https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99%3A%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99%3A%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A2%D7%90_%D7%97_%D7%90פרשני:בבלי:בבא מציעא ח א - היסטוריית גרסאות2026-04-23T12:32:12Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.0https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99:%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A2%D7%90_%D7%97_%D7%90&diff=143285&oldid=prevWikiboss: Try fix category tree2020-09-14T13:00:09Z<p>Try fix category tree</p>
<table style="background-color: #fff; color: #202122;" data-mw="interface">
<col class="diff-marker" />
<col class="diff-content" />
<col class="diff-marker" />
<col class="diff-content" />
<tr class="diff-title" lang="he">
<td colspan="2" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">→ הגרסה הקודמת</td>
<td colspan="2" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">גרסה מ־13:00, 14 בספטמבר 2020</td>
</tr><tr><td colspan="2" class="diff-lineno" id="mw-diff-left-l89">שורה 89:</td>
<td colspan="2" class="diff-lineno">שורה 89:</td></tr>
<tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>==דרשני המקוצר==</div></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>==דרשני המקוצר==</div></td></tr>
<tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td></tr>
<tr><td class="diff-marker" data-marker="−"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #ffe49c; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div> </div></td><td class="diff-marker" data-marker="+"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #a3d3ff; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div><ins style="font-weight: bold; text-decoration: none;">{{תבנית:ניווט מסכת בבא מציעא (פרשני)}}</ins></div></td></tr>
<tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td></tr>
<tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>[[קטגוריה:בבלי בבא מציעא (פרשני)]]</div></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>[[קטגוריה:בבלי בבא מציעא (פרשני)]]</div></td></tr>
<!-- diff cache key wikidb:diff:1.41:old-95551:rev-143285:php=table -->
</table>Wikibosshttps://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99:%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A2%D7%90_%D7%97_%D7%90&diff=95551&oldid=prevMicropedia bot: Automatic page editing2015-07-01T08:05:43Z<p>Automatic page editing</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>{{פרשני}}<br />
<br />
{{מקור|בבא מציעא ח א}}<br />
<br />
==חברותא==<br />
<br />
<span style='font-size:17px; line-height: 140%'>אלא אפשר לומר שחולקים את הטלית עצמה מבלי להפסידה, היות <b style='font-size:20px; color:black;'>דחזיא</b> חצי טלית <b style='font-size:20px; color:black;'>לקטנים.</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומביאה הגמרא ראיה אחרת, מטלית: <b style='font-size:20px; color:black;'>והא דאמר רבא "אם היתה טלית מוזהבת, חולקין",</b> האם תאמר ש<b style='font-size:20px; color:black;'>הכי נמי דפלגי לה? הא אפסדוה!</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>הא לא קשיא, דחזיא</b> חצי טלית מוזהבת <b style='font-size:20px; color:black;'>לבני מ לכים.</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומביאה הגמרא ראיה ממקרה אחר במשנה: <b style='font-size:20px; color:black;'>והא דתנן "היו שנים רוכבין על גבי בהמה" וכו',</b> (יחלוקו), האם <b style='font-size:20px; color:black;'>הכי נמי דפלגי לה</b> לבהמה עצמה!? <b style='font-size:20px; color:black;'>הא אפסדוה!</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>בשלמא טהורה,</b> ניתן לחלקה לאחר שישחטוה, שאז היא <b style='font-size:20px; color:black;'>חזיא לבשר.</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אלא</b> בהמה <b style='font-size:20px; color:black;'>טמאה,</b> האיך יחלקוה, <b style='font-size:20px; color:black;'>הא אפסדוה!</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אלא</b> בהכרח כוונת המשנה היא חלוקה <b style='font-size:20px; color:black;'>לדמי, הכא נמי</b> בשטר חוב הכוונה בחלוקה היא <b style='font-size:20px; color:black;'>לדמי,</b> לערך השטר להמכר, ולא החוב הכתוב בשטר עצמו.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ועתה באה הגמרא לדון במה שהתבאר במשנה ששנים שהגביהו ביחד מציאה קנאוה שניהם, כיון שכל אחד הגביה לדעת שיקנה בה חבירו מחצה.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רמי בר חמא: זאת אומרת</b> (ולקמן תבאר הגמרא היכן נאמר דבר זה במשנה): אדם <b style='font-size:20px; color:black;'>המגביה מציאה</b> בכוונה להקנותה בהגבהה זו <b style='font-size:20px; color:black;'>לחבירו, קנה חבירו.</b> והחידוש הוא שיכול אדם לזכות במציאה לחבירו אפילו כאשר הוא חב בכך לאנשים אחרים, ששוב לא יוכלו לזכות בה (אך אם לא היה זה מציאה, אלא בא לתפוס דבר שמפסיד חבירו האחר בפועל, מודה רמי בר חמא שלא מועילה זכייתו כשהוא חב בכך לאחר).</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>דאי סלקא דעתך</b> שהמגביה מציאה לחבירו <b style='font-size:20px; color:black;'>לא קנה חבירו,</b> כיצד זכו בה שניהם כשהגביהוה ביחד, זה מצידה האחד, וזה מצידה השני?</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>והרי כל אחד מהם לא הגביה אלא את צידה האחד, ולא הגביה מהקרקע את צידה השני, ואם כן, <b style='font-size:20px; color:black;'>תיעשה זו,</b> תיחשב לגביו צידה השני של הטלית, שאותה הוא לא הגביה אלא חבירו הגביהה, <b style='font-size:20px; color:black;'>כמי שמונחת על גבי קרקע, ו</b>כמו כן לגבי חבירו, תיחשב <b style='font-size:20px; color:black;'>זו,</b> צידה של הטלית שהגביה הראשון, לגבי השני, <b style='font-size:20px; color:black;'>כמי שמונחת על גבי קרקע,</b> שהרי כל אחד מהם לא הרים אלא רק צד אחד של הטלית, ואם הוא מגביה אותה רק לעצמו, אין ההגבהה מתייחסת לחבירו.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>ו</b>כיון שאף אחד מהם לא הגביה את כל הטלית, וצידה השני נחשב לגביו כמונחת על הקרקע, <b style='font-size:20px; color:black;'>לא יקנה לא זה ולא זה!</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>אלא, לאו, שמע מינה, המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו.</b> ולכן קנו שניהם היות וכל אחד מהם הגביה עבור שניהם, והועילה ההגבהה המשותפת עבור שניהם.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רבא: לעולם אימא לך המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו,</b> היות ואי אפשר לו לאדם לזכות בדבר לחבירו כאשר הוא חב בכך לאנשים אחרים (וכאן הוא חב להם בכך שהם לא יוכלו לזכות במציאה).</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>והכא, היינו טעמא</b> שזכו שניהם (למרות שאם הגביה רק אחד מהם עבור חבירו הוא לא יקנה), כיון שכל אחד מהם עושה כאן הגבהה גם עבור עצמו, ואז אין את החסרון שהוא חב לאחרים כאשר הוא זוכה לחבירו הזה, כי <b style='font-size:20px; color:black;'>מגו דזכי</b> כל אחד מהם בהגבתו, <b style='font-size:20px; color:black;'>לנפשיה, זכי נמי לחבריה.</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>והיינו, לא נאמר החסרון שאין אדם יכול לזכות לחבירו במקום שהוא חב לאחרים, אם באותו הפעולה של הזכיה הוא גם זוכה לעצמו, וכאן הרי כל אחד מהם הגביה גם עבור עצמו, ואם כן, הועילה גם הגבהתו לגבי חבירו, שלא תיחשב חציה של הטלית שהוא מגביה כמונחת על גבי קרקע כלפי חבירו, אלא היא נחשבת כמוגבהת מעל גבי הקרקע גם עבור חבירו.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומוכיח רבא את דבריו, שאפילו אם תאמר שהמגביה מציאה רק לחבירו לא קנה, בכל זאת במקום שמגביה גם לעצמו, קנה גם חבירו מצד היסוד של מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה:</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>תדע</b> שכך הוא: <b style='font-size:20px; color:black;'>שאילו אמר</b> אדם <b style='font-size:20px; color:black;'>לשלוחו "צא וגנוב לי", וגנב</b> שלוחו עבורו<b style='font-size:20px; color:black;'>, פטור</b> המשלח, היות ואין שליח לדבר עבירה. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'>&nbsp;61&nbsp;</b> <br />
<br />
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'>&nbsp;61.&nbsp;</b> רש"י מבאר שהפטור הוא מתשלומי כפל, וכוונתו לומר, שאת הקרן, שנמצאת עתה ברשות המשלח, הוא חייב לשלם, ורק מתשלומי כפל הוא פטור.</span> </span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>ו</b>אילו <b style='font-size:20px; color:black;'>שותפין שגנבו,</b> וכגון ששלח אדם את חבירו לגנוב עבורו, וגנב השליח עבור שניהם, <b style='font-size:20px; color:black;'>חייבין</b> שניהם. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'>&nbsp;62&nbsp;</b> <br />
<br />
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'>&nbsp;62.&nbsp;</b> כך מבאר רש"י אך התוספות מבארים שמדובר בשניים שגנבו ביחד.</span> </span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>מאי טעמא</b> חייב המשלח, והרי אין שליח לדבר עבירה!</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>לאו, משום דאמרינן: מגו דזכי לנפשיה, זכי נמי לחבריה</b>. ולכן גם כאן, כיון שהגנב עשה קניני גניבה בחפץ הנגנב עבור שניהם, הרי כיון שעשה את קנין הגניבה גם עבור עצמו, יכול הוא לעשותו גם עבור חבירו, על אף שאין שליח לדבר עבירה.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ומסקינן: אכן <b style='font-size:20px; color:black;'>שמע מינה.</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רבא: השתא דאמרי, אמרינן מיגו,</b> והיינו, רבא לדעתו, שאומרים מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה:</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>יש לנו לומר, ש<b style='font-size:20px; color:black;'>חרש ופקח שהגביהו מציאה, מתוך שקנה חרש, קנה פקח.</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>אם חרש ופקח הגביהו מציאה, הרי אף על פי שהגבהת חרש אינה קונה לו מעיקר הדין, ורק רבנן תקנו לו קנין בהגבהתו מפני דרכי שלום, מכל מקום, אם החרש והפקח הגביהו יחד מציאה, קונה החרש בקנין גמור, משום "מיגו דזכי לנפשיה". דהיינו, הגבהת הפקח מועילה הן לעצמו והן לחרש! כי הפקח, במה שהוא הגביה, מועילה הגבהתו לחרש כדי שגם הוא יזכה. ומעתה, מתוך שקנה החרש, קנה גם הפקח.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ודנה הגמרא: <b style='font-size:20px; color:black;'>בשלמא חרש קנה,</b> משום <b style='font-size:20px; color:black;'>דמגבה ליה בן דעת.</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אלא, פקח במאי קנה?</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>מדוע שניהם קנו? בשלמא החרש קנה, היות ולגביו יש הגבהה על כל החפץ. כי הפקח, במה שהוא אוחז, הוא מגביה גם את החצי השני עבור החרש, והחרש עצמו, קונה את מה שהוא מגביה מפני דרכי שלום. אבל לגבי הפקח, הרי הגבהת החרש לא מועילה, כי רק לגבי קנינו של החרש לעצמו תקנו חכמים שתועיל לו הגבהתו מפני דרכי שלום, אבל לגבי אחרים לא מועילה הגבהתו, ואם כן, פקח האיך יקנה, והרי הוא לא מגביה את כל הטלית, והגבהת צידה השני על ידי החרש, אינה נחשבת כלפיו הגבהה, אלא הצד הזה של הטלית נחשב לגביו כמי שמונח על הקרקע!</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אלא,</b> בהכרח, <b style='font-size:20px; color:black;'>אימא,</b> כך יש לנו לומר: <b style='font-size:20px; color:black;'>חרש קנה, פקח לא קנה.</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>ו</b>שמא תאמר, אם כן, <b style='font-size:20px; color:black;'>מאי "מיגו",</b> שלפי זה קשה, במה קנה החרש? הרי אם לא קנה הפקח שוב אין לומר שמועילה הגבהתו עבור החרש מצד "מיגו דזכי לנפשיה", כי הפקח לא זוכה לעצמו, ואם כן, אין כאן "מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה", ומדוע החרש קנה?</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>תשובתך: <b style='font-size:20px; color:black;'>מיגו דשני חרשין בעלמא קנו, הא נמי קנה.</b> כי כמו שאמרינן מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה, כך גם אמרינן מיגו נוסף: מיגו דשני חרשין בעלמא קנו, כלומר, באם שני חרשין היו מגביהין לטלית, הם היו קונים שניהם מצד "מיגו דזכי לנפשיה", אם כן, מתוך ששני חרשים שמגביהים הם קונים, כמו כן חרש ופקח שהגביהו קנה החרש.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>אך תמהה הגמרא: <b style='font-size:20px; color:black;'>האי, מאי!?</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>הרי אפילו <b style='font-size:20px; color:black;'>אם תמצא לומר "המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו", הני מילי</b>, במה דברים אמורים<b style='font-size:20px; color:black;'>, היכא דקא מגבה לה אדעתיה דחבריה,</b> זה דווקא כשהגביה עבור חבירו, כדי שיזכה בה. אבל <b style='font-size:20px; color:black;'>הא,</b> חרש המגביה עם פיקח, הרי הפיקח, <b style='font-size:20px; color:black;'>אדעתא דידיה מגבה.</b> ואם <b style='font-size:20px; color:black;'>איהו לא קני</b> בהגבהתו זו לעצמו, וכי <b style='font-size:20px; color:black;'>לאחרני מקני!?</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>והיינו, חרש ופקח שהגביהו יחד הרי הפקח מגביה בעיקר עבור עצמו ולא עבור חבירו, ואם כן, מדוע החרש קנה, והרי הן מטעם "מגביה מציאה לחבירו" לא יקנה, כי הפיקח לא מגביה רק עבור החרש, והן מטעם "מיגו דזכי לנפשיה" הוא לא יקנה, כי כאן הרי הפיקח לא זוכה לעצמו. ואם כן, הגבהת הפקח אינה הגבהה, והמציאה היא כמי שמונחת על גבי קרקע, וממילא גם הגבהת החרש לא הוה הגבהה, כי הוא מגביה רק צד אחד של הטלית, ומדוע קנה החרש.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אלא,</b> בהכרח, <b style='font-size:20px; color:black;'>אימא,</b> כך יש להעמיד את דברי רבא: <b style='font-size:20px; color:black;'>מתוך שלא קנה פקח, לא קנה חרש</b>.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ולמסקנת הגמרא, חרש ופקח שהגביהו מציאה ביחד, אף אחד מהם לא קנה.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>וכי תימא, מאי שנא משני חרשין?</b> אם תבוא להקשות מדוע שני חרשין שהגביהו מציאה, קנו שניהם, והרי גם שם אין הגבהה עבור חבירו, וממילא אין גם הגבהה של כל המציאה עבור עצמו?</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>יש לך להשיב ולחלק: <b style='font-size:20px; color:black;'>התם, תקינו ליה רבנן,</b> כי היכי <b style='font-size:20px; color:black;'>דלא ליתי לאנצויי.</b> אבל <b style='font-size:20px; color:black;'>הכא, מימר אמר</b> החרש: אם <b style='font-size:20px; color:black;'>פקח לא קני,</b> וכי <b style='font-size:20px; color:black;'>אנא אקני</b> לעצמי.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>בשני חרשים שהגביהו, הם קונים משום תקנת חכמים כדי שלא יבואו לידי מריבה באם יבוא שלישי ויחטוף מהם, ולכן תקנו להם שהם שניהם יזכו. אבל כשיש חרש ופקח, שהגבהת הפקח לא מועילה לעצמו, ואז הוא אינו מתכוין לקנות אף עבור חבירו, לא תהיה מריבה על המציאה כיון שאין כאן הגבהה כלל, ולכן כאן לא תיקנו חכמים שיזכה החרש.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר ליה רב אחא בריה דרב אדא לרב אשי: דיוקיה דרמי בר חמא, מהיכא!?</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>רמי בר חמא, שדייק ממשנתנו "<b style='font-size:20px; color:black;'>זאת אומרת</b> המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו", מהיכן דייק ולמד את חידושו שמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אי נימא מרישא,</b> שמא תאמר שלמד זאת מהאמור ברישא, "<b style='font-size:20px; color:black;'>שניים אוחזין בטלית</b>, יחלוקו", ומוכח שהגבהתו מועילה גם עבור חבירו, שיזכה בחצי השני, כי אחרת, אם הגביהו שניהם, שניהם אינם זוכים.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>אי אפשר לומר כך. כי <b style='font-size:20px; color:black;'>התם,</b> בדברי המשנה, הרי מדובר באופן ש<b style='font-size:20px; color:black;'>האי,</b> זה, <b style='font-size:20px; color:black;'>אמר כולה שלי, ואנא אגבהתה כולה. והאי,</b> וזה, <b style='font-size:20px; color:black;'>אמר כולה שלי, ואנא אגבהתה כולה.</b> ונמצא שלפי טענותיהם אף לא אחד מהם הגביה עבור חבירו, אלא להיפך, כל אחד בא בטענה שהכל שלו, כי הוא הגביה את כל הטלית עבור עצמו.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אלא,</b> שמא תאמר, שלמד זאת רמי בר חמא, <b style='font-size:20px; color:black;'>מהא דקתני</b> בהמשך המשנה, "<b style='font-size:20px; color:black;'>זה אומר כולה שלי, וזה אומר כולה שלי".</b> ודייק: <b style='font-size:20px; color:black;'>הא תו, למה לי!?</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>והיינו, הוא למד זאת מיתור הלשון במשנה, דקתני תחילה "זה אומר אני מצאתיה", ואחר כך מוסיפה המשנה ואומרת שהוא גם טוען "וכולה שלי".</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>והרי פשיטא שהטוען "אני מצאתיה" טוען שכולה שלו. אלא מכאן יש ללמוד, שאמרינן יחלוקו משום הטעם שמא שניהם הגביהו ביחד, וכל אחד הגביה גם עבור חבירו.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>כי אם נאמר שכל אחד מגביה רק עבור עצמו, ומה שחולקים זה מדין ספק מי קדם, הרי זאת כבר שמעינן מהטענה הראשונה "זה אומר אני מצאתיה", ולאיזה צורך המשיך התנא ואמר "וכולה שלי".</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>אי אפשר לומר כן. כי <b style='font-size:20px; color:black;'>הא אוקימנא רישא במציאה, וסיפא במקח וממכר.</b> הרי כבר התבאר כי אין זה ייתור לשון, משום שהרישא ("זה אומר אני מצאתיה") מדברת בשניים שהגביהו מציאה, ואילו בהמשך המשנה, בטענה "וכולה שלי", מדובר במקח וממכר, שהיו שניים רבים ביניהם מי קנה את החפץ. וגם בזה משנתנו באה להשמיע שיחלוקו. ונמצא שאין יתור בדברי המשנה.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אלא,</b> שמא תאמר, שלמד רמי בר חמא את דינו <b style='font-size:20px; color:black;'>מ</b>היתור של דברי המשנה ב<b style='font-size:20px; color:black;'>סיפא,</b> לפי ששנינו בה "<b style='font-size:20px; color:black;'>זה אומר כולה שלי, וזה אומר חציה שלי",</b> הרי זה נוטל שלשה רבעים, והלה נוטל רבע.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>וכך דייק רמי בר חמא: <b style='font-size:20px; color:black;'>הא תו, למה לי!?</b> הרי דין זה, שחולקים את הממון השנוי בויכוח ביניהם, נאמר כבר ברישא, וגם כאן הם חולקים את מחצית הטלית שעליה הם מתווכחים.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אלא, ממשנה יתירה, שמע מינה,</b> דייק רמי בר חמא, שיחלוקו את החצי השנוי בויכוח, משום שמדובר באופן שאת החצי הגביהו כל אחד עבור עצמו ועבור השני</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>אך תמהה הגמרא על הדיוק:</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>וממאי ד</b>הסיפא מדברת <b style='font-size:20px; color:black;'>במציאה?</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>דלמא</b> חלק זה של המשנה, עוסק <b style='font-size:20px; color:black;'>ב</b>טענות של <b style='font-size:20px; color:black;'>מקח וממכר!?</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>והיינו, מנין לנו בכלל שהסיפא מדברת באופן שהגביה מציאה? אולי מדובר בסיפא באופן שניהם רבים ביניהם על קניית חצי הטלית, והויכוח הוא סביב השאלה למי מהם מכר המוכר את הטלית, ואין זה שייך כלל לענין של המגביה מציאה לחברו.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>וכי תימא,</b> שמא תתרץ, שאי אפשר להעמיד את דברי המשנה כך, כי <b style='font-size:20px; color:black;'>אי במקח וממכר, מאי למימרא!?</b> אם מדובר במקח וממכר, מה באה המשנה הנוספת להשמיענו? אין זה תירוץ, כי <b style='font-size:20px; color:black;'>איצטריך</b>, יש צורך בדברי המשנה הללו כדי להשמעינו חידוש נוסף ...</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>סלקא דעתך אמינא, האי דקאמר "חציה שלי", ליהוי כ"משיב אבידה", וליפטר</b> מהשבועה.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>והיינו, יש חדוש בסיפא, משום שהיה מקום לומר שאת החצי יחלוקו בלא שבועה, משום שהיה יכול לומר השני "כולה שלי", והוא אמר רק "חציה שלי", והרי הוא כ"משיב אבידה", דהיינו יש לו "מיגו" להוכיח את טענתו, והיינו אומרים שנפטור אותו מהשבועה.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>לכן, <b style='font-size:20px; color:black;'>קא משמע לן, דהאי, איערומי קא מעכב.</b> באה המשנה להשמיע שיחלוקו את החצי בשבועה ואין לו נאמנות של מיגו, כי שמא טענתו "חציה שלי" היא בגדר ערמה, שהוא <b style='font-size:20px; color:black;'>סבר, אי אמינא "כולה שלי" בעינא אשתבועי,</b> ולכן <b style='font-size:20px; color:black;'>אימא הכי, דאהוי כ"משיב אבידה", ואיפטר.</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>דהיינו, שמא הוא מכוין בדווקא לומר חציה שלי, ביודעו שאם יגיד כולה שלי אז הוא יצטרך להשבע, ולכן הוא אומר "חציה שלי", כדי שיראה כמי שמשיב אבידה ותהיה לו לו נאמנות של "מיגו". ולכן המשנה משמיעה לנו שיחלוקו את החצי הטלית בשבועה.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אלא מהא: היו שניים רוכבין על גבי בהמה.</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>הא תו, למה לי!?</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>והיינו, הייתור הוא בכך ששנתה המשנה את דין שניים שהיו רוכבין על גבי בהמה, יחלוקו, שלכאורה הוא דין מיותר.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אלא, ממשנה יתירה שמע מינה,</b> ש<b style='font-size:20px; color:black;'>המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו.</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ודוחה הגמרא: <b style='font-size:20px; color:black;'>ודלמא, הא קא משמע לן, דרוכב נמי קנה.</b> שמא משנתנו אינה מיותרת אלא היא באה להשמיענו שרכיבה הוה מעשה קנין, וקנה על ידה אף על פי שאין כאן משיכה, אלא אפילו כשהבהמה לא זזה ממקומה, בכל זאת הוא קנאה על ידי מעשה קנין של רכיבה.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אלא, מסיפא</b> של המשנה למד רמי בר חמא את דינו, כי לכאורה היא מיותרת:</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ששנינו בה: <b style='font-size:20px; color:black;'>בזמן שהן מודין, או שיש להם עדים, חולקים בלא שבועה.</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>במאי? אם במקח וממכר, צריכה למימר!?</b> הרי זה פשוט שאם שניהם מודים שקנו את הטלית יחד, שיחלוקו בלא שבועה.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אלא לאו, במציאה.</b> בהכרח שמדובר כאן במציאה, ששניהם מודים שהגביהו יחד עבור שניהם, <b style='font-size:20px; color:black;'>ושמע מינה,</b> ובאה המשנה להשמיענו את החידוש של רמי בר חמא, שהם קנו את הטלית, מהטעם ש<b style='font-size:20px; color:black;'>המגביה מציאה לחבירו, קנה חבירו.</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>ורבא, אמר לך: מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה.</b></span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>כלומר, אכן, ממשנתנו זאת רמי בר חמא חידש את דין המגביה. אך רבא חולק עליו, וסובר שלא קנה אלא רק אם המגביה התכוין לזכות גם עבור עצמו, ואז, מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה. כי בכדי שיזכה הוא עצמו בטלית, חייב להיות שהגבהתו תהיה גם עבור חבירו, כי אחרת, כיון שכל אחד מרים רק חציה, אין כאן הגבהת כל הטלית.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>וכיון שכל אחד התכוון לקנות גם לחבירו, לכן קנו שניהם, מצד מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה, ויחלוקו.</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>שנינו במשנה: <b style='font-size:20px; color:black;'>היו שניים רוכבין</b>:</span><br />
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רב יוסף, אמר לי רב יהודה</b>:</span><br />
<BR><br />
<!--$~--><br />
<BR><nowiki name="HtmpReportNum0014_L2"></nowiki><nowiki name="דףBחB-Bב"></nowiki><br><span style="font-size:28px; "><br />
</span><br />
<br />
==דרשני המקוצר==<br />
<br />
<br />
<br />
[[קטגוריה:בבלי בבא מציעא (פרשני)]]</div>Micropedia bot