדלים אותו לכך, שאז זו מידת חסידות מצידו<ref>ישועות יעקב יו"ד סי' קנז סק"א, כמבואר מהרוגי לוד לוליינוס ופפוס - <makor>בבלי תענית יח ב.</makor></ref>, אבל אסור לשדל את היחיד שימסור עצמו לטובת הצלת הרבים, ואפילו אם אחרי השידול מסכים מעצמו למסור עצמו, אין זה מידת חסידות<ref>מחזיק ברכה יו"ד סי' קנז אות ז; שו"ת ציץ אליעזר חי"י סי' א. וראה ישועות יעקב יו"ד סי' קנז סק"א. בעניין התנדבות האחד למסור נפשו עבור אחר או אחרים - ראה ע' סכון עצמי.</ref>.

	'''אם תפסו יהודי אחד לעבודת המלך''' ומצב התפיסה לעבודת המלך היא כסכנת נפשות ממש, והדבר ידוע שאם הוא ימלט יקחו הגויים אחר תחתיו, אין להשתדל להצילו; ואם יצאה גזרה לקחת קצת יהודים לאומנות המלך, הרשות נתונה להשתדל להציל לכל מי שירצה<ref>שו"ת מהריב"ל ח"ב סי' מ; ש"ך חו"מ סי' קסג סקי"ח.</ref>. וכן אם השליט דורש מהיהודים שימסרו לו מספר נערים, אסור לעשות זאת, ואסור למסור לו אפילו נערים קלים ופרוצים ביותר, אך מותר להשתדל על אדם כשר שלא יקחוהו, אבל אם כבר באה הפקודה על איש מסויים, קשה להורות להשתדל עבורו<ref>שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' עד. וראה עוד במאמרו של הרב ש.א. רפפורט, אסיא, חוב' נא-נב, תשנ"ב, עמ' 46 ואילך.</ref>. ומכל מקום, בכל מקרה מותר לאדם להציל את עצמו, ולברוח ממצב של סכנה, גם אם עקב כך יינקטו עונשים נגד הנותרים<ref>ראה כסף הקדשים חו"מ קסג ו.</ref>, והאדם עצמו יכול להשתדל בהצלת עצמו, אף לאחר שנתפס, ואף אם ידוע שיתפסו אחר תחתיו<ref>יד אברהם על יו"ד סי' קנז. וראה בשו"ת מקדשי השם ח"א שער מחמדים אות ג, בהערה, שהסתפק אם דין זה נכון גם ביחס לאב ובנו. וראה להלן הע' 188.</ref>. ויש מי שכתב, שאם ייחדו אחד, והוא ברח, וידוע שבגלל זה יהרגו הגויים את שאר אנשי העיר, הרי דינו כרודף, ומותר למוסרו כדי להציל השאר, בין אם אין לו סיכויים להתחבא ממילא, ואפילו אם יכול להינצל בבריחתו, מותר למוסרו; אבל אם ברח למקום שלפי דעתו לא יגלו אותו, ולכן לא יענישו אחרים, אסור למוסרו<ref>שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' ס ענף ג.</ref>.		'''אם תפסו יהודי אחד לעבודת המלך''' ומצב התפיסה לעבודת המלך היא כסכנת נפשות ממש, והדבר ידוע שאם הוא ימלט יקחו הגויים אחר תחתיו, אין להשתדל להצילו; ואם יצאה גזרה לקחת קצת יהודים לאומנות המלך, הרשות נתונה להשתדל להציל לכל מי שירצה<ref>שו"ת מהריב"ל ח"ב סי' מ; ש"ך חו"מ סי' קסג סקי"ח.</ref>. וכן אם השליט דורש מהיהודים שימסרו לו מספר נערים, אסור לעשות זאת, ואסור למסור לו אפילו נערים קלים ופרוצים ביותר, אך מותר להשתדל על אדם כשר שלא יקחוהו, אבל אם כבר באה הפקודה על איש מסויים, קשה להורות להשתדל עבורו<ref>שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' עד. וראה עוד במאמרו של הרב ש.א. רפפורט, אסיא, חוב' נא-נב, תשנ"ב, עמ' 46 ואילך.</ref>. ומכל מקום, בכל מקרה מותר לאדם להציל את עצמו, ולברוח ממצב של סכנה, גם אם עקב כך יינקטו עונשים נגד הנותרים<ref>ראה כסף הקדשים חו"מ קסג ו.</ref>, והאדם עצמו יכול להשתדל בהצלת עצמו, אף לאחר שנתפס, ואף אם ידוע שיתפסו אחר תחתיו<ref>יד אברהם על יו"ד סי' קנז. וראה בשו"ת מקדשי השם ח"א שער מחמדים אות ג, בהערה, שהסתפק אם דין זה נכון גם ביחס לאב ובנו. וראה להלן הע' 188.</ref>. ויש מי שכתב, שאם ייחדו אחד, והוא ברח, וידוע שבגלל זה יהרגו הגויים את שאר אנשי העיר, הרי דינו כרודף, ומותר למוסרו כדי להציל השאר, בין אם אין לו סיכויים להתחבא ממילא, ואפילו אם יכול להינצל בבריחתו, מותר למוסרו; אבל אם ברח למקום שלפי דעתו לא יגלו אותו, ולכן לא יענישו אחרים, אסור למוסרו<ref>שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' ס ענף ג.</ref>.