https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99%3A%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A%3A%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A2%D7%96_%D7%90 2026-05-08T00:16:24Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.43.0 https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A:%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%A2%D7%96_%D7%90&diff=129482&oldid=prev 2019-04-29T09:02:21Z

<p>Added yair hashulchan&#039;s seif.</p> <p><b>דף חדש</b></p><div>{{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:חושן משפט עז א|שולחן-ערוך-חושן-משפט|עז|א}}<br /> ==סעיף א==<br /> <br /> שנים שלוו כאחד, או שלקחו מקח אחד, (או שקבלו פקדון ביחד&#039;&#039;&#039;&lt;sup&gt;א&lt;/sup&gt;&#039;&#039;&#039; (המגיד פכ&amp;quot;ה), בין בשטר בין בעל פה&#039;&#039;&#039;&lt;sup&gt;ב&lt;/sup&gt;&#039;&#039;&#039;) (ב&amp;quot;י), שניהם ערבים זה לזה אף על פי שלא פירשו (ירושלמי שבועות); ואם אין נכסים לאחד מהם, גובה מחבירו הכל. אבל אם יש לו נכסים, יתבע הערב תחלה, (כי יש לו דין ערב בכל דבר) (ב&amp;quot;י וכן משמע בפוסקים), וגובה מכל אחד החצי שהוא מוטל עליו (עיטור) (הרא&amp;quot;ש בתשובה כלל ע&amp;quot;ג סי&#039; י&#039;). (אלא אם כן פירשו בהדיא שהן ערבים קבלנים זה בזה שאז תובע איזה מהם שירצה) (תשובת הרא&amp;quot;ש כלל ע&amp;quot;ג סי&#039; י&amp;quot;ג ומהרי&amp;quot;ק שורש קפ&amp;quot;ב). ואם פרע אחד מהם כל החוב, חוזר וגובה מחבירו חלקו (שו&amp;quot;ת רא&amp;quot;ש)&#039;&#039;&#039;&lt;sup&gt;ג&lt;/sup&gt;&#039;&#039;&#039;. (ולכן שנים שלוו ופרע אחד מהן, ודאי פרע בעד חבירו) (מרדכי ריש פ&#039; מי שהיה נשוי ומהרי&amp;quot;ק שורש ק&amp;quot;ך).<br /> <br /> שניים שלוו:<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;ירושלמי&#039;&#039;&#039; שבועות: וכחש בעמיתו - לכשיצא בדין בשבועה, פרט למכחש לאחד מהשותפין. אמר רבי יוסי: הדא אמרה, שנים שלוו מאחד אף על גב דלא כתבין ערבאין ואחראין זה לזה, ערבאין ואחראין זה לזה הם.<br /> <br /> כשיש ממון לשני הלווים:<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;ראבי&amp;quot;ה,עיטור,רשב&amp;quot;א,שו&amp;quot;ע&#039;&#039;&#039;: אי אפשר לגבות מאחד מהם את הכל, אלא מכל אחד חצי. הם לא נחשבים כאילו כל אחד לווה הכל, אלא כל אחד לווה חצי וערב על החצי של חברו. &#039;&#039;&#039;הרשב&amp;quot;א&#039;&#039;&#039;&lt;ref&gt;ב&amp;quot;מ לד,ב ד&amp;quot;ה שותפין&lt;/ref&gt; מוכיח כן מב&amp;quot;מ צו,א מכך שהגמ&#039; הסתפקה לגבי משאיל חפץ לשניים ונשאל לאחד מהם, אם הפטור של שאלה בבעלים קיים גם לגבי חצי מהחפץ או שמתקיים רק כשחל על כל החפץ, ולרא&amp;quot;ש קשה, הרי כיוון שאפשר לגבות הכל מזה ששאל גם את הבעלים, יש שאלה בבעלים על כל החפץ. וכן מוכיח מהסתפקות הגמ&#039; בב&amp;quot;מ לד,ב לגבי שילם ולא רצה להישבע, אם שותפין ששאלו ושילם אחד מהם זוכה בכפל או לא.<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;רא&amp;quot;ש&#039;&#039;&#039;: אפשר. הם נחשבים כאילו כל אחד לווה הכל. הרא&amp;quot;ש הבין שכן דעת &#039;&#039;&#039;הרמב&amp;quot;ן&#039;&#039;&#039;, והנ&amp;quot;י והטור כתבו שכן גם דעת &#039;&#039;&#039;הרמב&amp;quot;ם&#039;&#039;&#039;, אולם בעה&amp;quot;ת כתב ששאל את הרמב&amp;quot;ן וענה לו שא&amp;quot;א, והב&amp;quot;י כתב שגם לרמב&amp;quot;ם א&amp;quot;א.<br /> <br /> א. פקדון: &#039;&#039;&#039;הרמ&amp;quot;א בתשובה&#039;&#039;&#039; חלק על המ&amp;quot;מ וכתב ששניים שקיבלו פקדון לא נעשו ערבים, והש&amp;quot;ך דחאו והוכיח מהראשונים שנעשו ערבים, וכפי שפסק הרמ&amp;quot;א כאן. הוכחת הרמ&amp;quot;א בתשובה היא מפ&amp;quot;ק דב&amp;quot;ק, שאם מסר שורו לה&#039; בני אדם ואחד סילק עצמו מהשמירה, הנשארים חייבים, ולא נאמר שם שהמסתלק מתחייב מדין ערבות. הש&amp;quot;ך יישב ששם מדובר רק מדין מזיק ולא מדין ערבות, ואכן מדין ערבות חייב.<br /> <br /> ב. בעל פה: &#039;&#039;&#039;הב&amp;quot;י והרמ&amp;quot;א&#039;&#039;&#039; כתבו שגם במלווה ע&amp;quot;פ נעשו ערבים, ו&#039;&#039;&#039;הש&amp;quot;ך&#039;&#039;&#039; חלק. לגבי מקח הביא הש&amp;quot;ך שתי אפשרויות, או שגם בכך צריך שטר או שבכך אין צריך כיוון שסתם מקח שותפים בו כיוון שעוד צריך לעשות שומא ולחלקו, משא&amp;quot;כ בסתם הלוואה שאפשר לחלקה מיד. וכתב שנראה לפרש שהב&amp;quot;י והרמ&amp;quot;א עוסקים במקרה שניכר מתוך הענין שלוו בשותפות, ולכן כתבו שאין צריך שטר.<br /> <br /> ג. חוזר וגובה: &#039;&#039;&#039;בעה&amp;quot;ת&#039;&#039;&#039; מנמק, שאע&amp;quot;פ שאין הלווה חייב לשלם לערב אא&amp;quot;כ אמר ערבני ואשלם או שהרשהו שיכנס ערב בשבילו, כאן בגלל שנעשו ערבים זה לזה, כמי שהרשהו דמי, לפי שודאי נשתתפו על דעת זה. וכתב &#039;&#039;&#039;הרא&amp;quot;ש&#039;&#039;&#039; שלא דמי לפורע חוב חברו שהריהו כמבריח ארי, ואינו יכול לחזור על חברו, כיוון שכאן היה מחוייב לפרוע עבור חברו. &#039;&#039;&#039;הש&amp;quot;ך&#039;&#039;&#039; תמה ונשאר בצ&amp;quot;ע, על כך שבסימן קל,ב הביא &#039;&#039;&#039;השו&amp;quot;ע&#039;&#039;&#039; מחלוקת בין &#039;&#039;&#039;הרמב&amp;quot;ם&#039;&#039;&#039; ל&#039;&#039;&#039;ראב&amp;quot;ד&#039;&#039;&#039; מתי ערב יכול לחזור ולגבות, לראב&amp;quot;ד מספיק שירשהו להיות ערב&lt;ref&gt;כן דעת הטור והש&amp;quot;ך בדעת הראב&amp;quot;ד, ולפי השו&amp;quot;ע בדעת הראב&amp;quot;ד אפי&#039; אי&amp;quot;צ שירשהו להיות ערב.&lt;/ref&gt;, ולרמב&amp;quot;ם צריך גם שבשעת התשלום ירשהו לשלם, ולא הכריע, ואילו כאן כתב כרא&amp;quot;ש וכבעה&amp;quot;ת שחוזר וגובה, אע&amp;quot;פ שהם הולכים לשיטתם שסוברים שם כראב&amp;quot;ד (שניים שלוו יחד אפי&#039; בסתם, נעשו ערבים זל&amp;quot;ז, ולכן דינם כהרשאו בתחילה). &#039;&#039;&#039;התומים והנתיבות&#039;&#039;&#039; מיישבים שדין שותפים שונה מדין ערבים רגילים, כיוון שדרך השותפים שישלם אחד עבור חברו, ולכן מודה הרמב&amp;quot;ם שאי&amp;quot;צ שירשהו לשלם.<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;מתוך הספר יאיר השולחן&#039;&#039;&#039;, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה].<br /> <br /> ==הערות שוליים==<br /> <br /> [[קטגוריה:שולחן ערוך]]<br /> [[קטגוריה:יאיר_השולחן_חושן_משפט]]</div>

Yair hashulchan