מקצת היום ככולו - היסטוריית גרסאות

147.234.64.63: /* דוגמאות */

2025-06-08T22:26:21Z

דוגמאות

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־22:26, 8 ביוני 2025
שורה 2:		שורה 2:

	==דוגמאות==		==דוגמאות==
	אחת מהדוגמאות לכלל הוא בהלכות [[נזירות]]. לפי [[רב מתנה]] מספר הימים שבהם צריך מי שקיבל עליו נזירות לקיים דיני נזירות - הוא שלושים, כי כתוב בפסוק {{ציטוטון\|נזיר יהיה}}, והמילה "יהיה" היא ב[[גימטריה]] שלושים{{מקור\|בבלי\|נזיר ה א.}}. עם זאת, סבור רב מתנה שאדם שקיבל עליו נזירות, וגילח את שערותיו ביום השלושים, יצא ידי נזירות, מכיוון שנהג נזירות בחלק הראשון של יום השלושים. חידוש מיוחד בכלל "מקצת היום ככולו" הוא בסוגיית נזיר זו, שבה נקבע כי לא רק שניתן להחשיב את החלק הראשון של היום השלושים ככולו של יום השלושים, אלא שניתן להחשיב עד יום השלושים עצמו לתחילת הנזירות השנייה, במקרה שנזיר קיבל על עצמו שני נזירויות{{מקור\|נזיר ו א}}. כלל דומה הוזכר גם על ידי [[רב (אמורא)\|רב]], גם היא בהלכות נזירות{{מקור\|נזיר טו א}}.		אחת מהדוגמאות לכלל הוא בהלכות [[נזירות]]. לפי [[רב מתנה]] מספר הימים שבהם צריך מי שקיבל עליו נזירות לקיים דיני נזירות - הוא שלושים, כי כתוב בפסוק {{ציטוטון\|נזיר יהיה}}, והמילה "יהיה" היא ב[[גימטריה]] שלושים{{מקור\|בבלי\|נזיר ה א.}}. עם זאת, סבור רב מתנה שאדם שקיבל עליו נזירות, וגילח את שערותיו ביום השלושים, יצא ידי נזירות, מכיוון שנהג נזירות בחלק הראשון של יום השלושים. חידוש מיוחד בכלל "מקצת היום ככולו" הוא בסוגיית נזיר זו, שבה נקבע כי לא רק שניתן להחשיב את החלק הראשון של היום השלושים ככולו של יום השלושים, אלא שניתן להחשיב את יום השלושים עצמו לתחילת הנזירות השנייה, במקרה שנזיר קיבל על עצמו שני נזירויות{{מקור\|נזיר ו א}}. כלל דומה הוזכר גם על ידי [[רב (אמורא)\|רב]], גם היא בהלכות נזירות{{מקור\|נזיר טו א}}.

	במיוחד ידוע הכלל בהלכות [[אבלות]]. נהוג כי ביום השביעי של שבעת ימי האבל, יושבים האבלים שעה קלה ומקבלים תנחומים ולאחר שקיימו את "מקצת היום ככולו", הם קמים מאבילות שבעת הימים, ועוברים לאבילות שלושים היום, הנוהגת בחודש הראשון של האבילות{{הערה\|רמב"ם, שופטים אבל ז ב. וראה עוד [http://www.shasnik.co.il/%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%9B%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95__-_%D7%A6%D7%A4%D7%95_%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%9F_%D7%94%D7%92%D7%A8_%D7%A2_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3/403.html בשיעורו] של הרב [[עובדיה יוסף]].}}. כמו כן מוזכר הכלל בנוגע לדין האומר שאם במהלך ימי השבעה או השלושים חל חג, החג דוחה את ימי האבילות לגמרי, ובלבד שכבר הגיעו ימי השבעה או השלושים והאבלים נהגו חלק מהם. לפי [[אבא שאול]], אם ביום השמיני חל יום חג, נדחית מהאבלים תקנת ה"שלושים". הסיבה לכך היא, מפני שאומרים "מקצת היום ככולו", וממילא בוקרו של היום השביעי משלים את שבעת הימים, וחלקו השני של היום נחשב כבר חלק מימי השלושים, וכאמור, לאחר שחלו ימים השלושים, דוחה החג את גזירת השלושים מהאבלים ופוטר אותם מכך{{מקור\|מועד קטן טו א}}.		במיוחד ידוע הכלל בהלכות [[אבלות]]. נהוג כי ביום השביעי של שבעת ימי האבל, יושבים האבלים שעה קלה ומקבלים תנחומים ולאחר שקיימו את "מקצת היום ככולו", הם קמים מאבילות שבעת הימים, ועוברים לאבילות שלושים היום, הנוהגת בחודש הראשון של האבילות{{הערה\|רמב"ם, שופטים אבל ז ב. וראה עוד [http://www.shasnik.co.il/%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%9B%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95__-_%D7%A6%D7%A4%D7%95_%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%9F_%D7%94%D7%92%D7%A8_%D7%A2_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3/403.html בשיעורו] של הרב [[עובדיה יוסף]].}}. כמו כן מוזכר הכלל בנוגע לדין האומר שאם במהלך ימי השבעה או השלושים חל חג, החג דוחה את ימי האבילות לגמרי, ובלבד שכבר הגיעו ימי השבעה או השלושים והאבלים נהגו חלק מהם. לפי [[אבא שאול]], אם ביום השמיני חל יום חג, נדחית מהאבלים תקנת ה"שלושים". הסיבה לכך היא, מפני שאומרים "מקצת היום ככולו", וממילא בוקרו של היום השביעי משלים את שבעת הימים, וחלקו השני של היום נחשב כבר חלק מימי השלושים, וכאמור, לאחר שחלו ימים השלושים, דוחה החג את גזירת השלושים מהאבלים ופוטר אותם מכך{{מקור\|מועד קטן טו א}}.

Shyk ב־18:51, 28 באפריל 2018

2018-04-28T18:51:00Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:51, 28 באפריל 2018
שורה 19:		שורה 19:
	{{הערות שוליים\|יישור=ימין}}		{{הערות שוליים\|יישור=ימין}}
	[[קטגוריה:כללים ועקרונות בהלכה]]		[[קטגוריה:כללים ועקרונות בהלכה]]
			[[קטגוריה: עקרונות הלכתיים]]

טישיו ב־04:18, 16 באוקטובר 2012

2012-10-16T04:18:01Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־04:18, 16 באוקטובר 2012
שורה 7:		שורה 7:

	==מחלוקת הראשונים==		==מחלוקת הראשונים==
	נחלקו הראשונים בגדר "מקצת היום ככולו", האם הכוונה היא שגם חלק מהיום נחשב ככולו, או שמא חלק מהיום גורר את שאר חלקי היום ומחשיב גם אותו כמו המקצת. לפי חכמי התוספות הכוונה היא שגם חלק מהיום נחשב ככולו, ולפי ה[[רמב"ן]] וה[[רשב"א]] הכוונה היא שהחלק הראשון של היום גורר את שאר היום והרי זה כאילו כל היום נתקיימו הדינים שהתקיימו בהתחלת היום. מסיבה זו, [[זבה]] שטבלה ביום השביעי שלה, לאחר ספירת [[שבעה נקיים]] ולאחר מכן ראתה שוב זיבה, הרי היא טהורה, מכיון שבהתחלת היום הייתה טהורה ופקעה ממנה דיני זיבה. לעומת זאת, בתחילת ספירת שבעה נקיים, לא ניתן להחשיב את חלקו הראשון של היום כטהור אם נטמאת הזבה בסוף היו, והרשב"א מסביר כי הכלל "מקצת היום ככולו" נאמר רק כאשר במקצת היום חלה [[חלות]] מסויימת של [[טומאה]] או [[טהרה]], אך כאשר הייתה טהרה - כי לא הייתה טומאה, הרי הטומאה שבסוף היום גורמת למפרע ליום להחשב כיום "טמא"{{מקור\|הראשונים הם ~~ב{{בבלי\|נידה\|~~לג\|א~~}}.~~}}.		נחלקו הראשונים בגדר "מקצת היום ככולו", האם הכוונה היא שגם חלק מהיום נחשב ככולו, או שמא חלק מהיום גורר את שאר חלקי היום ומחשיב גם אותו כמו המקצת. לפי חכמי התוספות הכוונה היא שגם חלק מהיום נחשב ככולו, ולפי ה[[רמב"ן]] וה[[רשב"א]] הכוונה היא שהחלק הראשון של היום גורר את שאר היום והרי זה כאילו כל היום נתקיימו הדינים שהתקיימו בהתחלת היום. מסיבה זו, [[זבה]] שטבלה ביום השביעי שלה, לאחר ספירת [[שבעה נקיים]] ולאחר מכן ראתה שוב זיבה, הרי היא טהורה, מכיון שבהתחלת היום הייתה טהורה ופקעה ממנה דיני זיבה. לעומת זאת, בתחילת ספירת שבעה נקיים, לא ניתן להחשיב את חלקו הראשון של היום כטהור אם נטמאת הזבה בסוף היו, והרשב"א מסביר כי הכלל "מקצת היום ככולו" נאמר רק כאשר במקצת היום חלה [[חלות]] מסויימת של [[טומאה]] או [[טהרה]], אך כאשר הייתה טהרה - כי לא הייתה טומאה, הרי הטומאה שבסוף היום גורמת למפרע ליום להחשב כיום "טמא"{{מקור\|הראשונים הם בנידה לג א}}.
	==באחרונים==		==באחרונים==
	לא תמיד נאמר הכלל מקצת היום ככולו. כך למשל, [[כבש הבית\|איל]] הכשר להקרבה רק בהיותו שתי שנים, אינו כשר להקרבה אם הוא ביום האחרון של השנה הראשונה. הסיבה לכך היא, שכאשר ה[[יום]] הוא רק אמצעי להשלים את ימות ה[[שנה]], גם אם נאמר "מקצת היום ככולו", ניתן רק לומר שהיום כבר היה, אבל השנה עדיין לא נגמרה עד שיגמר גם סוף היום. מסיבה זו פוסק הרמב"ם{{מקור\|שמיטה ויובל יב לא}} שבדין [[בתי ערי חומה]], שבהם נחלט הבית לקונה בשנה השנייה, לא נאמר הדין של מקצת היום ככולו, שהרי גם אם נאמר שהיום האחרון של השנה הראשונה עבר, עדיין לא נכנסה השנה השנייה{{הערה\|1=שיעורי רבי [[משולם דוד הלוי סולובייצ'יק]] על מסכת ערכין [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=50251&hilite=91885427-571e-407b-bf49-0270c83d90b1&st=%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%AA+%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D+%D7%9B%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95&pgnum=386 דף ל"א ע"א].}}.		לא תמיד נאמר הכלל מקצת היום ככולו. כך למשל, [[כבש הבית\|איל]] הכשר להקרבה רק בהיותו שתי שנים, אינו כשר להקרבה אם הוא ביום האחרון של השנה הראשונה. הסיבה לכך היא, שכאשר ה[[יום]] הוא רק אמצעי להשלים את ימות ה[[שנה]], גם אם נאמר "מקצת היום ככולו", ניתן רק לומר שהיום כבר היה, אבל השנה עדיין לא נגמרה עד שיגמר גם סוף היום. מסיבה זו פוסק הרמב"ם{{מקור\|שמיטה ויובל יב לא}} שבדין [[בתי ערי חומה]], שבהם נחלט הבית לקונה בשנה השנייה, לא נאמר הדין של מקצת היום ככולו, שהרי גם אם נאמר שהיום האחרון של השנה הראשונה עבר, עדיין לא נכנסה השנה השנייה{{הערה\|1=שיעורי רבי [[משולם דוד הלוי סולובייצ'יק]] על מסכת ערכין [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=50251&hilite=91885427-571e-407b-bf49-0270c83d90b1&st=%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%AA+%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D+%D7%9B%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95&pgnum=386 דף ל"א ע"א].}}.
שורה 17:		שורה 17:
	==קישורים חיצוניים==		==קישורים חיצוניים==
	* הרב ברוך בענדט גאיטיין, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32802&st=&pgnum=24 כלל קי"ח - מקצת היום ככולו], בספרו "כסף נבחר" חלק שלישי		* הרב ברוך בענדט גאיטיין, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32802&st=&pgnum=24 כלל קי"ח - מקצת היום ככולו], בספרו "כסף נבחר" חלק שלישי
	~~==הערות שוליים==~~
	{{הערות שוליים\|יישור=ימין}}		{{הערות שוליים\|יישור=ימין}}
	[[קטגוריה:כללים ועקרונות בהלכה]]		[[קטגוריה:כללים ועקרונות בהלכה]]

טישיו: /* דוגמאות */

2012-10-16T04:17:29Z

דוגמאות

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־04:17, 16 באוקטובר 2012
שורה 2:		שורה 2:

	==דוגמאות==		==דוגמאות==
	אחת מהדוגמאות לכלל הוא בהלכות [[נזירות]]. לפי [[רב מתנה]] מספר הימים שבהם צריך מי שקיבל עליו נזירות לקיים דיני נזירות - הוא שלושים, כי כתוב בפסוק {{ציטוטון\|נזיר יהיה}}, והמילה "יהיה" היא ב[[גימטריה]] שלושים{{מקור\|בבלי\|נזיר ה א.}}. עם זאת, סבור רב מתנה שאדם שקיבל עליו נזירות, וגילח את שערותיו ביום השלושים, יצא ידי נזירות, מכיוון שנהג נזירות בחלק הראשון של יום השלושים. חידוש מיוחד בכלל "מקצת היום ככולו" הוא בסוגיית נזיר זו, שבה נקבע כי לא רק שניתן להחשיב את החלק הראשון של היום השלושים ככולו של יום השלושים, אלא שניתן להחשיב עד יום השלושים עצמו לתחילת הנזירות השנייה, במקרה שנזיר קיבל על עצמו שני נזירויות{{מקור\|\|נזיר ו א}}. כלל דומה הוזכר גם על ידי [[רב (אמורא)\|רב]], גם היא בהלכות נזירות{{מקור\|נזיר טו א}}.		אחת מהדוגמאות לכלל הוא בהלכות [[נזירות]]. לפי [[רב מתנה]] מספר הימים שבהם צריך מי שקיבל עליו נזירות לקיים דיני נזירות - הוא שלושים, כי כתוב בפסוק {{ציטוטון\|נזיר יהיה}}, והמילה "יהיה" היא ב[[גימטריה]] שלושים{{מקור\|בבלי\|נזיר ה א.}}. עם זאת, סבור רב מתנה שאדם שקיבל עליו נזירות, וגילח את שערותיו ביום השלושים, יצא ידי נזירות, מכיוון שנהג נזירות בחלק הראשון של יום השלושים. חידוש מיוחד בכלל "מקצת היום ככולו" הוא בסוגיית נזיר זו, שבה נקבע כי לא רק שניתן להחשיב את החלק הראשון של היום השלושים ככולו של יום השלושים, אלא שניתן להחשיב עד יום השלושים עצמו לתחילת הנזירות השנייה, במקרה שנזיר קיבל על עצמו שני נזירויות{{מקור\|נזיר ו א}}. כלל דומה הוזכר גם על ידי [[רב (אמורא)\|רב]], גם היא בהלכות נזירות{{מקור\|נזיר טו א}}.

	במיוחד ידוע הכלל בהלכות [[אבלות]]. נהוג כי ביום השביעי של שבעת ימי האבל, יושבים האבלים שעה קלה ומקבלים תנחומים ולאחר שקיימו את "מקצת היום ככולו", הם קמים מאבילות שבעת הימים, ועוברים לאבילות שלושים היום, הנוהגת בחודש הראשון של האבילות{{הערה\|{{רמב"ם, שופטים אבל ז ב. וראה עוד [http://www.shasnik.co.il/%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%9B%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95__-_%D7%A6%D7%A4%D7%95_%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%9F_%D7%94%D7%92%D7%A8_%D7%A2_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3/403.html בשיעורו] של הרב [[עובדיה יוסף]].}}. כמו כן מוזכר הכלל בנוגע לדין האומר שאם במהלך ימי השבעה או השלושים חל חג, החג דוחה את ימי האבילות לגמרי, ובלבד שכבר הגיעו ימי השבעה או השלושים והאבלים נהגו חלק מהם. לפי [[אבא שאול]], אם ביום השמיני חל יום חג, נדחית מהאבלים תקנת ה"שלושים". הסיבה לכך היא, מפני שאומרים "מקצת היום ככולו", וממילא בוקרו של היום השביעי משלים את שבעת הימים, וחלקו השני של היום נחשב כבר חלק מימי השלושים, וכאמור, לאחר שחלו ימים השלושים, דוחה החג את גזירת השלושים מהאבלים ופוטר אותם מכך{{מקור\|מועד קטן טו א}}.		במיוחד ידוע הכלל בהלכות [[אבלות]]. נהוג כי ביום השביעי של שבעת ימי האבל, יושבים האבלים שעה קלה ומקבלים תנחומים ולאחר שקיימו את "מקצת היום ככולו", הם קמים מאבילות שבעת הימים, ועוברים לאבילות שלושים היום, הנוהגת בחודש הראשון של האבילות{{הערה\|רמב"ם, שופטים אבל ז ב. וראה עוד [http://www.shasnik.co.il/%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%9B%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95__-_%D7%A6%D7%A4%D7%95_%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%9F_%D7%94%D7%92%D7%A8_%D7%A2_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3/403.html בשיעורו] של הרב [[עובדיה יוסף]].}}. כמו כן מוזכר הכלל בנוגע לדין האומר שאם במהלך ימי השבעה או השלושים חל חג, החג דוחה את ימי האבילות לגמרי, ובלבד שכבר הגיעו ימי השבעה או השלושים והאבלים נהגו חלק מהם. לפי [[אבא שאול]], אם ביום השמיני חל יום חג, נדחית מהאבלים תקנת ה"שלושים". הסיבה לכך היא, מפני שאומרים "מקצת היום ככולו", וממילא בוקרו של היום השביעי משלים את שבעת הימים, וחלקו השני של היום נחשב כבר חלק מימי השלושים, וכאמור, לאחר שחלו ימים השלושים, דוחה החג את גזירת השלושים מהאבלים ופוטר אותם מכך{{מקור\|מועד קטן טו א}}.

	==מחלוקת הראשונים==		==מחלוקת הראשונים==

טישיו: /* דוגמאות */

2012-10-16T04:17:15Z

דוגמאות

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־04:17, 16 באוקטובר 2012
שורה 2:		שורה 2:

	==דוגמאות==		==דוגמאות==
	אחת מהדוגמאות לכלל הוא בהלכות [[נזירות]]. לפי [[רב מתנה]] מספר הימים שבהם צריך מי שקיבל עליו נזירות לקיים דיני נזירות - הוא שלושים, כי כתוב בפסוק {{ציטוטון\|נזיר יהיה}}, והמילה "יהיה" היא ב[[גימטריה]] שלושים{{מקור\|{{בבלי\|נזיר\|ה\|א}}.}}. עם זאת, סבור רב מתנה שאדם שקיבל עליו נזירות, וגילח את שערותיו ביום השלושים, יצא ידי נזירות, מכיוון שנהג נזירות בחלק הראשון של יום השלושים. חידוש מיוחד בכלל "מקצת היום ככולו" הוא בסוגיית נזיר זו, שבה נקבע כי לא רק שניתן להחשיב את החלק הראשון של היום השלושים ככולו של יום השלושים, אלא שניתן להחשיב עד יום השלושים עצמו לתחילת הנזירות השנייה, במקרה שנזיר קיבל על עצמו שני נזירויות{{מקור\|\|נזיר ו א}}. כלל דומה הוזכר גם על ידי [[רב (אמורא)\|רב]], גם היא בהלכות נזירות{{מקור\|נזיר טו א}}.		אחת מהדוגמאות לכלל הוא בהלכות [[נזירות]]. לפי [[רב מתנה]] מספר הימים שבהם צריך מי שקיבל עליו נזירות לקיים דיני נזירות - הוא שלושים, כי כתוב בפסוק {{ציטוטון\|נזיר יהיה}}, והמילה "יהיה" היא ב[[גימטריה]] שלושים{{מקור\|בבלי\|נזיר ה א.}}. עם זאת, סבור רב מתנה שאדם שקיבל עליו נזירות, וגילח את שערותיו ביום השלושים, יצא ידי נזירות, מכיוון שנהג נזירות בחלק הראשון של יום השלושים. חידוש מיוחד בכלל "מקצת היום ככולו" הוא בסוגיית נזיר זו, שבה נקבע כי לא רק שניתן להחשיב את החלק הראשון של היום השלושים ככולו של יום השלושים, אלא שניתן להחשיב עד יום השלושים עצמו לתחילת הנזירות השנייה, במקרה שנזיר קיבל על עצמו שני נזירויות{{מקור\|\|נזיר ו א}}. כלל דומה הוזכר גם על ידי [[רב (אמורא)\|רב]], גם היא בהלכות נזירות{{מקור\|נזיר טו א}}.

	במיוחד ידוע הכלל בהלכות [[~~אבלות (יהדות)\|~~אבלות]]. נהוג כי ביום השביעי של שבעת ימי האבל, יושבים האבלים שעה קלה ומקבלים תנחומים ולאחר שקיימו את "מקצת היום ככולו", הם קמים מאבילות שבעת הימים, ועוברים לאבילות שלושים היום, הנוהגת בחודש הראשון של האבילות{{~~מקור~~\|{{רמב"ם, שופטים אבל ז ב. וראה עוד [http://www.shasnik.co.il/%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%9B%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95__-_%D7%A6%D7%A4%D7%95_%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%9F_%D7%94%D7%92%D7%A8_%D7%A2_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3/403.html בשיעורו] של הרב [[עובדיה יוסף]].}}. כמו כן מוזכר הכלל בנוגע לדין האומר שאם במהלך ימי השבעה או השלושים חל חג, החג דוחה את ימי האבילות לגמרי, ובלבד שכבר הגיעו ימי השבעה או השלושים והאבלים נהגו חלק מהם. לפי [[אבא שאול]], אם ביום השמיני חל יום חג, נדחית מהאבלים תקנת ה"שלושים". הסיבה לכך היא, מפני שאומרים "מקצת היום ככולו", וממילא בוקרו של היום השביעי משלים את שבעת הימים, וחלקו השני של היום נחשב כבר חלק מימי השלושים, וכאמור, לאחר שחלו ימים השלושים, דוחה החג את גזירת השלושים מהאבלים ופוטר אותם מכך{{מקור~~\|{{בבלי~~\|מועד קטן~~\|יט\|~~א~~}}.~~}}.		במיוחד ידוע הכלל בהלכות [[אבלות]]. נהוג כי ביום השביעי של שבעת ימי האבל, יושבים האבלים שעה קלה ומקבלים תנחומים ולאחר שקיימו את "מקצת היום ככולו", הם קמים מאבילות שבעת הימים, ועוברים לאבילות שלושים היום, הנוהגת בחודש הראשון של האבילות{{הערה\|{{רמב"ם, שופטים אבל ז ב. וראה עוד [http://www.shasnik.co.il/%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%9B%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95__-_%D7%A6%D7%A4%D7%95_%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%9F_%D7%94%D7%92%D7%A8_%D7%A2_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3/403.html בשיעורו] של הרב [[עובדיה יוסף]].}}. כמו כן מוזכר הכלל בנוגע לדין האומר שאם במהלך ימי השבעה או השלושים חל חג, החג דוחה את ימי האבילות לגמרי, ובלבד שכבר הגיעו ימי השבעה או השלושים והאבלים נהגו חלק מהם. לפי [[אבא שאול]], אם ביום השמיני חל יום חג, נדחית מהאבלים תקנת ה"שלושים". הסיבה לכך היא, מפני שאומרים "מקצת היום ככולו", וממילא בוקרו של היום השביעי משלים את שבעת הימים, וחלקו השני של היום נחשב כבר חלק מימי השלושים, וכאמור, לאחר שחלו ימים השלושים, דוחה החג את גזירת השלושים מהאבלים ופוטר אותם מכך{{מקור\|מועד קטן טו א}}.

	==מחלוקת הראשונים==		==מחלוקת הראשונים==

טישיו: כ' בויקיפדיה

2012-10-16T04:16:39Z

כ' בויקיפדיה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־04:16, 16 באוקטובר 2012
שורה 2:		שורה 2:

	==דוגמאות==		==דוגמאות==
	אחת מהדוגמאות לכלל הוא בהלכות [[נזירות]]. לפי [[רב מתנה]] מספר הימים שבהם צריך מי שקיבל עליו נזירות לקיים דיני נזירות - הוא שלושים, כי כתוב בפסוק {{ציטוטון\|נזיר יהיה}}, והמילה "יהיה" היא ב[[גימטריה]] שלושים{{מקור\|{{בבלי\|נזיר\|ה\|א}}.}}. עם זאת, סבור רב מתנה שאדם שקיבל עליו נזירות, וגילח את שערותיו ביום השלושים, יצא ידי נזירות, מכיוון שנהג נזירות בחלק הראשון של יום השלושים. חידוש מיוחד בכלל "מקצת היום ככולו" הוא בסוגיית נזיר זו, שבה נקבע כי לא רק שניתן להחשיב את החלק הראשון של היום השלושים ככולו של יום השלושים, אלא שניתן להחשיב עד יום השלושים עצמו לתחילת הנזירות השנייה, במקרה שנזיר קיבל על עצמו שני נזירויות{{מקור\|~~{{בבלי~~\|נזיר\|ו\|א~~}}.~~}}. כלל דומה הוזכר גם על ידי [[רב (אמורא)\|רב]], גם היא בהלכות נזירות{{מקור~~\|{{בבלי~~\|נזיר\|טו\|א~~}}.~~}}.		אחת מהדוגמאות לכלל הוא בהלכות [[נזירות]]. לפי [[רב מתנה]] מספר הימים שבהם צריך מי שקיבל עליו נזירות לקיים דיני נזירות - הוא שלושים, כי כתוב בפסוק {{ציטוטון\|נזיר יהיה}}, והמילה "יהיה" היא ב[[גימטריה]] שלושים{{מקור\|{{בבלי\|נזיר\|ה\|א}}.}}. עם זאת, סבור רב מתנה שאדם שקיבל עליו נזירות, וגילח את שערותיו ביום השלושים, יצא ידי נזירות, מכיוון שנהג נזירות בחלק הראשון של יום השלושים. חידוש מיוחד בכלל "מקצת היום ככולו" הוא בסוגיית נזיר זו, שבה נקבע כי לא רק שניתן להחשיב את החלק הראשון של היום השלושים ככולו של יום השלושים, אלא שניתן להחשיב עד יום השלושים עצמו לתחילת הנזירות השנייה, במקרה שנזיר קיבל על עצמו שני נזירויות{{מקור\|\|נזיר ו א}}. כלל דומה הוזכר גם על ידי [[רב (אמורא)\|רב]], גם היא בהלכות נזירות{{מקור\|נזיר טו א}}.

	במיוחד ידוע הכלל בהלכות [[אבלות (יהדות)\|אבלות]]. נהוג כי ביום השביעי של שבעת ימי האבל, יושבים האבלים שעה קלה ומקבלים תנחומים ולאחר שקיימו את "מקצת היום ככולו", הם קמים מאבילות שבעת הימים, ועוברים לאבילות שלושים היום, הנוהגת בחודש הראשון של האבילות{{מקור\|{{רמב"ם, שופטים אבל ז ב. וראה עוד [http://www.shasnik.co.il/%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%9B%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95__-_%D7%A6%D7%A4%D7%95_%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%9F_%D7%94%D7%92%D7%A8_%D7%A2_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3/403.html בשיעורו] של הרב [[עובדיה יוסף]].}}. כמו כן מוזכר הכלל בנוגע לדין האומר שאם במהלך ימי השבעה או השלושים חל חג, החג דוחה את ימי האבילות לגמרי, ובלבד שכבר הגיעו ימי השבעה או השלושים והאבלים נהגו חלק מהם. לפי [[אבא שאול]], אם ביום השמיני חל יום חג, נדחית מהאבלים תקנת ה"שלושים". הסיבה לכך היא, מפני שאומרים "מקצת היום ככולו", וממילא בוקרו של היום השביעי משלים את שבעת הימים, וחלקו השני של היום נחשב כבר חלק מימי השלושים, וכאמור, לאחר שחלו ימים השלושים, דוחה החג את גזירת השלושים מהאבלים ופוטר אותם מכך{{מקור\|{{בבלי\|מועד קטן\|יט\|א}}.}}.		במיוחד ידוע הכלל בהלכות [[אבלות (יהדות)\|אבלות]]. נהוג כי ביום השביעי של שבעת ימי האבל, יושבים האבלים שעה קלה ומקבלים תנחומים ולאחר שקיימו את "מקצת היום ככולו", הם קמים מאבילות שבעת הימים, ועוברים לאבילות שלושים היום, הנוהגת בחודש הראשון של האבילות{{מקור\|{{רמב"ם, שופטים אבל ז ב. וראה עוד [http://www.shasnik.co.il/%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%9B%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95__-_%D7%A6%D7%A4%D7%95_%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%9F_%D7%94%D7%92%D7%A8_%D7%A2_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3/403.html בשיעורו] של הרב [[עובדיה יוסף]].}}. כמו כן מוזכר הכלל בנוגע לדין האומר שאם במהלך ימי השבעה או השלושים חל חג, החג דוחה את ימי האבילות לגמרי, ובלבד שכבר הגיעו ימי השבעה או השלושים והאבלים נהגו חלק מהם. לפי [[אבא שאול]], אם ביום השמיני חל יום חג, נדחית מהאבלים תקנת ה"שלושים". הסיבה לכך היא, מפני שאומרים "מקצת היום ככולו", וממילא בוקרו של היום השביעי משלים את שבעת הימים, וחלקו השני של היום נחשב כבר חלק מימי השלושים, וכאמור, לאחר שחלו ימים השלושים, דוחה החג את גזירת השלושים מהאבלים ופוטר אותם מכך{{מקור\|{{בבלי\|מועד קטן\|יט\|א}}.}}.
שורה 9:		שורה 9:
	נחלקו הראשונים בגדר "מקצת היום ככולו", האם הכוונה היא שגם חלק מהיום נחשב ככולו, או שמא חלק מהיום גורר את שאר חלקי היום ומחשיב גם אותו כמו המקצת. לפי חכמי התוספות הכוונה היא שגם חלק מהיום נחשב ככולו, ולפי ה[[רמב"ן]] וה[[רשב"א]] הכוונה היא שהחלק הראשון של היום גורר את שאר היום והרי זה כאילו כל היום נתקיימו הדינים שהתקיימו בהתחלת היום. מסיבה זו, [[זבה]] שטבלה ביום השביעי שלה, לאחר ספירת [[שבעה נקיים]] ולאחר מכן ראתה שוב זיבה, הרי היא טהורה, מכיון שבהתחלת היום הייתה טהורה ופקעה ממנה דיני זיבה. לעומת זאת, בתחילת ספירת שבעה נקיים, לא ניתן להחשיב את חלקו הראשון של היום כטהור אם נטמאת הזבה בסוף היו, והרשב"א מסביר כי הכלל "מקצת היום ככולו" נאמר רק כאשר במקצת היום חלה [[חלות]] מסויימת של [[טומאה]] או [[טהרה]], אך כאשר הייתה טהרה - כי לא הייתה טומאה, הרי הטומאה שבסוף היום גורמת למפרע ליום להחשב כיום "טמא"{{מקור\|הראשונים הם ב{{בבלי\|נידה\|לג\|א}}.}}.		נחלקו הראשונים בגדר "מקצת היום ככולו", האם הכוונה היא שגם חלק מהיום נחשב ככולו, או שמא חלק מהיום גורר את שאר חלקי היום ומחשיב גם אותו כמו המקצת. לפי חכמי התוספות הכוונה היא שגם חלק מהיום נחשב ככולו, ולפי ה[[רמב"ן]] וה[[רשב"א]] הכוונה היא שהחלק הראשון של היום גורר את שאר היום והרי זה כאילו כל היום נתקיימו הדינים שהתקיימו בהתחלת היום. מסיבה זו, [[זבה]] שטבלה ביום השביעי שלה, לאחר ספירת [[שבעה נקיים]] ולאחר מכן ראתה שוב זיבה, הרי היא טהורה, מכיון שבהתחלת היום הייתה טהורה ופקעה ממנה דיני זיבה. לעומת זאת, בתחילת ספירת שבעה נקיים, לא ניתן להחשיב את חלקו הראשון של היום כטהור אם נטמאת הזבה בסוף היו, והרשב"א מסביר כי הכלל "מקצת היום ככולו" נאמר רק כאשר במקצת היום חלה [[חלות]] מסויימת של [[טומאה]] או [[טהרה]], אך כאשר הייתה טהרה - כי לא הייתה טומאה, הרי הטומאה שבסוף היום גורמת למפרע ליום להחשב כיום "טמא"{{מקור\|הראשונים הם ב{{בבלי\|נידה\|לג\|א}}.}}.
	==באחרונים==		==באחרונים==
	לא תמיד נאמר הכלל מקצת היום ככולו. כך למשל, [[כבש הבית\|איל]] הכשר להקרבה רק בהיותו שתי שנים, אינו כשר להקרבה אם הוא ביום האחרון של השנה הראשונה. הסיבה לכך היא, שכאשר ה[[יום]] הוא רק אמצעי להשלים את ימות ה[[שנה]], גם אם נאמר "מקצת היום ככולו", ניתן רק לומר שהיום כבר היה, אבל השנה עדיין לא נגמרה עד שיגמר גם סוף היום. מסיבה זו פוסק הרמב"ם{{מקור~~\|{{רמב"ם~~\|שמיטה ויובל\|יב\|לא~~}}.~~}} שבדין [[בתי ערי חומה]], שבהם נחלט הבית לקונה בשנה השנייה, לא נאמר הדין של מקצת היום ככולו, שהרי גם אם נאמר שהיום האחרון של השנה הראשונה עבר, עדיין לא נכנסה השנה השנייה{{~~מקור~~\|1=שיעורי רבי [[משולם דוד הלוי סולובייצ'יק]] על מסכת ערכין [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=50251&hilite=91885427-571e-407b-bf49-0270c83d90b1&st=%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%AA+%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D+%D7%9B%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95&pgnum=386 דף ל"א ע"א].}}.		לא תמיד נאמר הכלל מקצת היום ככולו. כך למשל, [[כבש הבית\|איל]] הכשר להקרבה רק בהיותו שתי שנים, אינו כשר להקרבה אם הוא ביום האחרון של השנה הראשונה. הסיבה לכך היא, שכאשר ה[[יום]] הוא רק אמצעי להשלים את ימות ה[[שנה]], גם אם נאמר "מקצת היום ככולו", ניתן רק לומר שהיום כבר היה, אבל השנה עדיין לא נגמרה עד שיגמר גם סוף היום. מסיבה זו פוסק הרמב"ם{{מקור\|שמיטה ויובל יב לא}} שבדין [[בתי ערי חומה]], שבהם נחלט הבית לקונה בשנה השנייה, לא נאמר הדין של מקצת היום ככולו, שהרי גם אם נאמר שהיום האחרון של השנה הראשונה עבר, עדיין לא נכנסה השנה השנייה{{הערה\|1=שיעורי רבי [[משולם דוד הלוי סולובייצ'יק]] על מסכת ערכין [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=50251&hilite=91885427-571e-407b-bf49-0270c83d90b1&st=%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%AA+%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D+%D7%9B%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95&pgnum=386 דף ל"א ע"א].}}.
	==הגבלות לכלל והרחבתו==		==הגבלות לכלל והרחבתו==
	ההסבר של הכלל הוא, כאשר נדרשת [[חלות]] מסויימת החלה על ידי יום, רק חלק מהיום עשוי לבצע אותה חלות, כי גם חלק מהיום הוא יום. לא רק יום, אלא כל זמן קצוב המחיל חלות מסויימת, אם עבר חלק מהזמן - הרי הוא ככולו.		ההסבר של הכלל הוא, כאשר נדרשת [[חלות]] מסויימת החלה על ידי יום, רק חלק מהיום עשוי לבצע אותה חלות, כי גם חלק מהיום הוא יום. לא רק יום, אלא כל זמן קצוב המחיל חלות מסויימת, אם עבר חלק מהזמן - הרי הוא ככולו.

	נחלקו הפוסקים האם ניתן לומר "מקצת היום ככולו" גם ביום האחרון של י"ב חודשי האבילות. ה[[תרומת הדשן (ספר)\|תרומת הדשן]]{{מקור\|סימן רצ"ב}}, קובע שלא ניתן לומר על היום האחרון שמקצתו ככולו, כי אם כן, היינו צריכים לומר ש"מקצת החודש ככולו", כי מכיוון דין האבילות מוזכר בתלמוד כ"י"ב" חודש" נמצא שהוא תלוי במספר החודשים העובר ולא במספר הימים, וברור וידוע שאין כך ההלכה. אך ה[[רדב"ז]]{{~~מקור~~\|1=שו"ת רדב"ז [[אבן העזר]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1952&st=&pgnum=334 סימן תתצ"ה] (תנ"ד)}} מביא את דבריו והוא חלוק עליו, והוא סובר שהמספר "12" חודש הוזכר רק כ[[סימן]] מקוצר למספר הימים - 355 יום. הוא קובע שלמרות שה[[תרומת הדשן]] נחשב לפוסק נכבד וחשוב, להלכה הוא קובע שניתן להקל ולומר שניתן לומר גם כאן "מקצת היום ככולו", מפני ש[[ספק דרבנן לקולא]]. לעומת זאת, ב[[ערוך השולחן]] נפסק להלכה להחמיר{{~~מקור~~\|1=[http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A9%D7%A6%D7%94 יורה דיעה שצ"ה].}}.		נחלקו הפוסקים האם ניתן לומר "מקצת היום ככולו" גם ביום האחרון של י"ב חודשי האבילות. ה[[תרומת הדשן (ספר)\|תרומת הדשן]]{{מקור\|סימן רצ"ב}}, קובע שלא ניתן לומר על היום האחרון שמקצתו ככולו, כי אם כן, היינו צריכים לומר ש"מקצת החודש ככולו", כי מכיוון דין האבילות מוזכר בתלמוד כ"י"ב" חודש" נמצא שהוא תלוי במספר החודשים העובר ולא במספר הימים, וברור וידוע שאין כך ההלכה. אך ה[[רדב"ז]]{{הערה\|1=שו"ת רדב"ז [[אבן העזר]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1952&st=&pgnum=334 סימן תתצ"ה] (תנ"ד)}} מביא את דבריו והוא חלוק עליו, והוא סובר שהמספר "12" חודש הוזכר רק כ[[סימן]] מקוצר למספר הימים - 355 יום. הוא קובע שלמרות שה[[תרומת הדשן]] נחשב לפוסק נכבד וחשוב, להלכה הוא קובע שניתן להקל ולומר שניתן לומר גם כאן "מקצת היום ככולו", מפני ש[[ספק דרבנן לקולא]]. לעומת זאת, ב[[ערוך השולחן]] נפסק להלכה להחמיר{{הערה\|1=[http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A9%D7%A6%D7%94 יורה דיעה שצ"ה].}}.

	==קישורים חיצוניים==		==קישורים חיצוניים==

טישיו ב־23:54, 29 במרץ 2012

2012-03-29T23:54:47Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־23:54, 29 במרץ 2012
שורה 4:		שורה 4:
	אחת מהדוגמאות לכלל הוא בהלכות [[נזירות]]. לפי [[רב מתנה]] מספר הימים שבהם צריך מי שקיבל עליו נזירות לקיים דיני נזירות - הוא שלושים, כי כתוב בפסוק {{ציטוטון\|נזיר יהיה}}, והמילה "יהיה" היא ב[[גימטריה]] שלושים{{מקור\|{{בבלי\|נזיר\|ה\|א}}.}}. עם זאת, סבור רב מתנה שאדם שקיבל עליו נזירות, וגילח את שערותיו ביום השלושים, יצא ידי נזירות, מכיוון שנהג נזירות בחלק הראשון של יום השלושים. חידוש מיוחד בכלל "מקצת היום ככולו" הוא בסוגיית נזיר זו, שבה נקבע כי לא רק שניתן להחשיב את החלק הראשון של היום השלושים ככולו של יום השלושים, אלא שניתן להחשיב עד יום השלושים עצמו לתחילת הנזירות השנייה, במקרה שנזיר קיבל על עצמו שני נזירויות{{מקור\|{{בבלי\|נזיר\|ו\|א}}.}}. כלל דומה הוזכר גם על ידי [[רב (אמורא)\|רב]], גם היא בהלכות נזירות{{מקור\|{{בבלי\|נזיר\|טו\|א}}.}}.		אחת מהדוגמאות לכלל הוא בהלכות [[נזירות]]. לפי [[רב מתנה]] מספר הימים שבהם צריך מי שקיבל עליו נזירות לקיים דיני נזירות - הוא שלושים, כי כתוב בפסוק {{ציטוטון\|נזיר יהיה}}, והמילה "יהיה" היא ב[[גימטריה]] שלושים{{מקור\|{{בבלי\|נזיר\|ה\|א}}.}}. עם זאת, סבור רב מתנה שאדם שקיבל עליו נזירות, וגילח את שערותיו ביום השלושים, יצא ידי נזירות, מכיוון שנהג נזירות בחלק הראשון של יום השלושים. חידוש מיוחד בכלל "מקצת היום ככולו" הוא בסוגיית נזיר זו, שבה נקבע כי לא רק שניתן להחשיב את החלק הראשון של היום השלושים ככולו של יום השלושים, אלא שניתן להחשיב עד יום השלושים עצמו לתחילת הנזירות השנייה, במקרה שנזיר קיבל על עצמו שני נזירויות{{מקור\|{{בבלי\|נזיר\|ו\|א}}.}}. כלל דומה הוזכר גם על ידי [[רב (אמורא)\|רב]], גם היא בהלכות נזירות{{מקור\|{{בבלי\|נזיר\|טו\|א}}.}}.

	במיוחד ידוע הכלל בהלכות [[אבלות (יהדות)\|אבלות]]. נהוג כי ביום השביעי של שבעת ימי האבל, יושבים האבלים שעה קלה ומקבלים תנחומים ולאחר שקיימו את "מקצת היום ככולו", הם קמים מאבילות שבעת הימים, ועוברים לאבילות שלושים היום, הנוהגת בחודש הראשון של האבילות{{מקור\|1={{רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ז\|ב}}. וראה עוד [http://www.shasnik.co.il/%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%9B%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95__-_%D7%A6%D7%A4%D7%95_%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%9F_%D7%94%D7%92%D7%A8_%D7%A2_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3/403.html בשיעורו] של הרב [[עובדיה יוסף]].}}. כמו כן מוזכר הכלל בנוגע לדין האומר שאם במהלך ימי השבעה או השלושים חל חג, החג דוחה את ימי האבילות לגמרי, ובלבד שכבר הגיעו ימי השבעה או השלושים והאבלים נהגו חלק מהם. לפי [[אבא שאול]], אם ביום השמיני חל יום חג, נדחית מהאבלים תקנת ה"שלושים". הסיבה לכך היא, מפני שאומרים "מקצת היום ככולו", וממילא בוקרו של היום השביעי משלים את שבעת הימים, וחלקו השני של היום נחשב כבר חלק מימי השלושים, וכאמור, לאחר שחלו ימים השלושים, דוחה החג את גזירת השלושים מהאבלים ופוטר אותם מכך{{מקור\|{{בבלי\|מועד קטן\|יט\|א}}.}}.		במיוחד ידוע הכלל בהלכות [[אבלות (יהדות)\|אבלות]]. נהוג כי ביום השביעי של שבעת ימי האבל, יושבים האבלים שעה קלה ומקבלים תנחומים ולאחר שקיימו את "מקצת היום ככולו", הם קמים מאבילות שבעת הימים, ועוברים לאבילות שלושים היום, הנוהגת בחודש הראשון של האבילות{{מקור\|{{רמב"ם, שופטים אבל ז ב. וראה עוד [http://www.shasnik.co.il/%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%9B%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95__-_%D7%A6%D7%A4%D7%95_%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%9F_%D7%94%D7%92%D7%A8_%D7%A2_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3/403.html בשיעורו] של הרב [[עובדיה יוסף]].}}. כמו כן מוזכר הכלל בנוגע לדין האומר שאם במהלך ימי השבעה או השלושים חל חג, החג דוחה את ימי האבילות לגמרי, ובלבד שכבר הגיעו ימי השבעה או השלושים והאבלים נהגו חלק מהם. לפי [[אבא שאול]], אם ביום השמיני חל יום חג, נדחית מהאבלים תקנת ה"שלושים". הסיבה לכך היא, מפני שאומרים "מקצת היום ככולו", וממילא בוקרו של היום השביעי משלים את שבעת הימים, וחלקו השני של היום נחשב כבר חלק מימי השלושים, וכאמור, לאחר שחלו ימים השלושים, דוחה החג את גזירת השלושים מהאבלים ופוטר אותם מכך{{מקור\|{{בבלי\|מועד קטן\|יט\|א}}.}}.

	==מחלוקת הראשונים==		==מחלוקת הראשונים==

טישיו ב־23:53, 29 במרץ 2012

2012-03-29T23:53:50Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־23:53, 29 במרץ 2012
שורה 1:		שורה 1:
	'''מקצת היום ככולו''' הוא כלל האומר כי גם חלק מהיום נחשב ליום, ולכן כאשר [[חלות]] מסויימת תלויה במספר קצוב של ימים, ניתן להחשיבה גם אם החלה באמצע יום - או נסתיימה באמצע יום.		בהלכה, '''מקצת היום ככולו''' הוא כלל האומר כי גם חלק מהיום נחשב ליום, ולכן כאשר [[חלות]] מסויימת תלויה במספר קצוב של ימים, ניתן להחשיבה גם אם החלה באמצע יום - או נסתיימה באמצע יום.

	==דוגמאות==		==דוגמאות==
	אחת מהדוגמאות לכלל הוא בהלכות [[נזירות]]. לפי [[רב מתנה]] מספר הימים שבהם צריך מי שקיבל עליו נזירות לקיים דיני נזירות - הוא שלושים, כי כתוב בפסוק {{ציטוטון\|נזיר יהיה}}, והמילה "יהיה" היא ב[[גימטריה]] שלושים{{~~הערה~~\|{{בבלי\|נזיר\|ה\|א}}.}}. עם זאת, סבור רב מתנה שאדם שקיבל עליו נזירות, וגילח את שערותיו ביום השלושים, יצא ידי נזירות, מכיוון שנהג נזירות בחלק הראשון של יום השלושים. חידוש מיוחד בכלל "מקצת היום ככולו" הוא בסוגיית נזיר זו, שבה נקבע כי לא רק שניתן להחשיב את החלק הראשון של היום השלושים ככולו של יום השלושים, אלא שניתן להחשיב עד יום השלושים עצמו לתחילת הנזירות השנייה, במקרה שנזיר קיבל על עצמו שני נזירויות{{~~הערה~~\|{{בבלי\|נזיר\|ו\|א}}.}}. כלל דומה הוזכר גם על ידי [[רב (אמורא)\|רב]], גם היא בהלכות נזירות{{~~הערה~~\|{{בבלי\|נזיר\|טו\|א}}.}}.		אחת מהדוגמאות לכלל הוא בהלכות [[נזירות]]. לפי [[רב מתנה]] מספר הימים שבהם צריך מי שקיבל עליו נזירות לקיים דיני נזירות - הוא שלושים, כי כתוב בפסוק {{ציטוטון\|נזיר יהיה}}, והמילה "יהיה" היא ב[[גימטריה]] שלושים{{מקור\|{{בבלי\|נזיר\|ה\|א}}.}}. עם זאת, סבור רב מתנה שאדם שקיבל עליו נזירות, וגילח את שערותיו ביום השלושים, יצא ידי נזירות, מכיוון שנהג נזירות בחלק הראשון של יום השלושים. חידוש מיוחד בכלל "מקצת היום ככולו" הוא בסוגיית נזיר זו, שבה נקבע כי לא רק שניתן להחשיב את החלק הראשון של היום השלושים ככולו של יום השלושים, אלא שניתן להחשיב עד יום השלושים עצמו לתחילת הנזירות השנייה, במקרה שנזיר קיבל על עצמו שני נזירויות{{מקור\|{{בבלי\|נזיר\|ו\|א}}.}}. כלל דומה הוזכר גם על ידי [[רב (אמורא)\|רב]], גם היא בהלכות נזירות{{מקור\|{{בבלי\|נזיר\|טו\|א}}.}}.

	במיוחד ידוע הכלל בהלכות [[אבלות (יהדות)\|אבלות]]. נהוג כי ביום השביעי של שבעת ימי האבל, יושבים האבלים שעה קלה ומקבלים תנחומים ולאחר שקיימו את "מקצת היום ככולו", הם קמים מאבילות שבעת הימים, ועוברים לאבילות שלושים היום, הנוהגת בחודש הראשון של האבילות{{~~הערה~~\|1={{רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ז\|ב}}. וראה עוד [http://www.shasnik.co.il/%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%9B%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95__-_%D7%A6%D7%A4%D7%95_%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%9F_%D7%94%D7%92%D7%A8_%D7%A2_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3/403.html בשיעורו] של הרב [[עובדיה יוסף]].}}. כמו כן מוזכר הכלל בנוגע לדין האומר שאם במהלך ימי השבעה או השלושים חל חג, החג דוחה את ימי האבילות לגמרי, ובלבד שכבר הגיעו ימי השבעה או השלושים והאבלים נהגו חלק מהם. לפי [[אבא שאול]], אם ביום השמיני חל יום חג, נדחית מהאבלים תקנת ה"שלושים". הסיבה לכך היא, מפני שאומרים "מקצת היום ככולו", וממילא בוקרו של היום השביעי משלים את שבעת הימים, וחלקו השני של היום נחשב כבר חלק מימי השלושים, וכאמור, לאחר שחלו ימים השלושים, דוחה החג את גזירת השלושים מהאבלים ופוטר אותם מכך{{~~הערה~~\|{{בבלי\|מועד קטן\|יט\|א}}.}}.		במיוחד ידוע הכלל בהלכות [[אבלות (יהדות)\|אבלות]]. נהוג כי ביום השביעי של שבעת ימי האבל, יושבים האבלים שעה קלה ומקבלים תנחומים ולאחר שקיימו את "מקצת היום ככולו", הם קמים מאבילות שבעת הימים, ועוברים לאבילות שלושים היום, הנוהגת בחודש הראשון של האבילות{{מקור\|1={{רמב"ם\|שופטים\|אבל\|ז\|ב}}. וראה עוד [http://www.shasnik.co.il/%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%9B%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95__-_%D7%A6%D7%A4%D7%95_%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%A8%D7%9F_%D7%94%D7%92%D7%A8_%D7%A2_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3/403.html בשיעורו] של הרב [[עובדיה יוסף]].}}. כמו כן מוזכר הכלל בנוגע לדין האומר שאם במהלך ימי השבעה או השלושים חל חג, החג דוחה את ימי האבילות לגמרי, ובלבד שכבר הגיעו ימי השבעה או השלושים והאבלים נהגו חלק מהם. לפי [[אבא שאול]], אם ביום השמיני חל יום חג, נדחית מהאבלים תקנת ה"שלושים". הסיבה לכך היא, מפני שאומרים "מקצת היום ככולו", וממילא בוקרו של היום השביעי משלים את שבעת הימים, וחלקו השני של היום נחשב כבר חלק מימי השלושים, וכאמור, לאחר שחלו ימים השלושים, דוחה החג את גזירת השלושים מהאבלים ופוטר אותם מכך{{מקור\|{{בבלי\|מועד קטן\|יט\|א}}.}}.

	==מחלוקת הראשונים==		==מחלוקת הראשונים==
	נחלקו הראשונים בגדר "מקצת היום ככולו", האם הכוונה היא שגם חלק מהיום נחשב ככולו, או שמא חלק מהיום גורר את שאר חלקי היום ומחשיב גם אותו כמו המקצת. לפי חכמי התוספות הכוונה היא שגם חלק מהיום נחשב ככולו, ולפי ה[[רמב"ן]] וה[[רשב"א]] הכוונה היא שהחלק הראשון של היום גורר את שאר היום והרי זה כאילו כל היום נתקיימו הדינים שהתקיימו בהתחלת היום. מסיבה זו, [[זבה]] שטבלה ביום השביעי שלה, לאחר ספירת [[שבעה נקיים]] ולאחר מכן ראתה שוב זיבה, הרי היא טהורה, מכיון שבהתחלת היום הייתה טהורה ופקעה ממנה דיני זיבה. לעומת זאת, בתחילת ספירת שבעה נקיים, לא ניתן להחשיב את חלקו הראשון של היום כטהור אם נטמאת הזבה בסוף היו, והרשב"א מסביר כי הכלל "מקצת היום ככולו" נאמר רק כאשר במקצת היום חלה [[חלות]] מסויימת של [[טומאה]] או [[טהרה]], אך כאשר הייתה טהרה - כי לא הייתה טומאה, הרי הטומאה שבסוף היום גורמת למפרע ליום להחשב כיום "טמא"{{~~הערה~~\|הראשונים הם ב{{בבלי\|נידה\|לג\|א}}.}}.		נחלקו הראשונים בגדר "מקצת היום ככולו", האם הכוונה היא שגם חלק מהיום נחשב ככולו, או שמא חלק מהיום גורר את שאר חלקי היום ומחשיב גם אותו כמו המקצת. לפי חכמי התוספות הכוונה היא שגם חלק מהיום נחשב ככולו, ולפי ה[[רמב"ן]] וה[[רשב"א]] הכוונה היא שהחלק הראשון של היום גורר את שאר היום והרי זה כאילו כל היום נתקיימו הדינים שהתקיימו בהתחלת היום. מסיבה זו, [[זבה]] שטבלה ביום השביעי שלה, לאחר ספירת [[שבעה נקיים]] ולאחר מכן ראתה שוב זיבה, הרי היא טהורה, מכיון שבהתחלת היום הייתה טהורה ופקעה ממנה דיני זיבה. לעומת זאת, בתחילת ספירת שבעה נקיים, לא ניתן להחשיב את חלקו הראשון של היום כטהור אם נטמאת הזבה בסוף היו, והרשב"א מסביר כי הכלל "מקצת היום ככולו" נאמר רק כאשר במקצת היום חלה [[חלות]] מסויימת של [[טומאה]] או [[טהרה]], אך כאשר הייתה טהרה - כי לא הייתה טומאה, הרי הטומאה שבסוף היום גורמת למפרע ליום להחשב כיום "טמא"{{מקור\|הראשונים הם ב{{בבלי\|נידה\|לג\|א}}.}}.
	==באחרונים==		==באחרונים==
	לא תמיד נאמר הכלל מקצת היום ככולו. כך למשל, [[כבש הבית\|איל]] הכשר להקרבה רק בהיותו שתי שנים, אינו כשר להקרבה אם הוא ביום האחרון של השנה הראשונה. הסיבה לכך היא, שכאשר ה[[יום]] הוא רק אמצעי להשלים את ימות ה[[שנה]], גם אם נאמר "מקצת היום ככולו", ניתן רק לומר שהיום כבר היה, אבל השנה עדיין לא נגמרה עד שיגמר גם סוף היום. מסיבה זו פוסק הרמב"ם{{~~הערה~~\|{{רמב"ם\|שמיטה ויובל\|יב\|לא}}.}} שבדין [[בתי ערי חומה]], שבהם נחלט הבית לקונה בשנה השנייה, לא נאמר הדין של מקצת היום ככולו, שהרי גם אם נאמר שהיום האחרון של השנה הראשונה עבר, עדיין לא נכנסה השנה השנייה{{~~הערה~~\|1=שיעורי רבי [[משולם דוד הלוי סולובייצ'יק]] על מסכת ערכין [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=50251&hilite=91885427-571e-407b-bf49-0270c83d90b1&st=%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%AA+%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D+%D7%9B%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95&pgnum=386 דף ל"א ע"א].}}.		לא תמיד נאמר הכלל מקצת היום ככולו. כך למשל, [[כבש הבית\|איל]] הכשר להקרבה רק בהיותו שתי שנים, אינו כשר להקרבה אם הוא ביום האחרון של השנה הראשונה. הסיבה לכך היא, שכאשר ה[[יום]] הוא רק אמצעי להשלים את ימות ה[[שנה]], גם אם נאמר "מקצת היום ככולו", ניתן רק לומר שהיום כבר היה, אבל השנה עדיין לא נגמרה עד שיגמר גם סוף היום. מסיבה זו פוסק הרמב"ם{{מקור\|{{רמב"ם\|שמיטה ויובל\|יב\|לא}}.}} שבדין [[בתי ערי חומה]], שבהם נחלט הבית לקונה בשנה השנייה, לא נאמר הדין של מקצת היום ככולו, שהרי גם אם נאמר שהיום האחרון של השנה הראשונה עבר, עדיין לא נכנסה השנה השנייה{{מקור\|1=שיעורי רבי [[משולם דוד הלוי סולובייצ'יק]] על מסכת ערכין [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=50251&hilite=91885427-571e-407b-bf49-0270c83d90b1&st=%D7%9E%D7%A7%D7%A6%D7%AA+%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D+%D7%9B%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95&pgnum=386 דף ל"א ע"א].}}.
	==הגבלות לכלל והרחבתו==		==הגבלות לכלל והרחבתו==
	ההסבר של הכלל הוא, כאשר נדרשת [[חלות]] מסויימת החלה על ידי יום, רק חלק מהיום עשוי לבצע אותה חלות, כי גם חלק מהיום הוא יום. לא רק יום, אלא כל זמן קצוב המחיל חלות מסויימת, אם עבר חלק מהזמן - הרי הוא ככולו.		ההסבר של הכלל הוא, כאשר נדרשת [[חלות]] מסויימת החלה על ידי יום, רק חלק מהיום עשוי לבצע אותה חלות, כי גם חלק מהיום הוא יום. לא רק יום, אלא כל זמן קצוב המחיל חלות מסויימת, אם עבר חלק מהזמן - הרי הוא ככולו.

	נחלקו הפוסקים האם ניתן לומר "מקצת היום ככולו" גם ביום האחרון של י"ב חודשי האבילות. ה[[תרומת הדשן (ספר)\|תרומת הדשן]]{{~~הערה~~\|סימן רצ"ב}}, קובע שלא ניתן לומר על היום האחרון שמקצתו ככולו, כי אם כן, היינו צריכים לומר ש"מקצת החודש ככולו", כי מכיוון דין האבילות מוזכר בתלמוד כ"י"ב" חודש" נמצא שהוא תלוי במספר החודשים העובר ולא במספר הימים, וברור וידוע שאין כך ההלכה. אך ה[[רדב"ז]]{{~~הערה~~\|1=שו"ת רדב"ז [[אבן העזר]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1952&st=&pgnum=334 סימן תתצ"ה] (תנ"ד)}} מביא את דבריו והוא חלוק עליו, והוא סובר שהמספר "12" חודש הוזכר רק כ[[סימן]] מקוצר למספר הימים - 355 יום. הוא קובע שלמרות שה[[תרומת הדשן]] נחשב לפוסק נכבד וחשוב, להלכה הוא קובע שניתן להקל ולומר שניתן לומר גם כאן "מקצת היום ככולו", מפני ש[[ספק דרבנן לקולא]]. לעומת זאת, ב[[ערוך השולחן]] נפסק להלכה להחמיר{{~~הערה~~\|1=[http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A9%D7%A6%D7%94 יורה דיעה שצ"ה].}}.		נחלקו הפוסקים האם ניתן לומר "מקצת היום ככולו" גם ביום האחרון של י"ב חודשי האבילות. ה[[תרומת הדשן (ספר)\|תרומת הדשן]]{{מקור\|סימן רצ"ב}}, קובע שלא ניתן לומר על היום האחרון שמקצתו ככולו, כי אם כן, היינו צריכים לומר ש"מקצת החודש ככולו", כי מכיוון דין האבילות מוזכר בתלמוד כ"י"ב" חודש" נמצא שהוא תלוי במספר החודשים העובר ולא במספר הימים, וברור וידוע שאין כך ההלכה. אך ה[[רדב"ז]]{{מקור\|1=שו"ת רדב"ז [[אבן העזר]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1952&st=&pgnum=334 סימן תתצ"ה] (תנ"ד)}} מביא את דבריו והוא חלוק עליו, והוא סובר שהמספר "12" חודש הוזכר רק כ[[סימן]] מקוצר למספר הימים - 355 יום. הוא קובע שלמרות שה[[תרומת הדשן]] נחשב לפוסק נכבד וחשוב, להלכה הוא קובע שניתן להקל ולומר שניתן לומר גם כאן "מקצת היום ככולו", מפני ש[[ספק דרבנן לקולא]]. לעומת זאת, ב[[ערוך השולחן]] נפסק להלכה להחמיר{{מקור\|1=[http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A9%D7%A6%D7%94 יורה דיעה שצ"ה].}}.

	==קישורים חיצוניים==		==קישורים חיצוניים==
שורה 19:		שורה 19:
	==הערות שוליים==		==הערות שוליים==
	{{הערות שוליים\|יישור=ימין}}		{{הערות שוליים\|יישור=ימין}}
			[[קטגוריה:כללים ועקרונות בהלכה]]

טישיו: ביטול גרסה 57243 של טישיו (שיחה)

2012-03-29T23:53:17Z

ביטול גרסה 57243 של טישיו (שיחה)

הצגת שינויים

טישיו ב־23:52, 29 במרץ 2012

2012-03-29T23:52:55Z

הצגת שינויים