https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99%3A%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99%3A%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A2%D7%90_%D7%A7%D7%99_%D7%90 2026-04-26T07:05:36Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.43.0 https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99:%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A2%D7%90_%D7%A7%D7%99_%D7%90&diff=143493&oldid=prev 2020-09-14T13:26:23Z

<p>Try fix category tree</p> <table style="background-color: #fff; color: #202122;" data-mw="interface"> <col class="diff-marker" /> <col class="diff-content" /> <col class="diff-marker" /> <col class="diff-content" /> <tr class="diff-title" lang="he"> <td colspan="2" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">→ הגרסה הקודמת</td> <td colspan="2" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">גרסה מ־13:26, 14 בספטמבר 2020</td> </tr><tr><td colspan="2" class="diff-lineno" id="mw-diff-left-l73">שורה 73:</td> <td colspan="2" class="diff-lineno">שורה 73:</td></tr> <tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>==דרשני המקוצר==</div></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>==דרשני המקוצר==</div></td></tr> <tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td></tr> <tr><td class="diff-marker" data-marker="−"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #ffe49c; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div> </div></td><td class="diff-marker" data-marker="+"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #a3d3ff; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div><ins style="font-weight: bold; text-decoration: none;">{{תבנית:ניווט מסכת בבא מציעא (פרשני)}}</ins></div></td></tr> <tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td></tr> <tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>[[קטגוריה:בבלי בבא מציעא (פרשני)]]</div></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>[[קטגוריה:בבלי בבא מציעא (פרשני)]]</div></td></tr> <!-- diff cache key wikidb:diff:1.41:old-95754:rev-143493:php=table --> </table>

Wikiboss https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99:%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A2%D7%90_%D7%A7%D7%99_%D7%90&diff=95754&oldid=prev 2015-07-01T08:14:05Z

<p>Automatic page editing</p> <p><b>דף חדש</b></p><div>{{פרשני}}<br /> <br /> {{מקור|בבא מציעא קי א}}<br /> <br /> ==חברותא==<br /> <br /> &lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;אלא, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ימכרו לעצים, וילקח בהן קרקע, והוא,&lt;/b&gt; הבעל &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אוכל פירות,&lt;/b&gt; שלא תקנו חכמים לבעל אלא אכילת פירות בנכסיה ולא אכילת הקרן.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;אלמא, אם התייבשו העצים הרי הם נחשבים כקרן, וקשה לאביי דאמר פירא הוו.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;ומתרצינן: לא תימא אשה שנפלו לה עצים זקנים, אלא &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אימא&lt;/b&gt; נפלו לה עצי גפנים וזיתים שמוציאים פירות, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;והזקינו&lt;/b&gt; קודם זמנם, ומודה אביי בעצים שיבשו קודם זמנם דקרקע הוו, הילכך אין לבעל חלק בהם, אבל אם נפלו לו זקנים, יכול הבעל לכלותם.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ואיבעית אימא: לאו, מי אוקימנא לההיא&lt;/b&gt; ברייתא ב&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;כגון שנפלו לה&lt;/b&gt; עצי גפנים וזיתים &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;בשדה אחרת&lt;/b&gt; שאינה שלה, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;דקא כליא קרנא&lt;/b&gt; אם יקצצם הבעל, ומשום כך צריך למוכרם ולקנות בדמיהם קרקע והבעל אוכל פירות, אבל אם היו גדלים העצים בשדה שלה, יתכן שיוכל הבעל לקוצצם דפירא הוו וכאביי.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ההוא&lt;/b&gt; לווה שנתן למלווה קרקע כדי שיאכל המלווה פירותיה כמה שנים ויפטר מתשלומי חובו, כמשכנתא דסורא, וכתבו &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;שטרא&lt;/b&gt; על כך, אבל לא הוזכר בשטר את מנין השנים, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;דהוה כתיב ביה&lt;/b&gt; רק &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;שנין&lt;/b&gt; ב&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;סתמא,&lt;/b&gt;&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;אם באו לבית דין לאחר שעברו שנתיים שבהם אכל המלווה את הפירות, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;מלווה א&lt;/b&gt;ו&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;מר&lt;/b&gt; קיבלתיה לאכול פירותיה &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;שלוש&lt;/b&gt; שנים, ו&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;לווה א&lt;/b&gt;ו&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;מר&lt;/b&gt; לא נתתי לך אלא לאכול &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ש&lt;/b&gt;נ&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;תי&lt;/b&gt;י&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ם,&lt;/b&gt; הלווה נאמן מפני שהוא המוחזק בשדה, ועל המלווה להחזיר את השדה ללוה.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;אבל אם לא תבעו הלווה כעבור שנתיים ו&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;קדים מלוה ואכלינהו לפירי&lt;/b&gt; של השנה השלישית, ואחר כך תבעו הלווה בבית דין וטוען לא נתתי לך אלא אכילת פירות לשנתיים, ועליך להחזיר את מה שאכלת בשנה השלישית, ואילו המלווה אומר קיבלתיה לאכילת שלוש שנים, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;מי נאמן?&lt;/b&gt;&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;רב יהודה אמר: קרקע בחזקת בעליה קיימא,&lt;/b&gt; ומאחר שהלווה הוא בעל הקרקע על המלווה להביא ראיה שקיבלה לשלש שנים, וכל עוד שלא הביא ראיה עליו להחזיר את דמי הפירות שאכל &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;154&amp;nbsp;&lt;/b&gt;. <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;154.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; הראשונים הקשו מדוע לא נאמין למלווה שהרי אילו היה רוצה לשקר היה אומר שדה זו לקוחה היא בידי ואכלתיה שני חזקה כדאמרינן לקמן, ותירץ התוספות רי&quot;ד דמיירי שמיחה בו הלוקח בתוך אותם שלוש שנים שאינו נאמן לומר לקוחה היא בידי, והריטב&quot;א תירץ דמיירי שהחזיר המלווה את שטר המשכנתא ללווה ושוב לא מצי ליטעון קניתיה שהרי הודה שלא היתה בידו אלא בתורת משכונא. ועיין מאירי.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;רב כהנא אמר: פירות בחזקת אוכליהן קיימי&lt;/b&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;155&amp;nbsp;&lt;/b&gt;, הילכך המלווה שאכלם נחשב למוחזק בהם, ועל הלווה להביא ראיה שלא נתן לו לאכול אלא שנתיים. <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;155.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; ברא&quot;ש (פרק ראשון) נראה שהמוחזקות של המלווה בפירות נובעת מכך שהלווה לא תבעו אלא בסוף השנה השלישית דהוי כהודאת בעל דין שנתן את הקרקע לכל השלש שנים והשתא הוא דהדר ביה. ולפי התוספות רי&quot;ד (בהערה הקודמת) דהכא מיירי שמיחה הלווה קודם שאכל את השנה השלישית אי אפשר לומר שיש כאן הודאת בעל דין, וצריך לומר שסברת רב כהנא היא שמאחר וכבר אכל את הפירות ועכשיו הוא מחזיר את הקרקע שוב אין ספק על זכות התשמיש בקרקע אלא הספק הוא מיהו הבעלים על הפירות, וכיוון שהמלווה החזיק בהם אחרון הוא נקרא מוחזק וכן משמע ברש&quot;י&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;והלכתא כוותיה דרב כהנא, דאמר פירות בחזקת אוכליהן &lt;/b&gt; &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;(קיימי),&lt;/b&gt;&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;אך מקשה הגמרא: &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;והא קיימא לן דהלכתא כוותיה דרב נחמן&lt;/b&gt; לענין השוכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהובים לשנה, בדינר זהב לחודש, ונתעברה השנה, דהשתא מספקא לן איזה לשון שאמר היא הקובעת, &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;156&amp;nbsp;&lt;/b&gt; האם מה שנתחייב על כל השנה שנים עשר זהובים ובכלל זה גם החודש הנוסף, או שהתחייב על דינר זהב לכל חודש ועכשיו עליו להוסיף דינר נוסף עבור החודש השלושה עשר, <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;156.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; עיין משנה למלך (שכירות ז ב) שדן האם זה ספק במציאות למה התכוין השוכר או שזה ספק לדינא איזה לשון תפסינן לשון ראשון או אחרון.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;דאמר&lt;/b&gt; רב נחמן, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;קרקע בחזקת בעליה עומדת.&lt;/b&gt; ועל השוכר להביא ראיה שנתכוין לשלם שנים עשרה זהובים על כל השנה. ולא אמרינן קרקע בחזקת מי שאוכל את הפירות. ואם כן, כיצד פסקינן כרב כהנא דאמר פירות בחזקת אוכליהן קיימי.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;ומתרצינן: &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;התם&lt;/b&gt; בשוכר מרחץ שאין יודעים לפרש את כוונת השוכר האם התכוין לשלם על כל חודש בנפרד ועליו להוסיף דינר על החודש הנוסף, או שהתחייב על השנה כולה שנים עשר זהובים, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;מילתא דלא עבידא&lt;/b&gt; &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;לאיגלויי היא&lt;/b&gt;, והלכה כרב נחמן שקרקע בחזקת בעליה קיימא,&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;אבל &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;הכא,&lt;/b&gt; שמספקא לן לכמה שנים קיבלה המלווה לאכול את פירותיה, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;מילתא דעבידא לאיגלויי היא,&lt;/b&gt; כגון שיבואו עדים ויעידו לכמה שנים נתן הלווה את השדה, הלכך אם קדם המלווה ואכל אין מוציאים מידו, שמא יבואו אחר כך עדים ויאמרו שאכן הדין עם המלווה ובחינם הוציאו מידו, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ואטרוחי בי דינא תרי זמני לא מטרחינן,&lt;/b&gt; אלא משאירים ביד המלווה את מה שאכל ואם יבואו עדים שקיבלה רק לאכילת שתי שנים יהיה עליו להחזיר את מה שאכל בשנה השלישית.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;ומשום הכי אמרינן דהילכתא כוותיה דרב כהנא, שהפירות בחזקת אוכליהן. &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;157&amp;nbsp;&lt;/b&gt; <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;157.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; כתב תוספות רא&quot;ש שרב כהנא עצמו סבר שבכל מקרה הפירות ביד אוכליהן, אלא שכדי ליישב כיצד אנן פסקינן כרב כהנא נגד רב נחמן אמרינן טעם אחר מטעמו של רב כהנא דאטרוחי בית דינא בכדי לא מטרחינן, ולפי זה במקום שאין חשש של אטרוחי בי דינא בכדי כגון שמתו העדים, לא פסקינן כרב כהנא שהמלווה מוחזק אלא מוציאים ממנו, וכן פסק הרא&quot;ש שאם נראה לבית דין שלא יתברר הדבר בעדים מוציאים את הפירות מיד המלווה דאין לו דין מוחזק בפירות.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;מלווה שקיבל שדה מן הלווה לאכול את פירותיה כמה שנים כמשכנתא דסורא, ולאחר שעברו שלוש שנים מזמן שהתחיל לאכול את הפירות תבעו הלווה שיחזיר לו את השדה&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;מלווה אומר&lt;/b&gt; קיבלתיה ל&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;חמש&lt;/b&gt; שנים ואכלתי רק שלושה מתוכם, ו&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;לוה אומר&lt;/b&gt; ל&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;שלש&lt;/b&gt; שנים נתתיה, ונסתיימה תקופת המשכונא,&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אמר ליה&lt;/b&gt; הלווה: &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אייתי לי שטרך&lt;/b&gt; שכתוב בו שקיבלת אותה לאכילת חמש שנים,&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אמר ליה&lt;/b&gt; המלווה &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;שטרא אירכס,&lt;/b&gt; אבד &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;לי.&lt;/b&gt;&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אמר רב יהודה,&lt;/b&gt; אף על פי שאין השטר ביד ה&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;מלוה נאמן, מגו&lt;/b&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;158&amp;nbsp;&lt;/b&gt; &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;דאי בעי&lt;/b&gt; לשקר הוה &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אמר,&lt;/b&gt; שדה זו שאכלתי פירותיה שלוש שנים, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;לקוחה היא בידי,&lt;/b&gt; קניתי אותה מיד הלווה ואכלתיה שלוש שנים של חזקה &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;159&amp;nbsp;&lt;/b&gt;. <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;158.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; דעת הרמב&quot;ן (בבא בתרא לב ב) שאומרים מיגו להוציא וראיתו מסוגיין שהמלווה נאמן להוציא עוד שנתיים מהלווה, אבל הטור (קנ ח) הביא בשם רבינו יונה דהכא לא הוי מיגו להוציא משום שהמלווה כבר זכה בקרקע משעה שירד בה, ואפילו מאן דפליג על רבי יהודה אין זה אלא משום שהמלווה נזהר בשטרו אבל בלי שטר אף הוא מודה שנאמן משום שהמלווה כמוחזק בשדה. ועיין בית הלוי (חלק ג סימן לג).&amp;nbsp; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;159.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; כתב המגיד משנה (שכירות ז ו) דדוקא אם אין עדים שהשדה ממושכנת אצלו וכן אם לא מיחה בו הבעלים נאמן המלווה במיגו אבל אם יש עדים או שמיחה בו אינו נאמן שהרי לא יכל לטעון לקוחה היא בידי. ובבית יוסף (קנ ח) כתב שהרשב&quot;א חולק. וביאר הגידולי תרומה (שער מט חלק ו ב) דזה ברור שאם מיחה בו או שבאו עדים אין המלווה נאמן ומחלוקת הראשונים היא אם המלווה דר בשדה עוד שלוש שנים לאחר המשכונא מי אמרינן כיוון שפעם מיחה בו שוב אינו יכול להחזיק בה או שמא לאחר שלוש שנים נוספות נעשה מוחזק.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אמר ליה רב פפא לרב אשי, רב זביד ורב עוירא לא סבירא להו הא דרב יהודה,&lt;/b&gt;&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;מאי טעמא,&lt;/b&gt;&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;תקנת חכמים היא שאין הלוקח קרקע חייב לשמור את שטרו יותר משלוש שנים. ואם יצא ערעור על החזקתו בקרקע לאחר שלוש שנים, הוא אינו צריך להביא שטר ראיה.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;ודווקא בשטר שעיקרו לראיה אמרו כן, כדי שלא יצטרך לשמור את שטרו לעולם. אבל שטר העשוי לגבייה, אם יאבד השטר, לא יוכל לומר התובע אבד לי השטר, משום שאדם נזהר לשמור את השטרות שגובה עימהם את מעותיו.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;ו&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;האי שטרא,&lt;/b&gt; שטר המשכונא שהיה ברשות המלווה, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;כיון ד&lt;/b&gt;עיקרו &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;לגוביינא קאי,&lt;/b&gt; שעל ידו יכול לאכול את הפירות, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;מיזהר זהיר ביה&lt;/b&gt; ואינו מאבדו, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ו&lt;/b&gt;בוודאי שלא אבד לו, אלא &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;מיכבש הוא דכבשיה,&lt;/b&gt; החביאו &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;לשטריה,&lt;/b&gt; משום ש&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;סבר&lt;/b&gt; אם אעלים את השטר אוכל לומר לא קיבלתיה לשלוש שנים אלא לחמש, ו&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אוכלה תרתין שנין יתירתא,&lt;/b&gt; הילכך אין המלווה נאמן במיגו שהיה אומר לקוחה היא בידי, אלא עליו להביא ראיה שקיבל את השדה לאוכלה חמש שנים. &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;160&amp;nbsp;&lt;/b&gt; &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אמר ליה רבינא לרב אשי&lt;/b&gt;: לדעת רבי יהודה שהמלווה נאמן במיגו דהוה אמר לקוחה היא בידי, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אלא מעתה, האי משכנתא דסורא,&lt;/b&gt; שתקנו רבנן להתיר למלווה לאכול פירות משדה הלווה אפילו יותר מכדי חובו, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;דכתבי&lt;/b&gt; בשטר (הנמצא אצל המלווה) &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;הכי: במישלם שניא אלין,&lt;/b&gt; לכשיסתיימו שנים אלו, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;תיפוק ארעא דא בלא כסף,&lt;/b&gt; שלא יצטרך הלווה להחזיר את חובו. <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;160.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; הב&quot;ח (קנ ח) כתב דדוקא היכא שאמר שטר היה לי ואבד סברי רב עוירא ורב זביד שאנו נאמן במיגו, אבל אם מלכתחילה אמר לא היה שטר מעולם וקיבלתיה למשכון חמש שנים נאמן במיגו שהיה אומר שדה זו לקוחה היא בידי כיוון שאין הוכחה בטענת המלווה שהוא רמאי.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;הא הוי תקנה הבאה לידי מכשול, &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;161&amp;nbsp;&lt;/b&gt; כגון &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;היכא דכבשיה,&lt;/b&gt; החביא המלוה &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;לשטר משכנתא, ואמר&lt;/b&gt; שדה זו שאכלתי פירותיה שלוש שנים, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;לקוחה היא בידי,&lt;/b&gt; <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;161.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; הריטב&quot;א ביאר דכל משכון שנמצא אצל המלווה אם ירצה יוכל לשקר ולומר לקוח הוא בידי (בדברים שאינם עשויין להשאיל ולהשכיר כדלקמן קטז, א) אלא שהלווה איהו דאזיק אנפשיה בכך שמסר את מטלטליו למלווה, ולא פרכינן הכא אלא משום שמשכנתא דסורא היא תקנת חכמים ובלעדיה היה אסור לתת קרקע לאכילת פירות משום ריבית, הילכך מקשינן דלא היה לרבנן לתקן תקנה העשויה לבא לידי מכשול.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;ולדברי רבי יהודה יוצא, ד&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;הכי נמי ד&lt;/b&gt;המלווה &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;מהימן.&lt;/b&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;162&amp;nbsp;&lt;/b&gt; <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;162.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; הר&quot;ן פירש דבניחותא קאמר דודאי אם יאמר לקוחה היא בידי יהא נאמן, ותמיהת הגמרא היא איך לא חששו לפסידא שתצא מכך.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;וכי מתקני רבנן מילתא דאתי בה&lt;/b&gt; (&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;לידי&lt;/b&gt;) &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;פסידא!?&lt;/b&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;163&amp;nbsp;&lt;/b&gt; <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;163.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; רש&quot;י נקט שקושיית הגמרא היא על רבי יהודה שאמר המלווה נאמן במיגו, וביאר התוספות רי&quot;ד דלולי מה שהאמינו רבי יהודה במיגו לא היינו חוששים שיאמר מלווה שהשדה קנוייה לו משום שהוא חושש שמא יבואו עדים ויעידו שקיבל את השדה במשכנתא, אבל אחר שהאמינו רבי יהודה למלווה במיגו שוב לא יחשוש המלווה לומר שדה זו לקוחה היא בידי. והתוספות פירשו שהקושיה היא לכולי עלמא דאף אם המלווה לא נאמן שקיבלה לחמש שנים, מה יעשה הלווה אם יאמר לו המלווה לקוחה היא בידי, ועיין מהרש&quot;א שפירש שהקושיה בדווקא על רב פפא עיין שם. (ועיין ש&quot;ך קנ ט)&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אמר ליה&lt;/b&gt; רבא, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;התם&lt;/b&gt; במשכנתא דסורא, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;תקינו&lt;/b&gt; &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ליה רבנן&lt;/b&gt; ללוה כדי שיוכל להחזיר את חובו בפירות ולא חששו שיעלים המלווה את השטר, משום &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;דמרי ארעא,&lt;/b&gt; הלווה הוא זה ד&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;יהיב טסקא,&lt;/b&gt; מעלה מס למלך על השדה, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ו&lt;/b&gt;הוא &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;כרי כריא,&lt;/b&gt; כורה תעלות השקיה לשדה, וניכר לכל מיהו הבעלים של השדה, ואין חשש שהמלווה יאמר שדה זו לקוחה היא בידי.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;אמר ליה רבינא, אם כן, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ארעא דלית לה כריא,&lt;/b&gt; שאינה צריכה שיכרו בה תעלות, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ו&lt;/b&gt;קרקע ד&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;לא יהיב&lt;/b&gt; עבורה &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;טסקא, מאי?&lt;/b&gt; הרי גם בה תקנו רבנן שיוכל הלווה לתתה כנגד חובו, ומדוע לא נחשוש שיטען המלווה שדה זו לקוחה היא בידי!?&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אמר ליה&lt;/b&gt; רב אשי, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;איבעי ליה&lt;/b&gt; ללוה &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;למחויי,&lt;/b&gt; לעשות מחאה בתוך שלוש שנים שלא יעשה המלווה מוחזק בכך שהוא מחזיק בשדה, ואינו אלא מלווה האוכל פירות.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;ואם &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;לא אימחא&lt;/b&gt; הלווה במלווה, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;מאי?&lt;/b&gt; אם יאמר המלווה לאחר שלוש שנים לקוחה היא בידי יהא נאמן!?&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;איהו,&lt;/b&gt; הלווה עצמו &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;הוא דאפסיד אנפשיה,&lt;/b&gt; בכך שלא מיחה במלווה בתוך שלוש שנים, ואין אנו צריכים לחוש לו.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אריס&lt;/b&gt; ש&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אומר&lt;/b&gt; כשהגיע זמנו לקבל שכרו, על דעת &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ל&lt;/b&gt;קבל &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;מחצה&lt;/b&gt; מהשבח &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ירדתי, ובעל הבית אומר לשליש הורדתיו, מי נאמן?&lt;/b&gt;&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;רב יהודה אמר: בעל הבית נאמן,&lt;/b&gt;&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;רב נחמן אמר: הכל כמנהג המדינה.&lt;/b&gt;&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;סבור מינה&lt;/b&gt; יושבי בית המדרש, דרב יהודה ורב נחמן &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;לא פליגי,&lt;/b&gt; אלא, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;הא&lt;/b&gt; דאמר רב נחמן שהאריס נאמן, מיירי &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;באתרא דשקיל אריסא פלגא,&lt;/b&gt; ו&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;הא&lt;/b&gt; דאמר רב יהודה שבעל הבית נאמן מיירי &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;באתרא דשקיל אריסא תילתא,&lt;/b&gt; שאין מאמינים לאריס נגד המנהג.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אמר להו רב מרי ברה דבת שמואל: הכי אמר אביי: אפילו באתרא דשקיל אריסא פלגא, פליגי.&lt;/b&gt;&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;רב יהודה אמר בעל הבית נאמן, דאי בעי&lt;/b&gt; לשקר, הוה &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אמר&lt;/b&gt; לא לקחתיו לעבוד כאריס, אלא &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;שכירי ולקיטי הוא,&lt;/b&gt; ששכרתיו על מנת לשלם לו במעות, הילכך אף עתה שאומר התחייבתי לשלם לו רק שליש, נאמן.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;ורב נחמן סבר הכל כמנהג המדינה, הילכך אם נהגו לתת לאריסין פלגא, האריס נאמן, ואם נהגו לתת להם רק שליש, בעל הבית נאמן &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;164&amp;nbsp;&lt;/b&gt;. <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;164.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; הרמב&quot;ם (שלוחין ח) והרי&quot;ף פסקו כרב נחמן דאמר הכל כמנהג המדינה, וכתב הר&quot;ן: מכאן משמע שלא אמרינו מיגו לבטל מנהג והוי כמנהג במקום עדים, וכן כתבו הגאונים.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;לווה ששיעבד את שדהו למלווה עבור חובו ומת, ובא הבעל חוב לגבות את הקרקע מן היתומים. &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;יתומים אומרים&lt;/b&gt; אין לך לגבות את השבח שהשביחה הקרקע, לפי ש&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אנו השבחנו&lt;/b&gt;ה ואין לבעל חוב חלק במה שהשביחו יתומים, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ובעל חוב אומר&lt;/b&gt; אף את השבח אטול, ש&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אביכם השביח&lt;/b&gt; את השדה ונשתעבדה לי השדה עם השבח שבה, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;על מי להביא ראיה?&lt;/b&gt;&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;<br /> &lt;!--$~--&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;nowiki name=&quot;HtmpReportNum0221_L2&quot;&gt;&lt;/nowiki&gt;&lt;nowiki name=&quot;דףBקיB-Bב&quot;&gt;&lt;/nowiki&gt;&lt;br&gt;&lt;span style=&quot;font-size:28px; &quot;&gt;<br /> &lt;/span&gt;<br /> <br /> ==דרשני המקוצר==<br /> <br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:בבלי בבא מציעא (פרשני)]]</div>

Micropedia bot