פרשת אמור - היסטוריית גרסאות

Wikiboss: /* אותו ואת בנו */

2023-04-29T19:22:53Z

אותו ואת בנו

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־19:22, 29 באפריל 2023
שורה 24:		שורה 24:

	==אותו ואת בנו==		==אותו ואת בנו==
	{{ערך מורחב\|ערך=[[אותו ואת בנו]]}}		{{ערך מורחב\|ערך=[[אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד]]}}
	בפרשה מופיע האיסור לשחוט [[אותו ואת בנו]] ביום אחד. הרמב"ם {{הערה\| מורה נבוכים ג,מח}} מסביר את טעם המצווה בדומה לטעם האיסור ב[[שילוח הקן]] ומפרש כי מטרת הציווי הוא משום שהקב"ה מרחם על בעלי החיים. לעומתו, הרמב"ן {{הערה\| דברים כב,ו}} תוקף בחריפות את שיטת הרמב"ם ומסביר שטעם המצווה אינו משום שהקב"ה מרחם על בעלי החיים, שהרי יכל לאסור כליל את השחיטה, אלא מטרת הציווי הוא לחנך לרחמנות. לשיטתו, כאשר האדם מתאכזר אל בעלי החיים, רגש האכזריות יכול להתפשט לשאר חלקי החיים שלו, ולכן גם שוחטי הבהמות הם אנשים אכזריים. על מנת למנוע ממידת אכזריות זו להתקבע בלב האדם, הקב"ה ציווה את העם לרחם על הבהמות ולא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד.		בפרשה מופיע האיסור לשחוט [[אותו ואת בנו]] ביום אחד. הרמב"ם {{הערה\| מורה נבוכים ג,מח}} מסביר את טעם המצווה בדומה לטעם האיסור ב[[שילוח הקן]] ומפרש כי מטרת הציווי הוא משום שהקב"ה מרחם על בעלי החיים. לעומתו, הרמב"ן {{הערה\| דברים כב,ו}} תוקף בחריפות את שיטת הרמב"ם ומסביר שטעם המצווה אינו משום שהקב"ה מרחם על בעלי החיים, שהרי יכל לאסור כליל את השחיטה, אלא מטרת הציווי הוא לחנך לרחמנות. לשיטתו, כאשר האדם מתאכזר אל בעלי החיים, רגש האכזריות יכול להתפשט לשאר חלקי החיים שלו, ולכן גם שוחטי הבהמות הם אנשים אכזריים. על מנת למנוע ממידת אכזריות זו להתקבע בלב האדם, הקב"ה ציווה את העם לרחם על הבהמות ולא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד.

Wikiboss: /* מומים הפוסלים בכהנים */

2021-04-25T14:18:26Z

מומים הפוסלים בכהנים

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־14:18, 25 באפריל 2021
שורה 16:		שורה 16:

	==מומים הפוסלים בכהנים==		==מומים הפוסלים בכהנים==
	הפרשה מונה מספר מומים הפוסלים את הכהנים מלעבוד בבית המקדש גם כאלו שאינם מפריעים לעבודה התקינה בבית המקדש. [[ספר החינוך]] {{הערה\| מצווה ערה}} מסביר שאין הדבר מסמל פגם רוחני הקיים בכהנים, אלא מדובר ברצון להציג את המקדש כמושלם וכגורם להתעוררות רוחנית. {{ציטוטון\| לפי שרוב פעולות בני אדם רצויות אל לב רואיהם לפי חשיבות עושיהן, כי בהיות האדם חשוב במראהו וטוב במעשיו ימצא חן ושכל טוב בכל אשר יעשה בעיני כל רואיו, ואם יהיה בהפך מזה פחות בצורתו ומשונה באיבריו, ואם ישר בדרכיו, לא יאותו פעולותיו כל כך אל לב רואיו}}. ספר החינוך מסביר כשיטתו, שמכיוון שמטרת המצוות, ובמיוחד הביקור בבית המקדש, נועדו להשפיע על לב המבצע, כל מה שנמצא בבית המקדש נדרש להיות מרשים על מנת שיעורר את לב המבקרים. לכן, נמנעה מן הכהנים בעלי המומים העבודה בבית המקדש בשביל ששליחי הקב"ה ייראו כ"בעלי חן" ו"אנשי תואר" ויעוררו את לב המקריבים לעבודת ה'. דברים דומים כתב גם ה[[רמב"ם]] ב[[מורה נבוכים]] {{הערה\| ג, מה}} {{ציטוטון\| מפני שההמון לא יגדל אדם אצלם בצורתו האמתית אלא בשלמות איבריו ויופי בגדיו, והמכוון שתהיה לבית גדולה ותפארת אצל הכל}}. יש הסוברים שבימינו, כאשר בעלי מומים אינם נתפסים אצל ההמון כבעלי פחיתות מסוימת, יתאפשר לכהנים בעלי מומים לעבוד בבית המקדש. לשיטתם, התורה כתבה את איסורי העבודה בבעלי מומים דווקא מכיוון ש"ההמון" סובר שיש בכך פגם, אבל במידה והממון ישנה את דעתו, גם האיסור ישתנה. מאידך, יש הסוברים שאין הדבר תלוי בתפיסת ההמון אלא בשלמות הנדרשת בבית המקדש, וגם בימינו כאשר בעלי המומים אינם נחשבים כבעלי דרגה נחותה מהאחרים, יש צורך בהצגת תפארת והוד בעובדי המקדש, כשם שישנה חובה להלביש את העובדים בבגדי כבוד ותפארת.		הפרשה מונה מספר מומים הפוסלים את הכהנים מלעבוד בבית המקדש גם כאלו שאינם מפריעים לעבודה התקינה בבית המקדש. [[ספר החינוך]] {{הערה\| מצווה ערה}} מסביר שאין הדבר מסמל פגם רוחני הקיים בכהנים, אלא מדובר ברצון להציג את המקדש כמושלם וכגורם להתעוררות רוחנית. {{ציטוטון\| לפי שרוב פעולות בני אדם רצויות אל לב רואיהם לפי חשיבות עושיהן, כי בהיות האדם חשוב במראהו וטוב במעשיו ימצא חן ושכל טוב בכל אשר יעשה בעיני כל רואיו, ואם יהיה בהפך מזה פחות בצורתו ומשונה באיבריו, ואם ישר בדרכיו, לא יאותו פעולותיו כל כך אל לב רואיו}}.
			ספר החינוך מסביר כשיטתו, שמכיוון שמטרת המצוות, ובמיוחד הביקור בבית המקדש, נועדו להשפיע על לב המבצע, כל מה שנמצא בבית המקדש נדרש להיות מרשים על מנת שיעורר את לב המבקרים. לכן, נמנעה מן הכהנים בעלי המומים העבודה בבית המקדש בשביל ששליחי הקב"ה ייראו כ"בעלי חן" ו"אנשי תואר" ויעוררו את לב המקריבים לעבודת ה'.

	הגמרא ([https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99:%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%94_%D7%90 כתובות עה ע"א]) קובעת שלמרות שכהן הסובל מריח רע בפיו אמור להיפסל לעבודה, יש ביכולתו להעביר את המום על ידי לעיסת פלפל חריף שיקהה את הריח ולעבוד. מדין זה יש הלמדים שגם כהן קצר רואי הנדרש להרכיב משקפיים לא ייפסל לעבודה מכיוון שהמום מוגדר כמום עובר שניתן להתגבר עליו, אך יש הסוברים שגם מום זה מוגדר כמום הפוסל את הכהן מלעבוד {{הערה\| ~~עיין~~ http://www.dirshu.co.il/%D7%9E%D7%A8%D7%9F-%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%99-%D7%9C%D7%9B%D7%94%D7%9F-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%A9%D7%A7%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%90/}}.		דברים דומים כתב גם ה[[רמב"ם]] ב[[מורה נבוכים]] {{הערה\| ג, מה}} {{ציטוטון\| מפני שההמון לא יגדל אדם אצלם בצורתו האמתית אלא בשלמות איבריו ויופי בגדיו, והמכוון שתהיה לבית גדולה ותפארת אצל הכל}}. יש הסוברים שבימינו, כאשר בעלי מומים אינם נתפסים אצל ההמון כבעלי פחיתות מסוימת, יתאפשר לכהנים בעלי מומים לעבוד בבית המקדש. לשיטתם, התורה כתבה את איסורי העבודה בבעלי מומים דווקא מכיוון ש"ההמון" סובר שיש בכך פגם, אבל במידה והממון ישנה את דעתו, גם האיסור ישתנה. מאידך, יש הסוברים שאין הדבר תלוי בתפיסת ההמון אלא בשלמות הנדרשת בבית המקדש, וגם בימינו כאשר בעלי המומים אינם נחשבים כבעלי דרגה נחותה מהאחרים, יש צורך בהצגת תפארת והוד בעובדי המקדש, כשם שישנה חובה להלביש את העובדים בבגדי כבוד ותפארת.

			הגמרא ([https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99:%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%94_%D7%90 כתובות עה ע"א]) קובעת שלמרות שכהן הסובל מריח רע בפיו אמור להיפסל לעבודה, יש ביכולתו להעביר את המום על ידי לעיסת פלפל חריף שיקהה את הריח ולעבוד. מדין זה יש הלמדים שגם כהן קצר רואי הנדרש להרכיב משקפיים לא ייפסל לעבודה מכיוון שהמום מוגדר כמום עובר שניתן להתגבר עליו, אך יש הסוברים שגם מום זה מוגדר כמום הפוסל את הכהן מלעבוד {{הערה\| [http://www.dirshu.co.il/%D7%9E%D7%A8%D7%9F-%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%99-%D7%9C%D7%9B%D7%94%D7%9F-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%A9%D7%A7%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%90 הרב חיים קנייבסקי לכהן עם משקפיים- אתה פסול לעבודה במקדש] מתוך אתר דרשו}}

	==אותו ואת בנו==		==אותו ואת בנו==

Wikiboss ב־14:13, 25 באפריל 2021

2021-04-25T14:13:08Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־14:13, 25 באפריל 2021
שורה 44:		שורה 44:
	[[קטגוריה:פרשת השבוע\|אמור]]		[[קטגוריה:פרשת השבוע\|אמור]]
	[[קטגוריה:ספר ויקרא]]		[[קטגוריה:ספר ויקרא]]
			[[קטגוריה: פרשת אמור]]

Wikiboss: /* קישורים חיצוניים */

2021-04-25T14:12:09Z

קישורים חיצוניים

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־14:12, 25 באפריל 2021
שורה 40:		שורה 40:
	* [https://www.mgketer.org/parasha/31 פרשת אמר] באתר [[מקראות גדולות הכתר\|'מקראות גדולות הכתר']]		* [https://www.mgketer.org/parasha/31 פרשת אמר] באתר [[מקראות גדולות הכתר\|'מקראות גדולות הכתר']]
	* [https://www.mgketer.org/parasha/31#hftraHeader הפטרת אמר (ספרדים, אשכנזים, תימנים)] באתר [[מקראות גדולות הכתר\|'מקראות גדולות הכתר']]		* [https://www.mgketer.org/parasha/31#hftraHeader הפטרת אמר (ספרדים, אשכנזים, תימנים)] באתר [[מקראות גדולות הכתר\|'מקראות גדולות הכתר']]

	{{פרשת שבוע}}		{{פרשת שבוע}}
			{{הערות שוליים}}
	[[קטגוריה:פרשת השבוע\|אמור]]		[[קטגוריה:פרשת השבוע\|אמור]]
	[[קטגוריה:ספר ויקרא]]		[[קטגוריה:ספר ויקרא]]

Wikiboss: /* איסור טומאה לכהנים */

2020-05-05T19:28:04Z

איסור טומאה לכהנים

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־19:28, 5 במאי 2020
שורה 13:		שורה 13:
	בתחילת הפרשה, מובא שלכהנים אסור להיטמא כאשר רק אם אחד מקרוביו של הכהן נפטר הוא רשאי להיטמא אליו.		בתחילת הפרשה, מובא שלכהנים אסור להיטמא כאשר רק אם אחד מקרוביו של הכהן נפטר הוא רשאי להיטמא אליו.

	[[הרב קוק]] ב[[אורות הקודש]] {{הערה\|אורות הקודש ב ש"פ}} מסביר שהאיסור על הכהנים להיטמא נובע מהרצון להשאיר אותם בקדושה שמעל העולם הזה. העולם הזה הוא "עלמא דשקרא"- עולם השקר וממילא גם המוות בעולם הוא כדברי הרב קוק {{ציטוטון\| חזיון שווא, טומאתו היא שקרו. מה שבני אדם קורים מוות הרי הוא רק תגבורת החיים}}. בהסתכלות של עיניים גשמיות המוות נראה כסוף החיים, אבל למעשה לאחר המוות הנשמה ממשיכה לחיות ואף מתעלה לרמה רוחנית גבוהה יותר וכדברי הגמרא ([~~https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99~~:~~%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99~~:~~%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%97_%D7%90~~ ברכות יח ~~ע"א~~]) "צדיקים במיתתם קרויים חיים". במפגש עם המוות, גם אדם המבין בשכלו שאין מדובר בסוף החיים, עדיין לא יכול שלא להיות מושפע מההרגשה שיש סופיות לחיים. הרגשה זו, מקורה חזיון השווא של המוות כדברי הרב קוק, וקשה מאוד להתעלם ממנה. בגלל קושי זה, הכהנים, הנדרשים לסמל את הקדושה בעולם כמי שמשרתים בבית המקדש, חייבים להישמר מההרגשה השקרית שהחיים מופסקים עם המוות ולהתרחק מן המפגש עם המוות ככל האפשר.		[[הרב קוק]] ב[[אורות הקודש]] {{הערה\|אורות הקודש ב ש"פ}} מסביר שהאיסור על הכהנים להיטמא נובע מהרצון להשאיר אותם בקדושה שמעל העולם הזה. העולם הזה הוא "עלמא דשקרא"- עולם השקר וממילא גם המוות בעולם הוא כדברי הרב קוק {{ציטוטון\| חזיון שווא, טומאתו היא שקרו. מה שבני אדם קורים מוות הרי הוא רק תגבורת החיים}}. בהסתכלות של עיניים גשמיות המוות נראה כסוף החיים, אבל למעשה לאחר המוות הנשמה ממשיכה לחיות ואף מתעלה לרמה רוחנית גבוהה יותר וכדברי הגמרא [[פרשני:בבלי:ברכות_יח_ב\|ברכות יח ב]] "צדיקים במיתתם קרויים חיים". במפגש עם המוות, גם אדם המבין בשכלו שאין מדובר בסוף החיים, עדיין לא יכול שלא להיות מושפע מההרגשה שיש סופיות לחיים. הרגשה זו, מקורה חזיון השווא של המוות כדברי הרב קוק, וקשה מאוד להתעלם ממנה. בגלל קושי זה, הכהנים, הנדרשים לסמל את הקדושה בעולם כמי שמשרתים בבית המקדש, חייבים להישמר מההרגשה השקרית שהחיים מופסקים עם המוות ולהתרחק מן המפגש עם המוות ככל האפשר.

	==מומים הפוסלים בכהנים==		==מומים הפוסלים בכהנים==
	הפרשה מונה מספר מומים הפוסלים את הכהנים מלעבוד בבית המקדש גם כאלו שאינם מפריעים לעבודה התקינה בבית המקדש. [[ספר החינוך]] {{הערה\| מצווה ערה}} מסביר שאין הדבר מסמל פגם רוחני הקיים בכהנים, אלא מדובר ברצון להציג את המקדש כמושלם וכגורם להתעוררות רוחנית. {{ציטוטון\| לפי שרוב פעולות בני אדם רצויות אל לב רואיהם לפי חשיבות עושיהן, כי בהיות האדם חשוב במראהו וטוב במעשיו ימצא חן ושכל טוב בכל אשר יעשה בעיני כל רואיו, ואם יהיה בהפך מזה פחות בצורתו ומשונה באיבריו, ואם ישר בדרכיו, לא יאותו פעולותיו כל כך אל לב רואיו}}. ספר החינוך מסביר כשיטתו, שמכיוון שמטרת המצוות, ובמיוחד הביקור בבית המקדש, נועדו להשפיע על לב המבצע, כל מה שנמצא בבית המקדש נדרש להיות מרשים על מנת שיעורר את לב המבקרים. לכן, נמנעה מן הכהנים בעלי המומים העבודה בבית המקדש בשביל ששליחי הקב"ה ייראו כ"בעלי חן" ו"אנשי תואר" ויעוררו את לב המקריבים לעבודת ה'. דברים דומים כתב גם ה[[רמב"ם]] ב[[מורה נבוכים]] {{הערה\| ג, מה}} {{ציטוטון\| מפני שההמון לא יגדל אדם אצלם בצורתו האמתית אלא בשלמות איבריו ויופי בגדיו, והמכוון שתהיה לבית גדולה ותפארת אצל הכל}}. יש הסוברים שבימינו, כאשר בעלי מומים אינם נתפסים אצל ההמון כבעלי פחיתות מסוימת, יתאפשר לכהנים בעלי מומים לעבוד בבית המקדש. לשיטתם, התורה כתבה את איסורי העבודה בבעלי מומים דווקא מכיוון ש"ההמון" סובר שיש בכך פגם, אבל במידה והממון ישנה את דעתו, גם האיסור ישתנה. מאידך, יש הסוברים שאין הדבר תלוי בתפיסת ההמון אלא בשלמות הנדרשת בבית המקדש, וגם בימינו כאשר בעלי המומים אינם נחשבים כבעלי דרגה נחותה מהאחרים, יש צורך בהצגת תפארת והוד בעובדי המקדש, כשם שישנה חובה להלביש את העובדים בבגדי כבוד ותפארת.		הפרשה מונה מספר מומים הפוסלים את הכהנים מלעבוד בבית המקדש גם כאלו שאינם מפריעים לעבודה התקינה בבית המקדש. [[ספר החינוך]] {{הערה\| מצווה ערה}} מסביר שאין הדבר מסמל פגם רוחני הקיים בכהנים, אלא מדובר ברצון להציג את המקדש כמושלם וכגורם להתעוררות רוחנית. {{ציטוטון\| לפי שרוב פעולות בני אדם רצויות אל לב רואיהם לפי חשיבות עושיהן, כי בהיות האדם חשוב במראהו וטוב במעשיו ימצא חן ושכל טוב בכל אשר יעשה בעיני כל רואיו, ואם יהיה בהפך מזה פחות בצורתו ומשונה באיבריו, ואם ישר בדרכיו, לא יאותו פעולותיו כל כך אל לב רואיו}}. ספר החינוך מסביר כשיטתו, שמכיוון שמטרת המצוות, ובמיוחד הביקור בבית המקדש, נועדו להשפיע על לב המבצע, כל מה שנמצא בבית המקדש נדרש להיות מרשים על מנת שיעורר את לב המבקרים. לכן, נמנעה מן הכהנים בעלי המומים העבודה בבית המקדש בשביל ששליחי הקב"ה ייראו כ"בעלי חן" ו"אנשי תואר" ויעוררו את לב המקריבים לעבודת ה'. דברים דומים כתב גם ה[[רמב"ם]] ב[[מורה נבוכים]] {{הערה\| ג, מה}} {{ציטוטון\| מפני שההמון לא יגדל אדם אצלם בצורתו האמתית אלא בשלמות איבריו ויופי בגדיו, והמכוון שתהיה לבית גדולה ותפארת אצל הכל}}. יש הסוברים שבימינו, כאשר בעלי מומים אינם נתפסים אצל ההמון כבעלי פחיתות מסוימת, יתאפשר לכהנים בעלי מומים לעבוד בבית המקדש. לשיטתם, התורה כתבה את איסורי העבודה בבעלי מומים דווקא מכיוון ש"ההמון" סובר שיש בכך פגם, אבל במידה והממון ישנה את דעתו, גם האיסור ישתנה. מאידך, יש הסוברים שאין הדבר תלוי בתפיסת ההמון אלא בשלמות הנדרשת בבית המקדש, וגם בימינו כאשר בעלי המומים אינם נחשבים כבעלי דרגה נחותה מהאחרים, יש צורך בהצגת תפארת והוד בעובדי המקדש, כשם שישנה חובה להלביש את העובדים בבגדי כבוד ותפארת.

Wikiboss: /* ממחרת השבת */

2019-06-06T18:35:53Z

ממחרת השבת

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:35, 6 ביוני 2019
שורה 30:		שורה 30:

	[[הרב קוק]] {{הערה\| מאמרי הראי"ה עמודים 177-181}} הסביר שהמחלוקת בין הצדוקים לחכמים בפרשנות הפסוק נובעת ממחלוקת עמוקה יותר. הצדוקים סברו שלא ייתכן מצב בו מעשה גשמי כקצירת העומר יכול להתעלות למדרגת קדושה בה הוא אף ידחה את השבת. לכן, לשיטתם קציר העומר יהיה תמיד ביום ראשון, משום שאז בשום אופן לא תתחלל השבת. מאידך, חכמי ישראל הבינו שכאשר עם ישראל מגיע לארצו {{ציטוטון\| הרי גם חקלאותו כולה היא ספוגת קודש, והקודש הזה שביסוד החקלאי מובלט הוא על ידי זה שחגיגת ראשית הקציר, העומר, עולה הוא למדרגת עבודת הקודש היותר עליונה}}. קציר העומר מלמדנו שמכוח קדושת תחילת יום החקלאות הגשמי ניתן אף לדחות את השבת משום שגם היסוד החקלאי שבארץ ישראל שייך למדרגת עבודת הקודש.		[[הרב קוק]] {{הערה\| מאמרי הראי"ה עמודים 177-181}} הסביר שהמחלוקת בין הצדוקים לחכמים בפרשנות הפסוק נובעת ממחלוקת עמוקה יותר. הצדוקים סברו שלא ייתכן מצב בו מעשה גשמי כקצירת העומר יכול להתעלות למדרגת קדושה בה הוא אף ידחה את השבת. לכן, לשיטתם קציר העומר יהיה תמיד ביום ראשון, משום שאז בשום אופן לא תתחלל השבת. מאידך, חכמי ישראל הבינו שכאשר עם ישראל מגיע לארצו {{ציטוטון\| הרי גם חקלאותו כולה היא ספוגת קודש, והקודש הזה שביסוד החקלאי מובלט הוא על ידי זה שחגיגת ראשית הקציר, העומר, עולה הוא למדרגת עבודת הקודש היותר עליונה}}. קציר העומר מלמדנו שמכוח קדושת תחילת יום החקלאות הגשמי ניתן אף לדחות את השבת משום שגם היסוד החקלאי שבארץ ישראל שייך למדרגת עבודת הקודש.

			==פרשיית המקלל==
			פרשיית המקלל נפתחת בתיאור המריבה בתוך המחנה {{ציטוטון\| ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי}}. הרמב"ן, עומד על כך שהתורה מדגישה את מקור מוצאם של כל אחד הצדדים "בן הישראלית" בעוד השני "איש הישראלי". ומסביר, שלמרות שמבחינה דתית, המקלל, שהיה בן לאם ישראלית ולאב מצרי, מוגדר כיהודי, מבחינה הלאומית הדבר אינו פשוט. הזהות הדתית של האדם נקבעת על פי אמו, אך הזהות הלאומית נקבעת על פי האב, כמאמר הפסוק {{ציטוטון\| למשפחותם לבית אבותם}}. מי שאינו יהודי מבחינה לאומית, אינו נוחל נחלה בארץ, אינו נמנה עם השבטים ואף פגום לכהונה. בעיית זהות זו היא שגרמה למאבק במחנה, משום שבן הישראלית העדיף לדבוק באביו המצרי ולא הרחיב את זהותו הדתית גם על הלאומית.

	==קישורים חיצוניים==		==קישורים חיצוניים==

Wikiboss ב־20:33, 27 במאי 2019

2019-05-27T20:33:43Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־20:33, 27 במאי 2019
שורה 26:		שורה 26:

	==ממחרת השבת==		==ממחרת השבת==
			{{ערך מורחב\|ערך=[[ספירת העומר]]}}
	ה[[גמרא]] {{מקור\|בבלי מנחות סה, א\|כן}} מספרת שה[[בייתוסים]] פירשו את הפסוק: "ממחרת השבת" - ממחרת [[שבת בראשית]], אך [[חז"ל]] {{מקור\|שם סה.-סו.; ספרא, אמור פר' י פרק יב\|כן}} הביאו הוכחות שונות לשלילת דבריהם ופירשו שהשבת המדוברת בפסוק היא למעשה יום טוב ראשון של פסח, שרק לאחריו מתחילה הספירה{{הערה\| וראה בספר המועדים בהלכה, שבועות, פרק א, עמ' שסז-שסח.}}.		ה[[גמרא]] {{מקור\|בבלי מנחות סה, א\|כן}} מספרת שה[[בייתוסים]] פירשו את הפסוק: "ממחרת השבת" - ממחרת [[שבת בראשית]], אך [[חז"ל]] {{מקור\|שם סה.-סו.; ספרא, אמור פר' י פרק יב\|כן}} הביאו הוכחות שונות לשלילת דבריהם ופירשו שהשבת המדוברת בפסוק היא למעשה יום טוב ראשון של פסח, שרק לאחריו מתחילה הספירה{{הערה\| וראה בספר המועדים בהלכה, שבועות, פרק א, עמ' שסז-שסח.}}.

Wikiboss: /* אותו ואת בנו */

2019-05-27T20:32:27Z

אותו ואת בנו

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־20:32, 27 במאי 2019
שורה 24:		שורה 24:

	ה[[רבי שמשון רפאל הירש\|רש"ר הירש]] מסביר באופן שונה משני הגישות לעיל ומפרש שההימנעות משחיטת הבהמה יחד עם בנה מעלה על נס את התמסרות הבהמה לוולדה. לפירושו, בעוד הרגש הטבעי של הבהמה נוטה לאנוכיות ולאהבה עצמית, בעת שהבהמה מטפלת בוולד מתגלה בה התרוממות מסוימת של הקרבה עצמית לצורך האחר. האיסור להקריב את הבהמה יחד עם בנה מדגיש זכר זה של רגש אנושי הנמצא בבהמה, וההתחשבות בו מראה את החשיבות שמראה התורה בקידום הרגש המוסרי שבאדם.		ה[[רבי שמשון רפאל הירש\|רש"ר הירש]] מסביר באופן שונה משני הגישות לעיל ומפרש שההימנעות משחיטת הבהמה יחד עם בנה מעלה על נס את התמסרות הבהמה לוולדה. לפירושו, בעוד הרגש הטבעי של הבהמה נוטה לאנוכיות ולאהבה עצמית, בעת שהבהמה מטפלת בוולד מתגלה בה התרוממות מסוימת של הקרבה עצמית לצורך האחר. האיסור להקריב את הבהמה יחד עם בנה מדגיש זכר זה של רגש אנושי הנמצא בבהמה, וההתחשבות בו מראה את החשיבות שמראה התורה בקידום הרגש המוסרי שבאדם.

			==ממחרת השבת==
			ה[[גמרא]] {{מקור\|בבלי מנחות סה, א\|כן}} מספרת שה[[בייתוסים]] פירשו את הפסוק: "ממחרת השבת" - ממחרת [[שבת בראשית]], אך [[חז"ל]] {{מקור\|שם סה.-סו.; ספרא, אמור פר' י פרק יב\|כן}} הביאו הוכחות שונות לשלילת דבריהם ופירשו שהשבת המדוברת בפסוק היא למעשה יום טוב ראשון של פסח, שרק לאחריו מתחילה הספירה{{הערה\| וראה בספר המועדים בהלכה, שבועות, פרק א, עמ' שסז-שסח.}}.

			[[הרב קוק]] {{הערה\| מאמרי הראי"ה עמודים 177-181}} הסביר שהמחלוקת בין הצדוקים לחכמים בפרשנות הפסוק נובעת ממחלוקת עמוקה יותר. הצדוקים סברו שלא ייתכן מצב בו מעשה גשמי כקצירת העומר יכול להתעלות למדרגת קדושה בה הוא אף ידחה את השבת. לכן, לשיטתם קציר העומר יהיה תמיד ביום ראשון, משום שאז בשום אופן לא תתחלל השבת. מאידך, חכמי ישראל הבינו שכאשר עם ישראל מגיע לארצו {{ציטוטון\| הרי גם חקלאותו כולה היא ספוגת קודש, והקודש הזה שביסוד החקלאי מובלט הוא על ידי זה שחגיגת ראשית הקציר, העומר, עולה הוא למדרגת עבודת הקודש היותר עליונה}}. קציר העומר מלמדנו שמכוח קדושת תחילת יום החקלאות הגשמי ניתן אף לדחות את השבת משום שגם היסוד החקלאי שבארץ ישראל שייך למדרגת עבודת הקודש.

	==קישורים חיצוניים==		==קישורים חיצוניים==

Emmanuel678: /* קישורים חיצוניים */

2019-05-22T13:00:10Z

קישורים חיצוניים

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־13:00, 22 במאי 2019
שורה 28:		שורה 28:
	* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/16920 טקסט פרשת אמר] באתר ישיבה		* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/16920 טקסט פרשת אמר] באתר ישיבה
	* [https://www.yeshiva.org.il/tags/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A8 דברי תורה על פרשת אמור] באתר ישיבה		* [https://www.yeshiva.org.il/tags/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A8 דברי תורה על פרשת אמור] באתר ישיבה
			* [https://www.mgketer.org/parasha/31 פרשת אמר] באתר [[מקראות גדולות הכתר\|'מקראות גדולות הכתר']]
			* [https://www.mgketer.org/parasha/31#hftraHeader הפטרת אמר (ספרדים, אשכנזים, תימנים)] באתר [[מקראות גדולות הכתר\|'מקראות גדולות הכתר']]

	{{פרשת שבוע}}		{{פרשת שבוע}}
	[[קטגוריה:פרשת השבוע\|אמור]]		[[קטגוריה:פרשת השבוע\|אמור]]
	[[קטגוריה:ספר ויקרא]]		[[קטגוריה:ספר ויקרא]]

Wikiboss: /* מומים הפוסלים בכהנים */

2019-05-12T10:07:18Z

מומים הפוסלים בכהנים

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:07, 12 במאי 2019
שורה 15:		שורה 15:
	[[הרב קוק]] ב[[אורות הקודש]] {{הערה\|אורות הקודש ב ש"פ}} מסביר שהאיסור על הכהנים להיטמא נובע מהרצון להשאיר אותם בקדושה שמעל העולם הזה. העולם הזה הוא "עלמא דשקרא"- עולם השקר וממילא גם המוות בעולם הוא כדברי הרב קוק {{ציטוטון\| חזיון שווא, טומאתו היא שקרו. מה שבני אדם קורים מוות הרי הוא רק תגבורת החיים}}. בהסתכלות של עיניים גשמיות המוות נראה כסוף החיים, אבל למעשה לאחר המוות הנשמה ממשיכה לחיות ואף מתעלה לרמה רוחנית גבוהה יותר וכדברי הגמרא ([https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99:%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%97_%D7%90 ברכות יח ע"א]) "צדיקים במיתתם קרויים חיים". במפגש עם המוות, גם אדם המבין בשכלו שאין מדובר בסוף החיים, עדיין לא יכול שלא להיות מושפע מההרגשה שיש סופיות לחיים. הרגשה זו, מקורה חזיון השווא של המוות כדברי הרב קוק, וקשה מאוד להתעלם ממנה. בגלל קושי זה, הכהנים, הנדרשים לסמל את הקדושה בעולם כמי שמשרתים בבית המקדש, חייבים להישמר מההרגשה השקרית שהחיים מופסקים עם המוות ולהתרחק מן המפגש עם המוות ככל האפשר.		[[הרב קוק]] ב[[אורות הקודש]] {{הערה\|אורות הקודש ב ש"פ}} מסביר שהאיסור על הכהנים להיטמא נובע מהרצון להשאיר אותם בקדושה שמעל העולם הזה. העולם הזה הוא "עלמא דשקרא"- עולם השקר וממילא גם המוות בעולם הוא כדברי הרב קוק {{ציטוטון\| חזיון שווא, טומאתו היא שקרו. מה שבני אדם קורים מוות הרי הוא רק תגבורת החיים}}. בהסתכלות של עיניים גשמיות המוות נראה כסוף החיים, אבל למעשה לאחר המוות הנשמה ממשיכה לחיות ואף מתעלה לרמה רוחנית גבוהה יותר וכדברי הגמרא ([https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99:%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%97_%D7%90 ברכות יח ע"א]) "צדיקים במיתתם קרויים חיים". במפגש עם המוות, גם אדם המבין בשכלו שאין מדובר בסוף החיים, עדיין לא יכול שלא להיות מושפע מההרגשה שיש סופיות לחיים. הרגשה זו, מקורה חזיון השווא של המוות כדברי הרב קוק, וקשה מאוד להתעלם ממנה. בגלל קושי זה, הכהנים, הנדרשים לסמל את הקדושה בעולם כמי שמשרתים בבית המקדש, חייבים להישמר מההרגשה השקרית שהחיים מופסקים עם המוות ולהתרחק מן המפגש עם המוות ככל האפשר.
	==מומים הפוסלים בכהנים==		==מומים הפוסלים בכהנים==
	הפרשה מונה מספר מומים הפוסלים את הכהנים מלעבוד בבית המקדש גם כאלו שאינם מפריעים לעבודה התקינה בבית המקדש. [[ספר החינוך]] מסביר שאין הדבר מסמל פגם רוחני הקיים בכהנים, אלא מדובר ברצון להציג את המקדש כמושלם וכגורם להתעוררות רוחנית. {{ציטוטון\| לפי שרוב פעולות בני אדם רצויות אל לב רואיהם לפי חשיבות עושיהן, כי בהיות האדם חשוב במראהו וטוב במעשיו ימצא חן ושכל טוב בכל אשר יעשה בעיני כל רואיו, ואם יהיה בהפך מזה פחות בצורתו ומשונה באיבריו, ואם ישר בדרכיו, לא יאותו פעולותיו כל כך אל לב רואיו}}. ספר החינוך מסביר כשיטתו, שמכיוון שמטרת המצוות, ובמיוחד הביקור בבית המקדש, נועדו להשפיע על לב המבצע, כל מה שנמצא בבית המקדש נדרש להיות מרשים על מנת שיעורר את לב המבקרים. לכן, נמנעה מן הכהנים בעלי המומים העבודה בבית המקדש בשביל ששליחי הקב"ה ייראו כ"בעלי חן" ו"אנשי תואר" ויעוררו את לב המקריבים לעבודת ה'.		הפרשה מונה מספר מומים הפוסלים את הכהנים מלעבוד בבית המקדש גם כאלו שאינם מפריעים לעבודה התקינה בבית המקדש. [[ספר החינוך]] {{הערה\| מצווה ערה}} מסביר שאין הדבר מסמל פגם רוחני הקיים בכהנים, אלא מדובר ברצון להציג את המקדש כמושלם וכגורם להתעוררות רוחנית. {{ציטוטון\| לפי שרוב פעולות בני אדם רצויות אל לב רואיהם לפי חשיבות עושיהן, כי בהיות האדם חשוב במראהו וטוב במעשיו ימצא חן ושכל טוב בכל אשר יעשה בעיני כל רואיו, ואם יהיה בהפך מזה פחות בצורתו ומשונה באיבריו, ואם ישר בדרכיו, לא יאותו פעולותיו כל כך אל לב רואיו}}. ספר החינוך מסביר כשיטתו, שמכיוון שמטרת המצוות, ובמיוחד הביקור בבית המקדש, נועדו להשפיע על לב המבצע, כל מה שנמצא בבית המקדש נדרש להיות מרשים על מנת שיעורר את לב המבקרים. לכן, נמנעה מן הכהנים בעלי המומים העבודה בבית המקדש בשביל ששליחי הקב"ה ייראו כ"בעלי חן" ו"אנשי תואר" ויעוררו את לב המקריבים לעבודת ה'. דברים דומים כתב גם ה[[רמב"ם]] ב[[מורה נבוכים]] {{הערה\| ג, מה}} {{ציטוטון\| מפני שההמון לא יגדל אדם אצלם בצורתו האמתית אלא בשלמות איבריו ויופי בגדיו, והמכוון שתהיה לבית גדולה ותפארת אצל הכל}}. יש הסוברים שבימינו, כאשר בעלי מומים אינם נתפסים אצל ההמון כבעלי פחיתות מסוימת, יתאפשר לכהנים בעלי מומים לעבוד בבית המקדש. לשיטתם, התורה כתבה את איסורי העבודה בבעלי מומים דווקא מכיוון ש"ההמון" סובר שיש בכך פגם, אבל במידה והממון ישנה את דעתו, גם האיסור ישתנה. מאידך, יש הסוברים שאין הדבר תלוי בתפיסת ההמון אלא בשלמות הנדרשת בבית המקדש, וגם בימינו כאשר בעלי המומים אינם נחשבים כבעלי דרגה נחותה מהאחרים, יש צורך בהצגת תפארת והוד בעובדי המקדש, כשם שישנה חובה להלביש את העובדים בבגדי כבוד ותפארת.

	הגמרא ([https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99:%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%94_%D7%90 כתובות עה ע"א]) קובעת שלמרות שכהן הסובל מריח רע בפיו אמור להיפסל לעבודה, יש ביכולתו להעביר את המום על ידי לעיסת פלפל חריף שיקהה את הריח ולעבוד. מדין זה ~~למדים~~ שגם כהן קצר רואי הנדרש להרכיב משקפיים לא ייפסל לעבודה מכיוון שהמום מוגדר כמום עובר שניתן להתגבר עליו.		הגמרא ([https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99:%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%94_%D7%90 כתובות עה ע"א]) קובעת שלמרות שכהן הסובל מריח רע בפיו אמור להיפסל לעבודה, יש ביכולתו להעביר את המום על ידי לעיסת פלפל חריף שיקהה את הריח ולעבוד. מדין זה יש הלמדים שגם כהן קצר רואי הנדרש להרכיב משקפיים לא ייפסל לעבודה מכיוון שהמום מוגדר כמום עובר שניתן להתגבר עליו, אך יש הסוברים שגם מום זה מוגדר כמום הפוסל את הכהן מלעבוד {{הערה\| עיין http://www.dirshu.co.il/%D7%9E%D7%A8%D7%9F-%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%99-%D7%9C%D7%9B%D7%94%D7%9F-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%A9%D7%A7%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%90/}}.

	==אותו ואת בנו==		==אותו ואת בנו==