https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99%3A%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A%3A%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A2%D7%97_%D7%91פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עח ב - היסטוריית גרסאות2026-05-08T06:22:08Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.0https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A:%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A2%D7%97_%D7%91&diff=129494&oldid=prevYair hashulchan: Added yair hashulchan's seif.2019-04-29T09:02:39Z<p>Added yair hashulchan's seif.</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>{{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:חושן משפט עח ב|שולחן-ערוך-חושן-משפט|עח|ב}}<br />
==סעיף ב==<br />
<br />
אם מת'''<sup>א</sup>''' בתוך זמן, ובא לטרוף (מלקוחות) במלוה בשטר, להרמב&quot;ם אינו צריך שבועה, וי&quot;א שצריך'''<sup>ב</sup>''' (ר' האי,רא&quot;ש). ואם הלוה חי ואמר שפרעו, י&quot;א דצריך המלוה לישבע שלא פרעו, וגובה (רא&quot;ש). וי&quot;א דאינו צריך שבועה (שו&quot;ת רי&quot;ף,רמב&quot;ם) (בטור שתי הדעות), וכן עיקר'''<sup>ג</sup>''' (נ&quot;י פ&quot;ק דב&quot;ב וב&quot;י).<br />
<br />
א. וה&quot;ה כשהלווה חי, ונקט מת רק בגלל ההשוואה ליורשים, ששם אי&quot;צ שבועה ואילו כאן לפי הרא&quot;ש צריך.<br />
<br />
ב. כשטורף מלקוחות: '''ר' האי,רמב&quot;ן,רא&quot;ש''': צריך להישבע. הרא&quot;ש מסביר שחיישינן יותר מביתמי בגלל שביתמי אילו פרע היה מצווה ע&quot;כ בשעת מותו, והיתומים היו טוענים לפני בי&quot;ד שאביהם ציווה. '''הסמ&quot;ע''' מבארו, שבלקוחות יתכן שבאמת ציווה אלא שהלקוחות אינם יודעים מציווי זה, ואילו '''הע&quot;ש והש&quot;ך''' מבארים, שלצורך היתומים היה אומר שפרעו <span class="underline">והיה מברר ומוכיח את דבריו</span>, אבל בלקוחות הוא לא חש לתקנת הלקוחות ולכן לא חש לברר את דבריו. (הש&quot;ך מוכיח שזו הסברא מכך שאפי' אם הלווה לפנינו ומודה שלא פרע, צריך המלווה להישבע לדעה זו, וכפי שכתב הסמ&quot;ע עצמו בסי' קיד).<br />
<br />
'''רמב&quot;ם''': אין צריך להישבע.<br />
<br />
'''שו&quot;ע''': הביא את שתי הדעות.<br />
<br />
ג. כשתובע מהלווה: '''שו&quot;ת רי&quot;ף,רמב&quot;ם,הגה&quot;א''': אינו צריך להישבע.<br />
<br />
'''רא&quot;ש''': צריך להישבע היסת, כיוון שהלווה טוען כנגדו ברי.<br />
<br />
'''ב&quot;י,רמ&quot;א''': פסקו כרמב&quot;ם שאי&quot;צ להישבע. מלש' הרא&quot;ש שחייב היסת משמע שיכול להשביעו רק לאחר פרעון, וא&quot;כ יוצא שלהבנת הב&quot;י והרמ&quot;א, לפי הרי&quot;ף והרמב&quot;ם אפי' היסת אינו יכול להשביעו, וכן פסקו להלכה, וקשה מסימן שיז, ששם פסקנו לגבי שכירות שאפשר להשביע היסת לאחר פרעון.<br />
<br />
'''ש&quot;ך''': אין כאן מחלוקת. לכו&quot;ע א&quot;א להשביע לפני פרעון, אך אפשר להשביע היסת לאחר פרעון.<br />
<br />
כשפוגם שטרו: '''רמב&quot;ם''': בכל זאת לא נשבע, כשתובע תוך זמנו.<br />
<br />
'''טור בשם ר' האי''': נשבע. רק השבועה שתיקנו לפורע מיתומים מתבטלת בעקבות חזקת אאפת&quot;ז.<br />
<br />
'''מ&quot;מ''': הסתפק והתקשה בדברי הרמב&quot;ם, שהרי במקרה זה המלווה מודה שנפרע מקצת תוך זמנו, וא&quot;כ התבטלה לגבי לווה זה חזקת אאפת&quot;ז.<br />
<br />
'''שו&quot;ע''' פד,ב: פסק כרמב&quot;ם.<br />
<br />
'''סמ&quot;ע''': התקשה מדוע הרמ&quot;א לא כתב שיש חולקים, הרי הטור הביא את דעת ר' האי באחרונה.<br />
<br />
'''ש&quot;ך''': פסק כרמב&quot;ם וביאר שר' האי חלק רק בגובה מלקוחות אך בפוגם שטרו מודה לרמב&quot;ם.<br />
<br />
'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה].<br />
<br />
[[קטגוריה:שולחן ערוך]]<br />
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_חושן_משפט]]</div>Yair hashulchan