פדגוגיה - היסטוריית גרסאות

Wikiboss: /* מערכת רגשית */

2019-11-23T20:58:49Z

מערכת רגשית

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־20:58, 23 בנובמבר 2019
שורה 20:		שורה 20:
	כשלומדים ב"חברותא", אם יש נקודה שמתקשים בה, פונים לזוג "חברותא" נוסף, והנהגה זו נקראת בלשון המשנה<ref>אבות פ"ו מ"ה.</ref> "דקדוק חברים". ובהקשר זה נאמר עוד בתלמוד<ref>מסכת ברכות דף סג ע"ב.</ref>: "אין התורה נקנית אלא בחבורה". וכאשר דקדוק חברים לא מספיק לצאת מן הנבוכה בשביעות רצון, פונים לרב. (ובישיבות נהוג להעמיד רבנים מיוחדים לצורך זה, המכונים "משיב").		כשלומדים ב"חברותא", אם יש נקודה שמתקשים בה, פונים לזוג "חברותא" נוסף, והנהגה זו נקראת בלשון המשנה<ref>אבות פ"ו מ"ה.</ref> "דקדוק חברים". ובהקשר זה נאמר עוד בתלמוד<ref>מסכת ברכות דף סג ע"ב.</ref>: "אין התורה נקנית אלא בחבורה". וכאשר דקדוק חברים לא מספיק לצאת מן הנבוכה בשביעות רצון, פונים לרב. (ובישיבות נהוג להעמיד רבנים מיוחדים לצורך זה, המכונים "משיב").
	הלימוד העצמאי נעשה דווקא בקול (ולא בקריאה עם העיניים), כדי שהדברים יישמרו יותר בזיכרון<ref>תלמוד מסכת עירובין דף נד ע"א.</ref>.		הלימוד העצמאי נעשה דווקא בקול (ולא בקריאה עם העיניים), כדי שהדברים יישמרו יותר בזיכרון<ref>תלמוד מסכת עירובין דף נד ע"א.</ref>.

	~~==מערכת רגשית==~~

	במקומות רבים בחז"ל מבואר שהטכניקות הפדגוגיות כשלעצמם אינם מכריעות לבדן, ויש צורך הכרחי למערכת רגשית בין מורה לתלמיד<ref>[http://www.hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=111755 מאמר בנושא], באתר הידברות.</ref>.

	==הערות שוליים==		==הערות שוליים==

Mishehu ב־22:13, 24 במרץ 2012

2012-03-24T22:13:38Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־22:13, 24 במרץ 2012
שורה 1:		שורה 1:
	'''פדגוגיה''' (מיוונית "להוליך ילד") הוא מדע דרכי ~~הלמידה לאחרים~~, ~~העברת~~ מידע. בשונה ל[[חינוך]], אין מטרת הפדגוגיה להוביל לדפוסי התנהגות מסויימים, אלא ההתמקדות היא בהעברת חומר אינפורמטיבי. חכמי ישראל הם הראשונים שעסקו בהרחבה במדע זה וקבעו מערכת של כללים דידקטיקה ברורים, ולהם גישה ייחודית בזה. כללי הגישה ללימוד הילדים בגיל הרך מבואר ב[[תלמוד]] בכמה מקומות, והובאו בספר [[שולחן ערוך]] חלק יורה דעה סימן רמה. להלן סקירה קצרה בעיקרי הדברים.		'''פדגוגיה''' (מיוונית "להוליך ילד") הוא מדע של דרכי ההוראה (למידה), טכניקה להעברת מידע. בשונה ל[[חינוך]], אין מטרת הפדגוגיה להוביל לדפוסי התנהגות מסויימים, אלא ההתמקדות היא בהעברת חומר אינפורמטיבי. חכמי ישראל הם הראשונים שעסקו בהרחבה במדע זה וקבעו מערכת של כללים דידקטיקה ברורים, ולהם גישה ייחודית בזה. כללי הגישה ללימוד הילדים בגיל הרך מבואר ב[[תלמוד]] בכמה מקומות, והובאו בספר [[שולחן ערוך]] חלק יורה דעה סימן רמה. להלן סקירה קצרה בעיקרי הדברים.

	==בגיל הרך==		==בגיל הרך==

Mishehu ב־22:11, 24 במרץ 2012

2012-03-24T22:11:55Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־22:11, 24 במרץ 2012
שורה 3:		שורה 3:
	==בגיל הרך==		==בגיל הרך==

	*לפי חז"ל, עד גיל חמש ראוי (במידת האפשרות) שהילדים ילמדו בביתם עם ההורים ולא בקבוצה<ref>שו"ע שם סעיף ה.</ref>. ואולם אם ההורים אינם ראויים ללמד או שאינם פנויים לכך, נהגו להכניסם ללמוד בקבוצה כבר מגיל שלוש<ref>הנהגת גדולי ישראל בדורינו.</ref>.		*לפי [[חז"ל]], עד גיל חמש ראוי (במידת האפשרות) שהילדים ילמדו בביתם עם ההורים ולא בקבוצה<ref>שו"ע שם סעיף ה.</ref>. ואולם אם ההורים אינם ראויים ללמד או שאינם פנויים לכך, נהגו להכניסם ללמוד בקבוצה כבר מגיל שלוש<ref>הנהגת גדולי ישראל בדורינו.</ref>.
	*מגיל חמש מכניסים את הילדים ללמוד עם מורה, הנקרא "מלמד"<ref>שו"ע שם.</ref>. וילדים חלשים יש לשקול להכניסם אחרי גיל חמש<ref>שו"ע שם סעיף ה וסעיף ח ובנושא כלים.</ref>.		*מגיל חמש מכניסים את הילדים ללמוד עם מורה, הנקרא "מלמד"<ref>שו"ע שם.</ref>. וילדים חלשים יש לשקול להכניסם אחרי גיל חמש<ref>שו"ע שם סעיף ה וסעיף ח ובנושא כלים.</ref>.
	*תלמידי מהירי תפיסה יש להוציא אותם מהקבוצה ולתת להם מלמד אחר שיתאים את הקצב, ואפילו אם יצטרכו בשביל זה לנסוע לעיר אחרת<ref>שם סעיף טז.</ref>.		*תלמידי מהירי תפיסה יש להוציא אותם מהקבוצה ולתת להם מלמד אחר שיתאים את הקצב, ואפילו אם יצטרכו בשביל זה לנסוע לעיר אחרת<ref>שם סעיף טז.</ref>.

Mishehu: פתיחת ערך חדש. אם יש תלונות על הסגנון החברים מתבקשים לתקן ואני לצערי מחוסר זמן.

2012-03-24T22:11:01Z

פתיחת ערך חדש. אם יש תלונות על הסגנון החברים מתבקשים לתקן ואני לצערי מחוסר זמן.

דף חדש

'''פדגוגיה''' (מיוונית "להוליך ילד") הוא מדע דרכי הלמידה לאחרים, העברת מידע. בשונה ל[[חינוך]], אין מטרת הפדגוגיה להוביל לדפוסי התנהגות מסויימים, אלא ההתמקדות היא בהעברת חומר אינפורמטיבי. חכמי ישראל הם הראשונים שעסקו בהרחבה במדע זה וקבעו מערכת של כללים דידקטיקה ברורים, ולהם גישה ייחודית בזה. כללי הגישה ללימוד הילדים בגיל הרך מבואר ב[[תלמוד]] בכמה מקומות, והובאו בספר [[שולחן ערוך]] חלק יורה דעה סימן רמה. להלן סקירה קצרה בעיקרי הדברים.

==בגיל הרך==

*לפי חז"ל, עד גיל חמש ראוי (במידת האפשרות) שהילדים ילמדו בביתם עם ההורים ולא בקבוצה<ref>שו"ע שם סעיף ה.</ref>. ואולם אם ההורים אינם ראויים ללמד או שאינם פנויים לכך, נהגו להכניסם ללמוד בקבוצה כבר מגיל שלוש<ref>הנהגת גדולי ישראל בדורינו.</ref>.
*מגיל חמש מכניסים את הילדים ללמוד עם מורה, הנקרא "מלמד"<ref>שו"ע שם.</ref>. וילדים חלשים יש לשקול להכניסם אחרי גיל חמש<ref>שו"ע שם סעיף ה וסעיף ח ובנושא כלים.</ref>.
*תלמידי מהירי תפיסה יש להוציא אותם מהקבוצה ולתת להם מלמד אחר שיתאים את הקצב, ואפילו אם יצטרכו בשביל זה לנסוע לעיר אחרת<ref>שם סעיף טז.</ref>.
*על פי ההלכה ישנה חובה גמורה על ההורים לדאוג שילדיהם ילמדו, ואפילו בתשלום<ref>שו"ע שם סעיף ו.</ref>, וכמו כן חובה על הכלל לדאוג שבכל עיר יהיו מלמדים<ref>שם סעיף ז. [והוא מקביל למה שידוע היום בתור "חק לימוד חובה". יש לציין שהדברים נכתבו (בתלמוד - לפני כאלפיים שנה) כאשר עדיין לא היתה מודעות כלל-עולמית לנושא של חשיבות הלימוד לילדים, ורוב המוחלט של האוכלוסיה הלא-יהודית בכל העולם היו אנאלפביתים] </ref>. ויש להקפיד שהמלמד יהיה הראוי ביותר לתפקיד, גם על חשבון פיטורין של מלמד אחר שקיבל את המשרה<ref>שם סעיף יח.</ref>.
*על פי ההלכה אסור שיהיה בכיתה יותר מעשרים וחמש תלמידים לכל מורה<ref>שו"ע שם בעיף טו.</ref>.
*יש להקפיד שהתלמיד יראה את פני רבו, כיון שעל ידי זה מתחדד יותר החומר<ref>עירובין דף יג ע"ב</ref>.
*החומר הנלמד בכל גיל, מבואר במסכת אבות<ref>פרק ה משנה כא.</ref>: "בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה... בן חמש עשרה לתלמוד".

==אחר הגיל הרך==

אחרי הגיל הרך, מבואר בתלמוד [[מסכת תענית]]<ref> דף ז עמוד א ודף כג עמוד א.</ref> שהלימוד נעשה ב"[[חברותא]]", לומדים שתים ביחד (אחד עם השני) באופן עצמאי, ולא מפי רב שמלמד. ואמנם חלק מהזמן היו גם כן שומעים "שיעורים" מפי רב (כמפורש בהרבה מקומות, וכגון במסכת סנהדרין<ref>דף יא עמוד א.</ref>. הגיליים בזה אינם מפורשים בתלמוד, אבל הנהוג ב[[ישיבה|ישיבות]] הוא כך:
*מגיל 13 מתחילים למעט בלימוד קבוצתי עם מורה, והלימוד מתחיל להיות עצמאי, שלומדים ב"חברותא".
*מגיל 17 השיעור מפי רב הוא כשעה ליום בלבד, ושאר הזמן ב"חברותא". והשיעור מפי הרב אינו לצורך העברת חומר (כי כאמור החומר עצמו למודים ב"חברותא"), אלא השיעורים הינם הדגמה של עיון מעמיק בסוגיות הנלמדות, במטרה שגם התלמידים ילמדו כיצד להעמיק.
*מגיל 19 ומעלה, השיעורים מפי הרב הם פעם או פעמיים בשבוע בלבד.

כשלומדים ב"חברותא", אם יש נקודה שמתקשים בה, פונים לזוג "חברותא" נוסף, והנהגה זו נקראת בלשון המשנה<ref>אבות פ"ו מ"ה.</ref> "דקדוק חברים". ובהקשר זה נאמר עוד בתלמוד<ref>מסכת ברכות דף סג ע"ב.</ref>: "אין התורה נקנית אלא בחבורה". וכאשר דקדוק חברים לא מספיק לצאת מן הנבוכה בשביעות רצון, פונים לרב. (ובישיבות נהוג להעמיד רבנים מיוחדים לצורך זה, המכונים "משיב").
הלימוד העצמאי נעשה דווקא בקול (ולא בקריאה עם העיניים), כדי שהדברים יישמרו יותר בזיכרון<ref>תלמוד מסכת עירובין דף נד ע"א.</ref>.

==מערכת רגשית==

במקומות רבים בחז"ל מבואר שהטכניקות הפדגוגיות כשלעצמם אינם מכריעות לבדן, ויש צורך הכרחי למערכת רגשית בין מורה לתלמיד<ref>[http://www.hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=111755 מאמר בנושא], באתר הידברות.</ref>.

==הערות שוליים==

<references />

[[קטגוריה:חינוך]]
[[קטגוריה:מבט על המציאות]]