https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99%3A%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A%3A%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A8%D7%99%D7%91_%D7%96פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט ריב ז - היסטוריית גרסאות2026-05-08T22:03:37Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.0https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A:%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A8%D7%99%D7%91_%D7%96&diff=130420&oldid=prevYair hashulchan: Added yair hashulchan's seif.2019-04-29T09:36:49Z<p>Added yair hashulchan's seif.</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>{{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:חושן משפט ריב ז|שולחן-ערוך-חושן-משפט|ריב|ז}}<br />
==סעיף ז==<br />
<br />
דין ההקדש ודין העניים ודין הנדרים אינו כדין ההדיוט בקנייתו, שאילו אמר אדם: כל מה שתלד בהמתי יהיה הקדש לבדק הבית, או: יהיה אסור עלי, או: אתננו לצדקה, אע&quot;פ שאינו מתקדש, לפי שאינו בעולם, ה&quot;ז חייב לקיים דברו, שנאמר: ככל היוצא מפיו יעשה, (במדבר ל, ב); והואיל והדבר כן, אם צוה אדם כשהוא שכיב מרע ואמר: כל מה שיוציא אילן זה לעניים, או: כל שכר בית זה לעניים, זכו בהם העניים. הגה: וי&quot;א דלא קנו ההקדש ולא הצדקה כלום, דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, וממילא דבריו בטלים. אבל אם אמר: כשתלד בהמתי, או: יוציא אילן זה פירות, וכיוצא בזה, אתננו להקדש או לעניים, חייב לקיים דבריו מטעם נדר (טור בשם הרא&quot;ש). ודוקא אם הנודר קיים; אבל אם כבר מת, אינו כלום, שהרי אינו כאן שיקיים נדרו. (מרדכי פ' מי שמת) וסברא האחרונה היא עיקר, וכן ראוי להורות. ועיין לקמן סי' רנ&quot;ב סעיף ב'. ואם נשבע לקיים המקח, עיין לעיל סימן ר&quot;ט סעיף ד'.<br />
<br />
הקדש דשלב&quot;ל: '''רמב&quot;ם,שו&quot;ע''': אמנם א&quot;א להקדיש דשלב&quot;ל אך מתחייב משום נדר, ולכן אם אומר &quot;מה שתלד בהמתי יהיה הקדש&quot; או &quot;מה שיוציא אילן זה יהיה לעניים&quot; חייב לתת, ואם שכ&quot;מ אומר חייבים בניו לתת. מדוע בשכ&quot;מ חייבים הרי הנודר מת והבנים לא נדרו וא&quot;כ אינם חייבים? '''ב&quot;י''': כיון שהיו שם ושתקו קיבלו עליהם הנדר והוי כאילו נדרו בעצמם (לפי&quot;ז מדובר דוקא בהיו שם). '''מ&quot;מ וקצות''': חייבים מטעם מצוה לקיים דברי המת. הקצות מבאר שאע&quot;פ שבד&quot;כ מצוה רק אם הושלש מתחילה לכך, כאן שהיה המת מחוייב בכך עדיפא, ולכן מצווים גם כשלא הושלש. '''סמ&quot;ע''': כונת השכ&quot;מ להקנות לעניים את האילן לפירותיו עד שיקיימו בניו את נדרו.<br />
<br />
'''רא&quot;ש,רמ&quot;א''': הנדר תופס רק כשאומר אתננו לעניים או להקדש, אך אם אומר &quot;יהיה הקדש&quot; זה לשון הקנאה ולא לשון נדר, וא&quot;א להקדיש דשלב&quot;ל. כמו&quot;כ, אם מת אין נותנים לעניים שהרי הנודר מת. '''הב&quot;י''' כתב שאין חילוק בין '''הרמב&quot;ם''' '''לרא&quot;ש''', ושניהם חולקים על '''הגאונים''' הסוברים שאפילו כשאמר &quot;אתננו&quot; לא הוי נדר. אך קשה כי יש חילוק בין הרמב&quot;ם לרא&quot;ש במקרה שאמר &quot;יהיה&quot;. '''הסמ&quot;ע''' מיישבו ע&quot;פ סברתו שיש לחלק בין שבא ממילא, כמו אילן שברשותו שפירותיו יבואו ממילא, שאז מועיל לשון &quot;יהיה&quot; לבין דבר שלא בא ממילא, כגון 'בית זה לכשאקחנו יהיה הקדש' או 'חוב שיש לי על פלוני יהיה הקדש', שאז לא מועיל. ולפי&quot;ז לא נחלקו הרא&quot;ש והרמב&quot;ם. '''הרמ&quot;א''' הבין שיש מחלוקת בין הרמב&quot;ם לרא&quot;ש והלכה כרא&quot;ש. '''הש&quot;ך''' בסקי&quot;ב כותב שצ&quot;ל כסמ&quot;ע אולם '''בהג&quot;ה שבש&quot;ך''' דוחה הסמ&quot;ע וסובר כרמ&quot;א.<br />
<br />
'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה].<br />
<br />
[[קטגוריה:שולחן ערוך]]<br />
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_חושן_משפט]]</div>Yair hashulchan