https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99%3A%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A%3A%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A7%D7%9B%D7%90_%D7%91פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קכא ב - היסטוריית גרסאות2026-05-10T15:10:54Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.0https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A:%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A7%D7%9B%D7%90_%D7%91&diff=129775&oldid=prevYair hashulchan: Added yair hashulchan's seif.2019-04-29T09:11:32Z<p>Added yair hashulchan's seif.</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>{{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:חושן משפט קכא ב|שולחן-ערוך-חושן-משפט|קכא|ב}}<br />
==סעיף ב==<br />
<br />
אפילו לא אמר לשליח: אמור לפלוני שישלח על ידך מעות שבידו, אלא אם אמר לו בפני עדים: מעות יש לי ביד פלוני לך ואמור לו שדעתך לבא לכאן ואם יתנו לך הביאם לי, ונתנם לו הלוה ונאבדו בדרך, פטור. אבל לא עשאו שליח, אלא אמר לו: יש לי מעות ביד פלוני ואינו שולחם לי אולי אינו מוציא שליח לשלחם לך והתראה אליו אולי ישלחם על ידך לי, לא הוי שליח, ואם נתנם לו ונאבדו'''<sup>א</sup>''', חייב באחריותם (ב&quot;ק קד,א).<br />
<br />
'''גמרא''': לדעת רבה גם המשלח בעדים לא הוי שליח, ולדעת רב חסדא הוי שליח ופוטר את הלווה מאחריות – &quot;להכי טרחי ואוקמי בעדים דליקו ברשותיה&quot;. ופסקו הראשונים כרב חסדא. בהמשך הגמ' מבואר שבממציא שליח, לא נפטר הלווה מאחריות, ומדובר כמובן אף בעדים.<br />
<br />
כפי שראינו בסע' א, לדעת רוב הראשונים והשו&quot;ע במקרה ששולח בידו כתב עבור הלווה שישלח על ידו, מועיל אף ללא עדים. נמצא שיש שלוש דרגות. ונבאר לקמן את הגדרים של כל דרגה.<br />
<br />
דרגה א – מצווה את הלווה לשלוח ע&quot;י השליח - מועיל אף ללא עדים:<br />
<br />
'''ש&quot;ך''' סקי&quot;ז<ref>ראה נתיבות סק&quot;ז.</ref>: דוקא כשמצווה את הלווה ישירות או כששולח כתב (גם זה ציווי ישיר), אך אמירה לשליח שיאמר ללווה שישלח על ידו אינה מספיקה. הש&quot;ך (סקט&quot;ו) מוכיח מתוד&quot;ה &quot;אין משלחין מעות בדיוקני&quot; שאמירה כזו אינה מועילה, ומבואר בנתיבות (סק&quot;ז) שמ&quot;מ שליחת כתב כן מועילה.<br />
<br />
'''סמ&quot;ע,נתיבות''': גם אמירה דרך השליח מועילה.<br />
<br />
דרגה ב – ממנה שליח – מועיל בעדים.<br />
<br />
דרגה ג – ממציא שליח – לא מועיל אפילו בעדים.<br />
<br />
החילוק בין שליח לממציא – לפי הש&quot;ך:<br />
<br />
כשאומר &quot;הריני עושה אותך שליח&quot; לכו&quot;ע הוי שליח. וכשאומר &quot;התראה לפניו, אולי ישלח על ידך&quot; לכו&quot;ע הוי ממציא. נחלקו בשני מקרים אמצעיים. כשאומר &quot;הודיעו שיכול לשלוח על ידך&quot; לדעת '''רש&quot;י והר&quot;ן''' הוי ממציא וכן פסק '''הרש&quot;ל''', ולדעת '''הרא&quot;ש והטושו&quot;ע''' הוי שליח<ref>לשון הטור: &quot;אם יתנם לך הביאם לי&quot;. יתכן שהדגש של הטור הוא על כך שאמר לו &quot;הביאם לי&quot; ובכך מינהו לשליח, וא&quot;כ לא מוכח שרש&quot;י והר&quot;ן חולקים, אולם הש&quot;ך הבין שהנקודה היא שאמר לו לומר לשליח שיכול לשלוח על ידו, משמע שנתן ללווה רשות להשתמש בו כשליח שלו (של המלווה), בניגוד למקרה שאמר &quot;אולי ישלח על ידך&quot; שאז הפירוש הוא שישלח מעצמו.</ref>. '''הש&quot;ך''' כותב שמשמע שנחלקו גם באומר &quot;אמור לו לשלוח על ידך&quot;, שאפילו בכך לדעת רש&quot;י והר&quot;ן הוי ממציא, אולם במקרה זה נראה שהרש&quot;ל מודה לרא&quot;ש. כאמור לעיל, לדעת הסמ&quot;ע והנתיבות במקרה זה מועיל אפילו ללא עדים. '''הנתיבות''' הבין שדעת הש&quot;ך לפסוק כרש&quot;ל, וכן פסק גם בעצמו. לגבי סברות השיטות ראה הערה<ref>נראה להטעים את השיטות שלדעת רש&quot;י צריך שימנה אותו בפרוש כשליח שלו, ובכל מקרה שאומר לו לומר ללווה שישלחנו כוונתו שיהא שליח של הלווה. מאידך, לדעת הרא&quot;ש בכל מקרה שאומר לו לומר ללווה שיכול לשלוח בידו כוונתו שיהא שליחו ולא של הלווה, ולדעת הרש&quot;ל תלוי אם מצווה את הלווה לשלוח בידו או שרק מאפשר לו ולא מחייבו.</ref>.<br />
<br />
טבלה לסיכום:<br />
<br />
{|<br />
!<br />
! '''רש&quot;י ור&quot;ן'''<br />
! '''רא&quot;ש וטושו&quot;ע'''<br />
! '''רש&quot;ל, ש&quot;ך ונתיבות'''<br />
|-<br />
| הריני עושה אותך שליח<br />
| שליח<br />
| שליח<br />
| שליח<br />
|-<br />
| אמור לו לשלוח על ידך<br />
| ממציא (ש&quot;ך ברש&quot;י)<br />
| שליח<br />
| שליח (ש&quot;ך ברש&quot;ל)<br />
|-<br />
| הודיעו שיכול לשלוח על ידך<br />
| ממציא<br />
| שליח<br />
| ממציא<br />
|-<br />
| התראה לפניו, אולי ישלח על ידך<br />
| ממציא<br />
| ממציא<br />
| ממציא<br />
|}<br />
<br />
א. אבדו בדרך: '''התוס''''<ref>ב&quot;&quot;ק קד,א ד&quot;ה הכי</ref> הקשו למ&quot;ד ששליח בעדים לא הוי שליח, מדוע '''נפקד'''<ref>דוקא נפקד, משום שהוא עצמו פטור באבדו או בנאנסו, משא&quot;כ לווה.</ref> המשלח חייב, הרי המפקיד אמר שהשליח נאמן, וא&quot;כ אינו יכול לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר, ותירצו שמדובר בהוליכם במקום סכנה דהוי פשיעה. '''הש&quot;ך''' מדייק שלכאורה לפי&quot;ז לדידן ה&quot;ה בממציא שליח שחייב רק בהוליכם במקום סכנה, אולם כל '''הפוסקים''' סתמו. ותירצם הש&quot;ך מקושיית התוס', שכוונת המפקיד היא שהשליח מוחזק לעולם בנאמנות, אך הוא עצמו אינו סומך עליו, ואם הנפקד ירצה הוא יוכל לסמוך עליו. וסיים שיתכן שאף התוס' מודים בממציא.<br />
<br />
'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה].<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
<br />
[[קטגוריה:שולחן ערוך]]<br />
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_חושן_משפט]]</div>Yair hashulchan