https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99%3A%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A%3A%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%9E%D7%94_%D7%94 2026-05-13T19:41:24Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.43.0 https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A:%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98_%D7%9E%D7%94_%D7%94&diff=129204&oldid=prev 2019-04-29T08:52:04Z

<p>Added yair hashulchan&#039;s seif.</p> <p><b>דף חדש</b></p><div>{{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:חושן משפט מה ה|שולחן-ערוך-חושן-משפט|מה|ה}}<br /> ==סעיף ה==<br /> <br /> מקום שנהגו שהסופר חותם על פי העד, שכותב: פלוני בר פלוני חתם במסירת קולמוס, או שכתוב בו: פלוני בר פלוני צוה לחתום, אם קבלו בני העיר עליהם לעשות עדותו כעדות העד, כשר&#039;&#039;&#039;&lt;sup&gt;א&lt;/sup&gt;&#039;&#039;&#039;. ואם לא קבלו עליהם, אינו כלום (שו&amp;quot;ת רשב&amp;quot;א). כל שטר הבא לפנינו, שעדים מעידים על חתימת העדים, מקיימים אותו, שחזקה אין העדים חותמים על השטר אלא אם כן קראוהו ויודעים לחתום (ר&#039; ירוחם). ואי איתנייהו לסהדי קמן, וקים לן בהו דלא ידעי למקרי, אי אמרי: אקרינן למאן דידע למקרי, סמכינן עלייהו&#039;&#039;&#039;&lt;sup&gt;ב&lt;/sup&gt;&#039;&#039;&#039; (גאונים). (ואי לא אמרי הכי, דייקינן בסהדותייהו ע&amp;quot;פ, אי מכווני אשטר, מקיימינן להו&#039;&#039;&#039;&lt;sup&gt;ג&lt;/sup&gt;&#039;&#039;&#039;) (טור).<br /> <br /> א. קיבלו עליהם: &#039;&#039;&#039;הרשב&amp;quot;א&#039;&#039;&#039; מנמק שמועיל כיוון שהרי זה כאומר נאמן עלי אבא.<br /> <br /> מורשה חתימה של בע&amp;quot;ד: ב&#039;&#039;&#039;שו&amp;quot;ת הרשב&amp;quot;א&#039;&#039;&#039; כתב שגם לווה המתחייב בכת&amp;quot;י יכול למנות שליח שיחתום במקומו. וכתב על כך &#039;&#039;&#039;הש&amp;quot;ך&#039;&#039;&#039; שבכך מועיל אפילו במקום שאין מנהג, ודוקא לגבי עד העושה שליח יש בעיה משום שאם אין מנהג הוי עד מפי עד. לעומתו, &#039;&#039;&#039;הקצות&#039;&#039;&#039; חילק בין שטר ראיה שמועיל (למשל כתובה, שכבר חייב מתנאי בי&amp;quot;ד והכתובה נועדה רק לראיה) לבין שטר התחייבות ושטר הקנאה שאינו מועיל בלי מנהג&lt;ref&gt;הקצות נימק שכל זמן שעוד לא חתם לא נתחייב ולכן לא שייך בכך שליחות. ולא הבנתי דבריו.&lt;/ref&gt;, ואילו &#039;&#039;&#039;הנתיבות&#039;&#039;&#039; כתב שבכל מקרה אינו מועיל כיוון שאם אין מנהג אין שם שטר עליו וממילא גם אינו יכול להוות ראיה. הקצות הוכיח דבריו מהגה&amp;quot;א&lt;ref&gt;גיטין פרק ב על סי&#039; יב&lt;/ref&gt; הכותב שלפי ר&amp;quot;מ הסובר עדי חתימה כרתי, גט שחתמו הסופר פסול. הנתיבות דוחה ששם התורה גזרה שהקנין יגמר ע&amp;quot;י חתימת עדים, ובעדים לא מועילה שליחות מטעם עד מפי עד.<br /> <br /> ב. קראו בפנינו: &#039;&#039;&#039;הש&amp;quot;ך&#039;&#039;&#039; מקשה שהרי לפסיקת &#039;&#039;&#039;השו&amp;quot;ע&#039;&#039;&#039; בסע&#039; ב, לא מועיל לתת לשניים שיקריאו בפניו, ומיישב ע&amp;quot;פ דבריו לעיל, שהיינו דוקא לכתחילה אך בדיעבד כשר. ו&#039;&#039;&#039;שעה&amp;quot;מ&#039;&#039;&#039; יישב שדוקא כאן כשר משום שהעדים לפנינו ואנו בודקים אותם אם הם מכוונים עדותם, אך במקרה שא&amp;quot;א לבודקם השטר פסול.<br /> <br /> ג. אם ידוע שלא קראו בפניהם: &#039;&#039;&#039;סמ&amp;quot;ע&#039;&#039;&#039;: פסול אפילו אם מכוונים עדותם. ישנם שלושה דינים: א. אומרים שקראו בפניהם – כשר. ב. אומרים שלא קראו – פסול. ג. לא ידוע אם קראו – בודקים אם מכוונים עדותם.<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;ש&amp;quot;ך&#039;&#039;&#039;: אם מכוונים עדותם כשר, כיוון שסו&amp;quot;ס ידוע שלא נעשה שום זיוף&lt;ref&gt;אמנם דעת הש&amp;quot;ך לעיל בסע&#039; א ששטר היכול להזדייף פסול אף במקרה שידוע שלא נעשה בו זיוף, אך יש לחלק שזה דוקא במקום שלאחר חתימתם ניתן עדיין לזייף, אולם כאן השטר עצמו לא ניתן לזיוף, אלא שבשעת החתימה העדים לא ביררו מה כתוב, ולו היו מבררים היו יכולים לחתום ללא חשש.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;מתוך הספר יאיר השולחן&#039;&#039;&#039;, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה].<br /> <br /> ==הערות שוליים==<br /> <br /> [[קטגוריה:שולחן ערוך]]<br /> [[קטגוריה:יאיר_השולחן_חושן_משפט]]</div>

Yair hashulchan