https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99%3A%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A%3A%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A8%D7%A0%D7%98_%D7%90פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רנט א - היסטוריית גרסאות2026-05-09T11:50:03Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.0https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A:%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A8%D7%A0%D7%98_%D7%90&diff=130739&oldid=prevYair hashulchan: Added yair hashulchan's seif.2019-04-29T09:44:08Z<p>Added yair hashulchan's seif.</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>{{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:חושן משפט רנט א|שולחן-ערוך-חושן-משפט|רנט|א}}<br />
==סעיף א==<br />
<br />
הרואה אבידת ישראל, חייב ליטפל בה להשיבה לבעליה, שנאמר: השב תשיבם'''<sup>א</sup>''', ואם נטלם ע&quot;מ לגזלה, ועדיין לא נתייאשו הבעלים ממנה, עובר משום השב תשיבם לאחיך, ומשום לא תגזול, ומשום לא תוכל להתעלם ואפילו אם יחזירנה אחר כך כבר עבר על לא תוכל להתעלם'''<sup>ב</sup>'''. נטלה לפני יאוש על דעת להחזירה, ולאחר יאוש נתכוון לגזלה, אינו עובר אלא משום השב תשיבם'''<sup>ג</sup>''', המתין עד אחר יאוש ונטלה, אינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם'''<sup>ד</sup>'''.<br />
<br />
א. החיוב במצות השב תשיבם: '''רמב&quot;ן''': רק משעה שהגביה. ראיה – &quot;המתין עד אחר יאוש, עובר רק משום לא תוכל להתעלם&quot;.<br />
<br />
'''ר&quot;ן''': משעה שרואה. בגמ' – לא נצרך &quot;והתעלמת&quot; לכהן בביה&quot;ק דהאי עשה והאי ל&quot;ת ועשה.<br />
<br />
'''רמב&quot;ם,שו&quot;ע''': ע&quot;פ נימוק&quot;י (ברמב&quot;ם) – משרואה. ע&quot;פ סמ&quot;ע (בשו&quot;ע) – משהגביה<ref>ודברי השו&quot;ע &quot;הרואה&quot; לאו דוקא, אלא &quot;הרואה והגביה&quot;.</ref>.<br />
<br />
ב. נטל לגזול והשיב לאחר יאוש: '''תוס',רא&quot;ש,טושו&quot;ע''': עובר רק על לא תוכל להתעלם.<br />
<br />
'''רמב&quot;ם,רמב&quot;ן,ש&quot;ך''': על שלושת האיסורים. הרמב&quot;ן נימק שזו לא גזלה לגמרי ולא אבדה לגמרי<ref>בגזלה התורה חידשה שיאוש לא מבטל את חובת ההשבה, ובאבדה לגמרי כיוון ששומר עבור הבעלים ידו כידם ואינה נקנית ביאוש הואיל וישנה ברשות הבעלים.</ref>.<br />
<br />
'''ריטב&quot;א''': על לא תוכל להתעלם ועל השב תשיבם.<br />
<br />
יאוש מדבר שברשותו: '''מהרמב&quot;ן''': מוכח שלא מועיל<ref>שכן נימק שיאוש לא מועיל לאחר שנטלה המוצא ע&quot;מ להשיב, משום שנחשבת כברשות הבעלים.</ref>.<br />
<br />
'''מתוס'''': מוכח שמועיל<ref>כו ע&quot;א ד&quot;ה וניזל</ref>.<br />
<br />
'''קצות''': כוונת הרמב&quot;ן דוקא בשומר אבידה כיון שידו כיד הבעלים, אך בד&quot;כ מועיל. הוכיח כן מתאנה הנוטה לדרך, ממוצא מעות בביהכ&quot;נ ומהתיאשתי מפלוני עבדי.<br />
<br />
'''נתיבות''': גם לרמב&quot;ן וגם לתוס' מועיל במקום שאינו משתמר, ולא מועיל במקום המשתמר<ref>אגב גררא ישנה בדבריהם מחלוקת נוספת. המגביה מציאה לאחר יאוש ע&quot;מ להשיבה – לנתיבות זכה בה המאבד מיד, ולקצות לא כיון שלא נתכון לזכות אלא רק להשיב, ולפי&quot;ז אפ אח&quot;כ יתברר לו שכבר נתיאשו הבעלים, יכול לקחתה לעצמו.</ref>.<br />
<br />
נטל לגזול והשיב לפני יאוש: '''סמ&quot;ע''': מדייק מתוס' ורא&quot;ש שאינו עובר כלל.<br />
<br />
'''ע&quot;ש''': עובר על לא תוכל להתעלם מיד כשגוזל, וא&quot;א עוד לתקן.<br />
<br />
ג. כן כתבו הראשונים מלבד בעה&quot;מ הסובר שעובר אף על לא תוכל להתעלם.<br />
<br />
ד. לפי הר&quot;ן הסובר שעובר ב&quot;השב תשיבם&quot; משעה שרואה, כאן מדובר דוקא בהמתין לה עד היאוש, אך אם הלך עובר מיד אף ב&quot;השב&quot;, ואילו לפי הרמב&quot;ן אין חילוק. השו&quot;ע סתם ומכך הבין הסמ&quot;ע, שהבאנו למעלה, שסבר כרמב&quot;ן.<br />
<br />
'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה].<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
<br />
[[קטגוריה:שולחן ערוך]]<br />
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_חושן_משפט]]</div>Yair hashulchan