פילגש בגבעה - היסטוריית גרסאות

37.60.40.9: /* עינוי הפילגש */

2023-08-23T18:35:18Z

עינוי הפילגש

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:35, 23 באוגוסט 2023
שורה 3:		שורה 3:
	==סיפור המקרה==		==סיפור המקרה==
	===עינוי הפילגש===		===עינוי הפילגש===
	התנ"ך מספר על איש מהר אפרים שלקח לו [[פילגש]] מ[[בית לחם]] שביהודה. לאחר שפלגשו זנתה תחתיו, היא חזרה לבית אביה שבבית לחם, ושהתה שם "ימים ארבעה חודשים" כאשר יש המפרשים זאת {{הערה\|מצודות,שם}} לא כארבעה חודשים אלא כשנה וארבעה חדשים. האיש הלך לבית לחם לנסות לשכנעה לשוב אליו, ונשאר אף הוא בבית אביה שלושה ימים. ביום הרביעי, כשהתכונן לחזור עם פילגשו להר אפרים, הפציר בו אבי הנערה להשאר עוד יום אחד. בתחילת היום החמישי, מפציר שוב האב כי ישארו לסעוד את לבם בטרם יצאו, ולאחר שנגמרת הסעודה כבר החל הערב לרדת, והאב הפציר בהם שישארו ללון בביתו, אך האיש סרב, ויצא לדרכו. הוא הגיע בחשיכה לאיזור [[נחלת שבט בנימין]], ונערו הציע לו ללון בעיר [[יבוסי]]ת סמוכה. האיש סרב לישון בעיר נכרית, והתעקש ללון בעיר [[גבעה]], בה יושבים בני שבט בנימין. בגבעה, לנו האיש ונערו ברחוב העיר, ואיש לא הזמינם ללון בביתו, מלבד זקן אחד מהר אפרים, שארחו וטיפל בכל צרכיו. בעודם סועדים בבית המארח, התקבצו אנשי גבעה בפתח בית האיש המארח, בדרישה כי יוציא את האורח החוצה, על מנת שיוכלו לקיים עמו [[משכב זכר]] ({{מקור\|רש"י שופטים יט כב$רש"י יט כב}} ע"פ חז"ל). האיש מסרב ומציע להם את בתו הבתולה ואת פילגש אורחו לשם כך, אך הם סרבו. האיש הוציא אליהם את פילגש האורח, והם ענו אותה כל הלילה, ובעלות השחר עזבו אותה. היא הגיעה לבית מארחה, ונפלה על פתח הדלת, וכשהאיש יצא מבית מארחו ללכת, ראה את פילגשו נופלת על פתח הבית. הוא קרא לה לבוא עמו, ומשלא ענתה, הבין כי היא מתה. הוא לקח את גופתה אל ביתו, שם ביתר אותה לשנים עשר חלקים, אותם שלח בכל גבול ישראל, וכל מי שראה את הנתחים אמר: "לא נהיתה ולא נראתה כזאת למיום עלות בני ישראל מארץ מצרים עד היום הזה שימו לכם עליה עצו ודברו" {{מקור\|שופטים יט ל\|כן}}.		התנ"ך מספר על איש מהר אפרים שלקח לו [[פילגש]] מ[[בית לחם]] שביהודה. לאחר שפלגשו זנתה תחתיו, היא חזרה לבית אביה שבבית לחם, ושהתה שם "ימים ארבעה חודשים" כאשר יש המפרשים זאת {{הערה\|מצודות,שם}} לא כארבעה חודשים אלא כשנה וארבעה חדשים. האיש הלך לבית לחם לנסות לשכנעה לשוב אליו, ונשאר אף הוא בבית אביה שלושה ימים. ביום הרביעי, כשהתכונן לחזור עם פילגשו להר אפרים, הפציר בו אבי הנערה להשאר עוד יום אחד. בתחילת היום החמישי, מפציר שוב האב כי ישארו לסעוד את לבם בטרם יצאו, ולאחר שנגמרת הסעודה כבר החל הערב לרדת, והאב הפציר בהם שישארו ללון בביתו, אך האיש סרב, ויצא לדרכו. הוא הגיע בחשיכה לאיזור [[נחלת שבט בנימין]], ונערו הציע לו ללון בעיר [[יבוסי]]ת סמוכה. האיש סרב לישון בעיר נכרית, והתעקש ללון בעיר [[גבעה]], בה יושבים בני שבט בנימין. בגבעה, לנו האיש ונערו ברחוב העיר, ואיש לא הזמינם ללון בביתו, מלבד זקן אחד מהר אפרים, שארחו וטיפל בכל צרכיו. בעודם סועדים בבית המארח, התקבצו אנשי גבעה בפתח בית האיש המארח, בדרישה כי יוציא את האורח החוצה, על מנת שיוכלו לקיים עמו [[משכב זכר]] ({{מקור\|רש"י שופטים יט כב$רש"י יט כב}} ע"פ חז"ל). האיש מסרב ומציע להם את בתו הבתולה ואת פילגש אורחו לשם כך, אך הם סרבו. האיש הוציא אליהם את פילגש האורח, והם ענו אותה כל הלילה, ובעלות השחר עזבו אותה. היא הגיעה לבית מארחה ונפלה על פתח הדלת, וכשהאיש יצא מבית מארחו ללכת, ראה את פילגשו נופלת על פתח הבית. הוא קרא לה לבוא עמו, ומשלא ענתה, הבין כי היא מתה. הוא לקח את גופתה אל ביתו, שם ביתר אותה לשנים עשר חלקים, אותם שלח בכל גבול ישראל, וכל מי שראה את הנתחים אמר: "לא נהיתה ולא נראתה כזאת למיום עלות בני ישראל מארץ מצרים עד היום הזה שימו לכם עליה עצו ודברו" {{מקור\|שופטים יט ל\|כן}}.

	===המלחמה===		===המלחמה===

37.60.40.9: /* עינוי הפילגש */

2023-08-23T18:34:02Z

עינוי הפילגש

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:34, 23 באוגוסט 2023
שורה 3:		שורה 3:
	==סיפור המקרה==		==סיפור המקרה==
	===עינוי הפילגש===		===עינוי הפילגש===
	התנ"ך מספר על איש מהר אפרים שלקח לו [[פילגש]] מ[[בית לחם]] שביהודה. לאחר שפלגשו זנתה תחתיו, היא חזרה לבית אביה שבבית לחם, ושהתה שם "ימים ארבעה חודשים" כאשר יש המפרשים זאת {{הערה\|מצודות,שם}} לא כארבעה חודשים אלא כשנה וארבעה חדשים. האיש הלך לבית לחם לנסות לשכנעה לשוב אליו, ונשאר אף הוא בבית אביה שלושה ימים. ביום הרביעי, כשהתכונן לחזור עם פילגשו להר אפרים, הפציר בו אבי הנערה להשאר עוד יום אחד. בתחילת היום החמישי, מפציר שוב האב כי ישארו לסעוד את לבם בטרם יצאו, ולאחר שנגמרת הסעודה כבר החל הערב לרדת, והאב הפציר בהם שישארו ללון בביתו, אך האיש סרב, ויצא לדרכו. הוא הגיע בחשיכה לאיזור [[נחלת שבט בנימין]], ונערו הציע לו ללון בעיר [[יבוסי]]ת סמוכה. האיש סרב לישון בעיר נכרית, והתעקש ללון בעיר [[גבעה]], בה יושבים בני שבט בנימין. בגבעה, לנו האיש ונערו ברחוב העיר, ואיש לא הזמינם ללון בביתו, מלבד זקן אחד מהר אפרים, שארחו וטיפל בכל צרכיו. בעודם סועדים בבית המארח, התקבצו אנשי גבעה בפתח בית האיש המארח, בדרישה כי יוציא את האורח החוצה, על מנת שיוכלו לקיים עמו [[משכב זכר]] ({{מקור\|רש"י שופטים יט כב$רש"י יט כב}} ע"פ חז"ל). האיש מסרב ומציע להם את בתו הבתולה ואת פילגש אורחו לשם כך, אך הם סרבו. האיש הוציא אליהם את פילגש האורח, והם ענו אותה כל הלילה, ובעלות השחר עזבו אותה. היא הגיעה לבית מארחה, ונפלה על פתח הדלת, וכשהאיש יצא מבית מארחו ללכת. ראה את פילגשו נופלת על פתח הבית. הוא קרא לה לבוא עמו, ומשלא ענתה, הבין כי היא מתה. הוא לקח את גופתה אל ביתו, שם ביתר אותה לשנים עשר חלקים, אותם שלח בכל גבול ישראל, וכל מי שראה את הנתחים אמר: "לא נהיתה ולא נראתה כזאת למיום עלות בני ישראל מארץ מצרים עד היום הזה שימו לכם עליה עצו ודברו" {{מקור\|שופטים יט ל\|כן}}.		התנ"ך מספר על איש מהר אפרים שלקח לו [[פילגש]] מ[[בית לחם]] שביהודה. לאחר שפלגשו זנתה תחתיו, היא חזרה לבית אביה שבבית לחם, ושהתה שם "ימים ארבעה חודשים" כאשר יש המפרשים זאת {{הערה\|מצודות,שם}} לא כארבעה חודשים אלא כשנה וארבעה חדשים. האיש הלך לבית לחם לנסות לשכנעה לשוב אליו, ונשאר אף הוא בבית אביה שלושה ימים. ביום הרביעי, כשהתכונן לחזור עם פילגשו להר אפרים, הפציר בו אבי הנערה להשאר עוד יום אחד. בתחילת היום החמישי, מפציר שוב האב כי ישארו לסעוד את לבם בטרם יצאו, ולאחר שנגמרת הסעודה כבר החל הערב לרדת, והאב הפציר בהם שישארו ללון בביתו, אך האיש סרב, ויצא לדרכו. הוא הגיע בחשיכה לאיזור [[נחלת שבט בנימין]], ונערו הציע לו ללון בעיר [[יבוסי]]ת סמוכה. האיש סרב לישון בעיר נכרית, והתעקש ללון בעיר [[גבעה]], בה יושבים בני שבט בנימין. בגבעה, לנו האיש ונערו ברחוב העיר, ואיש לא הזמינם ללון בביתו, מלבד זקן אחד מהר אפרים, שארחו וטיפל בכל צרכיו. בעודם סועדים בבית המארח, התקבצו אנשי גבעה בפתח בית האיש המארח, בדרישה כי יוציא את האורח החוצה, על מנת שיוכלו לקיים עמו [[משכב זכר]] ({{מקור\|רש"י שופטים יט כב$רש"י יט כב}} ע"פ חז"ל). האיש מסרב ומציע להם את בתו הבתולה ואת פילגש אורחו לשם כך, אך הם סרבו. האיש הוציא אליהם את פילגש האורח, והם ענו אותה כל הלילה, ובעלות השחר עזבו אותה. היא הגיעה לבית מארחה, ונפלה על פתח הדלת, וכשהאיש יצא מבית מארחו ללכת, ראה את פילגשו נופלת על פתח הבית. הוא קרא לה לבוא עמו, ומשלא ענתה, הבין כי היא מתה. הוא לקח את גופתה אל ביתו, שם ביתר אותה לשנים עשר חלקים, אותם שלח בכל גבול ישראל, וכל מי שראה את הנתחים אמר: "לא נהיתה ולא נראתה כזאת למיום עלות בני ישראל מארץ מצרים עד היום הזה שימו לכם עליה עצו ודברו" {{מקור\|שופטים יט ל\|כן}}.

	===המלחמה===		===המלחמה===

Wikiboss: /* לאחר המלחמה */

2021-05-03T20:27:03Z

לאחר המלחמה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־20:27, 3 במאי 2021
שורה 20:		שורה 20:

	{{שופטים}}		{{שופטים}}
			{{הערות שוליים}}
	[[קטגוריה:ספר שופטים]]		[[קטגוריה:ספר שופטים]]

Wikiboss ב־20:26, 3 במאי 2021

2021-05-03T20:26:27Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־20:26, 3 במאי 2021
שורה 3:		שורה 3:
	==סיפור המקרה==		==סיפור המקרה==
	===עינוי הפילגש===		===עינוי הפילגש===
	התנ"ך מספר על איש מהר אפרים שלקח לו [[פילגש]] מ[[בית לחם]] שביהודה. לאחר שפלגשו זנתה תחתיו, היא חזרה לבית אביה שבבית לחם, ושהתה שם ~~שנה~~ וארבעה חדשים. האיש הלך לבית לחם לנסות לשכנעה לשוב אליו, ונשאר אף הוא בבית אביה שלושה ימים. ביום הרביעי, כשהתכונן לחזור עם פילגשו להר אפרים, הפציר בו אבי הנערה להשאר עוד יום אחד. בתחילת היום החמישי, מפציר שוב האב כי ישארו לסעוד את לבם בטרם יצאו, ולאחר שנגמרת הסעודה כבר החל הערב לרדת, והאב הפציר בהם שישארו ללון בביתו, אך האיש סרב, ויצא לדרכו. הוא הגיע בחשיכה לאיזור [[נחלת שבט בנימין]], ונערו הציע לו ללון בעיר [[יבוסי]]ת סמוכה. האיש סרב לישון בעיר נכרית, והתעקש ללון בעיר [[גבעה]], בה יושבים בני שבט בנימין. בגבעה, לנו האיש ונערו ברחוב העיר, ואיש לא הזמינם ללון בביתו, מלבד זקן אחד מהר אפרים, שארחו וטיפל בכל צרכיו. בעודם סועדים בבית המארח, התקבצו אנשי גבעה בפתח בית האיש המארח, בדרישה כי יוציא את האורח החוצה, על מנת שיוכלו לקיים עמו [[משכב זכר]] ({{מקור\|רש"י שופטים יט כב$רש"י יט כב}} ע"פ חז"ל). האיש מסרב ומציע להם את בתו הבתולה ואת פילגש אורחו לשם כך, אך הם סרבו. האיש הוציא אליהם את פילגש האורח, והם ענו אותה כל הלילה, ובעלות השחר עזבו אותה. היא הגיעה לבית מארחה, ונפלה על פתח הדלת, וכשהאיש יצא מבית מארחו ללכת. ראה את פילגשו נופלת על פתח הבית. הוא קרא לה לבוא עמו, ומשלא ענתה, הבין כי היא מתה. הוא לקח את גופתה אל ביתו, שם ביתר אותה לשנים עשר חלקים, אותם שלח בכל גבול ישראל, וכל מי שראה את הנתחים אמר: "לא נהיתה ולא נראתה כזאת למיום עלות בני ישראל מארץ מצרים עד היום הזה שימו לכם עליה עצו ודברו" {{מקור\|שופטים יט ל\|כן}}.		התנ"ך מספר על איש מהר אפרים שלקח לו [[פילגש]] מ[[בית לחם]] שביהודה. לאחר שפלגשו זנתה תחתיו, היא חזרה לבית אביה שבבית לחם, ושהתה שם "ימים ארבעה חודשים" כאשר יש המפרשים זאת {{הערה\|מצודות,שם}} לא כארבעה חודשים אלא כשנה וארבעה חדשים. האיש הלך לבית לחם לנסות לשכנעה לשוב אליו, ונשאר אף הוא בבית אביה שלושה ימים. ביום הרביעי, כשהתכונן לחזור עם פילגשו להר אפרים, הפציר בו אבי הנערה להשאר עוד יום אחד. בתחילת היום החמישי, מפציר שוב האב כי ישארו לסעוד את לבם בטרם יצאו, ולאחר שנגמרת הסעודה כבר החל הערב לרדת, והאב הפציר בהם שישארו ללון בביתו, אך האיש סרב, ויצא לדרכו. הוא הגיע בחשיכה לאיזור [[נחלת שבט בנימין]], ונערו הציע לו ללון בעיר [[יבוסי]]ת סמוכה. האיש סרב לישון בעיר נכרית, והתעקש ללון בעיר [[גבעה]], בה יושבים בני שבט בנימין. בגבעה, לנו האיש ונערו ברחוב העיר, ואיש לא הזמינם ללון בביתו, מלבד זקן אחד מהר אפרים, שארחו וטיפל בכל צרכיו. בעודם סועדים בבית המארח, התקבצו אנשי גבעה בפתח בית האיש המארח, בדרישה כי יוציא את האורח החוצה, על מנת שיוכלו לקיים עמו [[משכב זכר]] ({{מקור\|רש"י שופטים יט כב$רש"י יט כב}} ע"פ חז"ל). האיש מסרב ומציע להם את בתו הבתולה ואת פילגש אורחו לשם כך, אך הם סרבו. האיש הוציא אליהם את פילגש האורח, והם ענו אותה כל הלילה, ובעלות השחר עזבו אותה. היא הגיעה לבית מארחה, ונפלה על פתח הדלת, וכשהאיש יצא מבית מארחו ללכת. ראה את פילגשו נופלת על פתח הבית. הוא קרא לה לבוא עמו, ומשלא ענתה, הבין כי היא מתה. הוא לקח את גופתה אל ביתו, שם ביתר אותה לשנים עשר חלקים, אותם שלח בכל גבול ישראל, וכל מי שראה את הנתחים אמר: "לא נהיתה ולא נראתה כזאת למיום עלות בני ישראל מארץ מצרים עד היום הזה שימו לכם עליה עצו ודברו" {{מקור\|שופטים יט ל\|כן}}.

	===המלחמה===		===המלחמה===

37.60.47.109: /* עינוי הפילגש */הוספתי תוכן

2021-05-02T19:29:41Z

עינוי הפילגש: הוספתי תוכן

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־19:29, 2 במאי 2021
שורה 3:		שורה 3:
	==סיפור המקרה==		==סיפור המקרה==
	===עינוי הפילגש===		===עינוי הפילגש===
	התנ"ך מספר על איש מהר אפרים שלקח לו [[פילגש]] מ[[בית לחם]] שביהודה. לאחר שפלגשו זנתה תחתיו, היא חזרה לבית אביה שבבית לחם, ושהתה שם ~~ארבעה~~ חדשים. האיש הלך לבית לחם לנסות לשכנעה לשוב אליו, ונשאר אף הוא בבית אביה שלושה ימים. ביום הרביעי, כשהתכונן לחזור עם פילגשו להר אפרים, הפציר בו אבי הנערה להשאר עוד יום אחד. בתחילת היום החמישי, מפציר שוב האב כי ישארו לסעוד את לבם בטרם יצאו, ולאחר שנגמרת הסעודה כבר החל הערב לרדת, והאב הפציר בהם שישארו ללון בביתו, אך האיש סרב, ויצא לדרכו. הוא הגיע בחשיכה לאיזור [[נחלת שבט בנימין]], ונערו הציע לו ללון בעיר [[יבוסי]]ת סמוכה. האיש סרב לישון בעיר נכרית, והתעקש ללון בעיר [[גבעה]], בה יושבים בני שבט בנימין. בגבעה, לנו האיש ונערו ברחוב העיר, ואיש לא הזמינם ללון בביתו, מלבד זקן אחד מהר אפרים, שארחו וטיפל בכל צרכיו. בעודם סועדים בבית המארח, התקבצו אנשי גבעה בפתח בית האיש המארח, בדרישה כי יוציא את האורח החוצה, על מנת שיוכלו לקיים עמו [[משכב זכר]] ({{מקור\|רש"י שופטים יט כב$רש"י יט כב}} ע"פ חז"ל). האיש מסרב ומציע להם את בתו הבתולה ואת פילגש אורחו לשם כך, אך הם סרבו. האיש הוציא אליהם את פילגש האורח, והם ענו אותה כל הלילה, ובעלות השחר עזבו אותה. היא הגיעה לבית מארחה, ונפלה על פתח הדלת, וכשהאיש יצא מבית מארחו ללכת. ראה את פילגשו נופלת על פתח הבית. הוא קרא לה לבוא עמו, ומשלא ענתה, הבין כי היא מתה. הוא לקח את גופתה אל ביתו, שם ביתר אותה לשנים עשר חלקים, אותם שלח בכל גבול ישראל, וכל מי שראה את הנתחים אמר: "לא נהיתה ולא נראתה כזאת למיום עלות בני ישראל מארץ מצרים עד היום הזה שימו לכם עליה עצו ודברו" {{מקור\|שופטים יט ל\|כן}}.		התנ"ך מספר על איש מהר אפרים שלקח לו [[פילגש]] מ[[בית לחם]] שביהודה. לאחר שפלגשו זנתה תחתיו, היא חזרה לבית אביה שבבית לחם, ושהתה שם שנה וארבעה חדשים. האיש הלך לבית לחם לנסות לשכנעה לשוב אליו, ונשאר אף הוא בבית אביה שלושה ימים. ביום הרביעי, כשהתכונן לחזור עם פילגשו להר אפרים, הפציר בו אבי הנערה להשאר עוד יום אחד. בתחילת היום החמישי, מפציר שוב האב כי ישארו לסעוד את לבם בטרם יצאו, ולאחר שנגמרת הסעודה כבר החל הערב לרדת, והאב הפציר בהם שישארו ללון בביתו, אך האיש סרב, ויצא לדרכו. הוא הגיע בחשיכה לאיזור [[נחלת שבט בנימין]], ונערו הציע לו ללון בעיר [[יבוסי]]ת סמוכה. האיש סרב לישון בעיר נכרית, והתעקש ללון בעיר [[גבעה]], בה יושבים בני שבט בנימין. בגבעה, לנו האיש ונערו ברחוב העיר, ואיש לא הזמינם ללון בביתו, מלבד זקן אחד מהר אפרים, שארחו וטיפל בכל צרכיו. בעודם סועדים בבית המארח, התקבצו אנשי גבעה בפתח בית האיש המארח, בדרישה כי יוציא את האורח החוצה, על מנת שיוכלו לקיים עמו [[משכב זכר]] ({{מקור\|רש"י שופטים יט כב$רש"י יט כב}} ע"פ חז"ל). האיש מסרב ומציע להם את בתו הבתולה ואת פילגש אורחו לשם כך, אך הם סרבו. האיש הוציא אליהם את פילגש האורח, והם ענו אותה כל הלילה, ובעלות השחר עזבו אותה. היא הגיעה לבית מארחה, ונפלה על פתח הדלת, וכשהאיש יצא מבית מארחו ללכת. ראה את פילגשו נופלת על פתח הבית. הוא קרא לה לבוא עמו, ומשלא ענתה, הבין כי היא מתה. הוא לקח את גופתה אל ביתו, שם ביתר אותה לשנים עשר חלקים, אותם שלח בכל גבול ישראל, וכל מי שראה את הנתחים אמר: "לא נהיתה ולא נראתה כזאת למיום עלות בני ישראל מארץ מצרים עד היום הזה שימו לכם עליה עצו ודברו" {{מקור\|שופטים יט ל\|כן}}.

	===המלחמה===		===המלחמה===

37.60.47.109: /* לאחר המלחמה */תיקנתי שגיאה

2021-05-02T19:26:48Z

לאחר המלחמה: תיקנתי שגיאה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־19:26, 2 במאי 2021
שורה 15:		שורה 15:

	===לאחר המלחמה===		===לאחר המלחמה===
	לאחר המלחמה, נשבעו ישראל כי איש לא יתן את בתו לשבט בנימין לאשה. לאחר מכן באו לבית אל, שם בכו לפני ה' על חורבן שבט מישראל. הם בדקו ומצאו כי אנשי יבש גלעד לא באו למלחמה, ולכן מגיע להם עונש מוות, אך עם זאת לא חלה עליהם השבועה האוסרת נישואים עם שבט בנימין. בני ישראל שולחים שנים עשר ~~אלך~~ לוחמים אל יבש גלעד, ופקדו עליהם להרוג כל זכר וכל אישה בעולה. הלוחמים חזרו עם ארבע מאות נערות בתולות. ישראל נתנו את בנות יבש גלעד לבני בנימין. לאחר זה, התברר כי נותרו עוד מבני בנימין שלא נשאו את בנות יבש גלעד. לכן, החליטו זקני העדה, כי ביום החג הקרב, יצאו בני בנימין לשילה ויקחו את הנשים המחוללות בכרמים, ואכן כך נעשה.		לאחר המלחמה, נשבעו ישראל כי איש לא יתן את בתו לשבט בנימין לאשה. לאחר מכן באו לבית אל, שם בכו לפני ה' על חורבן שבט מישראל. הם בדקו ומצאו כי אנשי יבש גלעד לא באו למלחמה, ולכן מגיע להם עונש מוות, אך עם זאת לא חלה עליהם השבועה האוסרת נישואים עם שבט בנימין. בני ישראל שולחים שנים עשר אלף לוחמים אל יבש גלעד, ופקדו עליהם להרוג כל זכר וכל אישה בעולה. הלוחמים חזרו עם ארבע מאות נערות בתולות. ישראל נתנו את בנות יבש גלעד לבני בנימין. לאחר זה, התברר כי נותרו עוד מבני בנימין שלא נשאו את בנות יבש גלעד. לכן, החליטו זקני העדה, כי ביום החג הקרב, יצאו בני בנימין לשילה ויקחו את הנשים המחוללות בכרמים, ואכן כך נעשה.

	סיפור פילגש בגבעה, החותם את ספר שופטים, מסתיים במילים "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה".		סיפור פילגש בגבעה, החותם את ספר שופטים, מסתיים במילים "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה".

Wikiboss: /* המלחמה */

2020-02-04T23:14:18Z

המלחמה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־23:14, 4 בפברואר 2020
שורה 12:		שורה 12:
	ישראל בכו שנית לפני ה', ובאו ל[[בית אל]] שם היה [[ארון הברית]]. בבית אל היה אז גם [[הכהן הגדול]] [[פינחס בן אלעזר]]. בני ישראל שאלו ב[[אורים ותומים]] האם לעלות שוב למלחמה, וה' ציווה לעלות והבטיח כי ביום השלישי יתן את בנימין ביד ישראל.		ישראל בכו שנית לפני ה', ובאו ל[[בית אל]] שם היה [[ארון הברית]]. בבית אל היה אז גם [[הכהן הגדול]] [[פינחס בן אלעזר]]. בני ישראל שאלו ב[[אורים ותומים]] האם לעלות שוב למלחמה, וה' ציווה לעלות והבטיח כי ביום השלישי יתן את בנימין ביד ישראל.

	ביום השלישי הציבו ישראל מארבים מסביב לגבעה, בעוד שאר הלוחמים הגיעו כמו בימים הקודמים למלחמה. בני בנימין יצאו שנית לקראתם ~~והתרחקומן �עיר~~, ואף הכו בהם שלושים איש. לאור זאת, הם חשבו כי שוב הם ינצחו, אך הם החלו להנגף לפני ישראל. לאחר שבני ישראל הפילו עשרים וחמישה אלף מלוחמי בנימין, חיילי ישראל אפשרו בני בנימין החלו ~~להמלט~~ חזרה לגבעה. בינתיים, האורבים הכו את הגבעה לפי חרב, והעלו עמוד עשן מתוכה. כשבני בנימין רצו לחזור לגבעה, הם ראו את עמוד ~~�עשן~~ והבינו כי עירם נחרבה, וכך מצאו את עצמם לכודים בין לוחמי ישראל. בסוף היום הזה נפלו מבנימין עוד כעשרים אלף גיבורי חיל.		ביום השלישי הציבו ישראל מארבים מסביב לגבעה, בעוד שאר הלוחמים הגיעו כמו בימים הקודמים למלחמה. בני בנימין יצאו שנית לקראתם והתרחקו מן העיר, ואף הכו בהם שלושים איש. לאור זאת, הם חשבו כי שוב הם ינצחו, אך הם החלו להנגף לפני ישראל. לאחר שבני ישראל הפילו עשרים וחמישה אלף מלוחמי בנימין, חיילי ישראל אפשרו בני בנימין החלו להימלט חזרה לגבעה. בינתיים, האורבים הכו את הגבעה לפי חרב, והעלו עמוד עשן מתוכה. כשבני בנימין רצו לחזור לגבעה, הם ראו את עמוד העשן והבינו כי עירם נחרבה, וכך מצאו את עצמם לכודים בין לוחמי ישראל. בסוף היום הזה נפלו מבנימין עוד כעשרים אלף גיבורי חיל.

	===לאחר המלחמה===		===לאחר המלחמה===
	לאחר המלחמה, נשבעו ישראל כי איש לא יתן את בתו לשבט בנימין לאשה. לאחר מכן באו לבית אל, שם בכו לפני ה' על חורבן שבט מישראל. הם בדקו ומצאו כי אנשי יבש גלעד לא באו למלחמה, ולכן מגיע להם עונש מוות, אך עם זאת לא חלה עליהם השבועה האוסרת נישואים עם שבט בנימין. בני ישראל שולחים שנים עשר אלך לוחמים אל יבש גלעד, ופקדו עליהם להרוג כל זכר וכל אישה בעולה. הלוחמים חזרו עם ארבע מאות נערות בתולות. ישראל נתנו את בנות יבש גלעד לבני בנימין. לאחר זה, התברר כי נותרו עוד מבני בנימין שלא נשאו את בנות יבש גלעד. לכן, החליטו זקני העדה, כי ביום החג הקרב, יצאו בני בנימין לשילה ויקחו את הנשים המחוללות בכרמים, ואכן כך נעשה.		לאחר המלחמה, נשבעו ישראל כי איש לא יתן את בתו לשבט בנימין לאשה. לאחר מכן באו לבית אל, שם בכו לפני ה' על חורבן שבט מישראל. הם בדקו ומצאו כי אנשי יבש גלעד לא באו למלחמה, ולכן מגיע להם עונש מוות, אך עם זאת לא חלה עליהם השבועה האוסרת נישואים עם שבט בנימין. בני ישראל שולחים שנים עשר אלך לוחמים אל יבש גלעד, ופקדו עליהם להרוג כל זכר וכל אישה בעולה. הלוחמים חזרו עם ארבע מאות נערות בתולות. ישראל נתנו את בנות יבש גלעד לבני בנימין. לאחר זה, התברר כי נותרו עוד מבני בנימין שלא נשאו את בנות יבש גלעד. לכן, החליטו זקני העדה, כי ביום החג הקרב, יצאו בני בנימין לשילה ויקחו את הנשים המחוללות בכרמים, ואכן כך נעשה.

176.230.120.90: הגהה

2020-02-04T17:15:29Z

הגהה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־17:15, 4 בפברואר 2020
שורה 14:		שורה 14:
	ביום השלישי הציבו ישראל מארבים מסביב לגבעה, בעוד שאר הלוחמים הגיעו כמו בימים הקודמים למלחמה. בני בנימין יצאו שנית לקראתם והתרחקומן �עיר, ואף הכו בהם שלושים איש. לאור זאת, הם חשבו כי שוב הם ינצחו, אך הם החלו להנגף לפני ישראל. לאחר שבני ישראל הפילו עשרים וחמישה אלף מלוחמי בנימין, חיילי ישראל אפשרו בני בנימין החלו להמלט חזרה לגבעה. בינתיים, האורבים הכו את הגבעה לפי חרב, והעלו עמוד עשן מתוכה. כשבני בנימין רצו לחזור לגבעה, הם ראו את עמוד �עשן והבינו כי עירם נחרבה, וכך מצאו את עצמם לכודים בין לוחמי ישראל. בסוף היום הזה נפלו מבנימין עוד כעשרים אלף גיבורי חיל.		ביום השלישי הציבו ישראל מארבים מסביב לגבעה, בעוד שאר הלוחמים הגיעו כמו בימים הקודמים למלחמה. בני בנימין יצאו שנית לקראתם והתרחקומן �עיר, ואף הכו בהם שלושים איש. לאור זאת, הם חשבו כי שוב הם ינצחו, אך הם החלו להנגף לפני ישראל. לאחר שבני ישראל הפילו עשרים וחמישה אלף מלוחמי בנימין, חיילי ישראל אפשרו בני בנימין החלו להמלט חזרה לגבעה. בינתיים, האורבים הכו את הגבעה לפי חרב, והעלו עמוד עשן מתוכה. כשבני בנימין רצו לחזור לגבעה, הם ראו את עמוד �עשן והבינו כי עירם נחרבה, וכך מצאו את עצמם לכודים בין לוחמי ישראל. בסוף היום הזה נפלו מבנימין עוד כעשרים אלף גיבורי חיל.
	===לאחר המלחמה===		===לאחר המלחמה===
	לאחר המלחמה, נשבעו ישראל כי איש לא יתן את בתו לשבט בנימין לאשה. לאחר מכן באו לבית אל, שם בכו ~~לני~~ ה' על חורבן שבט מישראל. הם בדקו ומצאו כי אנשי יבש גלעד לא באו למלחמה, ולכן מגיע להם עונש מוות, אך עם זאת לא חלה עליהם השבועה האוסרת נישואים עם שבט בנימין. בני ישראל שולחים שנים עשר אלך לוחמים אל יבש גלעד, ופקדו עליהם להרוג כל זכר וכל אישה בעולה. הלוחמים חזרו עם ארבע מאות נערות בתולות. ישראל נתנו את בנות יבש גלעד לבני בנימין. לאחר זה, התברר כי נותרו עוד מבני בנימין שלא נשאו את בנות יבש גלעד. לכן, החליטו זקני העדה, כי ביום החג הקרב, יצאו בני בנימין לשילה ויקחו את הנשים ~~החולות~~ בכרמים, ואכן כך נעשה.		לאחר המלחמה, נשבעו ישראל כי איש לא יתן את בתו לשבט בנימין לאשה. לאחר מכן באו לבית אל, שם בכו לפני ה' על חורבן שבט מישראל. הם בדקו ומצאו כי אנשי יבש גלעד לא באו למלחמה, ולכן מגיע להם עונש מוות, אך עם זאת לא חלה עליהם השבועה האוסרת נישואים עם שבט בנימין. בני ישראל שולחים שנים עשר אלך לוחמים אל יבש גלעד, ופקדו עליהם להרוג כל זכר וכל אישה בעולה. הלוחמים חזרו עם ארבע מאות נערות בתולות. ישראל נתנו את בנות יבש גלעד לבני בנימין. לאחר זה, התברר כי נותרו עוד מבני בנימין שלא נשאו את בנות יבש גלעד. לכן, החליטו זקני העדה, כי ביום החג הקרב, יצאו בני בנימין לשילה ויקחו את הנשים המחוללות בכרמים, ואכן כך נעשה.

	סיפור פילגש בגבעה, החותם את ספר שופטים, מסתיים במילים "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה".		סיפור פילגש בגבעה, החותם את ספר שופטים, מסתיים במילים "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה".

77.125.146.14: תיקון טעויות כתיב

2017-05-21T15:27:01Z

תיקון טעויות כתיב

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־15:27, 21 במאי 2017
שורה 3:		שורה 3:
	==סיפור המקרה==		==סיפור המקרה==
	===עינוי הפילגש===		===עינוי הפילגש===
	התנ"ך מספר על איש מהר אפרים שלקח לו [[פילגש]] מ[[בית לחם]] שביהודה. לאחר שפלגשו זנתה תחתיו, היא חזרה לבית אביה שבבית לחם, ושהתה שם ארבעה חדשים. האיש הלך לבית לחם לנסות לשכנעה לשוב אליו, ונשאר אף הוא בבית אביה שלושה ימים. ביום הרביעי, כשהתכונן לחזור עם פילגשו להר אפרים, הפציר בו אבי הנערה להשאר עוד יום אחד. בתחילת היום החמישי, מפציר שוב האב כי ישארו לסעוד את לבם בטרם יצאו, ולאחר שנגמרת הסעודה כבר החל הערב לרדת, והאב הפציר בהם שישארו ללון בביתו, אך האיש סרב, ויצא לדרכו. הוא הגיע בחשיכה לאיזור [[נחלת שבט בנימין]], ונערו הציע לו ללון בעיר [[יבוסי]]ת סמוכה. האיש סרב לישון בעיר נכרית, והתעקש ללון בעיר [[גבעה]], בה יושבים בני שבט בנימין. בגבעה, לנו האיש ונערו ברחוב העיר, ואיש לא הזמינם ללון בביתו, מלבד זקן אחד מהר אפרים, שארחו וטיפל בכל צרכיו. בעודם סועדים בבית המארח, התקבצו אנשי גבעה בפתח בית האיש המארח, בדרישה כי יוציא את האורח החוצה, על מנת שיוכלו לקיים עמו [[משכב זכר]] ({{מקור\|רש"י שופטים יט כב$רש"י יט כב}} ע"פ חז"ל). האיש מסרב ומציע להם את בתו הבתולה ואת פילגש אורחו לשם כך, אך הם סרבו. האיש הוציא אליהם את פילגש האורח, והם ענו אותה כל הלילה, ובעלות השחר עזבו אותה. ~~הוא~~ הגיעה לבית מארחה, ונפלה על פתח הדלת, וכשהאיש יצא מבית מארחו ללכת. ראה את פילגשו נופלת על פתח הבית. הוא קרא לה לבוא עמו, ומשלא ענתה, הבין כי היא מתה. הוא לקח את גופתה אל ביתו, שם ביתר אותה לשנים עשר חלקים, אותם שלח בכל גבול ישראל, וכל מי שראה את הנתחים אמר: "לא נהיתה ולא נראתה כזאת למיום עלות בני ישראל מארץ מצרים עד היום הזה שימו לכם עליה עצו ודברו" {{מקור\|שופטים יט ל\|כן}}.		התנ"ך מספר על איש מהר אפרים שלקח לו [[פילגש]] מ[[בית לחם]] שביהודה. לאחר שפלגשו זנתה תחתיו, היא חזרה לבית אביה שבבית לחם, ושהתה שם ארבעה חדשים. האיש הלך לבית לחם לנסות לשכנעה לשוב אליו, ונשאר אף הוא בבית אביה שלושה ימים. ביום הרביעי, כשהתכונן לחזור עם פילגשו להר אפרים, הפציר בו אבי הנערה להשאר עוד יום אחד. בתחילת היום החמישי, מפציר שוב האב כי ישארו לסעוד את לבם בטרם יצאו, ולאחר שנגמרת הסעודה כבר החל הערב לרדת, והאב הפציר בהם שישארו ללון בביתו, אך האיש סרב, ויצא לדרכו. הוא הגיע בחשיכה לאיזור [[נחלת שבט בנימין]], ונערו הציע לו ללון בעיר [[יבוסי]]ת סמוכה. האיש סרב לישון בעיר נכרית, והתעקש ללון בעיר [[גבעה]], בה יושבים בני שבט בנימין. בגבעה, לנו האיש ונערו ברחוב העיר, ואיש לא הזמינם ללון בביתו, מלבד זקן אחד מהר אפרים, שארחו וטיפל בכל צרכיו. בעודם סועדים בבית המארח, התקבצו אנשי גבעה בפתח בית האיש המארח, בדרישה כי יוציא את האורח החוצה, על מנת שיוכלו לקיים עמו [[משכב זכר]] ({{מקור\|רש"י שופטים יט כב$רש"י יט כב}} ע"פ חז"ל). האיש מסרב ומציע להם את בתו הבתולה ואת פילגש אורחו לשם כך, אך הם סרבו. האיש הוציא אליהם את פילגש האורח, והם ענו אותה כל הלילה, ובעלות השחר עזבו אותה. היא הגיעה לבית מארחה, ונפלה על פתח הדלת, וכשהאיש יצא מבית מארחו ללכת. ראה את פילגשו נופלת על פתח הבית. הוא קרא לה לבוא עמו, ומשלא ענתה, הבין כי היא מתה. הוא לקח את גופתה אל ביתו, שם ביתר אותה לשנים עשר חלקים, אותם שלח בכל גבול ישראל, וכל מי שראה את הנתחים אמר: "לא נהיתה ולא נראתה כזאת למיום עלות בני ישראל מארץ מצרים עד היום הזה שימו לכם עליה עצו ודברו" {{מקור\|שופטים יט ל\|כן}}.

	===המלחמה===		===המלחמה===

2001:470:6B12:E0:0:0:0:59: תעות כתיב

2017-01-05T18:36:46Z

תעות כתיב

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:36, 5 בינואר 2017
שורה 3:		שורה 3:
	==סיפור המקרה==		==סיפור המקרה==
	===עינוי הפילגש===		===עינוי הפילגש===
	התנ"ך מספר על איש מהר אפרים שלקח לו [[פילגש]] מ[[בית לחם]] שביהודה. לאחר שפלגשו זנתה תחתיו, היא חזרה לבית אביה שבבית לחם, ושהתה שם ארבעה חדשים. האיש הלך לבית לחם לנסות לשכנעה לשוב אליו, ונשאר אף הוא בבית אביה שלושה ימים. ביום הרביעי, כשהתכונן לחזור עם פילגשו להר אפרים, הפציר בו אבי הנערה להשאר עוד יום אחד. בתחילת היום החמישי, מפציר שוב האב כי ישארו לסעוד את לבם בטרם יצאו, ולאחר שנגמרת הסעודה כבר החל הערב לרדת, והאב ~~סרהב~~ בהם שישארו ללון בביתו, אך האיש סרב, ויצא לדרכו. הוא הגיע בחשיכה לאיזור [[נחלת שבט בנימין]], ונערו הציע לו ללון בעיר [[יבוסי]]ת סמוכה. האיש סרב לישון בעיר נכרית, והתעקש ללון בעיר [[גבעה]], בה יושבים בני שבט בנימין. בגבעה, לנו האיש ונערו ברחוב העיר, ואיש לא הזמינם ללון בביתו, מלבד זקן אחד מהר אפרים, שארחו וטיפל בכל צרכיו. בעודם סועדים בבית המארח, התקבצו אנשי גבעה בפתח בית האיש המארח, בדרישה כי יוציא את האורח החוצה, על מנת שיוכלו לקיים עמו [[משכב זכר]] ({{מקור\|רש"י שופטים יט כב$רש"י יט כב}} ע"פ חז"ל). האיש מסרב ומציע להם את בתו הבתולה ואת פילגש אורחו לשם כך, אך הם סרבו. האיש הוציא אליהם את פילגש האורח, והם ענו אותה כל הלילה, ובעלות השחר עזבו אותה. הוא הגיעה לבית מארחה, ונפלה על פתח הדלת, וכשהאיש יצא מבית מארחו ללכת. ראה את פילגשו נופלת על פתח הבית. הוא קרא לה לבוא עמו, ומשלא ענתה, הבין כי היא מתה. הוא לקח את גופתה אל ביתו, שם ביתר אותה לשנים עשר חלקים, אותם שלח בכל גבול ישראל, וכל מי שראה את הנתחים אמר: "לא נהיתה ולא נראתה כזאת למיום עלות בני ישראל מארץ מצרים עד היום הזה שימו לכם עליה עצו ודברו" {{מקור\|שופטים יט ל\|כן}}.		התנ"ך מספר על איש מהר אפרים שלקח לו [[פילגש]] מ[[בית לחם]] שביהודה. לאחר שפלגשו זנתה תחתיו, היא חזרה לבית אביה שבבית לחם, ושהתה שם ארבעה חדשים. האיש הלך לבית לחם לנסות לשכנעה לשוב אליו, ונשאר אף הוא בבית אביה שלושה ימים. ביום הרביעי, כשהתכונן לחזור עם פילגשו להר אפרים, הפציר בו אבי הנערה להשאר עוד יום אחד. בתחילת היום החמישי, מפציר שוב האב כי ישארו לסעוד את לבם בטרם יצאו, ולאחר שנגמרת הסעודה כבר החל הערב לרדת, והאב הפציר בהם שישארו ללון בביתו, אך האיש סרב, ויצא לדרכו. הוא הגיע בחשיכה לאיזור [[נחלת שבט בנימין]], ונערו הציע לו ללון בעיר [[יבוסי]]ת סמוכה. האיש סרב לישון בעיר נכרית, והתעקש ללון בעיר [[גבעה]], בה יושבים בני שבט בנימין. בגבעה, לנו האיש ונערו ברחוב העיר, ואיש לא הזמינם ללון בביתו, מלבד זקן אחד מהר אפרים, שארחו וטיפל בכל צרכיו. בעודם סועדים בבית המארח, התקבצו אנשי גבעה בפתח בית האיש המארח, בדרישה כי יוציא את האורח החוצה, על מנת שיוכלו לקיים עמו [[משכב זכר]] ({{מקור\|רש"י שופטים יט כב$רש"י יט כב}} ע"פ חז"ל). האיש מסרב ומציע להם את בתו הבתולה ואת פילגש אורחו לשם כך, אך הם סרבו. האיש הוציא אליהם את פילגש האורח, והם ענו אותה כל הלילה, ובעלות השחר עזבו אותה. הוא הגיעה לבית מארחה, ונפלה על פתח הדלת, וכשהאיש יצא מבית מארחו ללכת. ראה את פילגשו נופלת על פתח הבית. הוא קרא לה לבוא עמו, ומשלא ענתה, הבין כי היא מתה. הוא לקח את גופתה אל ביתו, שם ביתר אותה לשנים עשר חלקים, אותם שלח בכל גבול ישראל, וכל מי שראה את הנתחים אמר: "לא נהיתה ולא נראתה כזאת למיום עלות בני ישראל מארץ מצרים עד היום הזה שימו לכם עליה עצו ודברו" {{מקור\|שופטים יט ל\|כן}}.

	===המלחמה===		===המלחמה===