https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99%3A%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99%3A%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%A7%D7%91_%D7%91פרשני:בבלי:כתובות קב ב - היסטוריית גרסאות2026-04-03T22:41:39Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.0https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99:%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%A7%D7%91_%D7%91&diff=142206&oldid=prevWikiboss: Try fix category tree2020-09-09T14:00:06Z<p>Try fix category tree</p>
<table style="background-color: #fff; color: #202122;" data-mw="interface">
<col class="diff-marker" />
<col class="diff-content" />
<col class="diff-marker" />
<col class="diff-content" />
<tr class="diff-title" lang="he">
<td colspan="2" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">→ הגרסה הקודמת</td>
<td colspan="2" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">גרסה מ־14:00, 9 בספטמבר 2020</td>
</tr><tr><td colspan="2" class="diff-lineno" id="mw-diff-left-l73">שורה 73:</td>
<td colspan="2" class="diff-lineno">שורה 73:</td></tr>
<tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>==דרשני המקוצר==</div></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>==דרשני המקוצר==</div></td></tr>
<tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td></tr>
<tr><td class="diff-marker" data-marker="−"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #ffe49c; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div> </div></td><td class="diff-marker" data-marker="+"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #a3d3ff; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div><ins style="font-weight: bold; text-decoration: none;">{{תבנית:ניווט מסכת כתובות (פרשני)}}</ins></div></td></tr>
<tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td></tr>
<tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>[[קטגוריה:בבלי כתובות (פרשני)]]</div></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>[[קטגוריה:בבלי כתובות (פרשני)]]</div></td></tr>
<!-- diff cache key wikidb:diff:1.41:old-94549:rev-142206:php=table -->
</table>Wikibosshttps://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99:%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%A7%D7%91_%D7%91&diff=94549&oldid=prevMicropedia bot: Automatic page editing2015-07-01T07:31:00Z<p>Automatic page editing</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>{{פרשני}}<br />
<br />
{{מקור|כתובות קב ב}}<br />
<br />
==חברותא==<br />
<br />
</span><BR></U></B></span><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>אך את החלק השני שאמר רבא, שריש לקיש סובר רק כבן ננס ולא כרבי ישמעאל, אפשר לדחות, ולומר:</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>כי פליגי</b>, אך יתכן שנחלקו ריש לקיש ורבי יוחנן <b style='font-size:20px; color:black;'>אליבא דרבי ישמעאל,</b> ושניהם סוברים כמוהו בערב שמתחייב גם ללא עדים, ורק בהודאה במנה נחלקו -</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>רבי יוחנן</b> סבר, הודאתו במנה מועילה גם כשלא ייחד לכך עדים, <b style='font-size:20px; color:black;'>כ</b>מו שסובר <b style='font-size:20px; color:black;'>רבי ישמעאל</b>, שחלה ערבותו של הערב על פי הודאתו, בלי שיעידו על כך עדים.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>וריש לקיש</b> סבר -</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>עד כאן, לא קאמר רבי ישמעאל התם</b>,, שמתחייב הערב בהודאתו אפילו כאשר לא ייחד עדים, <b style='font-size:20px; color:black;'>אלא</b> משום <b style='font-size:20px; color:black;'>ד</b>ערב <b style='font-size:20px; color:black;'>שייך ליה לשיעבודא דאורייתא</b>. שהרי שעבוד הערב כשהודה בו נעשה עתה לחוב שכבר קיים מן התורה, ולכן אינו יכול לטעון טענת השטאה כאשר הוא הודה שהוא משתעבד כערב לשיעבוד של חוב הקיים מן התורה.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אבל הכא</b>, כאשר לפני הודאתו הוא אינו חייב דבר, ו<b style='font-size:20px; color:black;'>לא שייך</b> כאן <b style='font-size:20px; color:black;'>שיעבודא דאורייתא</b>, אלא שהוא יוצר את החוב עתה בהודאתו, הרי אם לא ייחד לכך עדים, יכול הוא לטעון משטה הייתי בך!</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>גופא, אמר רב גידל אמר רב</b>: אם שאל אבי הכלה את אבי החתן: <b style='font-size:20px; color:black;'>כמה אתה נותן לבנך?</b> - וענה: סך <b style='font-size:20px; color:black;'>כך וכך</b>. וחזר ושאל אבי החתן את אבי הכלה: <b style='font-size:20px; color:black;'>וכמה אתה נותן לבתך?</b> - וענה אבי הכלה: סך <b style='font-size:20px; color:black;'>כך וכך</b>. הרו אם <b style='font-size:20px; color:black;'>עמדו</b> מתוך אותם הדברים, <b style='font-size:20px; color:black;'>וקידשו</b> - <b style='font-size:20px; color:black;'>קנו</b> שני הצדדים זה מזה את ההתחייבות ההדדית. ו<b style='font-size:20px; color:black;'>הן הן הדברים הנקנים באמירה.</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רבא: מסתברא מילתא דרב</b> שחלה התחייבות האב באמירה בעלמא, <b style='font-size:20px; color:black;'>ב</b>מי שמקדש את <b style='font-size:20px; color:black;'>בתו</b> בהיותה <b style='font-size:20px; color:black;'>נערה</b> (ולא בבוגרת), <b style='font-size:20px; color:black;'>דקא מטי הנאה לידיה</b>, כיון שבאה לאבי הנערה הנאה ממונית מקידושי בתו, לפי שהוא זכאי בכסף הקידושין שנותן הבעל לבתו הנערה, ולכן הוא מקנה את התחייבותו, מכח ההנאה שהוא מקבל מקדושיה.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אבל</b> בקדושי <b style='font-size:20px; color:black;'>בוגרת, דלא מטי</b>, שלא באה <b style='font-size:20px; color:black;'>הנאה</b> ממונית <b style='font-size:20px; color:black;'>לידיה</b> של אבי הכלה, היות וכסף קידושיה שייך לה ולא לאביה - <b style='font-size:20px; color:black;'>לא</b> אמר רב שמתחייב אבי הכלה באמירה בעלמא, אלא צריך שיעשה קנין על כך.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>והוסיף רבא, ואמר: אמנם כך היה מסתבר, אבל - <b style='font-size:20px; color:black;'>והאלהים!</b> נשבע אני באלהים, כי <b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רב</b> את דינו, שהאב מתחייב באמירתו בלי קנין, <b style='font-size:20px; color:black;'>אפילו</b> כאשר בתו היא <b style='font-size:20px; color:black;'>בוגרת</b>, ואין לאביה הנאה ממונית מקידושיה.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומוכיח רבא שכך היא שיטת רב:</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>דאי לא תימא הכי,</b> אם לא תאמר כך, אלא תעמיד את דברי רב רק באבי נערה שיש לו הנאה ממונית מקידושיה, יקשה לך: <b style='font-size:20px; color:black;'>אבי הבן</b>, שגם הוא מתחייב באמירה בלי קנין - <b style='font-size:20px; color:black;'>מאי הנאה אתא לידיה!?</b> הרי לא באה לידו כל הנאה ממונית, ובכל זאת אמר רב שהוא מתחייב ללא קנין.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אלא</b>, בהכרח, שלא מחמת טובת הנאה שבאה לידם חלה ההתחייבות ההדדית, כי אם <b style='font-size:20px; color:black;'>בההיא הנאה דקמיחתני אהדדי,</b> בהנאה שנוצרו ביניהם קשרי חיתון, <b style='font-size:20px; color:black;'>גמרי</b>, מחליטים הם את החלטתם בגמירות דעת שלמה על התחייבותם, <b style='font-size:20px; color:black;'>ומקני להדדי</b>, ומקנים זה לזה, באופן הדדי, את התחייבותם, בגמירות דעתם, ללא צורך בקנין.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר</b> שאל <b style='font-size:20px; color:black;'>ליה רבינא לרב אשי</b>: האם ה<b style='font-size:20px; color:black;'>דברים הללו</b> שניקנים באמירה, <b style='font-size:20px; color:black;'>ניתנו ליכתב</b> בשטר, כדי שיהיה להם תוקף של שטר, לגבות את ההתחייבות אפילו מנכסים משועבדים, כדין גביה בשטר. <b style='font-size:20px; color:black;'>או לא ניתנו ליכתב</b>, אלא הם רק כמלוה על פה, שאין גובים אותה מנכסים משועבדים? <b style='font-size:20px; color:black;'>אמר ליה</b> רב אשי לרבינא: הדברים הנקנים באמירה - <b style='font-size:20px; color:black;'>לא ניתנו ליכתב</b> בשטר!</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>איתיביה</b>, הקשה רבינא לרב אשי ממשנתנו, ששנינו בה: <b style='font-size:20px; color:black;'>הפקחין היו כותבין</b> לאשה שיש לה בת: <b style='font-size:20px; color:black;'>על מנת שאזון את בתך חמש שנים, כל זמן שאת עמי!</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>והרי התחייבות הבעל לאשתו לתת מזונות לבת אשתו לא נעשתה בקנין, אלא בדיבור בעלמא, והיא חלה רק מכח הנאת החיתון. ומוכח, שבכל זאת היא ניתנה להכתב בשטר, שהרי שנינו שהפקחים היו "כותבים" את תנאם.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומשנינן: <b style='font-size:20px; color:black;'>מאי</b>, מהו משמעות לשון <b style='font-size:20px; color:black;'>"כותבין</b>" האמורה במשנה - <b style='font-size:20px; color:black;'>אומרים!</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ופרכינן: <b style='font-size:20px; color:black;'>ו</b>כי <b style='font-size:20px; color:black;'>קרי ליה</b> התנא <b style='font-size:20px; color:black;'>לאמירה "כתיבה</b>"?</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומשנינן: <b style='font-size:20px; color:black;'>אין,</b> אכן משתמש התנא בלשון "כתיבה" גם במקום שמדובר בו באמירה.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>ו</b>הראיה לכך, כי <b style='font-size:20px; color:black;'>התנן</b>, הרי שנינו לעיל, בתחילת פרק תשיעי: <b style='font-size:20px; color:black;'>הכותב לאשתו "דין ודברים אין לי בנכסייך</b>".</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>ותני</b> על כך בברייתא: <b style='font-size:20px; color:black;'>רבי חייא: האומר לאשתו.</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומביאה הגמרא ראיה אחרת שהדברים הנקנים באמירה ניתן לכותבם בשטר:</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>תא שמע</b> ממה ששנינו: <b style='font-size:20px; color:black;'>אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם</b> (הבעל והאשה).</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ודייקינן: <b style='font-size:20px; color:black;'>הא מדעת שניהם</b> - <b style='font-size:20px; color:black;'>כותבין</b>.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>מאי לאו</b>, האם לא מדובר בכתיבת <b style='font-size:20px; color:black;'>"שטרי פסיקתא</b>", שהם שטרות בהם נכתבים הדברים ש"פסקו" שני הצדדים זה לזה בתורת התחייבות בשעת הקידושין והנישואין. ומוכח שהדברים הללו ניתנו להכתב בשטר.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ודוחה הגמרא: <b style='font-size:20px; color:black;'>לא</b> בשטרי פסיקתא מדובר, אלא בכתיבת <b style='font-size:20px; color:black;'>שטרי אירוסין ממש,</b> ו<b style='font-size:20px; color:black;'>כדרב פפא ורב שרביא</b>.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>דאיתמר</b>:</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>אם <b style='font-size:20px; color:black;'>כתבו</b> לשטר האירוסין (שכתוב בשטר "הרי את מקודשת לי", או "בתך מקודשת לי", בפירוט שם האיש ושם האשה) <b style='font-size:20px; color:black;'>לשמה</b> (לשם האיש ולשם האשה הללו, ולשם קידושין, כי אם חסר בכתיבת השטר "לשמה" הרי הוא פסול כמו גט שלא נכתב לשמה), <b style='font-size:20px; color:black;'>ושלא מדעתה</b> (אך בלי הסכמתה לכתיבת השטר), ונתן את השטר לאשה, והסכימה להתקדש בו -</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>רבה ורבינא אמרי: מקודשת</b> (כי הצורך בכתיבת שטר הקידושין לשמה הוא משום שהוקשה "הויה" של קידושין ל"יציאה" בגט. ובגט יש צורך לכתוב לשמה, אך אין צורך לכתוב אותו מדעתה, לפי שבעל כרחה היא מתגרשת, ולכן גם שטר קידושין אינו צריך להכתב בהסכמתה, על אף שהיא מתקדשת רק מדעתה).</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>רב פפא ורב שרביא אמרי: אינה מקודשת</b>.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>כי אמנם הוקשה הויה ליציאה, אך זה מחייב רק ששטר הקידושין ייכתב לשמה כמו הגט. אך לענין הסכמתה לכתיבת השטר, יש ללמוד מההיקש של הויה ליציאה שהשטר צריך להכתב לדעת האשה, כיון שהיא זו שמקנה עצמה לבעל, וכמו בגט, שצריך להכתב לדעת הבעל, כי הוא זה המוציא אותה ממנו, ומקנה אותה לעצמה.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>וכך בכל שטר, צריך השטר להכתב על דעת המתחייב או על דעת המקנה בשטר הזה. ולכן בקידושין, שהיא המקנה עצמה לבעלה, חייב השטר להכתב לדעתה!</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומביאה הגמרא ראיה אחרת ממשנתנו ששטרי פסיקתא ניתנו להכתב:</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>תא שמע</b> ממה ששנינו במשנתנו שאם התחייבו שני בעלים לאשה אחת לזון את בתה, ואחר כך <b style='font-size:20px; color:black;'>מתו</b> שני הבעלים - <b style='font-size:20px; color:black;'>בנותיהן</b> של שני הבעלים <b style='font-size:20px; color:black;'>ניזונות</b> רק <b style='font-size:20px; color:black;'>מנכסים בני חורין</b>. <b style='font-size:20px; color:black;'>ו</b>אילו <b style='font-size:20px; color:black;'>היא</b>, שהתחייבו שני הבעלים של אמה לזון אותה חמש שנים, <b style='font-size:20px; color:black;'>ניזונת מנכסים משועבדים, מפני שהיא כבעלת חוב</b>.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומשמע שפסיקת הבעל לאשה ניתנת להכתב בשטר, כי רק במקום שנכתב שטר אפשר לגבות מנכסים משועבדים!</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ודוחה הגמרא את הראיה: <b style='font-size:20px; color:black;'>הכא, במאי עסקינן</b> - <b style='font-size:20px; color:black;'>בשקנו מידו.</b> שעשו קנין על התחייבות הבעל, ואין זה מהדברים הנקנים באמירה. וכשיש קנין, אפשר לכתוב שטר ולגבות בו מנכסים משועבדים.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומקשינן: <b style='font-size:20px; color:black;'>אי הכי,</b> שלצורך הדחיה של הראיה, העמדת את משנתנו בכגון שעשו קנין וכתבו בשטר את ההתחייבות של הבעל - הרי <b style='font-size:20px; color:black;'>בנות</b> של כל בעל ובעל, <b style='font-size:20px; color:black;'>נמי</b> תהיינה זכאיות לגבות את מזונותיהם מנכסים משועבדים! כי הניחה הגמרא, שנעשה הקנין של הבעל על כל התנאים שעשו הבעל והאשה ביניהם, ותנאים אלו כוללים גם את מזון הבנות שיש לנשים מבעליהן.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומשנינן: משנתנו מדברת <b style='font-size:20px; color:black;'>ב</b>כגון <b style='font-size:20px; color:black;'>שקנו לזו</b>, רק לענין מזונות בת אשתו, <b style='font-size:20px; color:black;'>ולא קנו לזו</b>, לענין מזונות בתו מהאשה הזו.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ושמא תתמה: <b style='font-size:20px; color:black;'>ומאי פסקא?</b> וכי דבר פסוק ומוחלט הוא שעושים קנין רק על מזונות בת אשתו ולא על מזונות בתו מאשתו, עד ששנו חכמים בלשון פסוקה, בלי לציין חילוק בקנינים, שמזונות בת אשתו נגבים מנכסים משועבדים (משום שבודאי נעשה קנין על ההתחייבות הזו), ואילו מזונות בתו מאשתו נגבים רק מנכסים בני חורין (משום שבודאי לא נעשה על כך קנין)!?</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>תשובתך: <b style='font-size:20px; color:black;'>איהי</b>, בת אשתו, <b style='font-size:20px; color:black;'>דהואי בשעת קנין</b>, שכבר נולדה בשעה שבאה אמה להנשא לבעל - <b style='font-size:20px; color:black;'>מהני</b> מועיל <b style='font-size:20px; color:black;'>לה קנין</b>, כי היא באה לעולם, ולכן אפשר לעשות קנין שבו מתחייב הבעל כלפיה, לזון אותה.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>אבל <b style='font-size:20px; color:black;'>בנות</b> האשה, <b style='font-size:20px; color:black;'>דלא הוו בשעת קנין</b>, שהרי עדיין לא נולדו בשעת הנישואין - <b style='font-size:20px; color:black;'>לא מהני להו קנין</b> שיעשה אביהן עם אמן לזון אותן.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומקשה הגמרא: <b style='font-size:20px; color:black;'>מי לא עסקינן דהואי בשעת קנין,</b> וכי לא יתכן שתהא בתו מאשתו קיימת בשעת קנין? <b style='font-size:20px; color:black;'>והיכי דמי</b>, וכיצד יתכן הדבר - <b style='font-size:20px; color:black;'>כגון דגרשה</b> לאשתו אחרי שכבר ילדה לו בת, <b style='font-size:20px; color:black;'>ואהדרה</b>, והחזירה לאחר גירושיה, ומתחיב לזון את בתו שכבר קיימת. ואילו במשנה שנינו בסתם, שאין גובים למזון הבנות מנכסים משועבדים, ומשמע שאפילו אם נשא אשה ונולדה לו בת, וגירש את אשתו וחזר ונשאה, אין בתו גובה את מזונותיה מנכסים משועבדים, על אף שהיתה קיימת בשעת הנישואין השניים, והיה קנין על התחייבות אביה לזון אותה, ונכתב הדבר בשטר!</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומכח קושיה זאת, חוזרת בה הגמרא מהתירוץ הזה, ואומרת חילוק אחר בין מזון הבת ומזון בת אשתו -</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אלא</b> כך יש לחלק ביניהם: <b style='font-size:20px; color:black;'>איהי</b>, בת אשתו, <b style='font-size:20px; color:black;'>דליתא</b> שאיננה נכללת <b style='font-size:20px; color:black;'>בתנאי בית דין</b> שתקנו חכמים שהאב יזון את בתו - <b style='font-size:20px; color:black;'>מהני לה קנין</b> של הבעל להתחייב במזונותיה.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>אבל <b style='font-size:20px; color:black;'>בנות</b> של הבעל מאשתו, <b style='font-size:20px; color:black;'>דאיתנהו</b> שהן ניזונות <b style='font-size:20px; color:black;'>בתנאי בית דין</b> - <b style='font-size:20px; color:black;'>לא מהני להו קנין</b> להתחייב במזונותיהם.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ותמהינן: כיצד יתכן שלבנות עצמן לא יועיל הקנין לגבות מנכסים משועבדים? וכי בגלל שחייבוהו חכמים את האב במזונות בנותיו בתנאי בית דין - <b style='font-size:20px; color:black;'>מגרע גרעי</b> הבנות, עד שלא יכול אביהן לעשות קנין לחיובן כדי שיוכלו לגבות מנכסים משועבדים!?</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ולכן מביאה הגמרא הסבר אחר: <b style='font-size:20px; color:black;'>אלא, בנותיו</b> שאינן גובות מזונותיהם מנכסים משועבדים אפילו אם עשה אביהן קנין להתחייב, <b style='font-size:20px; color:black;'>היינו טעמא</b>:</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>כיון דאיתנהו בתנאי בית דין</b> - שחיוב מזונות האב הוא מתנאי בית דין, <b style='font-size:20px; color:black;'>אימר</b>, יש לנו לחשוש ולומר, שמא <b style='font-size:20px; color:black;'>צררי</b> צרורות של כספים <b style='font-size:20px; color:black;'>אתפסינהו</b>, נתן אביהן ביד בנותיו לצורך הבטחת פרנסתן כדי שיתקיים החיוב שלו מתנאי בית דין. ולכן, אין להן לגבות את מזונותיהן מנכסים משועבדים. אבל בעל המקבל על עצמו לזון את בת אשתו, שאינו חיוב מתנאי בית דין, אין לנו לחוש שמא הוא התפיס לבת אשתו צרורות כסף כדי להבטיח את קיום הבטחתו.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>שנינו במשנה: אם גירש הבעל הראשון את אשתו והלכה ונישאה לאחר, <b style='font-size:20px; color:black;'>לא יאמר</b> הבעל <b style='font-size:20px; color:black;'>הראשון</b> שאינו זן את בתה עד שתבוא אצלי אלא מוליך מזונותיה למקום אמה.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רב חסדא: זאת אומרת</b>, מכך שנקטה המשנה שמוליך הבעל את מזונותיה של בת אשתו למקום אמה, ולא למקום אחיה -</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>מוכח מזה, כי <b style='font-size:20px; color:black;'>בת</b> הניזונית מנכסי אביה, לאחר מיתת אביה, אין אחיה (היורשים את נכסי האב) זכאים לדרוש שהיא תגדל אצלם והם יזונו אותה בביתם מנכסי הירושה, אלא - הבת <b style='font-size:20px; color:black;'>אצל אמה</b> היא נמצאת, ויש להם לשלוח את מזונותיה לבית אמה!</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ודוחה הגמרא את ראייתו של רב חסדא:</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>ממאי</b>, מנין לך <b style='font-size:20px; color:black;'>ד</b>אפילו <b style='font-size:20px; color:black;'>ב</b>בת <b style='font-size:20px; color:black;'>גדולה עסקינן</b>, שאין לנו לחשוש בה שמא יתנכלו לה האחים, כדי להפטר מחיוב המזונות שלהם ומעישור הנכסים שהם צריכים לתת לה?</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>דלמא</b>, שמא משנתנו רק <b style='font-size:20px; color:black;'>ב</b>בת <b style='font-size:20px; color:black;'>קטנה עסקינן,</b> שהיא גדלה בבית אמה ולא בבית אחיה, כי יש לחוש לשלומה של הבת הקטנה אם תתגורר אצל אחיה, <b style='font-size:20px; color:black;'>ומשום מעשה שהיה!</b> אבל בת גדולה, שאין לחשוש שיפגעו בה, יתכן והם יכולים לדרוש שתשב עמהם בביתם, ושם הם יזונו אותה.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>דתניא: מי שמת, והניח בן קטן לאמו</b>.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>אם <b style='font-size:20px; color:black;'>יורשי האב אומרים: יהא גדל אצלנו,</b> ואנחנו נפרנסנו. <b style='font-size:20px; color:black;'>ו</b>אילו <b style='font-size:20px; color:black;'>אמו אומרת יהא בני גדל אצלי</b> -</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>מניחין אותו אצל אמו, ואין מניחין אותו אצל</b> מי ש<b style='font-size:20px; color:black;'>ראוי ליורשו,</b> כי <b style='font-size:20px; color:black;'>מעשה היה</b>, והביאו את האח הקטן אל יורשי האב, <b style='font-size:20px; color:black;'>ושחטוהו</b> מיד ב<b style='font-size:20px; color:black;'>ערב הראשון</b> ששהה אצלם, כדי לזכות בחלקו בירושה.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>וחשש רציחה על ידי היורשים שייך רק בבת קטנה ולא בגדולה.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>אך מקשה הגמרא על הדחיה, ומקיימת את הראיה:</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>אם יש חילוק בין גדולה וקטנה, <b style='font-size:20px; color:black;'>אם כן, ליתני</b> התנא במשנתנו את דין הולכת המזונות בלשון שמתאימה לחילוק הזה, ויאמר כך: מוליכין את מזונותיה - <b style='font-size:20px; color:black;'>למקום שהיא</b> נמצאת בו!</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>כי לשון זו, משמעותה היא, שלגדולה יש מקום נפרד, ולקטנה יש מקום נפרד.</span><br />
<BR><br />
<!--$~--><br />
<BR><nowiki name="HtmpReportNum0207_L2"></nowiki><nowiki name="דףBקגB-Bא"></nowiki><br><span style="font-size:28px; "><br />
</span><br />
<br />
==דרשני המקוצר==<br />
<br />
<br />
<br />
[[קטגוריה:בבלי כתובות (פרשני)]]</div>Micropedia bot