https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99%3A%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A%3A%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A7%D7%A2%D7%95_%D7%99%D7%90 2026-05-08T12:03:50Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.43.0 https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A:%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A7%D7%A2%D7%95_%D7%99%D7%90&diff=130125&oldid=prev 2019-04-29T09:23:41Z

<p>Added yair hashulchan&#039;s seif.</p> <p><b>דף חדש</b></p><div>{{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:חושן משפט קעו יא|שולחן-ערוך-חושן-משפט|קעו|יא}}<br /> ==סעיף יא==<br /> <br /> לפיכך הנותן מעות לחבירו בתורת שותפות ליקח בהם חטים לסחורה&#039;&#039;&#039;&lt;sup&gt;א&lt;/sup&gt;&#039;&#039;&#039;, והלך וקנה שעורים, או לקנות שעורים וקנה חטים, אם פחתו, פחתו לזה שעבר; ואם הותירו, הותירו לאמצע (ב&amp;quot;ק קב,א) (ועיין לקמן סי&#039; קפ&amp;quot;ג ס&amp;quot;ה). וכן אם הלך ונשתתף עם אחר בממון השותפות, אם הפסיד הפסיד לעצמו; ואם נשתכר, השכר לאמצע. אבל אם נשתתף עם אחר בממון עצמו, אם פחתו פחת לעצמו, ואם הרויח הרויח לעצמו. ואם התנו ביניהם, הכל לפי התנאי (רמב&amp;quot;ם). הגה: ראובן ושמעון שותפין, היה להן חוב אצל שר אחד שראובן דר תחתיו, והוא עשה החוב, ושמעון טוען שראובן יתבע החוב לפי שהוא עשאו, וראובן אומר שמתיירא מן השר שהוא דר תחתיו, הדין עם ראובן (הרא&amp;quot;ש בתשו&#039; כלל פ&amp;quot;ט סי&#039; א&#039;). ועיין לקמן סעיף מ&amp;quot;ז סי&#039; זה. ראובן שהלך ופטר חובות של שמעון חבירו, ואומר ששמעון צוה לו לעשות, אם אמת ששמעון צוה לו, ראובן פטור אע&amp;quot;ג דלא א&amp;quot;ל: על מנת לפטור; אבל אם שמעון כופר, ויש עדות שהחובות היו שלו, וראובן פטרן, ראובן חייב לשלמן, ואינו נאמן לומר שברשות שמעון עשה מה שעשה. אבל אם אין לשמעון עדות, ראובן נאמן במיגו, שהיה יכול לומר שהחובות אינן של שמעון, או שהוא לא פטרן&#039;&#039;&#039;&lt;sup&gt;ב&lt;/sup&gt;&#039;&#039;&#039; (מרדכי פ&#039; החובל בשם מוהר&amp;quot;ם אות צו) (ועיין לקמן סעיף נ&#039;).<br /> <br /> א. בפשטות &#039;&#039;&#039;הרי&amp;quot;ף, הרמב&amp;quot;ם, הרא&amp;quot;ש והשו&amp;quot;ע&#039;&#039;&#039; פסקו כר&#039; יהודה אליבא דר&#039; יוחנן (ולא כבני מערבא), ולפי&amp;quot;ז בין לאכילה בין לסחורה הותירו למשלח, אולם &#039;&#039;&#039;הגר&amp;quot;א&#039;&#039;&#039; מציין שכאן נקט &#039;&#039;&#039;השו&amp;quot;ע&#039;&#039;&#039; &amp;quot;לסחורה&amp;quot; ואילו בהלכות שלוחים סי&#039; קפג,ה כתב בין לאכילה בין לסחורה, והטעם הוא כדעת &#039;&#039;&#039;הרי&amp;quot;ף והרמב&amp;quot;ם&#039;&#039;&#039; הפוסקים כבני מערבא שלגבי שותפים יש לחלק בין אכילה לסחורה, אך לגבי שלוחים אומרים ששליחותיה קעביד, ולכן אף בשלחו לקנות לאכילה הרווח למשלח. אולם &#039;&#039;&#039;הרמ&amp;quot;א&#039;&#039;&#039; פוסק כ&#039;&#039;&#039;רא&amp;quot;ש&#039;&#039;&#039; שלא כבני מערבא, ולכן בסי&#039; קפג כתב שה&amp;quot;ה לעיסקא, ולכן אצלנו ציין לעיין לקמן בסי&#039; קפג, ששם מתבאר שגם בשותפות אין הבדל בין אכילה לסחורה. עיין בסיכום לקמן.<br /> <br /> ב. אדם שפטר חובות חבירו וטען שהרשהו:<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;רמ&amp;quot;א במהר&amp;quot;ם&#039;&#039;&#039;&lt;ref&gt;המהר&amp;quot;ם מובא במרדכי פרק החובל אות צו.&lt;/ref&gt;&#039;&#039;&#039;,רמ&amp;quot;א&#039;&#039;&#039;: אם אין עדים שראובן פטרו ושהחובות של שמעון נאמן ראובן במיגו.<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;ש&amp;quot;ך במהר&amp;quot;ם,ש&amp;quot;ך&#039;&#039;&#039;: מיגו לא מועיל לטעון מחלת כיוון שזהו מיגו נגד חזקה טובה&lt;ref&gt;חזקה זו טובה יותר מהחזקה של אין אדם פורע תוך זמנו, שעליה נשארה הגמרא ב&amp;quot;ב בספק אם אומרים מיגו כנגדה ולכן משום המע&amp;quot;ה אומרים שנאמן.&lt;/ref&gt;, ולכן אף אם אין עדים שפטרו אין ראובן נאמן&lt;ref&gt;המהר&amp;quot;ם מוכיח דבריו מב&amp;quot;ק צא,ב שהקוצץ נטיעות חברו וטוען אתה אמרת לי לקצוץ אינו נאמן, ומשמע שמדובר אף כשיש לו מיגו.&lt;/ref&gt;. אמנם אם אין עדים שהחובות של שמעון עדיין לא נפרעו, אין זה מיגו במקום חזקה כי יתכן שנפרעו ולכן הסכים שילך ראובן לפוטרו. הש&amp;quot;ך משיג גם ע&amp;quot;כ שהרמ&amp;quot;א כתב שצריך עדים שהחובות של שמעון, והרי זה לא מספיק אלא צריך שיעידו גם שלא נפרעו. &#039;&#039;&#039;הבית מאיר&#039;&#039;&#039; יישב את הש&amp;quot;ך מקושיית הנתיבות מסי&#039; עה, שאמנם אדם עשוי למחול ללווה עצמו כדי שיחזיק לו טובה, אך אינו עשוי לשלוח שליח שימחל, מכיוון שאז הדבר תלוי בשליח אם יעשה זאת או לא, וממילא הלווה מחזיק טובה לשליח&lt;ref&gt;הדברים נראים לי קשים מאוד מסברא, וצריך להבינם.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;נתיבות,שער המשפט&#039;&#039;&#039;: הסכימו עם הרמ&amp;quot;א שנאמן במיגו, ואין כאן חזקה שהרי אדם עשוי לתת מתנות וכן למחול מחמת שקיבל איזו הנאה מחברו, וכן מוכח מכך שהלווה עצמו נאמן לטעון מחלת לי במיגו (סי&#039; עה). &#039;&#039;&#039;הנתיבות&#039;&#039;&#039; יישב את הש&amp;quot;ך שמדובר כאן בשותפים והם כתבו את השטר רק על שם השליח והוא הודיע לגוי שהוא פוטרו, והגוי כלל לא ידע שגם השני בשותפות, וא&amp;quot;כ כאן אין מכך הנאה למשלח שהרי הגוי לא יודע שהוא פטרו וא&amp;quot;כ ודאי חזקה שאינו מוחל&lt;ref&gt;הפת&amp;quot;ש תמה לפי&amp;quot;ז מדוע הש&amp;quot;ך מעמיד את הרמ&amp;quot;א באוקימתא ומקשה עליו. לענ&amp;quot;ד נראה שודאי אין כוונת הנתיבות שזוהי דעת הש&amp;quot;ך, אלא הנתיבות חולק על הש&amp;quot;ך אלא שאינו רוצה לדחותו ישירות ולכן מעמיד אותו באוקימתא שבה אכן יש לפסוק כמותו. ונ&amp;quot;ל שכן דרך הנתיבות במקומות רבים, אך קטונתי והענין טעון בירור.&lt;/ref&gt;. &#039;&#039;&#039;שער המשפט&#039;&#039;&#039; כתב שאכן המהר&amp;quot;ם כותב כדברי הש&amp;quot;ך, אמנם יש ליישבו שהוא לשיטתו בב&amp;quot;ב לפני שחזר בו, שגם לווה אינו נאמן לומר מחלת לי במיגו, ולפי&amp;quot;ז להלכה צדקו דברי הרמ&amp;quot;א שנאמן.<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;מתוך הספר יאיר השולחן&#039;&#039;&#039;, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה].<br /> <br /> ==הערות שוליים==<br /> <br /> [[קטגוריה:שולחן ערוך]]<br /> [[קטגוריה:יאיר_השולחן_חושן_משפט]]</div>

Yair hashulchan