פרסום ושיווק - היסטוריית גרסאות

Shyk: /* פרסום */

2018-03-31T19:04:25Z

פרסום

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־19:04, 31 במרץ 2018
שורה 2:		שורה 2:
	==פרסום==		==פרסום==
	* היו נוהגים לשכור אדם שיכריז ביום השוק על הסחורה<ref>תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף צט/ב - אמר רבא הני שקולאי דתברו חביתא דחמרא לחנוואה ביומא דשוקא מיזדבנא בחמש בשאר יומי מיזדבנא בארבע אהדרו ליה ביומא דשוקא מהדרו ליה חביתא דחמרא בשאר יומי מהדרו ליה חמש ולא אמרן אלא דלא הוה ליה חמרא לזבוני אבל הוה ליה חמרא לזבוני הא איבעי ליה לזבוני ומנכי ליה אגר טירחיה '''ודמי ברזנייתא''' - וברש"י שם: "ודמי ברזנייתא - שנותנין ל'''מכריז בעיר על יין בשווקים וברחובות יש בבית פלוני יין למכור'''" [ויש מהראשונים שגורסים "כרזנייתא" מלשון 'כרוז'].</ref>.		* היו נוהגים לשכור אדם שיכריז ביום השוק על הסחורה<ref>תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף צט/ב - אמר רבא הני שקולאי דתברו חביתא דחמרא לחנוואה ביומא דשוקא מיזדבנא בחמש בשאר יומי מיזדבנא בארבע אהדרו ליה ביומא דשוקא מהדרו ליה חביתא דחמרא בשאר יומי מהדרו ליה חמש ולא אמרן אלא דלא הוה ליה חמרא לזבוני אבל הוה ליה חמרא לזבוני הא איבעי ליה לזבוני ומנכי ליה אגר טירחיה '''ודמי ברזנייתא''' - וברש"י שם: "ודמי ברזנייתא - שנותנין ל'''מכריז בעיר על יין בשווקים וברחובות יש בבית פלוני יין למכור'''" [ויש מהראשונים שגורסים "כרזנייתא" מלשון 'כרוז'].</ref>.
	* הגמרא מדברת על ציור צורות נאות בחנות כדי לגרום לאנשים להגיע אליה ולקנות בה.		* הגמרא מדברת על ציור צורות נאות בחנות כדי לגרום לאנשים להגיע אליה ולקנות בה (הרחבה על כך בהמשך הערך).
	~~<ref>~~* מוכר בשמים דרוש לו שיהיה ריח טוב של בשמים בחנותו כדי שאנשים יכנסו ויקנו אצלו בשמים תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נג/א הנכנס לחנותו של בשם והריח ריח אפילו ישב שם כל היום כלו אינו מברך אלא פעם אחד נכנס ויצא נכנס ויצא מברך על כל פעם ופעם והא הכא דלאו לריחא הוא דעבידא וקמברך אין, '''לריחא נמי הוא דעבידא כי היכי דנירחו אינשי וניתו ונזבון מיניה''' </ref>.		* מוכר בשמים דרוש לו שיהיה ריח טוב של בשמים בחנותו כדי שאנשים יכנסו ויקנו אצלו בשמים <ref> תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נג/א הנכנס לחנותו של בשם והריח ריח אפילו ישב שם כל היום כלו אינו מברך אלא פעם אחד נכנס ויצא נכנס ויצא מברך על כל פעם ופעם והא הכא דלאו לריחא הוא דעבידא וקמברך אין, '''לריחא נמי הוא דעבידא כי היכי דנירחו אינשי וניתו ונזבון מיניה''' </ref>.

	==אמנות לצורך פרסום ושיווק==		==אמנות לצורך פרסום ושיווק==

Shyk: /* פרסום */

2018-03-31T19:02:55Z

פרסום

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־19:02, 31 במרץ 2018
שורה 2:		שורה 2:
	==פרסום==		==פרסום==
	* היו נוהגים לשכור אדם שיכריז ביום השוק על הסחורה<ref>תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף צט/ב - אמר רבא הני שקולאי דתברו חביתא דחמרא לחנוואה ביומא דשוקא מיזדבנא בחמש בשאר יומי מיזדבנא בארבע אהדרו ליה ביומא דשוקא מהדרו ליה חביתא דחמרא בשאר יומי מהדרו ליה חמש ולא אמרן אלא דלא הוה ליה חמרא לזבוני אבל הוה ליה חמרא לזבוני הא איבעי ליה לזבוני ומנכי ליה אגר טירחיה '''ודמי ברזנייתא''' - וברש"י שם: "ודמי ברזנייתא - שנותנין ל'''מכריז בעיר על יין בשווקים וברחובות יש בבית פלוני יין למכור'''" [ויש מהראשונים שגורסים "כרזנייתא" מלשון 'כרוז'].</ref>.		* היו נוהגים לשכור אדם שיכריז ביום השוק על הסחורה<ref>תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף צט/ב - אמר רבא הני שקולאי דתברו חביתא דחמרא לחנוואה ביומא דשוקא מיזדבנא בחמש בשאר יומי מיזדבנא בארבע אהדרו ליה ביומא דשוקא מהדרו ליה חביתא דחמרא בשאר יומי מהדרו ליה חמש ולא אמרן אלא דלא הוה ליה חמרא לזבוני אבל הוה ליה חמרא לזבוני הא איבעי ליה לזבוני ומנכי ליה אגר טירחיה '''ודמי ברזנייתא''' - וברש"י שם: "ודמי ברזנייתא - שנותנין ל'''מכריז בעיר על יין בשווקים וברחובות יש בבית פלוני יין למכור'''" [ויש מהראשונים שגורסים "כרזנייתא" מלשון 'כרוז'].</ref>.
			* הגמרא מדברת על ציור צורות נאות בחנות כדי לגרום לאנשים להגיע אליה ולקנות בה.
			<ref>* מוכר בשמים דרוש לו שיהיה ריח טוב של בשמים בחנותו כדי שאנשים יכנסו ויקנו אצלו בשמים תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נג/א הנכנס לחנותו של בשם והריח ריח אפילו ישב שם כל היום כלו אינו מברך אלא פעם אחד נכנס ויצא נכנס ויצא מברך על כל פעם ופעם והא הכא דלאו לריחא הוא דעבידא וקמברך אין, '''לריחא נמי הוא דעבידא כי היכי דנירחו אינשי וניתו ונזבון מיניה''' </ref>.

	==אמנות לצורך פרסום ושיווק==		==אמנות לצורך פרסום ושיווק==
	* בהלכות ריבית יש שמותר לאדם ששכר שדה מחבירו ללוות מהמשכיר כסף להשקיע בטיוב השדה, ומשום כך לשלם יותר מהמקובל בדמי שכירות השדה. אין זו ריבית משום שהכסף הנוסף שמשלם נחשב לתשלום עבור שכירות שדה מעולה יותר, ולא תשלום ריבית על ההלוואה שנטל. על פי כלל זה, רק השקעת הכסף בדבר הנשכר, מותרת. זאת, משום שבפועל השקעה זו הופכת את הדבר הנשכר למעולה יותר, ולכן לראוי לדמי שכירות גבוהים יותר. הגמרא מביאה יישומים נוספים לעיקרון זה, באדם ששוכר חנות ובמקביל לווה מהמשכיר סכום כסף, ולהוסיף על דמי השכירות כתשלום לחוב. אם רצונו להשקיע את הכסף בשכלול החנות עצמה, הרי זה מותר, שהרי חנות משוכללת מושכרת ביותר מאשר חנות רגילה. לעומת זאת, השקעה של הכסף בסחורה שתימכר בחנות אסורה, כיון שאז התשלום הנוסף על השכירות הוא תשלום ריבית על ההלוואה. בדומה לזה, אדם ששוכר ספינה מחברו, ורוצה ללוות מהמשכיר כסף כדי להשקיע ביפוי המפרש של הספינה, כדי שימצאו שוכרים רבים לספינתו, הדבר מותר. על שתי דוגמאות אלה אומרת הגמרא שיפוי החנות או הספינה בצורות נאות גורם לכך שאנשים ירצו להיכנס לחנות לאכול בה, ולשכור שייט בספינה. על יפוי החנות כותב רש"י: לצור בה צורות - שיוציא מעות הללו לצור בו צורות, שתהא נאה, '''והכל רצין לתוכה לקנות ולאכול שם''' מקומה של האמנות ככלי לשיווק נראה יותר בדברי המאירי שם: '''שאתקן החנות בציור וכיור כדי שיקנו הרואים ויקפצו ליכנס לתוכו לראות הצורות ויקנו מן הסחורות''', ובמה שכתב ה[[מאירי]] לגבי יפוי מפרש הספינה: "אתקן בהם ספינה זו לעשות בה וילון נאה '''להקפיץ בה הרואים'''". .<ref>"משנה: ...ומפריז על שדהו ואינו חושש משום רבית. גמרא תנו רבנן מפריז על שדהו ואינו חושש משום רבית כיצד השוכר את השדה מחבירו בעשרה כורים חטין לשנה ואומר לו תן לי מאתים זוז ואפרנסנה ואני אעלה לך שנים עשר כורין לשנה מותר אבל אין מפריז לא על חנות ולא על ספינה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה '''פעמים שמפריז על חנות לצור בה צורה''' ספינה לעשות לה איסקריא '''חנות לצור בה צורתא דצבו בה אינשי והוי אגרא טפי''' ספינה לעשות לה איסקריא '''כיון דשפירא איסקריא טפי אגרא טפי ספינתא'''". תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף סט/ב. וברש"י שם: "אבל לא מפריז לא על שכר חנות ולא על שכר ספינה - שאם שכר ממנו חנות או ספינה אסור ללות הימנו מעות, לקנות פירות ולמכור בחנות, או פרקמטיא להוליך בספינה, ויעלה לו על דמי שכירותו, כיון דלא בגופה דחנות וספינה קא מפיק להו להנך זוזי להשביח החנות או הספינה אין תוספת השכר בשביל חנות וספינה, אלא בשביל שכר מעות: '''לצור בה צורות - שיוציא מעות הללו לצור בו צורות, שתהא נאה, והכל רצין לתוכה לקנות ולאכול שם''': אסקריא - וילון ושאר כלי הספינה, כגון תורן"בפירוט יותר על מטרת הציור של החנות ווילון הספינה, ניתן לראות בדברי המאירי, שם: "כבר ביארנו במשנה שמפריז אדם על שדהו ואין חושש משום רבית כשם שאדם מפריז על שדהו כך מפריז על חנות וספינה ובלבד שיתכוין לשבח גופן כמו שנתכון לשדה לשבח גופו כיצד הרי שהשכיר חנותו או ספינתו בעשרח דינרין בשנה ואמר לו תן לי מאתים זוז '''שאתקן החנות בציור וכיור כדי שיקנו הרואים ויקפצו ליכנס לתוכו לראות הצורות ויקנו מן הסחורות''' ואני אעלה לך י"ב דינרין בשנה '''או שאתקן בהם ספינה זו לעשות בה וילון נאה להקפיץ בה הרואים''' וכן כל כיוצא בזה אבל אם אמר תן לי מאתים זוז שאוציא בסחורה טפי כדי להמציא החנות משפע או לשכור מלחים לספינה וכל כיוצא בזה מדברים שאינן תקון גופם ואני אעלה לך י"ב דינרין לשנה אסור שנראה כנוטל שכר מעותיו:</ref>.		* בהלכות ריבית יש שמותר לאדם ששכר שדה מחבירו ללוות מהמשכיר כסף להשקיע בטיוב השדה, ומשום כך לשלם יותר מהמקובל בדמי שכירות השדה. אין זו ריבית משום שהכסף הנוסף שמשלם נחשב לתשלום עבור שכירות שדה מעולה יותר, ולא תשלום ריבית על ההלוואה שנטל. על פי כלל זה, רק השקעת הכסף בדבר הנשכר, מותרת. זאת, משום שבפועל השקעה זו הופכת את הדבר הנשכר למעולה יותר, ולכן לראוי לדמי שכירות גבוהים יותר. הגמרא מביאה יישומים נוספים לעיקרון זה, באדם ששוכר חנות ובמקביל לווה מהמשכיר סכום כסף, ולהוסיף על דמי השכירות כתשלום לחוב. אם רצונו להשקיע את הכסף בשכלול החנות עצמה, הרי זה מותר, שהרי חנות משוכללת מושכרת ביותר מאשר חנות רגילה. לעומת זאת, השקעה של הכסף בסחורה שתימכר בחנות אסורה, כיון שאז התשלום הנוסף על השכירות הוא תשלום ריבית על ההלוואה. בדומה לזה, אדם ששוכר ספינה מחברו, ורוצה ללוות מהמשכיר כסף כדי להשקיע ביפוי המפרש של הספינה, כדי שימצאו שוכרים רבים לספינתו, הדבר מותר. על שתי דוגמאות אלה אומרת הגמרא שיפוי החנות או הספינה בצורות נאות גורם לכך שאנשים ירצו להיכנס לחנות לאכול בה, ולשכור שייט בספינה. על יפוי החנות כותב רש"י: לצור בה צורות - שיוציא מעות הללו לצור בו צורות, שתהא נאה, '''והכל רצין לתוכה לקנות ולאכול שם''' מקומה של האמנות ככלי לשיווק נראה יותר בדברי המאירי שם: '''שאתקן החנות בציור וכיור כדי שיקנו הרואים ויקפצו ליכנס לתוכו לראות הצורות ויקנו מן הסחורות''', ובמה שכתב ה[[מאירי]] לגבי יפוי מפרש הספינה: "אתקן בהם ספינה זו לעשות בה וילון נאה '''להקפיץ בה הרואים'''". .<ref>"משנה: ...ומפריז על שדהו ואינו חושש משום רבית. גמרא תנו רבנן מפריז על שדהו ואינו חושש משום רבית כיצד השוכר את השדה מחבירו בעשרה כורים חטין לשנה ואומר לו תן לי מאתים זוז ואפרנסנה ואני אעלה לך שנים עשר כורין לשנה מותר אבל אין מפריז לא על חנות ולא על ספינה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה '''פעמים שמפריז על חנות לצור בה צורה''' ספינה לעשות לה איסקריא '''חנות לצור בה צורתא דצבו בה אינשי והוי אגרא טפי''' ספינה לעשות לה איסקריא '''כיון דשפירא איסקריא טפי אגרא טפי ספינתא'''". תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף סט/ב. וברש"י שם: "אבל לא מפריז לא על שכר חנות ולא על שכר ספינה - שאם שכר ממנו חנות או ספינה אסור ללות הימנו מעות, לקנות פירות ולמכור בחנות, או פרקמטיא להוליך בספינה, ויעלה לו על דמי שכירותו, כיון דלא בגופה דחנות וספינה קא מפיק להו להנך זוזי להשביח החנות או הספינה אין תוספת השכר בשביל חנות וספינה, אלא בשביל שכר מעות: '''לצור בה צורות - שיוציא מעות הללו לצור בו צורות, שתהא נאה, והכל רצין לתוכה לקנות ולאכול שם''': אסקריא - וילון ושאר כלי הספינה, כגון תורן"בפירוט יותר על מטרת הציור של החנות ווילון הספינה, ניתן לראות בדברי המאירי, שם: "כבר ביארנו במשנה שמפריז אדם על שדהו ואין חושש משום רבית כשם שאדם מפריז על שדהו כך מפריז על חנות וספינה ובלבד שיתכוין לשבח גופן כמו שנתכון לשדה לשבח גופו כיצד הרי שהשכיר חנותו או ספינתו בעשרח דינרין בשנה ואמר לו תן לי מאתים זוז '''שאתקן החנות בציור וכיור כדי שיקנו הרואים ויקפצו ליכנס לתוכו לראות הצורות ויקנו מן הסחורות''' ואני אעלה לך י"ב דינרין בשנה '''או שאתקן בהם ספינה זו לעשות בה וילון נאה להקפיץ בה הרואים''' וכן כל כיוצא בזה אבל אם אמר תן לי מאתים זוז שאוציא בסחורה טפי כדי להמציא החנות משפע או לשכור מלחים לספינה וכל כיוצא בזה מדברים שאינן תקון גופם ואני אעלה לך י"ב דינרין לשנה אסור שנראה כנוטל שכר מעותיו:</ref>.

למאי נ"מ?: /* שכנוע אדם לקנות */

2012-11-22T21:54:46Z

שכנוע אדם לקנות

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־21:54, 22 בנובמבר 2012
שורה 21:		שורה 21:
	* רב פפא התיר לצייר על הבגד עיטור של "סירים" לפני המכירה, ועל ידי כך למכור אותם במחיר גבוה יותר<ref>רב פפא בר שמואל שרא לצלומי דיקולי</ref> {{מקור\|בבלי:בבא מציעא ס ב$בבלי בבא מציעא ס, ב}}		* רב פפא התיר לצייר על הבגד עיטור של "סירים" לפני המכירה, ועל ידי כך למכור אותם במחיר גבוה יותר<ref>רב פפא בר שמואל שרא לצלומי דיקולי</ref> {{מקור\|בבלי:בבא מציעא ס ב$בבלי בבא מציעא ס, ב}}
	===שכנוע אדם לקנות===		===שכנוע אדם לקנות===
	* על החפץ חיים מסופר שלא רצה שיפצירו באנשים לקנות את ספריו, מחשש גזל<ref>כך כותב בנו של החפץ חיים בספר [[מכתבי הרב חפץ חיים]], עמ' 12: "לא נחה דעתו אם העתירו על מי שהוא בהפצרות ליקח את ספרו ג"כ מטעם הנ"ל וגם משום חשש גזל אף שלוקח משום כיסופא זכורני כי פעם אחת בקרתי את מר אבי בדרך בעיר שמכר אז את ספריו וראיתי לאחר התפלה כי החלו מקורביו לעסוק במכירת הספרים והתבונן אבי כי מרבים דברים עם אחד והלה ממאן ליקח וקרא את מקורביו ומיחה בהם על שמפצירים יותר על המדה ואמר בבדיחותא הלא כתיב מי האיש החפץ".</ref>		* על החפץ חיים מסופר שלא רצה שיפצירו באנשים לקנות את ספריו, מחשש גזל<ref>כך כותב בנו של החפץ חיים בספר [[מכתבי הרב חפץ חיים]], עמ' 12: "לא נחה דעתו אם העתירו על מי שהוא בהפצרות ליקח את ספרו ג"כ מטעם הנ"ל וגם משום חשש גזל אף שלוקח משום כיסופא זכורני כי פעם אחת בקרתי את מר אבי בדרך בעיר שמכר אז את ספריו וראיתי לאחר התפלה כי החלו מקורביו לעסוק במכירת הספרים והתבונן אבי כי מרבים דברים עם אחד והלה ממאן ליקח וקרא את מקורביו ומיחה בהם על שמפצירים יותר על המדה ואמר בבדיחותא הלא כתיב מי האיש החפץ".</ref>.
	* האם ~~שיכנוע~~ אדם לקנות חפץ באמצעות הצגתו לפניו באורח שמושך את ליבו לרכוש אותו, ומשכנע אותו להתאוות לחפץ זה, ומעורר ~~בליבו~~ תאווה גשמית לחפץ, נחשב 'לפני עיוור במידות'? - בספר [[מוסר אביך]] סובר שיש איסור [[לפני עיוור]] גם בהכשלת אדם בהתפרצות מידה רעה. לפי זה לכאורה גם ~~בפירסום~~ שיוצר תשוקה ותאווה לחומריות יש איסור לפני עיוור. אך, הרב קוק ~~זצוק"ל~~ מסייג את דבריו ~~שם<ref>עמ' עט-פ</ref>~~ שדווקא באופן שברור לחלוטין שתתפרץ מידה רעה, ותנוצל לרע. אם לא ברור שתתפרץ מידה רעה, או שיתכן שתתפרץ מידה רעה אך תנווט בידי מי שהתפרצה אצלו לאפיק חיובי, אין איסור לפני עיוור בכך. על פי זה מותר לגרום לאדם לרצות דברים חומריים, על ידי פרסום ושיווק<ref>ראה עוד בערך [[לפני עיוור]] ~~תחת הכותרת 'לפני עיוור במידות'~~</ref>.		* האם שכנוע אדם לקנות חפץ באמצעות הצגתו לפניו באורח שמושך את ליבו לרכוש אותו, ומשכנע אותו להתאוות לחפץ זה, ומעורר בלבו תאווה גשמית לחפץ, נחשב 'לפני עיוור במידות'? - בספר [[מוסר אביך]] {{מקור\|עמ' עט-פ\|כן}} סובר שיש איסור [[לפני עיוור]] גם בהכשלת אדם בהתפרצות מידה רעה. לפי זה לכאורה גם בפרסום שיוצר תשוקה ותאווה לחומריות יש איסור לפני עיוור. אך, הרב קוק מסייג את דבריו שדווקא באופן שברור לחלוטין שתתפרץ מידה רעה, ותנוצל לרע. אם לא ברור שתתפרץ מידה רעה, או שיתכן שתתפרץ מידה רעה אך תנווט בידי מי שהתפרצה אצלו לאפיק חיובי, אין איסור לפני עיוור בכך. על פי זה מותר לגרום לאדם לרצות דברים חומריים, על ידי פרסום ושיווק<ref>ראה עוד בערך [[לפני עיוור#במידות\|לפני עיוור]].</ref>.

	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}

Shyk: /* שכנוע אדם לקנות */

2012-11-22T14:19:37Z

שכנוע אדם לקנות

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־14:19, 22 בנובמבר 2012
שורה 22:		שורה 22:
	===שכנוע אדם לקנות===		===שכנוע אדם לקנות===
	* על החפץ חיים מסופר שלא רצה שיפצירו באנשים לקנות את ספריו, מחשש גזל<ref>כך כותב בנו של החפץ חיים בספר [[מכתבי הרב חפץ חיים]], עמ' 12: "לא נחה דעתו אם העתירו על מי שהוא בהפצרות ליקח את ספרו ג"כ מטעם הנ"ל וגם משום חשש גזל אף שלוקח משום כיסופא זכורני כי פעם אחת בקרתי את מר אבי בדרך בעיר שמכר אז את ספריו וראיתי לאחר התפלה כי החלו מקורביו לעסוק במכירת הספרים והתבונן אבי כי מרבים דברים עם אחד והלה ממאן ליקח וקרא את מקורביו ומיחה בהם על שמפצירים יותר על המדה ואמר בבדיחותא הלא כתיב מי האיש החפץ".</ref>		* על החפץ חיים מסופר שלא רצה שיפצירו באנשים לקנות את ספריו, מחשש גזל<ref>כך כותב בנו של החפץ חיים בספר [[מכתבי הרב חפץ חיים]], עמ' 12: "לא נחה דעתו אם העתירו על מי שהוא בהפצרות ליקח את ספרו ג"כ מטעם הנ"ל וגם משום חשש גזל אף שלוקח משום כיסופא זכורני כי פעם אחת בקרתי את מר אבי בדרך בעיר שמכר אז את ספריו וראיתי לאחר התפלה כי החלו מקורביו לעסוק במכירת הספרים והתבונן אבי כי מרבים דברים עם אחד והלה ממאן ליקח וקרא את מקורביו ומיחה בהם על שמפצירים יותר על המדה ואמר בבדיחותא הלא כתיב מי האיש החפץ".</ref>
	* האם שיכנוע אדם לקנות חפץ באמצעות הצגתו לפניו באורח שמושך את ליבו לרכוש אותו, ומשכנע אותו להתאוות לחפץ זה, ומעורר בליבו תאווה גשמית לחפץ, נחשב 'לפני עיוור במידות'?		* האם שיכנוע אדם לקנות חפץ באמצעות הצגתו לפניו באורח שמושך את ליבו לרכוש אותו, ומשכנע אותו להתאוות לחפץ זה, ומעורר בליבו תאווה גשמית לחפץ, נחשב 'לפני עיוור במידות'? - בספר [[מוסר אביך]] סובר שיש איסור [[לפני עיוור]] גם בהכשלת אדם בהתפרצות מידה רעה. לפי זה לכאורה גם בפירסום שיוצר תשוקה ותאווה לחומריות יש איסור לפני עיוור. אך, הרב קוק זצוק"ל מסייג את דבריו שם<ref>עמ' עט-פ</ref> שדווקא באופן שברור לחלוטין שתתפרץ מידה רעה, ותנוצל לרע. אם לא ברור שתתפרץ מידה רעה, או שיתכן שתתפרץ מידה רעה אך תנווט בידי מי שהתפרצה אצלו לאפיק חיובי, אין איסור לפני עיוור בכך. על פי זה מותר לגרום לאדם לרצות דברים חומריים, על ידי פרסום ושיווק<ref>ראה עוד בערך [[לפני עיוור]] תחת הכותרת 'לפני עיוור במידות'</ref>.
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}

Shyk: /* שכנוע אדם לקנות */

2012-11-22T13:22:15Z

שכנוע אדם לקנות

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־13:22, 22 בנובמבר 2012
שורה 22:		שורה 22:
	===שכנוע אדם לקנות===		===שכנוע אדם לקנות===
	* על החפץ חיים מסופר שלא רצה שיפצירו באנשים לקנות את ספריו, מחשש גזל<ref>כך כותב בנו של החפץ חיים בספר [[מכתבי הרב חפץ חיים]], עמ' 12: "לא נחה דעתו אם העתירו על מי שהוא בהפצרות ליקח את ספרו ג"כ מטעם הנ"ל וגם משום חשש גזל אף שלוקח משום כיסופא זכורני כי פעם אחת בקרתי את מר אבי בדרך בעיר שמכר אז את ספריו וראיתי לאחר התפלה כי החלו מקורביו לעסוק במכירת הספרים והתבונן אבי כי מרבים דברים עם אחד והלה ממאן ליקח וקרא את מקורביו ומיחה בהם על שמפצירים יותר על המדה ואמר בבדיחותא הלא כתיב מי האיש החפץ".</ref>		* על החפץ חיים מסופר שלא רצה שיפצירו באנשים לקנות את ספריו, מחשש גזל<ref>כך כותב בנו של החפץ חיים בספר [[מכתבי הרב חפץ חיים]], עמ' 12: "לא נחה דעתו אם העתירו על מי שהוא בהפצרות ליקח את ספרו ג"כ מטעם הנ"ל וגם משום חשש גזל אף שלוקח משום כיסופא זכורני כי פעם אחת בקרתי את מר אבי בדרך בעיר שמכר אז את ספריו וראיתי לאחר התפלה כי החלו מקורביו לעסוק במכירת הספרים והתבונן אבי כי מרבים דברים עם אחד והלה ממאן ליקח וקרא את מקורביו ומיחה בהם על שמפצירים יותר על המדה ואמר בבדיחותא הלא כתיב מי האיש החפץ".</ref>
			* האם שיכנוע אדם לקנות חפץ באמצעות הצגתו לפניו באורח שמושך את ליבו לרכוש אותו, ומשכנע אותו להתאוות לחפץ זה, ומעורר בליבו תאווה גשמית לחפץ, נחשב 'לפני עיוור במידות'?
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}

Shyk ב־13:10, 22 בנובמבר 2012

2012-11-22T13:10:44Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־13:10, 22 בנובמבר 2012
שורה 20:		שורה 20:
	* רבא התיר לצייר על הבגד עיטור של "חצים" כדי ליפותו לפני המכירה ועל ידי כך למכור אותם במחיר גבוה יותר<ref>רבא שרא לצלומי גירי</ref> הגמרא מבארת שההיתר הוא בבגד חדש שמייפה אותו ועל ידי כך מוכנים הקונים לשלם עליו יותר<ref>רש"י: "בחדתי - מותר שאינו אלא ליפות, והרוצה להוסיף על דמיהם בשביל יופיים מוחל הוא"</ref> אך לא בבגד ישן שעל ידי הציור הוא מנסה למוכרו כחדש. {{מקור\|בבלי:בבא מציעא ס ב$בבלי בבא מציעא ס, ב}}		* רבא התיר לצייר על הבגד עיטור של "חצים" כדי ליפותו לפני המכירה ועל ידי כך למכור אותם במחיר גבוה יותר<ref>רבא שרא לצלומי גירי</ref> הגמרא מבארת שההיתר הוא בבגד חדש שמייפה אותו ועל ידי כך מוכנים הקונים לשלם עליו יותר<ref>רש"י: "בחדתי - מותר שאינו אלא ליפות, והרוצה להוסיף על דמיהם בשביל יופיים מוחל הוא"</ref> אך לא בבגד ישן שעל ידי הציור הוא מנסה למוכרו כחדש. {{מקור\|בבלי:בבא מציעא ס ב$בבלי בבא מציעא ס, ב}}
	* רב פפא התיר לצייר על הבגד עיטור של "סירים" לפני המכירה, ועל ידי כך למכור אותם במחיר גבוה יותר<ref>רב פפא בר שמואל שרא לצלומי דיקולי</ref> {{מקור\|בבלי:בבא מציעא ס ב$בבלי בבא מציעא ס, ב}}		* רב פפא התיר לצייר על הבגד עיטור של "סירים" לפני המכירה, ועל ידי כך למכור אותם במחיר גבוה יותר<ref>רב פפא בר שמואל שרא לצלומי דיקולי</ref> {{מקור\|בבלי:בבא מציעא ס ב$בבלי בבא מציעא ס, ב}}
			===שכנוע אדם לקנות===
			* על החפץ חיים מסופר שלא רצה שיפצירו באנשים לקנות את ספריו, מחשש גזל<ref>כך כותב בנו של החפץ חיים בספר [[מכתבי הרב חפץ חיים]], עמ' 12: "לא נחה דעתו אם העתירו על מי שהוא בהפצרות ליקח את ספרו ג"כ מטעם הנ"ל וגם משום חשש גזל אף שלוקח משום כיסופא זכורני כי פעם אחת בקרתי את מר אבי בדרך בעיר שמכר אז את ספריו וראיתי לאחר התפלה כי החלו מקורביו לעסוק במכירת הספרים והתבונן אבי כי מרבים דברים עם אחד והלה ממאן ליקח וקרא את מקורביו ומיחה בהם על שמפצירים יותר על המדה ואמר בבדיחותא הלא כתיב מי האיש החפץ".</ref>
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}

Shyk: /* אמנות לצורך פרסום ושיווק */

2012-11-22T09:06:43Z

אמנות לצורך פרסום ושיווק

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־09:06, 22 בנובמבר 2012
שורה 3:		שורה 3:
	* היו נוהגים לשכור אדם שיכריז ביום השוק על הסחורה<ref>תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף צט/ב - אמר רבא הני שקולאי דתברו חביתא דחמרא לחנוואה ביומא דשוקא מיזדבנא בחמש בשאר יומי מיזדבנא בארבע אהדרו ליה ביומא דשוקא מהדרו ליה חביתא דחמרא בשאר יומי מהדרו ליה חמש ולא אמרן אלא דלא הוה ליה חמרא לזבוני אבל הוה ליה חמרא לזבוני הא איבעי ליה לזבוני ומנכי ליה אגר טירחיה '''ודמי ברזנייתא''' - וברש"י שם: "ודמי ברזנייתא - שנותנין ל'''מכריז בעיר על יין בשווקים וברחובות יש בבית פלוני יין למכור'''" [ויש מהראשונים שגורסים "כרזנייתא" מלשון 'כרוז'].</ref>.		* היו נוהגים לשכור אדם שיכריז ביום השוק על הסחורה<ref>תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף צט/ב - אמר רבא הני שקולאי דתברו חביתא דחמרא לחנוואה ביומא דשוקא מיזדבנא בחמש בשאר יומי מיזדבנא בארבע אהדרו ליה ביומא דשוקא מהדרו ליה חביתא דחמרא בשאר יומי מהדרו ליה חמש ולא אמרן אלא דלא הוה ליה חמרא לזבוני אבל הוה ליה חמרא לזבוני הא איבעי ליה לזבוני ומנכי ליה אגר טירחיה '''ודמי ברזנייתא''' - וברש"י שם: "ודמי ברזנייתא - שנותנין ל'''מכריז בעיר על יין בשווקים וברחובות יש בבית פלוני יין למכור'''" [ויש מהראשונים שגורסים "כרזנייתא" מלשון 'כרוז'].</ref>.
	==אמנות לצורך פרסום ושיווק==		==אמנות לצורך פרסום ושיווק==
	* בהלכות ריבית יש שמותר לאדם ששכר שדה מחבירו ללוות מהמשכיר כסף להשקיע בטיוב השדה, ומשום כך לשלם יותר מהמקובל בדמי שכירות השדה. אין זו ריבית משום שהכסף הנוסף שמשלם נחשב לתשלום עבור שכירות שדה מעולה יותר, ולא תשלום ריבית על ההלוואה שנטל. על פי כלל זה, רק השקעת הכסף בדבר הנשכר, מותרת. זאת, משום שבפועל השקעה זו הופכת את הדבר הנשכר למעולה יותר, ולכן לראוי לדמי שכירות גבוהים יותר. הגמרא מביאה יישומים נוספים לעיקרון זה, באדם ששוכר חנות ובמקביל לווה מהמשכיר סכום כסף, ולהוסיף על דמי השכירות כתשלום לחוב. אם רצונו להשקיע את הכסף בשכלול החנות עצמה, הרי זה מותר, שהרי חנות משוכללת מושכרת ביותר מאשר חנות רגילה. לעומת זאת, השקעה של הכסף בסחורה שתימכר בחנות אסורה, כיון שאז התשלום הנוסף על השכירות הוא תשלום ריבית על ההלוואה. בדומה לזה, אדם ששוכר ספינה מחברו, ורוצה ללוות מהמשכיר כסף כדי להשקיע ביפוי המפרש של הספינה, כדי שימצאו שוכרים רבים לספינתו, הדבר מותר. על שתי דוגמאות אלה אומרת הגמרא שיפוי החנות או הספינה בצורות נאות גורם לכך שאנשים ירצו להיכנס לחנות לאכול בה, ולשכור שייט בספינה. <ref>"משנה: ...ומפריז על שדהו ואינו חושש משום רבית. גמרא תנו רבנן מפריז על שדהו ואינו חושש משום רבית כיצד השוכר את השדה מחבירו בעשרה כורים חטין לשנה ואומר לו תן לי מאתים זוז ואפרנסנה ואני אעלה לך שנים עשר כורין לשנה מותר אבל אין מפריז לא על חנות ולא על ספינה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה '''פעמים שמפריז על חנות לצור בה צורה''' ספינה לעשות לה איסקריא '''חנות לצור בה צורתא דצבו בה אינשי והוי אגרא טפי''' ספינה לעשות לה איסקריא '''כיון דשפירא איסקריא טפי אגרא טפי ספינתא'''". תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף סט/ב. וברש"י שם: "אבל לא מפריז לא על שכר חנות ולא על שכר ספינה - שאם שכר ממנו חנות או ספינה אסור ללות הימנו מעות, לקנות פירות ולמכור בחנות, או פרקמטיא להוליך בספינה, ויעלה לו על דמי שכירותו, כיון דלא בגופה דחנות וספינה קא מפיק להו להנך זוזי להשביח החנות או הספינה אין תוספת השכר בשביל חנות וספינה, אלא בשביל שכר מעות: '''לצור בה צורות - שיוציא מעות הללו לצור בו צורות, שתהא נאה, והכל רצין לתוכה לקנות ולאכול שם''': אסקריא - וילון ושאר כלי הספינה, כגון תורן"בפירוט יותר על מטרת הציור של החנות ווילון הספינה, ניתן לראות בדברי המאירי, שם: "כבר ביארנו במשנה שמפריז אדם על שדהו ואין חושש משום רבית כשם שאדם מפריז על שדהו כך מפריז על חנות וספינה ובלבד שיתכוין לשבח גופן כמו שנתכון לשדה לשבח גופו כיצד הרי שהשכיר חנותו או ספינתו בעשרח דינרין בשנה ואמר לו תן לי מאתים זוז '''שאתקן החנות בציור וכיור כדי שיקנו הרואים ויקפצו ליכנס לתוכו לראות הצורות ויקנו מן הסחורות''' ואני אעלה לך י"ב דינרין בשנה '''או שאתקן בהם ספינה זו לעשות בה וילון נאה להקפיץ בה הרואים''' וכן כל כיוצא בזה אבל אם אמר תן לי מאתים זוז שאוציא בסחורה טפי כדי להמציא החנות משפע או לשכור מלחים לספינה וכל כיוצא בזה מדברים שאינן תקון גופם ואני אעלה לך י"ב דינרין לשנה אסור שנראה כנוטל שכר מעותיו:</ref>.		* בהלכות ריבית יש שמותר לאדם ששכר שדה מחבירו ללוות מהמשכיר כסף להשקיע בטיוב השדה, ומשום כך לשלם יותר מהמקובל בדמי שכירות השדה. אין זו ריבית משום שהכסף הנוסף שמשלם נחשב לתשלום עבור שכירות שדה מעולה יותר, ולא תשלום ריבית על ההלוואה שנטל. על פי כלל זה, רק השקעת הכסף בדבר הנשכר, מותרת. זאת, משום שבפועל השקעה זו הופכת את הדבר הנשכר למעולה יותר, ולכן לראוי לדמי שכירות גבוהים יותר. הגמרא מביאה יישומים נוספים לעיקרון זה, באדם ששוכר חנות ובמקביל לווה מהמשכיר סכום כסף, ולהוסיף על דמי השכירות כתשלום לחוב. אם רצונו להשקיע את הכסף בשכלול החנות עצמה, הרי זה מותר, שהרי חנות משוכללת מושכרת ביותר מאשר חנות רגילה. לעומת זאת, השקעה של הכסף בסחורה שתימכר בחנות אסורה, כיון שאז התשלום הנוסף על השכירות הוא תשלום ריבית על ההלוואה. בדומה לזה, אדם ששוכר ספינה מחברו, ורוצה ללוות מהמשכיר כסף כדי להשקיע ביפוי המפרש של הספינה, כדי שימצאו שוכרים רבים לספינתו, הדבר מותר. על שתי דוגמאות אלה אומרת הגמרא שיפוי החנות או הספינה בצורות נאות גורם לכך שאנשים ירצו להיכנס לחנות לאכול בה, ולשכור שייט בספינה. על יפוי החנות כותב רש"י: לצור בה צורות - שיוציא מעות הללו לצור בו צורות, שתהא נאה, '''והכל רצין לתוכה לקנות ולאכול שם''' מקומה של האמנות ככלי לשיווק נראה יותר בדברי המאירי שם: '''שאתקן החנות בציור וכיור כדי שיקנו הרואים ויקפצו ליכנס לתוכו לראות הצורות ויקנו מן הסחורות''', ובמה שכתב ה[[מאירי]] לגבי יפוי מפרש הספינה: "אתקן בהם ספינה זו לעשות בה וילון נאה '''להקפיץ בה הרואים'''". .<ref>"משנה: ...ומפריז על שדהו ואינו חושש משום רבית. גמרא תנו רבנן מפריז על שדהו ואינו חושש משום רבית כיצד השוכר את השדה מחבירו בעשרה כורים חטין לשנה ואומר לו תן לי מאתים זוז ואפרנסנה ואני אעלה לך שנים עשר כורין לשנה מותר אבל אין מפריז לא על חנות ולא על ספינה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה '''פעמים שמפריז על חנות לצור בה צורה''' ספינה לעשות לה איסקריא '''חנות לצור בה צורתא דצבו בה אינשי והוי אגרא טפי''' ספינה לעשות לה איסקריא '''כיון דשפירא איסקריא טפי אגרא טפי ספינתא'''". תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף סט/ב. וברש"י שם: "אבל לא מפריז לא על שכר חנות ולא על שכר ספינה - שאם שכר ממנו חנות או ספינה אסור ללות הימנו מעות, לקנות פירות ולמכור בחנות, או פרקמטיא להוליך בספינה, ויעלה לו על דמי שכירותו, כיון דלא בגופה דחנות וספינה קא מפיק להו להנך זוזי להשביח החנות או הספינה אין תוספת השכר בשביל חנות וספינה, אלא בשביל שכר מעות: '''לצור בה צורות - שיוציא מעות הללו לצור בו צורות, שתהא נאה, והכל רצין לתוכה לקנות ולאכול שם''': אסקריא - וילון ושאר כלי הספינה, כגון תורן"בפירוט יותר על מטרת הציור של החנות ווילון הספינה, ניתן לראות בדברי המאירי, שם: "כבר ביארנו במשנה שמפריז אדם על שדהו ואין חושש משום רבית כשם שאדם מפריז על שדהו כך מפריז על חנות וספינה ובלבד שיתכוין לשבח גופן כמו שנתכון לשדה לשבח גופו כיצד הרי שהשכיר חנותו או ספינתו בעשרח דינרין בשנה ואמר לו תן לי מאתים זוז '''שאתקן החנות בציור וכיור כדי שיקנו הרואים ויקפצו ליכנס לתוכו לראות הצורות ויקנו מן הסחורות''' ואני אעלה לך י"ב דינרין בשנה '''או שאתקן בהם ספינה זו לעשות בה וילון נאה להקפיץ בה הרואים''' וכן כל כיוצא בזה אבל אם אמר תן לי מאתים זוז שאוציא בסחורה טפי כדי להמציא החנות משפע או לשכור מלחים לספינה וכל כיוצא בזה מדברים שאינן תקון גופם ואני אעלה לך י"ב דינרין לשנה אסור שנראה כנוטל שכר מעותיו:</ref>.
	*		*

	==המותר והאסור בפרסום ושיווק==		==המותר והאסור בפרסום ושיווק==
	* חלוקת מוצרים חינם כדי למשוך קונים - "רבי יהודה אומר לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבא אצלו וחכמים מתירין" {{מקור\|בבלי:בבא מציעא ס א$בבלי בבא מציעא ס, א}}. וטעמם של חכמים שמתירים, מפני שיש הזדמנות שווה לשאר המוכרים לחלק גם הם מוצרים חינם כדי למשוך את הקונים אליהם - "מאי טעמייהו דרבנן דאמר ליה אנא מפליגנא אמגוזי ואת פליג שיסקי" {{מקור\|בבלי:בבא מציעא ס א$בבלי בבא מציעא ס, א}}.		* חלוקת מוצרים חינם כדי למשוך קונים - "רבי יהודה אומר לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבא אצלו וחכמים מתירין" {{מקור\|בבלי:בבא מציעא ס א$בבלי בבא מציעא ס, א}}. וטעמם של חכמים שמתירים, מפני שיש הזדמנות שווה לשאר המוכרים לחלק גם הם מוצרים חינם כדי למשוך את הקונים אליהם - "מאי טעמייהו דרבנן דאמר ליה אנא מפליגנא אמגוזי ואת פליג שיסקי" {{מקור\|בבלי:בבא מציעא ס א$בבלי בבא מציעא ס, א}}.

Shyk ב־09:03, 22 בנובמבר 2012

2012-11-22T09:03:35Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־09:03, 22 בנובמבר 2012
שורה 2:		שורה 2:
	==פרסום==		==פרסום==
	* היו נוהגים לשכור אדם שיכריז ביום השוק על הסחורה<ref>תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף צט/ב - אמר רבא הני שקולאי דתברו חביתא דחמרא לחנוואה ביומא דשוקא מיזדבנא בחמש בשאר יומי מיזדבנא בארבע אהדרו ליה ביומא דשוקא מהדרו ליה חביתא דחמרא בשאר יומי מהדרו ליה חמש ולא אמרן אלא דלא הוה ליה חמרא לזבוני אבל הוה ליה חמרא לזבוני הא איבעי ליה לזבוני ומנכי ליה אגר טירחיה '''ודמי ברזנייתא''' - וברש"י שם: "ודמי ברזנייתא - שנותנין ל'''מכריז בעיר על יין בשווקים וברחובות יש בבית פלוני יין למכור'''" [ויש מהראשונים שגורסים "כרזנייתא" מלשון 'כרוז'].</ref>.		* היו נוהגים לשכור אדם שיכריז ביום השוק על הסחורה<ref>תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף צט/ב - אמר רבא הני שקולאי דתברו חביתא דחמרא לחנוואה ביומא דשוקא מיזדבנא בחמש בשאר יומי מיזדבנא בארבע אהדרו ליה ביומא דשוקא מהדרו ליה חביתא דחמרא בשאר יומי מהדרו ליה חמש ולא אמרן אלא דלא הוה ליה חמרא לזבוני אבל הוה ליה חמרא לזבוני הא איבעי ליה לזבוני ומנכי ליה אגר טירחיה '''ודמי ברזנייתא''' - וברש"י שם: "ודמי ברזנייתא - שנותנין ל'''מכריז בעיר על יין בשווקים וברחובות יש בבית פלוני יין למכור'''" [ויש מהראשונים שגורסים "כרזנייתא" מלשון 'כרוז'].</ref>.
	===אמנות לצורך פרסום ושיווק===		==אמנות לצורך פרסום ושיווק==
	* "משנה: ...ומפריז על שדהו ואינו חושש משום רבית. גמרא תנו רבנן מפריז על שדהו ואינו חושש משום רבית כיצד השוכר את השדה מחבירו בעשרה כורים חטין לשנה ואומר לו תן לי מאתים זוז ואפרנסנה ואני אעלה לך שנים עשר כורין לשנה מותר אבל אין מפריז לא על חנות ולא על ספינה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה '''פעמים שמפריז על חנות לצור בה צורה''' ספינה לעשות לה איסקריא '''חנות לצור בה צורתא דצבו בה אינשי והוי אגרא טפי''' ספינה לעשות לה איסקריא '''כיון דשפירא איסקריא טפי אגרא טפי ספינתא'''". תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף סט/ב. וברש"י שם: "אבל לא מפריז לא על שכר חנות ולא על שכר ספינה - שאם שכר ממנו חנות או ספינה אסור ללות הימנו מעות, לקנות פירות ולמכור בחנות, או פרקמטיא להוליך בספינה, ויעלה לו על דמי שכירותו, כיון דלא בגופה דחנות וספינה קא מפיק להו להנך זוזי להשביח החנות או הספינה אין תוספת השכר בשביל חנות וספינה, אלא בשביל שכר מעות: '''לצור בה צורות - שיוציא מעות הללו לצור בו צורות, שתהא נאה, והכל רצין לתוכה לקנות ולאכול שם''': אסקריא - וילון ושאר כלי הספינה, כגון תורן"~~<ref>~~בפירוט יותר על מטרת הציור של החנות ווילון הספינה, ניתן לראות בדברי המאירי, שם: "כבר ביארנו במשנה שמפריז אדם על שדהו ואין חושש משום רבית כשם שאדם מפריז על שדהו כך מפריז על חנות וספינה ובלבד שיתכוין לשבח גופן כמו שנתכון לשדה לשבח גופו כיצד הרי שהשכיר חנותו או ספינתו בעשרח דינרין בשנה ואמר לו תן לי מאתים זוז '''שאתקן החנות בציור וכיור כדי שיקנו הרואים ויקפצו ליכנס לתוכו לראות הצורות ויקנו מן הסחורות''' ואני אעלה לך י"ב דינרין בשנה '''או שאתקן בהם ספינה זו לעשות בה וילון נאה להקפיץ בה הרואים''' וכן כל כיוצא בזה אבל אם אמר תן לי מאתים זוז שאוציא בסחורה טפי כדי להמציא החנות משפע או לשכור מלחים לספינה וכל כיוצא בזה מדברים שאינן תקון גופם ואני אעלה לך י"ב דינרין לשנה אסור שנראה כנוטל שכר מעותיו:</ref>.		* בהלכות ריבית יש שמותר לאדם ששכר שדה מחבירו ללוות מהמשכיר כסף להשקיע בטיוב השדה, ומשום כך לשלם יותר מהמקובל בדמי שכירות השדה. אין זו ריבית משום שהכסף הנוסף שמשלם נחשב לתשלום עבור שכירות שדה מעולה יותר, ולא תשלום ריבית על ההלוואה שנטל. על פי כלל זה, רק השקעת הכסף בדבר הנשכר, מותרת. זאת, משום שבפועל השקעה זו הופכת את הדבר הנשכר למעולה יותר, ולכן לראוי לדמי שכירות גבוהים יותר. הגמרא מביאה יישומים נוספים לעיקרון זה, באדם ששוכר חנות ובמקביל לווה מהמשכיר סכום כסף, ולהוסיף על דמי השכירות כתשלום לחוב. אם רצונו להשקיע את הכסף בשכלול החנות עצמה, הרי זה מותר, שהרי חנות משוכללת מושכרת ביותר מאשר חנות רגילה. לעומת זאת, השקעה של הכסף בסחורה שתימכר בחנות אסורה, כיון שאז התשלום הנוסף על השכירות הוא תשלום ריבית על ההלוואה. בדומה לזה, אדם ששוכר ספינה מחברו, ורוצה ללוות מהמשכיר כסף כדי להשקיע ביפוי המפרש של הספינה, כדי שימצאו שוכרים רבים לספינתו, הדבר מותר. על שתי דוגמאות אלה אומרת הגמרא שיפוי החנות או הספינה בצורות נאות גורם לכך שאנשים ירצו להיכנס לחנות לאכול בה, ולשכור שייט בספינה. <ref>"משנה: ...ומפריז על שדהו ואינו חושש משום רבית. גמרא תנו רבנן מפריז על שדהו ואינו חושש משום רבית כיצד השוכר את השדה מחבירו בעשרה כורים חטין לשנה ואומר לו תן לי מאתים זוז ואפרנסנה ואני אעלה לך שנים עשר כורין לשנה מותר אבל אין מפריז לא על חנות ולא על ספינה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה '''פעמים שמפריז על חנות לצור בה צורה''' ספינה לעשות לה איסקריא '''חנות לצור בה צורתא דצבו בה אינשי והוי אגרא טפי''' ספינה לעשות לה איסקריא '''כיון דשפירא איסקריא טפי אגרא טפי ספינתא'''". תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף סט/ב. וברש"י שם: "אבל לא מפריז לא על שכר חנות ולא על שכר ספינה - שאם שכר ממנו חנות או ספינה אסור ללות הימנו מעות, לקנות פירות ולמכור בחנות, או פרקמטיא להוליך בספינה, ויעלה לו על דמי שכירותו, כיון דלא בגופה דחנות וספינה קא מפיק להו להנך זוזי להשביח החנות או הספינה אין תוספת השכר בשביל חנות וספינה, אלא בשביל שכר מעות: '''לצור בה צורות - שיוציא מעות הללו לצור בו צורות, שתהא נאה, והכל רצין לתוכה לקנות ולאכול שם''': אסקריא - וילון ושאר כלי הספינה, כגון תורן"בפירוט יותר על מטרת הציור של החנות ווילון הספינה, ניתן לראות בדברי המאירי, שם: "כבר ביארנו במשנה שמפריז אדם על שדהו ואין חושש משום רבית כשם שאדם מפריז על שדהו כך מפריז על חנות וספינה ובלבד שיתכוין לשבח גופן כמו שנתכון לשדה לשבח גופו כיצד הרי שהשכיר חנותו או ספינתו בעשרח דינרין בשנה ואמר לו תן לי מאתים זוז '''שאתקן החנות בציור וכיור כדי שיקנו הרואים ויקפצו ליכנס לתוכו לראות הצורות ויקנו מן הסחורות''' ואני אעלה לך י"ב דינרין בשנה '''או שאתקן בהם ספינה זו לעשות בה וילון נאה להקפיץ בה הרואים''' וכן כל כיוצא בזה אבל אם אמר תן לי מאתים זוז שאוציא בסחורה טפי כדי להמציא החנות משפע או לשכור מלחים לספינה וכל כיוצא בזה מדברים שאינן תקון גופם ואני אעלה לך י"ב דינרין לשנה אסור שנראה כנוטל שכר מעותיו:</ref>.
			*
	==המותר והאסור בפרסום ושיווק==		==המותר והאסור בפרסום ושיווק==
	* חלוקת מוצרים חינם כדי למשוך קונים - "רבי יהודה אומר לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבא אצלו וחכמים מתירין" {{מקור\|בבלי:בבא מציעא ס א$בבלי בבא מציעא ס, א}}. וטעמם של חכמים שמתירים, מפני שיש הזדמנות שווה לשאר המוכרים לחלק גם הם מוצרים חינם כדי למשוך את הקונים אליהם - "מאי טעמייהו דרבנן דאמר ליה אנא מפליגנא אמגוזי ואת פליג שיסקי" {{מקור\|בבלי:בבא מציעא ס א$בבלי בבא מציעא ס, א}}.		* חלוקת מוצרים חינם כדי למשוך קונים - "רבי יהודה אומר לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבא אצלו וחכמים מתירין" {{מקור\|בבלי:בבא מציעא ס א$בבלי בבא מציעא ס, א}}. וטעמם של חכמים שמתירים, מפני שיש הזדמנות שווה לשאר המוכרים לחלק גם הם מוצרים חינם כדי למשוך את הקונים אליהם - "מאי טעמייהו דרבנן דאמר ליה אנא מפליגנא אמגוזי ואת פליג שיסקי" {{מקור\|בבלי:בבא מציעא ס א$בבלי בבא מציעא ס, א}}.

Shyk ב־08:35, 19 בנובמבר 2012

2012-11-19T08:35:24Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־08:35, 19 בנובמבר 2012
שורה 1:		שורה 1:
	{{בעבודה}}		{{בעבודה\|[[משתמש:Shyk\|Shyk]] ([[שיחת משתמש:Shyk\|שיחה]]) 10:35, 19 בנובמבר 2012 (IST)}}
	==פרסום==		==פרסום==
	* היו נוהגים לשכור אדם שיכריז ביום השוק על הסחורה<ref>תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף צט/ב - אמר רבא הני שקולאי דתברו חביתא דחמרא לחנוואה ביומא דשוקא מיזדבנא בחמש בשאר יומי מיזדבנא בארבע אהדרו ליה ביומא דשוקא מהדרו ליה חביתא דחמרא בשאר יומי מהדרו ליה חמש ולא אמרן אלא דלא הוה ליה חמרא לזבוני אבל הוה ליה חמרא לזבוני הא איבעי ליה לזבוני ומנכי ליה אגר טירחיה '''ודמי ברזנייתא''' - וברש"י שם: "ודמי ברזנייתא - שנותנין ל'''מכריז בעיר על יין בשווקים וברחובות יש בבית פלוני יין למכור'''" [ויש מהראשונים שגורסים "כרזנייתא" מלשון 'כרוז'].</ref>.		* היו נוהגים לשכור אדם שיכריז ביום השוק על הסחורה<ref>תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף צט/ב - אמר רבא הני שקולאי דתברו חביתא דחמרא לחנוואה ביומא דשוקא מיזדבנא בחמש בשאר יומי מיזדבנא בארבע אהדרו ליה ביומא דשוקא מהדרו ליה חביתא דחמרא בשאר יומי מהדרו ליה חמש ולא אמרן אלא דלא הוה ליה חמרא לזבוני אבל הוה ליה חמרא לזבוני הא איבעי ליה לזבוני ומנכי ליה אגר טירחיה '''ודמי ברזנייתא''' - וברש"י שם: "ודמי ברזנייתא - שנותנין ל'''מכריז בעיר על יין בשווקים וברחובות יש בבית פלוני יין למכור'''" [ויש מהראשונים שגורסים "כרזנייתא" מלשון 'כרוז'].</ref>.

Shyk ב־08:34, 19 בנובמבר 2012

2012-11-19T08:34:39Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־08:34, 19 בנובמבר 2012
שורה 1:		שורה 1:
	{{בעבודה~~[[משתמש:Shyk\|Shyk]] ([[שיחת משתמש:Shyk\|שיחה]]) 10:34, 19 בנובמבר 2012 (IST)~~}}		{{בעבודה}}
	==פרסום==		==פרסום==
	* היו נוהגים לשכור אדם שיכריז ביום השוק על הסחורה<ref>תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף צט/ב - אמר רבא הני שקולאי דתברו חביתא דחמרא לחנוואה ביומא דשוקא מיזדבנא בחמש בשאר יומי מיזדבנא בארבע אהדרו ליה ביומא דשוקא מהדרו ליה חביתא דחמרא בשאר יומי מהדרו ליה חמש ולא אמרן אלא דלא הוה ליה חמרא לזבוני אבל הוה ליה חמרא לזבוני הא איבעי ליה לזבוני ומנכי ליה אגר טירחיה '''ודמי ברזנייתא''' - וברש"י שם: "ודמי ברזנייתא - שנותנין ל'''מכריז בעיר על יין בשווקים וברחובות יש בבית פלוני יין למכור'''" [ויש מהראשונים שגורסים "כרזנייתא" מלשון 'כרוז'].</ref>.		* היו נוהגים לשכור אדם שיכריז ביום השוק על הסחורה<ref>תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף צט/ב - אמר רבא הני שקולאי דתברו חביתא דחמרא לחנוואה ביומא דשוקא מיזדבנא בחמש בשאר יומי מיזדבנא בארבע אהדרו ליה ביומא דשוקא מהדרו ליה חביתא דחמרא בשאר יומי מהדרו ליה חמש ולא אמרן אלא דלא הוה ליה חמרא לזבוני אבל הוה ליה חמרא לזבוני הא איבעי ליה לזבוני ומנכי ליה אגר טירחיה '''ודמי ברזנייתא''' - וברש"י שם: "ודמי ברזנייתא - שנותנין ל'''מכריז בעיר על יין בשווקים וברחובות יש בבית פלוני יין למכור'''" [ויש מהראשונים שגורסים "כרזנייתא" מלשון 'כרוז'].</ref>.