https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9%3A%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9F_%D7%A4%D7%A0%D7%A9%2F%D7%A8%D7%91%D7%99_%D7%9B%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%A9_%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%99משתמש:בנימין פנש/רבי כמייש חורי - היסטוריית גרסאות2026-04-26T00:06:24Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.0https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9F_%D7%A4%D7%A0%D7%A9/%D7%A8%D7%91%D7%99_%D7%9B%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%A9_%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%99&diff=4305&oldid=prevYeshivaorgil ב־11:55, 17 בספטמבר 20082008-09-17T11:55:19Z<p></p>
<table style="background-color: #fff; color: #202122;" data-mw="interface">
<col class="diff-marker" />
<col class="diff-content" />
<col class="diff-marker" />
<col class="diff-content" />
<tr class="diff-title" lang="he">
<td colspan="2" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">→ הגרסה הקודמת</td>
<td colspan="2" style="background-color: #fff; color: #202122; text-align: center;">גרסה מ־11:55, 17 בספטמבר 2008</td>
</tr><tr><td colspan="4" class="diff-notice" lang="he"><div class="mw-diff-empty">(אין הבדלים)</div>
</td></tr>
<!-- diff cache key wikidb:diff:1.41:old-1951:rev-4305 -->
</table>Yeshivaorgilhttps://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9F_%D7%A4%D7%A0%D7%A9/%D7%A8%D7%91%D7%99_%D7%9B%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%A9_%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%99&diff=1951&oldid=prevבנימין פנש ב־21:38, 21 באוגוסט 20082008-08-21T21:38:26Z<p></p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>'''רבי כמייש חורי זצ"ל'''<br />
<br />
ההקדמה נכתבה על ידי בנו ר' יונה חורי הי"ו ומתוכה העתקתי חלקים מסיפור חייו של <br />
<br />
מורי ורבי רבי כמייש חורי זצ"ל. <br />
<br />
" <br />
<br />
אדוני אבי מורי ורבי הכ"מ עליו השלום נולד בדרום תוניסיה בעירה מדנין הסמוכה לג'רבה <br />
<br />
ביום י"ב שבט התרפ"ד, ושם יצק מים על ידי שני ענקי הרוח, רבי מרדכי סגרון זצוק"ל, <br />
<br />
ורבי חומני עלוש זצוק"ל (בעל "אני חומה") שראה בו אחד התלמידים הטובים שהעמיד, <br />
<br />
והיה מחליף איתו מכתבים מארץ ישראל (צפת) עד תוניסיה. <br />
<br />
אבי עליו השלום הנו דור שביעי להרב הקדוש רבי רחמים חורי הראשון זצוק"ל הידוע. <br />
<br />
אחיו הגדול של מור אבי עליו השלום, הנו הרב חיים חזקיה חורי זצוק"ל (נתיבות). <br />
<br />
אבא עליו השלום היה מוהל. בשנות העשרים לחיוו הכשירו אותו לזה, כי היו חסרים מוהלים <br />
<br />
באזור באותה עת. הוא היה גם שוחט ובודק של בהמות ועופות, סופר סת"ם, חזן, שליח ציבור, <br />
<br />
וקורא מובהק בספר תורה. הוא היה מל בחינם, ולא היה דורש כסף בכלל, אם רצו לשלם היה <br />
<br />
לוקח ומחלק לצדקה. המליצה "מל ולא פרע כאילו לא מל" לא חלה עליו כלל. <br />
<br />
על תעודותיו חתומים שמות גדולי ישראל באותה תקופה, הגאונים האדירים רבי כלפון משה <br />
<br />
כהן זצוק"ל ..., רבי רחמים חי חויתה זצוק"ל,..., רבי מכלוף עידאן זצוק"ל,.... <br />
<br />
גולת הכותרת של מפעל חיוו של אמו"ר עליו השלום היתה ההוראה, לימוד תורה לאחרים. <br />
<br />
הוא שימש הרבה שנים כר"מ , אם זה במדנין ואם זה בתוניס. אני בנו (יונה חורי), כותב <br />
<br />
שורות אלה, זכיתי ללמוד אצלו חומש רש"י וגמרא בתוניס, שם שימש כר"מ בישיבת חב"ד <br />
<br />
שבהנהלת הרב ניסן פינסון שליט"א... <br />
<br />
עברו עליו מאות תלמידים שהיו שונים מאוד מהמנטליות של <br />
ג'רבה, הם היו מודרנים ומושפעים מאוד מהתרבות הצרפתית. <br />
עם כל זאת, לאבי עליו השלום היתה סבלנות גדולה וסיעתא <br />
דשמיא מרובה ןהצליח להתחבב על כלם ונודע שמו ברבים. <br />
בהיותו בתוניס, היה אבי עליו השלום חזן ורב של בית <br />
הכנסת על שם רבי חיים בלעיש זצ"ל, שהיה רב ראשי <br />
לתוניסיה. סיפר תלמידו של רבי חיים בלעיש זצ"ל, רבי <br />
שמעיה צרפתי הי"ו שבית כנסת זה היה פעם בתוך ביתו של <br />
הרב זצ"ל ואחרי פטירתו חברו תלמידיו את ביתו לבית הכנסת <br />
וכך הגדילו אותו. אבי עליו השלום היה רבו של אותו בית <br />
הכנסת במשך כ- 15 שנה עד היום שעזב את טוניס. בבית <br />
הכנסת הנ"ל היה מנין מצומצם ומר אבי עליו השלום הצליח <br />
במתק לשונו להפוך אותו, אחרי בית הכנסת הגדול של תוניס, <br />
למגדלור לכל הקהילה. בבית הכנסת הנ"ל וגם בבית הכנסת <br />
הגדול של תוניס, ובעוד הרבה מקומות הוא היה דורש להם כל <br />
שבת שעה לפני צאת שבת, באזכרות, בימי ספירת העומר…על <br />
פרשת השבוע, הלכה, מוסר, אגדה… בפרט בימי ראשון שלהמון <br />
העם שם היה זה יום שבתון מהעבודה, ובית הכנסת היה מלא. <br />
לפני עליית אבי ארצה, רבי פרג'י ואזן נתן מכתב המלצה <br />
ובו כתב:" זכה את הרבים בדרשותיו אשר מדבש מתוקים" רבי <br />
מאיר מאזוז שליט"א אמר לאבי פעם "ישר כח" נוטריקון יש <br />
ר' כמייס חורי. בדרשותיו של אאמו"ר עליו השלום היו באים <br />
המונים, מהם רחוקים מתורה ומהם קרובים. הוא היה מתאים <br />
את לשונו לפי רמת הציבור. הוא תמיד דרבן את השומעים <br />
לקיים קודם כל פשטות הדברים בהלכה ואחר כך חומרות. היה <br />
תמיד צמוד לסדרת שולחן ערוך של "כף החיים" עוד <br />
מצעירותו. הביא את הספרים בעצמם אתו ארצה. אותם ספרים <br />
היו בלויים מרוב שימוש אבל לא רצה להחליפם כי התרגל <br />
להם. רבנו חיים חורי זצ"ל היה אומר שאוי לו לאדם שספריו <br />
חדשים סימן שהוא לא נגע בהם. בדרשותיו הוא היה דורש על <br />
וצאה בשבת שזה היה נפוץ שמה בעוונות הרבים. היה גם <br />
מתריע על עוון לשון הרע, גלוח בסכין, על יין כשר לקדוש <br />
ולא מהול במים. הוא בעצמו היה מהדר במצוות. בסוכות היה <br />
מקפיד על אתרוג מרוקאי. בפסח היה מקפיד לאכול רק מצה <br />
שמורה, גם בחו"ל וגם בארץ. הוא ספר שגם בשנת בצורת <br />
ובמלחמת העולם השניה הקפידו הוא ומשפחתו רק על מצה <br />
שמורה. פה בארץ היה מזכיר ענין תרומות ומעשרות בפרות <br />
וירקות. והיה אומר ב"ה שזכינו לקים מצוות אלו. היה מניח <br />
תפילין של רש"י ושל רבנו תם ביחד. כך נהג מצעירותו. <br />
<br />
<br />
דרכו בלימוד <br />
על שיטת הלימוד של מר אבי ע"ה אפשר לדבר הרבה, כי היא היתה מוצלחת מאוד, ואפילו הרב ניסן פינסון שליט"א שבח <br />
מאוד את דרכו בהוראה בזו הלשון "הראה אמנות בהוראה והעמיד תלמידים הרבה", כפי שכתב לו בהמלצה לפני עלייתו <br />
ארצה. כאן המקום להזכיר חשיבות ההוראה לילדי ישראל, במה שמרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א אמר <br />
... כי זה כחו של מורה המקנה את יסודות התורה לדור העתיד. <br />
ובדידי הוה עבדה ששנה שעברה פגשתי בפריז אחד מהתלמידים של מר אבי ע"ה <br />
שהוא היום רופא ירא שמים, ואמר לי: "כל שבת בעת קריאת התורה הלימוד עם מר אביך <br />
חוזר אליי".למרות שעברו עשרות שנים, אי אפשר לשכוח, זה חקוק בזכרון". <br />
דרכו בלמוד היתה מאוד מענינת , הוא הצליח להפוך את שיעורי הגמרא וחומש עם פרוש רש"י <br />
למושכים ומרתקים, לחויה, ולא משעממים כמו שהרבה אז נטו לחשוב בעונות הרבים. <br />
אבי ע"ה עמד על זה שילמדו בעיון כפי המסורת התוניסאית והיינו לומדים לפעמים <br />
פסוק אחד של חומש עם פרוש רש"י במשך שעתיים. וראה זה פלא- אף אחד לא הרגיש איך עבר הזמן. <br />
מתחילת שנת הלימודים הוא היה מסדר את סדר הישיבה של התלמידים. היה מבקש <br />
מהראשון לקרוא ולתרגם את הפסוק הראשון. אם לא היה יודע מילה היה עובר לבא בתור. הוא היה <br />
משתף את כל הכיתה ומכניס בה רוח תחרותית עד שכל אחד היה מנסה למצוא את פירוש המילה או השאלה של רש"י ועוד. <br />
היתה לו מחברת מחברת בה היה רושם נקודה למי שענה נכון ובסוף החודש היה מעדכן אותנו כל אחד מה הציון שלו. <br />
פעם סיפר לי ידיד מפריז שלמד אצלו שהוא היה שובב מאוד ואיך מר אבי ע"ה השתיק אותו <br />
והפך אותו לרגוע בכמה מילים.הם גמרו אותו ושנו אותו כליל. <br />
<br />
עליתו ארצה <br />
בהגיעו לגיל שישים, החליט אבי מורי ע"ה לעלות לארץ ישראל. למרות שנסו <br />
לשכנעו לעבור לצרפת, הוא סרב בתוקף. הוא ראה שתש כחו בהוראה ובשחיטה, וגם רבים מבני הקהילה עלו לארץ ישראל <br />
או הגרו לצרפת, והחליט שדרכו לארץ ישראל אכן סופית. <br />
אחר שנה בכפר חב"ד עבר לבני ברק. כאן היה סופר סת"ם, והיה היה דורש ברבים בהרבה מקומות <br />
ובפרט בבית הכנסת "בית רחמים" שבפרדס כץ. דרשתו האחרונה היתה בשבת "וירא" התשס"ד. כאן בארץ ישראל <br />
סבל יסורים רבים בגופו, עד שהגיע לאי יכול הליכה לגמרי והייתי לוקח אותו לבית הכנסת בשבתות וחגים על כסא גלגלים. <br />
ראוי לציין שהוא היה בעל צדקות למופת למרות הכנסותיו הזעירות. לאחר פטירתו <br />
ראיתי המון קבלות של מאות שקלים שנתנו לישיבות לכוללים ולקופות צדקה. <br />
<br />
פטירתו <br />
כחודשים וחצי לפני פטירתו רבו יסוריו ולא יכול לקום בכלל מהמיטה. הוא טולטל בין בית החולים <br />
לביתו הלוך ושוב כמה פעמים. אבל שמר על הכרה עד הרגע האחרון. תמיד פיו היה ממלמל תפילות <br />
ופרקי תהילים, קבל יסוריו באהבה ובשמחה. <br />
היסורים המשיכו ליסר אותו עד ליום ד' ז"ך בטבת התשס"ד שבו הוא נפח נשמתו בביתו <br />
שבבני ברק. בשעה 9:00 בלילה הובא למנוחות בבית עלמין ירקון חלקת שומרי שבת תחת גשמי <br />
זלעפות שירדו מעינינו ומענני שמיא, קהל גדול ליווה אותו. <br />
הספידהו הרבנים הגאונים רבי צמח מאזוז, רבי חיים כהן, רבי מרדכי קדוש.בשבעה, הספידוהו הגאונים <br />
רבי מאיר מאזוז, הרב רפאל כהן, תלמידו המובהק של מור אבי רבי גבריאל סרוסי (שתמיד נשאר לו בזיכרון תמונת <br />
אבי לומד גמרא ובאמצע באים אליו לבדוק ספק בעוף), רבי חי פיטוסי, רבי מאמוש <br />
פנש ממרסיי, תלמידו של מור אבי והיה המוהל שלו, שגם הוא הפך למוהל ורב, רבי דויד <br />
עידאן, רבי ברכאל כהן, רבי נחום סעדון, הרב יהודה שמואל, הרב דויד מאדר. <br />
כולם יבורכו מפי עליון. <br />
<br />
מור אבי ע"ה השאיר אחריו הרבה כתבי יד בכל מקצועות התורה, 1026 דפים <br />
כמנין "מה אהבתי תורתך". אנו עמלים להוציאם לאור, וספר זה בעזרת ה' יתברך הוא הראשון. <br />
יונה חורי כתב הי"ו <br />
<br />
<br />
מכאן והלאה דברים אלה נכתבו על ידי תלמידו בנימין פנש <br />
<br />
דברים אלה כתבתי סמוך לפטירתו של הרב זצ"ל <br />
<br />
הרב הגיע מהעיר מדנין בדרום לטוניס עיר הבירה בצפון. באחד התמונות הישנות שהיו לו, הוא מופיע בכיתה <br />
<br />
במדנין כשמאחוריו תמונה גדולה של הרצל. בנו הסביר לי שהוא היה פעיל עלייה עד שטוניסיה קבלה את <br />
<br />
עצמאותה בשנת 56 ואז אסרו על כל פעילות ציונית. <br />
<br />
אני למדתי אצל הרב זצ"ל בתחילת שנות ה-80 בטוניס בישיבת חב"ד שבראשות הרב פינסון הי"ו. למדנו <br />
<br />
אצלו חומש והיינו עוברים על רש"י שבפרשה. על כל רש"י היינו צריכים התלמידים להגיד מה הבעיה <br />
<br />
של רש"י לפני שמסבירים את התשובה שלו. המסר היה שרש"י לא מסביר ללא סיבה <br />
<br />
באותם שנים, הוא היה מוהל, סופר סת"ם,שען ורב בבית הכנסת של "רבי חיים בלעיש זצ"ל <br />
<br />
שם הוא דרש כל שבת לפני צאת השבת. הבית כנסת היה מלא מאזינים המגיעים מכל רחבי העיר טוניס <br />
<br />
אני זוכר שפעם אחת הוא רצה כנראה להעביר מסר שאסור לדבר בזמן קריאת התורה, ואז כשסיפר <br />
<br />
סיפור הוא אמר ככה:" זה היה אדם ירא שמיים שבין עליה לעליה בתורה מעיין ברש"י על הפרשה ... <br />
<br />
וככה המשיך בסיפור בלי קשר להערה הזאת. אבל אצלי זה נחקק בראש שבין עליה לעליה מעיינים <br />
<br />
במפרשים ולא חס וחלילה מדברים עם השכן. וזה ההגדרה של ירא שמים: אדם שמרגיש את כבוד ה <br />
<br />
בבית הכנסת לא מדבר דברים בטלים עם שכנו גם בין עליות לתורה <br />
<br />
אני זוכר שערב יציאה לחופשת הקיץ הוא אמר לנו: " עכשיו זה המבחן האמיתי שלכם. מי שימשיך <br />
<br />
בתפילה עם מניין בהנחת תפילין בלימוד התורה ושאר הדברים שמחייבים בבית הספר אז כל מה שהוא <br />
<br />
עשה יחשב לו. אבל אם יפסיק את כל זה אז הוא מראה שבעצם כל מה שעשה במשך השנה בבית ספר זה <br />
<br />
רק בגלל שחייבו אותו. ואז הוא יפסיד. עכשיו המבחן האמיתי שלכם <br />
<br />
היה מדבר איתנו כנערים בוגרים שמקבלים עליהם אחראיות. <br />
<br />
תענית דיבור היו מארגנים כל שנה בבית כנסת שלו ביום ראשון (יום חופשי בטוניס) בשובב"ים. בסוף <br />
<br />
היום אחרי שסיימו 3 פעמים את התהילים ואמרו תחנונים, הוא היה מעביר את הדרשה <br />
<br />
רבי כמייש חורי היה גם שען וגם רב. הוא לימד אותנו שהתפילה ושעון זה אותו דבר. יש סדר לתפילה <br />
<br />
כמו חלקי השעון. ואם אתה מחליף מקום לחלקים של השעון הוא יפסיק לעבוד. אותו דבר התפילה. צריך <br />
<br />
להגיע מוקדם לתפילה ולהתחיל מהפתיחה ולהמשיך לפי הסדר שנקבע ולא להגיע מאוחר ולהפוך את כל הסדר <br />
<br />
רבי כמייש היה נאה דורש ונאה מקיים. עלה ארצה כמו שחינך אותנו לעשות <br />
<br />
הוא התיישב בגבול בני ברק- פרדס כץ, המשיך למסור דרשות בבית הכנסת הטוניסאי <br />
<br />
ובישיבה הקרובה לביתו.הרב אסף דרשות של רבי חומני עלוש והוציא אותם לאור <br />
<br />
בכ"ז בטבט תשס"ד רבי כמייש חורי נפטר. יהיה זכרו ברוך</div>בנימין פנש