עדות - היסטוריית גרסאות

Wikiboss ב־21:18, 20 במאי 2023

2023-05-20T21:18:48Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־21:18, 20 במאי 2023
שורה 1:		שורה 1:
	{{להשלים\|כל הערך=כן}}		{{להשלים\|כל הערך=כן}}

	'''עדות היא מסירת מידע על ידי אדם נאמן ~~ונטרלי~~''' (שאינו [[חשוד לשקר]], אינו [[קרוב]] של [[בעל דין\|בעלי הדין]] ואינו [[נוגע בדבר]]) '''אשר ראה את הדברים והוא נאמן עליהם.'''		'''עדות היא מסירת מידע על ידי אדם נאמן וניטרלי''' (שאינו [[חשוד לשקר]], אינו [[קרוב]] של [[בעל דין\|בעלי הדין]] ואינו [[נוגע בדבר]]) '''אשר ראה את הדברים והוא נאמן עליהם.'''

	== מקור ==		== מקור ==

Wikiboss: /* בדיני איסורים ועונשים */

2023-05-20T21:17:51Z

בדיני איסורים ועונשים

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־21:17, 20 במאי 2023
שורה 45:		שורה 45:
	=== בדיני איסורים ועונשים ===		=== בדיני איסורים ועונשים ===

	אדם היודע עדות בדיני איסור, כגון אם הוא יודע שחתיכת בשר מסוימת היא חֵלב (או אם הוא יודע שאשה מסוימת נטמאה ונאסרה לבעלה{{הערה\|כמבואר בהגהות מיימוניות {{מקור\|הגהות מיימוני עדות ה א$עדות ה, א\|כן}}, שהוא המקור לדין זה. '''יש לציין''', שדין זה אמור במקרה שהוא מעריך שהבעל ישמע לו, או במקרה של אשה סוטה, שבעלה קינא בה בפני עדים והזהירה שלא תיסתר עם אדם מסוים, והיא נסתרה והתייחדה עמו. במקרים אחרים - יש לעשות שאלת חכם, אם חייב להעיד או לא.}} או אם אשה באה לחפש היתר להינשא והוא יודע שבעלה חי{{הערה\|דוגמה זו מקורה בדברי רש"י {{מקור\|רש"י שבועות ל ב$שבועות ל, ב, ד"ה אבל באיסורא\|כן}}.}}), מצוה וחובה עליו לבוא ולהעיד על כך בכדי [[אפרושי מאיסורא\|להפריש מאיסור]].		אדם היודע עדות בדיני איסור, כגון אם הוא יודע שחתיכת בשר מסוימת היא חֵלב (או אם הוא יודע שאשה מסוימת נטמאה ונאסרה לבעלה{{הערה\|כמבואר בהגהות מיימוניות {{מקור\|הגהות מיימוני עדות ה א$עדות ה, א\|כן}}, שהוא המקור לדין זה. '''יש לציין''', שדין זה אמור במקרה שהוא מעריך שהבעל ישמע לו, או במקרה של אשה סוטה, שבעלה קינא בה בפני עדים והזהירה שלא תיסתר עם אדם מסוים, והיא נסתרה והתייחדה עמו. במקרים אחרים - יש לעשות שאלת חכם, אם חייב להעיד או לא.}} או אם אשה באה לחפש היתר להינשא והוא יודע שבעלה חי{{הערה\|דוגמה זו מקורה בדברי רש"י {{מקור\|רש"י שבועות ל ב$שבועות ל, ב, ד"ה אבל באיסורא ד"ה "אבל באיסורא"\|כן}}.}}), מצוה וחובה עליו לבוא ולהעיד על כך בכדי [[אפרושי מאיסורא\|להפריש מאיסור]].

	ואפילו אם עדות זו איננה לכבודו, כגון שהוא חכם גדול בתורה, ויכול להעיד על איסור זה בפני בית דין שדייניו קטנים ממנו בתורה - חייב ללכת להעיד {{מקור\|שולחן ערוך חו"מ כח, ה\|כן}}, שנאמר {{מקור\|משלי כא, ל\|כן}}: "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה כנגד ה'" - כל מקום שיש [[חילול השם]] אין חולקים כבוד לרב {{מקור\|בבלי שבועות ל, ב\|כן}}.		ואפילו אם עדות זו איננה לכבודו, כגון שהוא חכם גדול בתורה, ויכול להעיד על איסור זה בפני בית דין שדייניו קטנים ממנו בתורה - חייב ללכת להעיד {{מקור\|שולחן ערוך חו"מ כח, ה\|כן}}, שנאמר {{מקור\|משלי כא, ל\|כן}}: "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה כנגד ה'" - כל מקום שיש [[חילול השם]] אין חולקים כבוד לרב {{מקור\|בבלי שבועות ל, ב\|כן}}.

למאי נ"מ?: /* החובה להעיד */ הרחבה

2023-05-15T20:38:33Z

החובה להעיד: הרחבה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־20:38, 15 במאי 2023
שורה 27:		שורה 27:
	== החובה להעיד ==		== החובה להעיד ==

	==== בדיני ממונות ====		=== בדיני ממונות ===

	אדם היודע עדות לאדם אחר מישראל, ואם יעיד עליו תתקבל העדות בבית הדין ותביא תועלת ממונית לאותו אדם, והלה תובעו להעיד לו - מצֻווֶה לבוא להעיד ב[[בית דין]] {{מקור\|שולחן ערוך חו"מ כח, א\|כן}}, שנאמר {{מקור\|ויקרא ה, א\|כן}}: "והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו". דברים אלו אמורים בכל עדות, בין בעדות שבגינה מתחייב אדם לשלם לבעל-דינו ובין בעדות שבגינה אדם נפטר מלשלם לבעל-דינו {{מקור\|רמב"ם עדות א, א\|כן}}. ואם [[כובש עדותו\|נמנע מלהעיד לו]] - פטור מדיני אדם וחייב ב[[דיני שמים]]{{הערה\|יש אומרים, שעד יחיד הנמנע מלהעיד פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים {{גודל\|1\|(מפני שעדותו איננה מחייבת ממון אלא רק שבועה)}}, אך שני עדים הנמנעים מלהעיד - חייבים אף בדיני אדם {{מקור\|(כך היא גרסת}} {{מקור\|פסקי רי"ד בבא קמא נו א$הרי"ד}} {{מקור\|פסקי ריא"ז בבא קמא נו א$וריא"ז}}{{מקור\|, וכך יש המסבירים בדעת הרמב"ם}} {{מקור\|רמב"ם עדות יז ז$עדות יז, ז\|כן}} {{מקור\|והכסף משנה}} {{מקור\|כסף משנה עדות יז ז$שם\|כן}}{{מקור\|)}}; אך זו שיטה יחידית, וכל רבותינו אינם סוברים כן {{מקור\|ערוך השולחן חו"מ כח, ד\|כן}}, אלא כפי הגרסה המקובלת {{מקור\|בבלי בבא קמא נו, א\|כן}} שאף שני עדים שכבשו עדותם - פטורים בדיני אדם וחייבים רק בדיני שמים.{{ש}}לפיכך, שני עדים שנמנעו מלהעיד לטובת אדם, ובשל כך הפסיד אותו אדם ממון, הוא לא רשאי [[תפיסה\|לתפוס]] בנכסיהם, ואם תפס מוציאים ממנו {{מקור\|ש"ך חו"מ כח, ב\|כן}}. אך יש סוברים שיכול הלה לתפוס בנכסיהם, ולטעון [[קים לי]] כדעת מיעוט הפוסקים שהעדים חייבים אף בדיני אדם ({{מקור\|רע"א חו"מ כח, א$רע"א על השך הנ"ל}} {{מקור\|בשם}} {{מקור\|שו"ת משאת משה חו"מ סג$שו"ת משאת משה חו"מ א ס"ס סג}}), ובפרט שיש הסוברים {{מקור\|שו"ת מהרש"ם א, קס\|כן}} שבחיוב בדיני שמים מועילה תפיסה {{מקור\|פתחי תשובה חו"מ כח, ו\|כן}}. וראה בספר 'משפט המזיק' {{מקור\|הרב דוד בריזל; ח"א פרק טו הערות ז-ח, עמ' רנז, ופרק כו הערות כו וכט, עמ' תנט\|כן}}.}} {{מקור\|בבלי בבא קמא נה ב\|כן}}.		אדם היודע עדות לאדם אחר מישראל, ואם יעיד עליו תתקבל העדות בבית הדין ותביא תועלת ממונית לאותו אדם, והלה תובעו להעיד לו - מצֻווֶה לבוא להעיד ב[[בית דין]] {{מקור\|שולחן ערוך חו"מ כח, א\|כן}}, שנאמר {{מקור\|ויקרא ה, א\|כן}}: "והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו". דברים אלו אמורים בכל עדות, בין בעדות שבגינה מתחייב אדם לשלם לבעל-דינו ובין בעדות שבגינה אדם נפטר מלשלם לבעל-דינו {{מקור\|רמב"ם עדות א, א\|כן}}. ואם [[כובש עדותו\|נמנע מלהעיד לו]] - פטור מדיני אדם וחייב ב[[דיני שמים]]{{הערה\|יש אומרים, שעד יחיד הנמנע מלהעיד פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים {{גודל\|1\|(מפני שעדותו איננה מחייבת ממון אלא רק שבועה)}}, אך שני עדים הנמנעים מלהעיד - חייבים אף בדיני אדם {{מקור\|(כך היא גרסת}} {{מקור\|פסקי רי"ד בבא קמא נו א$הרי"ד}} {{מקור\|פסקי ריא"ז בבא קמא נו א$וריא"ז}}{{מקור\|, וכך יש המסבירים בדעת הרמב"ם}} {{מקור\|רמב"ם עדות יז ז$עדות יז, ז\|כן}} {{מקור\|והכסף משנה}} {{מקור\|כסף משנה עדות יז ז$שם\|כן}}, [https://tablet.otzar.org/#/book/605387/p/459/t/0.00076781531609461234/fs/0/start/0/end/0/c ראה בקישור]{{מקור\|)}}; אך זו שיטה יחידית, וכל רבותינו אינם סוברים כן {{מקור\|ערוך השולחן חו"מ כח, ד\|כן}}, אלא כפי הגרסה המקובלת {{מקור\|בבלי בבא קמא נו, א\|כן}} שאף שני עדים שכבשו עדותם - פטורים בדיני אדם וחייבים רק בדיני שמים.{{ש}}לפיכך, שני עדים שנמנעו מלהעיד לטובת אדם, ובשל כך הפסיד אותו אדם ממון, הוא לא רשאי [[תפיסה\|לתפוס]] בנכסיהם, ואם תפס מוציאים ממנו {{מקור\|ש"ך חו"מ כח, ב\|כן}}. אך יש סוברים שיכול הלה לתפוס בנכסיהם, ולטעון [[קים לי]] כדעת מיעוט הפוסקים שהעדים חייבים אף בדיני אדם ({{מקור\|רע"א חו"מ כח, א$רע"א על השך הנ"ל}} {{מקור\|בשם}} {{מקור\|שו"ת משאת משה חו"מ סג$שו"ת משאת משה חו"מ א ס"ס סג}}), ובפרט שיש הסוברים {{מקור\|שו"ת מהרש"ם א, קס\|כן}} שבחיוב בדיני שמים מועילה תפיסה {{מקור\|פתחי תשובה חו"מ כח, ו\|כן}}. וראה בספר '[https://tablet.otzar.org/#/book/605387/p/257/t/0.00076781531609461234/fs/0/start/0/end/0/c משפט המזיק]' {{מקור\|הרב דוד בריזל; ח"א פרק טו הערות ז-ח, עמ' רנז, ופרק כו הערות כו וכט, עמ' תנט\|כן}}.}} {{מקור\|בבלי בבא קמא נה ב\|כן}}.

	בנוסף, החובה להעיד ולהציל ממון חברו היא בכלל מצות השבת אבידה{{דרוש מקור}} ומצות "[[ואהבת לרעך כמוך]]" {{מקור\|שו"ת יד אפרים א, ד\|כן}}, הכוללת שאדם יגמול חסד לחברו וימנע ממנו כל נזק גופני או ממוני. ויש אומרים שהנמנע מלהעיד לחברו ולהציל ממונו - עובר גם באיסור "[[לא תעמוד על דם רעך]]"{{הערה\|במדרש תורת כהנים {{מקור\|ספרא קדושים ב, ד, ח\|כן}} מובא שהיודע עדות לחברו אינו מעיד לו עובר משום "לא תעמוד על דם רעך", ובדברי הרמב"ם {{מקור\|ספר המצוות לא תעשה רצז\|כן}}, ספר החינוך {{מקור\|ספר החינוך רלז$מצוה רלז\|כן}} והרשב"ש {{מקור\|שו"ת הרשב"ש תפ$ס"ס תפ\|כן}} מבואר שהדברים אמורים גם בדיני ממונות, וכך משמע גם בשאילתות {{מקור\|שאילתות ויקרא סח$ריש שאילתא סח\|כן}}. {{מקור\|שו"ת יד אפרים ג א$וראה שו"ת יד אפרים סי' ג אות א}}.}}, ויש חולקים וסוברים שאינו עובר בלאו זה{{הערה\|יש מהאחרונים ({{מקור\|שו"ת שואל ומשיב תניינא ג קי$שו"ת שואל ומשיב מהד' תניינא ח"ג סי' קי ד"ה מצאתי דאתי}}; {{מקור\|משך חכמה ויקרא יט, טז}}; {{מקור\|גלוני הש"ס בבא קמא נו, א}}) שכתבו שאיסור זה {{גודל\|1\|("לא תעמוד על דם רעך")}}, נאמר רק שיכול להציל את חיי חברו ומתרשל בכך, ולא על המתרשל מלהציל ממון חברו. והוסיפו שכך מדוקדק בדברי הרמב"ם {{מקור\|רמב"ם רוצח א יד$רוצח א, יד\|כן}}, וכנראה שחזר בו מדבריו בספר המצוות {{מקור\|המובאים בהערה הקודמת\|כן}} או שכוונתו שם שונה, ע"ש.}}. יש מי שכתב, שהנמנע מלהעיד לטובת חברו, עובר על מצוות אלו גם כאשר חברו לא תבע אותו להעיד {{מקור\|פתחי תשובה חו"מ כח, ד\|כן}}{{הערה\|וראה ערוך השולחן {{מקור\|ערוך השולחן חו"מ כח, ג$חו"מ כח, ג\|כן}}. וראה שער המשפט {{מקור\|שער משפט כח, ב$סי' כח ס"ק ב, ד"ה עוד קשיא לי, ובהמשך הדברים\|כן}} ושו"ת יד אפרים {{מקור\|שו"ת יד אפרים א$סי' א ס"ק ג\|כן}} שפלפלו בזה, והביאו מקורות, ראיות, חילוקים וסברות, לכאן ולכאן.}}. וכן עד הפסול לעדות, שקיבלוהו הצדדים עליהם, חייב להעיד לטובת חברו {{מקור\|ערוך השולחן חו"מ כח, ב\|כן}}, ואם לא העיד מבטל מצות השבת אבידה ({{מקור\|קצות החשן כח, ג}}; {{מקור\|נתיבות המשפט כח, א}}).		בנוסף, החובה להעיד ולהציל ממון חברו היא בכלל מצות השבת אבידה{{דרוש מקור}} ומצות "[[ואהבת לרעך כמוך]]" {{מקור\|שו"ת יד אפרים א, ד\|כן}}, הכוללת שאדם יגמול חסד לחברו וימנע ממנו כל נזק גופני או ממוני. ויש אומרים שהנמנע מלהעיד לחברו ולהציל ממונו - עובר גם באיסור "[[לא תעמוד על דם רעך]]"{{הערה\|במדרש תורת כהנים {{מקור\|ספרא קדושים ב, ד, ח\|כן}} מובא שהיודע עדות לחברו אינו מעיד לו עובר משום "לא תעמוד על דם רעך", ובדברי הרמב"ם {{מקור\|ספר המצוות לא תעשה רצז\|כן}}, ספר החינוך {{מקור\|ספר החינוך רלז$מצוה רלז\|כן}} והרשב"ש {{מקור\|שו"ת הרשב"ש תפ$ס"ס תפ\|כן}} מבואר שהדברים אמורים גם בדיני ממונות, וכך משמע גם בשאילתות {{מקור\|שאילתות ויקרא סח$ריש שאילתא סח\|כן}}. {{מקור\|שו"ת יד אפרים ג א$וראה שו"ת יד אפרים סי' ג אות א}}.}}, ויש חולקים וסוברים שאינו עובר בלאו זה{{הערה\|יש מהאחרונים ({{מקור\|שו"ת שואל ומשיב תניינא ג קי$שו"ת שואל ומשיב מהד' תניינא ח"ג סי' קי ד"ה מצאתי דאתי}}; {{מקור\|משך חכמה ויקרא יט, טז}}; {{מקור\|גלוני הש"ס בבא קמא נו, א}}) שכתבו שאיסור זה {{גודל\|1\|("לא תעמוד על דם רעך")}}, נאמר רק שיכול להציל את חיי חברו ומתרשל בכך, ולא על המתרשל מלהציל ממון חברו. והוסיפו שכך מדוקדק בדברי הרמב"ם {{מקור\|רמב"ם רוצח א יד$רוצח א, יד\|כן}}, וכנראה שחזר בו מדבריו בספר המצוות {{מקור\|המובאים בהערה הקודמת\|כן}} או שכוונתו שם שונה, ע"ש.}}. יש מי שכתב, שהנמנע מלהעיד לטובת חברו, עובר על מצוות אלו גם כאשר חברו לא תבע אותו להעיד {{מקור\|פתחי תשובה חו"מ כח, ד\|כן}}{{הערה\|וראה ערוך השולחן {{מקור\|ערוך השולחן חו"מ כח, ג$חו"מ כח, ג\|כן}}. וראה שער המשפט {{מקור\|שער משפט כח, ב$סי' כח ס"ק ב, ד"ה עוד קשיא לי, ובהמשך הדברים\|כן}} ושו"ת יד אפרים {{מקור\|שו"ת יד אפרים א$סי' א ס"ק ג\|כן}} שפלפלו בזה, והביאו מקורות, ראיות, חילוקים וסברות, לכאן ולכאן.}}. וכן עד הפסול לעדות, שקיבלוהו הצדדים עליהם, חייב להעיד לטובת חברו {{מקור\|ערוך השולחן חו"מ כח, ב\|כן}}, ואם לא העיד מבטל מצות השבת אבידה ({{מקור\|קצות החשן כח, ג}}; {{מקור\|נתיבות המשפט כח, א}}).
שורה 35:		שורה 35:
	אך פעמים שאדם פטור מלהעיד, כאשר הדבר אינו מתאים לכבודו ולמעמדו הראוי, כגון, [[תלמיד חכם]] היודע עדות לחברו בעניין הנידון בפני בית-דין שהדיינים בו קטנים במעלתם התורנית מאותו תלמיד חכם, שפטור הוא מלבוא ולהעיד {{מקור\|בבלי שבועות ל ב\|כן}}. '''וכן''' אדם שייגרם לו נזק גופני או ממוני מחמת עדותו (ולא יקבל פיצוי הולם על כך{{דרוש מקור}}) - פטור מלהעיד {{מקור\|שו"ת אבקת רוכל קצה$שו"ת אבקת רוכל סי' קצה "הטענה השמינית"\|כן}}{{הערה\|בעניין זה ראה גם שו"ת מנחת שלמה {{מקור\|שו"ת מנחת שלמה א פב$ח"א ס"ס פב, ד"ה "כמו כן אעיר", וד"ה "וכן כן גם"\|כן}}, ופסק-דין יסודי, מקיף ומעמיק, בנושא, מהרב יצחק אלמליח שליט"א {{מקור\|שורת הדין יז קצה$שורת הדין, כרך יז פס"ד כג, עמ' קצה-רב\|כן}}.}}. בעניין שכיח זה ישנן הבחנות בין מצבים שונים{{דרושה הבהרה}}, ויש לשאול על כך פוסק-הלכה ירא-שמים הבקי בדיני ממונות להלכה ולמעשה (ומכיר את המציאות ואת דרכי ההתנהלות של בתי-הדין).		אך פעמים שאדם פטור מלהעיד, כאשר הדבר אינו מתאים לכבודו ולמעמדו הראוי, כגון, [[תלמיד חכם]] היודע עדות לחברו בעניין הנידון בפני בית-דין שהדיינים בו קטנים במעלתם התורנית מאותו תלמיד חכם, שפטור הוא מלבוא ולהעיד {{מקור\|בבלי שבועות ל ב\|כן}}. '''וכן''' אדם שייגרם לו נזק גופני או ממוני מחמת עדותו (ולא יקבל פיצוי הולם על כך{{דרוש מקור}}) - פטור מלהעיד {{מקור\|שו"ת אבקת רוכל קצה$שו"ת אבקת רוכל סי' קצה "הטענה השמינית"\|כן}}{{הערה\|בעניין זה ראה גם שו"ת מנחת שלמה {{מקור\|שו"ת מנחת שלמה א פב$ח"א ס"ס פב, ד"ה "כמו כן אעיר", וד"ה "וכן כן גם"\|כן}}, ופסק-דין יסודי, מקיף ומעמיק, בנושא, מהרב יצחק אלמליח שליט"א {{מקור\|שורת הדין יז קצה$שורת הדין, כרך יז פס"ד כג, עמ' קצה-רב\|כן}}.}}. בעניין שכיח זה ישנן הבחנות בין מצבים שונים{{דרושה הבהרה}}, ויש לשאול על כך פוסק-הלכה ירא-שמים הבקי בדיני ממונות להלכה ולמעשה (ומכיר את המציאות ואת דרכי ההתנהלות של בתי-הדין).

	==== ~~בדיני איסורים ועונשים~~ ====		==== תביעה להעיד ודין שבועת העדות ====

			{{ערך מורחב\|ערך=[[שבועת העדות]]}}

			אדם רשאי לתבוע את חברו היודע לו עדות וכשר לעדות, שיבוא ויעיד לו. ואם הלה מכחיש שיודע לו עדות, הוא יכול [[שבועה\|להשביעו]] על כך.

			אדם היודע עדות לחברו בענייני ממון, אם נשבע שאינו יודע לו עדות, עבר באיסור [[שבועת שקר]]{{דרוש מקור}} וחייב [[קרבן עולה ויורד]]. דינים אלו מבוארים בפרק הרביעי של מסכת שבועות.

			=== בדיני איסורים ועונשים ===

			אדם היודע עדות בדיני איסור, כגון אם הוא יודע שחתיכת בשר מסוימת היא חֵלב (או אם הוא יודע שאשה מסוימת נטמאה ונאסרה לבעלה{{הערה\|כמבואר בהגהות מיימוניות {{מקור\|הגהות מיימוני עדות ה א$עדות ה, א\|כן}}, שהוא המקור לדין זה. '''יש לציין''', שדין זה אמור במקרה שהוא מעריך שהבעל ישמע לו, או במקרה של אשה סוטה, שבעלה קינא בה בפני עדים והזהירה שלא תיסתר עם אדם מסוים, והיא נסתרה והתייחדה עמו. במקרים אחרים - יש לעשות שאלת חכם, אם חייב להעיד או לא.}} או אם אשה באה לחפש היתר להינשא והוא יודע שבעלה חי{{הערה\|דוגמה זו מקורה בדברי רש"י {{מקור\|רש"י שבועות ל ב$שבועות ל, ב, ד"ה אבל באיסורא\|כן}}.}}), מצוה וחובה עליו לבוא ולהעיד על כך בכדי [[אפרושי מאיסורא\|להפריש מאיסור]].

			ואפילו אם עדות זו איננה לכבודו, כגון שהוא חכם גדול בתורה, ויכול להעיד על איסור זה בפני בית דין שדייניו קטנים ממנו בתורה - חייב ללכת להעיד {{מקור\|שולחן ערוך חו"מ כח, ה\|כן}}, שנאמר {{מקור\|משלי כא, ל\|כן}}: "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה כנגד ה'" - כל מקום שיש [[חילול השם]] אין חולקים כבוד לרב {{מקור\|בבלי שבועות ל, ב\|כן}}.

			אך אם ראה שחברו עבר על איסור, אזי אם הוא עד אחד, אינו נאמן להעיד על כך, ולכן אסור לו לבוא ולהעיד על כך {{מקור\|שולחן ערוך חו"מ כח, א$רמ"א חו"מ כח א\|כן}}, שיש בזה משום איסור [[לשון הרע]], ואמרו חז"ל {{מקור\|בבלי פסחים קיג, ב\|כן}}: {{ציטוטון\|שלושה הקדוש ברוך הוא שונאן: המדבר אחד בפה ואחד בלב, והיודע עדות בחברו ואינו מעיד לו, והרואה דבר ערווה בחברו ומעיד בו יחידי}}. ומספרת הגמרא {{מקור\|רש"י מכות יא א$שם\|כן}} שהעיד אדם ששמו זיגוד על אדם ששמו טוביה שהלה חטא, בפני בית הדין של [[רב פפא]]. פסקו הדיינים שזיגוד (העד) חייב [[מלקות]], והלקוהו. שאל זיגוד: "טוביה חטא וזיגוד לוקה?!" השיב רב פפא: "אכן, שכן כתוב 'לא יקום עד אחד באיש', ואתה העדת עליו לבדך ו[[הוצאת שם רע\|הוצאת עליו שם רע]] לחינם" {{מקור\|חפץ חיים, באר מים חיים, לאוין, י$וראה חפץ חיים, פתיחה, לאוין, י, ובאר מים חיים שם\|כן}}. ממעשה זה, למדו הפוסקים {{מקור\|שו"ת הרשב"א ב קפד$שו"ת הרשב"א ח"ב ס"ס קפד\|כן}} שעד אחד שהעיד לבדו על אדם מישראל שחטא - חייב מלקות {{מקור\|שו"ת הרא"ש ז, ז\|כן}}.

			שני אנשים הכשרים לעדות שראו יחד אדם מישראל עושה עבירה שהעובר עליה חייב מלקות או [[מיתת בית דין]], מצוה עליהם לבוא יחדיו ולהעיד על כך {{מקור\|שו"ת הרא"ש ס, ה\|כן}}, שנאמר {{מקור\|דברים יז, ז-יב\|כן}}: "וביערת הרע מקִרבך" {{מקור\|רא"ש מכות א, יא\|כן}}. ויש חילול השם בדבר, שאדם שחטא בפני עדים לא נענש {{מקור\|כסף משנה עדות א, ב\|כן}}. ואף אם עדות זו אינה לכבודו, כגון שהוא תלמיד חכם ובית-הדין שדן באותו אדם קטן ממנו בתורה, בכל זאת חייב ללכת ולהעיד {{מקור\|רמב"ם עדות א, ב\|כן}}.

			וכן אם דנים בבית דין לגבי אדם מסוים, ויש אדם אחר היודע לו עדות ועדותו יכולה לזכות את הנידון, מצוה על העד לבוא ולהעיד עליו, ולהצילו ממיתה או ממלקות, כדי שלא ייענש חלילה אדם נקי {{מקור\|כסף משנה עדות א, ב\|כן}}.

	== האסור לשקר בעדות ==		== האסור לשקר בעדות ==

למאי נ"מ?: טכני

2023-05-12T04:36:26Z

טכני

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־04:36, 12 במאי 2023
שורה 29:		שורה 29:
	==== בדיני ממונות ====		==== בדיני ממונות ====

	אדם היודע עדות לאדם אחר מישראל, ואם יעיד עליו תתקבל העדות בבית הדין ותביא תועלת ממונית לאותו אדם, והלה תובעו להעיד לו - מצֻווֶה לבוא להעיד ב[[בית דין]] {{מקור\|שולחן ערוך חו"מ כח, א\|כן}}, שנאמר {{מקור\|ויקרא ה, א\|כן}}: "והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו". דברים אלו אמורים בכל עדות, בין בעדות שבגינה מתחייב אדם לשלם לבעל-דינו ובין בעדות שבגינה אדם נפטר מלשלם לבעל-דינו {{מקור\|רמב"ם עדות א, א\|כן}}. ואם [[כובש עדותו\|נמנע מלהעיד לו]] - פטור מדיני אדם וחייב ב[[דיני שמים]]{{הערה\|יש אומרים, שעד יחיד הנמנע מלהעיד פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים {{גודל\|1\|(מפני שעדותו איננה מחייבת ממון אלא רק שבועה)}}, אך שני עדים הנמנעים מלהעיד - חייבים אף בדיני אדם {{מקור\|(כך היא גרסת}} {{מקור\|פסקי רי"ד בבא קמא נו א$הרי"ד}} {{מקור\|פסקי ריא"ז בבא קמא נו א$וריא"ז}}{{מקור\|, וכך יש המסבירים בדעת הרמב"ם}} {{מקור\|רמב"ם עדות יז ז$עדות יז, ז$כן}} {{מקור\|והכסף משנה}} {{מקור\|כסף משנה עדות יז ז$שם\|כן}}{{מקור\|)}}; אך זו שיטה יחידית, וכל רבותינו אינם סוברים כן {{מקור\|ערוך השולחן חו"מ כח, ד\|כן}}, אלא כפי הגרסה המקובלת {{מקור\|בבלי בבא קמא נו, א\|כן}} שאף שני עדים שכבשו עדותם - פטורים בדיני אדם וחייבים רק בדיני שמים.{{ש}}לפיכך, שני עדים שנמנעו מלהעיד לטובת אדם, ובשל כך הפסיד אותו אדם ממון, הוא לא רשאי [[תפיסה\|לתפוס]] בנכסיהם, ואם תפס מוציאים ממנו {{מקור\|ש"ך חו"מ כח, ב\|כן}}. אך יש סוברים שיכול הלה לתפוס בנכסיהם, ולטעון [[קים לי]] כדעת מיעוט הפוסקים שהעדים חייבים אף בדיני אדם ({{מקור\|רע"א חו"מ כח, א$רע"א על השך הנ"ל}} {{מקור\|בשם}} {{מקור\|שו"ת משאת משה חו"מ סג$שו"ת משאת משה חו"מ א ס"ס סג}}), ובפרט שיש הסוברים {{מקור\|שו"ת מהרש"ם א, קס\|כן}} שבחיוב בדיני שמים מועילה תפיסה {{מקור\|פתחי תשובה חו"מ כח, ו\|כן}}. וראה בספר 'משפט המזיק' {{מקור\|הרב דוד בריזל; ח"א פרק טו הערות ז-ח, עמ' רנז, ופרק כו הערות כו וכט, עמ' תנט\|כן}}.}} {{מקור\|בבלי בבא קמא נה ב\|כן}}.		אדם היודע עדות לאדם אחר מישראל, ואם יעיד עליו תתקבל העדות בבית הדין ותביא תועלת ממונית לאותו אדם, והלה תובעו להעיד לו - מצֻווֶה לבוא להעיד ב[[בית דין]] {{מקור\|שולחן ערוך חו"מ כח, א\|כן}}, שנאמר {{מקור\|ויקרא ה, א\|כן}}: "והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו". דברים אלו אמורים בכל עדות, בין בעדות שבגינה מתחייב אדם לשלם לבעל-דינו ובין בעדות שבגינה אדם נפטר מלשלם לבעל-דינו {{מקור\|רמב"ם עדות א, א\|כן}}. ואם [[כובש עדותו\|נמנע מלהעיד לו]] - פטור מדיני אדם וחייב ב[[דיני שמים]]{{הערה\|יש אומרים, שעד יחיד הנמנע מלהעיד פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים {{גודל\|1\|(מפני שעדותו איננה מחייבת ממון אלא רק שבועה)}}, אך שני עדים הנמנעים מלהעיד - חייבים אף בדיני אדם {{מקור\|(כך היא גרסת}} {{מקור\|פסקי רי"ד בבא קמא נו א$הרי"ד}} {{מקור\|פסקי ריא"ז בבא קמא נו א$וריא"ז}}{{מקור\|, וכך יש המסבירים בדעת הרמב"ם}} {{מקור\|רמב"ם עדות יז ז$עדות יז, ז\|כן}} {{מקור\|והכסף משנה}} {{מקור\|כסף משנה עדות יז ז$שם\|כן}}{{מקור\|)}}; אך זו שיטה יחידית, וכל רבותינו אינם סוברים כן {{מקור\|ערוך השולחן חו"מ כח, ד\|כן}}, אלא כפי הגרסה המקובלת {{מקור\|בבלי בבא קמא נו, א\|כן}} שאף שני עדים שכבשו עדותם - פטורים בדיני אדם וחייבים רק בדיני שמים.{{ש}}לפיכך, שני עדים שנמנעו מלהעיד לטובת אדם, ובשל כך הפסיד אותו אדם ממון, הוא לא רשאי [[תפיסה\|לתפוס]] בנכסיהם, ואם תפס מוציאים ממנו {{מקור\|ש"ך חו"מ כח, ב\|כן}}. אך יש סוברים שיכול הלה לתפוס בנכסיהם, ולטעון [[קים לי]] כדעת מיעוט הפוסקים שהעדים חייבים אף בדיני אדם ({{מקור\|רע"א חו"מ כח, א$רע"א על השך הנ"ל}} {{מקור\|בשם}} {{מקור\|שו"ת משאת משה חו"מ סג$שו"ת משאת משה חו"מ א ס"ס סג}}), ובפרט שיש הסוברים {{מקור\|שו"ת מהרש"ם א, קס\|כן}} שבחיוב בדיני שמים מועילה תפיסה {{מקור\|פתחי תשובה חו"מ כח, ו\|כן}}. וראה בספר 'משפט המזיק' {{מקור\|הרב דוד בריזל; ח"א פרק טו הערות ז-ח, עמ' רנז, ופרק כו הערות כו וכט, עמ' תנט\|כן}}.}} {{מקור\|בבלי בבא קמא נה ב\|כן}}.

	בנוסף, החובה להעיד ולהציל ממון חברו היא בכלל מצות השבת אבידה{{דרוש מקור}} ומצות "[[ואהבת לרעך כמוך]]" {{מקור\|שו"ת יד אפרים א, ד\|כן}}, הכוללת שאדם יגמול חסד לחברו וימנע ממנו כל נזק גופני או ממוני. ויש אומרים שהנמנע מלהעיד לחברו ולהציל ממונו - עובר גם באיסור "[[לא תעמוד על דם רעך]]"{{הערה\|במדרש תורת כהנים {{מקור\|ספרא קדושים ב, ד, ח\|כן}} מובא שהיודע עדות לחברו אינו מעיד לו עובר משום "לא תעמוד על דם רעך", ובדברי הרמב"ם {{מקור\|ספר המצוות לא תעשה רצז\|כן}}, ספר החינוך {{מקור\|ספר החינוך רלז$מצוה רלז\|כן}} והרשב"ש {{מקור\|שו"ת הרשב"ש תפ$ס"ס תפ\|כן}} מבואר שהדברים אמורים גם בדיני ממונות, וכך משמע גם בשאילתות {{מקור\|שאילתות ויקרא סח$ריש שאילתא סח\|כן}}. {{מקור\|שו"ת יד אפרים ג א$וראה שו"ת יד אפרים סי' ג אות א}}.}}, ויש חולקים וסוברים שאינו עובר בלאו זה{{הערה\|יש מהאחרונים ({{מקור\|שו"ת שואל ומשיב תניינא ג קי$שו"ת שואל ומשיב מהד' תניינא ח"ג סי' קי ד"ה מצאתי דאתי}}; {{מקור\|משך חכמה ויקרא יט, טז}}; {{מקור\|גלוני הש"ס בבא קמא נו, א}}) שכתבו שאיסור זה {{גודל\|1\|("לא תעמוד על דם רעך")}}, נאמר רק שיכול להציל את חיי חברו ומתרשל בכך, ולא על המתרשל מלהציל ממון חברו. והוסיפו שכך מדוקדק בדברי הרמב"ם {{מקור\|רמב"ם רוצח א יד$רוצח א, יד\|כן}}, וכנראה שחזר בו מדבריו בספר המצוות {{מקור\|המובאים בהערה הקודמת\|כן}} או שכוונתו שם שונה, ע"ש.}}. יש מי שכתב, שהנמנע מלהעיד לטובת חברו, עובר על מצוות אלו גם כאשר חברו לא תבע אותו להעיד {{מקור\|פתחי תשובה חו"מ כח, ד\|כן}}{{הערה\|וראה ערוך השולחן {{מקור\|ערוך השולחן חו"מ כח, ג$חו"מ כח, ג\|כן}}. וראה שער המשפט {{מקור\|שער משפט כח, ב$סי' כח ס"ק ב, ד"ה עוד קשיא לי, ובהמשך הדברים\|כן}} ושו"ת יד אפרים {{מקור\|שו"ת יד אפרים א$סי' א ס"ק ג\|כן}} שפלפלו בזה, והביאו מקורות, ראיות, חילוקים וסברות, לכאן ולכאן.}}. וכן עד הפסול לעדות, שקיבלוהו הצדדים עליהם, חייב להעיד לטובת חברו {{מקור\|ערוך השולחן חו"מ כח, ב\|כן}}, ואם לא העיד מבטל מצות השבת אבידה ({{מקור\|קצות החשן כח, ג}}; {{מקור\|נתיבות המשפט כח, א}}).		בנוסף, החובה להעיד ולהציל ממון חברו היא בכלל מצות השבת אבידה{{דרוש מקור}} ומצות "[[ואהבת לרעך כמוך]]" {{מקור\|שו"ת יד אפרים א, ד\|כן}}, הכוללת שאדם יגמול חסד לחברו וימנע ממנו כל נזק גופני או ממוני. ויש אומרים שהנמנע מלהעיד לחברו ולהציל ממונו - עובר גם באיסור "[[לא תעמוד על דם רעך]]"{{הערה\|במדרש תורת כהנים {{מקור\|ספרא קדושים ב, ד, ח\|כן}} מובא שהיודע עדות לחברו אינו מעיד לו עובר משום "לא תעמוד על דם רעך", ובדברי הרמב"ם {{מקור\|ספר המצוות לא תעשה רצז\|כן}}, ספר החינוך {{מקור\|ספר החינוך רלז$מצוה רלז\|כן}} והרשב"ש {{מקור\|שו"ת הרשב"ש תפ$ס"ס תפ\|כן}} מבואר שהדברים אמורים גם בדיני ממונות, וכך משמע גם בשאילתות {{מקור\|שאילתות ויקרא סח$ריש שאילתא סח\|כן}}. {{מקור\|שו"ת יד אפרים ג א$וראה שו"ת יד אפרים סי' ג אות א}}.}}, ויש חולקים וסוברים שאינו עובר בלאו זה{{הערה\|יש מהאחרונים ({{מקור\|שו"ת שואל ומשיב תניינא ג קי$שו"ת שואל ומשיב מהד' תניינא ח"ג סי' קי ד"ה מצאתי דאתי}}; {{מקור\|משך חכמה ויקרא יט, טז}}; {{מקור\|גלוני הש"ס בבא קמא נו, א}}) שכתבו שאיסור זה {{גודל\|1\|("לא תעמוד על דם רעך")}}, נאמר רק שיכול להציל את חיי חברו ומתרשל בכך, ולא על המתרשל מלהציל ממון חברו. והוסיפו שכך מדוקדק בדברי הרמב"ם {{מקור\|רמב"ם רוצח א יד$רוצח א, יד\|כן}}, וכנראה שחזר בו מדבריו בספר המצוות {{מקור\|המובאים בהערה הקודמת\|כן}} או שכוונתו שם שונה, ע"ש.}}. יש מי שכתב, שהנמנע מלהעיד לטובת חברו, עובר על מצוות אלו גם כאשר חברו לא תבע אותו להעיד {{מקור\|פתחי תשובה חו"מ כח, ד\|כן}}{{הערה\|וראה ערוך השולחן {{מקור\|ערוך השולחן חו"מ כח, ג$חו"מ כח, ג\|כן}}. וראה שער המשפט {{מקור\|שער משפט כח, ב$סי' כח ס"ק ב, ד"ה עוד קשיא לי, ובהמשך הדברים\|כן}} ושו"ת יד אפרים {{מקור\|שו"ת יד אפרים א$סי' א ס"ק ג\|כן}} שפלפלו בזה, והביאו מקורות, ראיות, חילוקים וסברות, לכאן ולכאן.}}. וכן עד הפסול לעדות, שקיבלוהו הצדדים עליהם, חייב להעיד לטובת חברו {{מקור\|ערוך השולחן חו"מ כח, ב\|כן}}, ואם לא העיד מבטל מצות השבת אבידה ({{מקור\|קצות החשן כח, ג}}; {{מקור\|נתיבות המשפט כח, א}}).
שורה 41:		שורה 41:
	== האסור לשקר בעדות ==		== האסור לשקר בעדות ==


	~~==הערות שוליים==~~

	{{הערות שוליים\|טורים=כן}}		{{הערות שוליים\|טורים=כן}}

למאי נ"מ?: תוכן הערך עדות

2023-05-12T04:22:18Z

תוכן הערך עדות

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־04:22, 12 במאי 2023
שורה 1:		שורה 1:
	~~#הפניה [[עדים]]~~		{{להשלים\|כל הערך=כן}}

			'''עדות היא מסירת מידע על ידי אדם נאמן ונטרלי''' (שאינו [[חשוד לשקר]], אינו [[קרוב]] של [[בעל דין\|בעלי הדין]] ואינו [[נוגע בדבר]]) '''אשר ראה את הדברים והוא נאמן עליהם.'''

			== מקור ==

	[[קטגוריה:~~יסודות וחקירות~~]]		התורה קובעת {{מקור\|דברים יז, ו\|כן}}: {{ציטוטון\|עַל־פִּ֣י׀ שְׁנַ֣יִם עֵדִ֗ים א֛וֹ שְׁלֹשָׁ֥ה עֵדִ֖ים יוּמַ֣ת הַמֵּ֑ת, לֹ֣א יוּמַ֔ת עַל־פִּ֖י עֵ֥ד אֶחָֽד}}. הלכה זו נכונה ל[[דיני נפשות]], וגם לשאר העונשים, ככתוב בתורה {{מקור\|דברים יט, טו\|כן}}: {{ציטוטון\|לֹֽא־יָקוּם֩ עֵ֨ד אֶחָ֜ד בְּאִ֗ישׁ לְכָל־עָוֹן֙ וּלְכָל־חַטָּ֔את בְּכָל־חֵ֖טְא אֲשֶׁ֣ר יֶֽחֱטָ֑א, עַל־פִּ֣י׀ שְׁנֵ֣י עֵדִ֗ים א֛וֹ עַל־פִּ֥י שְׁלֹשָֽׁה־עֵדִ֖ים יָק֥וּם דָּבָֽר}}.

			מבואר בפסוקים אלו, שניתן לפסוק ולהכריע את הדין ולהעניש אדם (ואפילו להורגו) על פי שני עדים, ומאידך אין להסתמך לשם כך על עדות של עד אחד.

			מפסוקים אלו למדו [[חז"ל]]{{דרוש מקור}} שניתן לסמוך על עדות של שני עדים בכל תחומי התורה: איסור והיתר, [[דיני ממונות]], אישות, [[מלקות]], מיתה ועוד.

			== מספר העדים המינימאלי ==

			בפסוקים {{גודל\|1\|(הנ"ל)}} מבואר שאין להעניש אדם אלא על פי שני עדים (ולא על פי עד אחד). ומבואר בדברי חז"ל, שגם בנוגע ל[[דיני ממונות]], אין לחייב אדם ממון על פי [[עד אחד]] {{מקור\|בבלי כתובות פז, ב\|כן}}, אך כאשר עד אחד מעיד שהנתבע חייב ממון לחברו - עליו [[שבועה\|להישבע]] ולהכחיש את דברי העד {{מקור\|בבלי כתובות פז ב$שם\|כן}}. גם בנוגע ל[[דבר שבערווה]], דהיינו עדות על [[קידושין\|קידושי אשה]] או [[גירושין\|גירושיה]], יש צורך בשני עדים {{מקור\|בבלי גיטין ב, ב\|כן}}.

			נמצא שברוב דיני התורה: ממונות, אישות, [[מלקות]] ומיתה, אין להסתמך על עד אחד, ורק על פי שני עדים ניתן להכריע את הדין.

			מאידך, לעניינים מסוימים גם עד אחד נאמן:
			* [[שבועת עד אחד\|לשבועה]] בדיני ממונות (וכפי שנתבאר)
			* [[עד אחד נאמן באיסורין]] {{מקור\|בבלי גיטין ג, א\|כן}}
			* ב[[סוטה]] {{גודל\|1\|(אִשה שבעלה קינא לה והיזהירה בפני שני עדים שלא תסתתר ו[[ייחוד\|תתייחד]] עם אדם מסוים, והיא נכנסה עמו לבדם לבית והתייחדה עמו שם, לעיני שני עדים)}} - שאם מעיד עד אחד שהיא נטמאה (ונבעלה לאותו אדם) - העד נאמן {{מקור\|בבלי שבועות לב, א\|כן}}, האשה נאסרת לבעלה ומפסידה את [[כתובה\|כתובתה]] {{מקור\|רמב"ם סוטה א, יד\|כן}}.
			* ב[[עגלה ערופה]] - אם נמצא חלל בשדה מחוץ לעיר ולא נודע מי היכהו יש להביא עגלה ערופה, אך אם עד אחד מעיד שיודע מי הרוצח אין להביא {{מקור\|רמב"ם רוצח ושמירת הנפש ט, יב\|כן}}.
			* ב[[עדות אשה]] - עד אחד המעיד על שפלוני מת ואשתו מותרת להינשא - נאמן {{מקור\|משנה יבמות טז, ז\|כן}} מדברי חכמים, שהקלו בה כדי שהאשה לא תתעגן, וסמכו על כך שהיא תבדוק זאת היטב {{מקור\|בבלי יבמות פח, א\|כן}}.


			== החובה להעיד ==

			==== בדיני ממונות ====

			אדם היודע עדות לאדם אחר מישראל, ואם יעיד עליו תתקבל העדות בבית הדין ותביא תועלת ממונית לאותו אדם, והלה תובעו להעיד לו - מצֻווֶה לבוא להעיד ב[[בית דין]] {{מקור\|שולחן ערוך חו"מ כח, א\|כן}}, שנאמר {{מקור\|ויקרא ה, א\|כן}}: "והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו". דברים אלו אמורים בכל עדות, בין בעדות שבגינה מתחייב אדם לשלם לבעל-דינו ובין בעדות שבגינה אדם נפטר מלשלם לבעל-דינו {{מקור\|רמב"ם עדות א, א\|כן}}. ואם [[כובש עדותו\|נמנע מלהעיד לו]] - פטור מדיני אדם וחייב ב[[דיני שמים]]{{הערה\|יש אומרים, שעד יחיד הנמנע מלהעיד פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים {{גודל\|1\|(מפני שעדותו איננה מחייבת ממון אלא רק שבועה)}}, אך שני עדים הנמנעים מלהעיד - חייבים אף בדיני אדם {{מקור\|(כך היא גרסת}} {{מקור\|פסקי רי"ד בבא קמא נו א$הרי"ד}} {{מקור\|פסקי ריא"ז בבא קמא נו א$וריא"ז}}{{מקור\|, וכך יש המסבירים בדעת הרמב"ם}} {{מקור\|רמב"ם עדות יז ז$עדות יז, ז$כן}} {{מקור\|והכסף משנה}} {{מקור\|כסף משנה עדות יז ז$שם\|כן}}{{מקור\|)}}; אך זו שיטה יחידית, וכל רבותינו אינם סוברים כן {{מקור\|ערוך השולחן חו"מ כח, ד\|כן}}, אלא כפי הגרסה המקובלת {{מקור\|בבלי בבא קמא נו, א\|כן}} שאף שני עדים שכבשו עדותם - פטורים בדיני אדם וחייבים רק בדיני שמים.{{ש}}לפיכך, שני עדים שנמנעו מלהעיד לטובת אדם, ובשל כך הפסיד אותו אדם ממון, הוא לא רשאי [[תפיסה\|לתפוס]] בנכסיהם, ואם תפס מוציאים ממנו {{מקור\|ש"ך חו"מ כח, ב\|כן}}. אך יש סוברים שיכול הלה לתפוס בנכסיהם, ולטעון [[קים לי]] כדעת מיעוט הפוסקים שהעדים חייבים אף בדיני אדם ({{מקור\|רע"א חו"מ כח, א$רע"א על השך הנ"ל}} {{מקור\|בשם}} {{מקור\|שו"ת משאת משה חו"מ סג$שו"ת משאת משה חו"מ א ס"ס סג}}), ובפרט שיש הסוברים {{מקור\|שו"ת מהרש"ם א, קס\|כן}} שבחיוב בדיני שמים מועילה תפיסה {{מקור\|פתחי תשובה חו"מ כח, ו\|כן}}. וראה בספר 'משפט המזיק' {{מקור\|הרב דוד בריזל; ח"א פרק טו הערות ז-ח, עמ' רנז, ופרק כו הערות כו וכט, עמ' תנט\|כן}}.}} {{מקור\|בבלי בבא קמא נה ב\|כן}}.

			בנוסף, החובה להעיד ולהציל ממון חברו היא בכלל מצות השבת אבידה{{דרוש מקור}} ומצות "[[ואהבת לרעך כמוך]]" {{מקור\|שו"ת יד אפרים א, ד\|כן}}, הכוללת שאדם יגמול חסד לחברו וימנע ממנו כל נזק גופני או ממוני. ויש אומרים שהנמנע מלהעיד לחברו ולהציל ממונו - עובר גם באיסור "[[לא תעמוד על דם רעך]]"{{הערה\|במדרש תורת כהנים {{מקור\|ספרא קדושים ב, ד, ח\|כן}} מובא שהיודע עדות לחברו אינו מעיד לו עובר משום "לא תעמוד על דם רעך", ובדברי הרמב"ם {{מקור\|ספר המצוות לא תעשה רצז\|כן}}, ספר החינוך {{מקור\|ספר החינוך רלז$מצוה רלז\|כן}} והרשב"ש {{מקור\|שו"ת הרשב"ש תפ$ס"ס תפ\|כן}} מבואר שהדברים אמורים גם בדיני ממונות, וכך משמע גם בשאילתות {{מקור\|שאילתות ויקרא סח$ריש שאילתא סח\|כן}}. {{מקור\|שו"ת יד אפרים ג א$וראה שו"ת יד אפרים סי' ג אות א}}.}}, ויש חולקים וסוברים שאינו עובר בלאו זה{{הערה\|יש מהאחרונים ({{מקור\|שו"ת שואל ומשיב תניינא ג קי$שו"ת שואל ומשיב מהד' תניינא ח"ג סי' קי ד"ה מצאתי דאתי}}; {{מקור\|משך חכמה ויקרא יט, טז}}; {{מקור\|גלוני הש"ס בבא קמא נו, א}}) שכתבו שאיסור זה {{גודל\|1\|("לא תעמוד על דם רעך")}}, נאמר רק שיכול להציל את חיי חברו ומתרשל בכך, ולא על המתרשל מלהציל ממון חברו. והוסיפו שכך מדוקדק בדברי הרמב"ם {{מקור\|רמב"ם רוצח א יד$רוצח א, יד\|כן}}, וכנראה שחזר בו מדבריו בספר המצוות {{מקור\|המובאים בהערה הקודמת\|כן}} או שכוונתו שם שונה, ע"ש.}}. יש מי שכתב, שהנמנע מלהעיד לטובת חברו, עובר על מצוות אלו גם כאשר חברו לא תבע אותו להעיד {{מקור\|פתחי תשובה חו"מ כח, ד\|כן}}{{הערה\|וראה ערוך השולחן {{מקור\|ערוך השולחן חו"מ כח, ג$חו"מ כח, ג\|כן}}. וראה שער המשפט {{מקור\|שער משפט כח, ב$סי' כח ס"ק ב, ד"ה עוד קשיא לי, ובהמשך הדברים\|כן}} ושו"ת יד אפרים {{מקור\|שו"ת יד אפרים א$סי' א ס"ק ג\|כן}} שפלפלו בזה, והביאו מקורות, ראיות, חילוקים וסברות, לכאן ולכאן.}}. וכן עד הפסול לעדות, שקיבלוהו הצדדים עליהם, חייב להעיד לטובת חברו {{מקור\|ערוך השולחן חו"מ כח, ב\|כן}}, ואם לא העיד מבטל מצות השבת אבידה ({{מקור\|קצות החשן כח, ג}}; {{מקור\|נתיבות המשפט כח, א}}).

			אך פעמים שאדם פטור מלהעיד, כאשר הדבר אינו מתאים לכבודו ולמעמדו הראוי, כגון, [[תלמיד חכם]] היודע עדות לחברו בעניין הנידון בפני בית-דין שהדיינים בו קטנים במעלתם התורנית מאותו תלמיד חכם, שפטור הוא מלבוא ולהעיד {{מקור\|בבלי שבועות ל ב\|כן}}. '''וכן''' אדם שייגרם לו נזק גופני או ממוני מחמת עדותו (ולא יקבל פיצוי הולם על כך{{דרוש מקור}}) - פטור מלהעיד {{מקור\|שו"ת אבקת רוכל קצה$שו"ת אבקת רוכל סי' קצה "הטענה השמינית"\|כן}}{{הערה\|בעניין זה ראה גם שו"ת מנחת שלמה {{מקור\|שו"ת מנחת שלמה א פב$ח"א ס"ס פב, ד"ה "כמו כן אעיר", וד"ה "וכן כן גם"\|כן}}, ופסק-דין יסודי, מקיף ומעמיק, בנושא, מהרב יצחק אלמליח שליט"א {{מקור\|שורת הדין יז קצה$שורת הדין, כרך יז פס"ד כג, עמ' קצה-רב\|כן}}.}}. בעניין שכיח זה ישנן הבחנות בין מצבים שונים{{דרושה הבהרה}}, ויש לשאול על כך פוסק-הלכה ירא-שמים הבקי בדיני ממונות להלכה ולמעשה (ומכיר את המציאות ואת דרכי ההתנהלות של בתי-הדין).

			==== בדיני איסורים ועונשים ====



			== האסור לשקר בעדות ==


			==הערות שוליים==

			{{הערות שוליים\|טורים=כן}}

			[[קטגוריה:עדויות]]
			[[קטגוריה:סדרי הדיון]]
			[[קטגוריה:דיני ממונות]]

קובץ יסודות וחקירות השלם ב־16:54, 22 ביולי 2008

2008-07-22T16:54:31Z

דף חדש

#הפניה [[עדים]]

[[קטגוריה:יסודות וחקירות]]