Micropedia bot: Automatic page editing

2015-07-01T10:48:17Z

Automatic page editing

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־10:48, 1 ביולי 2015
שורה 5:		שורה 5:
	==חברותא==		==חברותא==

	<span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אלא</b> ביאור מחלקתן כך הוא: ~~<img alt='''' src='p_amud.bmp'' title='מיקום עמוד מדויק'>~~  <b style='font-size:20px; color:black;'>רב אמר</b> מנגבן <b style='font-size:20px; color:black;'>במים</b> תחילה, <b style='font-size:20px; color:black;'>והוא הדין</b> שצריך שאחר המים <b style='font-size:20px; color:black;'>ל</b>ניגוב ב<b style='font-size:20px; color:black;'>אפר.</b></span>		<span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אלא</b> ביאור מחלקתן כך הוא:  <b style='font-size:20px; color:black;'>רב אמר</b> מנגבן <b style='font-size:20px; color:black;'>במים</b> תחילה, <b style='font-size:20px; color:black;'>והוא הדין</b> שצריך שאחר המים <b style='font-size:20px; color:black;'>ל</b>ניגוב ב<b style='font-size:20px; color:black;'>אפר.</b></span>
	<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>רבה בר בר חנה אמר,</b> על מנת לנגבן, צריך <b style='font-size:20px; color:black;'>לאפר, והוא הדין</b> שאחר האפר, צריך <b style='font-size:20px; color:black;'>למים.</b></span>		<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>רבה בר בר חנה אמר,</b> על מנת לנגבן, צריך <b style='font-size:20px; color:black;'>לאפר, והוא הדין</b> שאחר האפר, צריך <b style='font-size:20px; color:black;'>למים.</b></span>
	<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>ו</b>באמת, <b style='font-size:20px; color:black;'>לא פליגי</b> נחלקו. <b style='font-size:20px; color:black;'>הא</b> רבה בר בר חנא דיבר <b style='font-size:20px; color:black;'>ב</b>גת <b style='font-size:20px; color:black;'>רטיבתא</b> רטובה שיש בה עדיין לחלוחית יין. ולכן צריך לשפשף תחילה באפר עד שתהיה הגת נגובה ויבישה, ואחר כך מנקה במים.</span>		<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>ו</b>באמת, <b style='font-size:20px; color:black;'>לא פליגי</b> נחלקו. <b style='font-size:20px; color:black;'>הא</b> רבה בר בר חנא דיבר <b style='font-size:20px; color:black;'>ב</b>גת <b style='font-size:20px; color:black;'>רטיבתא</b> רטובה שיש בה עדיין לחלוחית יין. ולכן צריך לשפשף תחילה באפר עד שתהיה הגת נגובה ויבישה, ואחר כך מנקה במים.</span>

Micropedia bot: Automatic page editing

2015-07-01T08:43:40Z

Automatic page editing

דף חדש

{{פרשני}}

{{מקור|עבודה זרה עה א}}

==חברותא==

אלא ביאור מחלקתן כך הוא: <img alt='''' src='p_amud.bmp'' title='מיקום עמוד מדויק'>  רב אמר מנגבן במים תחילה, והוא הדין שצריך שאחר המים לניגוב באפר.
 רבה בר בר חנה אמר, על מנת לנגבן, צריך לאפר, והוא הדין שאחר האפר, צריך למים.
 ובאמת, לא פליגי נחלקו. הא רבה בר בר חנא דיבר בגת רטיבתא רטובה שיש בה עדיין לחלוחית יין. ולכן צריך לשפשף תחילה באפר עד שתהיה הגת נגובה ויבישה, ואחר כך מנקה במים.
 הא, רב, דיבר בגת יבשתא יבישה. שצריך תחילה לנקותה במים על מנת להפיג את היין, ואחר כך להוסיף האפר ולשפשף בו.
 איתמר: בי בביתו של רב משמיה בשם דרב אמרי:
 לגת רטובה יש לעשות תרתי שתי פעולות. א. שפשוף באפר, ב. אחריו, ניקוי במים.
 לגת יבישה, יש לעשות תלת שלש פעולות. א. ניקוי במים, ב. שפשוף באפר (אחר המים), ג. ניקוי במים (אחר האפר).
 ושמואל אמר: הכשר הגת כך הוא: ברטובה - תלת שלוש פעולות. והם: א. שפשוף באפר ב. ניקוי במים, ג. שפשוף באפר.  286 

  286.  ואף שאחר השפשוף באפר יש לנקות את הגת מן האפר במים, ואם כן נמצא שיש כאן ד' פעולות, מכל מקום המים הבאים באחרונה אחר האפר אינם נחשבים כיון שאינם באים כחלק ממהלך ההכשרה, אלא רק כדי לנקות את אפר. (רש"י) 
 ולגת יבישה, יש לעשות ארבע פעולות. והם: א. ניקוי במים, ב. שפשוף באפר, ג. ניקוי במים, ד. שפשוף באפר.  287 

  287.  ראה בהערה הקודמת, וכמו כן כאן, יש לנקות במים אחר האפר, ונמצא שישנם ה' פעולות - מכל מקום אין ניקוי זה נחשב. כיון שאינו לצורך ההכשר, אלא לנקות מן האפר. (רש"י) 
 נמצא, שעיקר מחלוקת רב ושמואל, האם נתינת האפר היא פעולה שיש לעשות פעם אחת - בין בגת רטובה ובין ביבישה - וכך היא דעת רב, ולשמואל יש לעשות זאת פעמיים.
 בסורא, מתנו הכי שנו את מחלוקת רב ושמואל כך, כפי שלמדנו עתה.
 ואילו בפומבדיתא, מתנו שנו זאת כך:
 בי רב אמרי, משמיה בשם דרב: בגת רטובה - תלת שלש פעולות. והם: א. אפר, ב.
 מים, ג. אפר. וביבישה - ארבע פעולות. א. מים, ב. אפר, ג. מים, ד. אפר.
 ושמואל אמר: ברטובה - ארבע פעולות. והם: א. אפר, ב. מים, ג. אפר, ד. מים. וביבישה - חמש פעולות. והם: א. מים, ב. אפר, ג. מים, ד. אפר, ה. מים.
 ואולם, ולא פליגי לא נחלקו רב ושמואל בדין ההכשר. מר, שמואל, קא חשיב מיא בתראי מחשיב במניינו את המים האחרונים שאינם באים אלא לנקות מן האפר, ולכן ברטובה מונה ארבע פעולות, וביבישה חמש,
 ומר, רב, לא קחשיב מיא בתראי אינו מחשיב אתת המים האחרונים, אלא רק את מה שנצרך לעצם ההכשר.
 אך לשיטת פומבדיתא, אכן גם לרב וגם לשמואל, בין לגת רטובה ובין לגת יבישה, צריך פעמיים שפשוף באפר.  288 

  288.  כך פירש רש"י סוגיא זו בשם מורו (וכיון שפירוש זה הביאו רש"י בתחילה, בחרנו להביאו כפירוש הגמרא. וראה ברש"י מה שהקשה על כך.) ובשם אביו, פירש רש"י סוגיא זו כך: דברי הגמרא "ולא פליגי", כוונתם שלא נחלקו חכמי סורא ופומבדיתא בשיטות רב ושמואל, אלא שחכמי פומבדיתא מנו את המים האחרונים שאינם להכשר אלא לניקוי. ואילו חכמי סורא, לא מנו מים אלו. ואכן רב ושמואל עצמם, נחלקו. הן לסורא והן לפומבדיתא. וכדלהלן: לסורא: רב - תרתי ביבישה, מים ואפר. תלת ברטובה, אפר מים ואפר. ולשמואל - תלת ברטובה, וכדעת רב. אבל ביבישה, ארבע. והן, מים ואפר ומים ואפר. ולפומבדיתא: רב - תלת ביבישה. מים ואפר ומים, ואכן מנין זה הוא כדסורא, אלא רק שהוסיפו את המים האחרונים. וברטובה, ארבע. אפר ומים, אפר ומים. ולשמואל - ברטובה ארבע וכרב, וביבישה חמש. מים ואפר, מים ואפר ומים אחרונים. ואכן אין מחלוקת בין סורא לפובדיתא בעיקר השיטות, אלא המחלוקת היא בין רב לשמואל. דלרב ביבישה, די באפר בפעם אחת, ולשמואל אף ביבישה צריך ב' פעמים אפר. 
 בעו מיניה מרבי אבהו: הני גורגי עקלים, כלומר, עיגולי נצרים וחבלים שמעגלים וכורכים אותם סביב הענבים בזמן דריכתם על מנת שלא יתפזרו כאשר נכבשים תחת הקורה,  289  דארמאי ושל גוים הם.

  289.  כך פירש רש"י. ובשם רב האי פירש, כי עקל הינו מעין קופה, סל שיש בו חורים, שמניחים בתוכה את הגפת, היא הפסולת הנשארת סחיטת הענבים והזיתים. וכובשין אותם שם שוב, על מנת להציא את השמן הנשאר באותה הפסולת. הראב"ד הביא לגרוס "מוריגי", והם הדפים הכבדים שבהם סוחטין את הענבים. 
 מאי כיצד מנגבם ומכשירן?
 אמר ליה רבי אבהו: תניתוה שנינו - הרי שהיו גתיו, ובית בדיו (בית המלאכה לדריכת זיתים לשמן) טמאין, ובקש לעשותן בטהרה וצריך בתחילה לנקותם מן הדבר הטמא שבלעו.
 עושה כך: הדפין לוחות גדולים שמניחים אותם על הענבים או הזיתים, ועליהם יורדת הקורה הכותשת את הענבים.
 והעדשין הם הגת עצמה,
 והלולבין שבהם מטאטאים את הריצפה מענבים שנתפזרו עליה,  290 

  290.  כך פירש רש"י. והראב"ד פירש, שהלולבין הינם שתי עמודים העומדים משני צידי הקורה שבה כובשין את הזיתים בבית הבד כדי שהחזיקה מחמת כובדה. 
 - כל אלו מדיחן במים, וטהורים.  291 

  291.  אכן ממשנה זו משמע, שלגת די בהדחה במים ואין צורך בשפשוף באפר, כפי ששנינו בסוגיא הקודמת. לפי שמשנה זו, משמע שלהלכה היא שהרי רבי אבהו פשט ממנה ספיקו. ולא דוחה זאת הגמרא. (רש"י) 
 והעקלין עיגולין שמהדקים בהם את הענבים בשעת דריכה של נצרין, ושל בצבוץ קנבוס (ודומה הוא לפשתן) ובולעים הם יותר, הרי שעל מנת לטהרם ולהכשירן - מנגבן במים ואפשר.
 ושל שיפה חומר המופק ממין צמח, ושל גמי קני סוף - בולעין הם ביותר ואין די בהדחה וניגוב, אלא מישנן שנים עשר חדש, ורק בכך הם באים להכשרן.
 רבן שמעון בן גמליאל אומר: מניחן בלא שימוש מזמן הבציר שבו דורכים ענבים בגת, ועד לזמן דריכת הגת הבא, שהוא שנים עשר חודש.
 וכן מזמן מסיק הזיתים ועשיית השמן בבד, עד לזמן הבד הבא, שאף הוא שנים עשר חודש.
 אם כן שואלת הגמרא: הלוא דברי רבן שמעון בן גמליאל - היינו תנא קמא, שלדברי שניהם צריך שנים עשר חודש?
 מבארת הגמרא: איכא בינייהו החילוק ביניהם הוא כך: חורפי ואפלי ישנם פעמים שמקדימים את הגת, ויש אשר מאחרים את הגת.
 ואם כן, לדעת רבן שמעון בן גמליאל, אין זה תלוי בי"ב חודש דוקא, כיון שלפעמים ההפרש ביניהם הוא יותר מכך או פחות מכך. ואילו לדעת תנא קמא, אין להשתמש בכלים אלו בתוך פחות מי"ב חודש.
 רבי יוסי אומר: הרוצה לטהרן מיד, אף בלא שיצטרך להמתין שנה, מגעילן במים רותחין או חולטן במי זיתים, שהם מים שבישלו בהם את הזיתים קודם שכתשו אותם, על מנת שיהיו הזיתים רכים ויצא שמנם בקלות.
 ובמים אלו (שחמים הם), חולטין את הכלים הללו, ובכך באים לידי טהרה.
 רבן שמעון בן גמליאל, משום רבי יוסי אומר: מניחן את הכלים הללו תחת צינור שמימיו מקלחין בלא הפסקה, או במעין שמימיו רודפין שוצפים וסוערין.
 וכמה זמן יניחם כך?
 עונה. (ולהלן מפרש כמה זמן היא עונה).
 ומוסיפה הברייתא בענין דרכי ההכשרה הללו, כדרך שאמרו להכשיר בכלי יין נסך, כך אמרו בטהרות.
 ואינו מובן: כלפי לייא על מה נאמר דבר זה. והלוא אנחנו בטהרות קיימינן (עומדים) ובדיני טהרות נאמרו הלכות אלו, ומה פירוש "כדרך שאמרו להכשיר בטהרות"?
 אלא מכריחה הגמרא: יש לומר כך - כדרך שאמרו במשנה זו בטהרות, היאך מכשירין את הכלים, כך כדרך זו אמרו בדיני הכשרת כלים שהיה בהם יין נסך.
 ואם כן, ממשנה זו ישנה תשובה לשאלה שנשאל רבי אבהו, היאך מכשירין את העקלים שמהדקין בהם ענבים בשעת דריכה.
 שנינו לעיל: מניחן תחת צינור שמימיו מקלחין, או במעין שמימיו רודפין, במשך עונה.
 שואלת הגמרא: כמה זמן היא עונה?
 אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: או יום או לילה.
 רבי חנא שאינה, ואמרי לה ויש אומרים כי דבר זה אמר רבי חנא בר שאינה, אמר בשם רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: יש להניחם שם חצי יום וחצי לילה. אמר רבי שמואל בר יצחק: ולא פליגי אין מחלוקת ביניהם בדברי רבי יוחנן: הא דברי רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן נאמרו על הנחת הכלים בתקופת ניסן ותשרי שאז היום והלילה שוין, ולכן אין הבדל בין אם הניחם ביום או בלילה, כיון שבשניהם ישנם שתים עשרה שעות,
 הא רבי חנא שאינה בשם רבי יוחנן, דיבר בתקופת תמוז וטבת, שאז אין היום והלילה שוים, ולכן צריך שיניחם שם חצי יום וחצי לילה, על מנת שבכל אופן יהיו שם שתים עשרה שעות.
 אמר רב יהודה: הני רווקי אותם מסננות שמסננים בהם את השמרים מן היין (העשויין מבד של שקין, ודרך חורי הבד, יוצא היין) דארמאי של הגויים, היאך מכשירין אותם?
 אם הם דמזיא עשויים משיער אדם, שאינו בולע, הרי שדי אם מדיחן במים וכשרים הם.
 דעמרא אם עשוים המסננות מצמר - מנגבן באפר ומים.
 דכיתנא עשויים מפישתן ובולעין הרבה, אין להם תקנה אלא מישנן מניחם בלא שימוש שנים עשר חודש, ובכך באים לידי הכשרן.  292 

  292.  מפות וסדינים ששרו ביין נוסך, סובר ר"ת בתוס', שאין צריך ליישנם שנים עשר חודש. מכך שלא מנתה הגמרא כלי פשתן סתם, אלא רק כלים אלו שמנו חכמים שהיו בקיאין בבליעתם. וכן אין לחלק בין יין נסך שהוא צונן לבין שאר איסור רותח שנפל עך המפות הללו, אלא את הכל יש להתיר בכיבוס בכלי שני. כי ודאי על ידי הכיבוס שחובטין הבגד כמה פעמים, מסתמא יצא האיסור. (ויש לעיין מה יהא הדין בכיבוס במכונת כביסה בימינו, שרוב הבגדים אין מכבסין אותם בחום גבוה כל כך. ואין זה בחום של כלי שני, האם יועיל לענין זה, אמנם מאידך, עצם הכיבוס עצמו נעשה באופן חזק ביותר במשך זמן רב עם מיני חומרים. וודאי נפלט האיסור.) 
 ואי איכא קטרי ואם יש בהם קשרים - שרי להו מתירן.  293 

  293.  לדעת הראב"ד, יש להתיר את הקשרים הן באלו הצריכין ניגוב והדחה, ויתיר הקשרים על מנת שהניקוי יגיע לכל מקום בכלי, וכן באלו הצריכים יישון. כיון שעיקר ענין הישון, הוא שתייבשו הכלים לחלוטין. ואם נשארים הקשרים, אין הייבוש מוחלט. אולם לדעת הרשב"א, התרת הקשרים נצרכת רק כאשר מכשיר את הכלי על ידי ניגוב. אבל על ידי ישון, אין צורך להתיר הקשרים, כיון שבשנים עשר חודש, מתייבש הכלי אף בקשריו. 
 הני אותם דקולי סלים וחלאתא ומסננות דארמאי של גוים, דחיטי בחבלי דצורי שתפורין בחבלים של חוטי דקלים - מדיחן במים וכשרים.
 

 <nowiki name="HtmpReportNum0155_L2"></nowiki><nowiki name="דףBעהB-Bב"></nowiki> 


==דרשני המקוצר==

[[קטגוריה:בבלי עבודה זרה (פרשני)]]

פרשני:בבלי:עבודה זרה עה א - היסטוריית גרסאות

Wikiboss: Try fix category tree

Micropedia bot: Automatic page editing

Micropedia bot: Automatic page editing

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־16:40, 14 בספטמבר 2020
שורה 80:		שורה 80:
	==דרשני המקוצר==		==דרשני המקוצר==

			{{תבנית:ניווט מסכת עבודה זרה (פרשני)}}

	[[קטגוריה:בבלי עבודה זרה (פרשני)]]		[[קטגוריה:בבלי עבודה זרה (פרשני)]]