Wikiboss: Try fix category tree

2020-01-20T14:12:26Z

Try fix category tree

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־14:12, 20 בינואר 2020
שורה 102:		שורה 102:
	[[קטגוריה:שולחן ערוך]]		[[קטגוריה:שולחן ערוך]]
	[[קטגוריה:שירת הים]]		[[קטגוריה:שירת הים]]
			[[קטגוריה:יורה דעה (פרשני)]]

Shirayhayam: Added shirat haram's seif.

2019-02-18T09:37:26Z

Added shirat haram's seif.

דף חדש

{{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:יורה דעה שעב א|שולחן-ערוך-יורה-דעה|שעב|א}}
== סעיף א – כניסת כהן לבית הפרס ולחו"ל ==

==== ברכות יט ע"ב ====

מתיבי: קברו את המת וחזרו, ולפניהם שתי דרכים, אחת טהורה ואחת טמאה, בא {האבל} בטהורה - באין {המלווים} עמו בטהורה, בא בטמאה - באין עמו בטמאה, משום כבודו. אמאי? לימא: אין חכמה ואין תבונה לנגד ה'? תרגמה רבי אבא: בבית הפרס דרבנן.

==== עבודה זרה יג ע"א ====

תניא: ... ואם היה כהן - מטמא בחוצה לארץ לדון ולערער עמהם. וכשם שמטמא בחוצה לארץ, כך מטמא בבית הקברות. בבית הקברות סלקא דעתך? טומאה דאורייתא היא! אלא בית הפרס {שדה שנחרש בה קבר} דרבנן. 'ומטמא ללמוד תורה ולישא אשה.

א"ר יהודה: אימתי? בזמן שאין מוצא ללמוד, אבל בזמן שמוצא ללמוד - אינו מטמא; רבי יוסי אומר: אפילו בזמן שמוצא ללמוד - יטמא, לפי שאין אדם זוכה ללמוד מכל'... ואמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי.

<ul>
<li> לאלו מצוות מותר לכהן לעבור בשדה בית הפרס: (ב"י, חזו"ע אבלות ח"ב הלכות טומאת כהנים סע' ט עמ' יח)
</li></ul>

<ul>
<li>תוס' – דווקא למצוות חשובות כגון לימוד תורה (שהתלמוד מביא לידי מעשה) ונשיאת אשה (שלא לתוהו בראה).</li>
<li>שאילתות – לכל המצוות כולן, שתלמוד תורה ונשיאת אשה הם מצוות קלות, ולכן כל שכן שבשביל שאר מצוות.</li>
<li>טור (ע"פ הב"ח) – לכל המצוות כולם, שתלמוד תורה ונשיאת אשה הם דוגמאות, אך אף בשאר המצוות הדין כן.
<ul>
<li> '''הכרעה''': השו"ע פסק כטור: "אף על פי שהכהן אסור ליכנס לבית הפרס (פירוש: שדה שנאבד בה קבר, ושנחרש בה קבר, ושיעורה מאה אמה) או לארץ העמים<ref>עיין לעיל סימן שסט סעיף א (עמוד 166) שכתבו הש"ך, הט"ז ורע"א שהיום הכוהנים לא חוששים לטומאת ארץ העמים.</ref>, אם היה צריך לילך שם לישא אשה או ללמוד תורה, ואין לו דרך אחרת - יכול לעבור דרך שם, אפילו אם מוצא ללמוד במקום אחר. וכן אבל העובר דרך שם - יכול {כהן} לילך אחריו לנחמו. וכן מטמא בטומאה של דבריהם, לדין עם נוכרים ולערער עמהם, מפני שהוא כמציל מידם, וכן כל כיוצא בזה". וכ"פ החזו"ע.
</li></ul>
</li></ul>

=== שיעור החוצץ בפני הטומאה ===

==== ברכות יט ע"ב ====

ת"ש: דאמר ר' אלעזר בר צדוק {שהיה כהן}: מדלגין היינו על גבי ארונות של מתים... אפילו לקראת מלכי אומות העולם... אמאי? לימא: אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'? כדרבא! דאמר רבא: דבר תורה, אהל, כל שיש בו חלל טפח - חוצץ בפני הטומאה, ושאין בו חלל טפח - אינו חוצץ בפני הטומאה, ורוב ארונות יש בהן חלל טפח, וגזרו על שיש בהן משום שאין בהן, ומשום כבוד מלכים לא גזרו בהו רבנן.

<ul>
<li><blockquote>כתבו תוס', רא"ש, רמב"ן (ב"י), טור, ב"ח (סע' ב), וט"ז (ס"ק א), שהיום אין לדלג כלל על קברים. משום שבזמנם היה בקברים יציאה של פותח טפח, ולכן הטומאה עלתה דרך הפתח. אך היום, שהקברים סתומים, ויש בקברים יותר מחלל טפח, הטומאה עולה כנגד כל הקבר (אם אין בקברים חלל טפח, הטומאה עולה רק כנגד המת עצמו).</blockquote></li></ul>

{|
!
! '''יש בארון חלל טפח'''
! '''אין בארון חלל טפח'''
|-
| '''ארון סתום לגמרי (היום)'''
| הטומאה עולה מעל כל הארון, שמטמא כל סביביו
| הטומאה עולה כנגד המת עצמו
|-
| '''ארון שפתוח טפח (בזמנם)'''
| הטומאה בוקעת דרך הפתח, ואין טומאה כלל על הארון
|
|}

=== הודעה לכהן שישן שיש מת בבית ===

<ul>
<li><blockquote>כתב הרמ"א ע"פ תרוה"ד: "כהן ששוכב ערום, והוא באהל עם המת ולא ידע – אין להגיד לו, אלא יקראו לו סתם, שיצא כדי שילביש עצמו תחילה. אבל אם כבר הגידו לו – אסור להמתין עד שילבש עצמו. ודווקא אם הוא באהל המת, שהוא טומאה דאורייתא, אבל אם הוא בבית הפרס או ארץ העמים, שהוא טומאה דרבנן – ילביש עצמו תחלה, דגדול כבוד הבריות". וכ"פ החזו"ע (אבלות ח"ב הלכות טומאת כהנים סע' יב, עמ' כג).</blockquote></li>
<li><blockquote>אך הדגמ"ר (הובא בפת"ש ס"ק ה) חלק על הרמ"א וכתב שגם כשהטומאה מדאורייתא – מותר לו ללבוש את החלוק, ורק את שאר בגדיו אסור לו ללבוש.</blockquote></li>
<li><blockquote>ועוד כתב הרמ"א ע"פ מהר"י וייל: "כהן שהוא ישן, ומת עמו באוהל - צריכין להקיצו ולהגיד לו כדי שיצא".</blockquote></li></ul>

=== הודעה לכהן שיש מת בבית הסמוך לו ===

<ul>
<li><blockquote>כתב הש"ך (ס"ק ב) שאם הכהן נמצא בבית הסמוך למת, יכול להתלבש קודם, ואין צריך להקיצו, שהאיסור בבית הסמוך הוא רק מדרבנן.<ref>ועיין לעיל עמ' 170, שהובא שם שלדעת הרמב"ם (הלכות אבל פ"ג ה"ג) והחכמת אדם (שער השמחה כלל קנט סע' ה) אף בזה יש איסור דאורייתא.</ref></blockquote></li>
<li><blockquote>וכתב החזו"ע (אבלות ח"ב הלכות טומאת כהנים סע' יג, עמ' לב): "כהן שהיה יושב ולומד בבית המדרש... יש מת בבית הסמוך לבית המדרש, ויש שם חלון פותח טפח... – אינו חייב לצאת מבית המדרש, כיון שהיא רק טומאה דרבנן, שהותרה במקום ביטול תורה".</blockquote></li></ul>

=== כהנים בקברי צדיקים ===

==== בבא בתרא נח ע"א ====

ר' בנאה הוה קא מציין מערתא, כי מטא למערתא דאברהם... כי מטא למערתא דאדם הראשון, יצתה בת קול ואמרה: נסתכלת בדמות דיוקני, בדיוקני עצמה אל תסתכל. הא בעינא לציוני מערתא! כמדת החיצונה כך מדת הפנימית. {משמע שיש טומאה אף בקברי האבות}.

'''בבא מציעא פה ע"ב '''

ריש לקיש הוה מציין מערתא דרבנן, כי מטא למערתיה דרבי חייא איעלמא מיניה... {משמע שיש טומאה אף בקברי צדיקים}.

'''אוצר המדרשים (אייזנשטיין) - עשרה הרוגי מלכות - עמוד 447 '''

כשהיה חבוש {ר' עקיבא} בבית האסורים היה יהושע הגרסי משמשו, פעם אחת ערב יום הכפורים עמד ונטל רשות מר"ע והלך לו לביתו, ופגע בו אליהו ז"ל ודפק בפתח ביתו, א"ל: "מי אתה?", א"ל: "אני אליהו!", א"ל: "ומה תרצה", א"ל: "באתי להודיעך שר"ע רבך מת!", מיד הלכו שניהם כל הלילה עד שהגיעו לבית האסורים ומצאוהו פתוח ורב בית האסורים ישן וכל העם ישנים. באותה שעה נתחזק אליהו ונטפל לו ונשאו {את ר"ע} על כתפו, א"ל יהושע: "רבי, לא כהן אתה?" א"ל: "אין טומאה בצדיקים ולא בחכמים ובתלמידים".

<ul>
<li><blockquote>כתב שו"ת בתי כהונה (פת"ש ס"ק ב) שאסור לכהנים להשתטח על קברי צדיקים, שיש חשש שיש שם טומאה דאורייתא.<ref>ודחה את הטענות שהיו רוצים להתיר לכהנים להשתטח על קברי צדיקים:
<blockquote>א. אלו הסומכים על דברי המדרש, שאמר אליהו שאין טומאה בת"ח.
- '''יש''' '''לדחות''': אין זה נכון, שכבר התוס' דחו את דבריו, וכתבו שעיקר מה שאמר אליהו להתיר זה כיוון שהיה מדובר שם על מת מצווה.
ב. אלו הסומכים על הגמ': "מדלגים היינו על קברי מתים לקראת מלכי ישראל", וסתם ארונות אין בהם חלל טפח, ובמקום מצווה לא גזרו.
- '''יש''' '''לדחות''': גמרא זו אינה ראיה כלל, משום שמה שהתירו, זה משום כבוד הבריות או משום מצווה, אך להשתטח על קברי צדיקים, לא מצינו בזה מצוה ידועה או כבוד חכמים. ועוד שייתכן שכלל לא קברו את הצדיקים בארונות, ואז הטומאה היא מדאורייתא. ועוד שייתכן שהארונות הרקיבו כבר, ואז זה כקבר סתום שהטומאה עולה ובוקעת בו. ולכן שלא כדין עושים, כהנים המשטתחים על קברי צדיקים.</blockquote></ref></blockquote></li>
<li><blockquote>וכ"פ בשו"ת מים חיים<ref>כתבו הרב חיים דוד ב"ר משה הלוי נולד בירושלים בשנת ה'תרפ"ד (1924) למשפחה יוצאת טורקיה. למד בישיבת פורת יוסף (בין חבריו ללימודים היו הרב עובדיה יוסף והרב בן ציון אבא שאול), והיה לתלמידם המובהק של ראש הישיבה רבי עזרא עטייה ושל הראשון לציון הרב עוזיאל. לאחר מלחמת השחרור בה שימש כלוחם, מונה כרבן של כמה שכונות בירושלים, ובשנת ה'תשי"א (1951) מונה לרב העיר ראשון לציון. בשנת ה'תשל"ג (1973) נבחר לרבה של ת"א, במקומו של הרב עובדיה יוסף. הרח"ד הלוי נפטר בשנת ה'תשנ"ח (1998). חיבר ספרים רבים, ביניהם הסדרה 'מקור חיים' (והקיצור), שו"ת 'עשה לך רב' בתשעה כרכים, שו"ת מים חיים בשלושה כרכים, ספר 'דבר המשפט' - שלושה כרכים על הלכות סנהדרין ברמב"ם.</ref> (חלק ב סימן סח): "ברור להלכה ולמעשה שאסור לכהנים ליכנס לקברי צדיקים ואף לא לקברי אבות האומה במערת המכפלה".</blockquote></li>
<li><blockquote>וכ"פ החזו"ע (אבלות ח"ב הלכות טומאת כהנים סע' ז עמ' יב): "אסור לכהן ללכת אל מערת המכפלה, ואל קברי הצדיקים, בטענה שהצדיקים אינם מטמאים... יש למחות ביד מי שרוצה להקל בזה, ולהודיע כי הוא איסור חמור".</blockquote></li></ul>

=== טלטול מת בשבת לצורך מעבר לכהנים ===

* כתב הרמ"א (או"ח סי' שיא סע' ב) ע"פ הטור (יו"ד סי' שעב) ומהרי"ל: "אסור לטלטל מת ע"י ככר ותינוק לצורך כהנים או דבר אחר, אבל ע"י נוכרי יש מתירין. (וכן ראיתי נוהגים לצורך מצוה או חתונה {או צורך גדול אחר, כגון שהכהנים יכנסו (משנ"ב ס"ק יד)})".
* וכתבו האחרונים (הובא במשנ"ב סי' שיא ס"ק יג) שמותר לטלטל את המת מן הצד (היינו להופכו ממיטה למיטה) לצורך הכהנים, אפילו שלא ע"י כיכר ותינוק, שהרי הותר לטלטל מן הצד לצורך מקומו.
'''מתוך הספר שירת הים''' - [http://www.shirathayam.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=1020020 לפרטים]

==הערות שוליים==

[[קטגוריה:שולחן ערוך]]
[[קטגוריה:שירת הים]]

פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שעב א - היסטוריית גרסאות

Wikiboss: Try fix category tree

Shirayhayam: Added shirat haram's seif.