טישיו ב־01:56, 8 באוגוסט 2012

2012-08-08T01:56:34Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־01:56, 8 באוגוסט 2012
שורה 1:		שורה 1:
	~~[[קובץ:Bill Smith Signature.svg\|שמאל\|ממוזער\|250px\|בחתימת העדים הם מזכים את הקניין לקונה]]~~
	'''עדיו בחתומיו זכין לו''' (בתרגום מ[[ארמית]]: '''עדים זוכים על ידי חתימה''') הוא כלל יסוד בהלכות ה[[שטר (משפט עברי)\|שטר]]. הכלל קובע כי קניין המכירה ב[[מעשה קניין]] שיש עליו שטר, מתחיל בשעת כתיבת השטר על ידי העדים, גם אם ההלוואה עצמה טרם בוצעה. הכלל נתון במחלוקת בין [[אביי]] שקבע את הכלל, לבין [[רב אסי]], מראשוני האמוראים, החלוק עליו. לפי חלק מהראשונים, אף האמורא [[שמואל (אמורא)\|שמואל]] (שההלכה נפסקת כמותו תמיד בכל פסקיו המשפטיים) סובר כאביי,{{הערה\|תוספות בכתובות צד ב}}, אך רבים מהראשונים חלוקים על כך{{הערה\|1=ראה למשל דברי ה[[ר"ן]] ב[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37961&hilite=ce64e8cb-3e11-4086-9126-cc9fe2425de8&st=%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%95+%D7%91%D7%97%D7%AA%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%95+%D7%96%D7%9B%D7%99%D7%9F+%D7%9C%D7%95&pgnum=471 גיטין].}}.		'''עדיו בחתומיו זכין לו''' (בתרגום מ[[ארמית]]: '''עדים זוכים על ידי חתימה''') הוא כלל יסוד בהלכות ה[[שטר (משפט עברי)\|שטר]]. הכלל קובע כי קניין המכירה ב[[מעשה קניין]] שיש עליו שטר, מתחיל בשעת כתיבת השטר על ידי העדים, גם אם ההלוואה עצמה טרם בוצעה. הכלל נתון במחלוקת בין [[אביי]] שקבע את הכלל, לבין [[רב אסי]], מראשוני האמוראים, החלוק עליו. לפי חלק מהראשונים, אף האמורא [[שמואל (אמורא)\|שמואל]] (שההלכה נפסקת כמותו תמיד בכל פסקיו המשפטיים) סובר כאביי,{{הערה\|תוספות בכתובות צד ב}}, אך רבים מהראשונים חלוקים על כך{{הערה\|1=ראה למשל דברי ה[[ר"ן]] ב[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37961&hilite=ce64e8cb-3e11-4086-9126-cc9fe2425de8&st=%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%95+%D7%91%D7%97%D7%AA%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%95+%D7%96%D7%9B%D7%99%D7%9F+%D7%9C%D7%95&pgnum=471 גיטין].}}.

שורה 27:		שורה 26:

	==קישורים חיצוניים==		==קישורים חיצוניים==
	*הרב צבי קופר, [http://www.rambish.org.il/journals/a/avnei_mishpat/vol011/avm01104.pdf עדיו בחתומיו זכין לו] ~~{{PDF}}~~		*הרב צבי קופר, [http://www.rambish.org.il/journals/a/avnei_mishpat/vol011/avm01104.pdf עדיו בחתומיו זכין לו]
	==לקריאה נוספת==		==לקריאה נוספת==
	*[[חידושי רבי שמואל]] על [[מסכת בבא מציעא]] דף י"ב		*[[חידושי רבי שמואל]] על [[מסכת בבא מציעא]] דף י"ב

טישיו: יצירת דף עם התוכן "בחתימת העדים הם מזכים את הקניין לקונה '''עדיו בחתומיו..."

2012-08-08T01:07:33Z

יצירת דף עם התוכן "שמאל|ממוזער|250px|בחתימת העדים הם מזכים את הקניין לקונה '''עדיו בחתומיו..."

דף חדש

[[קובץ:Bill Smith Signature.svg|שמאל|ממוזער|250px|בחתימת העדים הם מזכים את הקניין לקונה]]
'''עדיו בחתומיו זכין לו''' (בתרגום מ[[ארמית]]: '''עדים זוכים על ידי חתימה''') הוא כלל יסוד בהלכות ה[[שטר (משפט עברי)|שטר]]. הכלל קובע כי קניין המכירה ב[[מעשה קניין]] שיש עליו שטר, מתחיל בשעת כתיבת השטר על ידי העדים, גם אם ההלוואה עצמה טרם בוצעה. הכלל נתון במחלוקת בין [[אביי]] שקבע את הכלל, לבין [[רב אסי]], מראשוני האמוראים, החלוק עליו. לפי חלק מהראשונים, אף האמורא [[שמואל (אמורא)|שמואל]] (שההלכה נפסקת כמותו תמיד בכל פסקיו המשפטיים) סובר כאביי,{{הערה|תוספות בכתובות צד ב}}, אך רבים מהראשונים חלוקים על כך{{הערה|1=ראה למשל דברי ה[[ר"ן]] ב[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37961&hilite=ce64e8cb-3e11-4086-9126-cc9fe2425de8&st=%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%95+%D7%91%D7%97%D7%AA%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%95+%D7%96%D7%9B%D7%99%D7%9F+%D7%9C%D7%95&pgnum=471 גיטין].}}.

==הכלל==

על פי הכלל, כאשר [[עדים]] חותמים על השטר, בין אם מדובר בשטרי קניין ובין אם מדובר בשטרי ראייה, מעניקה עצם חתימת העדים תוקף לשטר, ומעניקה תוקף לפעולה המשפטית הנחזית על פני השטר - העברת בעלות בקניין או [[אחריות נכסים]] בשטרי ראייה, על אף שתפקידו של השטר אינו יצירת הפעולה המשפטית, אלא אך ראייה לעצם קיומה. בכך יוצר השטר עילה קניינית חדשה ועצמאית, ומהווה, כשלעצמו, עילה מספקת לדרישה קניינית מצד הזוכה על פי השטר, וגם אם למעשה הקניין היה בזמן מאוחר יותר, ניתן לסמוך על תאריך כתיבת השטר עצמו, מכיוון שחתימת השטר עצמה מחייבת ומהווה את כל הדינים המשפטיים היוצאים ממנו{{הערה|[[חידושי רבי שמואל]] על [[מסכת בבא מציעא]] דף י"ב בשם ה[[קצות החושן]].}}.

==מקור הכלל==

מהתורה, אין לכאורה כל סברא לומר שחתימת העדים תהווה [[מעשה קניין]], ואכן גדולי הראשונים מסיקים כי מדובר ב[[תקנת חכמים]], שמטרתה לגרום לאמינות השטר, ולפתור בעיות שעלולות להגרם, במקרה שהתאריך שעל גבי השטר איננו התאריך המדויק בו אכן התבצע מעשה הקניין{{הערה|[[תוספות]] בב"מ כ א ד"ה שובר}}.

ה[[מהרש"א]], מסייג את הדברים, ומסביר שדווקא לפי שיטת [[אלעזר בן שמוע|רבי אלעזר]], הפוסק ש[[עדי מסירה כרתי]], כלומר התוקף המשפטי של השטר מתבצע דרך מעשה המסירה ועדיו, יש לומר שדין זה הינו תקנת חכמים, אבל לפי [[רבי מאיר]] הפוסק [[עדי חתימה כרתי]] - שתוקף השטר מתבצע על ידי החתימה ועדי החתימה, ואילו המסירה נחשבת רק ל[[תנאי]] צדדי{{הערה|זכר יצחק חלק ב' סימן ל"ג, ו[[חידושי רבי שמעון יהודה שקופ]] ל[[מסכת בבא מציעא]] סימן י"ב.}} אין צורך לסייג את הדברים, שהרי מעיקר הדין יש לומר שמכיוון שעל ידי החתימה נעשה התוקף המשפטי של השטר, ניתן גם על ידו לבצע [[מעשה קניין]]. כך גם כותב רבי [[יהונתן אייבשיץ]]{{הערה|[[אורים ותומים]] סימן ל"ט וס"ה.}}.

ה[[ריטב"א]] מחלק בפשטות בין שתי השיטות, ופוסק שהכלל קיים דווקא לפי רבי מאיר, אך לפי רבי אלעזר אין הכלל קיים כלל{{הערה|הריטב"א והשיטה מקובצת בכתובות צ"ד ע"ב.}}.

==דינים הלכתיים==

לפי שיטת ה[[רמב"ן]], אחת מהמחלוקות ההלכתיות היא בין אביי שסובר כי עדיו בחתומיו זכין לו לבין שיטת רב אסי, הוא לא רק בשטרי הלוואה, אלא גם בשטרות מכר ומתנה.

החילוק המעשי יהיה, בשני שטרות המקנים זכות באותה קרקע עצמה, אך יש ביניהם סתירה, ובעוד שבאחד מהם כתוב כי הקרקע מוקנית לפלוני, מקנה השטר השני את הקרקע לאלמוני, וחתימת השטרות על ידי בעלי הקרקע והעדים התרחשו באותו יום, (לפי התאריך המופיע עליהם), אך ייתכן שנמסרו בזה אחר זה, בשני ימים נפרדים. בתלמוד{{הערה|כתובות צד א}} כתוב שלפי רבי מאיר הסובר ש[[עדי חתימה כרתי]], הפסק יהיה יחלוקו, שכן מכיוון שהחתימה היא העיקר, ואין ניכר מנוסח השטר ומהחתימה למי נקנה הקרקע, נמצא ששניהם קונים כאחד. אך לפי רבי אלעזר הסובר שעידי מסירה כרתי, הדבר ספק לנמי נמסר תחילה, ומספק יש לבית דין לבצע [[שודא דדייני]] - פסק מתוך השערה, בלית ברירה והוכחה אחרת.

בניגוד לדעת רוב הראשונים, סבור ה[[רמב"ן]], שסוגיא זו סבורה כשיטת אביי שעדיו בחתומיו זכין לו, נמצא שקניין השטר הוא לפי חתימת העדים שהיא על הכתוב בשטר, ומכיוון שמתוך השטר עצמו לא ניכר מי משניהם קנה את הקרקע, קונים שניהם את הקרקע כאחד ב[[שקיעת החמה]], לפי הזמן שניכר בבירור מתוך החתימה. אך לפי שיטת רב אסי, שאין חתימת העדים זו שעושה את הקניין, נמצא שאם אחד מהשטרות נמסר לאחד משני האנשים לפני חבירו, הרי זה שנמסר לו השטר בתחילה הוא קנה, שכן לפי שיטתו, למרות שעידי החתימה הם עיקר השטר, אין תוקף השטר נגמר עד שימסר ליד מי שאמור להמסר לו, ולכן הקניין נגמר בשעת המסירה.

לפי זה נמצא, שלפי רב אסי, אין חילוק הלכתי בנושא זה בין רבי מאיר ורבי אלעזר, ולפי שניהם השטר יחול בשעת המסירה, ואם כן הן לפי רבי מאיר והן לפי רבי אלעזר תהיה ההלכה שודא דדייני{{הערה|כל זה מתוך הר"ן בגיטין פ"ו.}}.

==קישורים חיצוניים==
*הרב צבי קופר, [http://www.rambish.org.il/journals/a/avnei_mishpat/vol011/avm01104.pdf עדיו בחתומיו זכין לו] {{PDF}}
==לקריאה נוספת==
*[[חידושי רבי שמואל]] על [[מסכת בבא מציעא]] דף י"ב

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:שטרות]]

עדיו בחתומיו זכין לו - היסטוריית גרסאות

טישיו ב־01:56, 8 באוגוסט 2012

טישיו: יצירת דף עם התוכן "בחתימת העדים הם מזכים את הקניין לקונה '''עדיו בחתומיו..."