מעשי ידיה - היסטוריית גרסאות

טישיו: /* מותר מעשי ידיה */

2012-10-04T03:01:57Z

מותר מעשי ידיה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־03:01, 4 באוקטובר 2012
שורה 19:		שורה 19:

	==מותר מעשי ידיה==		==מותר מעשי ידיה==
	גם מותר מעשי ידיה של האשה שייך לבעלה, כלומר - שווי מעשי ידיה הגדול מהסכום שהיא חייבת לעבוד - חמש סלעים. הגישה הידועה היא שחיוב המזונות היא תחת מעשי ידיה, ותחת מותר מעשי ידיה חייב הבעל לתת לה מעט [[דמי כיס]] - מעה כסף בכל שבוע לצרכים קטנים, וכן היא דעת [[רב (אמורא)\|רב]], ו[[שמואל (אמורא)\|שמואל]]. דעתו של [[רב אדא בר אהבה]] שונה, ולפיו [[חיוב מזונות]] של האשה הוא תחת מותר מעשי ידיה, ואילו המעה כסף שנותן לצרכיה הוא תחת מעשי ידיה. בתלמוד{{הערה\|כתובות נח ע"א}} הוסבר כי הם חולקים ב[[סברא]]: לפי רב ושמואל מסתבר כי חז"ל תיקנו את חיוב המזונות שמצוי וקיים תמיד תמורת מעשי ידיה המצוי יותר (מאשר מותר מעשי ידיה שלא תמיד קיים), ואילו המעה כסף שהוא חיוב חד פעמי נתקן תמורת מותר מעשי ידיה שמצוי פחות, ולפי רב אדא בר אהבה מסתבר שחז"ל תיקנו את המעה כסף שהוא סכום קצוב תמורת מעשי ידיה שהוא סכום קצוב - חמש סלעים{{הערה~~\|שם=סד\|{{בבלי~~\|כתובות~~\|סד\|ב~~}}~~.}}.~~		גם מותר מעשי ידיה של האשה שייך לבעלה, כלומר - שווי מעשי ידיה הגדול מהסכום שהיא חייבת לעבוד - חמש סלעים. הגישה הידועה היא שחיוב המזונות היא תחת מעשי ידיה, ותחת מותר מעשי ידיה חייב הבעל לתת לה מעט [[דמי כיס]] - מעה כסף בכל שבוע לצרכים קטנים, וכן היא דעת [[רב (אמורא)\|רב]], ו[[שמואל (אמורא)\|שמואל]]. דעתו של [[רב אדא בר אהבה]] שונה, ולפיו [[חיוב מזונות]] של האשה הוא תחת מותר מעשי ידיה, ואילו המעה כסף שנותן לצרכיה הוא תחת מעשי ידיה. בתלמוד{{הערה\|כתובות נח ע"א}} הוסבר כי הם חולקים ב[[סברא]]: לפי רב ושמואל מסתבר כי חז"ל תיקנו את חיוב המזונות שמצוי וקיים תמיד תמורת מעשי ידיה המצוי יותר (מאשר מותר מעשי ידיה שלא תמיד קיים), ואילו המעה כסף שהוא חיוב חד פעמי נתקן תמורת מותר מעשי ידיה שמצוי פחות, ולפי רב אדא בר אהבה מסתבר שחז"ל תיקנו את המעה כסף שהוא סכום קצוב תמורת מעשי ידיה שהוא סכום קצוב - חמש סלעים{{הערה\|כתובות ס"ד ע"א}}

	בין שיטת רב ושמואל לשיטת רב אדא יש נפקותא הלכתית: במקרה שהבעל מעניק לאשה אוכל לצרכיה אך אינו מעניק לה מעה כסף כדמי כיס, שלפי רב ושמואל שחיוב המזונות הוא תחת מעשי ידיה, אז מעשי ידיה יהיו שייכים הלאה לבעל ורק מותר מעשי ידיה שתחת המעה כסף לא יהיה של הבעל, אך לפי רב אדא בר אהבה ההפך הוא הנכון; במקרה כזה רק מותר מעשי ידיה יהיו שייכים לבעלה, אך לא מעשי ידיה.		בין שיטת רב ושמואל לשיטת רב אדא יש נפקותא הלכתית: במקרה שהבעל מעניק לאשה אוכל לצרכיה אך אינו מעניק לה מעה כסף כדמי כיס, שלפי רב ושמואל שחיוב המזונות הוא תחת מעשי ידיה, אז מעשי ידיה יהיו שייכים הלאה לבעל ורק מותר מעשי ידיה שתחת המעה כסף לא יהיה של הבעל, אך לפי רב אדא בר אהבה ההפך הוא הנכון; במקרה כזה רק מותר מעשי ידיה יהיו שייכים לבעלה, אך לא מעשי ידיה.

טישיו: /* התקנה */

2012-10-04T03:01:35Z

התקנה

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־03:01, 4 באוקטובר 2012
שורה 1:		שורה 1:
	ב[[הלכה]], '''מעשי ידיה''' הוא מונח המתאר את התוצרת של אשה [[נישואים\|נשואה]]. על פי ההלכה, תוצרת זו שייכת לבעל, תמורת [[חיוב מזונות\|חיוב המזונות]] שלו כלפי האשה{{הערה\|משנה כתובות פ"ו מ"א}} מדובר בתקנה של חז"ל בעקבות חיוב המזונות של הבעל. חז"ל לא רצו שתהיה איבה ושנאה בין בני הזוג, כאשר הבעל יפרנס את האשה ואילו היא תנהל קופה עצמאית ותשמור את הכסף שהרוויחה לעצמה, או שלא תרצה לעבוד לבעל למרות שהבעל מחרף את נפשו להביא טרף לביתו, ולכן תיקנו שתמורת האוכל שהבעל מביא לאשה ומפרנס אותה, מעשי ידיה של האשה יהיו שייכים לבעל.		ב[[הלכה]], '''מעשי ידיה''' הוא מונח המתאר את התוצרת של אשה [[נישואים\|נשואה]]. על פי ההלכה, תוצרת זו שייכת לבעל, תמורת [[חיוב מזונות\|חיוב המזונות]] שלו כלפי האשה{{הערה\|משנה כתובות פ"ו מ"א}} מדובר בתקנה של חז"ל בעקבות חיוב המזונות של הבעל. חז"ל לא רצו שתהיה איבה ושנאה בין בני הזוג, כאשר הבעל יפרנס את האשה ואילו היא תנהל קופה עצמאית ותשמור את הכסף שהרוויחה לעצמה, או שלא תרצה לעבוד לבעל למרות שהבעל מחרף את נפשו להביא טרף לביתו, ולכן תיקנו שתמורת האוכל שהבעל מביא לאשה ומפרנס אותה, מעשי ידיה של האשה יהיו שייכים לבעל.
	==התקנה==		==התקנה==
	לפי התקנה, יש שבע מלאכות שאשה עושה לבעלה, שש מהם לצורכי הבית, ואחת - עבודה כפי כוחה וכשרונותיה. טחינת חיטים לצורכי הבית, [[אפייה]], [[בישול]], [[הנקה\|הנקת תינוקות]] המשותפים לשניהם, הצעת המיטה, מזיגת הכוס, רחיצת פניו ידיו ורגליו (הכוונה היא להשיג לו מים חמים לרחיצה), ו"עושה בצמר" - עבודה{{הערה\|{{משנה\|כתובות\|\|ג~~}}.~~}}. במקרה רגיל לא קצבו [[חז"ל]] את שיעור העבודה, והוא לפי זמנה הפנוי וכוחותיה בזמן שהאשה אינה מתגוררת עם בעלה באופן תמידי, קבעו חז"ל סכום מסוים של [[צמר]] שהאשה חייבת לטוות ביום (חמש סלעים שתי ביהודה{{הערה\|שם=סד}}, אך אין הכוונה שתעבוד במלאכה זו דווקא, אלא במלאכות הנהוגות בין בני העיר{{הערה\|שולחן ערוך אבן העזר סימן פ' סעיף א'.}}.		לפי התקנה, יש שבע מלאכות שאשה עושה לבעלה, שש מהם לצורכי הבית, ואחת - עבודה כפי כוחה וכשרונותיה. טחינת חיטים לצורכי הבית, [[אפייה]], [[בישול]], [[הנקה\|הנקת תינוקות]] המשותפים לשניהם, הצעת המיטה, מזיגת הכוס, רחיצת פניו ידיו ורגליו (הכוונה היא להשיג לו מים חמים לרחיצה), ו"עושה בצמר" - עבודה{{הערה\|משנה כתובות פ"ג}}. במקרה רגיל לא קצבו [[חז"ל]] את שיעור העבודה, והוא לפי זמנה הפנוי וכוחותיה בזמן שהאשה אינה מתגוררת עם בעלה באופן תמידי, קבעו חז"ל סכום מסוים של [[צמר]] שהאשה חייבת לטוות ביום (חמש סלעים שתי ביהודה{{הערה\|שם=סד}}, אך אין הכוונה שתעבוד במלאכה זו דווקא, אלא במלאכות הנהוגות בין בני העיר{{הערה\|שולחן ערוך אבן העזר סימן פ' סעיף א'.}}.

	אם הכניסה לו האשה מכספה הפרטי (של לפני הנישואין) [[שפחה\|שפחות]], היא יכולה להפטר משבע המלאכות כאשר השפחות עובדות במקומה, אך יש להתחשב גם בכמות העבודה העולה משום שיש אנשים נוספים בבית, השפחות עצמן שגם הם אוכלות ומתפרנסות מהבית, והאורחים המתרבים והולכים כפי כמות השפחות וה[[עושר]] שמפגין הבית{{הערה~~\|{{בבלי~~\|כתובות~~\|סא\|~~א}}~~.}}.~~ לפי [[רבי אליעזר]] אף אם הכניסה לו מאה שפחות, יכול הבעל לכפות את האשה לעבוד במלאכה קלה כדי שלא תבוא לידי שעמום (שגעון), וגם אם עוסקת ב[[משחק]]ים, כך שאין חשש תבוא לידי שגעון, קיימת דעה שיכול לכפות אותה כדי שלא תבוא לידי [[זימה]] וכך נפסקת ההלכה{{הערה~~\|שם=אהע~~\|שולחן ערוך אבן העזר סימן פ.}}.		אם הכניסה לו האשה מכספה הפרטי (של לפני הנישואין) [[שפחה\|שפחות]], היא יכולה להפטר משבע המלאכות כאשר השפחות עובדות במקומה, אך יש להתחשב גם בכמות העבודה העולה משום שיש אנשים נוספים בבית, השפחות עצמן שגם הם אוכלות ומתפרנסות מהבית, והאורחים המתרבים והולכים כפי כמות השפחות וה[[עושר]] שמפגין הבית{{הערה\|כתובות ס"א ע"א}} לפי [[רבי אליעזר]] אף אם הכניסה לו מאה שפחות, יכול הבעל לכפות את האשה לעבוד במלאכה קלה כדי שלא תבוא לידי שעמום (שגעון), וגם אם עוסקת ב[[משחק]]ים, כך שאין חשש תבוא לידי שגעון, קיימת דעה שיכול לכפות אותה כדי שלא תבוא לידי [[זימה]] וכך נפסקת ההלכה{{הערה\|שולחן ערוך אבן העזר סימן פ.}}.

	בנוסף, קובע [[רב הונא]] כי גם אם הכניסה לו בכספה מאה שפחות חייבת להגיש לפניו את "הכוס" (הכוונה למזיגת כוס היין שהייתה נהוגה בעבר והייתה מביאה לידי חיבה), להציע את מיטתו ולהכין לו מים לרחיצה, שכן דברים הללו מביאים לידי קרבת אישות{{הערה~~\|{{בבלי~~\|כתובות~~\|סא\|~~א}}~~.}}.~~ כמו כן, מגישה לפניו אוכל ושתייה, וכל הדברים הנהוגים בין בני זוג~~{{הערה\|שם=אהע}}~~.		בנוסף, קובע [[רב הונא]] כי גם אם הכניסה לו בכספה מאה שפחות חייבת להגיש לפניו את "הכוס" (הכוונה למזיגת כוס היין שהייתה נהוגה בעבר והייתה מביאה לידי חיבה), להציע את מיטתו ולהכין לו מים לרחיצה, שכן דברים הללו מביאים לידי קרבת אישות{{הערה\|כתובות ס"א ע"א}} כמו כן, מגישה לפניו אוכל ושתייה, וכל הדברים הנהוגים בין בני זוג.
	===הסכם הדדי===		===הסכם הדדי===
	לאשה ישנה אפשרות להתחמק מתקנה זו מכיוון שכל כולה לא תוקנה אלא לטובתה, ואם אמרה האשה לבעלה: "איני זנה ואיני עושה", שומרת אני את כספי לעצמי ומוותרת אני על זכות המזונות שתיקנו לי, הרשות בידה. אין בכך עקירת תקנת חכמים, שהרי ביכולתה לחזור בה בכל יום ויום, כי המזונות של כל יום ויום הם תחת מעשי ידיה של כל יום ויום, כך שאם למחרת תחליט לחזור בה ולהסכים לתת את מעשי ידיה לבעל - יחזור על הבעל חיוב המזונות.		לאשה ישנה אפשרות להתחמק מתקנה זו מכיוון שכל כולה לא תוקנה אלא לטובתה, ואם אמרה האשה לבעלה: "איני זנה ואיני עושה", שומרת אני את כספי לעצמי ומוותרת אני על זכות המזונות שתיקנו לי, הרשות בידה. אין בכך עקירת תקנת חכמים, שהרי ביכולתה לחזור בה בכל יום ויום, כי המזונות של כל יום ויום הם תחת מעשי ידיה של כל יום ויום, כך שאם למחרת תחליט לחזור בה ולהסכים לתת את מעשי ידיה לבעל - יחזור על הבעל חיוב המזונות.

טישיו: כתבתי בויקיפדיה

2012-10-04T03:00:31Z

כתבתי בויקיפדיה

דף חדש

ב[[הלכה]], '''מעשי ידיה''' הוא מונח המתאר את התוצרת של אשה [[נישואים|נשואה]]. על פי ההלכה, תוצרת זו שייכת לבעל, תמורת [[חיוב מזונות|חיוב המזונות]] שלו כלפי האשה{{הערה|משנה כתובות פ"ו מ"א}} מדובר בתקנה של חז"ל בעקבות חיוב המזונות של הבעל. חז"ל לא רצו שתהיה איבה ושנאה בין בני הזוג, כאשר הבעל יפרנס את האשה ואילו היא תנהל קופה עצמאית ותשמור את הכסף שהרוויחה לעצמה, או שלא תרצה לעבוד לבעל למרות שהבעל מחרף את נפשו להביא טרף לביתו, ולכן תיקנו שתמורת האוכל שהבעל מביא לאשה ומפרנס אותה, מעשי ידיה של האשה יהיו שייכים לבעל.
==התקנה==
לפי התקנה, יש שבע מלאכות שאשה עושה לבעלה, שש מהם לצורכי הבית, ואחת - עבודה כפי כוחה וכשרונותיה. טחינת חיטים לצורכי הבית, [[אפייה]], [[בישול]], [[הנקה|הנקת תינוקות]] המשותפים לשניהם, הצעת המיטה, מזיגת הכוס, רחיצת פניו ידיו ורגליו (הכוונה היא להשיג לו מים חמים לרחיצה), ו"עושה בצמר" - עבודה{{הערה|{{משנה|כתובות||ג}}.}}. במקרה רגיל לא קצבו [[חז"ל]] את שיעור העבודה, והוא לפי זמנה הפנוי וכוחותיה בזמן שהאשה אינה מתגוררת עם בעלה באופן תמידי, קבעו חז"ל סכום מסוים של [[צמר]] שהאשה חייבת לטוות ביום (חמש סלעים שתי ביהודה{{הערה|שם=סד}}, אך אין הכוונה שתעבוד במלאכה זו דווקא, אלא במלאכות הנהוגות בין בני העיר{{הערה|שולחן ערוך אבן העזר סימן פ' סעיף א'.}}.

אם הכניסה לו האשה מכספה הפרטי (של לפני הנישואין) [[שפחה|שפחות]], היא יכולה להפטר משבע המלאכות כאשר השפחות עובדות במקומה, אך יש להתחשב גם בכמות העבודה העולה משום שיש אנשים נוספים בבית, השפחות עצמן שגם הם אוכלות ומתפרנסות מהבית, והאורחים המתרבים והולכים כפי כמות השפחות וה[[עושר]] שמפגין הבית{{הערה|{{בבלי|כתובות|סא|א}}.}}. לפי [[רבי אליעזר]] אף אם הכניסה לו מאה שפחות, יכול הבעל לכפות את האשה לעבוד במלאכה קלה כדי שלא תבוא לידי שעמום (שגעון), וגם אם עוסקת ב[[משחק]]ים, כך שאין חשש תבוא לידי שגעון, קיימת דעה שיכול לכפות אותה כדי שלא תבוא לידי [[זימה]] וכך נפסקת ההלכה{{הערה|שם=אהע|שולחן ערוך אבן העזר סימן פ.}}.

בנוסף, קובע [[רב הונא]] כי גם אם הכניסה לו בכספה מאה שפחות חייבת להגיש לפניו את "הכוס" (הכוונה למזיגת כוס היין שהייתה נהוגה בעבר והייתה מביאה לידי חיבה), להציע את מיטתו ולהכין לו מים לרחיצה, שכן דברים הללו מביאים לידי קרבת אישות{{הערה|{{בבלי|כתובות|סא|א}}.}}. כמו כן, מגישה לפניו אוכל ושתייה, וכל הדברים הנהוגים בין בני זוג{{הערה|שם=אהע}}.
===הסכם הדדי===
לאשה ישנה אפשרות להתחמק מתקנה זו מכיוון שכל כולה לא תוקנה אלא לטובתה, ואם אמרה האשה לבעלה: "איני זנה ואיני עושה", שומרת אני את כספי לעצמי ומוותרת אני על זכות המזונות שתיקנו לי, הרשות בידה. אין בכך עקירת תקנת חכמים, שהרי ביכולתה לחזור בה בכל יום ויום, כי המזונות של כל יום ויום הם תחת מעשי ידיה של כל יום ויום, כך שאם למחרת תחליט לחזור בה ולהסכים לתת את מעשי ידיה לבעל - יחזור על הבעל חיוב המזונות.

כמו כן, במקרה שהאשה מרוויחה מספיק כדי פרנסתה, יכול הבעל לומר לאשה "צאי מעשי ידייך למזונותייך", כלומר במקום שאפרנס אותך, קחי את כספך שלך שאותו את מרוויחה ובו תקני אוכל לעצמך. בכך אין הפקעה מחיוב המזונות, שכן מעשי ידייה של האשה שייך לבעלה, כך שעל ידי זאת שהיא לוקחת לעצמה את כספה הוא מקיים את חיוב המזונות, ותקנת חיוב המזונות נועדה בעיקר למקרה שבו האשה אינה מוכשרת דיה אין אין בכוחה לפרנס את ביתה, שאז מוטל על הבעל לפרנס אותה מכספו.

==מורדת על בעלה==
נחלקו החכמים, בדין [[מורדת על בעלה]], האם גם אשה שמורדת על בעלה ממלאכות כלולה בדין זה. לפי [[רב הונא]] דין מורדת על בעלה שקונסים אותם בשבעה טרפעיקין (טרפיק = חצי [[זוז]]) בכל יום, הוא רק על אשה שמורדת על בעלה מ[[תשמיש המיטה]], אך לפי [[רבי יוסי בר חנינא]] גם אשה שמורדת על בעלה ממלאכה נחשבת למורדת. יש מהראשונים שלמדו שמדובר על כל שבע המלאכות שאשה עושה לבעלה, שלפי רבי יוסי בר חנינא אם אינה עושה אותם היא נחשבת למורדת, ויש מה[[ראשונים]] שלמדו שעל שש המלאכות הראשונות אין מחלוקת כלל וכולם מודים שאם אינה מבשלת, אופה או מניקה את בנה היא נחשבת למורדת על בעלה, והמחלוקת בין רב הונא לרבי יוסי בר חנינא היא רק אודות מלאכת "עושה בצמר", שאינה לצורכו הישיר של הבעל אלא לצורך פרנסת הבית, ועל כך המחלוקת{{הערה|המחלוקת בין הראשונים מובאת בדברי הריטב"א בסוגיא}}. ההלכה נפסקת כרב הונא שאין מורדת ממלאכות נחשבת למורדת על בעלה שדינה חמור ושקונסים אותה בשבעה טרפעיקין ליום שמקזזים מסכום [[כתובה|כתובתה]].

כמו שיש דין "[[מורדת על בעלה]]", מוזכר במשנה{{מקור|משנה כתובות ה ד}} גם דין "מורד על אשתו", שהוא גבר המורד על אשתו, שמוסיפים לאשה על כתובה כל יום שלושה טרפעיקין{{הערה|בתלמוד מוסבר כי צערו של האיש גדול יותר משל האשה בצער מניעת [[תשמיש המיטה]], ראה ערך [[מורדת על בעלה]].}}, לפי [[רב הונא]] הכוונה היא שהוא מורד מ[[תשמיש המיטה]] ולפי [[רבי יוסי בר חנינא]] גם המורד ממלאכה נחשב ל"מורד" ש[[קנס|קונסים]] אותו.

הראשונים נחלקו בגדר חיוב מזונות, שהחורג ממנו נחשב ל"מורד", אם הוא רק בעבודה עצמאית, או גם חיוב לעבוד תחת אדם אחר, ולהשכיר את עצמו למלאכה. לפי רבי [[אליהו מפריז]] הבעל אכן מחויב להשכיר את עצמו כדי לפרנס את ביתו, וסמך את דבריו מהכתוב בלשון הכתובה "ואני אפלח ואיזון ואפרנס" אך ה[[ריטב"א]] כותב שמדובר בחידוש גדול, ומביא את דעתו של [[רבינו תם]] ו[[רש"י]] החלוקים על כך וסבורים ש"מורד ממלאכה" הכוונה היא שאינו רוצה לפרנס את בני ביתו בעבודה עצמאית, ופירוש המילה "ממלאכה" כוונתה שמורד מחיוב המזונות שבא לו תמורת חיוב המלאכה של האשה. רבינו תם אף הסביר כי אין להביא ראיה מלשון הכתובה, שכן הכתוב שם "ואנא אפלח" הוא בהקשר אחר - לעבוד בשדה המשפחה כדי להביא אוכל, אך אינו חייב להשכיר את עצמו למלאכה אצל אדם אחר כמו [[מלמד תינוקות]] או עבודה אחרת{{הערה|[[תוספות]] כתובות סג, א, ריטב"א שם.}}.

==מותר מעשי ידיה==
גם מותר מעשי ידיה של האשה שייך לבעלה, כלומר - שווי מעשי ידיה הגדול מהסכום שהיא חייבת לעבוד - חמש סלעים. הגישה הידועה היא שחיוב המזונות היא תחת מעשי ידיה, ותחת מותר מעשי ידיה חייב הבעל לתת לה מעט [[דמי כיס]] - מעה כסף בכל שבוע לצרכים קטנים, וכן היא דעת [[רב (אמורא)|רב]], ו[[שמואל (אמורא)|שמואל]]. דעתו של [[רב אדא בר אהבה]] שונה, ולפיו [[חיוב מזונות]] של האשה הוא תחת מותר מעשי ידיה, ואילו המעה כסף שנותן לצרכיה הוא תחת מעשי ידיה. בתלמוד{{הערה|כתובות נח ע"א}} הוסבר כי הם חולקים ב[[סברא]]: לפי רב ושמואל מסתבר כי חז"ל תיקנו את חיוב המזונות שמצוי וקיים תמיד תמורת מעשי ידיה המצוי יותר (מאשר מותר מעשי ידיה שלא תמיד קיים), ואילו המעה כסף שהוא חיוב חד פעמי נתקן תמורת מותר מעשי ידיה שמצוי פחות, ולפי רב אדא בר אהבה מסתבר שחז"ל תיקנו את המעה כסף שהוא סכום קצוב תמורת מעשי ידיה שהוא סכום קצוב - חמש סלעים{{הערה|שם=סד|{{בבלי|כתובות|סד|ב}}.}}.

בין שיטת רב ושמואל לשיטת רב אדא יש נפקותא הלכתית: במקרה שהבעל מעניק לאשה אוכל לצרכיה אך אינו מעניק לה מעה כסף כדמי כיס, שלפי רב ושמואל שחיוב המזונות הוא תחת מעשי ידיה, אז מעשי ידיה יהיו שייכים הלאה לבעל ורק מותר מעשי ידיה שתחת המעה כסף לא יהיה של הבעל, אך לפי רב אדא בר אהבה ההפך הוא הנכון; במקרה כזה רק מותר מעשי ידיה יהיו שייכים לבעלה, אך לא מעשי ידיה.

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:דיני משפחה ואישות]]