https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99%3A%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99%3A%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%91%D7%AA%D7%A8%D7%90_%D7%A7%D7%A1%D7%96_%D7%90 2026-04-08T21:06:11Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.43.0 https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99:%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%91%D7%AA%D7%A8%D7%90_%D7%A7%D7%A1%D7%96_%D7%90&diff=143837&oldid=prev 2020-09-14T14:10:47Z

<p>Try fix category tree</p> <table style="background-color: #fff; color: #202122;" data-mw="interface"> <col class="diff-marker" /> <col class="diff-content" /> <col class="diff-marker" /> <col class="diff-content" /> <tr class="diff-title" lang="he"> <td colspan="2" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">→ הגרסה הקודמת</td> <td colspan="2" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">גרסה מ־14:10, 14 בספטמבר 2020</td> </tr><tr><td colspan="2" class="diff-lineno" id="mw-diff-left-l61">שורה 61:</td> <td colspan="2" class="diff-lineno">שורה 61:</td></tr> <tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>==דרשני המקוצר==</div></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>==דרשני המקוצר==</div></td></tr> <tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td></tr> <tr><td class="diff-marker" data-marker="−"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #ffe49c; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div> </div></td><td class="diff-marker" data-marker="+"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #a3d3ff; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div><ins style="font-weight: bold; text-decoration: none;">{{תבנית:ניווט מסכת בבא בתרא (פרשני)}}</ins></div></td></tr> <tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td></tr> <tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>[[קטגוריה:בבלי בבא בתרא (פרשני)]]</div></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>[[קטגוריה:בבלי בבא בתרא (פרשני)]]</div></td></tr> <!-- diff cache key wikidb:diff:1.41:old-96102:rev-143837:php=table --> </table>

Wikiboss https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99:%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%91%D7%AA%D7%A8%D7%90_%D7%A7%D7%A1%D7%96_%D7%90&diff=96102&oldid=prev 2015-07-01T08:24:53Z

<p>Automatic page editing</p> <p><b>דף חדש</b></p><div>{{פרשני}}<br /> <br /> {{מקור|בבא בתרא קסז א}}<br /> <br /> ==חברותא==<br /> <br /> &lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ומשוי להו זוזי.&lt;/b&gt; מסכמים את הפרוטות וכוללים אותם בדינרים, שבמקום מאה תשעים ושתים פרוטות, כותבים דינר אחד.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;מאי אמרת,&lt;/b&gt; אלא מה תרצה לומר, שהכוונה היא, ל&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;שית מאה איסתרי וזוזא,&lt;/b&gt; לשש מאות סלעים וזוז. אך מאחר שיש לפרש גם שהכוונה היא לשש מאות זוז (שהוא רבע סלע, שהסלע היא ארבעה דינרים). אם כן &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;יד בעל השטר על התחתונה,&lt;/b&gt; ואינו גובה אלא זוזים.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אמר אביי: האי מאן דבעי למחוי חתימות ידיה בבי דינא,&lt;/b&gt; אדם שרוצה להציג את דוגמאת חתימת ידו לפני בית דין כדי שיוכלו להשוות אותה עם חתימתו על השטר, &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;141&amp;nbsp;&lt;/b&gt; &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;לא לחוי בסוף מגילתא.&lt;/b&gt; לא יחתום את עצמו בסוף הקלף וישלח אותו לבית דין, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;דלמא משכחת לה אחר,&lt;/b&gt; שמא ימצא את הקלף אדם נוכל, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;וכתיב דמסיק ביה זוזי,&lt;/b&gt; שמא הוא יכתוב בראש הקלף, מעל חתימתו, &quot;אני החתום מטה לויתי מפלוני כך וכך כסף&quot;, ועל ידי זה יוכל לגבות ממנו, שהרי &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ותנן&lt;/b&gt; לקמן (קעה ב): &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;הוציא עליו כתב ידו,&lt;/b&gt; מי שהוציא על חבירו שטר שהוא חתום עליו בכתב ידו בלבד, בלי חתימות עדים, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;שהוא חייב לו&lt;/b&gt; כסף, הרי &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;גובה&lt;/b&gt; המלוה &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;מנכסים בני חורין&lt;/b&gt; של הלוה. אך לא מנכסים משועבדים, לפי שאין דינו של שטר זה כשטר ממש, אלא כמלוה על פה בלבד, שאינו גובה מנכסים משועבדים. <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;141.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; כגון באופן האמור בגמרא בכתובות (כא א), בשני עדים שהיו חתומים על השטר ומת אחד מהם ואין מי שמכיר את חתימתו אלא העד הנשאר ועוד אדם אחד מהשוק, שלמאן דאמר שני עדים המעידים על כתב ידם &quot;על מנה שבשטר הם מעידים&quot;, כלומר, שהם מעידים שהיתה הלואה, לפיו אין יכול העד האחד להצטרף עם אדם מהשוק להעיד על חתימת יד העד המת, כי אז יוצא שחצי הממון יוצא על פי העד החתום בלי צירוף השני (שהרי הוא מעיד על מנה שבשטר), ואחר כך כשמצטרף העד מהשוק להעיד על חתימת יד חבירו הרי יוצא עוד רבע מהממון על פיו, ונמצא ששלשת רבעי הממון יוצאים על פי עד אחד. והתורה אמרה &quot;על פי שני עדים יקום דבר&quot; שחצי דבר יקום על פיו של זה וחצי דבר על פיו של זה. ויש רק עצה, שהעד החתום ישלח את חתימתו לבית דין והם יקיימוהו, ואז כבר לא צריך את עדותו בנוגע לחתימתו והוא יכול להצטרף עם העד מהשוק להעיד על חתימת יד העד המת. רשב&quot;ם.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;ולכן לא יחתום עצמו אלא בראש הקלף, כדי שלא יוכל אדם לכתוב כלום מעל חתימתו. &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;142&amp;nbsp;&lt;/b&gt; &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ההוא בזבינא&lt;/b&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;143&amp;nbsp;&lt;/b&gt; &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;דאתא לקמיה דאביי,&lt;/b&gt; מעשה במוכס שבא לפני אביי. &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אמר ליה&lt;/b&gt; המוכס לאביי: &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ניחזי לי מר חתימות ידיה,&lt;/b&gt; הראה בפני, רשום את חתימת ידך, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;דכי אתו רבנן מחוו לי,&lt;/b&gt; שכאשר יגיעו החכמים אל מעבר המכס ויציגו לפני בקשה בחתימת ידך לשחרר אותם מתשלום המכס, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;מעברנא להו בלא מכסא,&lt;/b&gt; אתן להם לעבור בלי לשלם המכס, על סמך השוואתי עם חתימתך שבידי. <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;142.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; לדעת הרמב&quot;ם, שבהוציא עליו כתב ידו נאמן הלוה לטעון פרעתי, לפי שאינו כשטר גמור, קשה, אם כן, מה החשש והרי יוכל לטעון פרעתי? אלא שהדרך היא, שמי שמוציאין עליו שטר מזוייף אינו טוען פרעתי אלא אדרבה, הוא צווח ואומר לא היו דברים מעולם, ושוב אינו יכול לטעון פרעתי, שהרי כל האומר לא לויתי, כאילו אומר &quot;לא פרעתי&quot;. ואמנם, אם יטען הנתבע שאכן זו היא חתימתי אך מעולם לא לויתי אלא שחתמתי על דף חלק והשארתי אותו בידי בעל דיני והוא זה שכתב כרצונו, הוא יהיה נאמן, במיגו שהיה יכול לטעון פרעתי. ואף על פי כן אמר אביי שלא יחתום אדם בתחתית דף ריק, שמא הוא ישכח מכל ענין החתימה, ויטען רק שלא לויתי מעולם שהרי זו האמת, ואז יחייבוהו הבית דין (ולא יהיה נאמן במיגו על טענתו שלא לוה, שהרי זה נגד כתב ידו, שהוא בגדר הודאת בעל דין כמאה עדים דמי). נמוקי יוסף.&amp;nbsp; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;143.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; מלשון &quot;מבזבז&quot; שהמוכס מבזבז ממונו על כך לקנות את זכות המכס מהמלך. וגם מבזבז את ממונם של אחרים על ידי המכס. יעב&quot;ץ.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אחוי ליה בריש מגילתא.&lt;/b&gt; רצה אביי לחתום את עצמו בראש הקלף. &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;הוה קא נגיד ביה&lt;/b&gt; משך המוכס את הקלף כדי שיחתום אביי מלמטה.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אמר ליה&lt;/b&gt; אביי: &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;כבר קדמוך רבנן!&lt;/b&gt; והזהירו על כך שלא לחתום רק בראש הקלף, מחשש נוכלים כמותך.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אמר אביי: מתלת ועד עשר,&lt;/b&gt; ממספר שלש ועד מספר עשר, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;לא לכתוב בסוף שיטה,&lt;/b&gt; שלא יכתוב אדם בשטר בסוף השורה שלוה סכום של שלש או יותר ממטבע פלונית, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;דלמא מזייף וכתב,&lt;/b&gt; שמא יזייף המלוה ויעשה מהשלש שלשים או מהארבע ארבעים, &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;144&amp;nbsp;&lt;/b&gt; וכן הלאה עד עשר. &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;145&amp;nbsp;&lt;/b&gt; אבל מאחד עשר ואילך, אין חשש לכתוב שם, שאם ירצה המלוה לזייף מעשר לעשרים, הוא יצטרך גם להכניס וי&quot;ו בין האחד לעשר, כדי שיהיה אחד ועשרים. ומתוך שהוי&quot;ו נכנס שם בקושי יכירו את הזיוף. &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;146&amp;nbsp;&lt;/b&gt; <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;144.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; דהיינו, כשכתוב בלשון נקבה &quot;שלש&quot; &quot;ארבע&quot; ולא בלשון זכר &quot;שלשה&quot; &quot;ארבעה&quot;. תוס&#039; ד&quot;ה לא. וכתב התורת חיים, שלפי זה, אם יצא לו בסוף שורה, היה יכול להוסיף ה&#039; שיהיה בלשון זכר, אלא שלפעמים מדובר בחפצים שלא מתאים בהם רק לשון נקיבה כגון פרות ויריעות.&amp;nbsp; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;145.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; לבד משמונה בלשון הקדש שאי אפשר לעשותו שמונים. אלא שהגמרא מדברת בלשון ארמית שאפשר לעשות מ&quot;תמני&quot; &quot;תמנין&quot;. ש&quot;ך חושן משפט (מו ב).&amp;nbsp; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;146.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; ואם היה כתוב שלשים או חמשים בסוף השורה, אין לחשוש שמא היה כתוב שם שלש או חמש. כי חזקה על העדים שעושים דבריהם כהוגן. ריטב&quot;א.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ואי איתרמי ליה,&lt;/b&gt; ואם בכל זאת יצא לו לכתוב את המספר שלש או ארבע בסוף השורה, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ניהדריה לדבוריה תרין תלתא זימני,&lt;/b&gt; יחזור שוב על הסכום בהמשך השטר, ואפילו פעמיים ושלש, ואז &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אי אפשר דלא מיתרמי ליה באמצע שיטה.&lt;/b&gt; בהכרח שיצא לפחות פעם אחת שהסכום יופיע באמצע השורה, ושם אי אפשר לזייף ולהוסיף אותיות, ואז אפילו אם יזייף המלוה לפני כן, הרי לא נלמד רק מהתחתון כמבואר במשנתנו.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ההוא דהוה כתיב ביה,&lt;/b&gt; מעשה בשטר שהיה כתוב בו שפלוני מכר לפלוני &quot;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;תילתא בפרדיסא&lt;/b&gt;&quot;. כלומר, שליש מפרדסו.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אזל מחקיה לגגיה דבי&quot;ת וכרעיה,&lt;/b&gt; הלך הלוקח ומחק חלק מגג הבי&quot;ת, ואת רגלה, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ושויה&lt;/b&gt; ועשה ממנו &quot;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ופרדיסא&lt;/b&gt;&quot;. שבמקום הבי&quot;ת היה כתוב וי&quot;ו, ומשמעו עתה שמכר לו שליש משדהו ובנוסף את כל הפרדס. &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;147&amp;nbsp;&lt;/b&gt; <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;147.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; על פי רבינו גרשום.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אתא לקמיה דאביי&lt;/b&gt;.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אמר ליה&lt;/b&gt; אביי ללוקח: &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;מאי טעמא רויח ליה עלמא להאי וי&quot;ו?&lt;/b&gt; מדוע מקום הוי&quot;ו של &quot;ופרדיסא&quot; כל כך מרווח?&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;כפתיה ואודי!&lt;/b&gt; כפה עליו אביי להודות על הזיוף שעשה.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ההוא&lt;/b&gt; שטר &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;דהוה כתיב ביה&lt;/b&gt; שפלוני קנה &quot;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;מנת ראובן ושמעון אחי&lt;/b&gt;&quot;, את חלקם של האחים ראובן ושמעון בשדה שירשו מאביהם.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;הוה להו אחא דשמיה אחי.&lt;/b&gt; היה להם לראובן ושמעון אח נוסף ששמו &quot;אחי&quot;, שגם לו היה חלק באותה שדה.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אזל כתב ביה וי&quot;ו,&lt;/b&gt; הלך הלוקח והוסיף וי&quot;ו לפני ה&quot;אחי&quot;, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ושויה&lt;/b&gt; &quot;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ואחי&lt;/b&gt;&quot;. כלומר, שהוא קנה גם את חלקו של האח השלישי, ששמו &quot;אחי&quot;.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אתא לקמיה דאביי&lt;/b&gt;.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אמר ליה&lt;/b&gt; אביי: &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;מאי טעמא דחיק ליה עלמא להאי וי&quot;ו כולי האי?&lt;/b&gt; מדוע הוי&quot;ו נכנס שם כל כך בדוחק?&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;כפתיה, ואודי&lt;/b&gt; שהוא זיוף. &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;148&amp;nbsp;&lt;/b&gt; <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;148.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; משמע, שאם לא היה מודה, לא היינו פוסלים את השטר משום כך. וכן באופן הקודם. והטעם, כי לא היה המחק ניכר, שאז היינו פוסלים את השטר מחשש שמא היה כתוב שם דבר מה והוא מחק אותו, אלא שהיו האותיות מרווחות או דחוקות בלבד ועל זה אין פוסלים. ומשמע, שמכל מקום, הבית דין כופים על כך. ולכן אם יש אותיות כאלו מוטב לעשות להם קיום כדי שלא יהא נראה כערמה ויצטרכו בית דין לכפות עליהם. ריטב&quot;א.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ההוא שטרא דהוה חתים עליה רבא ורב אחא בר אדא,&lt;/b&gt; שהיו חתומים שניהם עליו.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אתא לקמיה דרבא&lt;/b&gt; הראו את השטר לרבא.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אמר ליה&lt;/b&gt; רבא לבעל השטר: &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;דין חתימות ידא דידי היא,&lt;/b&gt; אכן זו חתימת ידי, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;מיהו קמיה דרב אחא בר אדא לא חתימי לי מעולם!&lt;/b&gt; אלא שמעולם לא חתמתי לפני רב אחא בר אדא כפי שהוא בשטר הזה.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;כפתיה ואידי!&lt;/b&gt; כפה עליו רבא להודות שהוא זייף את חתימתו. &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;149&amp;nbsp;&lt;/b&gt; &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אמר ליה&lt;/b&gt; רבא לזייפן: &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;בשלמא דידי זייפת,&lt;/b&gt; מילא את חתימתי הצלחת לזייף. &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אלא&lt;/b&gt; את חתימתו &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;דרב אחא בר אדא, דרתית ידיה,&lt;/b&gt; שידיו רועדות והכתב שבור, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;היכי עבדת&lt;/b&gt; כיצד הצלחת לזייף? <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;149.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; משמע שאילו לא היה מודה, היה השטר כשר אף על פי שרבא לא זכר את המעשה. ושלא כדברי הרמב&quot;ם בהלכות עדות (ח ד), שעדים הבאים לקיים את כתב ידם צריכים לזכור את המעשה עליו נסובה העדות. ואם לאו, אין קיומו קיום. והוסיף הרמב&quot;ם על זה &quot;וכל מי שאינו דן בזה, לא ידע בדיני ממונות בין ימינו לשמאלו&quot;. ריטב&quot;א. וראה בית יוסף (מו לז) שיישב דעת הרמב&quot;ם.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אמר&lt;/b&gt; ליה: &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אנחי ידאי אמצרא,&lt;/b&gt; שמתי את ידי על החבל הנטוי על הנהר משפה לשפה, שמתנדנד כל הזמן בגלל שהעוברים על הגשר אוחזים בו, וכך הצלחתי לזייף גם את רעידת ידו של רב אחא בר אדא.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ואמרי לה,&lt;/b&gt; יש אומרים, שהוא הצליח לזייף על ידי שהוא &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;קם אזרנוקא,&lt;/b&gt; שעמד על הדלי ששואבים בו מים מהבור כשכל גופו רועד, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;וכתב.&lt;/b&gt; וכך זייף את החתימה של רב אחא בר אדא.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;b style=&#039;font-size:25px; color:RGB(15,74,172);&#039;&gt;מתניתין:&lt;/b&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;אין העדים רשאים לחתום על שטר אלא אם הוא נעשה מדעת הצד המתחייב בשטר הזה. במה דברים אמורים, כאשר המתחייב בשטר יכול להתנגד לכתיבתו. אך אם אין לו זכות התנגדות, או אם השטר הוא זכות עבורו, וברור הדבר שהוא רוצה בו, כותבים וחותמים העדים על השטר אפילו שלא מדעתו. ולכן:&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;כותבין גט לאיש, אף על פי שאין אשתו עמו.&lt;/b&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;150&amp;nbsp;&lt;/b&gt; אפשר לכתוב גט לבעל המגרש את אשתו, ויכולים העדים לחתום עליו גם ללא נוכחות אשתו וללא הסכמתה, והבעל יגרש בו כשירצה. לפי שאין צורך בהסכמתה של האשה לגירושיה. <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;150.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; ואין לחשוש שמא הבעל יכתוב את הגט בניסן ולא ימסרנו לה אלא רק בתשרי, ובינתיים יאכל פירות מנכסי מלוג שלה שעדיין שלו הם. ולאחר מכן תבוא האשה אל הלקוחות ותוציא מהם את הפירות שהם קנו מבעלה מניסן ואילך על סמך הגט שנכתב בו תאריך של ניסן. כי אין זה שכיח שיכתוב אדם גט לאשתו קודם שירצה לגרשה, &quot;דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה&quot;. תוס&#039; ד&quot;ה אף על פי.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ו&lt;/b&gt;כותבין וחותמים העדים על &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;השובר&lt;/b&gt; (קבלה על תשלום כתובתה) &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;לאשה, אף על פי שאין בעלה עמה.&lt;/b&gt; והיא תשמור אותו עד שבעלה ישלם לה את הכתובה, ואז תתן לו את השובר שבידה. שהרי השובר הוא זכות לבעל, ולכן אין צורך בהסכמתו לכתיבתו. &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;151&amp;nbsp;&lt;/b&gt; <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;151.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; התוס&#039; הביאו, שהגמרא במסכת בבא מציעא שואלת (על כעין זה), מדוע לא נחשוש שמא היא תכתוב את השובר בניסן ולא תמסרנו לבעלה עד תשרי, ובינתיים היא תמכור את הכתובה שלה לאדם אחר, ולאחר מכן יוציא הבעל את השובר שנכתב בניסן ויפסיד לאותו לוקח? ומתרצת הגמרא, שמכאן ראיה לדברי שמואל, שהמוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו, מחול. שהאשה מוכרת את השטר חוב שלה שהוא הכתובה, לאדם אחר, ולאחר מכן היא מוחלת את הכתובה לבעלה, שעל אף שהכתובה כבר מכורה מכל מקום חלה המחילה שלה. ועוד מתרץ שם אביי, ש&quot;עדיו בחתומיו זכין לו&quot;, שבכל שטר שיש בו זכות לאדם, חתימת העדים היא שמזכה לו מאותה שעה שחתמו ואפילו נמסר לו השטר זמן רב לאחר מכן. תוס&#039; ד&quot;ה ושובר.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ובלבד שיהא מכירן.&lt;/b&gt; יבואר בגמרא.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;והבעל נותן&lt;/b&gt; את &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;שכר&lt;/b&gt; הסופר של הגט, מן הטעם שיבואר בגמרא. וכן את שכר הסופר שכותב את השובר, משום שהשובר הוא לטובתו של הבעל, שעל ידו האשה לא תוכל לתבוע שוב את כתובתה, לכן עליו לשלם את הוצאות כתיבתו. &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;152&amp;nbsp;&lt;/b&gt; <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;152.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; רשב&quot;ם. וכתב הרמב&quot;ן, שיש אומרים, שזה רק במקום שאין כותבים כתובה אלא האשה גובה את כתובתה על ידי הגט בלבד או על ידי עדי מיתת הבעל. ולכן הוא צריך לשלם את שכר השובר, לפי שזו היא טובתו, שכל זמן שאין לו שובר היא יכולה לגבות ממנו שוב את הכתובה. אבל במקום שכותבים כתובה והאשה גובה את כתובתה על ידי שטר הכתובה, אם כן, בדרך כלל אין הבעל צריך לשובר אלא היא מחזירה לו את הכתובה בעת הפרעון, ורק באופן שהיא איבדה את הכתובה והבעל מסכים לשלם לה היא נותנת לו שובר, ולכן, היא צריכה לשלם את השובר, שהרי הבעל אינו צריך להפסיד בגלל שהיא איבדה את הכתובה.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;<br /> &lt;!--$~--&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;nowiki name=&quot;HtmpReportNum0336_L2&quot;&gt;&lt;/nowiki&gt;&lt;nowiki name=&quot;דףBקסזB-Bב&quot;&gt;&lt;/nowiki&gt;&lt;br&gt;&lt;span style=&quot;font-size:28px; &quot;&gt;<br /> &lt;/span&gt;<br /> <br /> ==דרשני המקוצר==<br /> <br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:בבלי בבא בתרא (פרשני)]]</div>

Micropedia bot