https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99%3A%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A%3A%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A4%D7%90_%D7%90 2026-05-08T09:46:02Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.43.0 https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A:%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A4%D7%90_%D7%90&diff=129517&oldid=prev 2019-04-29T09:03:18Z

<p>Added yair hashulchan&#039;s seif.</p> <p><b>דף חדש</b></p><div>{{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:חושן משפט פא א|שולחן-ערוך-חושן-משפט|פא|א}}<br /> ==סעיף א==<br /> <br /> אמר לחבירו: מנה לי בידך, אמר ליה בפני עדים: הן, למחר אמר ליה: תנהו לי, והשיב: משטה הייתי בך, נאמן (סנהדרין כט,א), וצריך לישבע שהוא כדבריו שכוונתו להשטות בו&#039;&#039;&#039;&lt;sup&gt;א&lt;/sup&gt;&#039;&#039;&#039; (רס&amp;quot;ג,רא&amp;quot;ש). ואפילו לא טען: משטה הייתי בך, אלא: לא היו דברים מעולם, פטור&#039;&#039;&#039;&lt;sup&gt;ב&lt;/sup&gt;&#039;&#039;&#039;, דמילי דכדי לא דכירי אינשי&#039;&#039;&#039;&lt;sup&gt;ג&lt;/sup&gt;&#039;&#039;&#039; (גמ&#039; שם). הגה: ולא אמרינן טענת משטה אלא ביחיד המודה, אבל לא בציבור המודים, דאין דרכן להשטות&#039;&#039;&#039;&lt;sup&gt;ד&lt;/sup&gt;&#039;&#039;&#039; (ריב&amp;quot;ש סי&#039; תע&amp;quot;ו). מי שאמר לחתנו העשיר: תלמד עם בנך ואני משלם לך, פטור, כיון דלאו עני הוא ובלאו הכי חייב ללמד עם בנו, יכול לומר: משטה הייתי בך, ואע&amp;quot;ג דלא טעין, טענינן ליה, אע&amp;quot;ג דלא טענינן ליה בשאר משטה (מרדכי פ&#039; זה בורר ואגודה בתשובת מהר&amp;quot;ם).<br /> <br /> א. נשבע: וכולל בשבועתו גם שהתכוון להשטות בו וגם שבאמת אינו חייב לו כלום [שהרי חייב היסת גם נגד תביעת הממון עצמו] (סמ&amp;quot;ע,ש&amp;quot;ך).<br /> <br /> ב. להד&amp;quot;ם: &#039;&#039;&#039;סמ&amp;quot;ע&#039;&#039;&#039; – כלומר, אם אומר שלא הודה מעולם טענינן ליה שמה שהודה זה היה בהשטאה ולכן אינו זוכר. אך אם מודה שהודה אלא שטוען שבאמת להד&amp;quot;ם ואינו חייב לו, חייב ולא טוענים לו מעצמנו ששיטה, כמבואר בסע&#039; ג.<br /> <br /> טען להד&amp;quot;ם ובאו עדים שהודה, האם צריך לחזור ולומר שיטיתי?<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;גדו&amp;quot;ת&#039;&#039;&#039; כתב בשם &#039;&#039;&#039;רש&amp;quot;י ור&amp;quot;ח&#039;&#039;&#039; שכן, &#039;&#039;&#039;הש&amp;quot;ך&#039;&#039;&#039; חלק וכתב שלכו&amp;quot;ע אי&amp;quot;צ, ו&#039;&#039;&#039;הקצות&#039;&#039;&#039; הביא &#039;&#039;&#039;ר&amp;quot;ן&#039;&#039;&#039; האומר בפי&#039; שצריך.<br /> <br /> ג. בטענת השבעה: &#039;&#039;&#039;ש&amp;quot;ך&#039;&#039;&#039; סקי&amp;quot;ג: טענת השבעה כן צריך לזכור, ולכן אם אומר להד&amp;quot;ם לא טענינן ליה.<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;קצות&#039;&#039;&#039;: אין צריך לזכור, וכי מי שאמר דברים כדי שלא להשביע צריך להעלותם על פנקסו, שמא יתבעוהו ויאמר להד&amp;quot;ם?!<br /> <br /> ד. ציבור: &#039;&#039;&#039;רמ&amp;quot;א בשם ריב&amp;quot;ש&#039;&#039;&#039;: אין דרכן להשטות.<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;ש&amp;quot;ך&#039;&#039;&#039;: צ&amp;quot;ע לדינא, כי &#039;&#039;&#039;הריב&amp;quot;ש&#039;&#039;&#039; כתב זאת רק כסניף לטעמים נוספים.<br /> <br /> אמר לחתנו &#039;&#039;&#039;העשיר&#039;&#039;&#039; למד עם בנך ואשלם:<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;מהר&amp;quot;ם,רמ&amp;quot;א&#039;&#039;&#039;: פטור, כי יכול לומר משטה הייתי בך, ואע&amp;quot;ג דלא טעין טענינן ליה. המרדכי לומד זאת ממעבורת, שאם אמר טול דינר והעבירני, אין לו אלא שכרו&lt;ref&gt;וביאר הש&amp;quot;ך שאצלנו אין לו אפי&#039; שכרו כיוון דבלא&amp;quot;ה חייב ללמוד עם בנו. כלומר, אמנם במעבורת חייב להעבירו אך לא חייב לעשות זאת בחינם, ואילו ללמוד עם בנו חייב אף &#039;&#039;&#039;בחינם&#039;&#039;&#039;.&lt;/ref&gt;, וכן מחליצה, שאם אמרה חלוץ ע&amp;quot;מ שתקבל מאתיים זוז אין לו כלום.<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;ש&amp;quot;ך&#039;&#039;&#039;: פטור גם מטעם שלא היה פה קנין, שהרי לרוב הפוסקים אין אדם יכול להתחייב בפני עדים ללא קנין, דלא כרמב&amp;quot;ם, וגם לרמב&amp;quot;ם שיכול להתחייב, זה דוקא כשמתחייב ללא שום תנאי, משא&amp;quot;כ אצלנו. לכן אפי&#039; אם אומר &amp;quot;אתם עדי&amp;quot; פטור. נתקשיתי לפי&amp;quot;ז מדוע בעני חייב, ואולי הש&amp;quot;ך בא לחלוק על המרדכי ולדעתו אף בעני פטור. (ואין לומר שחייב משום נדר, שהרי לפי הש&amp;quot;ך הגדר של עני לא קשור לנוטל מן הצדקה או לא אלא ליכולתו לשכור מלמד, כפי שיובא לקמן). עוד כתב הש&amp;quot;ך, שגם מהטעם של השטאה יש לפטור כאן אפי&#039; אם אומר &amp;quot;אתם עדי&amp;quot;, ושאני משאר טענות השטאה בגלל שכאן אמר שמתחייב בגלל שרצה לגרום לחברו ללמוד, לחלוץ וכד&#039;, וא&amp;quot;כ אנן סהדי שהתכוון להשטות.<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;קצות&#039;&#039;&#039;: אין חסרון של קנין, כי מתחייב מטעם שכירת פועל, ובפועל ההתחייבות נעשית ע&amp;quot;י עשיית הפעולה. &#039;&#039;&#039;הנתיבות&#039;&#039;&#039; דוחה, שכיוון שחייב ללמד בנו, הוי כאומר עשה לך סוכה או תפילין לעצמך, שאין בכך חיוב שכירות. ומסביר שלפי הש&amp;quot;ך, חליצה הוי כאומר עשה לי סוכה, בגלל שנהנית מהחליצה, ואילו למד עם בנך הוי כאומר עשה לך סוכה. נ&amp;quot;ל שהנתיבות מבין שהש&amp;quot;ך חולק על המרדכי שפטר רק מטעם השטאה, וא&amp;quot;כ קשה על הש&amp;quot;ך מחליצה, למה הגמרא נאלצה לפטור מטעם השטאה. לכן מיישב הנתיבות כנ&amp;quot;ל.<br /> <br /> למה טענינן ליה, הרי בשאר השטאה פטור רק אם טוען מעצמו, וכן רק אם קדמה תביעה להודאה?<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;סמ&amp;quot;ע&#039;&#039;&#039;: כיוון שכאן יש סברא לומר ששיטה&lt;ref&gt;וכן משמע מלשון המרדכי, שחילק שמקרה זה שונה ממודה שאין טוענים לו לפי ש&amp;quot;שאני התם דמילתא דלא שכיחא הוא שאדם יודה לחברו בהשטאה&amp;quot;.&lt;/ref&gt;, לפי שלמצווה נתכוון וכן לטובת נכדו, וגם היה מוטל על חתנו ללמדו.<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;ש&amp;quot;ך&#039;&#039;&#039;: כיוון שכאן לא היתה הודאה אלא התחייבות להבא. הראיות של המרדכי הן ממעבורת וחליצה, ושם גם כן מדובר על התחייבות.<br /> <br /> אמר לחתנו &#039;&#039;&#039;העני&#039;&#039;&#039; למד עם בנך ואשלם:<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;מרדכי בשם מהר&amp;quot;ם,רמ&amp;quot;א&#039;&#039;&#039;: אם חתנו עשיר, יכול לומר משטה הייתי בך, כיון דלאו עני הוא ובלאו הכי חייב ללמד עם בנו. משמע קצת מהלשון כדברי הסמ&amp;quot;ע והש&amp;quot;ך שבעני חייב כיוון שאינו יכול ללמוד עימו וא&amp;quot;כ לא שייך השטאה. אך אין זה מוכרח, כי אפשר לומר שאלו שני משפטים שונים: &amp;quot;דלאו עני הוא&amp;quot;, &amp;quot;בלאו הכי חייב ללמד&amp;quot;.<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;סמ&amp;quot;ע,ש&amp;quot;ך&#039;&#039;&#039;: עני פי&#039; שאין לו כסף לשכור לו מלמד, ולכן אין כאן השטאה, אמנם בעשיר יכול לטעון ששיטה.<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;הגה&amp;quot;מ בשם מהר&amp;quot;ם,תומים,קצות&#039;&#039;&#039;: גם עני חייב ללמוד עם בנו, ולכן גם בעני שייך השטאה, אלא שחייב מטעם נדר וצדקה, ולפי&amp;quot;ז עני פי&#039; שאין לו מאתיים זוז ונוטל מן הצדקה. &#039;&#039;&#039;הקצות&#039;&#039;&#039; מוסיף שלדעתו כיוון שחייב מטעם נדר, שוב אין כאן השטאה, וחוזר ומתחייב מעיקר הדין (מטעם שכירות). נפק&amp;quot;מ למקרה שמת הנודר, שלפי התומים היורש פטור כיוון שאביו היה חייב רק מטעם נדר, ואילו לפי הקצות, וכמובן גם לפי הסמ&amp;quot;ע והש&amp;quot;ך, חייב.<br /> <br /> טעיתי בהודאתי: &#039;&#039;&#039;ש&amp;quot;ך&#039;&#039;&#039; – במקרה שיכול לטעון השטאה יכול גם לטעון טעיתי בהודאתי, שהרי זו טענה טובה יותר, וגם בגלל שיש לו מיגו.<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;מתוך הספר יאיר השולחן&#039;&#039;&#039;, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה].<br /> <br /> ==הערות שוליים==<br /> <br /> [[קטגוריה:שולחן ערוך]]<br /> [[קטגוריה:יאיר_השולחן_חושן_משפט]]</div>

Yair hashulchan