https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99%3A%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A%3A%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A2_%D7%91פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט ע ב - היסטוריית גרסאות2026-05-08T13:13:02Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.0https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A:%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A2_%D7%91&diff=129381&oldid=prevYair hashulchan: Added yair hashulchan's seif.2019-04-29T08:59:01Z<p>Added yair hashulchan's seif.</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>{{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:חושן משפט ע ב|שולחן-ערוך-חושן-משפט|ע|ב}}<br />
==סעיף ב==<br />
<br />
אמר: פרעתיך בפני פלוני ופלוני, אומרים ללוה: הביאם והפטר (שצריך לברר דבריו) (טור). לא באו, ואפילו באו, והכחישוהו ואמרו: לא היו דברים מעולם, ישבע היסת ויפטר (תוס',רי&quot;ף,ב&quot;י ברמב&quot;ם). ואם אומר שהזמינם לעדים כשפרעו, אם הכחישוהו, חייב לשלם (ב&quot;י ברמב&quot;ם). הגה: וי&quot;א דאין חילוק בין הזמינם או לא, וכל שבאו עדים והכחישוהו חייב לשלם, אלא שאין צריך לברר דבריו (הרא&quot;ש פ' גט פשוט והמגיד פ&quot;ו מה' טוען אליבא דהרמב&quot;ם). ואם לא יוכל להביא העדים, לית לן בה. ועיין לקמן ריש סימן ע&quot;ה.<br />
<br />
צריך לברר דבריו:<br />
<br />
שבועות מא,ב: ההוא דאמר ליה לחבריה: הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך, א&quot;ל: לא פרעתיך בפני פלוני ופלוני? אתו פלוני ופלוני אמרי: לא היו דברים מעולם; סבר רב ששת למימר: הוחזק כפרן, אמר ליה רבא: כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש - לאו אדעתיה.<br />
<br />
ב&quot;ב קע,א: רב יצחק בר יוסף הוה מסיק ביה זוזי ברבי אבא, אתא לקמיה דרבי יצחק נפחא, אמר: פרעתיך בפני פלוני ופלוני, אמר ליה רבי יצחק: יבואו פלוני ופלוני ויעידו. אמר ליה: אי לא אתו לא מהימנינא? והא קיימא לן: המלוה את חבירו בעדים - אינו צריך לפרעו בעדים! אמר ליה: אנא בההיא כשמעתא דמר סבירא לי, דאמר רבי אבא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: האומר לחבירו פרעתיך בפני פלוני ופלוני - צריך שיבואו פלוני ופלוני ויעידו. א&quot;ל, והא אמר רב גידל אמר רב: הלכה כדברי רבן שמעון בן גמליאל, ואף רבי לא אמר אלא לברר! א&quot;ל: אנא נמי לברר קאמינא.<br />
<br />
'''קשה''' – משבועות עולה שהלווה נאמן אפילו כשעדים מעידים שלהד&quot;ם, ואילו מב&quot;ב עולה שאינו נאמן ואף צריך להביא עדים שפרע.<br />
<br />
'''תוס'''': צריך לברר פי' רק לכתחילה, אך בדיעבד אם לא בירר או אפילו אם באו ואמרו להד&quot;ם פטור. אולם '''רש&quot;י, הרא&quot;ש ור&quot;ח''' פירשו את הגמ' בב&quot;ב שרק אם מתו העדים או שהם הלכו למד&quot;ה אינו חייב לברר אך אם יש יכולת לברר אינו נפטר עד שיברר, כ&quot;ש שחייב אם העידו להד&quot;ם. הם לא התייחסו לסתירה בין הגמרות.<br />
<br />
'''רשב&quot;א''': הלכה כדברי הגמ' בסנהדרין כג,ב שצריך לברר דוקא בחזקה ושטרות<ref>כלומר, אדם שהחזיק בקרקע ואמר שיש לו שטר עליו להביא את השטר ולקיימו.</ref> מכיוון שהחזקה היא מכח השטר, ואם אין השטר כשר החזקה בטלה, אולם טענת פרעון אינה באה מכח עדי הפרעון ולכן במקרה זה אין צריך לברר ואין הלכה כגמ' בב&quot;ב. '''הרי&quot;ף''' הביא רק את הגמ' בשבועות ולא את הגמ' בב&quot;ב, והוכיח מכך הרשב&quot;א שסובר כיישובו.<br />
<br />
'''רמ&quot;ה''': אם אומר בפרוש שפרע בפני עדים עליו לברר, ובשבועות מכיוון שאמר בלשון שאלה &quot;וכי לא בפני פלוני ופלוני פרעתיך?&quot; הרי זו לשון מסופקת ואינו צריך לברר.<br />
<br />
'''רמב&quot;ם''': פסק את שני המקרים.<br />
<br />
'''שו&quot;ע''': הסביר את הרמב&quot;ם, ועפי&quot;ז גם פסק, שבב&quot;ב מדובר שטוען שהזמינם להיות עדי פרעון ואז אינו נאמן משום שעדים שמזמינם אינם עשויים לשכוח, משא&quot;כ בשבועות שלא הזמינם ולכן נאמן<ref>ק&quot;ל לפי&quot;ז מנין שלכתחילה צריך לברר אף כשלא הזמינם, כפי שכתב השו&quot;ע.</ref>. כן חילק גם '''הרז&quot;ה'''. '''המ&quot;מ''' יישב את הרמב&quot;ם בשני אופנים שונים, או שהרמב&quot;ם סובר כרמ&quot;ה או שמחלק שבב&quot;ב מדובר שיש עדי הלוואה ואז צריך לברר, ואילו בשבועות אין ולכן אינו צריך.<br />
<br />
'''רמ&quot;א''': רק אם אי אפשר להביא את העדים פטור, אך אם יכול חייב<ref>ראה גר&quot;א שמסביר כך את דברי הרמ&quot;א - שאין צריך לברר בכה&quot;ג שאין יכול להביא את העדים.</ref>, וכ&quot;ש שאם אומרים להד&quot;ם חייב. במראה מקום נכתב שזוהי דעת הרא&quot;ש, אולם הש&quot;ך כתב שהרא&quot;ש ודאי סובר כרשב&quot;א שדוקא בשטרות צריך לברר. ובעיקר הדין, הש&quot;ך הקשה על הרמ&quot;א שחייבים לומר חילוק כלשהו שבו פטור גם במקרה שיכול להביא עדים, על מנת ליישב את הגמרא בשבועות. ויישב בדוחק שאולי מחלק כמ&quot;מ ברמב&quot;ם בין מקרה שיש עדי הלוואה למקרה שאין, ודברי הרמ&quot;א כאן מוסבים על השו&quot;ע בסע' א העוסק במקרה שיש עדי הלוואה.<br />
<br />
'''ש&quot;ך''': פוסק כרשב&quot;א וא&quot;כ אצלנו אין צריך לברר כלל ונאמן אף אם העדים אומרים להד&quot;ם, וכתב שכן גם דעת הרי&quot;ף והרא&quot;ש. המקרה היחיד שאינו נאמן הוא אם העדים אומרים להד&quot;ם והלווה טען שהזמין את העדים וגם כעת אינו חוזר בו וטוען שפרע בפניהם, משום שבמקרה זה לא שייך לומר &quot;כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה&quot; לא ביחס אליו ולא ביחס לעדים. '''הרמב&quot;ם''' (ע&quot;פ השו&quot;ע) מסביר את דברי הגמ' בשבועות – שנאמן משום שכל מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה – ש'לא רמיא עליה' מוסב על העדים, ולפי&quot;ז אין חילוק אם כעת חוזר ואומר שאכן לא פרע בפניהם לבין הממשיך לטעון שפרע בפניהם, אולם יש לחלק בין אם טען שהזמין העדים שאינו נאמן לבין אם לא שנאמן. '''רש&quot;י והרשב&quot;א''' מסבירים ש'לא רמיא עליה' מוסב על הלווה, ולפי&quot;ז אין חילוק בין אם טען שהזמין העדים לבין אם לא, אולם יש לחלק בין אם חוזר ואומר שאכן לא פרע בפניהם שנאמן לבין הממשיך לטעון שפרע בפניהם שאינו נאמן. ואילו '''הש&quot;ך''' כתב ששני החילוקים נכונים (כיוון שלא מוטל לא על העדים ולא על הלווה לזכור), ולכן המקרה היחיד שאינו נאמן הוא אם גם ממשיך לטעון שפרע בפניהם וגם טוען שהזמין העדים.<br />
<br />
'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה].<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
<br />
[[קטגוריה:שולחן ערוך]]<br />
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_חושן_משפט]]</div>Yair hashulchan