https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99%3A%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A%3A%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A6%D7%94_%D7%95פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צה ו - היסטוריית גרסאות2026-05-08T02:02:07Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.0https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A:%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A6%D7%94_%D7%95&diff=129729&oldid=prevYair hashulchan: Added yair hashulchan's seif.2019-04-29T09:08:49Z<p>Added yair hashulchan's seif.</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>{{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:חושן משפט צה ו|שולחן-ערוך-חושן-משפט|צה|ו}}<br />
==סעיף ו==<br />
<br />
החופר בשדה חבירו בורות, שיחין ומערות, והפסידה, והרי הוא חייב לשלם, בין שטענו שחפר והוא אומר: לא חפרתי, או שטענו שחפר שתי מערות והוא אומר: לא חפרתי אלא אחת, או שהיה שם עד אחד שחפר, והוא אומר: לא חפרתי כלום, פטור משבועה דאורייתא (רמב&quot;ם). הגה: וי&quot;א דוקא שתבעו למלאות החפירות, אבל אם תבעו לשלם פחתו הרי זה כשאר תביעות ממון (טור בשם הראב&quot;ד).<br />
<br />
דמי נזקי קרקע: '''רמב&quot;ם,שו&quot;ע''': דינם כקרקע. קשה על מחל' ר&quot;מ וחכמים בענין העומד להיבצר שהוי הילך, וצריך לתרץ שמדובר שכעת בצרם כבר, ובכל זאת דינו כקרקע כיוון שהחיוב הוא על היזק הקרקע. עוד הוכיחו כן מב&quot;מ ה,א שהגמ' שואלת למ&quot;ד הילך פטור מדוע צריך פס' לפטור קרקעות ועונה שנצרך למקרה שחפר בה בורות. א&quot;כ מוכח שגם התובע נזקי שדהו דינם כקרקע.<br />
<br />
'''רשב&quot;א''': דינם כמטלטלין. הו&quot;ד ברמ&quot;א בסע' ב.<br />
<br />
'''ראב&quot;ד,רמ&quot;א''': דינם כמטלטלין. אמנם אם תובעו למלא החפירות דינם כקרקע. יש להעמיד את המחלוקת שהכפירה היא על המחוברות לקרקע העומדות להיבצר, וההודאה היא על הבצורות. את הגמ' בב&quot;מ תירץ הראב&quot;ד שמדובר בתובעו למלא החפירות. והש&quot;ך תירץ שלא מדובר שתובעו למלא החפירות, אלא שהוא מודה בחצי מהשדה שבה חפר וכופר בחצי השני. <span class="underline">'''המ&quot;מ''' הקשה על תירוץ הראב&quot;ד שאין הניזק יכול לכפותו דוקא למלא החפירות ולא לשלם דמי הנזק</span>. <span class="underline">'''הש'''&quot;'''ך''' תירץ</span> שאמנם קי&quot;ל ששמין למזיק (ב&quot;ק יא,א) אבל זה דוקא במקום שא&quot;א לתקן הנזק, אך <span class="underline">כשאפשר יכול לכופו</span>, ואפי' אם נאמר שא&quot;א, מ&quot;מ כיוון שאפשר לתקן הנזק ודאי שבדמים שיקבל ימלא החפירות, ולכן הוי כתביעת קרקע<ref>ובהגהות אמרי ברוך הביא שיטמ&quot;ק בשם רבנו יונה שהוכיח מב&quot;ק מח,א שאפ' כשיכול לתקן דינו כממון. שם נאמר: &quot;הכניס שורו לחצר בעל הבית. אמר רבא: הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות, וחפר בה בורות שיחין ומערות - בעל השור חייב בנזקי חצר, ובעל חצר חייב בנזקי הבור&quot;. אם החיוב הוא לתקן, היה על בעל השור לשאת גם באחריות על נזקי הבור המתרחשים עד לתיקונו.</ref>. עוד כתב הש&quot;ך, שגם '''הרמב&quot;ם''' מודה לראב&quot;ד, והראב&quot;ד לא בא לחלוק עליו אלא לפרשו שעוסק בתובעו למלא החפירות, ואילו הרמ&quot;א הבין שנחלקו, ובפשטות גם השו&quot;ע שהרי לא הביא חילוקו של הראב&quot;ד<ref>המחנ&quot;א תלה מחלוקתם במחלוקת בסימן דש,ה אם השובר חבית ביום ששווה ד' יכול להחזיר חבית ביום ששווה ג', כדעת הרמב&quot;ם, או שדין מזיק כדין גזלן שמשלם כשעת הגזילה, והחיוב הוא חיוב דמים ולא חיוב השבת החפץ. מהסבר הש&quot;ך כאן בניגוד למחנ&quot;א עולה כי רק במקרה שאפשר בפועל לתקן החיוב הוא לתקן משא&quot;כ בבהמה שמתה או חפץ שהתקלקל לחלוטין. לגבי הני שקולאי, יש לדחות ע&quot;פ הנתיבות שהעמיד בקנאם ע&quot;מ למוכרם ביום השוק והחיוב של הסבלים שם הוא מדין ערב וכמו פועל שחזר בו וגרם להפסד. ושמעתי מהרב אשר וייס שליט&quot;א דחה ששם מדובר דוקא בדבר שיש לו מחיר עונתי וצפוי מראש שיש זמן שמחירו שונה, כן משמע בחזו&quot;א (ב&quot;ק סי' ח,טו).</ref>. עיין בסיכום על סע' א, שכתב הש&quot;ך שבשומרים לכו&quot;ע דינם כקרקע.<br />
<br />
'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה].<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
<br />
[[קטגוריה:שולחן ערוך]]<br />
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_חושן_משפט]]</div>Yair hashulchan