https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99%3A%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99%3A%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%91%D7%AA%D7%A8%D7%90_%D7%A4%D7%97_%D7%90 2026-04-24T19:09:09Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.43.0 https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99:%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%91%D7%AA%D7%A8%D7%90_%D7%A4%D7%97_%D7%90&diff=143679&oldid=prev 2020-09-14T13:50:09Z

<p>Try fix category tree</p> <table style="background-color: #fff; color: #202122;" data-mw="interface"> <col class="diff-marker" /> <col class="diff-content" /> <col class="diff-marker" /> <col class="diff-content" /> <tr class="diff-title" lang="he"> <td colspan="2" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">→ הגרסה הקודמת</td> <td colspan="2" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">גרסה מ־13:50, 14 בספטמבר 2020</td> </tr><tr><td colspan="2" class="diff-lineno" id="mw-diff-left-l79">שורה 79:</td> <td colspan="2" class="diff-lineno">שורה 79:</td></tr> <tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>==דרשני המקוצר==</div></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>==דרשני המקוצר==</div></td></tr> <tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td></tr> <tr><td class="diff-marker" data-marker="−"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #ffe49c; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div> </div></td><td class="diff-marker" data-marker="+"></td><td style="color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #a3d3ff; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div><ins style="font-weight: bold; text-decoration: none;">{{תבנית:ניווט מסכת בבא בתרא (פרשני)}}</ins></div></td></tr> <tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><br></td></tr> <tr><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>[[קטגוריה:בבלי בבא בתרא (פרשני)]]</div></td><td class="diff-marker"></td><td style="background-color: #f8f9fa; color: #202122; font-size: 88%; border-style: solid; border-width: 1px 1px 1px 4px; border-radius: 0.33em; border-color: #eaecf0; vertical-align: top; white-space: pre-wrap;"><div>[[קטגוריה:בבלי בבא בתרא (פרשני)]]</div></td></tr> <!-- diff cache key wikidb:diff:1.41:old-95944:rev-143679:php=table --> </table>

Wikiboss https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99:%D7%91%D7%91%D7%90_%D7%91%D7%AA%D7%A8%D7%90_%D7%A4%D7%97_%D7%90&diff=95944&oldid=prev 2015-07-01T08:20:33Z

<p>Automatic page editing</p> <p><b>דף חדש</b></p><div>{{פרשני}}<br /> <br /> {{מקור|בבא בתרא פח א}}<br /> <br /> ==חברותא==<br /> <br /> &lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;ומדובר &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;כגון שנטלה&lt;/b&gt; החנווני את הצלוחית ששלח האב עם התינוק, על מנת &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;למוד בה&lt;/b&gt; עבור הקונה.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;שאם היה מודד לכלי כשהוא בידי הקטן - היה פטור, שהרי אבידה מדעת היא של האב, ואולם משנטלה החנווני בידו פעם אחת כדי להשתמש בה - נתחייב באונסין.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;וכדרבה, דאמר רבה&lt;/b&gt;: המוצא בהמה שאבדה, הדין הוא שאף באופן שפטור הוא מלטפל בה ולהשיבה לבעליה (כגון זקן שאינו לפי כבודו), מכל מקום אם &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;הכישה&lt;/b&gt; (הכה את הבהמה) כדי להטותה לדרך - &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;נתחייב בה&lt;/b&gt; לטפל בהשבתה, לפי שעצם הדבר שעשה בה מעשה, מטיל עליו את האחריות להשיבה לבעליה.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;ומשום כך, אף כאן, לדעת חכמים, החנווני שהשתמש בצלוחית נתחייב באחריותה, וחייב כשנשברה &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;1&amp;nbsp;&lt;/b&gt;. וגם מובנים דברי המשנה בסופה, שמודים חכמים לרבי יהודה, בזמן שהצלוחית ביד התינוק ומדד חנווני לתוכה - שחנווני פטור. כיון שלא קנאה להתחייב עליה. <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;1.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; השיטה מקובצת בשם רבינו יונה מוכיח מכאן למי ששלח בהמתו לרעות במקום שאין משתמר כלל, שאם הכישה מתחייב בהשבתה.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;ומקשינן: &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אימור דאמר רבה&lt;/b&gt; שקנה את האבידה ונתחייב לטפל בה, דווקא &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;בבעלי חיים, דאנקטינהו ניגרא ברייתא,&lt;/b&gt; שלימד אותם פסיעות חיצוניות, כלומר, גרם שיצאו ויטו עוד יותר מדרכם, ולכן נתחייב בהשבתה &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;2&amp;nbsp;&lt;/b&gt;. <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;2.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; בבבא מציעא (ל ב) פירש רש&quot;י, שהחיוב בהכישה הוא משום שעל ידי ההכשה נתחייב בהשבה הואיל והתחיל להשיבה. ומה שחייב כשמתחיל בהשבה, ביאר הגר&quot;ח (הובא בברכת שמואל יח ה ד&quot;ה ובזה, וסי&#039; כה ב) כי קודם שנטלה הרי הוא במצוות השבה, ובזה נפטר זקן ואינו לפי כבודו, מה שאין כן לאחר שנטלה, הרי הוא בחיוב השבה, וחייב מדין שומר אבידה ובזה אינו פטור. וכן ביאר באבן האזל (גזילה ואבידה יא יד). בריטב&quot;א ובר&quot;ן בבבא מציעא הקשו, כי בסוגייתינו מבואר שדין זה הוא דווקא בבעלי חיים, ומשום שמרגילה לברוח למרחקים, ולפי מה שפירש רש&quot;י לכאורה גם בכלים יתחייב בהשבה. ויישב החזון יחזקאל (בבא מציעא פ&quot;ב ה&quot;ט), שרש&quot;י יפרש את המבואר בסוגייתינו שהרגילם לפסוע פסיעות היינו שמבריחם לבעליהם ומתחיל בזה את קיום מצות ההשבה, מה שאין כן בצלוחית שאינו מתחיל להשיבה. ובאבן האזל (שם) יישב, שרש&quot;י סובר כי דברי רבה נאמרו בשני אופנים, בסוגייתינו מדובר שאינו חייב בהשבת הצלוחית כיון שהיא אבידה מדעת, ולכן פירשו בגמרא שנתחייב להשיבה בהכישה משום שמרגילה לברוח ונעשה שומר עליה, מה שאין כן בבבא מציעא מדובר באבידה שיש עליה חיוב השבה אלא שהזקן פטור ממנה, ולכן פירש רש&quot;י שנתחייב בהשבתה, משום שהתחיל בהשבה. השיטה מקובצת (ב&quot;מ שם) כתב בשם הרמ&quot;ך כי הכישה היינו שזרק לה צרור והלכה, וכיון שעקרה יד ורגל נחשב כקנין. הרי שסובר כי החיוב בהכישה הוא מחמת שקנאה במשיכה, ועל ידי זה נעשה שומר אבידה.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;אבל &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;כי האי גונא&lt;/b&gt; שנטל את הצלוחית על מנת למדוד בה את השמן, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;מי אמר&lt;/b&gt; רבה שקונה באופן זה את הצלוחית להתחייב באחריותה? שהרי נטילת הצלוחית אינה גורמת יותר לשבירתה מכפי שהיה בתחילה! &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אלא, אמר רבא: אני, וארי שבחבורה תרגימנוה,&lt;/b&gt; הסברנוה, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ומנו,&lt;/b&gt; ומי הוא אדם גדול זה? &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;רבי זירא,&lt;/b&gt; וכך הסברנו: &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;הכא במאי עסקינן,&lt;/b&gt; מדובר כאן, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;כגון שנטלה&lt;/b&gt; החנווני לצלוחית זו מיד התינוק על מנת &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;למוד בה לאחרים.&lt;/b&gt; ואבי התינוק שהוא בעל הצלוחית אינו יודע על כך, ולכן נחשב החנווני שואל שלא מדעת.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ובשואל שלא מדעת קא מיפלגי&lt;/b&gt; רבי יהודה וחכמים. &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;מר,&lt;/b&gt; רבי יהודה &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;סבר: שואל הוי,&lt;/b&gt; וכיון שהחזיר למקום שממנו שאל, דהיינו לתינוק - שוב אינו אחראי על הצלוחית.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ומר סבר,&lt;/b&gt; חכמים סוברים: שואל שלא מדעת &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;גזלן הוי,&lt;/b&gt; וחייב בהשבה גמורה לבעלים עצמם, שנאמר &quot;והשיב את הגזילה&quot;, והשבה לתינוק אינה נחשבת השבה כיון שצריך דעת בעלים, ומסירה ליד התינוק אינה נחשבת שהחזירה בדעת בעלים &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;3&amp;nbsp;&lt;/b&gt;, ולכן חייב על הצלוחית שנשברה בידי התינוק קודם שהגיעה לידי אביו. <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;3.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; התוספות כתבו כי אף שיש אומרים שהגוזל חפץ מחבירו ולא ידע הנגזל בלקיחתו יכול להחזירו למקומו ולקיים בכך מצוות השבה, לא אמרו כן אלא כשמחזיר את הדבר הגזול למקום המשתמר, אבל כשנותן את הצלוחית לתינוק הרי הוא כמאבדו בידים.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;גופא,&lt;/b&gt; שנינו לעיל: &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אמר שמואל: הנוטל כלי מן האומן, לבקרו, ונאנס בידו&lt;/b&gt; - &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;חייב.&lt;/b&gt;&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;ומבארינן: &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;והני מילי הוא&lt;/b&gt; שחייב - רק באופן &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;דקיצי דמיה,&lt;/b&gt; שדמי הכלי קצובים, וגם יש לכלי הרבה קונים, שהמוכר אינו נהנה מכך שדווקא קונה זה לוקח את הכלי, כי גם אם קונה זה לא יקנה את הכלי, הוא ימצא בקלות קונה אחר, וכיון שהנאתו של לוקח היא, שיכול לקנות חפץ זה, לכן, כאשר הוא לוקח את הכלי לבודקו נחשב כלוקח גמור, או כשואל, &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;4&amp;nbsp;&lt;/b&gt; שכל הנאה שלו, ומתחייב באונסי הכלי. <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;4.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; הקהילות יעקב בנדרים (סי&#039; כב) ביאר כי כדי לחייב את מבקר הכלי באונסי הכלי, צריך שיהיה לו, גם דין לוקח - שהמוכר לא יוכל לחזור בו מהמקח (אבל הלוקח פשוט שיכול לחזור בו, שהרי נטל את הכלי על מנת לבקרו), וגם דין שואל, כי כדי להתחייב על אונסי הכלי לא מספיק שיחשב שואל מחמת שכל ההנאה שלו, אלא צריך שיהיה לו גם דין לוקח, כי לא מספיק במה שיש לו רשות להשתמש, אלא צריך שזכות ההשתמשות תהא קנויה לו בקנין, שאז נחשבת כל ההנאה שלו, כי אם המוכר יכול לחזור בו, אין כל ההנאה שלו.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;ומביאה הגמרא מעשה:&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ההוא גברא דעל לבי טבחא, אגבה אטמא דבישרא,&lt;/b&gt; אדם אחד נכנס לבית הקצב כדי לקנות בשר, והגביה בידו ירך מן הבשר, כדי לבודקה אם ראויה היא לו. &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;בהדי דקא אגבה, אתא פרשא, מרמא מיניה.&lt;/b&gt; בשעה שהיה מגביהה לבודקה, בא פרש, וחטף אותה ממנו. ועתה יש לדון, האם הלוקח חייב עבור הירך שנגנב.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אתא לקמיה,&lt;/b&gt; בא הלוקח לפני &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;דרב יימר, חייביה לשלומי דמיה,&lt;/b&gt; חייב אותו לשלם את דמיה למוכר הבשר, לפי שהגביהה, ומרשותו נלקחה.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;ומוסיפה הגמרא: &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;והני מילי הוא&lt;/b&gt; שחייב הלוקח - רק באופן &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;דקיצי דמיה,&lt;/b&gt; שדמי הירך קצובים, שאז דעתו היתה לקנותה אם תמצא ראויה, ומיד כשהגביהה על מנת לבודקה היא ברשותו. אבל אם אין דמיה קצובין, אינו סומך דעתו לקנותה כשמגביהה על מנת לבודקה, ולפיכך אם נגנבה, מרשות המוכר נגנבה.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;ומביאה הגמרא עוד מעשה בענין שכזה:&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ההוא גברא, דאייתי קארי לפום נהרא,&lt;/b&gt; אדם אחד הביא דלעות לעיר פום נהרא. &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אתו כולי עלמא שקול קרא קרא,&lt;/b&gt; באו הכל ולקחו דלעת דלעת כדי לקנותן, ועדיין לא שילמו.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;כיון שלא ידע המוכר ממי לדרוש את כספו, רצה לאוסרן עליהם, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אמר להו: הרי הן מוקדשין לשמים!&lt;/b&gt;&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אתו לקמיה דרב כהנא,&lt;/b&gt; לדון האם הדלעות הללו מוקדשות לשמים או לא.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אמר להו&lt;/b&gt;: לא הועילו דבריו להקדיש את הדלעות, כי &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו,&lt;/b&gt; ואותן דלעות שנטלו הקונים כבר אינן שלו.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;והני מילי הוא&lt;/b&gt; שזכו הקונים בדלעות - &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;דקיצי דמייהו,&lt;/b&gt; שקצובים דמי הדלעות. &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אבל&lt;/b&gt; אם &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;לא קיצי דמייהו&lt;/b&gt; - &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ברשות מרייהו קיימי.&lt;/b&gt; ברשות המוכר הם עדיין, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ושפיר אקדיש,&lt;/b&gt; והועיל מה שהקדישם.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;ואין אומרים שדין הדלעות הוא כדין גזילה, שגם הגזלן וגם הנגזל אינם יכולים להקדיש. הנגזל אינו יכול להקדיש לפי שאינו ברשותו, והגזלן אינו יכול להקדיש לפי שאינו שלו. כי כאן הלקוחות לא נטלו את הדלעות על מנת לגוזלן אלא על מנת לקנותן, וכיון שלא היו דמיהן קצובין לא סמכו דעתם לקנותן, כי שמא ירצה המוכר יותר מהסכום שהם מעונינים לשלם עבורן, ודעתם להחזירן, ולכן הדלעות נחשבות ברשות המוכר.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;תנו רבנן: הלוקח ירק מן השוק,&lt;/b&gt; ממוכר עם הארץ שאינו נאמן על המעשרות, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ובירר&lt;/b&gt; הלוקח בין הירקות הגרועים והטובים, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;והניח&lt;/b&gt; את הטובים בצד, ולא גמר בדעתו לקנותם, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אפילו&lt;/b&gt; עשה כן &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;כל היום כולו&lt;/b&gt; - &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;לא קנה&lt;/b&gt; הלוקח את הירקות, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ולא נתחייב&lt;/b&gt; עליהם &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;במעשר,&lt;/b&gt; כיון שלא התכוון אלא לברר את היפות.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;אבל אם &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;גמר&lt;/b&gt; הלוקח &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;בלבו לקנותו&lt;/b&gt; - &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;קנה&lt;/b&gt; הלוקח את הירקות, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ונתחייב&lt;/b&gt; מיד &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;במעשר&lt;/b&gt; דמאי, ואם רוצה לחזור ממקחו.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;להחזירו&lt;/b&gt; בלא הפרשת מעשר &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אי אפשר&lt;/b&gt; - &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;שכבר נתחייב במעשר,&lt;/b&gt; וחבר המקפיד על המעשרות, אסור לו להוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ולעשרו&lt;/b&gt; ואחר כך להחזירו למוכר &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אי אפשר&lt;/b&gt; - &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;שכבר מפחיתן בדמים,&lt;/b&gt; שממעט מהירקות את שיעור המעשר &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;5&amp;nbsp;&lt;/b&gt;. <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;5.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; וכתב הר&quot;י מיגאש שאף אם ירצה המוכר למוכרם מעושרים למי שמקפיד על המעשרות, ויאמר לו שפירות אלו הם מעושרים, לא יאמינו לו, ונמצא שעבור המוכר יש כאן הפסד.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;הא כיצד&lt;/b&gt; יעשה?&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;מעשרו,&lt;/b&gt; ונותן ללוי את המעשר &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;6&amp;nbsp;&lt;/b&gt;, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ונותן לו&lt;/b&gt; למוכר את שאר הירקות בתוספת &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;דמי מעשר.&lt;/b&gt; ומקשינן: &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אטו&lt;/b&gt; וכי &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;משום דגמר בלבו לקנות, קנה ונתחייב במעשר?&lt;/b&gt; הרי לא אמר דבר, ולא עשה מעשה קנין, ואפילו אם היו דמיהן קצובין היה יכול להחזירן ולהשיבן וליפטר מן המעשר! <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;6.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; כך פירש הרשב&quot;ם, אבל התוספות והרבינו יונה פירשו שלענין מעשר ראשון או מעשר עני אינו מחסרו, שהרי דמאי הוא ואינו חייב לתת אותו לא ללוי ולא לעני, ודי לו בהפרשה בלבד. אלא מפחיתו במעשר שני שחייב לאכלו בירושלים, ובתרומת מעשר שנותנו לכהן.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אמר רב הושעיא: הכא&lt;/b&gt; בקונה &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;בירא שמים עסקינן,&lt;/b&gt; שהירא שמים מחייב את עצמו בענייני מקח וממכר רק לפי הסכמתו הפנימית, גם כאשר לא אמר ולא עשה דבר, ואדם כזה קונה את המקח ומתחייב במעשר משעה שגומר בלבו לקנות &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;7&amp;nbsp;&lt;/b&gt;. <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;7.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; בתוספות הקשו אם ירא שמים קנה על ידי גמירת דעתו, אם כן כיצד יכול להחזיר? ותירצו, שמחזיר מדעתו של המוכר. שאף שהמכר נגמר, מכל מקום אם מסכים המוכר יכול להחזיר לו.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;כגון רב ספרא, דקיים בנפשיה&lt;/b&gt; (תהלים טו, ב): &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;&quot;ודובר אמת בלבבו&quot;,&lt;/b&gt; שפעם אחת היה קורא קריאת שמע, ואמר לו אדם תן לי מקחך בכך וכך מעות, וסבר הלוקח כי משום שהציע סכום מועט מדי שותק רב ספרא, והעלה לו את סכום ההצעה בדמים מרובים, ולאחר שסיים רב ספרא את תפילתו, לא רצה לקבל מהקונה אלא רק את הסכום שהציע בתחילה, משום שכבר הסכים בליבו למכור לו בסכום זה.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;b style=&#039;font-size:25px; color:RGB(15,74,172);&#039;&gt;מתניתין:&lt;/b&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;כתוב בתורה (קדשים יט, לו): &quot;מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם&quot;.&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;אבני צדק - הן המשקלות ששוקלים כנגדן, איפה - היא מידת היבש. הין - זו מידת הלח &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;8&amp;nbsp;&lt;/b&gt;. מכאן, שמצוות עשה לצדק המאזניים והמשקולות והמידות יפה יפה, ולדקדק בחשבונן בשעת עשייתן &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;9&amp;nbsp;&lt;/b&gt;. ומשנתנו באה ללמד, שהמוכר יין או שמן וכיוצא בזה, צריך לנקות את המידות פעם לזמן מסויים מן השיריים הנדבקים בדפנותיהן ובשוליהן, לפי שעל ידי השיריים הללו המידות מתמעטות. ויש בזה הבדל בין סוגי המוכרים, <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;8.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; רש&quot;י עה&quot;ת.&amp;nbsp; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;9.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; רמב&quot;ם הל&#039; גניבה ח, א&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;הסיטון,&lt;/b&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;10&amp;nbsp;&lt;/b&gt; הוא חנווני גדול שקונה הרבה יחד ומוכר לחנוונים קטנים, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;מקנח מדותיו,&lt;/b&gt; המידות שמודד בהן דברים לחים, כגון יין או שמן וכיוצא בהם, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אחד לשלשים יום,&lt;/b&gt; כי המידה מתמעטת מפני השיירים הנקרשים ונדבקים בדפנות כלי המידה ובשוליו. <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;10.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; סיטון פירושו חיטים בלשון יוונית, וכיון שקונה הרבה חיטים ביחד נקרא סיטון.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ובעל הבית&lt;/b&gt; המוכר לסיטון, ואינו משתמש במידותיו אלא לעתים רחוקות, מקנח את מידותיו &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אחד לשנים עשר חדש.&lt;/b&gt;&lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;רבן שמעון בן גמליאל אומר: חילוף הדברים,&lt;/b&gt; הסיטון מקנח מידותיו אחת לשנים עשר חודש, שהואיל והוא מוכר תדיר, אין המשקה נקרש בדפנות המידה, אבל בעל הבית מקנח אחת לשלושים יום, שהואיל ואינו מוכר תדיר, שיירי המשקה נקרשים ומתייבשים בתוך המידה &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;11&amp;nbsp;&lt;/b&gt;. <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;11.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; כך פירש הרשב&quot;ם, אבל המאירי מבאר טעמו של רבי שמעון בן גמליאל, לפי שבעל הבית מוכר לאחד ואונאתו מרובה, אבל הסיטון מוכר לכמה חנוונים והאונאה מתפזרת, וכיון שאף הם מרוויחים בקניינם, לא חשו לאונאה זו.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;חנווני מקנח מדותיו פעמים בשבת&lt;/b&gt; - פעמיים בשבוע, שהואיל ואינו חייב להשהות את המידה על כליו של הלוקח עד שיטפטפו ממנה שלוש טיפות אחרונות, כמו ששנינו לעיל (פז א), לפיכך נקרש ונדבק הרבה בדופני המידה, ואפילו רבן שמעון בן גמליאל מודה בזה &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;12&amp;nbsp;&lt;/b&gt;. <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;12.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; כך פירש הרשב&quot;ם, והביא טעם אחר בשם רבותיו, לפי שהחנווני מוכר תדיר יותר מן הסיטון ומבעל הבית, ואין זו אלא דעת תנא קמא.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;וממחה&lt;/b&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;13&amp;nbsp;&lt;/b&gt;, החנווני מקנח ומנקה &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;משקלותיו&lt;/b&gt; אבני משקל ששוקל בהן דבר לח ובשר, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;פעם אחת בשבת&lt;/b&gt; - פעם בשבוע. <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;13.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; מלשון &quot;ומחה ה&#039; דמעה מעל כל פנים&quot; (ישעיהו כה, ח).&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;ומקנח&lt;/b&gt; החנווני את כף ה&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;מאזנים על כל משקל ומשקל,&lt;/b&gt; בכל פעם ששוקל בהם, שהואיל ויש להם בית קיבול, נדבק בהם הרבה &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;14&amp;nbsp;&lt;/b&gt;. <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;14.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; כך פירשו הרשב&quot;ם והמאירי, והרמב&quot;ם (גניבה ח, יח) כותב, כדי שלא יחלידו.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;span style=&#039;font-size:17px; line-height: 140%&#039;&gt;&lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים&lt;/b&gt; שצריכים לקנח את המידות ואת המשקלות? &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;בלח&lt;/b&gt; - במודד ובשוקל דברים לחים, כגון יין או שמן או בשר. &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אבל ביבש&lt;/b&gt; - במודד ובשוקל דברים יבשים כגון פירות, כמון ופלפלים, &lt;b style=&#039;font-size:20px; color:black;&#039;&gt;אינו צריך&lt;/b&gt; לקנח, שלא נדבק מהם מאומה &lt;b style=&#039;background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)&#039;&gt;&amp;nbsp;15&amp;nbsp;&lt;/b&gt;. <br /> <br /> &lt;span style=&#039;color:RGB(15,74,172); font-size:14px;&#039;&gt; &lt;b style=&#039;background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;&#039;&gt;&amp;nbsp;15.&amp;nbsp;&lt;/b&gt; כך פירש הרשב&quot;ם, אבל רבינו גרשום מאור הגולה פירש שאינו צריך לעשות כן באותה תדירות, אבל מכל מקום אף הוא זקוק לנקות משקלותיו לעתים רחוקות.&lt;/span&gt; &lt;/span&gt;<br /> &lt;BR&gt;<br /> &lt;!--$~--&gt;<br /> &lt;BR&gt;&lt;nowiki name=&quot;HtmpReportNum0177_L2&quot;&gt;&lt;/nowiki&gt;&lt;nowiki name=&quot;דףBפחB-Bב&quot;&gt;&lt;/nowiki&gt;&lt;br&gt;&lt;span style=&quot;font-size:28px; &quot;&gt;<br /> &lt;/span&gt;<br /> <br /> ==דרשני המקוצר==<br /> <br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:בבלי בבא בתרא (פרשני)]]</div>

Micropedia bot