https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99%3A%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A%3A%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A7%D7%9B%D7%90_%D7%98פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קכא ט - היסטוריית גרסאות2026-05-08T09:17:02Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.0https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A:%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A7%D7%9B%D7%90_%D7%98&diff=129782&oldid=prevYair hashulchan: Added yair hashulchan's seif.2019-04-29T09:11:42Z<p>Added yair hashulchan's seif.</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>{{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:חושן משפט קכא ט|שולחן-ערוך-חושן-משפט|קכא|ט}}<br />
==סעיף ט==<br />
<br />
במה דברים אמורים, בשעשאו שליח להביא את שלו. אבל אם לא עשאו שליח, אלא שאמר לו הלוה או הנפקד: תוליך לפלוני מעותיו שבידי, או שבא אחד ללוה או לנפקד ואמר: פלוני עשאני שליח להביא מעותיו, והאמינו ומסר לו הממון, והשליח אומר: נאנסו, או: מסרתי למלוה'''<sup>א</sup>''', והמלוה אומר: לא עשיתיו שליח ולא קבלתיו, ישבע השליח שנתנם למלוה'''<sup>ב</sup>''' (טור), וישבע המלוה או המפקיד בנקיטת חפץ שלא קבלם, ויגבה חובו מהלוה או הנפקד, שהשליח אינו נאמן, לפי שהוא נוגע בעדות, שהרי צריך לישבע ליפטר (קידושין מג,ב). ואפילו יפטור הלוה או הנפקד את השליח משבועה, כדי שלא יהיה נוגע בעדות, אינו מועיל. ומיהו אם מתחלה כשמסרו בידו פטרוהו משבועה, יש מי שאומר דמהני (ר&quot;ן). ואם אין השליח צריך לישבע, כגון שהלך המשלח עם השליח ועמד מרחוק וראה שעשה שליחותו, אינו נוגע בעדות והרי הוא עד אחד, ומזקיק למלוה שבועה דאורייתא'''<sup>ג</sup>''' (בעה&quot;ת ע&quot;פ ירושלמי); ואם הם שני שלוחים'''<sup>ד</sup>''', והלך המשלח עמהם ועמד מרחוק וראה שעשו שליחותם, (הם עדים ופטור הלוה (בעה&quot;ת). ולי נראה דאינו נאמן בשנים), לשווינהו עדים על פיו לאפקועי ממונא דמלוה (ב&quot;י).<br />
<br />
א. מסרתי ללווה: מדוע אינו לומר לתקוני שדרתיך כמו במקרה של אבימי (פ' הכותב)? '''הרי&quot;ף והרא&quot;ש''' בכתובות כותבים שאומרים כן רק כשהמשלח הזכיר בפרוש את השטר [אמנם לפי הראב&quot;ן חייב אף כשלא הזכיר, והוא מחלק בין שליח אחד שבו אומרים כן לבין שני שליחים שבהם לא אומרים כן, וא&quot;כ לפיו השליח כאן יהיה חייב, דלא כשו&quot;ע].<br />
<br />
ב. שבועת השליח: '''רז&quot;ה''': שבועה חמורה בנקט&quot;ח, כשבועת חנווני ופועלים.<br />
<br />
'''רי&quot;ף,ר&quot;ן''': היסת. שבועת המשנה היא רק בנוטלים ולא בנפטרים.<br />
<br />
ג. כשהלך עם השליח: '''ירושלמי''': חד בר נש אפקיד גרבוי גבי קרפיפא דחבריה וכפר ביה אמר רבי פינחס אתא עובדא קומי ר' ירמיה ועשה שליח עד וחייבו שבועה על ידי הכתף.<br />
<br />
'''בעה&quot;ת''': מבאר שמדובר שהמפקיד הלך עם הכתף, ולכן הכתף אינו נוגע.<br />
<br />
ד. שני שליחים: '''בעה&quot;ת''': גם שני שליחים אינם נחשבים נוגעים, אם המשלח הלך עימהם, ויכולים להעיד ולחייב ממון.<br />
<br />
'''שו&quot;ע''': תמה בב&quot;י איך נאמן הלווה לטעון שראה ובכך לשוותם עדים שאינם נוגעים, הרי הלווה נוגע. בשלמא בשליח אחד מובן, משום שאינו מחייב ממון אלא רק שבועה, אבל בשניים שמחייבים ממון קשה. לפי&quot;ז הוסיף בשו&quot;ע (ע&quot;פ הגהת הרמ&quot;א) שלדעתו בשניים אינו נאמן.<br />
<br />
'''סמ&quot;ע''': הקשה על השו&quot;ע מה החילוק בין שליח אחד לשניים, הרי אם הלווה נוגע אינו נאמן בין לחייב ממון בין לחייב שבועה, אלא ודאי יש להעמיד את בעה&quot;ת במקרה שאמירתו היתה קודם ששמענו ערעור מהמלווה, והרי זה כדברי הר&quot;ן שאם מתחילה פטרם משבועה הם נאמנים, ולכן הם נאמנים בין בשליח אחד ובין בשניים.<br />
<br />
'''ש&quot;ך''': כתב כסמ&quot;ע שאין חילוק, ויישב את בעה&quot;ת שנאמן משום שאם ראה שעשו שליחותו, הרי זה כאילו שילם בעצמו ולא היו כאן שלוחים כיוון שאין בכך צורך לעדות, ולא שייך לומר צד נגיעה במה שאין העדות תלויה בו.<br />
<br />
'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה].<br />
<br />
[[קטגוריה:שולחן ערוך]]<br />
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_חושן_משפט]]</div>Yair hashulchan